לאחר שנים של כישלון בטיפול בבעיית המסתננים, הממשלה צריכה לנצל את שיפור המצב באפריקה ולהפסיק את העוול שנגרם לתושבי השכונות
הפעם הראשונה בה התוודעתי לעומק לבעיית דרום-תל אביב הייתה לפני כחמש שנים. כמו כולם, גם אני ראיתי מדי פעם את הכותרות על "מסתננים", "פליטים", וכדומה, אבל עד שאתה לא מגיע באמת לשטח בעצמך, קשה מאוד לקלוט את היקף התופעה.
הסיור בו השתתפתי ביחד עם קבוצה של סטודנטים נפתח בבניין מתפורר ברחוב לוינסקי, מרחק הליכה קצרה מהתחנה המרכזית. לאחר שעוברים את החצר המלאה בערמות אשפה, כבר עם הפסיעות הראשונות בחדר המדרגות האפל זה מכה בך: הריחות, ההזנחה, הקירות המתקלפים, הייאוש שזועק מכל עבר.
אחרי שטיפסנו שש קומות של דכאון הגענו לקומת הגג, שם פגשנו את אחת הדיירות הישראליות היחידות שנותרו בבניין. בין מקרר זרוק, מזרון קרוע ואסלה מאולתרת שהוקמה על ידי פועל שגר על הגג, שמענו מפי האישה המבוגרת סיפורים מכעיסים ומעציבים על החיים בשכונה שנכבשה. אני זוכר שעמדתי שם, הבטתי על החורבן מסביב, ודמיינתי לעצמי איך הייתי מרגיש אם האישה האומללה שפגשה אותנו הייתה אמא או סבתא שלי.
בהמשך הסיור נכנסו עמוק יותר אל השכונה, שמעולם לא הייתה שכונת פאר אבל פעם לפחות הייתה ישראלית. הרגשתי כאילו נכנסו לעולם אחר. זה כבר מעבר לריחות השתן או שלוליות הביוב. אתה פשוט מרגיש זר. מסתכלים עליך אחרת, כאילו אתה לא שייך למקום, ואנחנו מדברים על לב תל-אביב, ממש לא רחוק משדרות רוטשילד ובתי הקפה.
באותו סיור פגשנו גם תושבים ותושבות אחרים של השכונה, ביניהם בעל עסק קטן, עסק משפחתי ותיק, שמתעקש להמשיך ולעבוד מדי יום למרות שחלק מעובדיו ספגו מכות נמרצות ממסתננים והוא קיבל הצעות מפתות למכור את המקום. במשרדו המוצף בשל דליפה מדירת המסתננים שמעליו הוא הראה לנו את כלי הנשק שהוא מחזיק למקרה הצורך.
דבר לא השתנה
אותו סיור של כמה שעות במרכז העיר שבה התגוררתי במשך כמה שנים זעזע אותי באופן עמוק. לאחר מספר ימים נתקלתי במקרה בפוסט בפייסבוק שסיפר כי אותה גברת בה פגשנו התאשפזה בבית החולים בשל מחלת לב. נסעתי לבקר אותה ושוב ראיתי מקרוב את הטרגדיה של דרום תל-אביב. שנים של חיים לצד קהילת מסתננים פרועה ואלימה, בשכונה בה גידלת את ילדך ובה חיו מרבית חבריך, יצרו מתח נפשי עצום שמשפיע גם על המצב הבריאותי.
עם הזמן הכרתי עוד תושבים מיואשים ועוד פעילים מסורים, השתתפתי בהפגנות שלהם וגם התחלתי להעביר סיורים בדרום תל-אביב בעצמי. הם תמיד נפתחו באותו מקום, בבניין העלוב שברחוב לוינסקי, ותמיד הסתיימו באותו משפט: "זאת לא רק בעיה של דרום תל-אביב. אם לא נתעורר עכשיו, מחר זה יהיה בבית של כל אחד ואחד מאתנו".
