המשבר מול ארה"ב עשוי להיות התרגיל הפוליטי האחרון של ארדואן

אחרי מפלת האימפריה העותומנית במלחמת העולם הראשונה נוסדה טורקיה המודרנית בידי מצטפא כמאל "אתא טורק" (אבי הטורקים), באוקטובר 1923. הוא הוביל את טורקיה אל התקופה המודרנית באמצעות נטישת האסלאם וכפיית אג'נדה לאומית חילונית על אזרחי המדינה, תוך שהוא מעגן אותה באמצעות החוקה וזרועות השלטון. המדינה התירה דברים רבים האסורים באסלאם כמו מכירת משקאות אלכוהוליים ושתייתם במרחב הציבורי, נישואין אזרחיים או הקמת בתי הימורים, ואסרה דברים המותרים באסלאם כגון ריבוי נשים ונישואי בוסר.

עם השנים השתנתה הכף הדמוגרפית והציבור העירוני בטורקיה, שהיה מורכב ברובו מחילוניים וליברליים, התמעט בשל ילודה נמוכה והגירה גבוהה לחו"ל. מנגד, הציבור הכפרי שנשאר יותר מסורתי ודתי גדל והתעצם בשל הילודה הגבוהה והגירה נמוכה לחו"ל. התוצאה של השינוי התרבותי הגיעה לקלפי ביוני 1996 עת נבחר לראש ממשלה נג'מטין ארבקאן, ראש מפלגת הרווחה האסלאמית, שסולק אחרי שנה, ביוני 1997.

תלמידו של ארבקאן, רג'פ טאיפ ארדואן אשר שימש כראש מפלגת הצדק והפיתוח האסלאמית, נבחר לראשות הממשלה במרץ 2003 וכיהן במשרה זו במשך שתי קדנציות עד אוגוסט 2014, עת נבחר לנשיא עם סמכויות גדלות והולכות לאורך השנים.

עלייתה המחודשת של מפלגה אסלאמית לשלטון במדינה בעלת מסורת בת שמונים שנה של שלטון חילוני, עוררה דאגה גדולה בקרב מנהיגים ואינטלקטואלים במערב, שחששו מפני גירסה טורקית למה שקרה באיראן בשנת 1979, עת הגיע ח'ומייני לשלטון. כדי להרגיעם, ארדואן החליט לנקוט מדיניות של "גם וגם" בכל שטחי החיים הציבוריים.

גם וגם – בשטח הדתי

במהלך מסע הבחירות עשה ארדואן תרגיל מחוכם מאוד: הוא כינס מסיבת עיתונאים במהלך חודש הרמדאן, בצהרי היום, ולעיני כל הנוכחים ומצלמותיהם הוא הוציא כריך ואכל אותו בהנאה רבה. התגובה המיידית הייתה אנחת רווחה שנשמעה ברחבי האולם והעולם: אם המועמד האסלאמיסטי אוכל בפרהסיה בצהרי הרמדאן הוא לא יכול להיות מוסלמי קיצוני ואפשר להירגע.

לימים, אחרי שנבחר, הודה ארדואן שתרגיל הכריך נועד בדיוק כדי להרגיע את העולם, והעולם לא הבין את תרגיל ההונאה הזה. כך, ארדואן גם אוכל ברמדאן אבל הוא גם אסלאמיסט נוסח האחים המוסלמים. גם וגם.

גם וגם – בתחום הצבאי

טורקיה היא חברה מלאה בברית נאט"ו, ברית צבאית הקושרת את מדינות מערב אירופה עם ארה"ב. הבסיס האווירי אינצ'רליק שימש כעמדה קדומנית של צבאות נאט"ו מול ברית המועצות שכן ממנו המריאו מטוסי הריגול האמריקאים למשימות מעל ברית המועצות ובעלות בריתה, מבלי שמדינות אלו יוכלו לעצור את המטוסים מגביהי הטוס.

