המסתנן שהרג את אסתר גלילי ז"ל לא יקבל את כספי הערבות

יעקוב באשיר פאדול, המסתנן מסודן שהכה למוות את אסתר גלילי ז”ל לפני תשע שנים ושוחרר לפני כשנה מהכלא, לא יקבל בחזרה את כספי הערבות שהפקיד עם שחרורו. כך קבע אתמול (שני) דיין בית הדין למשמורת רג'א מרזוק.

בהחלטתו כתב הדיין כי בשיקול הנסיבות ובעקבות הרשעתו בפלילים של המבקש, "לא הובאו ראיות התומכות בטענה לפיה מצבו מצריך את החזרת הכספים שהופקדו". כמו כן הוסיף הדיין כי בניגוד למקרים קודמים בהם הוחזרה העברות למסתננים שהורשעו בפלילים, במקרה של פאדול "נסיבות השיקולים שעמדו בפני בית הדין שונים" ולכן החליט לדחות את הבקשה. יש לציין כי פאדול ובאי כוחו יכולים עדיין לערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. עורכת דינו של פאדול, מיכל פומרנץ, אמרה הבוקר ל'מידה' כי היא "אינה מעוניינת למסור תגובה".

כפי שדיווחנו לפני כשבועיים, פאדול ביקש לקבל את הסכום של 8,000 ש”ח אותו הפקיד עבורו חבר בשם “סולימאן” בעת החלטת בית הדין לשחרר אותו ממשמורת בחודש מרץ בשנה שעברה, ולאחר שסיים לרצות שמונה שנות מאסר על הריגת גלילי ז”ל. במסמך שנשלח לבית הדין טען כי הוא חוסה תחת ההגנה הקבוצתית שמעניקה המדינה למבקשי מקלט מסודן ודרפור, ובכל מקרה “אין כוונה לגרשו מישראל בעתיד הקרוב”.

גורם משפטי המצוי בפרטי המקרה אמר אז ל’מידה’ כי המטרה בקביעת סכום ערבות להפקדה היא פיקוח אחרי האסיר המשוחרר, שעל פי תנאי השחרור אמור להתייצב פעם בשבוע במשרדי רשות ההגירה. כמו כן הפקדון משמש כמנוף לחץ על המסתנן לעזוב את הארץ, מכיוון שרק במקרה כזה יוכל לקבל את הכסף בחזרה.

מבחינה מעשית, במידה ובית הדין היה מקבל את הבקשה להחזרת הכספים על אף עברו האלים והקטלני של המבקש, המשמעות היא שפאדול היה עשוי “להעלם” ולהפר את תנאי שחרורו מבלי שיישא בתוצאות הכספיות, ולהפוך את שהותו בארץ לסופית וקבועה.

שרת המשפטים איילת שקד השיבה אז לשאלת ‘מידה’ בעניין ואמרה כי “המסתננים לא צריכים להיות בישראל. בוודאי לא מסתנן עם עבר פלילי”. לדברי השרה שקד, “אסור שמדינת ישראל תחזיר את הערובה למסתנן, אלא אם יחליט לצאת מישראל".

"מסוכנות לשלום הציבור"

כפי שדיווחנו בהרחבה ב’מידה', פרשת מותה האכזרי של ניצולת השואה אסתר גלילי בדרום תל-אביב בליל ה-24 בפברואר 2010 הייתה רצופה ברשלנות וחובבנות מצד רשויות החוק.

עוד מוקדם יותר באותו לילה תקף פאדול ברחבי שכונת נווה-שאנן שתי נשים וניסה לשדוד אחת מהן. בהמשך תקף אדם נוסף, שהזעיק למקום את המשטרה. למרות שהמסתנן נהג גם כלפי השוטרים באלימות וניסה להיכנס בכוח לניידת, הם בחרו שלא לבדוק את זהותו או לעכב אותו לתשאול.

