אנשי תקשורת, פקידים ופוליטיקאים מניפים ביד אחת את דגל הדמוקרטיה והשקיפות, בעוד היד השנייה עוסקת בחתירה מתמדת תחת בחירתו של העם
תנועות שמאל ברחבי העולם וגם בישראל מזוהות בדרך כלל עם מסרים של מלחמה בממסד, התנגדות לשלטון והרצון לשינוי או להפיכה, במקרים רבים שלא בצדק. מפגינים בעצרות שלום יניפו בגאווה ובבורות דגלים של רוצח המונים כמו צ'ה גווארה, האמנים יתגאו בהיותם אנטי-ממסדיים בזמן שהם מקבלים תמיכה מאותו ממסד בדיוק, והפוליטיקאים יזעקו על דמוקרטיה וחופש הביטוי אך ינסו לגזול את הזכות הזו מכל מי שחושב אחרת מהם.
מניפסטים שלמים נכתבו, תנועות קמו ונפלו, אנשים יצאו למחאות ולקרבות בשם אידיאל השמאל של מאבק בממסד, אך למעשה אותו שמאל מתברר כמשמרו ומטפחו הגדול ביותר של אותו ממסד. באופן דומה, דווקא הגדולים שבמנהיגי השמאל הנלהבים הפכו עם השנים לחסידים מושבעים של המנגנון הבירוקרטי ושל רשויות האכיפה והחוק, בהן הם שמחים לעשות שימוש בכל פעם שבחירת העם לא מוצאת חן בעיניהם.
בהיותם בשלטון הם בונים את אותן רשתות השפעה, וכאשר הם מפסידים בבחירות מתגייס שלטון הצללים למאבק בשלטון הנבחר ובמדיניות אותה הוא מבקש ליישם. לא דרך הפיכה של ממש עם טנקים ברחובות, אלא דרך פקידים ויועצים מתוך השלטון עצמו, לרוב בתירוץ של איזונים ובלמים ושמירה מפני פעילות לא לגטימית של פוליטיקאים. בישראל המציאו לתופעה האנטי-דמוקרטית הזו את השם "שומרי הסף", ובארצות הברית מתייחסים אליה בשנים האחרונות בשמה המדויק יותר – מדינת העומק, הדיפ-סטייט.
מהומה בלתי פוסקת
בספרו 'The case for Trump' שראה אור בחודש שעבר, ההיסטוריון ויקטור דיוויס הנסון מראה כיצד רשתות שלטון בסגנון הדיפ-סטייט היו נפוצות לאורך דברי ימי האנושות. החל ממערך הפקידים של הביזנטים והגילדות בוונציה של תקופת הרנסנאס, דרך האימפריה הספרדית שנשלטה מתוך המנזר המלכותי הענק במדריד, ועד אלפי הבירוקרטים שאכלסו את ארמונות ורסאי.
המשותף לכל אלה הייתה מסגרת קבועה של בירוקרטיה ואליטות סגורות שהיו תלויות בה, אשר מטרתה העיקרית הייתה הישרדות ולא שירות הציבור. מערכת זו הולידה אינספור דרמות, תככים וניסיונות הפיכה, וכך הצליחה להתקיים ולהסתגל לכל שינוי פוליטי או החלפת משטר.
אותם פקידים שמעולם לא נבחרו והיו אמורים להיות חלק ממנגנון טכני וניטרלי, אחזו בכל הכוח במוקדי עוצמה חשובים והפכו לגורם משפיע על חיי האזרחים. במקרים רבים התווספה לכך גם השקפה פוליטית מסוימת יחד עם התפתחות התודעה לפיה הממסד הוא היחיד שיודע מה טוב בשבילנו. כך הלך ונצבר כוח עצום הכולל את זרועות המשפט, הצבא ורשויות אכיפת החוק, שיכול להיות מגויס לטובת כל מטרה. בחירות? דמוקרטיה? זה נחמד, אבל ממתי אנחנו צריכים את האישור של העם בשביל לשלוט?
במאמר שפרסם אמנון לורד ב'מידה' לפני כשנתיים, הוא שייך תופעה דומה לעת המודרנית במדינות כמו טורקיה, מצרים ופקיסטן, שם קיימות רשתות צללים החותרות נגד ממשלות נבחרות ומשתמשות נגדן באמצעי כפייה.
המושג 'דיפ סטייט' זכה כמובן לתחייה מחודשת בשיח עם ניצחונו של טראמפ בבחירות לנשיאות ארה"ב, והמהומה הבלתי פוסקת שמתחרשת מאז בפוליטיקה ובתקשורת האמריקנית, רובה סביב פרשיות שונות שנקשרו לנשיא והסתיימו לבסוף ללא כלום. בחלק מן המקרים נחשפה פעילות ממשית של סוכנויות הממשל בשיתוף עם גורמים פוליטיים נגד הנשיא הנבחר, וגם הוא מצידו לא נשאר חייב ותקף אותן בהתמדה.
