המשנה ליועמ"ש זילבר הנחתה את המל"ג להצביע מחדש על ההחלטה, למרות שהדבר כלל לא בסמכותה והיא עצמה אף מלמדת באוניברסיטה מתחרה
מזה מספר שבועות נפתחות תוכניות ברדיו ובטלוויזיה בתיאור המצב הקטסטרופאלי בבתי החולים ברחבי הארץ. הדיווחים הקשים מספרים על צפיפות, זמני המתנה ממושכים ורופאים טרוטי-עיניים לאחר משמרות של עשרות שעות. במקביל, התפרסם כי במהלך שנת 2018 למעלה ממחצית הסטודנטים הישראליים לרפואה, אלה המהווים עתודה למערכת הבריאות, נאלצו ללמוד בחו"ל עקב היעדר מקומות לימוד ותנאי קבלה מחמירים באוניברסיטאות בישראל.
מי שראה את כל הכתבות בסגנון הזה אולי התפלא לקרוא בשבוע שעבר כותרת נוספת, זו שבישרה על החלטת המועצה להשכלה גבוהה להצביע מחדש על הקמת הפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל, בעקבות הוראה מצד המשנה ליועמ"ש דינה זילבר ובטענה כי אחת החברות בוועדה נגועה בניגוד עניינים.
לכאורה מדובר בעוד סיפור של ניצחון המשפטנים על נבחרי הציבור, אלא שהפעם הוא חמור ומרתיח במיוחד וכולל טרפוד בוטה מצד המשנה ליועמ"ש שהיא עצמה, כפי שהתברר, נגועה בניגוד עניינים מהותי בפרשה. כדי להבין את גודל המחדל, צריך לחזור לרגע להתחלה.
בחודש יולי 2018 התקבלה בוות"ת – ועדת התקצוב של המועצה להשכלה גבוהה – ההחלטה לתקצב הקמת פקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל, שתתווסף על הפקולטות הקיימות. ההחלטה התקבלה ברוב של ארבעה תומכים מול שני מתנגדים, ובנימוקים לה נכתב במפורש:
בשים לב לעליה התלולה בביקושים לשירותי בריאות הצפויים בשנים הקרובות בשל הגידול באוכלוסייה הכללית והכפלת מספר האזרחים הוותיקים, ובהתאם לקביעת משרד הבריאות – קיים צורך לאומי בהגדלה משמעותית של מספר הרופאים בישראל"
בין התומכים בהחלטה הייתה גם הד"ר רבקה ודמני, נציגת המכללות בוות"ת, אשר הגישה בשנת 2017, כשנה לפני ההצבעה, קורות חיים לרקטור אוניברסיטת אריאל לצורך קבלה לעבודה במוסד. במהלך התקופה מאז שהגישה את קורות החיים ועד למועד ההצבעה לא הייתה כל התקדמות בתהליך הקבלה, ומכיוון שכך הד"ר ודמני לא טרחה לעדכן איש בנושא.
ביום השלושים באוקטובר 2018, כשלושה חודשים לאחר ההצבעה, פנו מאוניברסיטת אריאל לד"ר ודמני בבקשה שתשלח מסמכים נוספים בעניין מועמדותה. הד"ר ודמני, שהבינה שהתהליך מתקדם, הפסיקה מאותו היום והילך לעסוק בעניינים הקשורים לאוניברסיטת אריאל. חשוב לציין שמועמדותה של ודמני הייתה ידועה ככל הנראה לחברי הוות"ת האחרים, והמידע לא היה בגדר סוד.
חודשיים חלפו, ובסוף דצמבר עבר החוק לפיזור הכנסת ה-20, והמערכת הפוליטית נכנסה למצב בחירות. יום למחרת פיזור הכנסת, ב-27.12.18, שלחו המשנים ליועץ המשפטי לממשלה, עורכי הדין דינה זילבר ורז ניזרי, מכתב למנכ"ל המל"ג ובו הזהירו כי "ישנו חשש" שהד"ר ודמני הייתה במצב של ניגוד עניינים בעת ההצבעה על תקצוב הפקולטה לרפואה, וכי העניין נבחן במשרדי היועמ"ש. במכתב זה טרם נקבעה כל קביעה פוזיטיבית, והוא שימש לידיעה והיערכות בלבד.
ביום 3.2.19 יצא מכתב נוסף מלשכת היועמ"ש ובו הודעה על פסילת ההחלטה להקמת הפקולטה, שהתקבלה כזכור ברוב של 4 כנגד 2, וזאת בשל ניגוד העניינים של הד"ר ודמני. במכתב הבהירו המשנים ליועמ"ש כי על הוות"ת להתכנס באופן מידי, תוך ארבעה ימים לכל היותר, ולקבל את ההחלטה מחדש, וזאת ללא מעורבותה של הד"ר ודמני.
הוות"ת אכן התכנסה באופן בהול, אלא שכעת נמנעה השתתפותו של חבר נוסף שתמך בהחלטה – צבי האוזר שהודיע מספר ימים קודם לכן על הצטרפותו למפלגת תל"ם והתמודדותו בבחירות.
כך, בהצבעת בזק, כאשר שר החינוך עסוק במערכת בחירות ומיד לאחר שחבר ועדה נאלץ לפרוש, נדחתה ההחלטה ברוב של שלושה מול שניים, וכל זאת כאשר למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, כמו ליועץ עצמו, אין כל סמכות בחוק להורות הוראות מסוג זה, לא באופן כללי ולא למל"ג או לוות"ת בפרט.
גמישות מרשימה
עד כאן הכרוניקה, אבל כאן מתחיל החלק המדהים באמת. במכתב ששלחה התנועה למשילות ודמוקרטיה ליועמ"ש נחשף כי דינה זילבר, אשר פעלה לבטל את החלטת הות"ת לתקצוב הפקולטה לרפואה באריאל עקב בעיות של "ניגוד עניינים", עובדת בעצמה בשכר עבור אוניברסיטת תל-אביב, שהמתנגדת הקולנית ביותר והנפגעת הגדולה ביותר מהקמת הפקולטה באריאל.
עו"ד זילבר, כך התגלה, מרצה בשכר בתוכנית הדגל לתואר שני במשפטים של אוניברסיטת תל-אביב, ורשומה כחלק מצוות הפקולטה למשפטים במוסד. משום מה, עובדה זו לא מנעה ממנה לעסוק תוך ניגוד עניינים ברור בביטול החלטת הוות"ת שפגעה באוניברסיטה בה היא עובדת. בעוד שכלפי עצמה לא חשה דינה זילבר כל ניגוד עניינים, הרי שעצם הגשת המועמדות למשרה על ידי ד"ר ודמני, קרוב לשנה קודם ההצבעה, הספיקה לה על מנת לפסול הצבעה שהתקבלה ברוב גם ללא ד"ר ודמני עצמה.
מעבר לגמישות המרשימה שמרשים לעצמם אנשי היועמ"ש בהחלת ערכים וכללים מסוימים על כל אזרחי המדינה מול כללים אחרים לגמרי על עצמם, ניתן לראות במקרה זה גם את התחכום בבחירת העיתוי ובאופן ההתנהלות שאפשר לטרפד מהלך גדול מבלי לפסול אותו ישירות.
