הניסוי שנכשל: אשליית הרב תרבותיות מתנפצת לאירופאים בפנים

הרעיון לפיו מגוון של תרבויות מעשיר את החברה אינו סמל לנדיבות האירופית, אלא אמצעי להפעלת לחץ על מעמד הביניים ביבשת לקבל עוד הגירה

מהגרים מול כוחות הביטחון בגבול בסלובניה | SONY DSC

רב תרבותיות אינה התגשמות נדיבותה של אירופה, או התגלמות כלשהי של אהבה ואמת. רב תרבותיות היא מה שנשאר לאחר שהגירה המונית מתגלה כמאיימת יותר מאשר מביאה תועלת לכלכלות האירופאיות.

ניקח למשל את צרפת. לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר צרפת חוותה זינוק כלכלי, התייחסו באהדה לגלי ההגירה: היו הזדמנויות רבות לעובדי כפיים ללא הכשרה וכאלו מנוסים יותר, בעוד האוכלוסייה הצרפתית המקומית שאפה לעבוד במגזר השירותים אשר סיפק משכורות גבוהות יותר למשרות המצריכות כישורים רבים יותר.

מסוף המלחמה ועד אמצע שנות השבעים, עובדים זרים נטו להשתקע זמנית בצרפת ללא משפחותיהם ואז לחזור למדינות מוצאם. לרוב, עובדים אלו גויסו ממושבות לשעבר של צרפת כדי לבצע עבודות נחותות בשכר נמוך – לא כדי להעשיר את תרבות המדינה המארחת.

בסוף שנות השבעים המצב השתנה. עובדים זרים החלו להגיע לצרפת עם משפחותיהם וגם הביאו ילדים לאחר הגעתם למדינה. עם זאת, באותו הזמן היו שינויים בכלכלה שהותירו את צאצאיהם של העובדים המגויסים ללא תקווה.

מהגרים אפגנים בצרפת | Evan Bench

בעוד הוריהם חוו ניידות חברתית כלפי מעלה, הם עצמם – אף שהיו בעלי רמת השכלה גבוהה משל הוריהם – נותרו עם פחות הזדמנויות לתעסוקה והפכו לעודף בשוק העבודה. מה גם שלא היה להם מקום אחר ללכת אליו. במילים אחרות, הם נולדו למדינה שלפתע לא היה לה מה להציע.

הדבר היחידי עליו יכלה הממשלה לחשוב כפתרון למצב הנושא היה הגדרת מטרה עבור ילדי המהגרים: עליהם להעשיר עצמם תרבותית במדינה אליה היגרו הוריהם. מדיניות חדשה זו של רב תרבותיות, הנותנת דגש ליתרונות המגוון התרבותי בעבור החברה והמדינה, הינה דוגמה לניצולם של אחרים בהתבסס על פנטזיה של צדק.

אלו אשר אליהם מכוון מתק השפתיים של הרב תרבותיות, יכולים לראות שדבר זה לא הועיל במאומה לשיפור גורלם ומגיעים עתה להבנה שעתידם קודר.

שטף של מהגרים

עתה נבחן את אלו המבקשים את רב התרבותיות בצ’כיה ובמזרח אירופה, אשר הייתה עד היום עמידה לרעיון. הם אינם מבינים שצ’כיה כיום אינה דומה לצרפת בחלקה הראשון של המאה העשרים.

אנו הצ’כים איננו זקוקים לעובדים זרים כדי לבצע עבודות נחותות. להפך, עלינו לפתח כלכלה המבוססת על משרות מקצועיות. אין היגיון מצדנו לחפש מהגרים מיומנים בעבור מטרה זו, משום שמהגרים אלו יעדיפו מדינות בהן יוכלו לדבר את שפתן ולהרוויח משכורות גבוהות יותר מאלו המוצעות בצ’כיה.

יתרה מכך, בהתחשב במצבה הבעייתי של מערכת החינוך הנוכחית שלנו, אשר אינה מסוגלת להכין בוגרים כראוי למשרות בתחום הטכנולוגיה, יהיה זה אבסורד מצדנו לסמוך על מומחי טכנולוגיה ממדינות מתפתחות בכדי להציל את כלכלת צ’כיה.

