למרות הקיטורים, המצב הכלכלי בישראל ובעולם בשיפור מתמיד

מחקר חדש מגלה: לראשונה בהיסטוריה, מעל למחצית האוכולוסיה בעולם שייכת למעמד הבינוני והגבוה

מאושרים ואופטימיים. קונים בסופרמרקט בירושלים | פלאש90

אחת הטענות הנפוצות בשיח הכלכלי התקשורתי בארץ ובעולם היא ש"העשירים נעשים עשירים יותר והעניים נעשים עניים יותר". נדמה שלאדם המסתמך רק על כותרות העיתונים, אין ברירה אחרת מלבד לחוש פסימיות לגבי העתיד. בין אם מדובר בדאגות מפני הטכנולוגיה המתקדמת שתייתר עבודות מסוימות,מצב העוני העולמי או אי-השוויון, נראה כי התמונה המצטיירת בעיניי רבים היא קודרת למדי.

לתקשורת הסנסציונית יש כמובן חלק לא קטן בכך, אך גם לנטייה של אנשים לדאגות ולחרדות קיומיות והחיפוש אחר אישוש לחששותיהם, במקום לבדוק את הנתונים באופן אמפירי. כמעט כרגיל, הנתונים מספרים סיפור אחר – אופטימי בהחלט ומובהק במידה שמפתיעה כמעט כל מי שנחשף אליהם.

ישנם גם אנשים הבקיאים בנתונים ומשתדלים בכל מיני דרכים לשכנע אחרים כי העולם אכן משתפר, ויש להמשיך ולהיטיב את מצבו של. כך למשל, ביל גייטס שמבלה כיום את רוב זמנו במיזמים פילנתרופים, עוקב אחר שלל נתונים גלובליים והגיע מזמן למסקנה שהעולם משתפר. כך גם הפסיכולוג סטיבן פינקר, מחבר הספר "נאורות עכשיו" בו הוא מונה את שלל הדרכים בהן העולם התקדם עם השנים באופן עקבי, ומנסה לנתח מדוע למרות זאת אנו חווים את הקיום האנושי כהתדרדרות מתמדת.

הנתונים שעליהם מצביעים השניים סותרים את האינטואיציה של רבים מאיתנו. כך לדוגמא, מצביע פינקר על ירידה במספר מקרי הרצח בארצות הברית במשך 30 השנים האחרונות, בנוסף לירידות בעוני ובזיהום.

בעוד ב-1988 מספר הרציחות עמד על 8.5 מקרים ל- 100,000 איש, היום עומד המספר על 5.3 בלבד. שיעור העניים ירד מ-12% ל-7%, והזיהום ירד מ-35 מילוני טון חלקיקים ל-21 בלבד. אלה נתונים מפתיעים, מפני שאלו נושאים בהם התרגלנו לחשוב שהקדמה אינה משפרת את מצבנו והטכנולוגיה לא מועילה לנו לכאורה. רבים רואים בתחומים אלה מחירים שאנו משלמים על הקדמה – זיהום עוני ואלימות – כתוצר לוואי שלילי של ההתקדמות הטכנולוגית, אך באופן מפתיע, גם אותם הקדמה משפרת, לא מדרדרת.

העניים עשירים יותר

הנתונים מארצות הברית מעודדים, אך שמא מדובר בשיפור מקומי בלבד המתרחש רק במדינות העולם הראשון? נהפוך הוא. מדינות העולם השלישי נהנו מהתקדמות מהירה אף יותר בשנים הללו. ראשית זינקה אסיה, וכיום התהליך המזורז הזה מתרחש בעיקר באפריקה.

למעשה, על פי מחקר חדש של מכון ברוקינגס, בשנה האחרונה חזינו בתפנית בקנה מידה היסטורי. לראשונה כיום, יותר בני אדם בעולם משתייכים למעמד הסוציו-אקונומי הבינוני והגבוה מאשר למעמד הנמוך.