עליית המפלגה האסלאמית לשלטון הפכה את יחסי טורקיה עם מדינות המערב למורכבים, שכן מספר ימים אחרי שנבחרה החליטה הממשלה הטורקית בראשות ארדואן לא לאפשר לכוחות נאט"ו לפלוש לעיראק משטח טורקיה, והחלטה זו גרמה הפתעה גדולה לארה"ב ולשינוי מהותי בתכניות מלחמת המפרץ השנייה. ארדואן לא פרש מנאט"ו, אבל לא שיתף פעולה עם ברית זו בכל פעולה של צבאותיה במדינה אסלאמית כלשהי: עיראק, אפגניסטן וסוריה. גם חבר וגם לא משתתף.

גם וגם – ביחסים עם מדינות המזרח התיכון

טורקיה מנסה למצב את עצמה כמעצמה אזורית המקיימת קשרי פטרונות עם מדינות האזור על בסיס שלושה מרכיבים: הראשון הוא הגאווה הלאומית הטורקית, השני הוא הזיכרון ההיסטורי-אימפריאלי הנובע מארבע מאות שנות האימפריה העותומנית, והשלישי היא אידיאולוגיית האסלאם הפוליטי המעניקה לארדואן תחושה שהוא עושה דברו של היושב במרומים וכל השאר תועים מדרך הישר.

המשטרים הערבים הבינו את המניעים של ארדואן מאז 2003, והם חוששים ממנו מאוד. בשאר אסד קיים איתו יחסים מצוינים עד מרץ 2011, שהגיעו עד לביטול הצורך של סורים וטורקים להצטייד בוויזה בביקוריהם בין שתי המדינות, וזאת בניגוד לחשדנות הרגילה בין מדינות ערב המחייבות ויזה לתנועת אנשים בינן ובין עצמן.

אלא שהפיוז קפץ לארדואן כאשר אסד העלאווי החל לטבוח באזרחיו המוסלמים הסונים, בעיקר אנשי "האחים המוסלמים" שהם אחיו האידיאולוגיים של ארדואן. כל המחוות שהוחלפו בין אסד וארדואן התנדפו וטורקיה בשנת 2014 אף תמכה בדאע"ש.

גם עם מצרים ארדואן נמצא ביחסים כפולים: הוא תמך בלב ונפש במחמד מורסי, הנשיא מטעם "האחים המוסלמים" ששלט בין סוף יוני 2012 ותחילת יולי 2013, אבל נמצא בסכסוך מתמיד עם סיסי שסילק את מורסי. כלומר, אין מדובר כאן ביחסים מדיניים בין טורקיה ומצרים אלא ביחסים אישיים בין ארדואן והנשיא המצרי התורן. הכול אישי, ומסתובב כמו קרוסלה סביב ההעדפות האידיאולוגיות של אדם יחיד, ארדואן.

אבל חביבת נפשו הקבועה של ארדואן היא תנועת חמאס, הסניף הפלסטיני של "האחים המוסלמים". ארדואן תומך ומסייע להם בכל לבו ובכל מאודו, אם כי הוא נזהר לא להעביר להם כספים כדי לא לעבור על החוק האמריקני האוסר להעביר כספים לחמאס המוגדר כארגון טרור. המקרה הבולט ביותר הייתה כמובן המרמרה, הספינה הטורקית עמוסת מחבלי IHH שניסתה לפרוץ את המצור על עזה במאי 2010. מצד אחד יש לארדואן יחסים דיפלומטים עם ישראל, ומצד שני הוא תומך בגלוי במי שקורא להשמידה. גם וגם.

גם עם ישראל משחק ארדואן משחקי גם וגם: חברות בניה טורקיות ובראשן ילמז (Yilmaz) בונות מגדלי משרדים יוקרתיים במרכז תל אביב, ובתי חרושת טורקיים מייצרים עבור חברות ישראליות בגדים, אוכל ומוצרי חשמל. אבל מצד שני, ארדואן שולח עשרות מיליוני דולרים לתמיכה בהתנגדות האסלאמית לשלטון ישראל במזרח ירושלים, חלק בלתי נפרד מהבירה הישראלית, מההיסטוריה היהודית ומהאמונה היהודית.