עם השנים עזבתי את תל-אביב והמשכתי הלאה למקומות אחרים, אך תמיד נותרה לדרום העיר פינה חמה בלבי. כתבתי וערכתי עשרות כתבות על הנושא, בבמה זו ובאחרות, פעלתי וקידמתי את העניין ככל יכולתי ביחד עם אחרים, אך למרבה הצער לא הרבה השתנה. אני עדיין פוגש את אותם פעילים בהפגנות או בדיונים בכנסת. הם עדיין לא התייאשו סופית אבל רואים עליהם את סימני השחיקה והעייפות. הם רואים איך במשך שנים המצב רק משתנה לרעה, והם שבעו כבר מזמן ומהבטחות ודיבורים.
הרבה פוליטיקאים באו לבקר בדרום תל-אביב. באחד הסיורים שהעברתי לחבר כנסת מהליכוד, נתקלנו בפתח בניין בשני נרקומנים מזריקים ללא הפרעה בצהרי היום. מרוב הלם, הוא המשיך ללכת כאילו לא קרה כלום והם בכלל לא נמצאים שם. וזאת גם התחושה איתה חיים רבים מהתושבים. אנשי דרום תל-אביב וחבריהם בערים אחרות שנפגעו ממסתננים הם (כמאמר הסלוגן האהוב על שר הפנים) אנשים שקופים.
כישלון חרוץ
מדינת ישראל נכשלה כישלון חרוץ בטיפול בנושא המסתננים. נניח רגע לנקודה הבסיסית שמסתננים שנכנסו למדינה באופן בלתי חוקי לא אמורים להיות כאן מלכתחילה. נניח גם למיליארדים שהושקעו בהם על חשבון תחומים אחרים שהוזנחו, לעומס על התשתיות העירוניות ולאלימות והפשע שהביאו עמם. כל הטיפול בתופעה, מהרגע שהגיעו ראשוני המסתננים לגבול הדרום ועד למצב בו הם כבשו שכונות שלמות, היה מרושל, מהוסס וחובבני. בכל פעם שהיה שביב של תקווה לתושבי השכונות שהנה הפתרון כבר קרוב, הוא נגדע באכזריות ובמהירות.
אפשר למצוא לכך הרבה תירוצים – בג"ץ, החוק הבינלאומי, המוסר המזויף. השורה התחתונה היא שהמסתננים עדיין כאן, ולא נראה שהם הולכים לאנשהו בקרוב. להפך, הם רק משתקעים ומתבססים, בזמן שתושבי השכונות הישראלים מתמעטים ומתייאשים.
כל זה מתרחש בזמן שהמצב באריתריאה השתפר פלאים בשנים האחרונות. המדינה נמצאת כיום בשלום עם שכניה, התקבלה בחזרה כחלק מהקהילה הבינלאומית ונראית כעומדת בפתח עידן של שגשוג. גם המצב בסודן ובחבל דרפור השתנה לטובה. רק בדרום תל-אביב הדברים הולכים ומתדרדרים.
בעיה לאומית
אם יש דבר אחד שלמדתי מהעיסוק המתמשך בנושא המסתננים זה שדברים שעבורנו, תושבי ישראל הממוצעים, נראים מוזרים ולא-נורמליים, הם הגיוניים לחלוטין בדרום תל-אביב. כמות הסיפורים ההזויים ששמעתי והדברים הבלתי יאמנו שראיתי יכולים למלא ספר שלם. עם הזמן הכרתי גם תושבים בערים אחרות והבנתי שמדובר במשהו גדול בהרבה מדרום תל-אביב. מדובר בבעיה לאומית עמוקה וקשה.
בקרוב יגיעו שוב בחירות. שוב נשמע הבטחות ריקות ושוב יערכו דיונים חסרי משמעות בכנסת ובאולפנים. המסר למקבלי ההחלטות, אלה שנבחרו כדי לייצג את אזרחי ישראל (כן, דרום תל-אביב עדיין נחשבת כחלק מישראל), צריך להיות חד וברור – החזירו את המסתננים לארצותיהם לאלתר. נמאס מהתירוצים ונמאס מההבטחות. זה עכשיו או לעולם לא.
בינתיים, הקשישה מרחוב לוינסקי תמשיך להסתגר מדי ערב בפחד בביתה ותתפלל שאולי יום אחד מישהו יקשיב באמת לזעקתה, לפני שיהיה מאוחר מדי.