המחקר בדק את נתוני הצריכה של אוכלוסיית העולם, והגדיר "עניים" כמוציאים עד 1.9$ ליום, "פגיעים" כמי שמוציא בין 1.9$ ל-11$, "מעמד ביניים" כמי שמוציא בין 11$ ל-110$ ו"עשירים" כמי שמוציא יותר מ-110$.

 

כאמור, שתי הקבוצות האחרונות עקפו לראשונה בהיסטוריה את השתיים הראשונות, וזאת חרף הילודה הגבוהה בקרב המעמדות הנמוכים לעומת שיעורי ילודה נמוכים יותר במעמדות הגבוהים. במילים אחרות, העניים הופכים לעשירים יותר ויותר בכל יום שעובר, ותוך שנים ספורות העוני הקיצוני צפוי להפוך לתופעה זניחה בקנה מידה גלובלי.

ישראל – עתיד מזהיר עם כוכבית

עם כל הכבוד לניתוח המצב האנושי הגלובלי לאורך זמן, את רוב הישראלים מעניין המצב בישראל, ובצדק. רוב הישראלים, בשונה מהנטייה העולמית, סבורים כי המצב טוב. נתונים מסקרים של הלמ"ס מצביעים על שיפור בעשור האחרון, הן באופן שבו ישראלים רואים את מצבם הנוכחי והן בציפיות שלהם לעתיד.

בהשוואה בינלאומית, ישראל נמצאת במקום ה-11 בעולם ב"מדד האושר", וזאת למרות נתוני הפתיחה הביטחוניים הקשים. אם כן, נראה שהישראלים מרוצים ממצבם ואופטימיים ביחס לעתיד. האם התחושות הללו מבוססות בנתונים? התשובה היא כן, אך עם כוכבית.

נתחיל דווקא עם הדברים הטעונים שיפור, עליהם כתבנו ב'מידה' בהרחבה. יוקר המחיה בישראל הוא מהגבוהים ב-OECD, והאלמנט הבולט בו לרעה הם מחירי הדיור. כל ניסיון להתמודד עם התופעה נחל כישלון עד עתה, ולא נראית ירידה באופק.

פריון העבודה בישראל נמוך מאוד ביחס ליתר מדינות ה-OECD, בייחוד בתחומים שאינם חדשניים ונשלטים בידי ועדי עובדים שאינם מעוניינים בייעול והתפתחות. הרגולציה בישראל כבדה מאוד, ובמדד הרגולציה משנת 2013 הייתה ישראל שניה לאחרונה ממדינות ה-OECD. בין היתר בגלל אותה רגולציה, התדרדרה ישראל במדד Doing Business המודד את קלות עשיית העסקים במדינות שונות, מהמקום ה-26 ב-2007 למקום ה-53 ב-2016.

נוסעים בנתב"ג | פלאש90

כל הדברים הללו יכולים וצריכים להיפתר באמצעות הסרת חסמים ועידוד יזמות ותחרות בשוק החופשי. בחלק מן הנושאים, כמו רגולציה ויוקר המחיה, החל מאמץ ממשלתי בכיוון הנכון, ובחלקם כמו דיור, פועלת הממשלה באופן שלא צפוי לפתור את הבעיה.

אלא שמרוב התעסקות בהיבטים השליליים במדינה, אנו לפעמים נוטים להתעלם מהטוב שיש בה היום ושיהיה בה בעתיד, התעלמות לא מוצדקת, כפי שהנתונים מעידים. תוחלת החיים בישראל עולה באופן תמידי והיא כיום מהגבוהות בעולם – 82.5. מערכת הבריאות הישראלית, על שלל מגרעותיה, היא מהיעלות בעולם, ומניבה תוצאות מעולות בהשקעה נמוכה יחסית מצד האזרחים.

הישראלים טסים לחופשות לחו"ל במספרים עצומים שלא נראו בעבר – 7.6 מיליון יציאות ב-2017, כמעט כמספר התושבים. האבטלה בישראל נמוכה מאוד, ושיעור המשתתפים בשוק העבודה עולה בעקביות, במיוחד בקרב גברים חרדים ונשים ערביות, אוכלוסיות שבמשך שנים ארוכות נמנעו מלהשתתף בשוק העבודה. הצמיחה בישראל נמצאת במקום טוב ויציב מזה שנים ארוכות, ובכלל נראה כי כלכלת ישראל נמצאת בהתפתחות מדודה ויציבה.