גם וגם עם אירופה ואמריקה

החלום הוורוד של ארדואן הוא להתקבל לאיחוד האירופי כדי להפיק תועלת מההצטרפות לאחד הגופים הכלכליים הגדולים והחזקים בעולם. עד המשבר הכלכלי של 2008 ארדואן נעלב עד עמקי נשמתו בכל פעם שמנהיג אירופי אמר משהו נגד צירוף טורקיה לאיחוד, כי הוא ידע שאירופה אינה רוצה לתת לו את האפשרות הקלה לייצא מיליוני מוסלמים לאירופה וכך לגרום להתאסלמותה המהירה.

מצד שני, כאשר יוון נכנסה למשבר כלכלי חמור שחייב סיוע אירופי אדיר לכלכלתה, ארדואן די שמח שהאירופים לא צירפו אותו, כי הדבר האחרון שהוא רוצה לעשות זה לסייע ליוונים הנוצרים שנואי נפשו. לכן הוא רוצה להתקבל לאיחוד, אבל גם לא רוצה.

ואז הגיע גל הפליטים של 2015 שהציף את אירופה. מדובר ביותר ממיליון פליטים, חלק מהם סורים אבל רבים מהם היו עיראקים, אפגנים ופקיסטאנים, שנחתו בסירות קטנות ורעועות על חופי יוון אם בכלל הצליחו לעבור את הים האגאי.

מהיכן הם באו? מסוריה? מעיראק? לא ולא. הם הגיעו מטורקיה, שאליה הם נמלטו קודם לכן ממדינותיהם הקורסות. על פי החוק הבינלאומי, ברגע שפליט מגיע למדינה מסודרת אסור לסלק אותו והמדינה הראשונה שהוא הגיע אליה חייבת לתת מקלט בתחומה. כלומר, כל אותם מאות אלפי פליטים שהגיעו ליוון שוגרו לדרכם מטורקיה שאיננה במצב מלחמה.

אתם מבינים? ארדואן, האסלאמיסט המפורסם, שלח מאות אלפי אנשים, נשים וטף שרובם הגדול מוסלמים, אל מותם בטביעה (זוכרים את הילד הקטן עם החולצה האדומה על החוף?), או אל מדינות הכפירה האירופאיות. למה מדינות אירופה לא עצרו את הגל הזה שארדואן יצר? מאוחר יותר הן שילמו לו מיליארדי יורו בשביל שיעצור את ההגירה מטורקיה לאירופה. הוא לקח את הכסף וממשיך לשלוח מוסלמים לאירופה. למה? כי זו דרכו להפוך את אירופה למוסלמית. למה הוא עושה זאת? כי הוא אסלאמיסט.

התנגשות חזיתית

אובמה, נשיא ארה"ב אז, לא אמר מילה נגד ארדואן וגל הפליטים שיצר, וחסידי תאוריית הקונספירציה יגידו שאובמה – כמו ארדואן – רצה שאירופה תהפוך לאסלאמית. הדיווחים הנרחבים בתקשורת על גל הפליטים סייעו לטראמפ, שרץ אז לנשיאות להיבחר, כי הוא דיבר אז על עצירת גל הפליטים הקטן שהגיע גם אל צפון אמריקה. טראמפ ידע היטב מי אחראי לגל הפליטים, וסביר להניח שאת דעתו על ארדואן הוא החל לגבש כבר באותם ימים.

אסור להתעלם גם מההיבט האישי. טראמפ וארדואן, שניהם אנשים בטוחים בעצמם ובדרכם, שני אנשים שסגנון המנהיגות שלהם אישי מאוד, רעשני ורגשני. שניהם אוהבים לדבר מהבימה היישר אל המוני התומכים ברחוב ובתקשורת, מסעירים את ההמון בדבריהם ומקצינים עמדות. הסיכוי ששני אנשים כאלה ייתקלו זה בזה גבוה מאוד.

