המפלגה שהנהיגה בעבר את מדינת ישראל מתעקשת להמשיך בדרך ללא מוצא בה ככל שהתנועה הפוליטית גוססת, כך היא מקצינה יותר מבחינה אידיאולוגית
אם אתם לא חברי מפלגה ותיקים או ראשי ועד עובדים כלשהוא, סביר להניח שלא ממש שמעתם על הבחירות המקדימות במפלגת העבודה שמתקיימות היום. יש הרבה סיבות טובות לכך שהעניין הציבורי בתנועה שהנהיגה את ישראל במשך כחצי מאה מאז הקמתה שואף כיום לאפס, ואחת המרכזיות שבהן היא ההקצנה הרעיונית שעברה המפלגה בשנים האחרונות.
לפני כשלוש שנים העניקה אמילי מואטי, אחת המתמודדות בפריימריז היום, ראיון למגזין 'את' בו רמזה לראשונה על כוונתה להיכנס לפוליטיקה. הכותרת אז הכריזה על "הפוליטיקאית החדשה" עם "מראה מאירופה ואג'נדה מהמזרח", אך מה היא אותה "אג'נדה מזרחית" על פי מואטי?
"שום יבחוש אשכנזי לא יגרום לי להרגיש רע עם עצמי…אין לי בעיה להגיד שאני מעדיפה חברת כנסת בינונית על פני חבר כנסת בינוני, וחבר כנסת מזרחי בינוני על פני חבר כנסת אשכנזי בינוני", הסבירה המהפכנית מהפנטהאוז במרכז תל-אביב. אבל מה לא בסדר עם חבר כנסת ממוצא אשכנזי? בראיון אחר ב'גלובס' הציעה מואטי את התשובה כאשר אמרה כי השמאל בישראל הפך להיות "איכסה אשכנזי", ואף טענה כי "הטהרנות תהרוס את השמאל". אך מואטי עצמה לא מציעה הרבה מלבד טהרנות מסוג חדש – פוליטיקה של זהויות.
זו התפיסה לפיה החברה מחולקת לקבוצות על פי מוצא, מגדר או נטייה מינית, אשר קובעות את הדרך בה אדם צריך לפעול, לחשוב ואף להצביע בבחירות. כך למשל, חסידי פוליטיקת הזהויות בארה"ב יטענו כי בני מיעוטים צריכים להצביע עבור המפלגה הדמוקרטית, ואלה הישראלים רואים בקבוצות כמו "דתיים" או "מתנחלים" את שורש כל הרע.
זו גם צורת המחשבה שמביאה פוליטיקאים ואנשי תקשורת לספור מזרחים או נשים ברשימות לכנסת ולהשוות אותם מול מספר האשכנזים שהם כמובן ה"פריבלגים" בישראל (עוד מונח מיובא ממחוזות השמאל האמריקני ההזוי), כאילו כל מהותו של אדם מתמצה בצבע עורו או במינו ואין כל חשיבות ליכולות או מעשים. בטור דעה באתר ynet מאתמול, ד"ר ברוך לשם אפילו טוען שעובדת היותו של אבי גבאי יוצא מרוקו נותנת לו "יתרון" במפלגה המנסה למשוך את הקול המזרחי. גבאי מצידו לא בחל בשימוש בקלף העדתי, כאשר סיפר בכל הזדמנות כיצד "גדל במעברה ירושלמית עם שבעה אחים".
התרסקות אלקטורלית
מעבר לבורות וצרות האופקים שבתפיסה פשטנית כזו (ח"כים בעבודה טענו לא מזמן שהשם "המחנה הציוני" יוצר ניכור לערבים, כאילו החלפת השם אמורה לשנות גם את המציאות), פוליטיקת הזהויות אינה עוסקת בעידוד זהויות בריאות וחזקות. כפי שכתב באתר זה חיים נבון, היא למעשה מנצלת את זהות המיעוט כדי לפרק את זהות הרוב, וכל זאת תוך שהיא משמשת קרדום מוסרי לחפור בו. במילים אחרות, מואטי וחבריה בטוחים שהם אבירי קבלת האחר והדאגה למיעוטים, עד כדי כך שהצליחו להבריח את רוב מצביעי העבודה.