פוליטיקאים אחדים טוענים שאנו זקוקים לגל מהגרים נרחב על מנת שיוכלו לדאוג למבוגרים שבינינו. זו קביעה שנויה במחלוקת: במדינה חדשה וללא כישורים הם בקושי יוכלו לדאוג לעצמם, שלא לדבר על לדאוג  לאחרים, ויהוו נטל נוסף על מערכת הרווחה שלנו, העמוסה ממילא.

מצד שני, אם נביא לכוח העבודה שלנו מהגרים מיומנים, אנו לוקחים בעצם ממדינות עניות את הטוב ביותר שיש להן להציע. איזו זכות יש לנו להשתמש בהם על מנת לפתור את בעיותינו?

אם ניקח אותם ממדינות מוצאם, המצב במדינות אלו ימשיך להידרדר. התוצאה אז תהא שטף גדול יותר של מהגרים לא מיומנים הבורחים ממדינות אלו. המהגרים החדשים שיבואו ייצרו נטל גדול יותר על מערכת הרווחה מאשר יהוו תמריץ להתפתחות כלכלית.

תוצאה זו תתרחש לא מכיוון שמהגרים הם עצלנים יותר או שאפתנים פחות מאשר האוכלוסייה הקיימת. חסרונותיהם מגיעים מגורמים אחרים, כגון קושי עם שפה חדשה ומשפחות מרובות ילדים.

סיכון או הזדמנות

במשך עשורים, נסוב הדיון באירופה סביב השאלה האם לצמצם את מדיניות מדינת הרווחה וזאת בניגוד להמשכה כדי לספק את צרכיהם של מגזרים מקופחים שונים באוכלוסייה. דיון זה התעצם בחדות כאשר גל המהגרים ההמוני מצפון אפריקה והמזרח התיכון איים להעלות בצורה משמעותית את מספר מקבלי הסעד באירופה.

תחת נסיבות אלו, אופייה של הרב תרבותיות השתנה. היא נהפכה לאמצעי להפעלת לחץ פסיכולוגי עז, בעיקר על מעמד הביניים והמעמד הנמוך באירופה. צורת ביטוי אחת ללחץ זה הינה ההשוואה למנוסתם של הפליטים כיום לאלו שהיגרו מערבה והשאירו את מסך הברזל מאחוריהם.

הפגנה למען מהגרים בספרד | ויקיפדיה

אך השוואה זו איננה ממשית. המזרח אירופאים דאז לא שאפו מעמד “רב תרבותי”. מטרתם הייתה להשתלב ולהסתגל לחברה שקיבלה אותם בנדיבותה.

גלי מהגרים המוניים מייצגים בצורה סטטיסטית מובהקת יותר סיכונים מאשר הזדמנויות. הם אינם משרתים את הגברת השגשוג. מערכות הביטוח שלנו, אשר נוסדו על ידי ובעבור מדינות הלאום ואת אוכלוסייתן הן נועדו לשרת, מעולם לא תוכננו לכסות גם אותם.

התומכים ברב תרבותיות החדשה מעוניינים לחלוק את מדינות הרווחה שלהן עם המוני פליטים, אך אלו לא יוכלו לאורך זמן – ולא באשמתם – להשתתף במימון עצמם.


פרופ’ יאן קלר הוא חבר הפרלמנט האירופי, סוציולוג ומחברם של יותר מ-30 ספרים. הטור התפרסם לראשונה באתר מכון גייטסטון. מאנגלית: גידי גולן