מאזן אימה
גם בישראל אנו עדים בשנים האחרונות לתופעה דומה עם שורת החקירות נגד ראש הממשלה, שלוו בהרעשה תקשורתית חסרת תקדים ומבול בלתי פוסק של הדלפות מתוזמנות ומכוונות. חלק מאותן חקירות החלו בעקבות ידיעות שהתפרסמו בכלי תקשורת ואומצו בחום על ידי הפרקליטות, וחלקן פעלו בכיוון הפוך כאשר נרקחו בחדרי החקירות וזכו מיד לרוח גבית באולפנים ובכותרות העיתונים. בכל מקרה, כולן הפכו במהרה גם לקמפיין פוליטי תוך מאמץ כביר להסתיר חשדות דומים נגד פוליטיקאים אחרים ששמם אינו נתניהו.
גם התנהלות המשטרה בשלל הפרשות שנחשפו לאחרונה מגלה מאפיינים מובהקים של דיפ-סטייט. כפי שתיאר ת"נצ גיא ניר בעדותו בוועדת הפנים של הכנסת בחודש דצמבר, גורמים בכירים במשטרת ישראל אספו והחזיקו מידע רגיש על אישי ציבור במטרה ליצור מולם מאזן אימה או להשתמש בו בבוא היום, שיטה שנחשפה במלוא העוצמה בפרשת סיכול המינוי של גל הירש. בזמן שכל אותם קצינים בכירים שהיו שותפים לקנוניות מהסוג הזה ולטיוחן נהנו מחסינות ומעולם לא נתנו דין וחשבון על מעשיהם, דווקא גיא ניר שחשף את השחיתות מצא עצמו נרדף על ידי המערכת.
בואו נסקור בקצרה כמה מהדמויות הבולטות שהיו מעורבות בביצת הדיפ-סטייט הישראלית בשנים האחרונות. החל מגנרלים וגנרלים לשעבר כמו אהוד ברק וגבי אשכנזי, דרך עיתונאים מוטים כמו אמנון אברמוביץ' ורביב דרוקר ועד יועץ סתרים שבעצמו הודה שלקח חלק בשלל שחיתויות כמו אלדד יניב, והפך לפתע ללוחם למען טוהר המידות. כולם חלק מהאליטה הצבאית השבעה, האליטה התקשורתית החד-גונית והסגורה או האליטה הפוליטית של מקורבים ויודעי דבר.
לכאורה היית מצפה מאיש שמאל אמיתי שמפעמת בו הרוח האנטי-ממסדית לסלוד מחבורה כזו, המסמלת את כל מה שרע במנגנון השלטון ובקשריו עם התקשורת. במקום זאת, ברק, דרוקר, יניב ושות' הפכו לגיבורים; חוקרי משטרה, שופטים ופרקליטים – שליחי המשטר ובשר מבשרו של הממסד – הפכו לסמלים שיש להגן עליהם בכל מחיר, כמובן רק במקרה שהם פועלים בכיוון הנכון.
"גבי אשכנזי ויהודה ויינשטיין, שסגר לו בזמנו את התיק, נפגשו אמש במסעדת 206" – @ErelSegal: "גם משה קפלינסקי, אמנון אברמוביץ' ורוני דניאל השתתפו בפגישה. סוג של פגישת מחזור". @dverthaim pic.twitter.com/nrVUI2WFHD
— 103FM (@radio103fm) February 11, 2019
באופן דומה, מפלגה בראשות שלושה רמטכ"לים – התגלמות המיליטריזם השנוא – הפכה לתקווה הגדולה של השמאל הישראלי וראשיה נפגשים בגלוי עם עיתונאים ומשפטנים בכירים לשעבר. דוגמה נוספת ממש מהשבוע האחרון הייתה הניסיון הנבזי לסתום פיות של אזרחים פרטיים ברשתות החברתיות באמצעות תחקיר תקשורתי מופרך ועתירה פוליטית לוועדת הבחירות, רק משום שהשמיעו דעות ימניות.
התופעה המדהימה הזו חושפת לאור היום את הצביעות שנמצאת בבסיס שיטת השמאל: ביד אחת מניפים את דגל הדמוקרטיה והשקיפות, בעוד היד השנייה עוסקת בחתירה מתמדת תחת בחירת העם ובניסיון להשיג רווחים פוליטיים. אין יותר ערכים וגם האמת כבר לא חשובה – העמדה בכל נושא תמיד תהיה תלויה בשאלה האם היא פוגעת בימין או מסייעת לו. השמאל הישראלי, בדחף הבלתי נשלט להפיל את ממשלת נתניהו, יצר וטיפח את מפלצת הדיפ-סטייט. הבעיה היא שאותה מפלצת גדלה, והיא עוד עלולה לטרוף את הדמוקרטיה.