מי שחושב שעיתוי העלאת ניגוד העניינים – בדיוק יום לאחר פיזור הכנסת וכאשר שר החינוך מאבד מהשפעתו על חברי הועדה ואינו פנוי לעסוק בנושאי ההצבעה, הוא מקרי – משלה את עצמו. מי שחושב שהאולטימטום לקבל את ההחלטה מחדש בתוך ארבעה ימים – בדיוק לאחר שתומך נוסף בפקולטה נאלץ לפרוש וטרם נמצא לו מחליף – הוא מקרי, כנראה אדם תמים מאוד תמים.
וכך באים והולכים שרים וממשלות, בזמן שפקידי משרד המשפטים נשארים בתפקידם ולומדים את המערכת ואת נקודות התורפה שלה. ברצותם הם מקדמים החלטות וברצותם שוללים וכמובן – הם אף פעם לא נמצאים בניגוד עניינים.
עו”ד זאב לב הוא מנהל תחום המחקר וחופש המידע בתנועה למשילות ודמוקרטיה
הועדה לתכנון ולתקצוב לא היתה קיימת בימי ממשלות המערך. לאחר בחירות 77 עת הובהר שהליכוד עולה לשלטון בטרם הוקמה הממשלה החדשה, היתה הממשלה הזמנית הקודמת. לממשלה זמנית אסור לקבל החלטות המשנות סדרים. למרות זאת ממשלה זו (באישורו של מי שהיה היועץ המשפטי לממשלה – אהרון ברק הרגיל לפרוע חוקים בשם "שלטון החוק") קיבלה הממשלה הזמנית באופן בלתי חוקי החלטה להקים ועדה לתכנון ולתקצוב. "בזכות" ועדה זו החלה פוליטיזציה רבתי של האוניברסיטאות בכיון הרצוי למערך. "בזכות" ועדה זו גם נדחתה בקשתה של אוניברסיטת בר אילן להקים בית ספר לרפואה.
הגיע המצב לדי כך שלמרות המחסור החמור ברופאים ושאר מקצועות הבריאות אין לרופאים צעירים היכן להתמחות. עקב מחסור בצוותים לא מקימים בתי חולים חדשים. אין מספיק בתי חולים ואלו שישנם עמוסים כי אין צוותים רפואיים. מחסור ברופאים אחיות וכו'. חסרים במקצועות הבריאות חסרים כם מהנדסים. אוניבריסטת בר אילן ביקשה לפחות מתחילת שנות השביעים אחורה להקים בית ספר לרפואה. הועדה לתכנון ולתקוצב התנגדה והמשיכה להתנגד גם כשהוחמרו מאוד הדרישות לקבלת רשיון לעסוק ברפואה. כבר לא כל אחד שלמד בארץ אחרת יכל לעסוק ברפואה. בזכות הועדה לתכנון ולתקצוב הגענו למחסור משווע של רופאים, ובגלל מחסור זה בצוותים רפואיים ומכאן אי הקמת בתי חולים חדשים ואי יכולת לאייש מרפאות ומכאן התדרדרות בשרותים רפואיים. מכאן שגם קשה להכשיר צוותים חדשים כשאין מספיק בתי חולים ואין מספיק אנשי מקצוע מנוסים היכולים להכשיר. זוהי הביצה והתרנגולת.
על זה יש להגיד אלפי תודות לועדה לתכנון ולתקצוב. לשיטתה לא צריך עוד אוניבסיטאות במיוחד כאשר זו אריאל היושבת בשומרון המועצה להשכלה גבוהה טענה שלא צריך עוד אוניברסיטאות והתנגדה להכרה במכללת אריאל כאוניברסיטה. אנשי הועדה לתכנון ולתקצוב גם לא רוצים שיתחרו בפרופסורים הקיימים רוצים שלא יהיו עוד כמותם. אין צורך במועצה להשכלה גבוהה כי הועדה לתכנון ולתקצוב היא המיותרת, ,לכל היותר צריך גוף בין אם קבוע או לא הוא יכול להיות גם זמני אשר יעקב אחר רמת החומר המועבר וההוראה ללא אמירה אם צריך או לא איזשהו מוסד. הועדה לתכנון ולתקצוב במתכונתה הנוכחית היא המיותרת.
שכחת לציין שבאותו זמן הועדה הנ״ל לא מרגישה צורך להתערב בפקולטות למשפטים שם לפי כל הנתונים יש כמות גבוהה מדי של סטודנטים (עד כדי כך שלשכת עורכי הדין מרגישה צורך לשים מבחן סינון נוראי רק בשביל לצמצם) ולסגור חלק/להעלית דרישות כניסה.
כך שהיא לא מיותרת היא פשוט מטומטמת ו/או מושחתת מכדי לעשות את עבודתה כמו שצריך.
לדני.
ההחלטה צריכה להיות בידי הממשלה למשל משרד וחינוך והעוצר. הות"ת מורכבת מבעלי עניין מנציגי אוניברסיטאות החרדים למעמדם המיוחד לכן לא צריכה להיות בידיהם.
באשר לריבוי לימודי משפטים – בגלל שגם המכללות הן הציבוריות והן הפרטיות עוסקות בהוראת משפטים. יתכן ובעתיד יהיה אפשר לצרף גם מכללות ראויות להוראת רפואה.
אבל הוועדה הוקמה ב 1972
וסמכויותיה הורחבו אחרי הבחירות במאי 1977.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%95%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%94_%D7%9C%D7%AA%D7%9B%D7%A0%D7%95%D7%9F_%D7%95%D7%9C%D7%AA%D7%A7%D7%A6%D7%95%D7%91
משהו לא מסתדר עם המידע שציינת לגבי הקמת הוועדה .
לאמיר נוסח חדש של הפיסקא הראשונה:
לאחר בחירות 77 עת הובהר שהליכוד עולה לשלטון בטרם הוקמה הממשלה החדשה, היתה הממשלה הזמנית הקודמת. לממשלה זמנית אסור לקבל החלטות המשנות סדרים. למרות זאת ממשלה זו (באישורו של מי שהיה היועץ המשפטי לממשלה – אהרון ברק הרגיל לפרוע חוקים בשם "שלטון החוק") קיבלה הממשלה החלטה להעביר את הועדה לתכנון ולתקצוב של האוניברסיתאות לידי המועצה להשכלה גבוהה הנשלטת על ידי קרטל האוניברסיטאות. "בזכות" זה החלה פוליטיזציה רבתי של האוניברסיטאות בכיון הרצוי למערך. "בזכות" זה גם נדחתה בקשתה של אוניברסיטת בר אילן להקים בית ספר לרפואה.
מרגיז ומקומם, צריך להתאגד ולחסום צמתים כנגד החלטות נגועות בפוליטיקה מהסוג הזה. זה מרתיח מאוד שאדם שלא נבחר יושב על השיבר ומשנה לנו את החייםמ לרעה
מה שמדהים זה שזילבר חיכתה עד שצביקה האוזר ייאלץ לצאת לנבצרות, אם המכתב היה נשלח שבועיים קודם עדיין היה רוב בות"ת בעד הפקולטה. מצד שני, יש פה גם טעות של אריאל ויו"ר הות"ת זילברשץ שלא ערכו הצבעה חוזרת לפני שהאוזר יצא לנבצרות. אבל אולי אף אחד לא ציפה שזה יקרה.
