האפשרות היחידה לסיום המשבר בוונצואלה היא עזיבתו של הרודן את ארמון הנשיאות וכינון מחדש של הדמוקרטיה ושלטון החוק
בעוד כמה עשורים מהיום, היסטוריונים יציינו באירוניה כיצד הסוציאליזם שיקם את תדמיתו בארה"ב דווקא באותו הזמן שהוא התגלה במלוא שחיתותו בוונצואלה – אותה מדינה דרום-אמריקנית אומללה שעשתה את הצעדים הראשונים בדרך לשעבוד בשנת 1999, כאשר הוגו צ'אבס נבחר לראשונה לנשיאות.
קצין הצבא בדימוס ניצל את מאגרי הנפט האדירים של ונצואלה כדי לחלק את העושר בעוד הוא צבר כוח נוסף, רדף את מתנגדיו ואיחד כוחות עם דיקטטורים כמו פידל קסטרו. אבל צ'אבס היה יותר מעוד פופוליסט טיפוסי לאמריקה הלטינית, והמשטר שיצר הפך לנקודת הכינוס של השמאל האנטי-אמריקני הבינלאומי. אפילו שמו הפך לאידאולוגיה – הצ'אביסמו – המבוססת על פוליטיקה מהפכנית ושלטון מרכזי.
צ'אבס אכן היה שליט מתועב אך יורשו לאחר שנפטר בשנת 2013, ניקולס מאדורו, היה גרוע אף יותר והאיץ את המעבר של ונצואלה למשטר אוטוריטרי תוך שהוא מרסק את הכלכלה ואת העם. בחודש מאי 2017, למשל, שכר המינימום במדינה הספיק כדי לרכוש 12 אחוזים מצרכי המזון הבסיסיים. ב-2018 האינפלציה כבר הגיעה לשיעור של מיליון אחוזים, ומרבית האזרחים עברו לדיאטה המקובלת במשטרים סוציאליסטים כאשר איבדו בממוצע 8.5 ק"ג ממשקל גופם מדי שנה.
גם תמותת התינוקות זינקה לשמיים. בתחקיר שובר לבבות שהתפרסם ב'ניו-יורק טיימס' לפני כשנה, סיפרו רופאים בכל רחבי ונצואלה כיצד הם עומדים חסרי אונים מול תופעות חדשות כמו תת-תזונה של ילדים. "מעולם לא ראיתי כל כך הרבה רעבים", אמר אחד מהם.
הערכות עדכניות מדברות על יותר מחמישה מיליון בני אדם שנמלטו מהמדינה בשנים האחרונות. הם היו ברי המזל. אלו שנשארו בוונצואלה למדו בדרך הקשה, כמו מיליונים רבים לפניהם, ש"סוציאליזם דמוקרטי" הוא לא יותר מאשליה. כמו תמיד, המעבר מרעיונות של מדינת רווחה לשיטות של תכנון מרכזי דרש שימוש לא-שוויוני בכוח והוביל בהכרח למשטר של הגבלות והקצבות, מוניזם פוליטי ולבסוף רודנות.
הכוח השלישי
בשנה שעברה "ניצח" מאדורו בבחירות מפוקפקות שהוחרמו על ידי רוב מפלגות האופוזיציה. ארה"ב ומדינות נוספות הטילו סנקציות על ממשלת ונצואלה וביום רביעי האחרון, לאחר שמנהיג האסיפה הלאומית חואן גואידו הכריז על עצמו כנשיא, טראמפ היה הראשון להכיר בסמכותו כמנהיג החוקי של המדינה.
המשבר הפוליטי שפרץ לווה בהתנגשות המונית בין מפגינים לכוחות הביטחון של מאדורו, בהן נרשמו עד כה כמה עשרות הרוגים. מאדורו הורה על ניתוק היחסים עם וושינגטון ודרש מהסגל הדיפלומטי האמריקני לעזוב את קראקס, אך בבית הלבן התעלמו מהדרישה. טראמפ ממשיך להצהיר ש"כל האופציות על השולחן", אך כרגע נראה שהאפשרות היחידה לסיום המשבר היא עם עזיבתו של מאדורו את ארמון הנשיאות וכינון מחדש של הדמוקרטיה ושלטון החוק בוונצואלה.
