צו השעה: תמיכה ציבורית נרחבת בחקיקה להסדרת סמכויות בג"ץ

אזרחי ישראל חייבים ליצור לחץ על נבחרי הציבור, על מנת שיפעלו לאלתר להחזרת האיזון ההכרחי בין הרשויות. פרסום חדש בהנחה מיוחדת לקוראי 'מידה'

נשיא המדינה ושרת המשפטים עם שופטי העליון | מארק ניימן, דוברות בית הנשיא

הטקסט המובא כאן הוא חלק מתוך הספרון "מדינה בשלטון בג"ץ" מאת עו"ד יורם שפטל וד"ר אלדד קולנשר, שהופק על ידי תנועת 'אם תרצו'. נייר העמדה יושק הערב באירוע מיוחד שייערך באוניברסיטת תל-אביב בשעה 18:00. לפרטים נוספים והרשמה לחצו כאן.

ניתן לרכוש את החוברת המלאה ואת שאר פרסומי 'אם תרצו' בהנחה מיוחדת לקוראי 'מידה' בקישור הבא. לשם קבלת ההנחה של 50% יש להקליד בעת הרכישה את קוד הקופון: 'מידה'

***

הדיקטטורה של בג"ץ התפתחה בישראל בתהליך של עשרות שנים, ונושא הדגל שלה הוא אהרון ברק, שהחל לכהן כשופט בבית המשפט העליון כשנה אחרי המהפך של שנת 1977. הדיקטטורה של בג"ץ נועדה לאפשר לתפיסת העולם של
שכבה מצומצמת של אליטה – בעיני עצמה – להכתיב את מהלכיה של מדינת ישראל גם כשהמחנה הלאומי-ציוני בשלטון.

בזכות גאוניותו המשפטית והפוליטית של השופט ברק שנוצלה לרעה, המהלך המדהים הזה צלח, בראיית יוזמיו, מעל מעבר לצפוי, והוא נושא פירות באושים, בראיית מדינת ישראל. בית המשפט העליון לקח מהממשלה את היכולת למשול. כדברי שר המשפטים לשעבר, פרופסור דניאל פרידמן, "המהפכה המשפטית… שיבשה את מערכי השלטון, הגבירה את הבירוקרטיה והמשפטיזציה ופגעה בדמוקרטיה עצמה. הפיקוח על הממשלה והכנסת… העניק…שליטה על הממשלה (ובעניינים אחדים גם על הכנסת…) ואת התוצאה הקשה מסכמים כיום בשתי מילים 'חוסר משילות"".

כל ההחלטות הפוליטיות-ביטחוניות המשמעותיות בעשרים השנים האחרונות לא התקבלו על ידי נבחרי הציבור, אלא על ידי קבוצת שופטים שהשקפת עולמם מייצגת ציבור קטן מאוד ומנותקת מהערכים הרווחים בעם. זאת תוך נקיטת אימפריאליזם שיפוטי, רמיסת הדמוקרטיה, ביטול הפרדת רשויות, התעלמות ממגבלות החוק, התערבות בכל דבר ועניין שנראים לבג"ץ, ושכפול עצמי של חברי בית המשפט העליון.

הדיקטטורה של בג"ץ ניתקה את הקשר החיוני בין סמכות לבין אחריות. האחריות חלה על נבחרי העם אך הסמכות בפועל הועברה בדרך בלתי חוקית לבג"ץ ולפרקליטות. שופטי בג"ץ והיועצים המשפטיים במשרדי הממשלה מקבלים החלטות בנושאים שלא הוכשרו לטפל בהם ואינם נושאים בשום אחריות ציבורית לתוצאות. בניגוד למקובל בדמוקרטיה, שופטי בג"ץ הסיטו את הזירה שבה נאבקים על השקפות עולם מהפרלמנט לבית המשפט ובכך סרסו את יכולתם של נבחרי הציבור לייצג את רצון העם.

אבירי האקטיביזם השיפוטי מנסים להציג את עצמם כמגני הדמוקרטיה, אך למעשה הם מנצלים אותה ככלי תעמולתי לניגוח המחנה הלאומי. לדברי פרידמן, "מה שמסתתר פה איננו מאבק על שלטון החוק. זהו קרב על השלטון עצמו"

חזרה לפסים

כדי להחזיר את המדינה לפסים דמוקרטיים המקובלים בעולם, יש בראש ובראשונה להתעשת ולהגדיר בחוק יסוד את סמכויותיו של בג"ץ, כך שיחזור לממדיו הטבעיים כפי שהיו עד תחילת שנות ה-80, תקופה שבה אמון הציבור בו הגיע
לכ-95%. בנוסף, יש להסדיר בחקיקה את סוגיית מינוי השופטים לבית המשפט העליון כך שייצגו את ערכי היסוד של ישראל כמדינה יהודית שמשטרה דמוקרטי. הסדרה זו גם תקטין את דורסנותה של הפרקליטות שיונקת את כוחה מבג"ץ.

החוק חייב להיות חוק יסוד כדי שבג"ץ לא יוכל לבטלו או לקצץ בנטיעותיו, והוא יעגן מחדש את העקרונות המשפטיים המקובלים בעולם: עקרון השפיטות המחייב ריסון של בג"ץ בהתערבותו בנושאים פוליטיים הנתונים לסמכות הכנסת והממשלה ועקרון זכות העמידה הפותח את שערי בג"ץ רק בפני מי שנפגע מסכסוך – חייבים
להיות מעמודי התווך של החוק.

החוק יבטל את עקרון הסבירות המקנה לבג"ץ כוח מוחלט לשלול כל החלטה שלטונית שאינה נושאת חן מלפניו. החוק יחייב
פרשנות של החוקים על פי לשון החוק בלבד, ולא על פי שרירות לבם של שופטי בג"ץ באשר לכוונותיו הנסתרות שלא באות לידי ביטוי במילותיו. כמו כן, יבטל החוק את יכולתו של בג"ץ לפסול חוקים בתירוצים מופרכים כגון היותם סותרים לכאורה את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, תוך שימוש בחקיקה שיפוטית בוטה הכותבת לתוכו של חוק זה את אשר הכנסת לא מצאה לנכון לכתוב בו.

ראוי שהחוק יהיה חוק יסוד שמעבר למגננה יתווה מבנה ודרך פעולה ראויים של בית המשפט העליון בראייה אסטרטגית ארוכת טווח. לפיכך, חיוני לשוב ולהעלות את הנושא לדיון ציבורי נוקב, זאת במטרה ליצור תמיכה ציבורית רחבה לביטול העריצות של בג"ץ ולכינונו מחדש של משטר דמוקרטי אמיתי בישראל, ועל מנת להפעיל לחץ על חברי הכנסת לקדם חוק יסוד שיבטיח זאת.

תמיכה ציבורית

נושאים נוספים שראוי לעגן בחקיקה נוגעים למינוי שופטים. הראשון, כפשרה בין המציאות העכשווית הגרועה לבין המצב הרצוי, קרי מינוי כל השופטים על ידי נבחרי ציבור מהכנסת והממשלה, ההרכב של הוועדה לבחירת שופטים בת
תשעה חברים יהיה כדלקמן: שופט אחד, נציג אחד של לשכת עורכי הדין, נציג אחד של האקדמיה וששה נבחרי ציבור מהממשלה והכנסת.

ועם זאת, חקיקה כזו אינה חזות הכול: שום חוק אינו הרמטי ואינו יכול להוות פתרון מוחלט לבעיה של סמכות שניטלה בניגוד לחוק. הממשלה נועדה למשול, ואם היא חוששת להשתמש בסמכויות הנתונות בידה שום חוק לא יעזור: בהינתן רִיק שלטוני עלולה להימצא דרך לעקוף את החוקים החדשים, כפי שפעולתו של השופט ברק הוכיחה, למשל באמצעות פרשנות שרירותית שלהם.

הממשלה אינה משותקת כפי שמרבית חבריה סבורים (או משותקים מפחד התקשורת). כך למשל, הממשלה יכולה וחייבת לאתר מקרה קיצוני שבו בג"ץ חרג מסמכותו ולדאוג לחקיקה זריזה של חוק נקודתי שיבטל את התוצאות המעשיות של פסק דין שכזה. דוגמה ראויה לכך יכולה להיות פסיקה בתחום הביטחוני שפוגעת בביטחון אזרחי המדינה, או פסיקותיו המקוממות של בג"ץ בסוגיית המסתננים.

פעולה אקטיבית שכזו תתרום ככל הנראה להחזרת שיווי המשקל למערכת ולהפרדת רשויות יותר מכל מגננה חוקתית (שחשוב לקדם במקביל). כדי לעודד את הממשלה לעשות זאת, חשוב לבנות תמיכה ציבורית רחבה בהחזרת בג"ץ לממדיו הראויים אם חפצי חיים אנו, על אזרחי ישראל להתעשת וליצור לחץ על נבחרי הציבור כדי שיפעלו לאלתר להחזרת ישראל למשטר של דמוקרטיה פרלמנטרית.


