גם אם תהליך המינוי של בכירים בישראל פגום מיסודו, האחריות על הסערה הנוכחית נופלת על השר לביטחון פנים שלא הפיק את הלקחים מפרשת גל הירש
הוועדה למינוי בכירים בראשות השופט בדימוס גולדברג הודיעה אמש (חמישי) כי אינה מאשרת את מועמדתו של משה אדרי לתפקיד מפכ"ל המשטרה. לאחר שעות ארוכות של דיונים ובעקבות שוויון בהצבעה בין חברי הוועדה, השופט גולדברג נתן את ההחלטה הסופית ופסל את המינוי.
בהודעת הוועדה נכתב כי ההחלטה התקבלה בשל "כשל בהתנהגות ובשיקול הדעת" של אדרי, שנפגש עם עורך דינו של אחד המתלוננים נגדו בטרם הופיע בפני הוועדה. שניים מארבעת חברי הוועדה ציינו כי לטעמם "לא נפל פגם בטוהר מידותיו של המועמד".
השר לביטחון פנים גלעד ארדן, מי שהוביל את מועמדתו של אדרי, הודיע הבוקר כי אינו מקבל את ההחלטה. "אין בנימוקי הוועדה כדי לבסס ״דופי ערכי נורמטיבי״ או "ליקוי בטוהר המידות בהתנהגותו של ניצב אדרי", אמר. אז הסערה הפוליטית כבר בעיצומה עם הצהרות מפוצצות של שרים וחברי אופוזיציה וכרגע זהות המפכ"ל הבא אינה ברורה כלל, אבל דווקא עכשיו חשוב להתעכב על כמה נקודות וכמה אנשים שהובילו אותנו שוב למצב הזה.
גל הירש
נפילת מועמדתו של אדרי מגיעה קצת יותר משלוש שנים לאחר התפוצצות פרשת גל הירש, וקווי הדמיון בין שני המקרים הם רבים. גם אז היה הירש המועמד אותו ביקש השר ארדן למנות, אך נאלץ להתקפל לבסוף בעקבות התמשכות תהליך הבדיקה.
בשנים שמאז נחשפה שרשרת ארוכה של פרסומים על מה שהתרחש במשטרה ובפרקליטות באותם ימים, וכיצד גורמים בכירים באותם גופים פעלו לכאורה לסיכול מינויו של הירש. בין השאר ניתן לציין את ההקלטות שנחשפו בחדשות 2 בהן נשמע ניצב מני יצחקי (מחברו של 'מסמך יצחקי' שמרכז מידע על אישי ציבור) מנסה לכאורה להשיג מידע מפליל על הירש, או מקרה אחר שנחשף בחדשות 10 ובו פנה יצחקי לקצינה אחרת וביקש ממנה באופן ישיר להוציא מידע.
מי שהיה בין חושפי הפרשה העיקריים הוא תנ"צ גיא ניר, ראש חטיבת המודיעין לשעבר, שנמצא בחופשה כפויה מזה שלוש שנים בעקבות תלונה שהגיש למח"ש על אי סדרים ביחידת להב 433.
בדיון שנערך בוועדת הפנים של הכנסת לפני כשלושה שבועות, אמר ניר כי מינויו של הירש למפכ"ל סוכל באופן מכוון ומתוכנן והזהיר: "זאת השיטה שקיימת ומונהגת. היא עובדת ומצליחה ובמשך השנים הם רק השתכללו בה. אלה האנשים שיושבים במקומות הכי רגישים באגף החקירות ובלהב 433, יש להם גישה לכלים משמעותיים וחודרניים, והם יעשו עוד סיכולים".
ההדלפות וההכפשות
לאחר שמועמדתו של הירש נפסלה, מונה לתפקיד המפכ"ל רוני אלשיך שמסיים בימים אלה את כהונתו. לפני כחודשיים הכריז השר ארדן על שלושה מועמדים להחליפו: משה אדרי, דוד ביתן ויורם הלוי.
כמעט מיד החלו לצוץ דיווחים שונים על התאמתם או אי-התאמתם של המועמדים השונים לתפקיד, כאשר השיא היה בהדלפה בחדשות 10 ב-5.9 לפיה בדיקת הפוליגרף של ניצב יורם הלוי "העלתה חששות". התזמון כמובן לא היה מקרי, ערב דיון בוועדת הפנים על הקמת ועדת חקירה לפרשת הירש.