דחוף לטפל תחילה בפרקליטות — הפרדה מוחלטת בין התביעה לשפיטה
במדינת ישראל קיימת תלות הדדית בין בית המשפט לפרקליטות. לכן חוסר ההגינות מצד שופטים שפסיקתם היא ברוב ככל המיקרים הרשעה. אם שופט מסויים מידי פעם מזכה הוא מכונה "שופט סנגורי" השופטים המרשיעים תמיד אינם נקראים "שופטים קטגורים" כיון שזהו המצב הרגיל. הכרחי כמו במדינות המתוקנות לבטל כל זיקה בין פרקליטות לבית המשפט. ולו רק מסיבה זו יש לעבור לשיטה בה מי שבוחר קריירה של תובע לעולם, כן לעולם אסור לו להיות שופט כך זה נהוג בעולם. יחסי התלות ההדדית בין בית המשפט לפרקליטות הם שנותנים לבית המשפט את הכוח לטרור המשפטי שלהם. דוגמאות לעריצות בג"ץ באמצעות הפרקליטות: הפרקליטת פיתחה דרכים לסיכול ממוקד של מינויים שאיננה חפצה בהם מבחינת ההשפקות הפוליטיות. בכך היא לחלוטין משבשת את הליכי המינויים לתפקידים ציבוריים. הפרקליטות מקיימת הליכים אשר במשך שנים היו סודיים והוסתרו אף מהממשלה שמטרתם היא אכיפת יתר כלפי מתישבי יהודה ושומרון ותת אכיפה כלפי גוזלי קרקעות בדואים. כוח כפייה זה מאפשר גם כוח כפייה מדיני מניגוד לחוק – שהרי אין מי שיותר פורע חוקים מבית המשפט העליון.
שופטי העליון נשענים על כוח הטרור המשפטי. כיון שלא כפי שצריך להיות בדמוקרטיה, בישראל אין הפרדת רשויות. זה אומר שהתביעה שהיא מהרשות המבצעת והשפיטה שהיא מהרשות השופטת מקיימות בינהם יחסי גומלין הדוקים. הרי רוב השופטים באים מהתביעה. במדינה מתוקנת צריכה להיות הפרדה מוחלטת. מי שבחר בקריירה של תובע לעולם אך לעולם לא יוכל להיות שופט. כך לשופטים אין כוח על התביעה וזו לא מפתיעה בתביעות לרצון בתי המשפט. בישראל השופטים פוקדים על התביעה להוציא תביעות נגד מדינאים העושים דבר מה שאינו לרוחם! גם משרד היועץ המשפטי פועל לפי רצון בית המשפט!
יש להפריד בין משרד היועץ המשפטי לממשלה לבין התביעה. היועץ המשפטי לממשלה צריך להיות חלק מהממשלה וכשמו ליעץ לטובת העניין כיצד לתפקד חוקית. כפי שנהוג במדינות מתוקנות עליו להיות איש אמונה של הממשלה.. אלא שבזה אין די התביעה כולה צריכה להיות מופרדת מהשפיטה. המצב כיום הוא שהיועץ הוא בראש התביעה שאינה נפרדת מהשפטה. כל זמן שאלו אינם נעשים המשפטנים ימשיכו לרדות בנו.
התנאי אחר הוא הוצאת מינוי שופטים מידי השופטים להם אסור שתהיה דריסת רגל במינוי ממשיכיהם משום שזה מקור הכוח העיקרי של השופטים על התביעה. כך כל מי ששייך לתביעה ושואף להיותר שופט באחד הימים, יעשה הכל לשאת חן בעיני השופטים. יכנע לנורמות שלהם.
שפרירית נסי תגובות יותר קצרות לאף אחד אין סבלנות לקרוא את הטרחנות הארוכה הזו
תודה רבה על הדיוק של בסיס הבעיה. דווקא נהנתי לקרוא.
ראוי לעמוד על מקורותיו ההיסטורים בארה"ב רוסיה וגרמניה.
לאזרח הנאמן לארצו ולעמו. אני מסבירה הרבה בתגובותי, זה במקום לכתוב הצהרות שפשרם אינו מובן. לדעתי אני אומרת הרבה ביחס לאורך תגובותי.
דווקא אני מודה לך מאוד שפרירית, שאת מלמדת את הבורים וקצרי הרוח פרק בהלכות מהפכת הנגד המשפטית הנדרשת כאוויר לנשימה. אני אישית התייצבתי בראש הפועלים לקידומו של יריב לוין לשר המשפטים. יש לו את כל הרקע והניסיון המתאימים כדי לחולל את הפיכת הנגד ונקווה שיהיה לו את אומץ הלב ורוח הלחימה הנדרשים כדי להתעמת ולנצח את המימסד המשפטי המושחת עד היסוד ושאינו חושש לבצע טרור משפטי כנגד הקמים עליו.
אני מניח שלאנשי סמול קשה לקרוא תגובות (אפילו קצרות) שלא מתיישרות עם ה PC שלהם.
אנא המשיכי עם תגובות מאירות עיניים כאלה גם אם יש טרחנים שיקראו לזה טרחנות
מתוך פוסט של אלון גולדברג, 'הליברל הקלאסי', שפירסם היום על התמודדות עם שלטון הפקידות.
הפיסקה העיקרית שקשורה למאמר מתחילה במילים"יש לדעת", והשאר, עוסק בדרך הנכונה לדעתו, להתמודד עם כך.