הספרון "מדינה בשלטון בג"ץ" מאת עו"ד יורם שפטל וד"ר אלדד קולנשר יושק הערב באירוע מיוחד שייערך באוניברסיטת תל-אביב בשעה 18:00. לפרטים נוספים והרשמה לחצו כאן.

ניתן לרכוש את החוברת המלאה ואת שאר פרסומי 'אם תרצו' בהנחה מיוחדת לקוראי 'מידה' בקישור הבא. לשם קבלת ההנחה של 50% יש להקליד את קוד הקופון: 'מידה'

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

41 תגובות למאמר

  1. הנושא הוא לא הגבלת סמכויות בג"צ, בג"צ היה זה שהציל אותנו ואת מדינת ישראל ממס על השכרת דירה שלישית, אלא שינוי שיטת הבחירה לעליון. על זה צריך ללחוץ ולא על השטויות של שפטל ואחרים. רק שינוי שיטת הבחירה לעליון. הבו לנו הצעות.

    1. אנחנו מוותרים על "שירותיו הטובים" של בג"ץ בביטול חוקים שהתקבלו בכנסת ע"י נציגי רוב הציבור שנבחרו בבחירות חופשיות, גם אם במקרה בנושא מסוים אתה שייך למיעוט שהפסיד בהצבעה.

    2. אתה מוותר, אבל זכות האדם על קניינו, כבוד האדם, חרות האדם, אפשרות הקיום של האדם של האדם בכבוד, האפשרות של האדם לפרנס את משפחתו גם אם הוא לא מועסק כעובד "ציבורי" הם לא מוותרים , האפשרות של האדם להתגונן בפני אלה הגוזלים את כספו ופרי עמלו חשובים יותר מכל ערך אחר, כמוהם כגזילת חייו של האדם. ואם הבג"צ הבטיח לי את החיים אז הוא יותר חשוב מכל ערך אחר. לכן כל פסיקה מסיבות פורמליות אסור לבטל את הפסיקה הזו. מה שצריך זה שינוי שיטת הבחירה לעליון הא ותו לא.

    3. למרקוס המשפטן: אתה יכול להצביע על מדינה אחת בעולם המערבי הדמוקרטי,בה מערכת המשפט ניכסה לעצמה ללא חוקה וללא שום הסמכה מפורשת בחוק כלשהו לבטל חקיקה של בית הנבחרים ? יתרה מזאת,בנוסף על האמור,בית המשפט העליון,בעצם החלטתו לדון בעתירות נגד חוק יסוד הלאום,מנכס לעצמו גם סמכות לדון בתוכן החוקה שהמציא,אם זה לא פוטש משפטי,אז מה זה ?

    4. לבנקר. חוק המס על דירה שלישית בוטל בגלל בעיה פורמלית בחקיקתו. גם אם מעלים על נס את סמכות הכנסת אסור לתת לכנסת לצפצף על הדרישות הפורמליות. התרחש לנו, לנו, לכולנו נס, והמס הפופוליסטי הקומוניסטי הזה בוטל. לכן הפוך מהדעה המקובלת אני סבור שכדי לבטל חוק מסיבות פורמליות די ברוב רגיל של בית המשפט העליון, וכך צריך להשאר. לעומת זאת אני תומך בדעה שכדי לבטל חוק מסיבות מהותיות ולא רק חוק אלא גם החלטה ממשלתית, תופעה בעייתית מאין כמוה, צריך תמיד הרכב רחב של 9 שופטים, וההחלטה חייבת להתקבל פה אחד. עם זאת לדעתי לא היינו מגיעים למצב הזה לו שיטת הבחירה לעליון הייתה משתנה, והפורום הבוחר היה פוליטי נניח וועדת חוקה ומשפט של הכנסת נדמה לי המונה 30 חברים שהייתה בוררת בין מומלצי שר המשפטים. עוד דבר, באשר לערעורים רגילים על החלטות בית המשפט המחוזי ראוי למנות הרכב נפרד של בית משפט עליון של 6 שופטים שיבחרו מתוך שופטי בית המשפט המחוזי, על ידי שופטי בית המשפט המחוזי. מי יתן ואראה בהתגשמות משאלתי בחיי.

    5. למרקוס: שופטי העליון,במקרים רבים פסלו החלטות של רשויות שונות בנימוק שאין הסמכה מפורשת בחוק לסמכות שהרשות ניכסה לעצמה. מה שהם דורשים מאחרים לא דורשים מעצמם. אני עומד על דעתי שפסילת חוקים ללא שום הסמכה ע"י שימוש בחוק יסוד שנחקק בקולות של כרבע,כן רבע מחברי הכנסת ובכך ממציאים "חוקה" ולאחרונה בג"ץ רואה עצמו כבעל סמכות לפסול חוקי יסוד,כלומר לקבוע את תוכן "החוקה",הם,15 פקידים ממונים ולא נבחרי העם בבחירות דמוקרטיות,זאת לדעתי הפיכה משפטית,פוטש.

    6. לבנקר. אני מסכים אתך ראה תגובתי באשר לביטול חוק או אפילו החלטה של הממשלה מטעמים מהותיים. זה בלתי מתקבל על הדעת. אבל בכל זאת אי אפשר להתעלם מכך שבית המשפט העליון סוף סוף הציל אותנו ממס על השכרת דירה שלישית. ומכיוון שעשו זאת מטעמים פורמליים לטעמי יש להשאיר בידם את הסמכות הזו. כי אין אחרים שעומדים על משמר הפורמליות.

    7. נו, במזל יצא שפסלו חוק גרוע אז מה? הם לא פסלו אתו כי הוא נוגד חוק יסוד, אלא כי לא היתקיים דיון מספיק רציני או משהו כזה. את זה הם מחליטים בחמש דקות וזה רציני… קנה המידה היחיד של בית מישפט זה החוק. הם לא כנסת על.

  2. הבעיה העקרית היא שהמחוקקים ובני משפחותיהם נמצאים באופן מתמיד תחת איום של חקירות לכן לא ניתן להעביר שום חוק שירסן את הרשיות שמחזיקות בכוח לתפור תיקים. נוצרה כאן מכונה משומנת חזקה ויעילה מאוד שהדרך היחידה להתמודד איתה היא לקחת ממנה את היכולת להכניס נבחרי ציבור לכלא. כדי לעשות את זה צריך להגן על המחוקקים וזה אומר, להעביר חוק חסינות חזק, שמגביל את התביעה, לפחות לתקופה מוגבלת כך שהכנסת והממשלה יוכלו לפעול ללא מורא. הדבר השני שצריך לעשות הוא לחייב את המשטרה לפרסם כל חומר שיש לה על בחירים בשירות הציבורי, הממשלה והכנסת ואת המקורות למידע הזה תוך זמן קצוב מקבלתו, לדעתי לא יותר משנתיים. כל חומר כזה שלא יפורסם לא יוכל להוות ראייה בבית משפט להוציא כמובן חשדות לריגול.

  3. הדמוקרטיה המהותית האמיתית
    בישראל לפי השמאל ובתוכו בית המשפט מחייבים את התערבות בית משפט בשם "דמוקרטיה מהותית" מהי להגדרתם דמוקרטיה מהותית זו ולעומת מה? ישנה הגדרה של דמוקרטיה רשמית (פורמלית) לעומת דמוקרטיה מהותית. ההגדרה של השמאל ובתוכו בית המשפט ניתן לחלק לקרטריונים: ——–
    #מטרת קיומה של המסגרת המדינית לטענת השמאל לפי הדמוקרטיה הרישמית: – על השלטון להבטיח את קיומם של כלי המשחק הדמוקרטיים במיוחד את ריבונות העם באמצעות נהלים והסדרים. ואילו לפי הדמוקרטיה המהותית – המדינה קיימת כדי לממש את זכויות האדם.————
    #עקרונות דמוקרים מרכזיים לפי הדמוקרטיה הרישמית: – הכרה בציבור האזרחים כריבון המהווה את מקור הסמכות לשלטון, קיומן של בחירות דמורטיות והכרעת הרוב כדרך לקבלת החלטות. ואילו לפי הדמוקרטיה המהותית לטענת השמאל – המדינה עושה זאת באמצעות הגבלת כוחו של השלטון והבטחת קיומן של זכויות האדם והאזרח. כלומר הממשל הוא מטבעו לשיטת השמאל נגד זכויות אדם.————
    #מרכזיותם של זכויות אזרח: – לפי חלוקה זאת בדמוקרטיה רישמית זכויות אזרח אינן חשובות. ואילו בדמוקרטיה המהותית – מערכת הערכים במדינה שבה הדמוקרטיה מהותית מבוססת על הכרה בערך האדם בכבודו ובחירותו..
    קווים אלו נלמדים בבתי הספר תחת פיקוחו של שר החינוך בנט———

    את מי מציע בית המשפט שיהיה אחראי על קיומה של "הדמוקרטיה המהותית"? כמובן את עצמו בלבד כפוסק אחרון ללא ערעור! אם נבחן עד כמה שומר בית המשפט על זכויות אדם ואזרח למשל בתחום שהוא אמור להיות אמון עליו במשפט עצמו נראה שהמצב הפוך בית המשפט נוהג כבמדינות הפאשיסטיות הגרועות ביותר אין למתדיינים זכויות בפני השופטים וודאי שאם הם נאשמים אז הם מיידית נחשבים לאשמים. נבחן טענה זו בעניין בג"ץ – עצם קיום ערכאה כזו שדנה ללא בחינת עובדות ללא הוכחות הינה עולה שלא תתואר והיא שריד של השלטון הקולוניאלי הבריטי שלא הביא לכאן שופטים מקצועיים. נבחן את ההחלטות של אותו בג"ץ זכויות של מי נשמרות? של תוקפים מאפריקה, של מרצחים ערבים. לא זכויות של האדם היהודי הישראלי נשמרות. אלא שזהו נושא לדיון ארוך נפרד.

