"ישראל הפכה מדמוקרטיה למדינה בה פקידים מרכיבים ממשלות"

ח"כ אוחנה אומר ל'מידה' בעקבות הדיווחים על התנגדות גורמים במשטרה ובמערכת המשפט למינוי שרים: "בטוח שרה"מ יקבל החלטה נכונה". עו"ד רוטמן: "שר המשפטים צריך לעשות סדר"

"איומים נוסח המאפיה". ח"כ אמיר אוחנה | פלאש90

"זה ביטוי נוסף להפיכתה של מדינת ישראל מדמוקרטיה שבה הציבור אחת לארבע שנים בוחר את נציגיו כדי שינהלו את המדינה, לבין פקידוסטאן –  מצב שבו פקידים שלא נבחרו על ידי הציבור ושלא יבואו לבקש את אמונו בבחירות הם אלה ששולטים ומרכיבים ממשלות", כך אומר ל'מידה' ח"כ אמיר אוחנה בעקבות הדיווחים אמש במהדורות החדשות על התנגדות של גורמים במשטרה ובמערכת המשפט למינוי המסתמן של שרים בממשלה הבאה.

בחדשות 12 דיווחו אתמול כי קיים "חשש במערכות אכיפת החוק מהמינויים הצפויים לתפקידי השרים לביטחון ופנים והמשפטים", והוסיפו כי "גורמים במשטרה חוששים כי ראש הממשלה נתניהו ימנה לתפקיד השר לביטחון פנים את ח"כ בצלאל סמוטריץ' או את השרה מירי רגב ומוטרדים מדיעותיהם הקיצוניות". באותו הזמן בדיוק דווח בחדשות 13 כי "בכירים במערכת המשפט אמרו לאחרונה כי מינוי יריב לוין או בצלאל סמוטריץ' לתפקיד שר המשפטים הינו הכרזת מלחמה על בית המשפט העליון".

דברים אלה מצטרפים לדברים שאמר בשבוע שעבר גיא פלג ב'אולפן שישי', לפיהם "לא יעלה על הדעת שראש הממשלה ייתן את התיק ליריב לוין", ועמיתו אמנון אברמוביץ' אף הוסיף בבדיחות כי "לוין שר משפטים זה עוד שנת מאסר לנתניהו". ח"כ אוחנה אמר ל'מידה' בתגובה כי הוא "בטוח שראש הממשלה יקבל את ההחלטות הנכונות במנותק מהאיומים נוסח המאפיה הסיציליאנית שמשגרים לעברו, הן גורמים במשטרה והן גורמים בתקשורת ובמערכת המשפטית".

לדבריו, "המפכ"ל לשעבר אלשיך אמר לפני שלוש שנים שיאח"ה יכולה להקים ממשלות ולהפיל ממשלות. עכשיו מתברר שהיא מבקשת גם לקבוע איך ומי מקים ממשלות, וכל מי שמבקש לערער את התפיסה הזו הופך לאויב שלטון החוק. עשו את זה לפרופ' דניאל פרידמן ועכשיו עושים את זה לשר יריב לוין ולח"כ בצלאל סמוטריץ'. עשו את זה גם עם חוק היועמ"שים שהגשתי, אז המשפטנים והיועצים היו על הגדרות והכריזו על סוף הדמוקרטיה ועל כרסום בעצמאות המשפטית. את המצב הזה אנחנו צריכים לשנות".

איך בעצם עושים את השינוי הזה?

"זה צריך להתחיל מזה שהשרים מקבלים החלטות במסגרת המשרדים שלהם גם כשהן מנוגדות לחוות הדעת של היועצים. במהלך כהונת הכנסת הקודמת דיברתי עם שרים ושאלתי אותם מתי הם קיבלו החלטה בניגוד להמלצת היועץ המשפטי שלהם, והתשובה הייתה שזה פשוט לא קורה. היועץ הפך מיועץ וממליץ למעמד של פוסק. בנוסף, צריך לשנות את מאזן הכוחות בין בג"ץ לרשויות האחרות, בין היתר באמצעות פסקת ההתגברות שתענה על השאלה של מי המילה האחרונה – האם של הציבור באמצעות נבחריו או של מי שלא נבחר".

אנחנו נראה את זה קורה בכנסת הקרובה?

"אני תומך מאוד בפסקת ההתגברות, ומאמין שחשוב שהיא תהיה חלק מההסכמים הקואליציוניים".

בתור מועמד לתפקיד שר התקשורת, אתה לא חושש שיתפרו לך תיק?

