אחרי בחירות האמצע, הקרבות הפוליטיים באמריקה רק מתחילים

הרפובליקנים הצליחו להגדיל את הרוב בסנאט ויוכלו לקדם מינויים, אך הפסידו את בית הנבחרים לדמוקרטים שצפויים כעת להוביל מהלכים נגד הנשיא

עומד בפני שנתיים לא פשוטות. הנשיא טראמפ | פלאש90

על פי התוצאות של בחירות האמצע מהבוקר (רביעי), המפלגה הדמוקרטית השיגה רוב קטן בבית הנבחרים. רוב קטן, אבל כזה שמספיק להם להתהדר בתחושת ניצחון. חלק מהדמוקרטים אפילו דיברו במהלך הלילה על שינוי במהלך ההיסטוריה, ועל בנייה מחדש של רוב במוסדות השלטון.

אך לא משנה עד כמה ינסו במפלגה הדמוקרטית להדגיש את משמעות הניצחון בבית הנבחרים דרך פריזמה של מדיניות, בעולם האמיתי הוא אומר שני דברים – מאמץ תוקפני יותר לחקור את ענייני הכספים של הנשיא טראמפ, ותגובה תוקפנית לממצאים של החוקר המיוחד לפרשת רוסיה רוברט מולר, יהיו אשר יהיו.

קשה מאוד לדמיין מצב בו בית נבחרים בשליטה דמוקרטית עומד בפני הדרישות הפרוגרסיביות להדחת הנשיא במקרה בו הדו"ח שיגיש מולר יהיה כל דבר מאשר זיכוי מוחלט של טראמפ. אם מולר אכן יחשוף ראיות לשיבוש הליכי משפט או קנוניה רוסית, הדמוקרטים לא ישבו בשקט.

אבל זהו כאמור רק גורם אחד בסיפור. שליטת הדמוקרטים בבית הנבחרים משמעותה גם היכולת לזמן אנשים להעיד, והם צפויים להשתמש בה בנדיבות כדי לקדם שלל חקירות ובדיקות, כולל ענייני הכספים של טראמפ.

הבית הלבן יתנגד לכך בתקיפות כמובן, והקרבות המשפטיים הצפויים יהוו את הדינמיקה העיקרית המערכת הפוליטית בשנתיים הבאות לפחות. יתכן מאוד שהמשך ההתרסה מצד טראמפ יוביל לזעם דמוקרטי גדול יותר, וכך כולנו נשאב שוב לקרב המתמשך בין הרשות המחוקקת למבצעת.

למרות שהרפובליקנים בהחלט יכולים לשאוב עידוד מהתוצאות בסנאט, השורה התחתונה היא שהלילה חל שינוי במאזן הכוחות הפוליטי בוושינגטון. הדמוקרטים שולטים כעת בחצי מהקונגרס – חצי בעל עוצמה רבה – ולא תהיה זאת הפתעה אם הם ישתמשו בה באגרסיביות נגד טראמפ. הדחה של הנשיא לא נראית כרגע כתרחיש סביר, אך הוא עדיין אפשרי.

המסקנה העיקרית מן התוצאות היא שיש להתכונן לעימותים בין-מפלגתיים שיאפילו אפילו על מה שראינו בשנתיים הראשונות לכהונת טראמפ. הקרבות שניהל עד עכשיו טראמפ, בעיקר נגד התקשורת, יחווירו בהשוואה לקרב של טראמפ נגד בית נבחרים דמוקרטי מלא במוטיבציה ואנרגיה מחודשת.

סיבוב ההופעות של טראמפ

כאמור, החדשות הגדולות מהלילה הן השליטה המחודשת המסתמנת של הדמוקרטים בבית הנבחרים, בפעם הראשונה לאחר שמונה שנים. על פי תחזית של רשת 'פוקס' מהבוקר, נציגי המפלגה הדמוקרטית זכו בלפחות 23 מושבים שהיו דרושים כדי להבטיח את הרוב.

התחושות החזקות נגד הנשיא היו ברורות במיוחד באזורים כמו פרברי הבירה וושינגטון, שם חברת הקונגרס הרפובליקנית המכהנת ברברה קומסטוק הודחה על ידי המתמודדת הדמוקרטית ג'ניפר ווקסטון. במהלך הקמפיין הצליחה ווקסטון לקשר את יריבתה לנשיא טראמפ, והתמקדה בעיקר בנושאים לאומיים כמו מדיניות ההגירה של הממשל כדי לצייר את הרפובליקנים כמנותקים מקהל המצביעים שלהם.

