“המשטרים הקומוניסטים היו אלופי שפיכת הדמים והדיכוי של המאה ה-20”

משורשי האלימות של מרקס, דרך מעצרים וטיהורים המוניים ועד הסכנה להתפרצות הקומוניזם בימינו. ד”ר אפרים פודוקסיק בראיון מיוחד על תולדות הטרור האדום

המדיניות הרשמית של הבולשביקים. כרזת תעמולה הקוראת: "מוות לבורגנות, יחי הטרור האדום", 1918

ב-5 במרץ 1940, לפני 79 שנים בדיוק, חתם יוזף סטאלין, המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית בברה”מ, על מסמך קצר שנשלח אליו ממפקד המשטרה החשאית לברנטי בֵּרִיַה. התוצאות הרות הגורל של אותה פקודה התגלו רק לאחר שלוש שנים, כאשר חיילים גרמנים גילו קבר המונים ביער קאטין סמוך לעיר סמולנסק שנכבשה זה מכבר. ממדי הזוועה נחשפו בהדרגה, עד שלבסוף נתגלו באזור יותר מעשרים אלף גופות של חיילים ואזרחים פולנים שנטבחו בהוראת השלטון הסובייטי. רק בשנת 1990, כאשר המשטר הקומוניסטי עמד על סף פירוק, הודתה ברה”מ באחריות לטבח כמו גם בניסיונות לטייח אותו.

חשיפת הקברים ביער קאטין | ויקיפדיה

פרשת הטבח ביער קאטין זעזעה את העולם, אך במבט היסטורי היא הייתה רק פסיק קטן בתוך הרשימה האינסופית של קורבנות הקומוניזם. ד”ר אפרים פודוקסיק הוא מרצה בכיר למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, אשר בחן לעומק את ההיבטים התיאורטיים וההיסטוריים של מדיניות ההרג והדיכוי במשטרים הקומוניסטים במאה ה-20. הוא אף לימד קורס מיוחד שעסק בנושא, וניתן לצפות בכל הרצאותיו באופן מקוון. בראיון מיוחד ל’מידה’ הוא אומר כי כאשר בוחנים את המאה האחרונה, אין שום ספק שמשטרים קומוניסטים היו אלופי שפיכת הדמים:

“בדרך כלל התפיסה הכוללת היא שהרוע המוחלט במאה ה-20 היה מצד המשטר הנאצי בגרמניה וכל השאר היו פירורים. זה נכון שהמשטר הנאצי היה ייחודי באידאולוגיה הגזענית שלו, אבל אי אפשר להתעלם מזה שהזוועות העיקריות של המאה נעשו בידי קומוניסטים. למעשה אין משטר או אידאולוגיה שגרמה לכל כך הרבה סבל מבחינה כמותית מאשר הקומוניזם. מבחינת עומק הדיכוי ורמת האלימות, המשטרים הקומוניסטים הם במקום הראשון, וכל תפיסה אחרת היא עיוות של ההבנה ההיסטורית”.

איך אתה מסביר את התפיסה המוטעית הזו?

“רוב האנשים בעולם לא באמת מודעים למה שהתרחש שם. חלקם יודעים שהייתה דיקטטורה והייתה אלימות, אבל כל עוד הם לא חווים ונחשפים לפרטים של מה שקרה, לאירועים ולאווירה הכוללת, הם לא באמת תופסים את גודל הזוועה. בארצות שחיו תחת הקומוניזם מתמודדים עם זה, אבל בחברות אחרות שלא חוו את האימה פשוט לא מודעים לעניין”.

הכל התחיל במרקס

לדברי ד”ר פודוקסיק, שורשי האלימות הקומוניסטית נובעים משני מקורות עיקריים. השורש הראשון היא אידיאולוגי ומגיע מתוך המשמעויות של אימוץ התפיסה המרקסיסטית: “מה שהוביל את קרל מרקס הייתה טינה לסדר הקיים ותשוקה להרס, והתשוקה הזאת עברה כגן תרבותי לתוך התרבות המרקסיסטית. אבל הנקודה החשובה היא לא אם אפשר לגזור קו ישיר בין הניתוח הכלכלי וההיסטורי של מרקס לאירועים אלימים במאה ה-20, אלא ההבנה שעל ידי אימוץ של מרקסיזם מתפתחת תרבות של אלימות ונוצרות קבוצות שמראות נכונות להשתמש באלימות פוליטית. תחת הכינוי של מרקסיזם תמיד אפשר היה למצוא רציונליזציה של אלימות”.