"אחרי שכיהנתי בעבר בשירות הביטחון בתפקידים שבהם סרקו לעומק את עברי כולל פוליגרף וכל הבדיקות האפשריות, אז אני לא חושב שאפשר לתפור לי תיק אלא אם כן ימציאו משהו. אני עושה ואמשיך לעשות את מה שאני מאמין בו, וגם בהקשר למשרד התקשורת יש הרבה מה לעשות. אני מניח שיהיו התנגדויות רבות אבל אנחנו לא נפחד".

"נחזיר את השלטון לעם"

ח"כ סמוטריץ' | פלאש90

כותרות החדשות אמש עוררו תגובות סוערות בקרב המערכת הפוליטית, וח"כ בצלאל סמוטריץ' אמר הבוקר כי הדיווחים מ"גורמים" במשטרה ובמשרד המשפטים מסמלים לדבריו את "שורש הבעיה". על פי ח"כ סמוטריץ', "למשרד המשפטים ולמשטרה יש אג'נדה: לא עוד פקידות שמבצעת את רצון הבוחר, אלא יותר דומה לגולם שקם על יוצרו. אג'נדה שהשתרשה באופן רוחבי במדינת ישראל".

לדבריו, "כאשר קומץ קטן שסיפח בלא היתר סמכויות נרחבות ומתרחבות ושלח אג'נדה זו לתוך משרדי הממשלה במסווה של ייעוץ משפטי ופקידות, זה הדבר הכי רחוק מדמוקרטיה". עוד הוסיף חבר הכנסת כי הוא "מבין את הפחד" מכיוון שלדבריו "אני מגיע כדי להחזיר את האיזון ולהשיב את השלטון לעם. לא במהפכות, לא בגניבת דעת ולא בהיחבא, אלא ברשות ובסמכות של העם".

ח"כ סמוטריץ' הוסיף כי השינויים המתוכננים יעשו "בהקשבה, באופן מדוד עם המון כבוד והערכה לחולקים עליי. לא בדורסנות, לא באופן מפלה ולא תוך פגיעה במי שלא מחזיק בדעות הנכונות. כלומר,  נעשה את זה שונה מהמהפכה הקודמת ונחזיר את השלטון לעם".

לעשות סדר

עו"ד שמחה רוטמן, היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה, אמר הבוקר ל'מידה' כי הציטוטים שפורסמו אמש בחדשות מראים שלמעשה אנחנו כבר במלחמה בין הרשויות: "התפיסה לפיה מינוי נבחרי ציבור שמשקפים עמדות רווחות לתפקיד שר המשפטים היא "הכרזת מלחמה", פירושה שמערכת המשפט מסרבת לשנות את דרכיה בהתאם לרצון העם ורואה בעצם הדרישה חוצפה או חריגה ממקומם של נבחרי הציבור. צריך לקוות שנבחרי הציבור לא יירתעו מהאיומים הגלויים והמוסתרים שמשמיעה המערכת ויבינו שהם דווקא מחזקים את הצורך בבדק בית יסודי".

לדברי עו"ד רוטמן, "בניגוד לתפיסה בה מחזיקים ככל הנראה חלק מאנשי משרד המשפטים, תפקידו של שר המשפטים איננו מתמצה בהשגת תקציבים למערכת או בהגנה עליה בתקשורת. שר המשפטים, כמו כל נבחר ציבור, צריך לקדום מדיניות, ומערכת המשפט במדינת ישראל מתנגדת באופן עקבי לכל רפורמה שתיושם על פי רצון הציבור".

מדוע הם מתנגדים כל כך?

"כל ההתנגדות הגורפת לשינוי היא רק כסות לרצון לשמר מאחזי כוח בידי גורמים בלתי נבחרים במערכת המשפט. למעשה, זו דווקא הסיבה שבגללה המערכת הפוליטית צריכה להתעקש יותר על מינוי שר משפטים שיעשה סדר במערכת המשפט. אם יש עובד ציבור שמצפונו לא מאפשר לו לחיות עם ההחלטות של הנבחר הממונה עליו, הוא מוזמן לפנות את תפקידו".

איך עושים סדר?