הסוד הוא בילודה

המצב בישראל – בשקלול כלל הנתונים מהתחומים השונים שרק בחלקם הקטן נגעתי כאן על קצה המזלג – הוא טוב מאוד, והוא צפוי עוד להשתפר. גם הדמוגרפיה בישראל מספרת סיפור אופטימי במיוחד. לרוב, ככל שמדינה הופכת למתועשת, משכילה ועשירה, שיעור הילודה בה יורד דרסטית. מבחינה כלכלית, הבעיה בשיעור ילודה נמוך היא שדור העתיד המדולדל יאלץ לשאת על כתפיו את הפנסיות העצומות של הדור הנוכחי. וככל שהלחץ הכלכלי הזה יגבר, התמריץ ללדת ילדים ילך וירד, מה שיחריף את הבעיה.

דוגמא למדינה בה הדמוגרפיה בעייתית במיוחד היא יפן – הדור שנמצא היום בפנסיה משתווה בגודלו לאוכלוסייה בגילאי עבודה. יפן היא דוגמא קיצונית, אך מדינות רבות באירופה סובלות מבעיית דמוגרפיה דומה, שהולכת ומחריפה משנה לשנה.

המצב בישראל לעומת זאת, שונה בתכלית – הילודה גבוהה יחסית, ועקב כך דור העתיד עולה בכמותו על הדור הנוכחי. כאשר יצא הדור הנוכחי לפנסיה, הנטל הכלכלי לא יהיה קשה מנשוא, וישראל תוכל להמשיך לשגשג מבחינה כלכלית.

התפלגות האוכלוסיה לפי גילאים ביפן וישראל

כמובן, שהנתונים הדמוגרפים הללו קשורים קשר הדוק למדד האושר והאופטימיות שהוזכרו קודם. הישראלים מאמינים בעתיד שלהם, מה שמביא לרצון גדול יותר להביא ילדים לעולם. כלומר, האמונה בעתיד המדינה היא גם הערובה להמשך שגשוגה.

לצד הביקורת החשובה בתחומים בהם יש להשתפר, חשוב להכיר בכך שהעולם ככלל מתקדם ומשתפר, ולישראל מקום של כבוד בתוך הסיפור האנושי של שגשוג וקדמה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

8 תגובות למאמר

  1. הגדירו את המעמד הנמוך כמי שמוציא מתחת 11$ ליום, ולפי זה קבעו שמדובר במהפך שהתרחש השנה.
    היה אפשר לבחור ערכים אחרים (נניח, 10$ או 15$), ולקבוע שהמהפך התרחש לפני כמה שנים, או שעדיין הוא לא התרחש.

    1. נשאלת השאלה אם יש בנמצא איזו הגדרה של מעמד נמוך שתוכל לספק אותך. אחרת, מתעורר החשש שאתה משתייך למחנה המגדיר "מלחמה" בתור "שלום" ו"שקר" בתור "אמת".

    2. נ היקר, אני לא מכיר את מ', וממש אינני מתיחס ל"שקר" בתור "אמת".
      אבל הנקודה שהוא העלה צדה את עיני ברגע שקראתי את המשפט הזה במאמר.
      המאמר עצמו נחמד ויפה, ואני מזדהה עם רוב הנאמר בו.
      אלא שהטענה של מ' פשוטה ונכונה, וחבל שאתה דוחה אותה בקש.