הסופר מארק לילה הדגים זאת היטב בספר שכתב על ההתרסקות האלקטורלית של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב בבחירות 2016, שלדבריו התמכרה לשיח זהויות, איבדה את יכולת השכנוע ועוררה תגובת נגד מצד הרוב הלבן. המציאות כיום מוכיחה גם שחלקים הולכים וגדלים מקהילות המיעוטים דווקא מזדהים יותר עם המסרים הרפובליקנים ומצביעים למפלגה הרפובליקנית.
ואכן פוליטיקת הזהויות מעצם טבעה היא טהרנית, מפלגת ומעודדת הסתגרות והתבצרות חסרת פשרות בעמדות קיצוניות. ההליך הפוליטי הנורמלי, כפי שהוא מובן מבחינה ליברלית-קלאסית, כולל בתוכו דיון, טיעונים וניסיונות לשכנע. האזרחים מצביעים עבור נציגים והם מציעים חוקים שמבטאים את הלך הרוח של הרוב. תפיסה כזו מובילה לפשרות פוליטיות שאמורות להתעלות מעל האינטרסים של קבוצות מיעוט והיא שמאפשרת לנו לחיות ביחד כחברה, לפחות עד הבחירות הבאות.
פוליטיקה של זהויות דוחה את המודל המסורתי של יחסי תן-וקח בין אנשים, ומציעה במקום את הרעיון לפיו הדבר הכי חשוב הוא האם האדם הוא שחור, לבן, זכר, נקבה וכן הלאה. בעולם הזהויות הזה אין צורך לשכנע או להסביר – הזהות עצמה היא ההצדקה לכל מעשה או אמירה וכל מי שמתנגד לכך מתויג מיד כגזען או פשוט אדם לא מוסרי. למעשה, פוליטיקת הזהויות היא פוסט-פוליטיקה: רעיון אחד עליון שחסידיו נלחמים כדי לדכא את כל הרעיונות האחרים. במובן הזה היא משתלבת היטב עם האמונה ארוכת הימים של השמאל בשלטון טוטליטרי.
מבוי סתום
במצב נורמלי הייתם חושבים שמפלגה שהובסה קשות במספר מערכות בחירות ונמצאת כיום על סף העלמות הייתה מנצלת את המצב כדי לחשוב מחדש על דרכה, אבל כנראה שמפלגת העבודה היא כבר מזמן לא מפלגה נורמלית.
ניתן לראות זאת היטב בהיצע הרעיוני והאנושי שהמפלגה מציעה לבוחריה, שהוא כמעט תמונת מראה לתהליך ההקצנה שעובר על המפלגה הדמוקרטית האמריקנית או הלייבור הבריטי. אם זה פופוליזם כלכלי חסר אחריות בסגנון איציק "תמיד יש כסף" שמולי ומרב "למה צריך לעניין אותך מאיפה הכסף?" מיכאלי, או ניסיונות מסוכנים להנדס התנהגות אנושית, לכולם משותפת התפיסה הפטרנליסטית לפיה "המדינה" היא המזור לכל תחלואינו.
כל זה מתרחש בזמן שכוחה האלקטורלי של המפלגה הולך ומצטמק, מה שיוצר תחרות קשה עוד יותר על כל מקום ריאלי ברשימה והקצנה אידאולוגית ורטורית חריפה. מואטי מדברת על "לקרוע את הצורה לימין", יו"ר המפלגה אבי גבאי מספר איך "למד בשכונה להרביץ בחזרה" וסתיו שפיר מזהירה מדי יום כמעט מפני "מצב חירום". אי אפשר לשכוח גם את אראל "קיבינימט" מרגלית, ואלה אמורים להיות אנשי "מחנה השלום", כן?