ההחלטה לא ראויה כי שניים מהמתנגדים הם חברי סגל מהטכניון ומתל אביב – אנשי אמון של ההנהלות במוסדות אלו.
ממש היא ידעה מה הולך לקרות ומי יודיע מתי. אתה יודע עד כמה מטומטם אתה נשמע?
לא חושב שקיים בספר החוקים עונש שיעשה צדק עם המושחתים השפלים האלה.
כולי תקווה שאחרי הבחירות, נקיא את אותם אנשים ולא נראה אותם ולא נשמע את קולם.
הגיע הזמן שהגברת זילבר תשב בכלא על פשעיה
כל הבלגן מסיבה אחת פשוטה – הפקולטה היא בשטחים.
אמאלה.. איך היא נראית מרושעת וחושבת את עצמה
כרגיל הקשר בין כותרת הדף למידה הוא מקרי לחלוטין.
קודם כל, חסר ביסוס, אתם טוענים כי אין ליועץ סמכות להורות על הצבעה מחדש/פסילה, מעיין הבטחון הזה?
שנית, אף סטודנט לרפואה לא רוצה ללמוד בפקולטה שיש כתם על פתיחת ועננה מעליה, לכן ביטול ההצבעה ודרישה לביצוע הצבעה חדשה דווקא מטיב אם המועמדים.
הטענה כי נעשה פה "מחטף בזג" היא חוסר הבנה מוחלט של תהליך הקבלה לרפואה במסלול של האוניברסיטה. סגירת תקופת הרישום היא ב15.2,ומועמדים עושים מיונים כבר מאמצע פברואר. לכן חשוב וחובה לדעת בהקדם האם הפקולטה תפתח או לא, ועל כן גם ההצבעה הבהולה. הלא עדיף כי ההחלטה תתקבל עכשיו, ולא לגלות יומיים אחרי שסטודנטים קיבלו הודעת קבלה על כך שהפקולטה לא תפתח. ככה שאין מקום לספקולציות על תאריכים, וגם לא לזלזל בדעתנות הקוראים. אבל מידה בוחרים בקו של ביבי "לא מגישים כתב אישום נגד ראש ממשלה לפני בחירות, ואחרי הבחירות לא מגישים כי כבר היו בחירות". נכון, היה צריך למצוא פתרון שלא ייצור מייצג של החלטה "במחטף" אבל אני שמח שלפחות משהו במדינה עובד בצורה מתוקנת.
ומה גברת שקד עשתה או עושה ???? נאדה כלום זירו
בנט ושקד עומדים מאחורי סתימת הפיות של המגיבים באתר “ערוץ 7” ובאתר “מקור ראשון”.
בערוץ 7 חוסמים כל תגובה ביקורתית כלפי בנט או שקד ובאתר “מקור ראשון” פשוט ביטלו את מערכת התגובות.
כנראה שבנט ושקד, במסגרת “הימין החד”ש”, משרתים את הכוונה של השמאל להעביר קולות של מצביעי ימין למפלגה החדשה של שני החילונים-דתיים שמאלנים-ימניים האלה ולמנוע חשיפה של הכוונה הזאת.
קצת מצחיק לקרוא לעורכת דין, המשנה ליועמ"ש פקידה.
היא הדרג המקצועי הבכיר במשרד המשפטים.
בכירה ופקידה. אין סתירה בין הדברים. זו דרך ברורה להגיד שהיא לא נבחרת ציבור אלא עובדת מדינה עם כל המשמעות שיש לכך מבחינת סמכויות
מה המשמעות שיש לכך מבחינת הסמכויות הייתי שמח לדעת ?
ועוד שאלה, נניח תיאורטית שעולים חשדות שראש ממשלה נבחר ביצע עבירה פלילית. ונניח שיש רוב בכנסת הנבחרת ובממשלה הנבחרת שלא מעוניין שהמשטרה תחקור. האם ל"פקידים" כגון היועמ"ש, פרקליט המדינה והמפכ"ל יש סמכות לחקור ?
נניח שחברי הכנסת קובעים חוק שהבחירות מבוטלות והם יהיו חברי כנסת ככל שירצו האם ל"פקידים" בבג"צ יש זכות להתערב ?
לגבי סמכויות תקרא קצת חוקים ועזוב אותנו מהשאלות ההתיאורטיות שלך
ובהמשך לקו שלך – ונניח תיאורטית שחברי הכנסת קובעים חוק שיש לערוך בחירות והפקידות ובג"ץ מחליטים להתערב ולאסור את הבחירות?
חברי כנסת אפשר להחליףת את שופטי הבגץ לא ניתן.
לכל גוף במדינה תפקיד ספציפי – התערבות הפקידים והשופטים בתחומים לא להם זאת הבעיה האמיתית.
אם כותב הכתבה כל כך בטוח שלא בסמכותה של דינה זילבר להורות לוועדה להצביע שוב, מדוע חברי הוועדה הקשיבו בקולה? זאת שאלה שחשוב מאוד לשאול אותם.
כמו כן, אם כותב ההכתבה כל כך בטוח שלא היה צריך להצביע שוב, יש מקום לבטל את ההצבעה החוזרת. למה אף אחד לא עושה זאת?
לקרוא ולהתעצבן.
שנת 1881 – עולים מתימן מגיעים לארץ-ישראל, ומתייחסים אליהם כאילו הם אינם יהודים.
בהמשך – עולים מהודו "בני-ישראל" מקבלים יחס דומה כאילו אינם יהודים.
– עולים מאתיופיה גם הם אינם יהודים.
ואני קובע: כי כל אלו המזהמים את מערכת המשפט, הם אינם יהודים, ופועלים כדי לחבל במדינת ישראל, הם מטנפים כל
חלקה טובה בזוהמה פוליטית. ולו רק ייעלמו מעינינו.
עוד נושא לטיפול מיידי של הממשלה החדשה…
קודם כל, כמה תרגומים מהמאמר לעולם האמיתי:
"נבחרי ציבור" – פוליטיקאים שלא נבחרו ע"י הציבור לתפקידם, אלא מונו ע"י פוליטיקאי אחר, שגם הוא לא נבחר לתפקידו ישירות ע"י הציבור אלא ע"י 120 פוליטיקאים, אחרי שפוליטיקאי לשעבר (ובעתיד?) הטיל עליו את הרכבת הממשלה.
"פקידים" – אנשי מקצוע בעלי השכלה רחבה בתחומם, ששירתו את המדינה במשך עשרות שנים תחת שרים ממפלגות שונות, והתקדמו לדרגה בכירה בזכות כישוריהם וניסיונם.
"המשנה ליועמ”ש זילבר הנחתה" – המשנים ליועמ"ש, עורכי הדין דינה זילבר ורז נזרי הנחו, בשם היועמ"ש. אגב, נזרי, כמו מנדלבליט, הוא אדם דתי, ולזילבר רקע ימני משפחתי ואישי.
חוץ מזה:
"במהלך התקופה מאז שהגישה את קורות החיים ועד למועד ההצבעה לא הייתה כל התקדמות בתהליך הקבלה, ומכיוון שכך הד”ר ודמני לא טרחה לעדכן איש בנושא." למה צריכה להיות התקדמות בנושא? האם עצם העובדה שהגישה בקשה, ושקידומה לדרגת פרופסור כלומר אינטרס כלכלי שלה תלוי בהחלטת האוניברסיטה שלגביה היא מחליטה לא ראויה לציון?