    מה הן ההגדרות המקובלות בעולם לדמוקרטיה רשמית לעומת מהותית? יש לזכור שדמוקרטיה פרושה שלטון העם.
    דמוקרטיה מהותית הינה צורת דמוקרטיה בה התוצאה של הבחירות הינה יצוגית של העם. במילים אחרות, דמוקרטיה מהותית הינה צורה של דמוקרטיה הפועלת לפי רצון הנשלטים. למרות שמדינה עשויה להרשות לכל האוכלוסיה להצביע, מאפיין זה אינו בהכרח הקובע את היותה דמוקרטיה מהותית..
    בדמוקרטיה מהותית לאוכלוסיה הכללית יש תפקיד אמיתי בהוצאה לפועל של עניינים מדיניים. כלומר המדינה אינה רק מראית עין של דמוקרטיה אלא היא מתפקדת ככזאת בהתאם. ניתן להתיחס לדמוקרטיה זו גם כדמוקרטיה תפקודית. תוצאות הבחירות הנן רק תחילתו של ההליך, אם על העם לשלוט עליו להשתתף יותר בתהליכי קבלות ההחלטות. כך יהיה שלטון העם בידי העם. זה כמובן סותר לחלוטין את טענת השמאל ובתוכו המשפטנים. אסור להשאיר החלטות על ניהול המדינה בידי משפטנים יהיו אלו יועצים משפטיים הפועלים לפי רצון בית המשפט או בית המשפט עצמו. על העם להיות פעיל בקביעת גורלו. ————————————-
    ההיפך מדמוקרטיה מהותית הינה דמוקרטיה רשמית (פורמלית) בה הצורות המתאימות לדמוקרטיה קיימות אך אינן מנוהלות באופן דמוקרטי. ניתן לאפיין את ברית המועצות לשעבר כדמוקרטיה רשמית (פורמלית), מאחר והחוקה היתה במהותה דמוקרטית אך המדינה נוהלה על ידי עלית פקידותית. זה דומה מאוד לשלטון הפקידים אצלנו. בדמוקרטיה רשמית או דמוקרטיה של הליכים הינה דמוקרטיה בה לעם או לתושבים פחות השפעה מאשר בדמוקרטיות מסורתיות ליברליות. דמוקרטיה מהסוג הזה מאופיינת בכך שמצביעים בוחרים להצביע לנציגים בבחירות חופשיות ולא יותר מזה.
    בדמוקרטיה של הליכים (הדמוקרטיה הרשמית), מניחים שהליך הבחירות הוא לב הסמכות של הנבחרים תוך הנחה שכל הליכי ההצבעה הושלמו כנדרש. בדמוקרטיה של הליכים קיימים רק המבנים והמוסדות הבסיסיים. תנאים אלו מתקיימים בישראל. בישראל ישנה כנסת אחת קטנה של מאה ועשרים חברים שאינה יכולה מפאת קוטנה והנושאים הרבים שעליה לטפל בהם לתפקד תוך קשר עם הבוחרים. בדמוקרטיות בעולם הפרלמנים גדולים הרבה יותר ביחס לאוכלוסיה ובדרך כלל יש גם פרלמנט נוסף הוא הפרלמנט העליון המפקח על הכל. בדמוקרטיה של ההליכים – זו הרשמית, הנציגים הנבחרים משתמשים בהליכי ההצבעות כדי לשמור על מעמדם כנגד רצון העם. כך מונעים הם דמוקרטיה מלאה. דמוקרטיה של הליכים שונה מדמוקרטיה מהותית המתקיימת בעזרת השתתפות שווה של כל הקבוצות בחברה בהליך המדיני. כלומר אכן ישנן דמוקרטיות רשמית ומהותיות כפי שטוען בית המשפט, אך הכונה הפרוש של מושגים אלו שונה לחלוטין ואף הפוך מאלו שהוצגו על ידי בית המשפט. הפרוש האמיתי של דמוקרטיה מהותית הוא שהעם באמת שולט. לעומת זאת הפרוש שנותן לזה בית המשפט הוא, שהוא בית המשפט צריך לשלוט ולקבוע ללא עוררין כיון שהוא בעל הערכים העליונים בניגוד לאוכלוסיה.
    בישראל הדמוקרטיה אכן רק רשמית היא דמוקרטיה של הליכים אך לגמרי לא מהסיבות שמונה אותם השמאל בראשות בית המשפט אלא להיפך. שופטים עושים כדי לגרום לנו לחשוב באופן מוטעה בעזרת הצגת הדברים שלהם. שופטים הרי רגילים לגנוב דעת, לגרום לאחרים לחשוב באופן מוטעה. אין בישראל דמוקרטיה מהותית לכן אפשר להטעות את הציבור בקשר למהותה (של המהותית). בישראל ישנם רק המוסדות הבסיסיים ביותר, לכן יכולים שופטים לקבוע בזלזול שתוצאות הבחירות הן רק פורמליות. משמע כיון שהדמוקרטיה הינה חלקית וחלשה הם עושים לבטלה כליל ולא להתחשב ברצון העם – לקחת ממנו את כבשת הרש. זאת תוך הצהרות הפוכות שהם אלו הדואגים לדמוקרטיה. אילו היו בארץ יותר מהמוסדות הבסיסיים ניתן היה גם לפקח על המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט (גם על הממשלה) ובזאת שופטים אינם מעוניינים כלל.

  4. הפרדה מוחלטת בין התביעה לשפיטה
    במדינת ישראל קיימת תלות הדדית בין בית המשפט לפרקליטות. לכן חוסר ההגינות מצד שופטים שפסיקתם היא ברוב ככל המיקרים הרשעה. אם שופט מסויים מידי פעם מזכה הוא מכונה "שופט סנגורי" השופטים המרשיעים תמיד אינם נקראים "שופטים קטגורים" כיון שזהו המצב הרגיל. הכרחי כמו במדינות המתוקנות לבטל כל זיקה בין פרקליטות לבית המשפט. ולו רק מסיבה זו יש לעבור לשיטה בה מי שבוחר קריירה של תובע לעולם, כן לעולם אסור לו להיות שופט כך זה נהוג בעולם. יחסי התלות ההדדית בין בית המשפט לפרקליטות הם שנותנים לבית המשפט את הכוח לטרור המשפטי שלהם. דוגמאות לעריצות בג"ץ באמצעות הפרקליטות: הפרקליטת פיתחה דרכים לסיכול ממוקד של מינויים שאיננה חפצה בהם מבחינת ההשפקות הפוליטיות. בכך היא לחלוטין משבשת את הליכי המינויים לתפקידים ציבוריים. הפרקליטות מקיימת הליכים אשר במשך שנים היו סודיים והוסתרו אף מהממשלה שמטרתם היא אכיפת יתר כלפי מתישבי יהודה ושומרון ותת אכיפה כלפי גוזלי קרקעות בדואים. כוח כפייה זה מאפשר גם כוח כפייה מדיני מניגוד לחוק – שהרי אין מי שיותר פורע חוקים מבית המשפט העליון.

    שופטי העליון נשענים על כוח הטרור המשפטי. כיון שלא כפי שצריך להיות בדמוקרטיה, בישראל אין הפרדת רשויות. זה אומר שהתביעה שהיא מהרשות המבצעת והשפיטה שהיא מהרשות השופטת מקיימות בינהם יחסי גומלין הדוקים. הרי רוב השופטים באים מהתביעה. במדינה מתוקנת צריכה להיות הפרדה מוחלטת. מי שבחר בקריירה של תובע לעולם אך לעולם לא יוכל להיות שופט. כך לשופטים אין כוח על התביעה וזו לא מפתיעה בתביעות לרצון בתי המשפט. בישראל השופטים פוקדים על התביעה להוציא תביעות נגד מדינאים העושים דבר מה שאינו לרוחם! גם משרד היועץ המשפטי פועל לפי רצון בית המשפט!