מספר לא מבוטל של חברי כנסת מהעבודה לקחו לעצמם בשנים האחרונות יועצים ודוברים צעירים שכנראה מתאימים יותר לשמאל הקיצוני, והתוצאות בהתאם. מואטי עצמה הייתה יועצת לעמר בר-לב בהתמודדות הכושלת על ראשות המפלגה, חברי הכנסת פרץ, יחימוביץ', רוזנטל ואחרים ניסו לנער את תדמיתם המיושנת והקיפו עצמם בכוורת צעירה ובועטת כביכול, וכמובן זכורה פליטת הפה על "בריכות הדם של המתנחלים" מפי דוברו של הרצוג. אין פלא אפוא שהיום דיבורים במפלגה על איחוד עם מרצ נשמעים טבעיים.
בין כל סימני הדרך שהובילו את מפלגת העבודה למבוי הסתום הזה, פוליטיקת הזהויות היא אחד הבולטים והמבהילים והיא מייצגת באופן מושלם את פרדוקס השמאל הישראלי: ככל שהתנועה הפוליטית גוססת, כך היא מקצינה יותר מבחינה אידיאולגית. חברי הכנסת המתונים מפחדים לדבר, הקיצוניים משתלטים באלימות על השיח עם רעיונות שאבד עליהם הכלח ורטוריקה הרסנית, ראשי התנועה מוחלפים חדשות לבקרים במצעד מתמשך של תככים, והמפלגה כולה מתנהגת כמו חולה סופני שמסרב לקבל טיפול שיציל את חייו.
אמילי מואטי היא רק דוגמה אחת למצב הפוסט-פוליטי של תנועת העבודה המפוארת שנטשה את דרכה הרעיונית, שקעה במאבק פנימי בלתי פוסק ואיבדה גם את קהל המצביעים. זה מצב רע מאוד לא רק עבור המפלגה, אלא גם עבור הזירה הפוליטית והרעיונית בישראל.
אני לא מבין למה אמילי מואטי מתמודדת במפלגת העבודה. למה היא לא הולכת להתמודד ברשימה הערבית?
הרי שם אין אשכנזים…
ברשימה הערבית אין אשכנזים ולכן היא כבר מושלמת כמו שהיא ואין צורך להתמודד שם ולנסות לשנות אותה.
תתפלא, אבל המחקרים החדשים טוענים לקרבה גנטית משמעותית בין האוסט-יודן לפלסטינים…
יש שם אחד.
שמה לא מקבלים יהודים.
מה העדה של דב חנין?
רוסי
נדיר מאוד מאוד שצפון-אפריקאי [=מרוקאי\טוניסאי\לובי\אלג'יראי] יצביע לצפון-אפריקאי
זו הסיבה מדוע בליכוד שחלק נרחב ממתפקדיו הם שכאלה, נבחר רק צפון-אפריקאי אחד בחמישה עשר הראשונים [רגב]
זו הסיבה מדוע אבי גבאי מתרסק
וזו הסיבה מדוע גנץ&לפיד עולים
כי צפון-אפריקאים אינם מצביעים לצפון-אפריקאים
למי כן ?
רק למזרח-אירופים, ובתנאי שאינם יוצאי בריה"מ
כלומר בעיקר לפולנים…
וכן, זו פוליטקה של זהויות, זהויות המואסות בעצמן…
זה קשקוש אחי.
בתור מישהו שמוצא הוריו מצפון אפריקה מעולם (!) לא הצבעתי למישהו על בסיס מוצאו אלא רק לפי הדרך המדינית והערכים שהוא מייצג.