"וכל זאת כאשר למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, כמו ליועץ עצמו, אין כל סמכות בחוק להורות הוראות מסוג זה, לא באופן כללי ולא למל”ג או לוות”ת בפרט." יש לכותב סימוכין כלשהן לטענה הזאת? הוא יודע משהו שד"ר מנדלבליט, נזרי, וזילבר לא יודעים?
"אוניברסיטת תל-אביב, שהמתנגדת הקולנית ביותר והנפגעת הגדולה ביותר מהקמת הפקולטה באריאל." איך נפגעת? הרי הכותב עצמו כתב ש"למעלה ממחצית הסטודנטים הישראליים לרפואה, אלה המהווים עתודה למערכת הבריאות, נאלצו ללמוד בחו”ל עקב היעדר מקומות לימוד ותנאי קבלה מחמירים באוניברסיטאות בישראל." אז עכשיו הסטודנטים הפוטנציאלים של אריאל פתאום כן יכולים לצלוח את תנאי הקבלה המחמירים וללמוד באוניברסיטת תל-אביב, אחרי שבתחילת המאמר הם נאלצו לנדוד לחו"ל?
ליורם –
נתחיל בהנחה שלא היית ציני ונגיב לפי הסדר.
"נבחרי ציבור" – בדמוקרטיה ייצוגית, ממונים נציגים על ידי הציבור והם ממנים אנשי מקצוע מטעמם. כך זה עובד בישראל, וכל זה עובד ברוב המדינות הדמוקרטיות בשינויים קלים. השימוש שאתה עושה במילה "פוליטיקאי", כאילו מדובר מראש בדבר בזוי ומושחת ובוודאי שבלתי מייצג *באמת* לשיטתך, מצביע בעיקר על בעיית תפיסה שלך. חלפו עברו ימיה של יוון העתיקה שבה ניתן היה לכנס את כלל תושבי עיר-המדינה, כ-5000 איש בשיא, כדי להחליט בדמוקרטיה ישירה על גורלם. נדמה שבמדינה של כמה מליונים זה טיפ-טיפה מסובך יותר. אגב, אתה יודע שביוון העתיקה אשר המציאה את הדמוקרטיה, החזיקו בעבדים, שפעמים רבות מנו פי כמה מונים יותר מכמות האזרחים, וכמובן שלהם לא היתה זכות בחירה? אני רק שם את זה פה; קונטקסט זה דבר חשוב.
"פקידים" – אכן, הם אמורים להיות אנשי מקצוע בעלי השכלה וגו', ופעמים רבות הם אכן כאלה. אך מה לעשות שבמדינה דמוקרטית הם עומדים תחת נבחרי הציבור? ואין לזה קשר לרמתם הנשגבת, נסיונם והידע הנרחב שברשותם? אמנם סוקרטס תהה מדוע דעתם של 100 נגרים נחשבת יותר משל מדינאי משכיל אחד, אך זוהי הפשרה של הדמוקרטיה אשר בה 100 נגרים חופשיים לבחור את גורלם ועתידם ולטעות את טעויותיהם בהיותם אנשים בני חורין? דיקטטורה של הנאורים והמשכילים היא עדיין דיקטטורה. והפקידים, למרות ועל אף רמתם הנעלה מעל כולנו, הציבור המטומטם, הם רק זה – פקידים.
"המשנה ליועמ"ש הנחתה" – בין אם ההנחיה היתה בידיעה ובהנחיה של היועמ"ש עצמו ובין אם לא, יש לומר שני דברים: הראשון, יש לו אחריות מיניסטריאלית על המשנים שלו. השני, ההחלטות/הנחיות התקבלו, ככל הנראה, ללא סמכות (ראה בהמשך). סוף פסוק. ציון עובדת היותו של מנדלבליט אדם דתי או הרקע הימני של זילבר הוא כל כך בלתי רלוונטי, עד שאני תוהה אם זה שווה התייחסות כלל; אתה בעצם *מבקש* שהרקע של אדם יזהם את החלטותיו? ואתה זוכר שהפקידים אמורים להחליט מקצועית, על בסיס הכשרתם, ולא על בסיס פוליטי? ואתה זוכר שהכתבה מתארת ניגוד עניינים כנושא מרכזי כן…?
"במהלך התקופה…" – בדמוקרטיה (אותה מערכת שנדמית יותר ויותר כנאלחת בעיניך, ככל שממשיכים וקוראים בתגובתך) יש דבר שנקרא דין פלילי ודין משמעתי. ברמה הפשוטה ביותר נסביר זאת כך: בדין פלילי – כל מה שלא אסור מותר. בדין משמעתי – כל מה שלא מותר אסור. בעוד הציבור עצמו נתון רק לדין הפלילי, נבחרי הציבור ופקידי המערכת הציבורית נתונים לשתי המערכות גם יחד. במילים אחרות, כל מה שלא הוגדר מפורשות כמצוי בסמכותו של נציג הציבור, באמצעות חוק או תקנה, הוא אסור. יואיל בטובו אדוני להצביע על "חוק היועץ המשפטי לממשלה" המתאר את דרך מינויו, סמכויותיו וסיום תפקידו של היועמ"ש (והמשנה כמובן), ואז יואיל בטובו ויצביע על הסמכות לקבל החלטות כפי שתואר לעיל בכתבה. אחסוך לך זמן – לא תמצא משום שלא קיים כזה חוק. קיימים מיני תקדימי בג"ץ והחלטות ממשלה הנותנות סמכויות דה-פקטו למשרד היועמ"ש. הממשלה החליטה, וממשיכה לחדש מדי עת את החלטתה, להיות נתונה ומחויבת להחלטות היועמ"ש. בכל עת, ועד אשר יחוקק חוק, בסמכות הממשלה להתעלם ממנו, לפטר אותו, ואף לבטל אותו. פשוט התרגלנו לכך שזה לא קורה, אבל זו לא לשון החוק אלא מציאות שנוצרה.
"אוניברסיטת תל אביב…" – אכן יש לאוניברסיטה זו אינטרס מובהק שלא יהיו לה עוד מתחרים. לאוניברסיטה כארגון המקבל תקצוב בין היתר לפי מספר הסטודנטים (ישירות כשכר לימוד ובעקיפין במיני סיבסוד ממשלתי ותרומות), יש אינטרס להשאיר את השוק במצב של ביקוש גבוה אל מול היצע נמוך. אם אתה לא מבין איך או למה, זה כבר פער בהשכלה כלכלית ופוליטית בסיסית.
בהתחשב בבורות העמוקה שעולה מתגובתך, ניתן להסיק כי הטון המתנשא והציני מצביע על אינדוקטרינציה פוליטית מזן ספציפי מאוד. אני מקווה שאתה לא חסין לביקורת, אבל גם אם כן – לרוב אינני מנסה לשכנע אנשים המתבטאים כך, אבל אני בהחלט לוקח בחשבון קוראים אחרים שאולי מתנדנדים ועשויים להשתכנע מאנשים שנשמעים משכנעים. מה שאני כותב הוא בר בדיקה בקלות, רק נדרש מאמץ מינימלי. מזמין אותך ואחרים להפריך את דברי.