אנו עדים בימים אלה ללידתו של "כוח שלישי", תנועה עממית הדורשת לשים קץ לשלטון היחיד הסוציאליסטי בוונצואלה. כל מי שתומך בתנועה זו, בדומה לנשיא טראמפ, תומך למעשה בחירות. בכך טראמפ מילא את אחד התפקידים החשובים ביותר של נשיא אמריקני – להיות חוד החנית של קידום הריבונות העממית ושוויון הזכויות בעולם – אך הוא גם עצבן כמה מיריביו.
שימו לב מי תומך במי במשבר בוונצואלה. ברזיל, ארגנטינה, צ'ילה, קנדה, פרו, קולומביה, פרגוואי, אקוודור, גוואטמלה, קוסטה ריקה והונדורס העניקו גיבוי לגואידו. מצד שני, מקסיקו, קובה, בוליביה, סין, טורקיה ורוסיה תומכות במאדורו. גם ארגון החיזבאללה. כשארגון טרור רצחני נעמד בגאווה לצידך, אתה יודע שמצבך לא מזהיר.
לסגור את הברז
ההחלפה של ניקולס מאדורו בחואן גואידו תהיה התחלה של הפיכת המגמה האנטי-דמוקרטית שאחזה בוונצואלה בעשורים האחרונים. בנוסף, היא תסכל את התוכנית הסינית להשיג אחיזת רגל בדרום אמריקה על ידי סיוע כלכלי לוונצואלה, ותמנע מהדיקטטורה בקובה את אחד מבני-בריתה החשובים.
הקובנים מחמשים ומאמנים את הקולקטיבוס – הכנופיות הצבאיות למחצה של מאדורו שמטילות טרור על המפגינים ברחובות הערים בוונצואלה – והגיע הזמן שמהמשטר הקומוניסטי בהוואנה ישלם על כך. אם העם בוונצואלה יכול להשיג מחדש את חירותו האבודה, אולי גם העם בקובה.
השאלה הגדולה כעת היא כיצד ינהג הצבא, ומאדורו עובד קשה מאוד כדי לשמור את הגנרלים לצידו. גנרל לשעבר בצבא ונצואלה הנמצא כיום בגלות בארה"ב אמר לעיתון ה'מיאמי הראלד' כי "לכוחות המזויינים כיום אין את היכולת או הרצון לצאת נגד העם המוחה בהמוניו ברחובות". ישנם סימנים ראשונים של סדקים בין הקצינים הבכירים לחיילים הפשוטים בשטח, אך עדיין לא רחבים מספיק כדי למוטט את הצ'אביסמו.
המדיניות של ארה"ב ובעלות בריתה הדמוקרטיות צריכה להיות עידוד ותמיכה של המחאה נגד מאדורו, יחד עם חיזוק של מחנה גואידו. בנוסף, יש להגביר את הסנקציות על ונצואלה ולצמצמם עד לאפס את רכישת הנפט ממנה. תפוקת הנפט במדינה נמצאת בשפל בכל מקרה, וסגירה סופית של הברז תגביר עוד יותר את המתח בין האינטרסים האישיים של הגנרלים למשטר מאדורו פושט הרגל אותו הם משרתים.
גם האופציה לסיוע צבאי צריכה להישקל ברצינות. כפי שההיסטוריה מלמדת, עריצים לא נוהגים לפנות כיסאם בקלות ועושים זאת לרוב רק לאחר איום ממשי בכוח. ארה"ב יכולה להציב באזור כוחות ימיים משמעותיים, תוך הענקת סיוע הומניטרי לממשלה החדשה.
לפעול בזריזות
האפשרות האחרת היא שקיעת המדינה למלחמת אזרחים במסגרתה מאדורו עשוי לבקש את עזרתם של כוחות זרים, בדומה לדרך בה שרד משטר אסד בסוריה. בהקשר הזה חשוב לזכור שרק לפני מספר שבועות שלחה רוסיה שני מפציצים אסטרטגיים לוונצואלה. הם נאלצו לסגת לאחר מחאה אמריקנית נמרצת אך המסר הועבר, וזהו מסר שאמריקה צריכה לדחות מכל וכל.