    יש להפריד בין משרד היועץ המשפטי לממשלה לבין התביעה. היועץ המשפטי לממשלה צריך להיות חלק מהממשלה וכשמו ליעץ לטובת העניין כיצד לתפקד חוקית, כפי שנהוג במדינות מתוקנות. אלא שבזה אין די התביעה כולה צריכה להיות מופרדת מהשפיטה. המצב כיום הוא שהיועץ הוא בראש התביעה שאינה נפרדת מהשפטה. כל זמן שאלו אינם נעשים המשפטנים ימשיכו לרדות בנו.

    כמובן שהתנאי השני היא הוצאת מינוי שופטים מידי השופטים להם אסור שתהיה דריסת רגל במינוי ממשיכיהם משום שזה מקור הכוח העיקרי של השופטים על התביעה. כך כל מי שייך לתביעה ושואף להיותר שופט באחד הימים, יעשה הכל לשאת חן בעיני השופטים. יכנע לנורמות שלהם.

  5. לא רק "הסבירות",גם "מידתיות" חייבת להיעלם מהחלטות שיפוטיות. שני קריטריונים בלתי ניתנים לכימות,סובייקטיביים בעליל,על פי השקפת העולם הפרטיות של השופטים. שלא נתבלבל,לא הייתה "מהפכה חוקתית",בית המשפט העליון בניצוחו של הפיראט המשפטי אהרון ברק,שרואה בחוקי הכנסת טיוטה לעיבודו,ביצע הפיכה משפטית,פוטש,והשתלט על השלטון במדינה. מוזר שהכותבים לא התייחסו לאנומליה ההזויה בקיומו של פקיד ממונה,היועץ המשפטי לממשלה,שחובה להפריד את תפקידו לשני נושאי תפקידים כשהיועץ המשפטי לממשלה הוא משרת אמון של הממשלה כמו בכל הדמוקרטיות הנורמליות. חייבים גם לקבוע בחוק יסוד שיועצים משפטיים נותנים עצות,לא הנחיות לביצוע הדרג הפוליטי הנבחר.

    1. ועוד משהו: הגיע הזמן שיפסיקו להשתמש במונח השקרי "מהפכה משפטית" ויעברו למונח הנכון,"הפיכה משפטית" וכאשר עוד ועוד יתבטאו נכון,הדיבורים על D9 יראו אחרת.

  6. לעניות דעתי הסיבה שבג"ץ משתולל עם הכוח שאף אחד לא נתן לו,
    כי הוא לא ישלם מחיר על הטעויות שלו
    הצעתי ששופט בג"ץ שחרג מסמכותו או שבגלל הפסק דין שנתן היה נזק למדינה או לאדם כפרט כגון שופטי ההתנתקות שאחד מהם אמר ברוב יהירותו שההתנתקות תביא שלום וביטחון.. ומקבל פנסיה מטורפת – 100,000 ש"ח לחודש לקצץ משמעותית בפנסיה שלו ולישלוח אותו לגור מול עזה ללא מיגון או שיפוטר מיד, אגב מדוע שרופא שהתרשל או שוטר שסרח או קצין צבא שטעה משלם מחיר על הטעויות שלו ושופט שעשה נזק של ממש לא ישלם שום מחיר ???
    לכן צריך שיהיה ברור בחוק=מי שעשה נזק שישא בתוצאות מעשיו
    זה לא פגיעה בעצמאות השופט אלא שילך לפי החוק שקבעו בכנסת!!!!!

    1. חסינות השופטים כנגד האזרחים הנפגעים
      שופטים העניקו לעצמם חסינות מלאה הן פלילית והן אזרחית. במדינות אחרות בעולם מבחינים בין פעולה שיפוטית ובין פעולה מינהלית שמבצע שופט, פעולה מנהלית של שופט בכל מקרה אינה חסינה לא פלילית ולא אזרחית. כך למשל זיוף פרוטוקול אין הפחדת עד ואי נתינת אפשרות להעיד אלו הם פעולות מנהליות והתנהגויות כאלו הנן פליליות בדרגה החמורה ביותר שיכול שופט לעשות. גם פעולה שיפוטית אינה חסינה לגמרי. אם יוכח שהחלטה כזו ניתנה בחוסר סמכות מוחלט, תתאפשר הגשת תביעה כנגד השופט. בישראל שופטים אינם חוששים ממרות הדין שכן אין כל מרות על מי שאינו כפוף למרות כלשהי. כל השופטים בכול הערכאות, מהתחתונה ביותר ועד העליונה ביותר, פטורים מלעמוד למשפט ולשאת בעונש. הם פטורים מאחריות פלילית וגם מתביעה אזרחית הן לגבי פעולות מנהליות והן לגבי פעולות שיפוטיות גם אם אלו נעשו בזדון וללא סמכות הרשיעו וגזרו מאסר עולם! גם אם הנידונים מתעקשים על חפותם ומסרבים להודות עם או בלי עסקאת טיעון להקלת העונש.

      את אי כפיפותם לחוק מתרצים ראשי מערכת המשפט ב"עצמאותם" ו"אי תלותם" כיאה במשטר דמוקרטי למען ההגינות והצדק. השופט אהרון ברק: "מעקרונות היסוד של משטרנו החוקתי – אופייה הדמוקרטי של המדינה, עקרונות השוויון, החירות ושלטון החוק השוררים בה מתבקשת המסקנה, כי ביסוד שיטתנו המשפטית עומדת רשות שופטת עצמאית ובלתי תלויה. רשות שופטת זו אינה תלויה בענייני שפיטה באדם או ברשות שלטונית אחרת אלא בחוק בלבד… עצמאותה ואי תלותה של הרשות השופטת תורמים להבטחת הגינות במשפט, בחינת קיום הצהרת האימונים "לא להטות משפט ולא להכיר פנים". היא גם מסייעת לרשות השופטת לקיים אותה "בקרה ואיזון" המונחים ביסוד עקרון הפרדת הרשויות". המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט תאודור אור: "משמעותה של החובה, אותה מצהיר כל שופט לקיים, היא להיות בלתי תלוי ועצמאי בעת שבתו לדִין, לשפוט באופן אובייקטיבי ונייטרלי בכל סכסוך המובא בפניו. שופטים אינם מייצגים מגזרים בציבור, ואין הם נבחרים על יסוד מצע של גוף כלשהו. הם נבחרים אישית ואינם תלויים ברצונם או בהדרכתם של אחרים. אין הם חייבים לאיש דבר, מעבר לחובתם לפעול כחוק". ועוד "השופט עצמו חייב להיות ער ודרוך כל העת שלא להיות נתון להשפעות חיצוניות, עליו לדון על פי תמונת העובדות המצטיירת מחומר הראיות שבפניו"…:

      אם אכן לסלק כל השפעה חיצונית היא רצונם האמיתי של השופטים, על אחת כמה וכמה עליהם לרצות להקפיד על חוקיות ההליך המשפטי מה עוד שבשיטת המשפט האדברסרית לה טוענים דגש מיוחד על משחק הוגן! אם רצונם לשמור מכל משמר שלא יקרה ש"הצדק יפגע" כלשונם, ו"לדון על פי העובדות המצטירות" כדי "לשפוט באופן אוביקטיבי וניטרלי" הרי שחייבים הם על פי חוק לתת לעובדות להתגלות ולא להסתירן או לעותן. לכן על אחת כמה וכמה עליהם להקפיד שגם עליהם יחולו החוקים כמו על כל אדם. לא צריכה להיות כל חסינות על פעולות מנהליות כמו על פעולות שיפוטיות ביחס לסמכות המעונקת להם לפי החוקים. ———–

      מי שמאיים על עצמאותו של בית המשפט הם לוא דוקא החלשים במתדיינים אלא החזקים. ראו זה פלא, בית המשפט פוסק בדרך כלל לטובת החזקים תוך הטיית משפט בדרכים פליליות. במשפט האזרחי הפסיקות הן בדרך כלל לטובת תאגידים או פרטים עשירים ומקורבים. במשפט פלילי הפסיקה היא כמעט תמיד לצד הרשויות אחוז ההרשעות שואף למאה אחוזים. גם כאשר אזרחים תובעים את המדינה על עולה או נזק, הם אינם מוצאים מזור מבית המשפט. בית המשפט כולו אומר הכרת פנים ומשוא פנים. להשגת התוצאות הרצויות להם שופטים נעזרים בזיופים בהפרעה לעדות ובאי מתן אפשרות להעיד, בגלוי יחס עוין ותוקפן ועידוד הצד שכנגד למשל למייצג המדינה להשתלחות והפרעה. הבקרה והאיזון שלדברי אהרון ברק מונחים ביסוד הפרדת הרשויות אינה מתקיימת למשל כאשר הצד שכנגד הוא המדינה, אך אין לצד החלש אפשרות לעשות דבר בשל חסינותם המוחלטת של השופטים. העצמאות האוביקטיביות והנטרליות לה טוען השופט תיאודור אור בדרך כלל נעלמים לחלוטין כאשר מדובר במגזר הציבורי, במדינה. טענתו ששופטים אינם נבחרים על יסוד מצע של גוף כלשהו אינה מדויקת בלשון המעטה הם נבחרים על יסוד מצע של בית המשפט ותפישת העולם השלטת בו, ובדרך הבחרם אכן אינם חייבים דבר לאיש ואינם חייבים דבר לציבור לפעול לרוחתו. נכונה היא הצהרתו שעל השופט לדון על פי תמונת העובדות המצטיירת מחומר הראיות לפניו אך שופםטים מזמן דאגו לזכותם לא להתיחס לראיות ולשפוט על פי "התרשמות". את תמונת ההתרשמות הם משיגים על ידי שיבוש מהלכי משפט ועקב חסינותם של השופטים אין האזרחים הנפגעים העקריים יכולים לעשות דבר.