יו"ר הוועדה ח"כ יואב קיש אמר אז: "זהו עוד ניסיון סיכול למועמד למפכ”לות. הדלפה של מסמך מסווג ורגיש ביותר זה מהלך מסוכן לדמוקרטיה הישראלית ואני מודאג מאוד. יש מישהו במשטרה שהוא מספיק בכיר בשביל להיות חשוף לבדיקות פוליגרף של ניצב במשטרה, שהחליט שלא מתאים לו שיורם הלוי יהיה המפכ”ל".
חשבתי להסביר פה כמה זה משונה למפכל להסתתר מאחורי גבה של יועמשית המשטרה אבל גיא הסביר את זה טוב ממני. כמו כן משועשע מעוקבים כאן שמסבירים תמיד איך ידו של נתניהו בכל, אך פתאום משוכנעים שהמפכל לא מעורב בתלונות על שני ניצבים שלגמרי במקרה מועמדים להחליף אותו. רחמים לא ידע! pic.twitter.com/CPQP2JXqP3
— עמית סגל Amit Segal (@amit_segal) November 1, 2018
לאחר שרשרת הדלפות נוספות נגד הלוי (וגם כמה הדלפות נגד ביתן), כולל מכתב בו "מידע מכפיש ופרטים מביכים" על המועמדים ששלח המפכ"ל אלשיך ליועמ"ש, המזימה הוכתרה בהצלחה. מספר שבועות לאחר מכן הודיע ארדן כי משה אדרי הוא המועמד הסופי.
הוועדה למינוי בכירים
עם ההחלטה על מועמדותו הסופית של אדרי, החל מצעד העדים שעלו לרגל לוועדה בראשות השופט גולדברג. בין המוזמנים היה גם מפכ"ל המשטרה היוצא רוני אלשיך, שעל פי מספר דיווחים העביר לחברי הוועדה מידע נגד מחליפו המיועד. אמש הכחיש אלשיך כי פעל נגד אדרי, אך מן הסתם המידע שנתן גרם שוב לעיכובים מיותרים.
כאמור, ההחלטה הסופית לפסול את אדרי התקבלה בשל פגישה שערך עם עורך דינו של אחד המתלוננים נגדו בוועדה. כלומר, חברי הוועדה פסלו את אדרי לא בגלל התנהלות חשודה שלו בעבר או פגיעה בטוהר המידות שביצע במהלך שנותיו במשטרה, אלא בגלל אירוע שהתרחש עקב עצם קיומה של הוועדה. אילולא נדרש היה אדרי לעבור את אישור הוועדה, אותה פגישה בגינה נפסל כלל לא הייתה מתקיימת.
וכאן המקום לחשוב מחדש גם על הליך מינוי הבכירים בכללותו, שהוכיח את עצמו כמסורבל ולא יעיל. בשנים האחרונות ראינו כי כל אדם ששמו עולה כמועמד לתפקיד בכיר, מיד הופך למטרה ציבורית ולפתע מתגלים סיפורים שונים ומשונים מעברו. גם אנשים ראויים בהחלט כמו יואב גלנט או גל הירש סיימו את התהליך הזה מבוישים וללא המינוי. הסיבוכים, הסערות וההכפשות הפכו לטקס קבוע סביב כל מינוי.
אפילו התהליך של בחירת חברי הוועדה הפך לקרקס, כאשר רק לאחרונה בג"ץ התערב וגרם לפרישת שניים מחבריה. אך מעבר לשאלה האם הוועדה למינוי בכירים מסוגלת לבצע את עבודתה ללא משוא פנים, עולה גם שאלת הסמכות של חבריה לפסוק לגבי מינויים מקצועיים. האם שופט בדימוס או נציב שירות המדינה בקיאים מספיק בנושאי ביטחון או בענייני כלכלה כדי להחליט על זהותו של נגיד בנק ישראל או על הרמטכ"ל הבא, במיוחד כאשר כבר ברור כי רבות מן העדויות אותן הן שומעים מוטות? האם כאשר הוועדה אינה מצליחה להסכים פה אחד, לא ראוי שהמילה האחרונה תהיה של נבחרי הציבור?
תשובה מעניינת לכך סיפק רק אתמול ראש הוועדה לשעבר, השופט יעקב טירקל. בראיון שהעניק לאילנה דיין בגל"צ נשאל טירקל כיצד היה מחליט על התאמתו של מועמד מסוים לתפקיד, וענה כי לעתים "אני מרגיש בקצות אצבעותיי שזה לא מתאים".