לאוריאל, תודה על התשובה המפורטת, ובכל זאת:
נבחרי ציבור – כן, ברור שישראל היא דמוקרטיה ייצוגית ולא ישירה, ושרים לא נבחרים ישירות ע"י הציבור, וטוב שכך. שרים לא נבחרו לתפקידיהם ע"י הציבור – חלקם נבחרו לתפקיד אחר של מחוקק, וחלקם כמו אבי גבאי, פרופ' דניאל פרידמן, ופרופ' יעקב נאמן ז"ל אפילו זה לא.
מכאן ברור שלקרוא לאנשים שלא נבחרו ע"י הציבור לתפקידיהם תוף אבחנה בינם לבין ה"פקידים" שלא נבחרו היא מטעה במקרה הטוב. גם אלה וגם אלה מונו לתפקידיהם, כאשר הראשונים בד"כ מסיבות פוליטיות בשל כוחם הפוליטי והאחרונים מסיבות מקצועיות בד"כ בשל הידע המקצועי שלהם.
פקידים – נראה לי שאתה קצת מיתמם פה – הרי ברור שהשימוש במלה נועד לגמדם. עם יד על הלב, אם הבן/בת שלך היו רוכשים השכלה במשפטים, עובדים עשרות שנים בשירות המדינה, ומגיעים לתפקיד המשנה ליועמ"ש היית קורא להם פקידים? היית שמח אם אחרים היו קוראים להם ככה?
סמכויות היועמ"ש – מצטער, אבל זה לא עובד ככה. אם מישהו טוען שהיועמ"ש והמשנים לו ביצעו מעשה שאסור להם לעשות, אז חובת ההוכחה היא עליו, לא על הצד השני. אין כזה דבר "תוכיח לי שזה מותר". חוץ מזה, אם מדובר בחריגה מסמכות, מה מונע מהשר בנט ואנשיו להתעלם מההחלטה ולהקים בכל-זאת את הפקולטה המדוברת?
הרקע של זילבר, נזרי, ומנדלבליט – שוב נראה לי שאתה מיתמם. כבר שנים, מאז שיצאה נגד החטיבה להתיישבות, משמשת זילבר שק חבטות של אנשי הימין, תוך רמיזות עבות, גם אם זה לא נכתב במפורש (ובהרבה מקרים זה כן), שמדובר בשמאלנית שמשליטה את השקפתה הפוליטית. אם תכתוב בגוגל "שחר גינוסר התנועה למשילות" ותיכנס ללינק הראשון תראה איך אנשי התנועה למשילות ודמוקרטיה, שהכותב עובד בשירותה, רודפים אותה שנים, כולל ניסיונות להאשימה בפלילים. גם המאמר הלפני קודם של הכותב ב'מידה' עסק כמעט ורק בה.
לפיכך נראה לי הכרחי להעמיד דברים על דיוקם ולהציג את הרקע הפוליטי שלה, ושל נזרי ומנדלבליט. ברור שאני לא חושד באיש מהם במשוא פנים כלשהו. אגב, מה ההסבר שלך לכך ששמו של נזרי אינו מופיע בכותרת המשנה של המאמר, ותמונתו אינה מתנוססת בו בגדול?
אונ' תל-אביב – כאן לא התייחסת בכלל לטיעון שלי – לפי הכותב עצמו אונ' תל-אביב לא תרוויח אגורה שחוקה אחת מביטול הפקולטה באריאל, מפני שהסטודנטים הפוטנציאלים לא יתקבלו אליה אלא ילכו לחו"ל. ומנגד, אי-אפשר לטעון שביטול הפקולטה באריאל יקטין את מצבת הרופאים בארץ, אם ממילא הם ילכו ללמוד באוניברסיטאות אחרות בישראל.
ליורם – תודה על תשובתך. אינני מסכים איתך כלל, אבל טוב לראות דיון בונה.
שוב, לפי הסדר:
נבחרי ציבור – אני לא כ"כ מצליח להבין מה הנקודה כאן. אתה מבקר את העובדה שנבחרי ציבור אינם בהכרח נבחרים לתפקיד מסוים, אלא נבחרים באופן כללי ורק אז ממונים לתפקיד? אם כן, הרי שיש פער משמעותי בביקורת שלך; אמנם במבט ראשון נראה מוזר מאוד למנות לתפקיד מסוים אדם אשר אין לו הכשרה בתחום, אך תמצא שגישה זו היא נאיבית ושטחית מאוד. ראשית, משום שקשה עד בלתי אפשרי לקבוע קריטריונים שיביאו לתוצאות הרצויות, כלומר – מי אמר שאדם בעל השכלה ספציפית בתחום מסוים יפעל נכון יותר מאדם ללא השכלה זו? נשמע אנטי-אינטואיטיבי, אך הדוגמאות רבות, ולו משום שהתחומים עליהם אנחנו מדברים אינם מדעים מדויקים, רחוק מכך. שנית, משום שרצון הציבור גובר בכל זאת, גם כאשר המינוי אינו נעשה באופן ישיר בהתאם לרצון הבוחר. במילים אחרות, אם הבוחר מעדיף אדם נטול נסיון והכשרה בתפקיד מסוים – זו זכותו המלאה. מדיניות לא תפתור נושא זה. אתה יכול לנסות לשכנע את הציבור שהוא בוחר לא נכון, אבל בסופו של דבר זכותו עומדת, במדינה דמוקרטית.
פקידים – בהחלט אפשר לומר, כמעט בגאווה, שמילה זו נועדה לגמדם. למה? פשוט מאוד – משום שהם לא נבחרי ציבור. במדינה דמוקרטית, נבחרי ציבור עומדים ברמה הגבוהה ביותר בהיררכיה, משום שהם מייצגים את רצון הציבור. אין זה אומר שהפקידים שווים פחות, אלא שהם אמורים לעמוד במקום ספציפי מאוד בתוך המערכת; הם עומדים במקום שבו עליהם לבצע תפקיד מסוים על בסיס נסיונם והכשרתם, ובהתאם להנחיות הדרג הנבחר. לא יותר ולא פחות. אם הם נעלבים מהתואר, או שאתה מנסה להיעלב בשמם, זה מצביע בעיני על חוסר הבנה של התפקיד והמעמד. לענייננו, יועץ משפטי אמור לייעץ משפטית. השר שבמשרדו הוא עובד אינו בהכרח בעל ידע משפטי, ולכן היועץ משלים עבורו פער זה. היועץ אמור להביא עבור השר את הזווית המשפטית על מנת שיוכל לבצע מדיניות, או להתריע כאשר מדיניות עשויה להפר חוק. בזה מסתכם תפקידו. זה לא המצב הנוכחי, שבו יועצים משפטיים לוקחים לעצמם סמכויות, בונים מדיניות ומקבלים החלטות. ולנקודה הבאה שקשורה לזו…
סמכויות היועמ"ש – מצטער, אבל זה עובד בדיוק, אבל בדיוק בדיוק בדיוק ממש ממש לגמרי ככה. לכל הפחות, ככה זה אמור לעבוד ואם לא הרי שמדובר בעבירה משמעתית. שים לב היטב! על פי הדין המשמעתי, בסמכותו של נבחר ציבור לבצע רק, אבל רק את מה שמוגדר עבורו בחוק. אין חובת הוכחה על מי שטוען לחריגה מסמכות של היועמ"ש אלא להיפך בדיוק! חובת ההוכחה היא על הפקיד – להראות היכן הוא הוסמך לבצע דבר מה. זה מה שאני מנסה להסביר כאן, ולא בשפה משפטית אלא במושגים בסיסיים. הדין המשמעתי פועל בדיוק הפוך מהדין הפלילי. בדין הפלילי יש להוכיח שבוצע דבר אסור, ואילו בדין המשמעתי צריך להוכיח שבוצע דבר מותר. אני מאוד ממליץ לך להרחיב ולקרוא בנושא זה ובהבדלים הבסיסיים בין התפיסות. זה קריטי להבנה של סמכות המדינה וגופים ציבוריים כלפיך. לך ולי מותר לעשות כל מה שנרצה אם לא אסרו עלינו, ואילו לראש הממשלה, שריו ופקידיו מותר לעשות רק מה שאנחנו מרשים להם לעשות.