      רוב השופטים מקבלים את אי כפיפותם לכל דין כמובנת מאליה כזכות טבעית.. השופט דוד גלדשטיין מהמחוזי בת"א קבע, כי לשופטים חסינות מוחלטת. "גם אם הפעולה בגינה נתבע שופט נעשתה בחוסר סמכות, אין מקום לבחון האם נעשתה בזדון או ברשלנות". "מטרת החסינות היא מניעת פגיעה בעצמאות שיקול דעתו של השופט". "לתכלית זו מספר תכליות משנה, בין היתר מניעת פגיעה באמון הציבור, מניעת הגשת תביעות סרק שיכפישו את תדמית השופטים, הבטחת סופיות הדיון והתקיימות הליך דיוני תקין".מאוחר יותר השופט דוד גולדשטיין ניצל את מעמדו וסמכותו ושיבש מהלכי משפט. והתערב בהליך פלילי לטובת מאמנת הכושר שלו כאשר הוציא מתיק משפטי מסמך חסוי אודות נאשם נגדו התלוננה מאמנת הכושר שלו והעבירו לשופטת שסרבה לקבל מסמך זה. המשטרה היא שחשדה בשופט גולדשיין והוא איננו מכהן יותר. ————–

      השופט יהודה פרגו, שסבור שבכל מצב יש להקנות חסינות גורפת לשופטים וגם למדינה. השופט פרגו החליט כי "חסינות מהותית נרחבת ומוחלטת. חסינות זו באה לשרת את הציבור ואת האינטרס הציבורי ולא את נושאי המשרה השיפוטית באופן אישי. אין זו זכות/חסינות אישית של נושא המשרה השיפוטית, עליה הוא יכול לוותר". "אני דוחה כל ניסיון לערוך הבחנות בין סוגי המעשים והרשלנות, כדי לבחון את השאלה, אם חלה החסינות שבסעיפים 8 לפקודת הנזיקין ו-73א לחוק ההוצל"פ. החסינות הקיימת היא מהותית, מוחלטת ומלאה. כל ניסיון לערוך הבחנה כמותית, פוגע במהות ובמטרה שלשמן הוענקה חסינות זו". "הבחנה זו תחייב גם את העדרו מבית המשפט של השופט או נושא המשרה השיפוטית, כדי להסביר את החלטתו ואת היעדר הרשלנות. לא עולה כלל על הדעת, כי נושא משרה משפטית יצטרך לאחר מכן להופיע בבית המשפט, על-מנת להתגונן מפני תביעות הנוגעות למילוי תפקידו. זו סופה של עצמאות הרשות השופטת ותחילתה של 'פסיקה מתגוננת'. נראה שמהר מאוד אימצו השופטים לעצמם מהרופאים את המונח מתגונן למרות שהם מעולם לא היו במצב זה של תביעות נגדם לא כל שכן כה רבות ובתוכן רובן בלתי מוצדקות שנועדו לקבלת פיצוי כספי בלבד.

      מכאן שאין לבעל דין נפגע כל אפשרות להתמודד עם פשיעה מצד השופטים. שלא כמו במדינות רבות בעולם בהן חסינותם של שופטים מוגבלת, שיטת המשפט בישראל מקנה לשופטים חסינות מוחלטת. היא אינה מאפשרת הגשת תביעה אזרחית נגד שופט, גם אם החלטתו ניתנה ברשלנות, בזדון או מתוך מניעים מושחתים. חסינות זאת עומדת בסתירה לעקרונות ההגינות ובודאי לעקרונות הדמוקרטיים. ההגנה על זכויות האדם במשפט הישראלי צריכה להתבטא גם בסעדים שניתן לקבל במקרה שבו הן מופרות.

  7. לא צריך שום חקיקה וגם היא לא תצלח. כשם שהעליון לא שאל את הכנסת ולקל לו סמכויות בכח. כך על יור הכנסת וראש הממשלה להכריז כי העליון חורג מסמכויותיו ומעתה הכנסת והממשלה תתעלם ממנו ולא תופיע לדיונים החורגים מסמכותו. והראשון להכריז כי לבגץ אין כל סמכות לדון בחוק הלאום ולאמר שאנו לא נופיע לדיונים בענין חוק זה והחוק תקף מרג רשומו ברשומות

    1. צודק ביותר, כל חקיקה כאילו אומרת שמה שבג"ץ עושה ועשה עד כה היה בדין בעוד שההפך נכון. אלא מה? קיימת בעית הטרור המשפטי מטעם האחים התאומים הם התביעה. על כן ודוקא מטעם זה דחוף לטפל קודם כל בתביעה כפי שכתבתי בתגובה קודמת.

  8. הרכב הוועדה צריך למנות שלושה נציגים מכל רשות: 3 שופטי עליון כולל נשיא העליון, 3 שרים כולל שר המשפטים, 3 ח"כים אחד מהם מהאופוזיציה. לאקדמיה וללשכת עורכי הדין שהם אינם חלק מרשויות השלטון אין מקום בוועדה כלל.

  9. דרך הפעולה ההגיונית נגד משתלטי בג"ץ היא אכיפה.
    בפעם הבאה ששופט עליון או תחתון מפרסם פסק שמעקר את החוק או נוטל את סמכויות נבחרי הציבור הוא ייקרא לועדה משמעתית שתדון בענינו, ותדיח אותו מתפקידו, במקביל יש להורות על פתיחת חקירה פלילית כנגדו על ניצול לרעה של סמכות, הפרת אמונים, ועוד כיוצא באלו.
    אחרי ששלושה שופטים עליונים או תחתונים יודחו, ואחד יועמד לדין על כתב אישום בסעיפים הנ"ל, השאר יבינו, והיות והם דואגים לחירותם ולממונם יותר ממה שהם דואגים להשלטת ערכי החוקים ה"נאורים" במדינה, הם יפנימו את המסר, וינהגו בהתאם למה שהם צריכים

  10. אהרון ברק אינו גאון ואף לא מתקרב לכך. הוא אדם שפל ומעוות חורש מזימות ואפל הגיב:

    כל מי שעבר את השואה אינו אדם נורמלי עוד ולא יכול להיות.

    נשארת לו צלקת נפשית עמוקה.

    הוא בהחלט דוגמא לחשיבה עקומה, הזויה, נכלולית, ערמומית וחסרת יושרה.

    על פי ההלכה היהודית אין לאפשר לאדם נכה נכות כלשהי לשמש בתפקיד בו הוא משפיע על הציבור, בגלל שיקול דעתו המעוות בשל נכותו הפיזית או הנפשית.

    היהדות יודעת על מה היא מדברת.

    אין אדם שעבר את השואה ולא הושפע מכך לרעה עד מאד.

  11. יש לחסל את בג''צ במתכונתו הנוכחית. אך ורק ממשלות ישראל תבחרנה את השופטים! הגיב:

    יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים את עצמם בעצמם באמצעות ועדה חשאית המתנהלת בלא נהלים כתובים, לפי קריטריונים לא ברורים, באמצעות מסלולים עוקפי ועדה סטטוטורית. יש לבטל את כל השיטה הזו.
    את השופטים תבחרנה, כמו בכל העולם הדמוקרטי, אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ורק לאחר שימוע עומק בכנסת, במהלכו תובררנה עמדות המועמדים ויחסם לעם היהודי ולזכותו על ארצו, הקודמת לכל זכות אחרת.

    מי שיש לו בעיה עם ההמנון או הדגל לא ישמש שופט במדינה היהודית.