קרל מרקס | ויקיפדיה

השורש השני אותו מציין פודוקסיק היא תרבות הניכור שצמחה בקרב שכבת המהפכנים המקצועיים שהובילו את המהפכה הבולשביקית בראשית המאה העשרים, והפכו בהמשך לשכבת השלטון של ברה”מ הקומוניסטית. “נוצרה למעשה חברה בתוך חברה, והיא ראתה את עצמה כאליטה חדשה ששואפת לאוטופיה. המחויבות למהפכה אפשרה לאנשים להתכחש לנורמות המוסריות הרגילות. התחושה שהאושר נמצא ממש בהישג יד מאפשרת בעצם להצדיק כל רוע ולהשלים עם כל פשע”, הוא מסביר.

מיד לאחר הפיכת אוקטובר 1917 והשתלטות הבולשביקים על השלטון, פרצה ברוסיה מלחמת אזרחים עקובה מדם בינם לבין קואליציה רופפת של תומכי המשטר הישן. במשך שבע שנים קרוב ל-20 מיליון רוסים איבדו את חייהם, חלקם הגדול כחיילים בשדות הקרב או כתוצאה מרעב, אך מאות אלפים מהם גם כאזרחים שהוצאו להורג ללא משפט בתור אויבי העם. תקופה זו נקראה בשם “הטרור האדום”, והיא עומדת במרכז הרצאותיו של ד”ר פודוקסיק.

בעולם הנורמטיבי של ימינו אנו מתייחסים ל”טרור” כמילת גנאי, אך לדברי פודוקסיק המצב היה שונה לפני מאה שנה. “אצל מהפכנים רדיקליים המילה “טרור” הייתה דווקא מילה בעלת הקשרים חיוביים. זה התבסס על הזיכרון של המהפכה הצרפתית, והיו הרבה קבוצות – לא בהכרח מרקסיסטיות – שהשתמשו בטרור פוליטי. לכן לא הייתה לבולשביקים בעיה להכריז ב-1918 על המדיניות הרשמית של הטרור האדום”.

מה הייתה הסיבה מאחורי מדיניות הטרור?

“האלימות הייתה מהות המשטר הקומוניסטי כבר מהתחלה. האידיאולוגיה שלהם הייתה קיצונית והם רצו לשנות את פני החברה ואת פני האדם מהיסוד, מטבע הדברים הם ידעו שרק מעטים ממש מזדהים עם התפיסות שלהם. נכון שאנשים יכולים ללכת אחרי האידאולוגיה בנקודת זמן מסוימת מסיבות פרגמטיות, אבל לבולשביקים היה ברור שאין להם לגיטימציה למשטר. הדרך היחידה ליצור את המשטר החדש הייתה רק באמצעות אלימות”.

כמעט כל משטר נדרש מדי פעם להשתמש באלימות

“זה נכון שיש משטרים שמשתמשים באלימות לפרקי זמן קצובים, אבל אצל המשטרים הקומוניסטים האלימות והדיכוי טמונים בתוך שיטת המשטר עצמה. בלי הדיכוי המסיבי המשטרים האלה לא יכלו למעשה לשרוד”.

“אתה אף פעם לא בטוח”

מדיניות הטרור הרשמית של המשטר הקומוניסטי בברה”מ לבשה צורות רבות, החל ממעצרים של חשודים בהתנגדות למשטר, דרך הוצאות להורג וגירושים המוניים ועד לפוגרומים של ממש. אמנם לאחר מלחמת האזרחים נרשמה הפוגה קלה בעוצמת הטרור בעוד השלטון התרכז בעיקר במאבקים פנימיים, אך לקראת סוף שנות העשרים הוא התעצם שנית והופנה בעיקר לאוכלוסייה מסוימת.

