ישראל פורחת ומתפתחת, מחרימיה ממשיכים להפיץ שקרים ושנאה ופוגעים בכל סיכוי להתקדמות לשלום אמיתי
אני יכולה לדמיין אותם, את אויבי ישראל, יושבים וחושבים…על איזה חרם נצהיר היום? באיזה ביקור מתוכנן לישראל נוכל לחבל? על מי נאיים הפעם, את מי נפחיד בלחצים על מנת שיימנעו מלשיר, לרקוד, לשחק או פשוט לבקר בישראל?
הם חוגגים כאשר מאמציהם להרתיע נושאים פרי. לעתים קרובות הם משקרים כשאמנים מבטלים ביקור בעקבות סיבה שאינה קשורה ליוזמות החרם, אך הם בכל זאת מנכסים לעצמם ניצחון. הם הריעו לאחרונה כאשר הזמרת לנה דל ריי הודיעה על ביטול הגעתה, וחגגו כאשר הנבחרת הלאומית של ארגנטינה החליטה לא לקיים את משחק הידידות המתוכנן מול ישראל לפני גביע העולם בכדורגל.
הבעיה האמיתית מאחורי העניין לא הייתה ביטול המשחק אלא הקריאה של נושא תפקיד רשמי – יו"ר ההתאחדות הפלסטינית לכדורגל ג'יבריל רג'וב – להעלות באש חולצות של לאו מסי. על כך הושעה לשנה על ידי פיפ"א, שקבעה שהתנהגותו הייתה "הסתה לאלימות ושנאה".
תנועת ה-BDS נחלה עד עתה לא מעט הצלחות, אך בינתיים אלה ניצחונות טקטיים בלבד. אמנם הם הצליחו למנוע כמה מופעים בישראל (למרות שרשימת האמנים, כולל בולטים וגדולים במיוחד, שכן הגיעו, ארוכה ומכובדת מאוד), אך בכך לא תרמו מאומה לפלסטינים.
טענות שקריות
אלה המחפשים להחרים את ישראל ומשקרים אודות מציאות החיים בה ולגבי טבעה של המדינה, לא שואפים לסייע לפלסטינים אלא לפגוע בישראל. הם מוציאים סכומי עתק במסעות פרסום שטופי שנאה על מנת להביך את ישראל ולהזיק לה, ולא במטרה לעזור אף לא לתושב פלסטיני אחד.
הם משקרים במספר מישורים. מחד מאשימים את ישראל, בין השאר, ב"טיהור אתני". מעולם לא הצליחו להסביר איך ייתכן שמ-150 אלף הערבים שנותרו בשטחה של מדינת ישראל והפכו לאזרחיה המספר עלה ל-1,864,000, על פי הנתונים האחרונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
מאידך, הטענות השקריות של פעילי תנועת החרם נוגעות לעניין יסודי אף יותר: מניעיהם ומטרותיהם. בהתבטאויות באנגלית מול אמצעי תקשורת שונים הם מבקרים את ממשלת נתניהו ואת מדיניות ההתנחלויות, אך האמת שונה בתכלית: הם נגד עצם קיומה של מדינת ישראל. המפות המעטרות את הפגנותיהם וסיסמאות השנאה שבפיהם, ברורות לחלוטין: "פלסטין מהנהר עד הים". מספיקה הצצה קטנה במפה כדי להבין שבין הירדן לים התיכון יש "בעיה" קטנה: מדינת ישראל הריבונית.
ישנה נקודה נוספת שמוכיחה שאבירי החרם שואפים לפגוע בישראל ולא בהכרח להיטיב עם הפלסטינים. הם מעולם לא מעלים טענות כלשהן נגד מחבלי החמאס השולטים על הפלסטינים ברצועת עזה כבר למעלה מ-11 שנים. הם לא מבקרים את העובדה שהמשאבים הכספיים בידי חמאס מופנים תמיד לתשתית הטרור ולא לבניית בתי ספר ובתי חולים, ובכך מדרדרים את יותר את המצב ברצועה.
אני תוהה איך ייתכן שאנשים הקוראים לעצמם "פעילי שלום" מעדיפים להרוס ולא לבנות. כמה היו יכולים להשיג לטובת העם הפלסטיני אילו במקום להקדיש מאמצים לחרם ושנאה היו מפנים את האנרגיות ליצירה, פיתוח ולימוד.
פליטים לכל החיים
הנקודה הזו רלוונטית גם בבואנו לנתח את עניין הפליטים הפלסטינים, שעלה שוב לכותרות בעקבות צעדיו של נשיא ארה"ב נגד סוכנות הסעד העוסקת בהם בלבד. קשה לשער כמה ניתן היה להיטיב את חיי הפליטים (אלה שבאמת ראויים להגדרה ככאלה ולא היורשים מעמד פליטות לא להם), אילו תקציבי העתק שהוקדשו לנושא היו מיועדים ליישב אותם במקום מבטחים ולאפשר להם חיים בכבוד.