    יש לקבוע בחוק שהיועץ המשפטי לממשלה ייבחר אך ורק על ידי הממשלה, כראות עיניה ובהתאמה עם האידיאולוגיה הפוליטית שלה ולא יונחת כפי שקורה היום, כאחד מרשימה שבג"צ קובע.

    יש לקבוע בחוק שהיועץ הינו אך ורק יועץ ואינו קובע דבר לגבי מדיניות הממשלה או מינוייה לתפקידים שונים – שכן כך מתבצעת אידיאולוגיה הלכה למעשה.

    אהרון ברק הוא שקבע בפסיקה הזויה שעצות היועץ יחייבו את הממשלות ומאז שולט היועץ מטעם בג"צ על המדינה. יש לבטל את הפסיקה – שאינה מעוגנת בחקיקה כלשהי.

    אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה:

    אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך חקיקת חוקים שבכוחם אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקים שהיא חוקקה.

    מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.

    בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.

    השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.

    ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.

    ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.

    http://rotter.net/forum/gil/27766.shtml

  12. פרופ' מאוטנר: בג''צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל שאיבד כוחו בכנסת! הגיב:

    פרופ' מאוטנר: השמאל העביר את הכוח שלו לא רק לבג"צ אלא גם ליועץ המשפטי לממשלה ועוד…

    פוליטיזציה של משפט
    פרופ' מנחם מאוטנר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב

    http://www.youtube.com/watch?v=MaGOlzc8ydM

    החל מדקה 16:26

    להלן התמלול המלא:

    קבוצת מלכי הגבעה של השמאל הפסידה הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובלת הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהיא עושה בעצם, היא העתיקה את הפעילות הפוליטית שלה במידה רבה מאד מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר – לבית המשפט העליון – והפכה אותו למוסד שממנו היא מנהלת פוליטיקה.

    בראש העותרים לבג"צ חברי הכנסת של מר"צ והעבודה והעתירות שלהם תמיד על נושאים פוליטיים.

    בג"צ הפך למוסד פוליטי.

    זה חלק מתהליך.

    בית המשפט העליון פה לא לבד. הקבוצה הזו העבירה את הכוח שלה לא רק מהפוליטיקה של הבחירות, מהכנסת, לבית המשפט העליון, היא העבירה אותו גם אל היועץ המשפטי לממשלה, גם אל אגף התקציבים של האוצר, גם אל מבקר המדינה, גם אל בנק ישראל.

    כל הקבוצות האלה זה קבוצות לא נבחרות של פקידים שמופעלים על ידי הקבוצה הזאת כדי לנטרל את המערכת הפוליטית שפועלת למגינת ליבה של הקבוצה הזאת שאיבדה בכנסת הרבה מאד כוח.

    זה ההסבר הראשון.

    ההסבר השני הוא עליית תפיסה ניאו ליברלית במדינת ישראל.

    ניאו ליברלים עויינים את הפוליטיקה של הבחירות והם עוינים בתי נבחרים והם אוהבים מקומות של פקידות ביורוקרטית משכילה שדומה להם. הם לא אוהבים את הפוליטיקה של הבחירות כי שם יש אנשים לא משכילים כמוהם, לא אנינים כמוהם ולא צרכנים של סגנונות חיים כמוהם, אלא כל מיני אנשים שהם יותר נמוכים במידרגים האלה מהם.

    ולכן הם לא אוהבים את הפוליטיקה, ורוצים לתת הרבה יותר כוח לאנשים שדומים להם, המשכילים האנינים וכו'. נכון שהפוליטיקה בישראל עברה בשנים האחרונות בעיות חריפות של ירידה ברמה שלה וגם חוסר יציבות, אבל היא סובלת מבעיות חריפות ברמה שלה בגלל ההגיון הניאו ליברלי שהשתלט עליה והוא פריימריס במקום הועדות המסדרות.

    ולכן הקבוצה הניאו ליברלית בישראל פועלת במהלך כפול.

    מצד אחד שיקוץ וביזוי הפוליטיקה, שהיא הגורמת להורדת הרמה שלה בגלל הניאו ליברליזם בו היא דוגלת והיא כל הזמן משקצת ומנאצת את הפוליטיקה ומצד שני, היא מאדירה את כל הגופים הלא ליברליים ושוב זו אותה קבוצה. את בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה ואגף התקציבים ומבקר המדינה ואנשי בנק ישראל.

    בית המשפט העליון קרוב תרבותית לקבוצה הזאת ונשמת אפו זה הגנה על הזכויות הליברליות.

    הגנה על הזכויות הליברליות מה פירושה?

    "זכות ליברלית" זה כמו אי מוגן בחומה.

    יש לי את חופש הביטוי וחופש ההתאגדות ואת חופש התנועה, זה הכל כמו איים כאלה שמוגנים מפני חדירה של גורמים עוינים שיכולים לפגוע בי. זאת אומרת זאת הלוגיקה העמוקה של בית משפט ליברלי – לוגיקה של "איים מבוצרים".

    כמטאפורה ניתן לומר שאותה קבוצה חברתית המתגדרת ביומיום בקהילות מבוצרות היא גם זו שמתגדרת בבית המשפט העליון ובמשפט ליברלי שנשמת אפו זה זכויות שהן כמו איים מגודרים.

    לדעתי מלחמת התרבות, הצפיפות על הגבעה הפוליטית ועלייתה הנרחבת מאד של אידיאולוגיה ניאו ליברלית גורמים להבין שבעצם הועבר כאן הרבה מאד כוח לבית המשפט העליון.

    הדמוקרטיה הישראלית נמצאית במשבר חמור לא רק בגלל מה שקורה במערכת הפוליטית שלה. היא נמצאית במשבר לא פחות חמור בגלל מה שקורה בבית המשפט העליון שלה.

    אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה כפול.

    הוא איבד באופן כמעט מוחלט את הלגיטימציה אצל הקבוצות התרבותיות שלא מזדהות איתו ובראש ובראשונה הציונות הדתית והוא איבד הרבה מאד מהלגיטימציה שלו אצל הקבוצות שהכי מזדהות איתו, זה הקבוצות שקראתי להן ההגמונים הליברלים לשעבר, החילונים המשכילים המערביים. אין לי זמן לנתח למה קרה אובדן הלגיטימציה הכפול הזה אבל מה שאני רוצה לומר שלא רק במערכת הפוליטית יש לנו משבר.

    יש לנו משבר לא פחות חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו. כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.

    http://rotter.net/forum/gil/27789.shtml#1

  13. פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג''צ! הגיב:

    לדבריו הליכוד מראה חולשה בפעולתו נגד שלטון בג"צ וחברי הכנסת שלו אינם פועלים לביטול המהפיכה החוקתית של אהרון ברק רק מטעמי נוחות ומטעמים של בון טון ונמנעים מלעשות מה שהם חושבים שהוא באמת ראוי ונכון לעשות, מתוך פחד מהתנפלות עליהם.
    אין זה ראוי שכך יהיה.

    זה לא נעשה אך ורק מטעמי נוחות אינדיבידואליים של חברי הכנסת.

    אבל על חברי הכנסת לזכור שנחצו כל הגבולות, נחצו כאן כל הקווים האדומים ואין אף מדינה בעולם שהכוח של בית המשפט הוא כל כך מרחיק לכת כמו במדינת ישראל.

    הגיעה העת לפעול להפרדת רשויות במדינה.

    על הכנסת לשנס מותניה לחוקק את החקיקה הנדרשת להצלת המדינה היהודית!

    אי אפשר להשאיר את המצב בו בג"צ מתערב בחיינו בנושאים שאינם עיניינו בצורה בלתי מוגבלת כפי שזה נעשה היום.

    לדעתו חברי הכנסת נמנעים מלחוקק את החוקים המתאימים שיבטלו את השפעת חוקי היסוד חוק כבוד האדם וחוק חופש העיסוק, כמו גם את כל התוספות שחוקקו בהמשך על ידי חברי הכנסת שלא הבינו כלל לאיזו צרה הם מכניסים את המדינה במעשיהם, שכן החוקים הללו שימשו לחיסול שלטון הממשלות בישראל ולחיסול החופש של הכנסת לחוקק כרצונה וכחוק, בתור מייצגת ונבחרת של הציבור.

    לדבריו חברי הכנסת דואגים לכיסאם ואינם ממלאים את חובתם מטעמי נוחות וכיסאולוגיה, בשל חשש מפני התנפלות מערכת המשפט עליהם באמצעות התקשורת העויינת והמגוייסת.

    צריך לדבריו שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על קביעות בית המשפט כאשר הוא מעז להתנהג כמחוקק על, על ידי כך שתאמר לבית המשפט: שמענו על פסילת החוק ואנו מחוקקים אותו מחדש.

    יש לכנסת כלים לכך.

    כמו כן יש לבטל את זכות העמידה שמאפשרת לכל אדם או גוף לעתור בלי הרף לבית המשפט גם כאשר הוא אינו נפגע מדבר.