לא קשור למוצא וגם אתה מכניס את "פוליטיקת הזהויות" לשיקולי הבחירות, פשוט קשקוש כפי שמנסה המאמר להסביר
הצפון אפריקאים (מהדור המבוגר שהזהות חשובה להם) מפוצלים בין
השמרנים דתיים מצביעי ש"ס שמצביעים דווקא לאחד מהעדה.
לבין הציונים והמודרנים הליכודניקים שמצביעים לאשכנזי ושבעצם רוצים לשנות את בני העדה שלהם יש באמת רגשי נחיתות.
אבל זה הולך ומשתנה וכיום בלי קשר לעדה או לרגשי נחיתות מצביעים מכל העדות לכחלון ולגבאי ולפרץ שמנהיכ כיום את הבית היהודי.
בנט ושקד עומדים מאחורי סתימת הפיות של המגיבים באתר "ערוץ 7" ובאתר "מקור ראשון".
בערוץ 7 חוסמים כל תגובה ביקורתית כלפי בנט או שקד ובאתר "מקור ראשון" פשוט ביטלו את מערכת התגובות.
כנראה שבנט ושקד, במסגרת "הימין החד"ש", משרתים את הכוונה של השמאל להעביר קולות של מצביעי ימין למפלגה החדשה של שני החילונים-דתיים שמאלנים-ימניים האלה ולמנוע חשיפה של הכוונה הזאת.
בעקרון אתה צודק לגמרי, אבל כשאתה כותב "גבאי מצידו לא בחל בשימוש בקלף העדתי, כאשר סיפר בכל הזדמנות כיצד “גדל במעברה ירושלמית עם שבעה אחים”…. גם אני זעתי באי נוחות.
כי לגדול במעברה זה לאו דווקא מזרחי אלא מישהו שחווה עוני וקשיים כלכליים, ואתה בעצם משייך זאת לעדה מסוימת וחוטא בסגנון פאול הזהויות עליו אתה דן.
כל השיח של "אשכנזים מול מזרחיים" הוא קרדום לפורר את החברה הציונית ולתת לאויבינו סיכוי לקחת לנו את פיסת הארץ הקטנה, מעבר לכך שכשאני מסתכל על משפחתי לא ברור לי, לגבי הדור השני והשלישי, איך לאפיין אותם חוץ מישראלים טובים עם רקע מוצאי מגוון ואופי יהודי-מזרחי ( אירופה או מזה"ת )…
על איזה זהויות אתה מדבר אדון לוי?
מה עם הנפוטיזם האשכנזי בבג'ץ? איך היית קורא לזה? איזה סוג של זהות זו..
מה עם האשכנזיאדה בתקשורת? בקולנוע? בתיאטרון? באקדמיה?? מקשטים את הגוף עם איזה מזרחית או שתיים אך הראש? הראש תמיד אשכנזי להחריד.. טול קורה מבן עיניך מר לוי.. הדור השני השלישי והרביעי לשואתה הרוחנית והתרבותית של יהדות המערב (מגרב) כפי שמכונת יהדות צפון אפריקה לא ישכח ולא יסלח. למעשה הגאולה האמיתית.. שיבת ציון האמיתית תלויה בסילוק ההגמוניה התרבותית -פולנית – בולשבקית וכו' וביסוס תרבות המשנה תרבותם של יהודי אגן הים התיכון.
הנפוטיזם בבג"צ אינו אשכנזי, הנפוטיזם אם ניתן לקרוא לו כך הוא קודם כל רעיוני ואחר כך מבוסס על קשרי רעות סטייל 'אני אסדר לך' הישראלי המוכר ומדי פעם גם נפוטיזם אמיתי של קשרי משפחה.
גרוע מאד כמובן וצריך תיקון אך לא מבוסס על עדתיות.
תרבות יהודי המשנה… תהיה פה גם מדינה בסגנון ימי המשנה. אם עוד לא הבנת, זה הולך יד ביד!!!