מכאן:
https://www.facebook.com/classical.liberal.il/posts/2090492524400597?__tn__=-UK-R
"רוב הפוליטיקאים נוהגים לאמץ אסטרטגיה של 'זבנג וגמרנו': לוחמה בשטח בנוי הכוללת דרישות, בוטות, אולטימטומים ודוגמטיות, הכפשות והליכה על ראשם של יריבים/אויבים. מעטים המקצוענים שמאמצים את האסטרטגיה של השרה שקד הכוללת הסכמות, דילים, פשרות והקפדה יתרה שלא להיגרר למלחמות לגופו של אדם. זו דרכה מיומה הראשון במשרד המשפטים.
מה רע בזבנג וגמרנו?
מי שאימץ אסטרטגיה זו במשרד ממשלתי, סיים קדנציה באחת מ-3 דרכים: 1. עם סטטוס קוו ואפס או קרוב לאפס הישגים משמעותיים עליהם ניתן לבנות קמפיין בחירות מנצח. 2. בהפסדים צורבים מול רווחים מובהקים של הצד שכנגד, כמו למשל כל שרי המשפטים מול הפקידות האקטיביסטית-הרדיקלית. 3. המקרה הגרוע מכל: השר הועף ממשרדו (או לא הצליח להיכנס אליו) לאחר שקואליציה אפקטיבית של בעלי אינטרס דומה חברו נגדו במטרה להפילו, ע"י תפירת תיקים או באמצעים אחרים.
יש לדעת, שההתנהגות הבסיסית, הטבעית של הבירוקרטים היא התנהגות של חברים בגילדה סגורה שבה כל אחד שומר על הגב של השני, וכולם פועלים באותו כיוון – אבל ללא תיאום, במטרה לדאוג לתחת או לאינטרסים או לסדרי הקדימויות של עצמם לפני כל דבר אחר. לכן שר שמאמץ את שיטת הזבנג וגמרנו, אומנם זוכה בליטוף רגעי של התקשורת, אך אלה נשכחים מהר מאוד מלב הציבור תחת ההרעשה התקשורתית הכבדה של יריביו במלחמת הבחירות על קול הבוחר.
ההיסטוריה הוכיחה שוב ושוב, שאסטרטגיית הזבנג וגמרנו במשרד ממשלתי תמיד מסתיימת בכישלון נחרץ, וכשבוחנים את פועלם של רוב השרים במשרדם, וביתר שאת בשנים האחרונות, מוצאים את הבירוקרטים הבכירים חוסמים, מעקבים ומשבשים בכל דרך, כל רפורמה משמעותית שתאיים על כוחם, או כל ניסיון אפקטיבי לרענן את שורותיהם באנשים בעלי תפיסת עולם שונה או סדרי עדיפויות שונים או רחמנא ליצלן, נאמנות לרצון השר לפני ואפילו על חשבון טובתם האישית. סביר להניח שמכיוון שרוב רובם של השרים לא מודעים למציאות זו או לא מסכימים עם הניתוח, הם בוחרים לאמץ את באסטרטגיית ברירת המחדל הזמינה, ניסיון לזבנג וגמרנו, ותמיד חוטפים את כל הזבנג וגמרנו עם המשרד…"
"אמת היא ערך ליברלי והיא ערך שמרני, אך היא מעולם לא הייתה ערך של השמאל. אנשים בשמאל אומרים רק מה שמקדם את האג’נדה המיידית שלהם. כוח הוא המצפן המוסרי שלהם, ולכן האמת תהיה משועבדת אליו תמיד" תובנה מופלאה מאתר זה.
אכן מאמרים כאלו כן ירבו. ה"אויב" הוא לא בנט ולא שקד. אלא השמאל, גנץ, לפיד, אשכנזי, יעלון גנץ גנץ
מי היה ה"אחוק" של בנט?
רמז: החבר של נוני מוזס.
מי איפשר לשמאלנים להשתלט על מערכת החינוך?
רמז: זה שמאגף מימין.
מי תמך בפרקליטות המושחתת?
רמז: זו שמבטיחה רפורמה מעמיקה.
לפנים רבות לאויב. כמובן שהבולשביק מסרב להרפות מטרפו הוא לא מכיר את המושג שכל ישר. הכל אצלו תעמולה ואינטרסים.
כמובן שימנים חד"שים מוצאים כאן כר פעולה להפעלת האסטרטגיה הימנית החד"שה: אם אינך יכול להם אידיאולוגית – הצטרף אליהם ופעל בכסות של מפלגה מהוגנת לקידום האג'נדה של ה-deep state.
אינני גזען אבל ייתכן חלק מדברי ישמעו כך.
ובכן, מאז נפילת הקומוניזם לפני כשלושים שנה, מדינות של הגזע הלבן במערב (כולל ישראל, אבל לא כולל רוסיה ומדינות הוויסגרד) עברו מהמלחמה הקרה למלחמת אזרחים קרה או אולי נסתרת. הצד שיוזם את המערכה הזו נקרא "שמאל" (לבן כשלג, אגב) והצד הרדום נקרא "השפויים". מטרת השמאל במלחמה זו היא התאבדות. השפויים בדרך כלל לא רואים את המטרה של האויב ורק מיעוט שרואה את זה, לצערנו הם ניאו נאצים ואנטישמים (חלקית בגלל חלקם הלא פרופורציונאלי של היהודים שתומכים, לצערנו בשמאל האובדני.