תסריט דומה התרחש באזור דנבר, שם ניצח הדמוקרט ג'ייסון קרואו את הרפובליקני המכהן מייק קופמן. נציגים דמוקרטים ניצחו גם במחוזות חשובים בפנסילבניה, ניו ג'רזי ופלורידה.

באופן היסטורי, המפלגה ממנה הגיע הנשיא מאבדת מושבים בבית הנבחרים לאחר הבחירות הכלליות, אך טראמפ עשה מאמץ אדיר לתמוך בנציגים רפובליקניים כאשר קיים לא פחות מ-11 עצרות גדולות ברחבי המדינה בשבוע האחרון.

מבקרי הנשיא בתוך המפלגה הרפובליקנית טענו כי טראמפ התמקד במהלך השבועות האחרונים בעיקר בנושאי הגירה מכיוון שהאמין שגישה זו תשתלם במדינות בהן המושב בסנאט היה בסכנה, אך מנגד יצר ניכור בקרב מצביעים בערים ובפרברים להם נזקקו במפלגה כדי לשמור על הרוב בבית הנבחרים.

מנהיגת המיעוט הדמוקרטי ננסי פלוסי, אשר צפויה כעת לעמוד בראשות בית הנבחרים, תתמקד לאחר הבחירות בעיקר בנושאים כמו פיקוח על כלי נשק וחקיקה נגד שחיתות. אולם יש כבר גורמים במפלגה המנסים לאתגר אותה וסבורים שהיא צריכה להיות נוקשה יותר מכפי שהייתה עד כה ביחס לחקירות נגד הנשיא.

דרך סלולה לבית המשפט העליון

אל מול ההפסד הצפוי בבית הנבחרים, הרפובליקנים הצליחו לשמר את הרוב שלהם בסנאט, ואף להגדיל אותו עם ניצחונות על מועמדים דמוקרטיים במספר מדינות שהיו אדומות באופן מסורתי.

כך למשל באינדיאנה, הרפובליקני מייק בראון ניצח את הסנאטור הדמוקרטי המכהן ג'ו דונלי, ובדקוטה הצפונית ניצח קווין קריימר את הדמוקרטית היידי הייטקמפ. שני מרוצים צמודים במדינות הנחשבות לשמרניות הסתיימו גם הם לטובת הרפובליקנים. בטנסי ניצחה מרשה בלקבורן את המושל לשעבר פיל ברסדן, והסנאטור טד קרוז שמר על כסאו בטקסס מול המועמד המפתיע בטו אורורק.

השליטה הרפובליקנית בסנאט תאפשר לטראמפ למנות בקלות רבה יותר שופטים פדרליים. היא גם סוללת את הדרך למינוי עתידי אפשרי לבית המשפט העליון, שיהיה השלישי במספר בתקופת טראמפ. "מי שציפה לגל כחול הלילה לא קיבל אותו. קיבלתם אולי כמה אדוות קלות אבל בטח לא גל משמעותי" , סיכמה דוברת הבית הלבן שרה האקבי סנדרס.


הטור פורסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות למאמר

  1. במצב נורמלי אולי זה לא נצחון גדול של הדמוקרטים
    אבל אם ניקח בתור דוגמא את התנהגות הדמוקרטים במינוי לשופט בית המשפט העליון
    ונביא בחשבון את דבריה של הילרי קלינטון – "הרפובליקנים מבינים רק כוח"
    אזי נבין שאנחנו צפויים למלחמת הכל בכל – כשהכיוון הוא "אימפצ'מנט"
    כל עבירה של הנשיא או של כל רפובליקני אחר – החל ממעבר באור אדום
    תחקר לעומק ובעוינות על ידי הדמוקרטים. כאן לא יהיו שבויים.
    חבל על האמריקאים – אבל זה מה יש.

  2. אני חושב שצריך להסתכל על זה כמצב ממש טוב, בטווח הארוך (שנתיים קדימה)

    אלו יהיו שנתיים בהם הדמוקרטים יתמקדו בטראמפ, ייראו חבורה של נקמנים וקטנוניים שכל מה שמעניין אותם בחיים זה טראמפ, בעוד טראמפ ייראה כאדם שמנסה לעשות עבודה,

    כל זה במקביל לכך שממנים עוד ועוד שופטים פדרליים שישפיעו על המדינה

    1. הם כבר עשו את זה במשך שנתיים, וזה לא מספיק פגע בהם, לצערי.