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

9 תגובות למאמר

  1. מדינה הטרוגנית לא תתקיים לאורך זמן.יציבות המדינה השלמה.לא תחזיק מעמד.כל המדינות ההטרוגניות בסכנת פיצול עתידי.אפילו ארהב נתונה לסכנת פיצול עתידי.כל המדינות ההטרוגניות יסבלו מאזרחים שיבקשו עצמאות.מטרור.מבדלנות.ושסע חברתי.ממצוקות עוני ואבטלה מרובה.לכן מדינות מזרח אירופה עוד מנסות להציל את עצמם ויכולות עדיין.אפילו במדינה בת הדת נוצרית האזרחים רוצים עצמאות כמו בספרד.בריטניה.איטליה.קל וחומר כשיש תושבים מוסלמים שהם מקור לאי השקט.הפתרון האמיתי זה שיפור חיי האזרחים במדינותיהם.לכן צריך מעורבות חזקה חיצונית.של התערבות ומעורבות כל מדינות העולם.

  2. לו היה הדיון סביב שאלת המהגרים מתקיים בצורה הגיונית ובוגרת – ניחא.
    לו ניתן היה לומר בבטחון יחסי כי נושא זה אינו תוצאה של מדיניות מכוונת ואף זדונית – ניחא.
    לו היה מדובר בתחילתו של התהליך, ולא בעיצומו – ניחא.

    אך מסתבר לנו שהדיון אינו מתנהל בצורה הגיונית כלל אלא בכוחנות איומה ועל בסיס רגשות, רסיסי עובדות ותקשורת מעוותת; ומסתבר שהתהליך, לפחות בחלקו, מתבצע כחלק מאידאולוגיה אנטי-מערבית מובהקת מחד ותמימה להחריד מאידך; ועוד מסתבר שאנחנו נמצאים כבר עשרות שנים בתוך התהליך, שנראה כי הוא ממשיך להאיץ ואין קץ באופק.
    על כן, אינני מבין מדוע כתבה זו נשמעת כה תמימה, כה מתונה, אפילו מתנצלת. מדוע הכותב מנסה להתייחס ברצינות להאשמות הריקניות של נושאי האידאולוגיות הרצחניות המניעות את התהליך, כאילו היו בסה”כ חלוקים על פרשנות בנושא אקדמי עלום. במילים אחרות, זה נשמע אפולוגטי להפליא – עומד הקורבן מול רוצחו המיועד ומסביר לו בנימוס מדוע לא זו הדרך.
    אני יכול לחשוב רק על שתי סיבות – תמימות מחד, או דווקא תחכום רב בנסיון להשפיע על אותם מתונים שאינם בקיאים ברזי העניין באמצעות מילים רכות וקלות לעיכול, מאידך.
    ובכל אופן, לטעמי מדובר בתזוזה טקטונית בקנה מידה הסטורי – חילופי אוכלוסיה של ממש, העולם הישן על חשבון העולם החדש. ועם כל חטאי הציביליזציה המערבית, הרי שלא ניתן להתעלם מהישגיה הכבירים (אנחנו בתוכם) ובטח שלא ניתן לתקן עוול מהעבר באמצעות עוול בהווה. אלו דברי הבל.

    1. הכתבה הזאת אכן מתייחסת למתרחש באירופה, רוב עושי הבעיות הינם הצאצאים של המהגרים שמוצאים את עצמם במצב חדש שאין להם תעסוקה והם לא נטמעו בתרבות ובמדינה שההורים שלהם באו לגור בה.
      מי שגר באירופה וחי בערים הגדולות בהן יש מהגרים רואה איך הם לא נטמעו בקהילה ואיך האזורים בהם הם חיים הופכים למקומות שאף אחד לא רוצה לגור בהם – אזורים של אלימות על כל סוגיה (בין אם שוד או רציחות במשפחה ורציחות של כנופיות).
      האבטלה בקרב הילדים של המהגרים היא יחסית גדולה לעומת האוכלוסיה ואם הם משתייכים לדת מסויימת הם נוטים להצטרף לאירגונים שפועלים נגד המדינה שבה הם חיים ושאר הדתות וכל מי שלא נראה להם.
      כך שהכתבה הזאת אכן משקפת את מה שקורה באירופה, ואנשים עכשיו התחילו להתעורר ולראות שהמהגרים לא ממש עוזרים לכלכלה ולתת לכל דיכפין להכנס משנה את כל התרבות של המדינה.
      ויש דברים שכן אפשר לתקן – טעויות של העבר אפשר ללמוד מהן והכי חשוב זה לתת לאלו שמנסים לחפש חיים טובים יותר ביבשת אחרת במדינה אחרת כי הם חושבים שהמדינה שהם חיים בה לא מספיק טובה – את האפשרות לפתח ולהתפתח במדינה שלהם – וזה התיקון שצריך וראוי לעשות.