ישראל זאת מדינה מערבית, דמוקרטית, וטוב שכך. אני בספק רב אם תהיה מוכן לוותר על הנוחיות והרעיונות של התרבות המערבית (אותה הביאו ארצה יהודי אשכנז), ועליה נבנו מוסדות רבים שאתה נהנה מהם.
בולשביזם? הצחקת! התגובה שלך נשמעת ממש כמו שורה מנאום של צ׳אבס (רק תחליף את המילה יהודים במשהו אחר…)
שואה תרבותית של יהודי צפון אפריקה? גם יהודי אשכנז עברו שואה תרבותית! היתה תרבות עשירה שנשרפה בתנורי אושוויץ… התרבות בישראל איננה תרבות אשכנזית (אחרת היו מדברים פה יידיש)
הגיע הזמן להפסיק להתבכיין ולהתמרמר על העבר. מה שהיה היה, כל עדה יכולה לבוא ולהתמרמר אבל מה יצא מזה?? העובדה היא שכיום יש לנו מדינה יהודית לתפארת, וזה מה שחשוב, ועל זה צריך לשמור ולפתח.
אותו דבר קורה בליכוד, רק לכיוון הימין הקיצוני
כותב המאמר מוזמן להביט מעבר לגבולות החברה הישראלית ולהבין שיש ריאקציה של הימין הקיצוני בכל העולם, תרבות הפופוליזם והפשיזם חוזרת וזה מגניב לומר לאנשים את ה"קול בפנים" גם אם זה דברים שלא אומרים, בטח שלא אנשי ציבור.
על הישראלים להבין שאנו חלק מהעולם המערבי אם נרצה ואם לאו.
לא בטוח שהבנתי מהי בדיוק פוליטיקת הזהויות?
כן, ניסיתי לקרוא כל כך מאמרי הסבר,אך ככל שקראתי הבנתי פחות, לעתים היתה לי הרגשה שהכותב מבין אפילו פחות….או שאני סתם אידיוט
פוליטיקת זהויות אומרת שאדם אשם או לא אשם במעשיו, אחראי להם או לא, על פי הקבוצות והזהויות אליהן הוא שייך.
פוליטיקת זהויות היא ההנחה שההצבעה בבחירות היא לא עבור אידיאולוגיה אלא עבור מועמדי הקבוצה אליה המצביע משתייך.
בחברה הישראלית לפוליטיקת הזהויות מקום מרכזי ומפלגות ופולטיקאים משקיעים בה מאמץ רב (לרוב המפלגות אין בכלל מצע אידיאולוגי).
הזהויות הן בעיקר ערבים, יהודים, נשים, גברים, חילונים, דתיים, מזרחיים אשכנזים, רוסים, אתיופים, דרוזים, להט"בים ועוד כמה…
זה מתבטא בצורה הפשוטה ביותר בזה שמועמדים ינסו להדגיש את ההשתייכות שלהם לקבוצה מסויימת כדי לעודד את בני הקבוצה להצביע להם.
החוכמה היא לגרום למצביעים להצביע למישהו שאינו מקבוצת הזהות שלהם:
לדוגמא נתניהו האשכנזי מקיף עצמו בקריקטורות מזרחיות ומתחנף אליהן כדי למשוך מצביעים מזרחיים ואילו חברי הליכוד תומכים בנתניהו כי הם חושבים שאם בראש הליכוד יעמוד מזרחי הליכוד יפסיד מצביעים.
מנגד פעילי העבודה הפכו את גבאי למנהיגם כדי שיביא מצביעים מזרחיים עממיים אבל גם גבאי מצידו אמור להפגין את הצדדים הפחות עממיים שלו (מנכ"ל בחברת הי-טק) כדי למשוך קולות אליטסטים אשכנזים.
על אותו משקל הבית היהודי הדתי צרפו לרשימתם את איילת שקד החילונית וליברמן לקח בזמנו את אורלי לוי המרוקאית ועוד אינספור דוגמאות.