“עד למהפכה רוסיה הייתה מדינה של איכרים. רובם השלימו עם המהפכה באופן פסיבי, אבל לא תמכו ברעיונות הקומוניזם”, מספר פודוקסיק ומוסיף: “הבולשביקים הבינו שבסופו של דבר הדמוגרפיה הזו תפעל לרעתם, ולכן פתחו בקמפיין של הרס מעמד האיכרות והכפפה של כלכלת ברה”מ באופן טוטלי לתכנון המרכזי”. כחלק מהתכנית לקולקטיביזציה מהירה גורשו מיליונים מאדמתם ורבים אחרים הוצאו להורג. החלה גם תופעה של רעב המוני שגבה את חייהם של מיליונים, ולדברי פודוקסיק ישנן טענות חזקות שהיה מתוכנן על ידי השלטון.

ההיסטוריוגרפיה הסובייטית דבקה בגרסה לפיה הטרור היה הכרחי למאבק במתנגדים למהפכה

“רוב המתנגדים הפוליטיים נעצרו או חוסלו כבר במלחמת האזרחים. גם האליטה הישנה של רוסיה מצאה את עצמה מחוץ למדינה, ולמעשה ההתנגדות הפוליטית לא הייתה קיימת בסוף שנות העשרים ותחילת שנות השלושים. הדיקטטורה הייתה כבר מבוססת וחזקה, סטאלין עבר לרדוף את חברי המפלגה ורבים ממנהיגי ההפיכה הבולשביקית הוצאו להורג בטיהורים הגדולים. למרות זאת חשוב לזכור שרוב הקורבנות של הטרור הסטליניסטי לא היו מקרב האליטה אלא אנשים פשוטים שנקלעו למצב הזה. אפילו פקידי המשטרה החשאית באותה תקופה היו מופתעים כשנתקלו במתנגד אמיתי למשטר”.

פודוקסיק מספר על מקרה בשנות הארבעים בו נתפס בחור צעיר שתלה ברחוב כרזות נגד המשטר. “אחרי שעצרו אותו, כל הקצינים הבכירים באו לראות מי האדם הזה שנעצר על משהו שהוא באמת עשה. היו מקרים של התנגדויות, אבל הרבה מאוד מהטרור שקרה אז היה פשוט טרור מונע”.

מה זה אומר בפועל מבחינת חיי היום-יום של האנשים?

“כל המהות של טרור היא שהוא פוגע באנשים באופן אקראי ויוצר תחושה של חוסר ודאות. דיכוי רגיל אומר לך שאסור לבקר את המשטר או להפגין, ואם אתה לא עושה את זה אתה יכול להרגיש בטוח. במשטר קומוניסטי אפילו אם לא עשית דבר אתה אף פעם לא יכול להיות בטוח”.

לכבוש את העולם

הקומוניזם צמח בברה”מ ומזוהה בעיקר עמה, אך רעיונותיו התפשטו במהלך המאה העשרים במדינות רבות עולם כולו. “המשטר הקומוניסטי לא היה תופעה רוסית גרידא”, מסביר פודוקסיק ומוסיף: “זו תופעה שפרצה בכל מקום בו מערכת החיסון קרסה נגד הווירוס הזה. גם האנשים שהגיעו לשלטון בברה”מ ראו את עצמם כאנשים אינטרנציונליסטים, וכחלק מתנועה בינלאומית. הם סלדו מהמסורת הלאומית הפנימית של המדינה, וראו בה רק ראש גשר לכבוש את העולם כולו. השאיפות שלהם היו גלובליות אך בתוך המדינות הם היו צריכים להתחשב בשיקולים פוליטיים פרגמטים”.

האם סטאלין באמת תכנן לכבוש את העולם?

“סביר מאוד שהתכנון שלו במלחמת העולם השנייה היה להשתלט על אירופה. זאת הייתה השאיפה שלו אך היא לא התממשה. יש אינדיקציות לכך שבתחילת שנות החמישים הוא הכין מלחמת עולם שלישית, ומלחמת קוריאה הייתה סוג של ניסיון להסיט את כוחות המערב לשם ולסבך אותם בזירה משנית. יש גם תיאוריות שסטאלין נרצח על ידי אנשים אחרים בהנהגה, גם מתוך פחד מהטרור אבל גם מחשש שהוא זומם הרפתקה בינלאומית נוספת”.