למסור את סוריה לרוסים ולאיראנים זה דבר אחד; לעמוד מנגד בזמן שחיילים רוסיים מתרוצצים להם בחצי הכדור המערבי זה דבר אחר לגמרי. יש סיבה טובה לכך שדוקטרינת מונרו, שקבעה בין השאר כי ארה"ב לא תסכים לסבול קולוניאליזם ביבשת אמריקה, החזיקה מעמד כמעט מאתיים שנה עד שאובמה וקרי החליטו שהיא מיותרת. ככל שיריביה של אמריקה מתקרבים אל חופינו, כך הביטחון שלנו נמצא בסכנה. ואם ביטחון המולדת הוא לא אינטרס חיוני, אז מה כן?
As the good people of Venezuela make your voices heard tomorrow, on behalf of the American people, we say: estamos con ustedes. We are with you. We stand with you, and we will stay with you until Democracy is restored and you reclaim your birthright of Libertad. pic.twitter.com/ThzIAqBoRn
— Vice President Mike Pence (@VP) January 22, 2019
האפשרות המועדפת תהיה לפעול בזריזות כדי לסייע להדחת מאדורו, לפני שתומכיו האפלים ישיגו יתרון. לכל הפחות, ארה"ב צריכה להזכיר למאדורו את הגורל של דיקטטורים לטיניים מן העבר כמו מנואל נורייגה. אולי זה מה שישכנע אותו לבקש מקלט במקום אחר.
אך מעל הכל, הנשיא טראמפ ומנהיגי העולם החופשי צריכים להמשיך ולהדהד את קריאתם של הצועדים ברחובות קראקס. כפי שמפגינה צעירה אחת אמרה ל-CNN: "בני עמי פשוט רוצים חירות". כל בני האדם, כולל אנשי ונצואלה, רוצים וצריכים חירות, ולכן ניקולס מאדורו חייב ללכת.
הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.
לא למען החירות. אלא למען בני האדם אזרחי ונצואלה. למען האנשים נשים וטף. ולמען מטרה זו עצמה כולל למען החירות, עלינו להאבק בכל כוחנו למען נתניהו והליכוד והימין
אהא. חירות.
תמיד יש סיסמאות גדולות כשרוצים נפט של מישהו אחר.
גם הרומאים מצאו תירוצים שונים ואציליים להשתלט על כל שטח שבא להם, בכלל זה ירושלים. זה באמת נראה לכם בסדר שמדינות אחרות מחליטות למדינה ריבונית מי יעמוד בראשה?
אתם מתלוננים שבישראל פועלות עמותות זרות במימון אירופאי ו"איזה זכות יש להם?" אבל על זה אתם מחליקים?!
אף אחד לא רוצה את הנפט של ונצואלה. מחיר הנפט יורד .
אף אחד לא מתערב בענייני ונצואלה, כל עוד הרודן מדורו לא תוקף את ארה"ב.
מדורו יסתלק מהר מאד
אנשים רעבים ,כלכלה קורסת שלטון בכח . אתה לא חכם.
מה הקשר לחוק העמותות?
התלונה אצלנו היא שיש דחף להתעלם מרצון העם
בונצואלה ארה״ב מתערבת כדי לדרוש שלטון שיקשיב לרצון העם.
1) "מחיר הנפט יורד"- מסכים. למה הם הם צריכים שליטה במאגר הנפט הגדול בעולם שנמצא במיקום קרוב ואסטרטגי ובעשרות טריליוני דולרים?
הרי הנפט יורד.
2) "אף אחד לא מתערב בענייני ונצואלה, כל עוד הרודן מדורו לא תוקף את ארה”ב."-
חהחה.
אף אחד. ממש אף אחד.
אני מניח שלא פתחת חדשות בשבוע וחצי האחרונים?