מעבר לוויכוח על עצם היווצרותה של בעיית הפליטים בעקבות הפלישה הערבית ואחריות ההנהגה הערבית לעניין , ברמה האנושית אכן הייתה טרגדיה. כל מי שאיבד את ביתו, חווה אסון. אך למרות זאת אין שום הסבר הגיוני לכך שאונר"א, שהוקמה במיוחד לטפל בעניין הפליטים הפלסטינים כבעיה נפרדת, במקום לערוב לכך שאותם 700 אלף יוכלו להמשיך את חייהם בכבוד, הפכה אותם למעל 5 מיליון. הכיצד?
העולם הערבי העדיף לעשות בהם שימוש כנשק נגד ישראל לשם הנצחת הסכסוך, במקום לחפש דרכים להגיע לפתרונו. גם כאן המניע היה כמובן פגיעה בישראל, תוך כדי התעלמות מצרכי הפלסטינים והרעת מצבם.
כידוע, כל אותם מאות אלפי יהודים מארצות ערב שהפכו לפליטים והגיעו למדינת ישראל הצעירה ודלת האמצעים, נקלטו ונהיו לאזרחים. אף לא אחד הושאר במעמד פליט. למה? מכיוון שישראל בחרה בחיים, בכבוד לאנשיה, בהתפתחות ובפריחת העם במולדתו ההיסטורית.
ישראל פורחת
במשך כל השנים שחלפו מאז, בעוד העולם הערבי משקיע בחרם על ישראל שממנו נולדה תנועת ה-BDS, ישראל לא עצרה מלכת. היא המשיכה להתקדם ולהתפתח, הפכה למעצמה לא רק במישור הצבאי אלא גם במדע וטכנולוגיה. בעוד אויביה מאשימים אותה בפשעים החמורים ביותר עלי אדמות ולא תורמים מאומה, לא לפלסטינים ולא לאנושות בכללותה, ישראל ממשיכה להושיט סיוע למדינות מתפתחות, בחקלאות, ניצול מקורות מים, רפואה ובמישורים רבים נוספים.
נכון, ישראל לא מושלמת. החברה הישראלית לא מורכבת ממלאכים אלא מבני אדם, על מעלותיהם וחסרונותיהם, כמו כל חברה אנושית. אך היא אחת המדינות הסולידריות ביותר בעולם שנרתמת לעזרה ללא היסוס, גם מעבר לגבולותיה, ומושיטה סיוע גם לאזרחים ממדינות אשר אינן מכירות רשמית בזכות קיומה.
קשה לחשוב כמה הפסידו הערבים עצמם מעיוורונם, וכמה טוב יותר היה מצבם אילו הבינו את הברכה שבשיתוף פעולה עם ישראל למען כל עמי המזרח התיכון. כמה היו עוזרים לפלסטינים, אלה הנקראים "אחיהם", לו שכנעו אותם שבמקום להשקיע בחרמות ראוי להתאמץ לחזור לדו-שיח לשם מציאת פתרון של שלום.
לפני מספר שבועות התחילה השנה החדשה על פי הלוח היהודי. בעת זו אאחל לנו, לעם היהודי, שיידע להמשיך לבחור בחיים ובקדמה, למען עצמו ולמען העולם כולו. ולשכנים קרובים ורחוקים כאחד ולאלה שטרם השלימו עם קיומנו, אאחל שינוי גישה. הם רק ייצאו מזה נשכרים.
חנה בריס היא מנהלת השבועון העברי של אורוגוואי, ומשמשת ככתבת בכלי תקשורת במקסיקו, ספרד וקולומביה.
הכל מובן מאליו אבל טוב שאת כותבת ומפרסמת בכל העולם ובשפות שונות. חזקי ואמצי ואל תרתעי מהשקרים הבלתי נגמרים של האוייב.
השמאל הוא האויב…
No more no less…
זה כבר שקוף לגמרי.
גם לכם נמאס מהחתרנות העוינת של האיחוד האירופי בעזרת הפעלת ארגוני "סיוע" זרים בארץ?(כאלה שעוזרים למנוע הריסת בתי מחבלים ובנייה פלשתינית בלתי חוקית) רוצים לעשות מעשה ולא רק לברבר? בימים אלה מוקמת קבוצת אקטיביסטים ששמה לה למטרה לפעול נגד התופעה, וללחוץ על משרד החוץ לשנות מדיניות מאדישות מוחלטת להחלת ריבונות ישראלית במדיניות החוץ. אם אתם בפנים אתם יותר ממוזמנים לשלוח מייל לelchaif@gmail.com
אלחי אתה תמים, שליש מהסחר של ישראל הוא עם אירופה, יש הסכמי מדע וטכנולוגיה, וישראל לא תתחיל להסתבך עם אירופה ולהרגיז אותה בשביל כמה סמולנים שרק מעצבנים את הציבור ומחזקים את הימין תחשוב קצת אלחי לפני שאתה מברבר (מילה מגעילה]