דיוקנאות של סטאלין ומאו בסין | 《人民画报》

המדינות שכן מצאו את עצמן תחת שלטון קומוניסטי היו אלה שברה”מ הצליחה לכבוש בלחימה, ואחרות שעברו תהליך של הפיכה קומוניסטית, בעיקר באסיה. הקומוניסטים שהשתלטו על סין נעזרו בברה”מ, אך בהמשך הפכו לשחקן עצמאי וניסו לקדם את התפשטות הקומוניזם באסיה. אמנם קיים שוני בין המשטרים הקומוניסטים ודרכי פעולתם בתקופות ובארצות שונות, אך לדברי פודוקסיק לכולם היה מכנה משותף אחד: “בברית המועצות ניסו לעשות את המעצרים ואת ההוצאות להורג בחשאיות, לעומת סין ששם זה היה פתוח לראווה. הטכניקות היו שונות והמנהיגים היו שונים אבל השורה התחתונה והמדממת הייתה דומה”.

בהקשר הזה פודוקסיק מציין כי השונה והדומה בין המשטרים מראים כי לא היה מדובר בשגעון של אדם מסוים. “אי אפשר לטעון שכל הטרור התרחש בגלל האישיות הרקובה של סטאלין. הטרור התחיל ברוסיה הרבה לפניו, והוא עצמו ואחרים שבאו אחריו השתמשו בדיוק אותן שיטות בדיוק שהבולשביקים יישמו קודם נגד האויבים שלהם. לחשוב שהפשעים של אנשים כמו סטאלין או מאו היו מעשי טירוף של יחידים זה חוסר הבנה של ההיסטוריה”.

העמים במדינות הקומוניסטיות היו קורבנות המשטר או שותפים למעשיו?

“זאת שאלה מורכבת. היו אנשים שביצעו פשעים והיו אנשים שהיו קורבנות, והיו גם הרבה מקרים באמצע. אפשר למצוא סיפורים מכל סוג ואפילו בתקופות הכי אפלות היו בודדים שהצליחו לשמור על צלם אנוש. לומר שהציבורים האלה היו שותפים או אחראים לפשעים של משטר זו טענה שהיא בעייתית מבחינה היסטורית ומוסרית, והיא באה לנקות את אלה שנושאים באחריות הכוללת. מעשי המשטרים האלה תמיד היו מעשים של קבוצה מצומצמת וזו הסיבה שהם צריכים להפעיל אלימות כל כך משמעותית. משטר דמוקרטי שנשען על תמיכת הרוב לא זקוק לאלימות מסיבית כדי לבסס את שלטונו, ולכן המשטרים הקומוניסטים ניסו לקשור כמה שיותר אנשים בפשעים שלהם”.

פודוקסיק מביא דוגמה לכך מסין שלאחר השתלטות הקומוניסטים, שהכריזו מיד על רפורמה בקרקעות: “חלוקת הקרקעות מחדש תמיד התחילה בכך שבכל כפר היה צריך לאתר בן אדם אחד שהוגדר כאיש הרע. זה היה יכול להיות גובה מיסים, בעל קרקעות או סתם איכר שהיה קצת יותר עשיר – כל כפר היה צריך למצוא אויב אחד. היו מביאים אותו לאסיפה של כל התושבים ותחת הכוונה של הפעילם הקומוניסטים הם היו צריכים לגדף אותו ולדרוש את הוצאותו להורג. ככה האוכלוסייה הפכה לשותפה במעשי האלימות של השלטון”.

והאנשים האלה היו לא היו אחראים לפשע?

“מבחינה מוסרית כל אחד יכול לעשות חשבון נפש לעצמו, אבל כשאנחנו דנים מבחינת השיפוט הפוליטי הדרך הנכונה היא להתייחס גם לאנשים האלה כקורבנות. הם לא יזמו את זה, ובמצב תקין לא היו מעלים על דעתם לבצע דברים כאלה. היו אנשים שהפעילו מניפולציה מאורגנת על ציבור רחב והם נושאים באחריות העיקרית. אם אנחנו משליכים על הציבור השלם את הפשעים שרק מיעוט המנהיגים אחראי עליהם אז אנחנו מונעים מחברות להשתחרר ממטען העבר. זה משחק לידיים של אלה שרוצים לקשור ביחד את כל האזרחים כדי לתת לגיטימציה למשטר”.