זמן קצר לאחר מכן נתקל פאדול באסתר גלילי שחזרה מקניות במכולת והיכה אותה בראשה עד שאיבדה את הכרתה והתמוטטה. הוא הותיר אותה שרועה על הכביש, והיא נפטרה מפצעיה בבית החולים.

פאדול נעצר אך בכתב האישום נמנעה הפרקליטות מלייחס לו סעיף של רצח. הוא הורשע בהריגתה של גלילי ונידון לשמונה שנות מאסר בלבד. השופט ציין אז בגזר הדין כי פאדול “התנהג באלימות בוטה בטבורה של עיר כשהינו שיכור קלוט, וחיבל בעוברי אורח וביתר חומרה ותוקף הרג את המנוחה, כך סתם, ללא שהכירה אותו ומבלי שזו בקשה את רעתו”. במקביל, הגישה ביתה של אסתר, קורין, תביעה נגד משטרת ישראל בגין אי מניעת פשע, אך בית המשפט דחה אותה.

בחודש מאי 2015, כחמש שנים לאחר שהחל לרצות את עונשו, דחתה ועדת השחרורים את בקשתו של פאדול לשחרור מוקדם. הנימוקים שנשמעו בוועדה בעד הדחייה מעלים דאגה רבה כאשר לוקחים בחשבון שאותו אדם נמצא ברגעים אלה מחוץ לכותלי הכלא. כפי שתיאר גלעד צוויק ב’מידה’, פאדול לא חווה במהלך מאסרו תהליך שיקום שאמור להפחית את מסוכנותו לציבור והוא תואר על ידי גורמי הטיפול כ”בעל קווי אישיות תוקפניים”.

למרות כל זאת החליט לבסוף הדיין רג’א מרזוק, אותו דיין שדן בבקשה להחזרת הכספים, כי בשם “האיזון הדרוש” יש לשחרר את פאדול. בדברי הסיכום להחלטתו כתב מרזוק כי הדרישה להרחיק מסתנן שהורשע בהריגה ולא שוקם בכלא “אינה סבירה, אינה מידתית ופוגעת יתר על המידה בזכות המוחזק לחירות”. בפסק דין מחודש אוגוסט של דיין בית הדין לעררים מנחם פשיטצקי נמתחה ביקורת על החלטת השחרור ונכתב כי מרזוק “העדיף את חירותו של פאדול תחת השמירה על בטחון הציבור”.

עזות מצח חריגה

קורין גלילי, בתה של אסתר ז"ל אמרה ל'מידה' בעקבות הידיעה על כך שפאדול מבקש את כספי הערבון בחזרה כי “זה בלתי נתפס שיש עורכי דין שמגינים על אדם ממדינת אויב שצפצף על חוקי המדינה, נכנס אליה באופן לא חוקי ורצח ניצולת שואה. אני חושבת זה דבר שצריך להדאיג כל אזרח”. לדבריה, במקרה ובית הדין היה מקבל את בקשתו הייתה זו "החלטה לא מוסרית" ו"זריקת עידוד למסתננים נוספים לבצע פשעים אלימים".

יונתן יעקבוביץ' מהמרכז למדיניות הגירה ישראלית אמר אז ל'מידה' כי כי אזכור בקשת המקלט שהגיש פאדול היא “לא פחות מעזות מצח חריגה, אפילו בקנה מידה שהרגילו אותנו המסתננים ופעילי סיוע רדיקלים”.

לדבריו, אמנת האו”ם קובעת במפורש כי היא איננה חלה על מי שביצע פשעים חמורים וכי אין בעיה לגרש מסתננים המהווים סכנה לשלום הציבור. “יתרה מכך, מדינת ישראל מעולם לא הכריזה שהיא מיישמת מדיניות של אי הרחקה לסודן. להפך, היא הכריזה שוב ושוב גם בבג”ץ כי אין בעיה עקרונית להחזיר לסודן, אך לישראל יש קושי טכני לעשות זאת לאור העובדה שאין לנו יחסים דיפלומטיים עמה. אבל למרות זאת, אלפים כבר חזרו באופן עצמאי ללא חשש”.