פרוטיפ: נחש מי יזם את כל ההפגנות, ההכרזה של גואידו?
נחש מי הפר הסכמים וסירב להעביר לוונצואלה את הרכוש ששייך לה (זהב, הרבה זהב) בטענה שמאדורו הוא לא השולט הלגיטימי?
נחש מה המשמעות של כל המדינות שהכריזו שהן לא מכירות בוונצואלה עד שאלו יחליפו שלטון?
אולי מאדורו באמת "יסתלק", אבל באותה מידה בעוד X שנים, כשיהיה קונצנזוס בעולם שמדינה יהודית זה גזענות וזה רע, ברית מילה זו התעללות וערביי 48 צריכים לחזור לישראל- גם העקרונות הללו "יסתלקו".
בכל מקרה, פעם חשבתי שרק השמאל צבוע, אבל להתלונן שמדינות זרות מתערבות לנו במדיניות ובו זמנית לתמוך בהתערבות במדינות אחרות שאנחנו לא אוהבים\מסכימים עם מה שקורה שם- זה הימין בשיא צביעותו.
ל"משתמש אנונימי" ו "דני"-
מה הקשר לחוק העמותות?
פשוט מאוד.
אתם מצאתם לעצמכם תירוץ נוח- "רצון העם" (למרות שבפועל אפילו התירוץ הזה לא מחזיק מים. עם כל הכבוד, החברה הישראלית מפולגת ללפחות 6 שבטים כאשר לכל שבט יש אינטרסים משלו והרבה פעמים החפיפה כזו שבהרבה נושאים יש רוב דווקא למה שנגד המדיניות ה"קונצנזסואלית". למשל לתומכים במדינת כל אזרחיה (דה פאקטו, גם אם לא דה יורה) יש לפחות 30% תמיכה (ערבים+שמאלנים הזויים) שזה יותר מכמות האנשים שיצאו נגד מאדורו- האם זה בסדר שגורמים זרים יתחילו לקדם את המדיניות הזו?
ובכלל את "רצון העם", כמו סקרים, ניתן למדוד בשיטות שונות שיתנו לך את התוצאה הרצויה.
אגב, זה מצחיק שאת "רצון העם" הונצואלי קובע טראמפ שיש לו פחות מ30% של תמיכה בקרב הציבור האמריקאי.
למאדורו יש לכל הפחות כמה עשרות מליוני תומכים ואנשים שלא אכפת להם, כך ש"רצון העם" הוא מונח מאוד חלקלק. אפילו ה"צבא" זו לא איזו ישות חייזרית שנחתה בונצואלה ומנותקת ממנה(בניגוד לאמריקאים)).
*אבל*, גם אם זה היה "רצון העם" (וזה כנראה לא), יש עוד אין ספור תירוצים אציליים שהארצות מסביב מחשיבות ללא פחות חשובים.
לערבים זה קדושת האיסלם, לנוצרים זה "זכויות האדם", לסינים זה "הרמוניה ,שלום ושגשוג", אפילו לאנטישמים וBDS השמדת המדינה היהודית זו אידאולוגיה אצילית…
אם אתה מקבל את חוקי המשחק שבו בשביל ערך שאתה מחשיב כחשוב מותר להפר ריבונות של מדינה אחרת- אז אל תייבב כשמפירים את הריבונות שלך בשביל ערך שחשוב להם לא פחות.
נ.ב פתאום נזכרתי ב2011, מעניין מה הייתה התגובה שלכם אם לפתע ארה"ב של אובמה הייתה מכריזה ומכריחה מדינות אחרות להכריז שמבחינתה ממשלת ישראל לא לגיטימית וסתיו שפיר היא ראש הממשלה של ישראל.
"משתמש אנונימי"- שכחתי להוסיף:
אני אולי לא חכם אבל אתה צבוע. רוצה לעזור לאזרחים? הכנס את מי שלא מרוצה למדינה שלך ואל תקבע לאחרים איך לנהל את המדינה שלהם.