הווירוס מתפרץ

כאשר הוא מדבר על החשיבות ההיסטורית בלימוד זוועות הקומוניזם, פודוקסיק מציין שלוש נקודות עיקריות. “ראשית כל, מבחינה מוסרית וברמה האנושית הבסיסית, אנחנו מחויבים לזכור את הקורבנות ולדבר בשמם. כל כך הרבה אנשים נהרגו בעילום שם ואין להם בכלל זיכרון. דבר שני הוא עניין הידע וההשכלה. אי אפשר להבין את ההיסטוריה של המאה העשרים אם לא רואים את הפיל שבחדר. אי אפשר להסביר את המעשים של שחקנים בזירה הבינלאומית כאשר אנחנו לא מבינים איזה סוג של משטר זה היה ואיך התייחסו אליו”.

הנקודה השלישית והחשובה מכולן הם הלקחים הרלוונטיים עבורנו לזמן הזה: “אנחנו חיים בעידן בו המשטרים הטוטליטריים נעלמו כמעט, וגם האידאולוגיות שבנו את המשטרים האלה לא מוערכות כל כך היום. למרות זאת אנחנו רואים שלאחרונה יש פריחה מחודשת של מרקסיזם, כמו וירוס שהיה בנסיגה במשך כמה עשורים ועכשיו מתחיל להתפשט”.

נקודה חשובה נוספת אותה מעלה פודוקסיק נוגעת במפעל ההכחשה שהחל כבר בימי ברה”מ הקומוניסטית, ונמשך על ידי גורמים שונים עד היום. “גם בתקופה שלנו יש היסטוריונים שמנסים להתעלם מהטרור או למזער את הממדים שלו. הם אמנם לא שוללים אותו לגמרי אבל מנסים למתן את נתוני הקורבנות ומחפשים תירוצים להצדיק אותו”.

אז מה אנחנו יכולים ללמוד מההיסטוריה?

“הנקודה החשובה היא לא מה התרחש במשטרים הקומוניסטיים אחרי שהם גדלו והתבססו, אלא הסיפור בו חברה חופשית יוצרת מוטציות טוטליטריות שבסופו של דבר משתלטות עליה. בכל המקרים של משטרים טוטליטריים במאה ה-20 אנחנו מדברים על קבוצות שוליים שהיו חסרות משמעות, אך תוך פרק זמן קצר הצליחו להשתלט על החברה כולה ולכפות עליה את השיגעונות שלהם. גם בימינו יש תאים כאלה וגם בימינו הסכנה היא ממשית. אנחנו צריכים לדעת איך להתחסן מפני זה ולא לאפשר לתאים להתפרץ”.

תהלוכת האחד במאי בת”א | פלאש90

מהם הסימנים להיחלשות בחסינות של חברה?

“יש כמה סימפטומים שניתן לזהות ממצבים בהיסטוריה. אחד הסימנים הוא איבוד או הפחתה בערכו של האדם האינדיבידואלי, וחיזוק התפיסה לפיה לא האדם חשוב אלא הקולקטיב הוא זה שמגדיר את החברים בו. פה מתחיל האובדן של בסיס אינדיבידואלי לשיפוט המוסרי. זה מה שמאפיין את כל החברות הטוטליטריות”.

איך חברה יכולה להתחסן נגד תהליך כזה?

“החיסון הכי חזק הוא לזכור שהחברה קיימת בשביל האדם. כל בנאדם הוא בעל ערך עצמאי והוא סוכן מוסרי עצמאי. אדם הוא קודם כל אינדיבידואל ואחר כך כל דבר אחר. זו תובנה שהייתה מובנת מאליה במאתיים השנים האחרונות, אבל אנחנו מאבדים את המודעות אליה במהירות”.

מה אתה מרגיש כשאתה רואה היום מפגינים מניפים את הדגל הקומוניסטי או מתגאים בכרזות של צ’ה גווארה?

“ברמה האישית אני מרחם עליהם. אחרי כל מה שפורסם וידוע, אני לא חושב שיש בנאדם שיכול להצדיק מעשה כמו שירת האינטרנציונל בכינוס של מרצ. זה נכון שגם בברה”מ או בקובה היו קומוניסטים נאמנים שהפכו למתנגדים למשטר, אבל מי שמבטא הזדהות עם סמלים כאלה רוב הסיכויים שבנסיבות אחרות יהיה מוכן לנקוט באלימות או לפחות להצדיק אותה בתת-מודע. גם בחברות חופשיות יש לא מעט אנשים שנושאים את הווירוס הטוטליטרי. אם הוא יתפרץ או לא – זה תלוי בחוסן של החברה ובמערכת החיסונית שלה”.