הבעיה עם פוליטיקת הזהויות היא שלא כל הקבוצות מושפעות באותה מידה.
יותר קל לגרום בעזרת פוליטיקת זהויות להשפיע על בני הקבוצות החלשות והמתוסכלות להצביע מאשר על בני הקבוצות החזקות וההגמוניות. (לדוגמא לא הגיוני שגנץ ולפיד יקראו לאנשים להצביע עבורם כי הם אשכנזים חילונים ועשירים – הכרזה כזאת לא תעודד את האשכנזים להצביע עבורם ורק תעודד את בני שאר הקבוצות להימנע מלהצביע עבורם).
ולכן הפוליטיקאים שמנהלים שיח זהויות מתמקדים בקבוצות המתוסכלות והחלשות אותן קל יחסית להונות ולכן פוליטיקת הזהויות הופכת במהירות לשיח שנאה בוטה של הקבוצות המתוסכלות כנגד הקבוצה החזקה (בד"כ כל הקבוצות שתארתי למעלה כנגד הגברים האשכנזים החילונים).
ככל שהקבוצה שולית והזוייה יותר ככה יותר קל להשפיע עליה וככה הפוליטיקאים של הזהויות בצורה צינית יתמקדו בה.
מפלגות שבחרו בשיח זהויות בוטה הופכות במהרה לחבורה צעקנית ודמגוגית שפועלת למען אינטרסים צרים של קבוצות שוליים כשהן מזניחות את טובת הכלל.
מפלגת העבודה ששנים יצגה את המגזר ההגמוני וכשלה בנסיונות לקרב אליה מגזרי שוליים ירדה לאופוזיציה ולא הצליחה לחזור לשלטון ואז מתוך יאוש היא שינתה את דרכה וניסתה למשוך אליה מגזרי מיעוט כדי לצאת מהאופוזיציה אבל בכך היא הפכה ממפלגה כלל ישראלית למייצגת של קבוצות שוליים דוגמת הפמיניסטיות הלהט"בים והשמאלנים.והמפלגות של לפיד ושל גנץ שטוענות שהן רואות למולן את טובת הכלל שתו לה את בסיס הבוחרים ולכן היא כיום על סף קריסה.
תודה על המאמץ להסביר את פליטיקת הזהויות
ועדיין אני מבינה עוד פחות
שכן לפי ההסבר שלכם אם בעולם יש 5 מיליארד בני אדם פרושו 5 מיליארד זהויות, כי כל
אדם הוא זהות בפני עצמו. (וזה רק בקיצור)
לאיזה תהומות טמטום, לכל הרוחות, התדרדרו (ומדרדרים אותנו) "הנאורים" למיניהם?
מפלגת העבודה = מפלגת השנאה לישראל
שונאים דתיים
שונאים גברים גם אשכנזים וגם ספרדים אבל אוהבים הומואים
אוהבים פמינאציות (כי הן שונאות גברים)
העלמותה של מפלגת השנאה היא בשורה עצומה לעם ישראל
פחות שנאה בעם ויותר זהות יהודית
רק שאת המפלגה הגזענית והאנטי דמוקרטית הזו לא יפסלו. רק את הימין פוסלים.
כמי שגדל ובגר בשנים בהם מפלגת העבודה ההיסטורית (מפא"י) היתה כח מוביל בבנינה וחיזוקה של מדינת ישראל יש לי רק צער על שכך נגנבה מן הציבור הציוני הרחב והגדול ע"י אנשי שמאל קיצונים ולעיתים הזויים. עם זאת עלי לציין כי שיח הזהויות שלה לא החל היום או אתמול. אמירתו של בן גוריון "בלי חירות ומק"י " כמו גם אמירות ומעשים רבים אחרים בסגנון דומה מדגימים לנו מה היה בבסיס המפלגה והציבור הזה לאורך שנות דור ומעלה. לצעירים יותר אזכיר רק את נאום הצ'חצ'חים הידוע.