היות והשפויים הנם רוב, השמאל מנסה להחליף אוכלוסיות באנשים לא לבנים כדי שאלה בסופו של דבר יחריבו את מדינותיהם שלהם. זאת הסיבה האמיתית להתנגדות הסופנית של השנאל לגדר בארה"ב, לגדר בסיני ולעזרה לפולשים מאפריקה על חופי אירופה.
מדינת העומק היא שיטת הלחימה האזרחית של השמאל כי קשה מאוד להוכיח בגידה. בישראל מדינת העומק בנויה חלקית סביב רשת בוגדים שהם בוגרי קרן ווקסנר, בבריטניה זה רשת Common Purpose, בארה"ב זה התארגנות Justice Democrats שמנסים לעקוף את התהליך הדמוקרטי כדי לשנות את המאזן הדמוגרפי ולהשחים את ארה"ב. אגב חובה לראות סרטון מאלף על שיטות ה Justice Democrats ב YouTube חפשו "Mr Reagan the brains behind AOC" ובמיוחד את הסרטון השני בסדרה.
מי שאינו רואה את הסכנה הקיומית של המלחמה הזו, עיוור.
החכמת אותי.
מטרת המלחמה היא להתאבד? על מה ולמה? למה להשקיע את כל הכוח בלהפסיד? אשמח שתסביר אשר פט.
ליהודי,
שאלתך טובה ולא קלה לענות. היריעה קצרה ומחר עבודה, אך אני לא יכול לעמוד בפתוי… לפחות תשובה קצרה.
אינני בוחן לב וכליות אבל אפשר לעםות שתי הנחות: 1. אנשי השמאל אינם כסילים, ב. אנשים מתכוונים למעשיהם.
למשל, בעווית של טרוף, לפני שלוש שנים, הקנדים בחרו את טרודו ומפלגתו השמאלנית לראשות הממשלה. עכשיו המדיניות של קנדה להביא מאות אלפי "פליטים" אבל בתנאי אחד – הם מוסלמים ואפילו טוב יותר, מוסלמים אפריקאים – מסומאליה. תסכים איתי שמאות אלפים בשנה זה המון לעומת אוכלוסיית קנדה וזה עוד לפני "איחוד משפחות" שיכפיל את כמות הפולשים לפחות פי שניים-שלושה בהמשך, והגידול הטבעי שלהם הוא פי כמה מהקנדים. עוד תסכים איתי שהסומאלים שבאים לקנדה לא יהפכו לקנדים אלא יהפכו את קנדה לסומאליה. לפי ההנחות 1 ו-2 לעיל, אני מגיע למסקנה שטרודו רוצה להפוך את קנדה לסומאליה. והרי טרודו יודע שכאשר מוסלמים יהיו מיעוט אפילו לא רוב אבל גדול מספיק (נגיד 35%), קנדה תתפרק וילדים שלו לא יחיו בגן עדן של חופש ושפע.
אז למה האובדנות? שוב, אינני בוחן לב וכליות אבל ייתכן שיש משהו יהודו-נוצרי "חטאנו-פשענו" ואצל לבנים במשך 3 דורות כבר יש WHITE-GUILT על ההצלחה של תרבות המערב, שהיא תרבות יהודו-נוצרית. זה כבר מעבר ליכולות שלי לנתח אבל הכיוון ברור.
יותר קרוב לבית – השמאל מנסה להחליש את המדינה, לקשור את ידי צהל, למנוע למשל תקיפת אירן – כשברור לכל אדם שהאיום של פצצת גרעין יכול למוטט את ישראל. השמאל נלחם בגדר בסיני כדי שאפריקאים יציפו את המדינה וביחד עם המוסלמים בתוכה, ימוטטו את שילטון היהודים. שוב, ההבחות 1 ו-2 לעיל, כל אדם שעיניו בראשו יודע שאם, חלילה, 1הל יובס, כולנו נישחט, זאת תהיה שואה שנייה – כולל ילדיהם של בוגר(ד)י ווקסנר! אז למה? שוב אינני יודע, אולי גם אשמה לבנה, אולי "זה לא בדור שלי, אולי "יש לי דרכון רומני" וכו. אבל מי שרץ על מול רכבת חזקה עליו שהוא או עיוור או לא רוצה לחיות.
מקווה שעניתי לך. ולמגיב הראשון, מקווה שאתה לא סרקאסטי אלא באמת החכמתי אותך. זה לא רק עניין אינטלקטואלי כאן. זה ממש בנפשנו. יש ביננו אובדניים – הבעיה שהם רוצים לקחת את כומנו עימם שאולה.
האם מידה נותנים במה לטרול
לאסף, אני לא טרול, אני בוט!
היא כבר עכשיו טורפת את הדמוקרטיה.