אם יוגש כתב אישום נגד נתניהו.יהיו בחירות.ואני מקווה שהליכוד ינצח.אבל אני לא יודע מי יבחר והאם הוא יהיה אמיץ והאם הנושא יהיה קרוב לליבו.בנתיים כל השכונות שיש בהם מסתננים סובלות ויסבלו.לכן צריך להקים משמר אזרחי מקומי שיהיה 24/7 בשכונה להגנת התושבים.וצריך לסייע להם.
איך ביבי מטפל בהעברת מסתננים לאפריקה, ממש חסרים מילים.
איך יש כאן אחד שנכנס לכל מאמר רק כדי לזרוק בכמה מילים קצרות רפש כלפי נתניהו, ממש לא חסר כסף למישהו. יכול להיות שאין לו באמת שום דבר ממשי לטעון? יכול להיות שכל תפקידו הוא רק להטיל דופי בראש
הממשלה מבלי לנמק ולהסביר? יכול להיות שהוא מתגעגע לפיגועי התופת של הסכם אוסלו שרקחו מאחורי גבו של עם ישראל מנהיגי "המחנה הציוני" ומרצ? יכול להיות שהוא רוצה להחזיר אותנו לכלכלה הריכוזית שמאפשרת לעסקני השמאל למשוך משכורות שמנות ולדכא את היוזמה של אנשים חופשיים? או שזה סתם עניין של כסף שמישהו מוכן לשלם לו בשביל הג'וב הזה?
אני מסכים כמעט עם כל מה שנאמר, אבל בכל זאת ראוי לציין שהמדינה הקימה – בהשקעה גדולה מאד – את גדר הגבול עם מצרים ועצרה את שטף המסתננים, לפחות בחמש השנים האחרונות.
הגדר זה פאסה, כבר עברנו את השלב הזה. מעתה יש למנוע (בכל מחיר) את הקמתו של מגזר חדש בישראל – המגזר האפריקאי/אריתראי/וואטאוור – כבר אפשר להחשיב את כמות המסתננים שנמצאים כגרעין הקמה בפועל, בדירבון ותמיכה של ארגוני שמאל ותחת צלה של הדיפ-סטייט. אלו משיבים וישיבו מלחמה שערה שכנראה תצליח לשתק כל ממשלה שתיבחר (בלי קשר לכמה "ימנית" זו תהיה), על כן המחויבות היא של התושבים להרעיש כמה שיותר ולהציף את הנושא הזה על ראש סדר העדיפויות הציבורי
עצרו את ההסתננות נכון.
אבל אל תשכח שהם באים במטוסים הכוונה לנשים
הם מתחתנים פה והילודה פה בקצב מסחרר על כל אחד שיוצא נולדים באותו יום אולי 50
ובלי הגזמה
נכון אבל הגדר לא שווה כלום. היום המסתננים מגיעים דרך נתב"ג. הם לא צריכים לעבור דרך הגדר. פשוט מגיעים, נכנסים כתיירים ונשארים כאן לעד. ואח"כ אתה ואני משלמים לעירייה ארנונה מנופחת כדי שזו תבנה להם גני ילדים. הבנת את זה? דרושה פעולה מערכתית. והתגייסות של כל גורמי החוק. הבעיה היא שכל אחד חושב אחרת. בגצ נגד. המשטרה נגד. חלק מראשי העיריות נגד. וכך יוצא שהכל מבולבל וששום דבר לא משתנה בשטח.
