למרות הקיטורים, המצב הכלכלי בישראל ובעולם בשיפור מתמיד

אחת הטענות הנפוצות בשיח הכלכלי התקשורתי בארץ ובעולם היא ש"העשירים נעשים עשירים יותר והעניים נעשים עניים יותר". נדמה שלאדם המסתמך רק על כותרות העיתונים, אין ברירה אחרת מלבד לחוש פסימיות לגבי העתיד. בין אם מדובר בדאגות מפני הטכנולוגיה המתקדמת שתייתר עבודות מסוימות,מצב העוני העולמי או אי-השוויון, נראה כי התמונה המצטיירת בעיניי רבים היא קודרת למדי.

לתקשורת הסנסציונית יש כמובן חלק לא קטן בכך, אך גם לנטייה של אנשים לדאגות ולחרדות קיומיות והחיפוש אחר אישוש לחששותיהם, במקום לבדוק את הנתונים באופן אמפירי. כמעט כרגיל, הנתונים מספרים סיפור אחר – אופטימי בהחלט ומובהק במידה שמפתיעה כמעט כל מי שנחשף אליהם.

ישנם גם אנשים הבקיאים בנתונים ומשתדלים בכל מיני דרכים לשכנע אחרים כי העולם אכן משתפר, ויש להמשיך ולהיטיב את מצבו של. כך למשל, ביל גייטס שמבלה כיום את רוב זמנו במיזמים פילנתרופים, עוקב אחר שלל נתונים גלובליים והגיע מזמן למסקנה שהעולם משתפר. כך גם הפסיכולוג סטיבן פינקר, מחבר הספר "נאורות עכשיו" בו הוא מונה את שלל הדרכים בהן העולם התקדם עם השנים באופן עקבי, ומנסה לנתח מדוע למרות זאת אנו חווים את הקיום האנושי כהתדרדרות מתמדת.

הנתונים שעליהם מצביעים השניים סותרים את האינטואיציה של רבים מאיתנו. כך לדוגמא, מצביע פינקר על ירידה במספר מקרי הרצח בארצות הברית במשך 30 השנים האחרונות, בנוסף לירידות בעוני ובזיהום.

בעוד ב-1988 מספר הרציחות עמד על 8.5 מקרים ל- 100,000 איש, היום עומד המספר על 5.3 בלבד. שיעור העניים ירד מ-12% ל-7%, והזיהום ירד מ-35 מילוני טון חלקיקים ל-21 בלבד. אלה נתונים מפתיעים, מפני שאלו נושאים בהם התרגלנו לחשוב שהקדמה אינה משפרת את מצבנו והטכנולוגיה לא מועילה לנו לכאורה. רבים רואים בתחומים אלה מחירים שאנו משלמים על הקדמה – זיהום עוני ואלימות – כתוצר לוואי שלילי של ההתקדמות הטכנולוגית, אך באופן מפתיע, גם אותם הקדמה משפרת, לא מדרדרת.

העניים עשירים יותר

הנתונים מארצות הברית מעודדים, אך שמא מדובר בשיפור מקומי בלבד המתרחש רק במדינות העולם הראשון? נהפוך הוא. מדינות העולם השלישי נהנו מהתקדמות מהירה אף יותר בשנים הללו. ראשית זינקה אסיה, וכיום התהליך המזורז הזה מתרחש בעיקר באפריקה.

למעשה, על פי מחקר חדש של מכון ברוקינגס, בשנה האחרונה חזינו בתפנית בקנה מידה היסטורי. לראשונה כיום, יותר בני אדם בעולם משתייכים למעמד הסוציו-אקונומי הבינוני והגבוה מאשר למעמד הנמוך.

המחקר בדק את נתוני הצריכה של אוכלוסיית העולם, והגדיר "עניים" כמוציאים עד 1.9$ ליום, "פגיעים" כמי שמוציא בין 1.9$ ל-11$, "מעמד ביניים" כמי שמוציא בין 11$ ל-110$ ו"עשירים" כמי שמוציא יותר מ-110$.

כאמור, שתי הקבוצות האחרונות עקפו לראשונה בהיסטוריה את השתיים הראשונות, וזאת חרף הילודה הגבוהה בקרב המעמדות הנמוכים לעומת שיעורי ילודה נמוכים יותר במעמדות הגבוהים. במילים אחרות, העניים הופכים לעשירים יותר ויותר בכל יום שעובר, ותוך שנים ספורות העוני הקיצוני צפוי להפוך לתופעה זניחה בקנה מידה גלובלי.

ישראל – עתיד מזהיר עם כוכבית

עם כל הכבוד לניתוח המצב האנושי הגלובלי לאורך זמן, את רוב הישראלים מעניין המצב בישראל, ובצדק. רוב הישראלים, בשונה מהנטייה העולמית, סבורים כי המצב טוב. נתונים מסקרים של הלמ"ס מצביעים על שיפור בעשור האחרון, הן באופן שבו ישראלים רואים את מצבם הנוכחי והן בציפיות שלהם לעתיד.