ניתן לצפות בכל ההרצאות של קורס “הטרור האדום” בדף היוטיוב של ד”ר אפרים פודוקסיק על ידי לחיצה על הקישור.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

23 תגובות למאמר

  1. “הנקודה החשובה היא לא מה התרחש במשטרים הקומוניסטיים אחרי שהם גדלו והתבססו, אלא הסיפור בו חברה חופשית יוצרת מוטציות טוטליטריות שבסופו של דבר משתלטות עליה”
    ואללה?
    חברה חופשית?
    ברוסיה?

    אפשר להיות נגד קומוניזם גם בלי לסלף את ההיסטוריה, ואני עוד עדין פה. רק מספיק להזכיר את תחום המושב ואת היהודים שלקחו חלק במהפכה, כי אולי, רק אולי, לא היה שום דבר “חופשי” בחברה שהם חיו בה.

    1. כן
      הקומוניזם השתלט על רוסיה בצורה מתוכננת היטב ומראש לאחר שרוסיה כבר עברה תהליך של דמוקרטיזציה. בניגוד לזכרון הקולקטיבי – שנבנה באופן שיטתי בסיוע היסטוריונים בעלי נטיה מרקסיסטית – במועד ההפיכה הצאר כבר לא היה שליט אבסולוטי. ברוסיה שלטה ממשלה דמוקרטית במהותה

    2. ממציא התיאוריה הוא מרקס והוא חי בעולם מערבי בסה

    3. רועי, אתה לא יודע היסטוריה. זה יותר “בסה”. גם קרל הגדול חי במערב אירופה. אז?

      נביא, אתה טועה. מה שרוסיה עברה זו מהפכה אחת כשלת, שקדמה כמה רפורמות. את תחום המושב היא לא ביטלה, למשל. והתקופה המאוד קצרה אחרי הדחת הצאר ועד לתפיסת השלטון בידי הבולשביקים זו לא תקופה שמייצגת דבר. זו לא תקופה שמספקת כדי לנתק חברה שחיה כמעט בימי הביניים ולפתח בה מסורת דמוקרטית.

      זה גם לא קשור להיסטוריונים בעלי נטיות מרקיסטסיות. זה קשור לעובדה העצובה שרוסיה מעולם אבל מעולם לא הייתה באמת חלק מהמערב. בדיוק כמו שהיום היא לא. והשקר נמצא דווקא בניסיון ליפות את ההיסטוריה שלה. קח מדינות אחרות מהגוש המזרחי לשעבר: המדינות הבלטיות, צ’כיה, סלובקיה, פולין, מדינות יוגוסלביה לשעבר: כולן פחות או יותר הלכו בכיוון של דמוקרטיזציה אחרי קריסת ברה”מ. רוסיה לא. וזה גם לא יקרה.

      אפשר לחפש עד מחר הסברים למה דווקא שם הקומוניזם עלה. אבל עובדתית היה מדובר במדינה לא מתועשת, נחשלת, עם אפס ערי מסחר מהסוג שהיו במערב, עם אוכלוסיות עצומות ללא שום זכויות ועוד. ועובדתית, בכלל, מהפכות קומוניסטיות הצליחו דווקא מחוץ למערב אירופה – לה מרקס ניבא את הקומוניזם. אפילו בצרפת, הרי, הקומונות החזיקו מעט מאוד. את זה משום מה הדוקטור המכובד פה שוכח.

  2. כבר נתקלתי באנשי שמאל שאומרים שאם סטלין רצח כ”כ הרבה אנשים אז לא ייתכן שהיה קומוניסט, או שאומרים שקומוניזם זה לא שמאל. מסמנים את המטרה אחרי החץ. בנוסף, מבחינות רבות סטלין רק התחיל לצחוק מתוך הקבר אחרי הגלסנוסט: העולם המערבי הופך ליותר ויותר בעל משטר של דיקטטורת שמאל טוטליטרית וזה כולל את ישראל, גם אם מבחינה כלכלית לא מדובר על קומוניזם גרידא. אין מה לרחם כלל על אנשים הנושאים תמונה של צ’ה גווארה. השמאל כבר עבר את התקופה של “לא ידעתי, לא ראיתי, לא שמעתי”.