בג"ץ והשמאל (המתועבים) יעשו כדי לחבל ולמנוע גירושם בשל ""הדמוקרטיה המהותית""
התדוקרטיה המהותית האמיתית1
בישראל לפי השמאל ובתוכו בית המשפט מחייבים את התערבות בית משפט בשם "דמוקרטיה מהותית" מהי להגדרתם דמוקרטיה מהותית זו ולעומת מה? ישנה הגדרה של דמוקרטיה רשמית (פורמלית) לעומת דמוקרטיה מהותית. ההגדרה של השמאל ובתוכו בית המשפט ניתן לחלק לקרטריונים: ——–
#מטרת קיומה של המסגרת המדינית לטענת השמאל לפי הדמוקרטיה הרישמית: – על השלטון להבטיח את קיומם של כלי המשחק הדמוקרטיים במיוחד את ריבונות העם באמצעות נהלים והסדרים. ואילו לפי הדמוקרטיה המהותית – המדינה קיימת כדי לממש את זכויות האדם.————
#עקרונות דמוקרים מרכזיים לפי הדמוקרטיה הרישמית: – הכרה בציבור האזרחים כריבון המהווה את מקור הסמכות לשלטון, קיומן של בחירות דמורטיות והכרעת הרוב כדרך לקבלת החלטות. ואילו לפי הדמוקרטיה המהותית לטענת השמאל – המדינה עושה זאת באמצעות הגבלת כוחו של השלטון והבטחת קיומן של זכויות האדם והאזרח. כלומר הממשל הוא מטבעו לשיטת השמאל נגד זכויות אדם.————
#מרכזיותם של זכויות אזרח: – לפי חלוקה זאת בדמוקרטיה רישמית זכויות אזרח אינן חשובות. ואילו בדמוקרטיה המהותית – מערכת הערכים במדינה שבה הדמוקרטיה מהותית מבוססת על הכרה בערך האדם בכבודו ובחירותו..
קווים אלו נלמדים בבתי הספר תחת פיקוחו של שר החינוך בנט———
את מי מציע בית המשפט שיהיה אחראי על קיומה של "הדמוקרטיה המהותית"? כמובן את עצמו בלבד כפוסק אחרון ללא ערעור! אם נבחן עד כמה שומר בית המשפט על זכויות אדם ואזרח למשל בתחום שהוא אמור להיות אמון עליו במשפט עצמו נראה שהמצב הפוך בית המשפט נוהג כבמדינות הפאשיסטיות הגרועות ביותר אין למתדיינים זכויות בפני השופטים וודאי שאם הם נאשמים אז הם מיידית נחשבים לאשמים. נבחן טענה זו בעניין בג"ץ – עצם קיום ערכאה כזו שדנה ללא בחינת עובדות ללא הוכחות הינה עולה שלא תתואר והיא שריד של השלטון הקולוניאלי הבריטי שלא הביא לכאן שופטים מקצועיים. נבחן את ההחלטות של אותו בג"ץ זכויות של מי נשמרות? של תוקפים מאפריקה, של מרצחים ערבים. לא זכויות של האדם היהודי הישראלי נשמרות. אלא שזהו נושא לדיון ארוך נפרד.
מה הן ההגדרות המקובלות בעולם לדמוקרטיה רשמית לעומת מהותית? יש לזכור שדמוקרטיה פרושה שלטון העם.
דמוקרטיה מהותית הינה צורת דמוקרטיה בה התוצאה של הבחירות הינה יצוגית של העם. במילים אחרות, דמוקרטיה מהותית הינה צורה של דמוקרטיה הפועלת לפי רצון הנשלטים. למרות שמדינה עשויה להרשות לכל האוכלוסיה להצביע, מאפיין זה אינו בהכרח הקובע את היותה דמוקרטיה מהותית..
בדמוקרטיה מהותית לאוכלוסיה הכללית יש תפקיד אמיתי בהוצאה לפועל של עניינים מדיניים. כלומר המדינה אינה רק מראית עין של דמוקרטיה אלא היא מתפקדת ככזאת בהתאם. ניתן להתיחס לדמוקרטיה זו גם כדמוקרטיה תפקודית. תוצאות הבחירות הנן רק תחילתו של ההליך, אם על העם לשלוט עליו להשתתף יותר בתהליכי קבלות ההחלטות. כך יהיה שלטון העם בידי העם. זה כמובן סותר לחלוטין את טענת השמאל ובתוכו המשפטנים. אסור להשאיר החלטות על ניהול המדינה בידי משפטנים יהיו אלו יועצים משפטיים הפועלים לפי רצון בית המשפט או בית המשפט עצמו. על העם להיות פעיל בקביעת גורלו.
הדמוקרטיה המהותית האמיתית2
ההיפך מדמוקרטיה מהותית הינה דמוקרטיה רשמית (פורמלית) בה הצורות המתאימות לדמוקרטיה קיימות אך אינן מנוהלות באופן דמוקרטי. ניתן לאפיין את ברית המועצות לשעבר כדמוקרטיה רשמית (פורמלית), מאחר והחוקה היתה במהותה דמוקרטית אך המדינה נוהלה על ידי עלית פקידותית. זה דומה מאוד לשלטון הפקידים אצלנו. בדמוקרטיה רשמית או דמוקרטיה של הליכים הינה דמוקרטיה בה לעם או לתושבים פחות השפעה מאשר בדמוקרטיות מסורתיות ליברליות. דמוקרטיה מהסוג הזה מאופיינת בכך שמצביעים בוחרים להצביע לנציגים בבחירות חופשיות ולא יותר מזה.