      לגבי הגדרה למעמדות – זו אכן שאלה קשה שתמיד מפריעה לי בדיונים הללו.
      לענ"ד, ההגדרה ה"איכותית" היא: ממעמד נמוך הוא זה שתלוי באחרים ("קליינט" בלטינית של פעם) – ליתר דיוק: רוצה לחיות כתלוי באחרים. גבוה הוא זה שאחרים תלויים בו. ובינוני הוא זה שאינו לא זה ולא זה – מתפרנס בעצמו ואיננו מחפש "וסלים".
      מבחינה איכותית, ה"בינוני" הזה הוא זה שהכי קשה לו לצאת למלחמות "מעמדיות", אך כשהוא עושה זאת – הוא מקדם את הדמוקרטיה, במובן הליברלי האמתי שלה.
      כמובן, גם הגדרת ה"תלות" הנ"ל בעייתית (הרי כלנו תלויים זה בזה – העצמאי תלוי בלקוחות, והם תלויים בו, והיחסים הכלכליים אינם יחסי בקוש-היצע "נקיים" אלא מתחשבים גם ב"נחמדות" כללית, שמתבטאת דווקא בחריגה מהשקולים העסקיים ה"טהורים"), ואנשים עלולים למצוא את עצמם (בגלל תאונה או אסון-טבע) עוברים מצד לצד, גם בלי לשנות את אפיים הבסיסי.

      נראה שהדרך היחידה למדוד את הנושא היא זו שהוצעה במאמר – להגדיר קו הוצאה מסוים, ולבדוק את המגמה של הנסקר ביחס לקו הזה לארך זמן.
      הקו, כמובן, צריך להתחשב באינפלציה בסביבת הנסקר, ולכן איננו יכול להיות קבוע על סכום מסוים, אלא לשקף יכלת קניה קבועה.
      בקצור, כדי שהמחקר יראה רציני, צריך להסביר מאיפה הגיעו למספרים הללו – איזו רמת חיים הם משקפים (מה שמן הסתם משתנה ממקום למקום אפילו בלי האינפלציה).

    3. הכותרת שלראשונה עוקף מעמד הביניים את המעמד העני, אכן קשורה קשר ישיר להגדרת מעמד נמוך ומעמד ביניים ואפילו קשורה לכוח הקנייה של הדולר.
      מהצד השני לכותרת הזאת אין שום משמעות. הנתןו החשוב שנמצא במאמר, הוא השיפור המתמיד במדדים הכלכלים, מדדי האושר ומדדים אחרים שקשורים בעושר, אושר ורווחה, בעולם ובפרט בישראל..

  2. לא פעם כתבתי מאמרים אך מאוד נזהרתי לסווג אותם תחת הכותרת כלכליים, כלכלה הוא מדע ומאמר הוא ביטוי דעה. לכן קשה מאוד להתיחס לשטות הכתובה מעלה באיזה היבט כלכלי ראוי , גם אם מצטטים מחקר מוטב להתיחס אליו בהסתיגויות הראויות. כל שכן ביחס לתובנות הקשורות לדמוגרפיה. מוטב לפרסם עמודות ריקות מאשר גיבוב שטויות .

  3. כמה שטויות בכתבה אחת: ראשית מעמד הביניים הכמעט יחידי שצמח בשנים האחרונות הוא בסין וזאת הודות לצמצום ילודה דרסטי שם – ילד אחד לכל זוג. בהודו ועוד מדינות כמו מעמד ביניים צמח אך עדיין חי בתנאים גרועים יותר ממעמד ביניים בישראל או מזרח אירופה אפילו – כפי שסיפר לי אזרח אוסטרלי אנשים ממעמד ביניים בהודו פשוט חיים 10 אנשים בדירת שני חדרים במקום לחיות בפחון או אוהל. החלק הצפוני של הודו עדיין סובל מעוני גבוה יותר מהחלק הדרומי כי שם הילודה גבוהה משמעותית מהדרום (6 ילדים לאישה לעומת 2.3 בדרום כיום). לגבי עניין הצמיחה: אכן יש צמיחה בארץ אבל זה לא מחייב שזה לא ייעצר במיוחד כשעוד לא נוצלו כל עתודות הקרקע בישראל. חוץ מזה לא כל האזרחים נהנים מהצמיחה הכלכלית אלא מי שעומד בראש הפירמידה ההנהגה והניהול

  4. מה עם השחיתות?

    השחיתות, הגזל, הפשע, שימוש לרעה בטכנולוגיה…
    וכמות האנשים. זה בלתי נסבל. שלא נדבר על הלכלוך. גועל נפש..

    ישראלים שונאים אסתטיקה.