אבל מסתבר כי הדגדוג באצבעות של טירקל הוא תופעה מוכרת, כפי שסיפר בראיון ב'ישראל היום' לפני שלוש שנים לגבי פרשת הירש: "יש דברים שמרגישים בקצות האצבעות, או באמצעות 'חוש המומחיות של המשפטן'. התחושה שלי ושל יתר החברים הייתה שמשהו פה לא בסדר".
גלעד ארדן
אך גם אם תהליך המינוי דרך ועדת פקידים פגום מיסודו, האחראי העיקרי לשערורייה התורנית סביב מינוי המפכ"ל הוא השר לביטחון פנים גלעד ארדן. הוא זה שדחף למועמדתו של אדרי, וגם במבחן הזה הוא נכשל. נראה כי ארדן לא למד את הלקח מפרשת הסיכול של גל הירש, המועמד הקודם בו בחר, ושוב נתקל בכוחות חזקים ממנו. ארדן התמהמה במשך תקופה ארוכה בבחירת מחליפו של אלשיך, וגם כאשר החליט סוף סוף לא עשה דבר לעצור את שטף ההדלפות נגד המועמדים.
ניקוי האורוות שהיה צריך להתבצע במשטרה לאחר סערת הירש לא קרה, החקירה בעניינו של הירש נסחבת במשך שנים, וכך קיבלנו שוב סיכול של מפכ"ל לאור היום וללא בושה, סיכול שכמעט היה ידוע מראש.
במקום שארדן יגלה מנהיגות ויוביל את השינוי המתבקש בהתנהלות המשטרה כפי שנדרש מתפקידו כשר לביטחון פנים, בחר מסיבותיו הוא לתת לבכירי המשטרה להמשיך ולהשתולל. שלוש שנים רצופות שערוריות ומחדלים בראשותו של אלשיך הביאו את אמון הציבור במשטרה לשפל, והביאו את ארדן לביזיון נוסף בו הוא אינו מצליח להעביר את המינוי של המועמד בו בחר. השאלה היא האם אי פעם ימצא המפכ"ל שיוכל להצליח היכן שכולם נכשלו.
ארדן נכשל במינוי ״האיש שלו״ ושל ליברמן.
בואו נקווה שעכשיו ימונה יורם הלוי, האיש של נתניהו, וישים את נתניהו במקומו הראוי מעל החוק.
נתניהו אומר שלא היה כלום – אני מאמין לו ומצטער, כי מגיע לו שיהיה עוד ועוד, שחיתות כיד המלך, הרי הוא ראש הממשלה ובלעדיו אין מדינה.
הטקטיקה של מחוללי הקמפיין נגד ראש הממשלה היא טפטוף מתמיד של מסרים שנועדו להמאיס את בנימין נתניהו על הציבור. עיסוק מציצני אובססיבי במתרחש בתוככי החדרים של הבית ברחוב בלפור, "פמפום" ונבירה בלתי פוסקים בחשדות ובהדלפות "בלעדיות" כביכול מחדרי החקירות נועדו לטפח רושם של נגישות איכותית לדרגים משפטיים עד כדי ייחוס אמינות בלתי מעורערת למידע "המפליל" כלפי ראש הממשלה ומקורביו.
באמתלה של "ביעור השחיתות" הם מנסים להחליף שלטון שנבחר בדרך דמוקרטית למהדרין. העוינות התהומית לעומד בראשות הממשלה וחוסר השלמה עם החלטת הרוב במדינה גוררת את ה"חמוצים" לשקר, רמייה, והעלמת מידע הסותר את המידע שהם מפיצים. דוגמה לכך היא "הדלפת" המייל ששיגר היועץ המשפטי של מערכת הביטחון אל מנכ"ל המשרד (יולי 2014) ובו הוא מצוטט באומרו "חוץ מזה שקיבלתי פניית ראש מל"ל אליך, התקשר אלי עו"ד דוד שמרון המייצג את קונסורציום טיסנקרופ, וביקש לדעת אם אנחנו עוצרים את הליכי המכרז על-מנת לשאת ולתת עם לקוחותיו, כפי שנתבקשנו על-ידי ראש הממשלה". הפרשנות העיתונאית המגמתית, שניתנה לדברים אלה היא מעורבות של עו"ד שמרון בשליחותו של ראש הממשלה בעסקה ביטחונית. למרות שהיועץ המשפטי של משרד הביטחון הבהיר שראש הממשלה נתניהו לא הוזכר בשיחה ממשיך המייל הנ"ל לשמש מעין "עוגן" לגורמים בעלי עניין בתקשורת, להשחרתו של נתניהו כמי שמעורב ישירות בשחיתות חמורה.