אכן גם בתקופות יותר ציוניות של מפלגת העבודה, שטוב שהיא מתפרקת, נעשו לעיתים מעשים דיקטטוריים כמו פלוגות הפועל או נגד האינטרס הלאומי כמו הכניעה המבישה במלחמת יום כיפור, ההתנגדות לפרויקט הלביא וכן הסגרת האצ"ל והלח"י לבריטים. אז כן, גם לידתה והתנהלותה של העבודה היו בחטא בדומה לגסיסתה. חבל רק שמפלגת חוסן לישראל היא העתק של מפלגת העבודה – העתק בראשות בני גנץ המושחת שאף הודה שבגד בבטחון המדינה בהיותו רמטכ"ל. הנה כי כן, השמאל אפילו כבר לא מנסה להסתיר או לתרץ או להסוות את מטרותיו ומעשיו. גנץ מזכיר במבטו את רבין חדל האישים.
יש כאן קצת דמגוגיה. גילוי נאות – אני ממש, אבל ממש לא נמנה על מצביעי מפלגת העבודה וסביבותיה. אבל האמת צריכה להאמר.
אז קודם כל, כבר בהתחלה – "אם אתם לא חברי מפלגה ותיקים או ראשי ועד עובדים כלשהוא, סביר להניח שלא ממש שמעתם על הבחירות המקדימות במפלגת העבודה שמתקיימות היום". נו באמת, אדוני לא פתח שום אתר חדשות ביום הפריימריז?
שנית, ד"ר ברוך לשם מתאר את המציאות, ובמציאות הישראלית למוצא עוד יש מה לומר, גם אם זה לא מוצא חן בעיני מר לוי. ד"ר לשם לא הביע את דעתו על העניין, רק ציין זאת כעובדה. והעובדה הזו שרירה וקיימת.
ומעל הכל, כרגיל אצל כותבי האתר הזה – תחושה, שאני מודה שאינני יכול להביא לה ראיות מוצקות כרגע אבל לעתים די בתחושה כללית ועקבית העולה מקריאת מאמרים באתר הזה, שמי שלא ליברטריאן הוא אוטומטית לא ימין. אולי גם לא שמאל, אבל לא ימין. כאילו אין ספקטרום של רעיונות. אז ממילא הלא טוב אתה ממרב מיכאלי ומסתיו שפיר? כנראה שלא
זה מא פשוט:
יש כלל אצבע פשוט ונוח לשימוש שקובע היכן נמצאת מפלגת העבודה כיום, והיכן תהיה בעוד עשור (אם בכלל…).
הכלל הוא שמפלגת העבודה כיום מבחינה אידאולוגית במקום בו היתה מרצ לפני כעשור. אם תבחנו את מרצ (או רצ) ביחס למפלגת העבודה ב 30-40 השנה האחרונות תראו שהכלל הזה עובד היטב. לפעמים הפרש השנים הוא אולי קצת גדול יותר, לכוון 15 שנה, אבל העקרון נשמר.
את הכוון והשיטה התוו יוסי שריד, ואחריו יוסי ביילין, שמשכו את מפלגת העבודה עוד ועוד שמאלה (לפני שנטשו אותה), והוא נמשך גם כיום, אחרי ששריד כבר ז"ל וביילין כבר לא בפוליטיקה.
אם נמשיך את הקו נראה שבעוד עשור מהיום מפלגת העבודה כבר לא תגדיר את עצמה כמפלגה ציונית (כמו מרצ כיום) ומן הסתם השם "המחנה הציוני" יושלך לקרן זוית.
בשמאל הציוני תמיד הסתתרו שדים אנטי ציוניים (למי שעוד זוכר, ב 1926 נחמן אלקין פיצל את גדוד העבודה והחזיר את חציו לברה"מ ולטיהורים של סטאלין, כי הציונות הייתה יהודית מדי ולא מספיק קומוניסטית לטעמו). אלא שעד מלחמת יום הכפורים הצד הציוני תמיד ניצח את השדים הללו. אחרי מלחמת יום הכפורים התהפכו היוצרות ובשמאל הציוני השדים האנטי ציוניים התחזקו והלכו.