בדמוקרטיה שרירות של זרועות השלטון מנוגדת לעיקרון הבסיסי של הדמוקרטיה הלא הוא "שוויון האזרח" ובכלל זה שוויון בפני החוק.
אחד בשם אהוד ברק מקים עמותה (טאורוס), גוזר קופון על פגישות שטאורוס מארגנת לאנשי עסקים ופקידי ממשלה בכירים, הדבר מתגלה, ברק מתנצל וסוגר את החברה; הציבור אפילו לא זוכר את הארוע וודאי שאין מה לחקור.
אחרי הכל מדובר באהוד ברק והוא אפילו התנצל.
אבל לו היה שמו נתניהו….
לשמאל אין עם זה בעיה בכלל.
אבל שאלו איש שמאל במה היה בוחר לו נאלץ לבחור בין דמוקרטיה ובין האפשרות שנבחריו יהיו ישרים.
התשובה (ככל שאני נסיתי) היתה באופן לא מפתיע בחירה (מוצדקת כמובן) בדמוקרטיה.
אם תמשיכו ותשאלו איך זה מתיישב עם העובדה שאת טאורוס אפילו לא זוכרים, תשתדלו שתהיה בידיכם גלולה נגד כאב ראש ועוד אחת נגד בחילה.
הראשונה בשביל איש השמאל שיקבל כאב ראש בנסיון ליישב בין השניים והשנייה בשבילכם על מה שתשמעו מהשמאלן.
המלצה – אל תנסו את זה בבית או בנוכחות קטינים!
אין אפס מהתקוממות עממית ומהפכה אזרחית אלימה נגד הדיפ סטייט….
לעצור אותם ולעמיד אותם לדין על בגידה ופשעים נגד העם היהודי!
עניין של זמן עד שנגיע למלחמת אחים/אזרחים כי דיקטטורה לא מחליפים בקלפי….
הבעיה זה איך לזהות את הבוגדים. נגד מי נילחם?
לא לשלטון הוועדים! לא לבזיזת כספי הציבור ועיכוב התפתחות מדינת ישראל! #מצביעים_זהות
https://youtu.be/TEOf3OqR_kw
אוויל!
תצביע לפייקלין ותקבל מדינת הלכה-קפיטלסטית-קיצונית ואפרטהייד. שווה?
כל מילה אמת לאמיתה, השמאל ידוע במוסר כפול ובצביעות.
שהשמאל הדוגל בשלום בחר במפלגת גנרלים שעושים מלחמה, ואילו הימין שדוגל בביטחון אפילו אם צריך להילחם עליו, בוחר במנהיג שהכלכלה בראש מעייניו. עולם הפוך.
הגנץרלים שבראש מפלגת פרקנשטיין שבמירמה קוראת לעצמה "כחול לבן" לא רוצים מלחמה. כולם היו מעורבים בצוק פחדן, כולם לא רוצים להכריע את האוייב. ורק להזכירך, הרמטכל הנוכחי הינו בוגד קרן ווקסנר, סגן הרמטכל שחושב שישראל נאצית, גם הוא ווקסנר. אכן העולם הפוך אבל לא מה שאתה חושב.
קישקוש.
כחול בן לוקחת בעיקר מ"יש עתיד" (מרכז-ימין), ומהמחנה הציוני את כל אלה שהסתפחו לעבודה ולא היו ממש שמאל. וגם כמובן מכחלון, הליכוד וממצביאים חדשים.
https://www.themarker.com/blogs/dror-feitelson/BLOG-1.7091893
הימין לא באמת בוחר ב"הכלכלה בראש מעייניו". מה שבראש מעייניו זו השרדותו האישית. להימלט מבית האסורים (ולעזאזל המדינה, הממלכתיות, שלטון החור, העתונות ומה לא). יתר הימין בוחר במשיחיסטים מסוכנים (פייקלין, בן גביר, סמוטריץ')
הכל קוספירציה.
אין דבר כזה "דיפ סטייט", מאיפה הבאתם את זה? ואיך כ"כ הרבה אנשים מסוגלים להאמין להבלים הללו??
אתר מידה הוא אתר תעמולה של ביבי. שקיפות רחוקה ממנו והלאה כמו שומר כשרות מטריפה.
ולעניין- הימין הישראלי בשלטון 40 שנה ופועל למען סדר היום שלו יפה מאד. קרני אלדד ברגע של גילוי לב כתבה הודתה ב"מקור ראשון" כמה נוח ונעים ומקובל למתנחלים בשנים האלה.
ופתאום יש כח נסתר וסודי שלא מאפשר לפעול??
ההיפך הוא הנכון בנט שר החינוך- בנגלה הוא פלורליסט בפועל הוא משלח את עמותות הימין לישר לימין את ילדי ישראל. ועוד ועוד.
מה שלא נעשה מתוך משרדי הממשלה נעשה מבחוץ על ידי גופים משלימים ומידה בתוכם. ולקינוח מופעי אם תרצו שמכריזים על בוגדים.