הרקע של הנוגעים בדבר – בודאי שאני מיתמם, אבל באופן מודע לחלוטין. וזאת משום שהנוגעים בדבר מאשימים אחרים בניגוד עניינים, משוא פנים, סובייקטיביות ושאר ירקות, בעוד הם עצמם נמצאים כמה רמות מעל לכך באותה הבעיה. ההבדל הוא שהם מפעילים סטנדרט כפול ומכופל. מעבר לכל זה, חשוב להתייחס לטענות של מחבר הכתבה אשר מצביע על אותן בעיות באופן ברור ומובהק, ועולות מכך שאלות קשות באשר להתנהלות היועמ"ש. אני לא רואה שום יתרון, לאורך זמן, ביישום אותה גישה מושחתת מן הצד השני של המפה הפוליטית על מנת "לאזן" את התמונה. זה לא עובד. במילים אחרות, שחיתות לא תתקן שחיתות. פקיד ציבור שנמצא בניגוד עניינים – אינו יכול לבצע את תפקידו. פקיד ציבור שמתעקש לעשות זאת בכל, ועוד מעלה טענות על ניגוד עניינים כנגד אחרים – עליו להיות מפוטר.
אני לא יודע מדוע שמו של ניזרי אינו מופיע, אתה מוזמן להפנות את השאלה למחבר. אני רק אשער שהוא רצה לדבר על זילבר. אולי בכתבה הבאה? קטונתי.
אונ' תל אביב – דווקא התייחסתי לגמרי למה שכתבת, אבל אולי לא הייתי ברור; אונ' ת"א תרוויח-גם-תרוויח ככל שיהיו פחות אופציות. אונ' ת"א מלאה עד אפס מקום, והיא לא תמשיך בהכרח להיות מלאה עד אפס מקום אם יהיו עוד אופציות בשוק. אני לא מבין את הטענה שלך בכלל – אתה אומר שיש יותר רופאים ממקומות לימוד, ולאור ביטול פתרון חלקי לבעיה בדמות פקולטה נוספת, והמשך צמיחה של הדרישה למקומות נוספים, הערך היחסי של המקומות הזמינים לא יעלה? אונ' ת"א לא יכולה לקבל עוד סטודנטים, אבל בהחלט תוכל להרוויח יותר מכל סטודנט. השוק אינו סטטי – האוכלוסיה גדלה והצורך גדל, אך ההיצע אינו גדל. המשוואה צריכה להיות ברורה ומכאן שהאינטרס של אונ' ת"א ואחרים בשוק לשמור על הנתח שלהם – אמור גם הוא להיות ברור.
אוריאל, עובדי מדינה צריכים לבצע את תפקידם. זה לא נכון לשים את כל עובדי המדינה באותה קטגוריה של מבצעי רצון הדרג הנבחר. התפקיד של רוב עובדי המדינה הוא לבצע את הוראות הדרג הנבחר אבל יש עובדי מדינה שהתפקיד שלהם הוא להגביל את הדרג הנבחר, כל אחד ותפקידו. אין דין הרמטכ"ל שצריך לבצע מדיניות כדין שופטי בג"צ למשל שתפקידם להגביל את הכח של המדינה והדרג הנבחר או כדין היועמ"ש שתפקידו להחליט בין היתר האם להעמיד נבחרי ציבור לדין.
למשה –
אתה מבלבל בין מצב רצוי לבין מצב מצוי. במדינת ישראל, טרם הוגדרו יחסי הכוחות ברמה כזו בין שלושת הרשויות. אם וכאשר זה יקרה (למשל" באמצעות חקיקת חוק יסוד: השפיטה), אזי נוכל להגדיר בצורה בהירה יותר את מערך הכוחות.
יחד עם זאת, אני חייב לתקן אותך; כל עובדי הציבור נתונים למרותם של נבחרי הציבור בדמוקרטיה, משום שהציבור הוא הריבון והנבחרים מייצגים אותו. במקום שבו זה לא קורה – זו תקלה. מערך האיזונים והבלמים נועד למנוע מצב של עודף כוח באחת הרגליים, אך אינו מבטל את עליונות העם. ובכל מקרה פקיד עובד תחת נבחר ציבור ויכול לייעץ לו כאשר לדעתו יש טעות או בעיה. נתונים לפניו כליים נוספים להתמודדות, בין היתר ובמקרים קיצוניים – התפטרות. מה שלא נתון לידיו של פקיד בשירות המדינה היא הסמכות לבטל/להעתלם/לעקוף מדיניות של נבחר ציבור.
מעבר לכך, הנקודות שהעלית אינן מתייחסות לנושא הדין המשמעתי שהעליתי קרי, לעובדי ציבור אין סמכות לבצע פעולות שלא הוסמכו לבצען על פי חוק. ובנושא הכתבה, בין אתמול להיום הספיק כבר היועמ"ש לבטל את החלטת המשנה זילבר ולהבהיר כי הסמכות להחלטה נתונה בידי הות"ת והמל"ג, או במילים אחרות – לא בידי היועמ"ש. ולאי והיה עושה זאת לעיתים תכופות יותר.
אוריאל –
נבחרי ציבור – כבר כתבתי פעמיים מה הנקודה – הבעיה שלי היא לא עם שיטת המינוי של שרים (הרי כתבתי "וטוב שכך"), אלא עם זה שהכותב, ועכשיו אתה, מתעקשים לקרוא לשרים "נבחרי ציבור", בניגוד מוחלט לעובדות. הרי הציבור לא בחר באבי גבאי להיות השר לאיכות הסביבה, או בנפתלי בנט להיות שר החינוך. לפיכך גם מה שכתבת על "עליונות העם" לא רלוונטי כאן.
גם הסכמת איתי שהמלה "פקידים" היא לא תיאור אובייקטיבי, אלא ניסיון לגמד את הדרג המקצועי, ולא ענית לשאלה שלי על הבן/בת שלך. אם המלה פוליטיקאים נראית לך מזלזלת, אתה מוזמן להציע מלה אחרת שתתאר את השרים, רצוי כזאת שכן תשקף את המציאות.