  3. זהו הישג גדול לטרמפ
    רק ב 3 מ 30 מערכות הבחירות האמצע האחרונות הנשיא הצליח להגדיל את כוחו בקונגרס וזאת רק במקרים קיצוניים ( מלחמת העולם , 11 בספטמבר או מוניקה לווינסקי) לכן לא היה סיכוי לטרמפ בקונגרס.
    בסנט הנשיא הצליח להגדיל את כוחו רק 5 פעמים ורק פעמיים בצורה משמעותית ( 9 פרנקלין ד. רוזוולט ו 4 ג'ון פ. קנדי) טרמפ עומד אחרי שניהם בהגדלה של 3 זהו הישג מדהים.
    לא ברור לי למה אין התיחסות בתיקשורת להישג האדיר שלו.
    1910 ויליאם טאפט רפובליקנים -56: (219 –> 163) ‏ -9: (59 –> 50)
    1914 וודרו וילסון דמוקרטים ‏ -61: (291 –> 230) ‏ +3: (50 –> 53)
    1918 ‏ -22: (214 –> 192) ‏ -4: (52 –> 48)
    1922 וורן הארדינג רפובליקנים‏ -77: (302 –> 225) ‏ -7: (60 –> 53)
    1926 קלווין קולידג' רפובליקנים‏ -9: (247 –> 238) ‏ -6: (56 –> 50)
    1930 הרברט הובר רפובליקנים ‏ -52: (270 –> 218) ‏ -6: (56 –> 50)
    1934 פרנקלין ד. רוזוולט דמוקרטים‏ +9: (313 –> 322) ‏ +9: (60 –> 69)
    1938 ‏ -72: (334 –> 262) ‏ -7: (75 –> 68)
    1942 ‏ -45: (267 –> 222) ‏ -8: (65 –> 57)
    1946 הארי ס. טרומן דמוקרטים ‏ -54: (242 –> 188) ‏ -10: (56 –> 46)
    1950 ‏ -28: (263 –> 235) ‏ -5: (54 –> 49)
    1954 דווייט ד.אייזנהאואר רפובליקנים‏ -18: (221 –> 203) ‏ -2: (49 –> 47)
    1958 ‏ -48: (201 –> 153) ‏ -12: (47 –> 35)
    1962 ג'ון פ. קנדי דמוקרטים ‏ -4: (262 –> 258) ‏ +4: (64 –> 68)
    1966 לינדון ב. ג'ונסון דמוקרטים ‏ -47: (295 –> 248) ‏ -3: (67 –> 64)
    1970 ריצ'רד ניקסון ‏ רפובליקנים ‏-12: (192 –> 180) ‏ +2: (43 –> 45)
    1974 ג'ראלד פורד ‏ רפובליקנים -48: (192 –> 144) ‏ -4: (42 –> 38)
    1978 ג'ימי קרטר ‏ דמוקרטים -15: (292 –> 277) ‏ -2: (61 –> 59)
    1982 רונלד רייגן רפובליקנים -26: (192 –> 166) ‏ 0: (54 –> 54)
    1986 ‏ -5: (182 –> 177) ‏ -8: (53 –> 45)
    1990 ג'ורג' ה.וו. בוש ‏ רפובליקנים -8: (175 –> 167) ‏ -1: (45 –> 44)
    1994 ביל קלינטון דמוקרטים -54: (258 –> 204) ‏ -9: (57 –> 48)
    1998 ‏ +5: (206 –> 211) ‏ 0: (45 –> 45)
    2002 ג'ורג' וו. בוש רפובליקנים +8: (221 –> 229) ‏ +1: (49 –> 50)
    2006 ‏ -30: (232 –> 202) ‏ -6: (55 –> 49)
    2010 ברק אובמה דמוקרטים -63: (256 –> 193) ‏ -6: (57 –> 51)
    2014 -13: (201 –> 188) ‏ -9: (53 –> 44)
    2018 דונלד טראמפ רפובליקנים -26: (219 –> 193) ‏ +3: (48 –> 51)

  4. מה שמעניין אותי זה מה ייקרה לכל החקירות בנושא הריגול אחרי טראמפ (Fisa). הסקנדל הגדול ביותר בהיסטורייה הפוליטית האמריקאית לדעתי. אם הקונגרס יפסיק לחקור את זה אז זו תהיה מכה קשה לצדק ולהגינות. אני מקווה שטראמפ יחליף את סשנז וישים במקומו מישהו שכן יתערב בכל הנושא הזה. הגיע הזמן גם לשחרר את כל מסמכי ה-fisa, חבל שזה לא קרה לפני הבחירות.