בהשוואה בינלאומית, ישראל נמצאת במקום ה-11 בעולם ב"מדד האושר", וזאת למרות נתוני הפתיחה הביטחוניים הקשים. אם כן, נראה שהישראלים מרוצים ממצבם ואופטימיים ביחס לעתיד. האם התחושות הללו מבוססות בנתונים? התשובה היא כן, אך עם כוכבית.

נתחיל דווקא עם הדברים הטעונים שיפור, עליהם כתבנו ב'מידה' בהרחבה. יוקר המחיה בישראל הוא מהגבוהים ב-OECD, והאלמנט הבולט בו לרעה הם מחירי הדיור. כל ניסיון להתמודד עם התופעה נחל כישלון עד עתה, ולא נראית ירידה באופק.

פריון העבודה בישראל נמוך מאוד ביחס ליתר מדינות ה-OECD, בייחוד בתחומים שאינם חדשניים ונשלטים בידי ועדי עובדים שאינם מעוניינים בייעול והתפתחות. הרגולציה בישראל כבדה מאוד, ובמדד הרגולציה משנת 2013 הייתה ישראל שניה לאחרונה ממדינות ה-OECD. בין היתר בגלל אותה רגולציה, התדרדרה ישראל במדד Doing Business המודד את קלות עשיית העסקים במדינות שונות, מהמקום ה-26 ב-2007 למקום ה-53 ב-2016.

כל הדברים הללו יכולים וצריכים להיפתר באמצעות הסרת חסמים ועידוד יזמות ותחרות בשוק החופשי. בחלק מן הנושאים, כמו רגולציה ויוקר המחיה, החל מאמץ ממשלתי בכיוון הנכון, ובחלקם כמו דיור, פועלת הממשלה באופן שלא צפוי לפתור את הבעיה.

אלא שמרוב התעסקות בהיבטים השליליים במדינה, אנו לפעמים נוטים להתעלם מהטוב שיש בה היום ושיהיה בה בעתיד, התעלמות לא מוצדקת, כפי שהנתונים מעידים. תוחלת החיים בישראל עולה באופן תמידי והיא כיום מהגבוהות בעולם – 82.5. מערכת הבריאות הישראלית, על שלל מגרעותיה, היא מהיעלות בעולם, ומניבה תוצאות מעולות בהשקעה נמוכה יחסית מצד האזרחים.

הישראלים טסים לחופשות לחו"ל במספרים עצומים שלא נראו בעבר – 7.6 מיליון יציאות ב-2017, כמעט כמספר התושבים. האבטלה בישראל נמוכה מאוד, ושיעור המשתתפים בשוק העבודה עולה בעקביות, במיוחד בקרב גברים חרדים ונשים ערביות, אוכלוסיות שבמשך שנים ארוכות נמנעו מלהשתתף בשוק העבודה. הצמיחה בישראל נמצאת במקום טוב ויציב מזה שנים ארוכות, ובכלל נראה כי כלכלת ישראל נמצאת בהתפתחות מדודה ויציבה.

הסוד הוא בילודה

המצב בישראל – בשקלול כלל הנתונים מהתחומים השונים שרק בחלקם הקטן נגעתי כאן על קצה המזלג – הוא טוב מאוד, והוא צפוי עוד להשתפר. גם הדמוגרפיה בישראל מספרת סיפור אופטימי במיוחד. לרוב, ככל שמדינה הופכת למתועשת, משכילה ועשירה, שיעור הילודה בה יורד דרסטית. מבחינה כלכלית, הבעיה בשיעור ילודה נמוך היא שדור העתיד המדולדל יאלץ לשאת על כתפיו את הפנסיות העצומות של הדור הנוכחי. וככל שהלחץ הכלכלי הזה יגבר, התמריץ ללדת ילדים ילך וירד, מה שיחריף את הבעיה.

דוגמא למדינה בה הדמוגרפיה בעייתית במיוחד היא יפן – הדור שנמצא היום בפנסיה משתווה בגודלו לאוכלוסייה בגילאי עבודה. יפן היא דוגמא קיצונית, אך מדינות רבות באירופה סובלות מבעיית דמוגרפיה דומה, שהולכת ומחריפה משנה לשנה.

המצב בישראל לעומת זאת, שונה בתכלית – הילודה גבוהה יחסית, ועקב כך דור העתיד עולה בכמותו על הדור הנוכחי. כאשר יצא הדור הנוכחי לפנסיה, הנטל הכלכלי לא יהיה קשה מנשוא, וישראל תוכל להמשיך לשגשג מבחינה כלכלית.

כמובן, שהנתונים הדמוגרפים הללו קשורים קשר הדוק למדד האושר והאופטימיות שהוזכרו קודם. הישראלים מאמינים בעתיד שלהם, מה שמביא לרצון גדול יותר להביא ילדים לעולם. כלומר, האמונה בעתיד המדינה היא גם הערובה להמשך שגשוגה.

לצד הביקורת החשובה בתחומים בהם יש להשתפר, חשוב להכיר בכך שהעולם ככלל מתקדם ומשתפר, ולישראל מקום של כבוד בתוך הסיפור האנושי של שגשוג וקדמה.