בדמוקרטיה של הליכים (הדמוקרטיה הרשמית), מניחים שהליך הבחירות הוא לב הסמכות של הנבחרים תוך הנחה שכל הליכי ההצבעה הושלמו כנדרש. בדמוקרטיה של הליכים קיימים רק המבנים והמוסדות הבסיסיים. תנאים אלו מתקיימים בישראל. בישראל ישנה כנסת אחת קטנה של מאה ועשרים חברים שאינה יכולה מפאת קוטנה והנושאים הרבים שעליה לטפל בהם לתפקד תוך קשר עם הבוחרים. בדמוקרטיות בעולם הפרלמנים גדולים הרבה יותר ביחס לאוכלוסיה ובדרך כלל יש גם פרלמנט נוסף הוא הפרלמנט העליון המפקח על הכל. בדמוקרטיה של ההליכים – זו הרשמית, הנציגים הנבחרים משתמשים בהליכי ההצבעות כדי לשמור על מעמדם כנגד רצון העם. כך מונעים הם דמוקרטיה מלאה. דמוקרטיה של הליכים שונה מדמוקרטיה מהותית המתקיימת בעזרת השתתפות שווה של כל הקבוצות בחברה בהליך המדיני. כלומר אכן ישנן דמוקרטיות רשמית ומהותיות כפי שטוען בית המשפט, אך הכונה הפרוש של מושגים אלו שונה לחלוטין ואף הפוך מאלו שהוצגו על ידי בית המשפט. הפרוש האמיתי של דמוקרטיה מהותית הוא שהעם באמת שולט. לעומת זאת הפרוש שנותן לזה בית המשפט הוא, שהוא בית המשפט צריך לשלוט ולקבוע ללא עוררין כיון שהוא בעל הערכים העליונים בניגוד לאוכלוסיה.
המערכת המשפטית מתגלה כשטופה בתאוות שררה, שחצנות והתנשאות, ואינה מתביישת להכריז על כך מפורשות ומהמקפצה.
בספרה "ביורוקרטיה כפוליטיקה" שוטחת דינה זילבר את תפיסתה בדבר תפקידם של המשפטנים בשירות הציבורי ויחסי הכוחות בינם לבין הדרג הנבחר (הפוליטיקאים). לא הוספתי ולא גרעתי דבר:
טענתי היא כי במדינה המנהלית חשיבותו של המנהל הציבורי ראשונה במעלה. לפיכך חשוב שהדרג הפקידותי יכיר בכוחו לעצב מדיניות בנושאים קרדינליים. המגמה החשובה היא העתקת מרכז הכוח השלטוני ויכולת ההכרעה המעשית בשאלות של מדיניות, מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה. תהליכים אלו מתרחשים במסווה של נייטרליות ושל מומחיות אובייקטיבית, תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי וסיכונו, מבלי ליתן דין וחשבון לציבור הרחב שגורלו נקבע בדרג הפקידותי.
התחום המשפטי הוא דוגמה לתחום בו שולטת שפה משלו, ההופכת נפוצה ומובנת יותר בחברה הממושפטת שלנו. השיח השורר בו הוא שיח פנימי של מומחיות. מונחים כמו סבירות ומידתיות הם חלק משיח פנימי של גילדה מקצועית. לאדם מן היישוב שאינו בעל השכלה משפטית אין אפשרות אמיתית לפצחו. באופן הזה מתאפשר המשכה של שליטת המומחים המרכזיים באופן קבלת ההחלטות. קבוצות אינטרס אחרות, הנעדרות את הכרת הקודים הנדרשים, אינן יכולות אפילו להתחרות בתנאים שווים על אפשרות עיצוב המדיניות."