יחסו של טראמפ למנהיגים אסלאמיסטים ברור וידוע. הוא אוהב את ארדואן בערך כמו שהוא אוהב את המולות השולטים באיראן, ובמקום שארדואן ייזהר מטראמפ, הוא עשה כמעט ככל יכולתו כדי להרגיז את הנשיא האמריקני; בסוריה הוא משתף פעולה של הרוסים ושותק על ההפצצות הכבדות שריסקו את המתנגדים לאסד בהם תמכה ארה"ב; הוא נלחם בכורדים של סוריה למרות שהוא ידע שארה"ב היא זו שמחמשת אותם כדי שיילחמו בדאעש, שבתחילת דרכו פעל בסיוע של ארדואן.

ארדואן יצא באופן פומבי וצעקני גם נגד החלטת טראמפ להעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים, ואחרי שהשגרירות עברה הוא כינס את "הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי" (OIC – Organization of Islamic Cooperation) הארגון המייצג 57 מדינות אסלאמיות בעולם, כדי לגנות את הצעד של טראמפ ולפעול נגדו. מה הוא חשב? שטראמפ יברך על הכינוס הזה וישלח לו ברכה מוקלטת?

כומר או מהפכן?

ואז עלה עניין הכומר האמריקאי אנדרו ברנסון שארדואן מחזיק בו מאז 2016 – בתחילה בכלא ועכשיו במעצר בית – בחשד שלקח חלק במרידה נגדו. אינני יודע מה היה שם, אבל כנראה שטראמפ ממש לא מאמין שמנהיג נוצרי, שכל פועלו הוא בעל גוון דתי, ייקח חלק במהפכה צבאית.

טראמפ שכנע את ישראל לשחרר אישה שנחשדה בהעברת כספים לחמאס, בהנחה שתמורת שחרורה ארדואן ישחרר את ברנסון, אבל זה לא קרה. מה חשב ארדואן? שמנהיג התלוי לא מעט בקולותיהם של אוונגליסטים יוותר על שחרור כומר אוונגליסטי? ובכל זאת, המשבר סביב ברנסון נמשך כבר כמה שבועות, וארדואן חושב שטראמפ ייכנע?

טראמפ נקט את הצעדים שאותם הוא יודע לבצע בלי לשרוף את הגשרים – צעדים כלכליים הכוללים בין השאר סנקציות נגד שני שרים טורקיים ומכס על מתכות. אלה צעדים שאפשר לבטלם בכל רגע, אבל ארדואן לא מתקפל ומוכן להקריב את כלכלת ארצו על מזבח האגו הנפוח שלו. הלירה הטורקית קורסת, הבורסה מתמוטטת, קטאר – עוד מדינה תומכת טרור ואחים מוסלמים – מתגייסת לסייע, וארדואן עדיין לא שחרר את ברנסון.

לאן הדברים הולכים? כנראה שמאחורי הקלעים מתנהלים מגעים שתכליתם למצוא פתרון, אך מה שברור הוא שטראמפ לא רואה בארדואן בן ברית למרות חברותו הפורמאלית בנאט"ו, ואולי אף נתן הוראה לחיל האוויר האמריקני להתכונן ליום שבו ארדואן יסלק את האמריקנים מבסיס אינצ'רליק, כי גם על זה יש מי שמדבר בטורקיה.

סביר להניח שפתרון כלשהו יימצא, באופן שיאפשר לשני המנהיגים לשמור על כבודם ותדמיתם. זה לא יהיה קל, אבל מעל בימה חשובה זו אני מתכבד להציע לשניהם את הפתרון: הלב של ברנסון נחלש, הוא מתחיל לחוש ברע, בריאותו מתדרדרת ויש חשש לחייו, וארדואן במחווה של רצון טוב וכדי להציל את חייו של ברנסון "החולה" יארגן לו פינוי רפואי לאירופה והוא יאושפז ליומיים של בדיקות ובדיחות בבית החולים של הצבא האמריקני בגרמניה. בתמורה יסיר טראמפ את הסנקציות מטורקיה, וכך גם ארדואן יצא גדול, וגם טראמפ קיבל את ברנסון. גם וגם.

לחצו כאן לכל הטורים של ד"ר מרדכי קידר