    על מנת לבטל את זכות העמידה, על הכנסת להשתמש באחת מהלכות בג"צ עצמו, שקבע לפני האקטיביזם השיפוטי את הגבול הברור במה אינו יכול לדון ולנסח הלכה כזו לחוק.

    כך יושם קץ להתערבות בג"צ בתחומים שאינם שייכים לתחום הסמכות שלו ואינם סבירים.

    ביטול זכות העמידה תמנע עתירות מהסוג הזה והתערבות לא לגיטימית בעינייני המדינה.

    לדברי פרופ' דיסקין גם כל נושא "צווי הביניים" חייב להיפסק והוא דוגמה לשינוי הנדרש.

    צו ביניים זה למעשה מין תרגיל של בית המשפט העליון שהוא נוקט בו שוב ושוב כשהוא רוצה להתערב וקשה לו לתת הנמקות לפסיקה מוגדרת מסויימת התואמת את עמדותיו ואז הוא נותן צו ביניים וצו הביניים בעצם מתקיים.

    כך הוא נמנע מלנמק את החלטתו ומשתמש בצו ביניים שעד שהצו הופך להחלטי יכולות לעבור שנים או שאף פעם אינו הופך להחלטי ונשאר במצב קבוע.

    צו ביניים זו הוראה שאסור לעשות, או צריך להימנע מלעשות, או שצריך כן לעשות איזשהו דבר ואז, עד שהצו הופך להחלטי, יכולות לעבור שנים ולפעמים אף פעם אין צו החלטי ולכן אף פעם אין אפילו נימוקים לעתירות מהסוג הזה, אך הצו בתוקף.

    את כל הדברים האלה ניתן לשנות בחקיקה בכנסת.

    בית המשפט העליון נטל לעצמו סמכויות שמנוגדות להלכות שהיו מקובלות עד סוף שנות ה- 80 ולכאורה זה דבר שצריך להיות מגובה בחוק, אבל לא היה שינוי חוק בכנסת.

    זה נעשה באופן חד צדדי ע"י בית המשפט ולכן זו פגיעה בשלטון החוק.
    הפרשנות מרחיקת הלכת הזו, הפכה את הפנייה לביהמ"ש להגרלה פרועה.

    בג"צ מרשה לעצמו לבטל חוקים של הכנסת והוא ביטל מעל 10 חוקים בנסיבות שנויות במחלוקת וזה קרה בתקופה קצרה, לעומת המצב בארה"ב למשל, ששם נפסלו 2 חוקים ב- 80 שנה.

    בית המשפט מתערב גם בנושאי מדיניות ובנושאים פוליטיים מובהקים כאשר חוק כבוד האדם וחירותו, או חוק חופש העיסוק נוצלו להתערבות הפוליטית – מדינית.

    החוקים כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק נוצלו ע"י ביהמ"ש על מנת להתערב בכל עניין, לכן הכנסת עשתה טעות! מי שהצביע בעד החוקים הללו מצטער היום.

    באמצעות 2 חוקים אלה ביהמ"ש נטל לעצמו הרבה סמכויות וניתן להפקיע סמכויות כאלה ע"י חקיקה מתאימה.

    שרי משפטים ניסו לעצור את הסחף הזה אבל זה נתקל בעויינות מקיר לקיר מצד ביהמ"ש. פרופ' פרידמן אף אמר את זה. זה לא רק דמיון בראש של הציבור הרחב.

    יש הרבה ביקורת נסתרת ולא בפרהסיה.

    גם שופטים מכובדים פנו אלי ותמכו בי מיוזמתם, אך לא בפרהסיה ורק לאחר שאני אמרתי את הדברים הללו בפומבי.

    מאז אהרון ברק יש שלטון של הפחדה והטלת אימה על השופטים. זה ממש שלטון של טרור. מי שלא מיישר קו נפגע ולא מקודם.

    פרידמן הרי אמר: "מזל שלא דנו אותי כמו שעשו לנאמן ולרמון". לכן יש סיבה מוצדקת לפחד של מי שיוצא נגד האליטה הזו. זה מצב בלתי נסבל, שרוממות הסובלנות בגרונם אך בפועל אינם סובלנים כלפי דעות השונות משלהם.

    רק זכויות של ערבים או מסתננים אפריקנים שחורים מעניינות אותם, אך לא באמת סובלנות אמיתית ולכן מאוד קשה לבקר את בית המשפט העליון.

    אבל כיום זה מחלחל ויש יותר דעות הדורשות שינוי, כי כרגע שופטי בג"צ מובילים להרס שלטון החוק וזה לא דמוקרטי, היות והם לא גוף נבחר בכלל.

    הליך הבחירה היום הוא שהשופטים בוחרים את עצמם.

    על הכנסת לשנס מותניים ולחוקק את החוקים המתאימים על מנת לשנות את המצב.

    http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml

  14. האשכול יציג סידרת כתבות על השמאל שהשתלט על בג"צ ומערכת המשפט ומנהל משם את הפעילות הפוליטית שלו אחרי שאיבד את כוחו בכנסת.
    כך מסכם עו"ד יורם שפטל את הסכנה שמהווה בג"צ במתכונתו הנוכחית להמשך קיומה של מדינה יהודית:

    "ברק ובייניש שעמדו בראש בג"צ כמעט 2 עשורים, עיצבו אותו במודע ובמובנה כבית משפט פוסט ציוני מובהק שחייב לפעול נגד יהדותה של המדינה.

    בג"צ חותר תחת הרוב היהודי במדינת ישראל!

    ישראל היא מדינה יהודית ומדינת הלאום של העם היהודי, אך רק רוב מוחלט ומאסיבי של יהודים באוכלוסיית ישראל הוא המבטיח את יהודיות המדינה.

    האוייב הערבי והשמאל הישראלי, בפועל ובשתיקה, בעזרת בג"צ פוסט ציוני עם פסיקות שחותרות תחת הרוב היהודי במדינת ישראל, עושים הכל כדי לבטל את יהדותה של המדינה באמצעות הכנסת לא יהודים רבים ככל האפשר לארץ.

    כמו כן פועל בג"צ באופן לא חוקי כשהוא מבטל חוקים של הכנסת, כיוון שאין לו רשות לכך. החוק קובע שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה אינו רשאי לעשות שום פעולה שהחוק לא התיר לו אותה במפורש".

    סידרת הכתבות באשכול תציג את הבעיה ובהמשך גם את הפתרונות.

    http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FLKFKE&c41t4nzVQ=EEJ

    1. כיתבו בגוגל: כך השתלט השמאל על בג״צ ומערכת המשפט - כל הפרקים הגיב:

      והיכנסו לעיין במעשי מחריבי ישראל

  15. מעניין שאף אחד לא מתמקד השכם והערב בחלאה כחלון שתקע את המסתננים ואת בג"צ בישבננו הגיב:

    אף מפלגה לא טוחנת את כחלון עד דק על מעשהו המבחיל – מניעת פיסקת התגברות.

    ואלה שכל הזמן מתמקדים במסתננים בדרום תל אביב נשמעים כמו חסרי מוח.

    המסתננים הם המכה של מדינת היהודים ואם השמאל הנאלח יצליח חלילה להשאירם כאן כמו שהוא מעוניין יתחיל תהליך איחוד השבטים שלהם פה בישראל.

    מה זה חשוב איפה הם גרים בארץ?

    עצם היותם פה כאשר יש להם מדינות משלהם זה מעשה הכי מטורף של איבוד המדינה היהודית.

    והאשם היחיד וצבוע חסר המוסר הוא כחלון בעצמו ובלבדו.

  16. בג"צ הוא מפלגת השמאל שאיבד כוחו בכנסת והעתיק פעילותו לבג"צ. הגיב:

    באמצעות תרגיל מלוכלך שנקרא "צו ביניים" חוסם ומונע השמאל בבג"צ כל פעולה של הממשלה והכנסת שלא מתאימה לעמדותיו הפוליטיות.

    צו ביניים הוא עוד תרגיל מלוכלך של השמאל בבג"צ ובו הוא משתמש שוב ושוב כשהוא רוצה להתערב בנושאים פוליטיים מבלי שיש לו נימוק כלשהו לצורך פסק דין.

    פרופ' דיסקין טוען שכל נושא "צווי הביניים" שמוציא בג"צ חייב להיפסק והוא דוגמה לשינוי הנדרש.

    צו ביניים זו הוראה שאסור לעשות, או שצריך להימנע מלעשות, או שצריך כן לעשות איזשהו דבר. היתרון לשמאל בבג"צ בשימוש בצו ביניים הוא שעד שהצו הופך להחלטי, יכולות לעבור שנים ולפעמים אף פעם אין צו החלטי ולכן אף פעם אין אפילו נימוקים לעתירות מהסוג הזה, אבל הצו בתוקף.