אין שום סיבה להניח שהכוון הזה ישתנה, ולכן אני מניח שבשני העשורים הקרובים השמאל הציוני הישראלי ייעלם לגמרי, ומה שיישאר ממנו ייהפך לא -ציוני או אפילו אנטי ציוני.
סיפור השקיעה של המפלגה שיש לה מדינה ילמד ויניב מספר לא קטן של דוקטורטים
פוליטיקה הזהויות תתפוש מקום של כבוד בניתוח שלבי הטרום גסיסה
המצב הרע לזירה הפוליטית, שהמיפלגה שאמורה להיות מישקל הנגד במערכת הפוליטית סיימה את חייה, הביא למצב שגם אין מצעים למיפלגות אין לנו מושג אמיתי לתוכניות של המיפלגות יש את הליכיוד שחושב שאנחנו יודעים מהו ואין לו קונטרה אז הוא "פטור" ממצע הוא לא סופר את האחרים שלא בטוח שיודעים בעצמם מה לעשות בכנסת או הממשלה. אז למי להצביע? (היחידה עם מצע מפורט זו מיפלגת זהות)
מצג השווא כאילו הליכוד הוא ימין והאלטרנטיבה לימין היא שמאל עומד להסתיים.
גורמים אינטרסנטים זרים הנשימו את השמאל במשך שנים אבל השמאל במצב סופני והוא יידום תוך שנים ספורות.
מצג השווא הזה שהשמאל הוא האלטרנטיבה לליכוד היה אינטרס של הליכוד לא פחות מאשר של השמאל והסתיר שנים את האמת היא שהליכוד אינו ימין אלא במקרה הטוב חוסר משילות ובמקרה הרע שמאל מסווה.
הימין המכונה קיצוני שקורא לדחיקת האויב הערבי הוא האלטרנטיבה לליכוד.
האלטרנטיבה לחידלון שמוביל הליכוד היא:
1. שיווק מאות אלפי יח"ד ביו"ש שיכניסו למדינת ישראל מאות מיליארדי דולרים ויורידו את יוקר המחייה ויאפשרו ליהודי אוקראינה וארגנטינה וצרפת לעלות לארץ ויאפשרו לזוגות הצעירים להביא ילד שלישי ורביעי (וחמישי).
2. עונש מוות למחבלים.
3. סילוק שונאי ישראל (מסיתים ברשתות החברתיות וקרובי משפחה של מחבלים) לעזה איפה שיש גדר שתחצוץ ביננו לבינם) והחרמת בתיהם.
4. פתיחת הים של עזה ליציאה – שיהגרו בסירות לרחבי הים התיכון לאן שבא להם.
5. סגירת שטחי הרש"פ בפני ערבים ישראלים – אם ליהודים מסוכן להיכנס אז גם ערבים ישראלים לא יעשו שם קניות.
6. השתלטות על פסגת החרמון ועל ערוץ הירמוך- אם הסכם הפרדת הכוחות הופר והאו"ם לא שם אז צה"ל יהיה שם.
7. סגירת הר הבית למוסלמים והפסקת חילולו.
8. החרמת כל הכספים שהועברו ע"י הרש"פ למחבלים – מחבל שלא יעביר את הכסף לישראל -ביתו יוחרם.
9. הריסת הבנייה הלא חוקית הערבית.
10. החלת חוק מלאה (לדוגמא איסור פוליגמיה לבדואים) והכנסת כל רשויות האכיפה כמו גביית מיסים למגזר הערבי.
11. הוצאת הרשימה הערבית המשותפת מחוץ לחוק מצידי שיחרימו את הבחירות.