היועץ המשפטי לממשלה קבע מפורשות שב"פרשת הצוללות" – לנתניהו אין שום קשר לשחיתות ואם היתה שחיתות קשורים אליה דווקא אהוד ברק ואליעזר מרום מפקד חיל הים. העיקר שבזבזו מיליוני שקלים כספי ציבור על חקירות והסירו אחריות ממושחתים אמיתיים בכך שהפכו אותם לעדי מדינה שלא ישאו בעונש. גם ב"תיק 2000" מי שפשע הוא לא נתניהו אלא מו"ל ידיעות אחרונות, וגם בסיפור עם מני נפתלי מי שפשע הוא לא בני משפחת נתניהו אלא נפתלי שהטריד מינית וקיבל פטור מעונש כי חבר לכנופיית רק-לא-ביבי.
גם רוני ריטמן, מפקד לה"ב 433, שרדף אחרי קצינה באירוע משטרתי כשהוא שיכור קיבל פטור מלתת את הדין על מעשיו כיוון שהוא משתתף במסע להפלת נתניהו.
להזכירך, היועץ המשפטי לממשלה היה בתקופה הרלבנטית מזכיר הממשלה.
אם נדמיין לרגע שהיתה שחיתות, מי לידנו יתקע שהוא לא היה מעורב בה.
אך לא איש כאביחי יפסול עצמו על ניגוד עניינים פעוט שכזה.
צריך שדיוני הועדה יהיו בפומבי ואז נראה מי מלכלך ולא לקבל מכתבים ועדיות חסיות
לאחר ששמעתי שציקו אדרי, חטף את חושף השחיתויות במס הכנסה, רפי רותם נרו יאיר הביאו לתחנת המשטרה וביצע ב עינויים חמורים ומעצר בלתי חוקי, הוברר לי שאין למנות למפכ"ל איש שבעצמו הגן על שחיתות וביצע פשעים חמורים כנגד חושפי שחיתויות. בלי קשר לוועדה וסמכויותיה, יש לזרוק את המפכל המיועד ואולי אפילו להעמידו לדין על פשעיו ולהביא מישהו מבחוץ לנקות את האורוות המסואבות משחיתות העולה על גדותיה.
לפיסקה האחרונה בתגובתך: ״יש לזרוק את המפכל המיועד ואולי אפילו להעמידו לדין על פשעיו ולהביא מישהו מבחוץ לנקות את האורוות המסואבות משחיתות העולה על גדותיה״ לדעתי יש להוסיף את השר לבטחון פנים גלעד ארדן שנחרץ בדעתו למנות איש שנושא קופת שרצים על גבו.
הבעיה הפשוטה והעצובה היא
שבמשטרה שלנו אין מישהו שיכול להיות מפכ"ל
מבלי שביצע בעברו משהו מלוכלך.
כנראה שאי אפשר להתקדם במשטרה בלי זה.
הבעיה שיש לנו 1312 שלא עושים את עבדותם נאמנה בדרגים למעלה
השוטר הפשוט בסה"כ לומד מהבוס כיצד להתנהל ובגלל זה יש לנו את הבעיות האלו במשטרע
לעבור לשיטת שימוע פומבי בכנסת. כמו במדינה שרוצה להיתפס דמוקרטית. היום למישהו אחד נתפלים בסוכות ומישהו אחר בדרך כלל לא ראוי בכלל נבחר חלק בוועדות הללו. ובנוסף. כבוד השופט טירקל קיבל דרך מטוכקמת טובות מאלביט בזמן של מוטי זיסר זל. לא פלילי אבל ממש עם רבב. כנראה גם לגולדברג יש קופת שרצים. ראינו איך ניסו לעשות רצח אופי לשופט באמריקה. כנסת חייבת לעשות יותר עבודה, ולא לתת אותה לוועדות..
משה אדרי תפר תיק לנהג מונית שהעז להעיר לו כי לא עצר בתמרור עצור. הכל כתוב בתיק שבית המשפט זיכה את נהג המונית. אם זה מה שהוא מסוגל לעשות לאזרח מסכן שהעיר לו. שערותיי סומרות מהמחשבה מה הוא עשה לאנשים שיותר משהעירו לו.
הערת אגב: טעות – לעולם חוזר (לקוח למעשה מההלכה היהודית)