    לדבריו צו ביניים זה למעשה מין תרגיל של בית המשפט העליון שהוא נוקט בו שוב ושוב כשהוא רוצה להתערב וקשה לו לתת הנמקות לפסיקה מוגדרת מסויימת התואמת את עמדותיו ואז הוא נותן צו ביניים וצו הביניים בעצם מתקיים.

    כך הוא נמנע מלנמק את החלטתו ומשתמש בצו ביניים שעד שהצו הופך להחלטי יכולות לעבור שנים או שאף פעם אינו הופך להחלטי ונשאר במצב קבוע.

    דוגמא לשימוש בצווי הביניים הללו ניתנה השבוע בדיון בכנסת על בניה ערבית לא חוקית והשתלטות על אדמות המדינה. בדיון בועדת חוץ ובטחון אמר רב סרן יותם בן ציון מהפרקליטות הצבאית, שבג"צ נקרא אמנם בית דין גבוה לצדק אך בבג"צ אין לא צדק ולא חוק.

    להיפך. בג"צ לדבריו מסייע להשתלטות ערבית, פלסטינית ובדואית לא חוקית על אדמות המדינה ומונע מהמינהל האזרחי וממדינת ישראל לשמור על אדמות המדינה מפני השתלטות ערבית עליהן בכך שהוא מונע באמצעות צווי ביניים את מימוש צווי הגירוש וההריסה שהוצאו לגבי הפלישות ושוד הקרקעות והבניה הלא חוקית שלהם.

    במהלך הדיון בכנסת הוצגו לנוכחים תצלומי אוויר ותמונות שגרמו להם תחושת דאגה רבה מאד מהמצב שהתפתח בשטח ועיקר הביקורת הופנתה למערכת המשפטית ובעיקר לשופטי בג"צ ובאופן מפתיע דווקא מפי הדוברים הממלכתיים האמונים על האכיפה והמשפט הצבאי.

    נציגי המינהל האזרחי טענו כי ידיהם כבולות לאור צווי בית משפט ונציג הפרקליטות הצבאית, רס"ן יותם הר ציון, מתח ביקורת חריפה ביותר על בית המשפט העליון והאשים "שהביטוח הטוב ביותר של פלסטיני שבנה באופן לא חוקי הוא פנייה לבג"צ".

    דבריו של רס"ן הר ציון, רמ"ד (ראש מדור) פנים בפצ"ר (פרקליט צבאי ראשי), מכוונים למציאות המתרחשת מיד אחרי מתן צווי ההריסה על ידי המינהל האזרחי, בה פונים הפולשים הפלסטינים לבג"צ בבקשה שיעכב את ביצוע צווי ההריסה עד למתן אפשרות לפלסטינים לזכות תגובה בבית משפט לטענות המינהל.

    כמעט בלי יוצא מן הכלל, שופטי בג"צ נותנים צו ביניים אשר מקפיא את הליכי האכיפה ומאפשר למעשה את המשך ההשתלטות הלא חוקית.

    אחד החסמים המרכזיים שמונעים את אכיפת החוק וסילוק הפלישות הוא השימוש לרעה שעושים הפלסטינים במוסד העתירות לבג"צ.

    מאות עתירות תלויות ועומדות ולא מאפשרות את ביצוע פעולות האכיפה הנדרשות.

    יש משהו לא נורמלי בזה שדווקא בית המשפט העליון האמון על החוק הוא שמאפשר לעבריינים להמשיך ולהשתלט על הקרקע בצורה לא חוקית באמצעות צווי ביניים.

    גם עו"ד יורם שפטל מאשים את בג"צ בהנהגת משטר דיקטטורי המשתמש בצווי ביניים על מנת להחליט החלטות פוליטיות שלדבריו כבר 20 שנה אינן מתקבלות לא בכנסת ולא בממשלה אלא אך ורק בבג"צ.

    לדבריו אפילו דבר כמו תוואי גדר ההפרדה לא נקבע במשרד הביטחון או בממשלת ישראל בהסכמת הכנסת, אלא בבית המשפט העליון, בבג"צ והעובדה שאין לנו עד היום גדר שלמה ומלאה זה רק בגלל עשרות צווי ביניים שהוציא בית המשפט העליון והם שמונעים את השלמת הגדר בירושלים ובכך מפקירים את העיר כולה לטרור, ורק פעילות מוצלחת במיוחד עם הרבה מזל מונעת מצב שבו בכל יום היה מעשה רצח באמצעות מתאבד בירושלים. בגלל בג"צ איש גם לא יודע מתי יקרה תהליך סיום הגדר כולה מחוץ לירושלים.

    סימוכין:

    1."השתלטות מכוונת על אדמות מדינה"

    http://www.inn.co.il/News/News.aspx/267206

  17. הפעם הבחירות הם לא רק על המצב המצויין שנתניהו הביא את המדינה ללא ויתורים ומול אובמה. הפעם הבחירות הם גם על מערכת המשפט. זו שהשופט ברק דרדר את האמון בה והפך אותה לעוד שחקן פוליטי. אין פה שפיטת צדק, אלא ניסיון של גנבת שלטון. למה ויתרו לחברה רות דוד ולשופטת הסמס. למה המפכ"ל הצמיד את הגברת דיין אליו וקבל סיקור אוהד. מיהו איש המסתור שיש לפיד נפגש בדירתו וקבל סיקור אוהד. לפי הטלפון של אפי נוה כשהם לא מעלילים על אנשי ימין הם, לכאורה, עסוקים במסיבות מין. מעולם לא נשפט אדם על סיקור פוליטי בשום דמוקרטיה והכל נעשה, לכאורה, ע"י משפט דרייפוס רק לנתניהו כי לא מסר שטחים לאויב

  18. בית דין של גויים, רשעים גמורים ימח שמם וזכרם, סדום ועמורה, שונאי ישראל.

    1. כמה רוע רוע רוע – אפשר לבלוע?

      מדינת עומק מזעזעת שגנבה לנו את המדינה היהודית שלנו.

  19. בג"ץ והפרקליטות. למה ויתרו לחברה רות דוד ולשופטת הסמס וליש לפיד שנפגש עשרות פעמים עם ארנון משה וקבל סיקור אוהד. לכאורה, לפי מידע מהטלפון של אפי נווה, כשהם לא מנסים להעליל על אנשי ימין, הם עסוקים במין: כך לכאורה התקדמו מתמחות וכך קודם שופט שאשתו התנדבה לעזור לו. בנושא נתניהו שום דבר לא ענייני אלא רדיפת אנשי ימין באמצעות משפט דרייפוס. לא מנצחים בקלפי אז מעבירים בכוח סמכויות לבג"ץ וכך מדכאים אנשי ימין.
    הפשע הוא שארנון משה נסה בצורה לא דמוקרטית לסגור עיתון מתחרה. בתמורה העניק עיתונות טובה למספר חברי כנסת. בכל זאת לא נפתחה חקירה פלילית נגדם למעט נגד איתן כבל, בעצימות נמוכה ללא הדלפות.
    לא מעמידים לדין את ארנון משה בגין נתינת שוחד, אך את נתניהו מעמידים לדין באשמת לקיחת שוחד.

  20. מערכת המשפט תמיד היתה זרוע של השילטון. המלך, הדיקטטור, האנקויזיציה, הבולשביקים. מעולם לא שרתה את העם. כיום בעולם הגלובלי, בעידן הנאור של קץ ההיסטוריה, בית המשפט משרת את הפרוגרסיבים. הוא הזרוע המצליפה והמחנכת של התקינות הפוליטית. כל הלאומים באירופה קורבנות שלה. כשמדברים על חורבן אירופה, הכונה להחלפת הלאומיות באזרחות. מבחינתנו, חורבן הציונות. לא צריך להיות בעל חלומות בשביל להבין את עוצמת ההשמדה של הטיל הבלסטי ששמו גזענות, שמוטח על מדינת הלאום. מילת הפלא שמזרימה מליוני מהגרים, שמסרסת את זכויות הלאום. כיבוש ללא כדור.

  21. חיפשתי, חיפשתי, ולא מצאתי טיעונים קונקרטיים נגד בג"צ. בכל אתר מידה לא מצאתי שום רשימה של החלטות בג"צ, וטיעונים כנגדם. כל מה שאני מצא כאן הוא דמגוגיה ועוד דמגוגיה, וטיעונים של ניפנופי ידיים וספינים. אני מבקש שתרימו את הכפפה, ותכינו רשימה של החלטות בג"צ ב 3-5 שנים האחרונות שבהן נראה שחרג מהסביר ביחסי ההפרדה בין רשויות… עד אז במחילה מכבודכם, שחררו את כולנו מהדמגוגיה שלכם. הגיע הזמן להספיק להזנות את הדיון, ולהתחיל לדון בעובדות לפירטיהן.