    2. ולמרות זאת, פחות מאחד מכל עשרה תרנגולי ההודו האירופאיים מצביעים נגד חג המולד.

  3. המיצג של החברה הרב תרבותית כחברה רבת צבעים וגוונים העושים אותה יותר עשירה וטובה הוא דבר הבל. חברה אינה ציור צבעוני אקספרסיבי של מטיס או דומיו. חברה צריכה להיות במידה רבה הומוגנית בעל אתוס משותף. אחרת היא מתפרקת וכל איש לנפשו.

    1. במילים אחרות, חייב להיות מצע משותף של ערכים, ומצע זה צריך להיות מוסכם.
      אם אין מצע מוסכם – אין חברה.
      אם מנסים לכפות מצע, שלא דרך הסכמה – אין חברה.

    2. סבורני שיש טעות בדבריך.
      ליהודים יש מצע משותף של ערכים, אך המצע הזה (התורה) התקבל ללא הסכמה, אלא ברמה מסוימת של כפיה (בלשון אדם – ניתנה לעם ישראל הצעה שאינו יכול לסרב לה). ובכל זאת עם ישראל לא רק שקיים כבר כ-3300 שנים מאז קבלת התורה, אלא גם מתפתח בזכות המצע הזה.
      בחברות הפיאודליות היתה הסכמה, כביכול, למצע משותף של ערכים (כמו ביפן שבה לא נתבקשו הוסאלים להסכים לערכים שנכפו עליהם, וכמו באירופה שהוסאלים העדיפו לקבל את הערכים הפיאודלים בתמורה ל”הגנה”, כלומר הם לא ממש הסכימו).
      גם ברומא העתיקה היתה מערכת ערכים שלא התקבלה ע”י כולם (לדוגמה היה גדוד של לוחמים יהודים ששירתו בצפון איטליה, ושמרו על ערכיהם היהודים, והרומאים דוקא היו מרוצים מתפקוד הגדוד הזה), והחברה התקימה ושיגשגה ופרחה. אמנם היא נהרסה בסופו של דבר, אולם תהליך ההרס בתוכה נוצר והתפתח עקב שליטים פסיכים ותושבים הדוניסטים. זה לא קרה כי נכנסו לתוכה גורמים שהביאו תרבות הרסנית כפי שבימינו המהגרים המוסלמים כופים את תרבותם על האירופאים הותיקים.

  4. כל מדינה שיש בה מיעוטים הרי שהיא נתונה לאיום של התפרקות.כל מיעוט שואף לבדלנות.הרעיון של מדינה גדולה לא יחזיק מעמד.וכל מיעוט ישאף לבדלנות.ויפעל בדרך שלום או טרור למלחמה.ולבסוף יצליח באם יתמיד.לכן כל מדינה צריכה לשאוף להומוגניות.התפרקות מדינות בעולם תחל במאה הנוכחית.כי בכל מדינה יש מיעוט בדלן.
    ואף מדינה לא תצא נקיה.

  5. הומוגניות היא המפתח.
    שבדיה הייתה הומוגנית, ולכן שלווה מאות שנים. עכשיו זה נגמר, כי לבנבנות מביאה אתה צדקנות ותמימות, שרק מחפשת מי שיקרבן אותה.
    באיים הבריטיים הייתה הטרוגניות קלה (הבדלים לא גדולים בין אנגלים, סקוטים, וולשים ואירים) וזה הביא למלחמות, רעב וטרור.
    כשיש עוד יותר הטרוגניות, המצב רק הולך ומדרדר (פרט לשוויץ ששיטת הקנטונים שלה עובדת).