כנראה שדיאטת רעב של איבוד 8 ק"ג בממוצע לכל אזרח איננה בעייתית בעיניך. גם מחנות ריכוז והשמדה לאויבי המשטר לא יפריעו כנראה את מנוחתך,הרי אסור להתערב בעניינים הפנימיים של מדינה ריבונית…
בני- מפריעים, מאוד מפריעים!
וזו הסיבה שאני בעד שכל מי שזה מפריע לו יפתח את שעריו לונצואלים המסכנים, להראות שפיו וליבו שווים.
או לכל הפחות שישלח חבילות סיוע.
אה רגע, בעצם… ונצואלה זו לא הארץ ההיא שהיו נגדה סנקציות כלכליות?
נ.ב אני לא צבוע, אני בהחלט בעד הסנקציות ומבין שהטיעון האחרון הוא מתחסד ומנותק בערך כמו האירופאים שמצווחים על ה"סגר" בעזה. אבל אם כבר…
נ.נ.ב אני מקווה שגם אתה מקבל בהבנה את העמותות האירופאיות שמגינות על הפלסטינים מהג'נוסייד הישראלי ופועלות לשיקום הצדק של שדידת האדמות הערביות על ידי יהודים.
יש הגזמה בערך החירות, מה שאנשים רוצים למעשה זה שלטון מתפקד, סינגפור היא לא דמוקרטיה אבל השלטון שם מתפקד ודואג לאזרח, מקסיקו היא דמוקרטיה אבל החיים במקסיקו מאוד מסוכנים.
אני בפירוש הייתי מעדיף לחיות בשלטון לא דמוקרטי אבל מתפקד, אשר לכל שוחרי החירות מעניין במה הם היו בוחרים
דמוקרטיה אינה חופפת לחירות. אפשר לחיות במלוכה ולהיות בן חורין, כל עוד מכבדים את זכות הקניין שלך, את חופש העיסוק, בקיצור כלכלה חופשית, וזה מה שקורה בסינגפור. המבחן הוא לא דאגת השלטון כלומר הפקידים לאזרח, אלא דווקא בחוסר מעורבות, במיסים נמוכים, בחופש למכור ולקנות ולייצר
לא להיות תמימים. מדובר באינטרסים ומאזן כוחות עולמי. ארה"ב תמיד התערבה באמריקה הדרומית ולעיתים תמכה בדיקטטורים כמו פינושה בצ'ילה. אם מאדורו היה ימני ארה"ב היתה תומכת בהשארותו.
הבעיה היא שחטו עושק ונוכלות. אינפלציה ותנאי מחייה. אם השלטון אינו יכול לספק צרכים בסיסיים עליו להיות מוחלף בלא קשר לאידיאולוגיה.
דיקטטורים לא נוטים לפרוש בשקט ולכן האלימות קובעת.
"אם השלטון אינו יכול לספק צרכים בסיסיים עליו להיות מוחלף בלא קשר לאידיאולוגיה.
דיקטטורים לא נוטים לפרוש בשקט ולכן האלימות קובעת."
נכון, ולכן זה עניין פנימי, לעזור לאחד הצדדים לנצח זה דה פקטו כיבוש אמריקאי.
אם ארה"ב כל כך מודאגת מרווחת התושבים- שתפתח להם את שעריה להימלט לתוכה.
נכון מאוד.
רק תיקון אחד: טראמפ לא הפקיר את סוריה לרוסיה ואירן. הוא העביר את האלריות לטורקיה מתוך הבנה שהוא לא יכול להישאר שם.
זה אמנם לא אידיאלי כבל בהחלט אחראי.
ארהב עשרות שנים לא הפילה את המשטר בקובה.ולא באיראן.ולא הביסה את החיזבאללה.ולא הפילה את נשיא סודן.ולא מנעה רצח מאות אלפים ברוואנדה.ולא בקונגו.ולא בסומליה.אז אל לעולם לסמוך על ארהב.לא תמיד היא יכולה רוצה או מצליחה.הכח לא תמיד מועיל.כפי שלא הועיל בויטנאם.צפון קוריאה.וכדומה.
כשיש נפט לגזול- הכל אפשרי.