  3. על השאלה איך הוא מסביר את התפיסה המוטעית ש”הרוע המוחלט במאה ה-20 היה מצד המשטר הנאצי בגרמניה וכל השאר היו פירורים” – הוא משיב כי “רוב האנשים בעולם לא באמת מודעים למה שהתרחש שם. חלקם יודעים שהייתה דיקטטורה והייתה אלימות, אבל כל עוד הם לא חווים ונחשפים לפרטים של מה שקרה, לאירועים ולאווירה הכוללת, הם לא באמת תופסים את גודל הזוועה”.
    אבל התשובה היותר מדויקת היא כי מערכת הינדוס התודעה של השמאל בעולם דואגת להמשיך ולפמפם את השקר הזה. כל ביקורת כלפי הנדסת התודעה של השמאל מתויגת כ”ציד מכשפות” או – בנוסח המקומי אצלנו “הסתה” וכל מנהיג ימני מתויג כ”פאשיסט” או כ”נאצי”. העובדה היא שיורשיהם הרוחניים של הטרוריסטים האדומים שולטים במרבית אמצעי התקשורת והגופים המעצבים את דעת הקהל (אקדמיה, מוזיאונים, גופי תרבות, מערכות חינוך) והם שממשיכים לשכתב את ההיסטוריה ולצרוב את תודעת ההמונים בשכתובים האלה.

  4. תגידו אתם עוסקים ברלטיביזם של השואה? “החיילים הגרמנים” גילו את טבח קאטין. לא משנה כמה עשרות מיליונים מתו בשם הקומוניזם, המאמץ הגרמני והכלל אירופי להשמיד עם שלם הוא מעשה שאי אפשר להעמיד אותו ביחס ל”מספרים הגדולים”.

  5. מאמר מעניין מאוד תודה. אפשר יותר מאמרים כאלה המציגים דעה או רעיון או את ההיסטוריה מפי אנשי אקדמיה עם ידע מעמיק בתחום עליו הם מדברים ופחות כתבות תעמולה למען ביבי?

    1. תגובה חשודה מאוד תודה. אפשר פחות תגובות תעמולה נגד נתניהו בתחפושת של אהבת היסטוריה וסקרנות אינטלקטואלית?

    2. גוליית, כמה כתבות (להבדיל מתגובות) ראית פה בעד ביבי ונגד יריביו וכמה נגד ביבי ?
      נחמד לראות פה מאמר שהוא לא פמפום של דף המסרים של ביבי.

    3. משה, איכותו של אתר נמדדת לא במספר הכתבות בעד נתניהו או נגדו אלא בדרך שבה הן כתובות ומנומקות. אם האתר הזה הולך וצובר אוהדים אינטליגנטיים סימן שחוץ משלוחיהם של יריבי נתניהו אף אחד כאן לא מונה וסופר כתבות על פי הקריטריון של “בעד נתניהו” או “נגד יריביו”. העובדה שבתוך תגובה של 26 מילים אתה מפמפם את השם “ביבי” לא פחות משלוש פעמים מעידה יותר מכל מי כאן המאתגר ומי כאן המפמפם.
      נחמד לנו בהחלט לראות כאן מדי פעם מאמרים הוגנים שמתארים את תרומתו התקדימית של ראש הממשלה בנימין נתניהו לפיתוחה ולחיזוקה של מדינת היהודים ולא פחות מעניין אותנו הוא ללמוד על מחדליהם של מתחריו הכושלים – מחדלים רבים וחמורים אשר תקשורת המיינסטרים מעלימה ומצניעה (ללא צורך בדפי מסרים שהרי עובדיה כבר שנים רגילים לזמר אותן זמירות “אדומות” במסגרת מקהלת “כולנו פה אחד”).

  6. מה שמפתיע בדברי המחבר הוא ההעדר המוחלט של הנושא היהודי וחלקו הרב בטרור הקומוניסטי. איפה טרוצקי, קמנייב, זינובייב, יגודה, לזר קחנוביץ’, מיכאל קחנוביץ’… זאת, אם לציין את קצה הקרחון בלבד.