כל השאיפה המאורגנת היא להשמיט איזונים מן המשטר הישראלי ולשלוט ללא מיצרים. דמוקרטורה של הימין.
לתגובות כאן- מי בשמאל הציוני התנגד לגדר בסיני?
שטויות ממש
ישראל הרי כולה אפליקציה אהרון ברקית את הגמרא, לא משנה מי שולט. הליכוד את ביבי אימצו רוח גירסה זו אל חיקם , ומאז אנו תקועים בה. מה צריך להישתחרר מהכהונה. מהם האיפיונים למודל זה .הרי זו הכהונה. היא הובאה מהעולם האשכנזי וניתקעה פה בארץ. גם עדות המיזרח ניכנעו ואימצו כהונה זו. כל הפילוסופיה של אהרון ברק צמחה בגטו הישיבתי החרדי באשכנז. הוא נבע מימנה. זה למעשה הכל פה גטאות. המודל המיזרחי שהובא מערב נידחה, ועכשיו מיתברר כמה הטעות גדולה. אני באתי מערב. מצורה כל כך אחרת ושונה. ועתה אני מאמינה באלוהים אבל אחרת. אחרת לגמרי מעולם הכהונה. זה למעשה לשלב בין כל העולמות, ולהציב בחזית את עולם הנבואה. קטגוריה זהותית ניפלאה, ואספקלריה עצמית מושלמת. אמונה שמשולבת בחיי היום היום. לוקחת כלים מהם, ומייצרת אפיק לאומי עיברי מיתחדש וניפלא , שמתאים פרפקט לתנך הפנטסטי העתידני. רואים בטעות בתנך כעברי עבר, ולא היא. הוא עתידני. בסיבת ההיתגלויות האדירות שבו והמצע הפנטסטי שעונה על דרישות המאה 21. היא הרי מדהימה פנטסטית מאה זו שלנו. עם פיתוחים שלא יאומנו. הבעייה בה היא , איבוד המוסר הפיכת האמונה לאנוכרוניסטית, והיפנוט תיכנותי צורני. הזומביות הישתלטה בכל מקום. תיכנות והינדוס כל כך אדיר יוצר רובוטיות זומבית. הוא למעשה ניכפה עלינו כי יד ניסתרת חתרנית פעלה והעזה שלא בצדק. מדינת ישראל הישתנה לבלי הכר כה זרה ומוזרה ואף מבעיתה. אנחנו חייבים להישתחרר מהאליטות כולם ולפנות את הפלאטה כולה לאחרים. אלה היום פאטלים לא מסוגלים להצעיד אותנו למהפכה מחויבת המציאות. חייבת להימצא דרך שחרור מהם כולם ואז תיתאפשר היתחדשות מפתיעה ומרשימה שתביא הזנה רוחנית ניפלאה ונכונה.
ברור!
כי הימין עוד מימיו הראשונים של בגין כראש ממשלה ועד היום (כולל בנט\שקד – ליכוד ב') לא נגעו בדיפ סטייט שהלך וגבר בששון וצבר כוח. מי הפריע לו?
הקונספירציה הבינלאומית לעולם ללא ישראל
אויביה הרבים של ישראל הבינו שלא ניתן לחסל אותה בשדה הקרב, ולכן אימצו דרך אלטרנטיבית שמבוססת על חתרנות פנימית קשה. הדרך הייתה לטפח בתוך המדינה אויב רב כוח שיערער עד היסוד את אושיות הלאום והאומה. האויבים מבחוץ הדביקו לישראל את הכינוי המופרך 'מדינת אפרטהייד', ומימנו בעשרות ומאות מיליוני דולארים ארגוני שמאל פוסט-ציוניים למכביר. המטרה הייתה לחסל את הלגיטימיות של ישראל בעולם, להדק את המצור והחרם הבינלאומי, להקים בליבה של המדינה הציונית מדינה פלשתינית-ג'יהאדית, להרוס את מבנה המשטר ולסרס את הצבא וכן: לפרום את הפרדת הרשויות ולדרוס את זכויות היסוד של האזרח היהודי.
במקביל עודדו האויבים מבחוץ את הדמוקרטיה הליבראלית המשתקת, הסיתו את המיעוט הערבי ורתמו לצדו את הגנת הרשות השופטת שהלכה והפכה עוינת למדינת הלאום היהודי. התנועות הפמיניסטיות של השמאל הרדיקלי זרעו גם הן פחד ופירוד ופירקו את מוסד המשפחה המסורתי.
ישראל הפכה מדמוקרטיה ממוסדת למדינת משפטוקרטיה. בית המשפט העליון החליף את הממשלה הנבחרת, והפוליטיקאים בכנסת הלכו ונכנעו לשלטון בג"צ והיועצים המשפטיים. בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה, צמרת הפרקליטות, אגף החקירות של המשטרה וגופים אחרים של אכיפת החוק ניהלו את המדינה באמצעות פסקי דין, צווים שיפוטיים, חקירות מגמתיות ואף לא בחלו בתפירת תיקים למי שחפצו בחיסולם הפוליטי. כך פוררו עוד יותר את מדינת הלאום, על פי רצון שולחיהם באירופה, אנטישמיים שהתחזו כשוחרי זכויות הפלשתינים.