לסיכום, ההצגה של "נבחרי ציבור" מול "פקידים" היא מסולפת, ולמעשה מדובר על מאבק בין פוליטיקאים בעלי אג'נדה, ובד"כ חסרי השכלה בתחומם , לבין אנשי מקצוע מנוסים נטולי אג'נדה, עד שיוכח אחרת (ואצל זילבר דווקא הוכחה אג'נדה ימנית).
היום קיבלנו (לכאורה) במשרד הבריאות תזכורת מהדהדת למה קורה כאשר מתגשם החזון של אנשי מקצוע שכל תפקידם לעזור לשר להגשים את שאיפותיו. אתה באמת חושב שיש הבדל גדול בין לדרוש חוות דעת פסיכיאטרית מסוימת, לבין חוות דעת משפטית?
אוריאל, נדמה שהתזה המרכזית שלך היא : "כל עובדי הציבור נתונים למרותם של נבחרי הציבור בדמוקרטיה, משום שהציבור הוא הריבון והנבחרים מייצגים אותו".
צר לי אבל זה לא מתיישב עם החוק, לא עם השכל הישר ולא עם הפרקטיקה. זה לא ככה וזה לא יכול להיות ככה.
רק לשם דוגמא, ידוע על אדון שהיה חבר כנסת ("נבחר ציבור") עד לאחרונה ונתפס נוסע במהירות של 150 קמ"ש. נניח שנבחר הציבור הנ"ל היה אומר לשוטר ("פקיד") שתפס אותו: "אני נבחר ציבור ואתה פקיד ולכן אני מורה לך לשלוח אותי לדרכי בלי לרשום לי דו"ח". נשמע לך סביר שעובד הציבור במצב כזה נתון למרותו של הנבחר ?
הכח שיש לנבחרי הציבור נובע מעצם כך שהם מייצגים את העם, מסכים. אבל, הכח הזה מוגבל וצריך להיות מוגבל כי הנבחרים לא מייצגים באופן מדוייק את העם, רק בקירוב. גם באידאל הרוב בכנסת, או הממשלה מייצג את הרוב בעם ולא את כל העם. חלק מכללי המשחק הם שהכח של הרוב מוגבל ו61% מהציבור לא יכולים להפר זכויות יסוד של 59% האחרים.
בפועל, הם גם לא מייצגים את הרוב, כי לנבחרי הציבור יש לא מעט אינטרסים אישיים שלא מתיישבים עם האינטרסים של הבוחרים שלהם. אז כן, שלטון של נציגים נבחרים עדיף משלטון של מלך נניח. אבל עדיין, הנציגים הם לא העם והדמוקרטיה יודעת להגביל אותם באמצעות מערך של פונקציות בשירות הציבורי (בעיקר בג"צ) שמי שממלא אותם לא כפוף לנבחרי הציבור. ככה זה עובד וככה זה אמור לעבוד, זאת לא תקלה כמו שאמרת.
אם הכל נכון מדוע לא הוגש בג"ץ נגד הגברת זילבר היכן השרה איילת שקד?
והיות ואני מאמין בקונספירציות אולי איילת שקד הנחתה את גברת זילבר לכתוב את מה שהיא כתבה על מנת להסיר את איילת שקד מסדר היום? אולי הכל היה מתוכנן מראש? בהרי לא בנט ולא איילת שקד התפטרו מהמנשלה כאשר הרסו את נתיב האבות או את עמטנה והשארו במנשלה גם כשבג"ץ פסק לפנות את המאחז של הבדואים ליד מעלה האדומים והם לא עשו כלום אפילו לא קול ענות חלושה.כנראה שהכל מתוכנן מראש והכל מסריח מהראש
ואני שמעתי שהבעיה היא מחסור בתקנים לרופאים ומחסור במיטות , ולא מחסור ברופאים…
לא. גם מחסור גדול ברופאים
לחנן:
אין רופאים מובטלים בישראל.
דהיינו- יש תקנים לא מאויישים.
יש מקומות בהם חסרים תקנים, אבל תוספת תקנים לא תפתור שום בעייה ללא תוספת רופאים.
נמלא קודם כל את התקנים הלא מאויישים.
זה עוד כלום. אותה דינה זילבר, שמאלנית קיצונית והזויה, קבעה שלמרות שניצב בדימוס ריטמן היה בניגוד עניינים כיוון שהיה בטוח שנתניהו פיברק את התלונה של הקצינה נגדו בהטרדה מינית זה לא פגע בחקירה של נתניהו. הבנתם? ראש להב בטוח שנתניהו מנסה לפגוע בו. הוא עומד בראש צוות החקירה שחוקר אותו וזה לא השפיע על החקירה!!!
תעיפו אותה גורמת נזק לצעירים להנהגה וכל מי שלא בדעה שלה .
השתלטה על המדינה ! מה זה?
כמובן שהתנועה למשילות ודמוקרטיה נגועה קשות בניגוד עניינים, והכותב מתפתל סביב העובדה שהאישור המקורי לאריאל ניתן עד ידי פקידים במינוי פוליטי, ובניגוד לדעת אנשי המקצוע ולאינטרס הלאומי. ההצעה להגדיל את מספר הסטודנטים באוניברסיטאות טורפדה על ידי הפוליטיקאים לטובת הבלוף של הצורך הלאומי באריאל.
מבלי שתביא ולו בדל ראיה או טיעון לוגי, דבריך נותרים בגדר דעה בלבד, ולכן ניתנים להתעלמות.
לא צריך להיות גורם מקצועי כדי להבין שמכללת אריאל היא מוסד ברמה נמוכה שאינו ראוי לפקולטה לרפואה
מעניין מאיפה הידע הלא מבוסס שלך ?
המוסד הוקם בשנת 1982 כמכללה בשם "המכללה האקדמית יהודה ושומרון" בחסות ובפיקוח אקדמי של אוניברסיטת בר-אילן, ומאז 2005 החל לפעול באופן עצמאי בשם "המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון". ביולי 2012 החליטה המועצה להשכלה גבוהה (יהודה ושומרון) על הפיכת המוסד לאוניברסיטה, ובדצמבר באותה שנה אישר אלוף פיקוד המרכז את ההחלטה, ומאז נקרא המוסד בשמו הנוכחי.
בשנת הלימודים תשע"ד (2014-2013) למדו באוניברסיטה כ-15,000 סטודנטים. מרבית הסטודנטים מגיעים מישראל שבגבולות הקו הירוק, בפרט מאזור המרכז, ומיעוטם (כ-15%) מגיעים מן השומרון. הסטודנטים מגיעים מאוכלוסיות שונות בחברה הישראלית, לרבות האוכלוסייה הערבי-ישראלי.
באוניברסיטה פועלים יותר מ-300 חוקרים, מתוכם כ-70 פרופסורים. מתבצע בה מחקר בתחומים: רובוטיקה, אלקטרואופטיקה, גידול גבישים, טיפול בסרטן, פיתוח פולימרים, רעידות אדמה, לימודי הסביבה, אימונולוגיה ועוד.