עד כאן דינה זילבר. אף אחד ממתנגדי החונטה המשפטית לא היה מנסח את זה טוב יותר. ואם היה מעז לכתוב את זה היה מקבל מן הסתם אזהרה מהנהלת בית המשפט על "ביזוי המערכת המשפטית", והיה כמובן מוקע בידי כל ארגוני השמאל והאופוזיציה כשקרן. מזלנו שדינה זילבר, בנוסף להיותה חתרנית בלתי נלאית כנגד הדמוקרטיה, היא גם לא אישה חכמה במיוחד, ובתור שכזו חסכה לכולנו בספר שלה עבודת הסברה מפרכת של שנים רבות.
לעובד: סבירות ומידתיות הם לא יותר מהמצאות מופרכות כדי לא לקיים את החוק ואף לסתור אותו כאשר הוא אינו מתאים להקפת המשפטנים או לצדדים הנדונים לפי טעמם של המשפטנים.
לצד הצלחותיו בתחומים רבים, ההיסטוריה תזקוף לרעתו של נתניהו שני כישלונות שישפיעו מאוד על הדורות הבאים- המסתננים בתל אביב והבדואים בנגב. בעיה לדורות
שלושה מאפיינים מטרידים בכל הסאגה הזו שראוי היה לחדד…
(א) חסימת גבולות לא מועילה כאשר האוכלוסיה גדלה ע"י ילודה בקצב גבוה מ 2.1 ילדים למשפחה. לא צריך להיות מומחה לסוציולוגיה וקרימינולוגיה כדי להבין שיש שכבה גדלה של עשרות אלפי צעירים מדור שני בארץ מנוכרים ומועדים לפורענות. זו פצצת זמן !
(ב) שילוב של אוכלוסיה מנוכרת + איסלם זה כר פורה לפח"ע, וכבר נצפו התארגנויות למיניהן כאשר המרחק קטו להתארגנות חמושה, בייחוד כאשר יש גורמים חיצוניים שעלולים לנצל את המצב ולספק נשק והדרכה.
(ג) כשלון ערבות הדדית של עם ישראל. בסביבה הקרובה אלי הבון טון הוא אדישות למצב שם כי "תמיד זו הייתה שכונת פשע" מתוך התנשאות ואי הבנה ששכונה עניה אינה בהכרח שכונת פשע. אין שום מחוייבות לגורלם של מי שנקלעו למצוקה בשכונות.
ואם דרום תל אביב הייתה גן עדן עלי אדמות? בעיית המסתננים היא בעייה עקרונית. מקומם אינו כאן כי הם נכנסו כעבריינים באופן לא חוקי, וכי ישראל היא מדינת הלאום היהודי.
צואר הבקבוק הוא בית המשפט העליון/בג"צ, עם הדוקטרינות שלו בסוגית החוקתיות של חוקים. עד שזה לא יפתר – ע"י פסקת התגברות או שינוי משמעותי בהרכב ביהמ"ש ומכאן גם באג'נדה שלו, הסוגיה לא תפתר.
האמת היא שסוגית המסתננים היא עוד בעיית עומק הנוצרת לגמרי בתחום המשפטי ופתרונה הוא בתחום הזה. הגיע הזמן שהכוח לפסילת חקיקה ע"י ביהמ"ש יגרע או יותנה בדרך מתקבלת על הדעת.
מקווה שהקריאה שלך לא נופלת על אוזניים ערלות…..
פיגוע המסתננים הצליח, כי נתניהו התנער מאחריותו כראש ממשלה
לשמור על גבולות המדינה – כי הוא פחד להתעמת עם דמגוגיה בג"ץ
על "זכויות הפליטים", כמו שהוא דחה את הריסת חאן-אל-אחמאר
וכמו הבריחה מהריסת כל הבנייה לא חוקית בנגב.
נתניהו = פוליטיקאי ממולח שממוקד בהסדרת נתניהו
מנהיג = הוא לא !
חחחח, הצחקתם את כחבון-פחלון, אביר החונטה הגריאטרית המשובטת מרחביה …
ואיך השליטים ה"נאורים" יחרטטו את כולנו עם סיפורי "זכויות הדם" ?
הרי לגרש אותם זה "לא מידתי", ו"לא עומד במבחן הסבירות של האדם הנאור" …
מטרת הססמול היא להפוך את ישראל למדינת כל רוצחיה. חד וחלק. כל אמצעי קביל.