  7. הכי מפליא אותי זו המדינה שאהבתי מיכל. אם מסירים את המסכה הנסוכה על עמים כדבר הנבואה התנכית .כי האל בסוף יסיר אותה. איך אהובה זו ככה הידרדרה ולמה. מכוני המחקר האמריקאיים מלאים אופל.אם קיי אולחטרא ניסויים בבני אדם חיבור לביון האמריקאי עם אפליקציות מלאות אופל. אי אפשר לעכל. איך העם הניפלא האמריקאי שאני כל כך אוהבת איך מימנו יצא דרדור כזה נורא. השכל היהודי כולו היתעוור פה בארץ ושם באמריקה הידרדר ביחד.
    איך אמריקה ככה הידרדרה. אתה רחוק מסין רחוק מהאימפריה הקומוניסטית אבל הכי קרוב לאהובה מיכל הלא היא ארצות הברית. מה קרה לה.
    ארצות הברית הידרדרה נורא. ואי אפשר לעכל. כי זה מעצמך ממש לא כמו אחרים. בעיני אמריקה היא האח עשיו. צאצאי עשיו הם שהפכו אותה לאימפרייה כה אדירה. כניראה זה בילתי נימנע הדרדור. עשיו מדורדר והוא זה ששולט בעולם אלפי שנים שזה רומא. גם רומא בסוף הידרדרה והיתה משוגעת וניפלאה ונהדרת אבל גם מבעיתה ומבהילה. אז ככה זה שיטות בסוף שוקעות.
    כי מי שיחליף אותה את הנצרות הלא הוא אלוהים. ושוב צצה הסיבה למה שבנו למה חזרנו הבייתה לנקודת ההתחלה. שקיעת האימפריה הנוצרית היא כמו סימן .או התחלת השקיעה. אתה או את כל הזמן שואל למה למה האל הישריד אותנו עם כה קטן למה שבנו. זה נורא צץ. הנה האימפריה האמריקאית מתחילה לשקוע. המון שאלות מי אנחנו למה העולם קיים ועוד ועוד.

  8. אבל הפולנים בעצמם רצחו שבויי מלחמה סובייטים במהלך מלחמת האזרחים. גם פרנקו הפשיסט הקתולי רצח שבויי מלחמה קומוניסטיים. עושה רושם שהקומוניסטים החזירו לפולנים באותו מטבע במקום להפנות את הלחי השנייה, והפולנים לא אוהבים את זה.

  9. ולנו יש את מרץ שלפי דעתי היא אחת המפלגות היותר מסוכנות בכנסת, שכן המפלגות הערביות לפחות אומרות ומבטאות את השנאה שלהם לישראל הכל גלוי וידוע ואילו מפלגת מרץ מתחבאת מאחורי מסכת ההומניות עזרה לחלש חברתיות זכויית אדם זכויות מיעוט ושאר הרפש הצבוע הזה, ויש לשים לב שכמעט כל קבוצה פוליטית לרבות האחים המוסלמים והאייתולות השיעיות התחילו באותה דרך מזוייפת של צדקה עזרה לחלש וכו..
    שורה תחתונה
    מפלגת מרץ היא קומוניסטית פאשיסטית מהזן הנחות ביותר רק צריך לשים לב טוב על הצעדים והמהלכים שלהם והכל מתבהר

  10. מה רע בתמונתו של צ’ה גווארה ?
    אז מה אם הוא היה אנס, סדיסט ורוצח המונים ?
    דווקא מה זה ססמולני …
    הכי כיף זה לראות את דמותו על חולצות טי של נערות ססמול מאוד אינטליגנטיות …

  11. מדהים כמה אנשים שלא חומדים מן ההיסטוריה נדונים לחזור על שגיותיה

    1. האנשים האלו פשוט לא איכפת להם. הם אטומים רגשית. ומסתבר אפילו שכלית הם בכלל לא כאלו שנונים. אני מתכוון גם לנוהים אחר גרסאות אחרות של שמאל רדיקלי וקיצוני.

  12. למה אתר מידה, לא מדבר על הפשעים של המערב הקפיטליסטי שרצח מיליארדים?