קליקת בג"צ רבת הכוח ניצחה על התזמורת שעל הטיטאניק. הקליקה שקמה לערער את עצם קיומה של מדינת הלאום היהודי קידמה פלישה של מהגרי עבודה לערי ישראל ועודדה את מימוש זכות השיבה הערבית באמצעות קשרי נישואין. במקביל רדפה הקליקה את מתיישבי יהודה ושומרון באמצעות טרור משפטי, מהלכים וצווים לא חוקיים שביצע המנהל האזרחי עושה דברה. הקליקה גירשה ונישלה מרכוש את המתיישבים שהובאו בפניה כשעתירות השמאל כנגד ההתישבות לא נדונו כלל על פי דיני הראיות, שהם אבני היסוד של המשפט. במקביל, החישה הקליקה את השתלטות הבדואים על אדמות הנגב ואת הפלישה הערבית המאסיבית לאדמות הגליל. הקליקה המשפטית עודדה גם את האפלייה המתקנת לערבים, מבלי לדרוש מהם טיפת נאמנות וציות לחוק ולמדינה. כמובן שהקליקה התעלמה לחלוטין מהחתרנות ההולכת וגוברת של הזרמים הפוליטיים והדתיים בקרב ערביי ישראל.
הנה כרוז שאפיין את מאבקה של תנועת הגאולה כנגד ההשתלטות העוינת האנטי ציוניות:
"אליטות הכוח הללו חרתו על דגלן את המטרות הבאות: לפורר את מדינת הלאום היהודי, להחליש את החברה ואת המוסדות, לקרוע את העם, להשחית את המשפט, להרוס את מוסד המשפחה, לקעקע עד היסוד את הציווי המוסרי צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה (ישעיהו א כ"ז).
תפקיד מפתח בקליקה המשפטית היה כאמור היועץ המשפטי לממשלה, מוסד עתיר כוח שהפר ברגל גסה את האיזונים בין הרשויות, כפה את עצמו באורח אנטי דמוקרטי כישות פוליטית מעל הממשלה וראש הממשלה, ומעל הרשות המחוקקת הנבחרת, כנסת ישראל.
זרועות התמנון ששיגרו האליטות והקליקות היו רבות: המנהל האזרחי ביהודה ושומרון, השליט האמיתי בשטחי יהודה ושומרון כאמור, שפעל כדי להצר את רגלי ההתיישבות; צמרת שירותי הביטחון והקצונה הבינונית והבכירה של צה"ל; רוב המרצים באקדמיה ואנשי האומנויות והבוהמה; אנשי עסקים בכירים; והפקידות הבכירה בכל משרדי הממשלה., מערך השלטון הזה, הסמוי מן העין, פעל בשיתוף פעולה הדוק עם כלי התקשורת השמאלניים. אלה שמשו שופרות התעמולה של "המתייוונים החדשים", כפי שכונו בפי מתנגדיהם, והעניקו להשתלטות הגדולה והעוינת את הלגיטימציה בציבור.
וכך, למרות שמחנה נאמני הלאום היהודי היה הרוב העצום בעם והצליח במשך עשרות שנים להרכיב את הממשלות, הרי בפועל מי ששלט ברוב מוסדות השלטון היו אליטות השמאל הגלויות והנסתרות. מה שהצליח בכל זאת לשבש את המלאכה התקשורתית העוינת היו הרשתות החברתיות, זו העיתונות האלטרנטיבית שחיבלה בשליטה הפסיכולוגית של כוחות הקליקה.
באסיפת עם גדולה שארגנה תנועת "גאולת ישראל" נאמר:
"בעודם מבססים הישג אחר הישג באמצעות בג"צ הם גם הצליחו דרך ערוצי התעמולה בשליטתם –‘התקשורת הממוסדת’ – לערער על עצם הלגיטימציה של קיומה של ישראל.
"הם דוגלים בחלוקת ירושלים, מערערים על לגיטימיות האחיזה של ישראל בשטחי יהודה ושומרון, מקעקעים את זכותו של העם היהודי על ארצו ופועלים על מנת להרוס את זהותה היהודית של המדינה באלף ואחת דרכים נפתלות. הם מעניקים יתרונות לערבים על בסיס הטענה של אפליה מתקנת, תוך הזרמת תקציבים מוגברת והענקת זכויות יתר. זרועות המדינה השונות ובראשן משרד האוצר, שנשלטות בידי הפקידות החתרנית, מסייעים לגורמים הפוליטיים והג'יהאדיים מקרב ערביי ישראל באמצעות מימון נדיב.
"מדיניות האפליה המתקנת המשובשת הזו חייבת להיפסק. ראשי הממשלה בעשורים האחרונים הרימו מזמן דגל לבן ונכנעו לכוחות החתרנות של בג"ץ והשמאל. אנחנו נניף מחדש את דגל הימין והלאום האמיתי. אנחנו נשים לחתרנות המסוכנת הזו קץ."