חלק מפרויקטי המחקר נערכים במסגרת של מרכזי מו"פ רב-תחומיים הפועלים באוניברסיטה:
המרכז הלאומי לפיתוח מקורות קרינה ויישומיהם – לייזר אלקטרונים חופשיים (FEL), שהוכר בשנת 2002 כמרכז ידע לאומי הנתמך על ידי משרד המדע ומופעל בשיתוף עם אוניברסיטת תל אביב, רפא"ל, מפא"ת, משרד התשתיות וחוקרים מאוניברסיטאות נוספות[6].
המרכז לאנרגיות משולבות
המרכז למחקר ופיתוח רובוטיקה
המרכז לפיתוח אמצעי לחימה בטרור (Homeland security)
המרכז לחקר המוח
המרכז לחקר חומרים
המרכז למו"פ אזורי שומרון ובקעת הירדן
המכון לחקר מדיה חדשים, חברה ופוליטיקה
המרכז לחקר המזרח התיכון (AUC MERC)
המכון לחקר העדות היהודיות בקווקז ובמרכז אסיה ע"ש גרמן זכרייב
המרכז לפיזיקה יישומית ע"ש משפחת שלזינגר
המרכז לחקר רעידות אדמה
המרכז לחקר הסרטן ע"ש פרופסור ישעיהו לנג
המרכז לחקר אלקטרואופטיקה
המרכז למשפט ולתקשורת
המרכז לביומכניקה
מרתיח!!! משתמע שהיא מנוולת אמיתית!!!
ובינתיים – הכלבים (אנחנו) נובחים והשיירה עוברת….
בישראל בוצעה מהפכה בלתי חוקית על ידי המשפטוקרטיה ושותפיה. בוצעה השתלטות העוינת למדינת הלאום היהודי ולכל האינטרסים הביטחוניים, האזרחיים, הלאומיים של האזרחים שומרי החוק והנאמנים. המשפטוקרטיה ושותפיה – בגץ, היועץ המשפטי לממשלה, מערכת המשפט, הפרקליטות, צמרת המשטרה, צמרת שירותי הביטחון, התיקשורת הממוסדת, האקדמיה, מערכת החינוך, כמוה כסרטן השולח גרורותיו לכל מוסדות השלטון והמדינה החיוניים, ומאיים להכרית את מדינת הלאום היהודי ולהקים כאן מדינת כל אזרחיה שמשמעה מדינת כל נרצחיה היהודים. אשר על כן המהפכה הלאומית היא עצמה מהפכת נגד למהפכה הבלתי חוקית שמחוללה הראשונה הוא הפיראט המשפטי אהרון ברק. הצורך והחיוניות של המהפכה הלאומית משולה לצורך של חולה סרטן להתרפא ממחלתו, פן זאת תביא למותו. ואלה המהלכים המקדימים למהפכת נגד להפיכה הבלתי חוקית שבוצעה:
א. אימוץ דו"ח אדמונד לוי, ביטול המינהל האזרחי ביו"ש, החלת ריבונות למצער על כל שטחי C
ב. חוק יסוד החקיקה שיקבע שהכנסת היא הריבון, היא המחוקק הבלעדי, ושביכולתה של הכנסת ברוב מיוחד או רגיל לבטל כל החלטה הנוגעת לביטול או שינוי חוקים של בג"ץ או ערכאה שיפוטית אחרת. החוק גם צריך להכיל סעיף שיאסור על השופטים לשפוט בניגוד לחוקי הכנסת. ולצידה עונש מאסר של עד 12 שנה על פסיקה הנוגדת לכך בכוונת מכוון.
ג. חוק יסוד השפיטה: החוק יסדיר את תחומי האחריות של בית המשפט וסמכויותיו של בגץ. ביטול זכות העמידה אלא לנפגעי עברה בלבד. איסור חמור של שיפוט בניגוד לחוקים מפורשים של הכנסת. זכותו של בג"ץ להתערב בחוקי הכנסת, רק אם הכנסת תחוקק חוק הנוגד במפורש חוק חוקתי – בינתיים יש חוק חוקתי אחד והוא חוק הלאום שנחקק ברוב אבסולוטי. חוק כבוד האדם וחירותו אינו חוק חוקתי ועל פיו אין סמכות לבית המשפט להתערב בהחלטות המחוקק.
ד. חוק היועצים המשפטיים לממשלה שיגדיר את תפקיד היועץ כיועץ משפטי בלבד כשמו. הממשלה וכן כל שר יוכלו לבחור את היועץ המתאים להם ובמגבלות מקצועיותו בלבד. משרת התובע הכללי תוגדר כמישרה נפרדת ותופרד לחלוטין ממשרת היועץ המשפטי.
ה. חוק חוקתי אזרחות כפופה לנאמנות. שמשמעו שהפרה בוטה של האזרח לנאמנות למדינת הלאום היהודי, הימנונה, דיגלה, או סמליה וכמובן ביטחונה, תיענש בחומרה ועד כדי שלילת האזרחות. חברי הכנסת ישבעו בעת השבעתם, לנאמנות למדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי. המסרבים לכך, לא יוכלו לכהן כחברי כנסת.
ו. שינויים בחוק הלאום: א. העברית תוגדר כשפה הרשמית היחידה של המדינה. ב. חובת הנפת דגל ישראל בכל מוסדות הציבור הזוכים למימון ציבורי ג. ההימנון ינוגן כחובה בסיום טקסים ממלכתיים.
ז. מערכת החינוך תחויב להקנות לימודי ליבה כנגזר מהיות ישראל מדינת הלאום היהודי, על כל המשתמע מכך.
ח. החלת גזר דין מוות על מרצחים ממניעים לאומניים שלא קיים כל ספק ביחס לפשעם. החמרה ברורה המעוגנת בחוקים של תנאי הכליאה של המחבלים הערבים לרבות מאסר עולם עם עבודת פרך.
ט. מדיניות המקל והגזר ביחס לאוכלוסייה הערבית. מדיניות ברורה ומעוגנת בחוק של עידוד ותמורה לאוכלוסיה הערבית המשתלבת במדינה ומדיניות של הרתעה וענישה, לרבות עידוד הגירה לאוכלוסיה החתרנית תומכת הטרור המתנגדת להשתלב במדינת הלאום היהודי.
י. גירוש המסתננים, נשותיהם וילדיהם עד האחרון שבהם.
אגב, בעקבות איומים מרומזים עליי, אם יקרה לי משהו תדעו מי האחראי.
המישפטנים הם "קדושים" ואין להעביר עליהם ביקורת מכל סוג שהוא. (תשאלו את גרסטל) קשה להילחם באנשים שחיים מקישקוש מישפטי בעוד אנשים נורמליים עסוקים במלאכתם המועילה בדרך כלל, מלאכתם של אלה להציק. תן להם סמכות, כח, לאורך זמן הופכים למושחטים כך זה עובד.
מ-ד-ה-י-ם.
מ-ד-ה-י-ם.מ-ד-ה-י-ם.
מ-ד-ה-י-ם.מ-ד-ה-י-ם.מ-ד-ה-י-ם.
מ-ד-ה-י-ם.מ-ד-ה-י-ם.מ-ד-ה-י-ם.מ-ד-ה-י-ם.
מ-ד-ה-י-ם.מ-ד-ה-י-ם.מ-ד-ה-י-ם.מ-ד-ה-י-ם.מ-ד-ה-י-ם.
מ-ד-ה-י-ם.
ובכנות?
מפוצץ.