"יש לטעמי שלושה צעדים ראשוניים שחייבים להתבצע על ידי שר המשפטים הבא. ראשית כל לחוקק את פסקת ההתגברות, עדיף במודל הבריטי שמבהיר שבית משפט אינו מוסמך לבטל חקיקה. שנית, יש לפעול לשינוי תפקידו ואופן מינויו של היועמ"ש והשבת המשילות, וקביעה של עילות סף בבית המשפט העליון. לבסוף יש לבצע שינוי בשיטת בחירת השופטים שלא השתנתה מאז שנת 1953, למרות שברור לכולם שהתפקיד שבית המשפט העליון ממלא היום בחיי המדינה שונה באופן משמעותי. אין שום סיבה בעולם שהליכי המינוי לא ישקפו את השינוי הזה".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "צר לנו על אמירות בשמם של "גורמים עלומים", משטרת ישראל עוסקת במשימות והאתגרים המשמעותיים העומדים לפתחה ואינה עוסקת במינוי שרים, ותקבל כל החלטה של הדרג המדיני".

פנינו למשרד המשפטים בבקשת תגובה והיא תפורסם מיד עם קבלתה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

23 תגובות למאמר

  1. בישראל אין מערכת משפטית. כדברי פרופ מאוטנר: השמאל שאיבד כוחו בכנסת העתיק את פעילותו הפוליטית לבג״צ ומשם מנהל את המדינה הגיב:

    תפסיקו לספר לנו כל יום שוב ושוב על מערכת המשפט. מדובר בחבורת גנבי שלטון במסווה של מערכת משפט פרקליטות וצמרת משטרה. זהו שקר נתעב והעמדת פנים חולנית ושקופה.

    נמאס מכל אלה שבחרו את עצמם בעצמם באמצעות ועדת הדילים המסריחים שלהם וועדת השתיים האפלה והסמויה והמסתירה והנסתרת בסגנון הקגב שלהם.

    על מי הם חושבים שהם עובדים הנוכלים שטוענים שתיקון המערכת זה חיסול הדמוקרטיה?

    חבורת רמאים.

    את השופטים לא תבחר שום ועדה אלא אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות – בדיוק כמו בכל העולם הדמוקרטי, ורק לאחר שימוע עומק בכנסת במהלכו נברר מהן עמדות המועמדים לשפיטה.

    אלה שהקרן להשמדה יקרה להם וחוק הלאום מפריע להם- שישפטו בבקשה בבריסל או בעזה.

    מי שההמנון שלנו והדגל שלנו – היהודים – במדינה היהודית שלנו- מפריע לו – לא יהיה שופט שלנו בארץ שלנו. שיסע לברלין- או לעזה!

    בישראל אין מערכת משפט. יש דיקטטורה סמולנית מנוולת המתחזה למערכת משפט.

    חצופים ומסוכנים – הביתה!

  2. הם מפחדים לאבד את השלטון,
    הם לא רוצים דמוקרטיה, כי בדמוקרטיה אף אחד לא היה בוחר בהם.
    גם לא לנהל חנות מכולת

  3. הם חושבים שהם סגנים של היושב במרומים - לא נבחרו ע״י העם ולקחו לעצמם סמכויות לא להם! הגיב:

    החלטות מקוממות עד מתי???

    אחרי הבחירות, אחת מהפעולות הראשונות של הממשלה תהיה לחוקק חוק שימנע מבג"צ להתערב במספר נושאים, שאחד מהם התערבות בנושא ביטחון וחוץ, כולל בנושא מסתננים ופליטים, כולל פינוי ישובים ומסירתם לאויב, כולל מניעת גזל אדמות מדינה בגליל ובנגב, כולל שקיפות בנושא בחירת שופטים, כולל הכנסת 20 שופטים לביהמ"ש העליון ומניעת החונטה המשפטים שהיא סגורה ומסוגרת, כולל איסור על הזזת התנחלויות ופירוקן.

    הזוי לחייב את המדינה בטיפול בפצועים ערבים מעזה, הזוי לכאורה השארת הסטודנטית ללמוד באונ' ירושלים, ועוד. דיי!!!

    אין כוחות נפשיים לשמוע את ההחלטות ההזויות לכאורה של השופטים. כל אדם פשוט כמוני מבין שזה הזוי. (גם כל ילד). מעניין היה לראות אם לאחד מהשופטים הנ"ל היה לכאורה ילד או נכד בידי החמאס בעזה, מה היתה תגובתו לעניין. כמו שמעניין היה לראות אם שכניו של אותו שופט, בירושלים, ת"א או בצהלה, היה למשל מסתנן/מהגר עבודה, מה היתה תגובתו לעניין.

    אחד השופטים בהחלטתו בנושא המסתננים הגדיל לעשות שטען לכאורה שגם המסתננים צריכים למצוא בת זוג ולפתח משפחה פה במדינת ישראל. דברים הזויים לכאורה!!!

    לצערי אנשים אלה חושבים שהם סגנים של היושב במרומים, לצערי הם מנותקים מהעם, הם כלל לא נבחרו על ידי העם, לקחו לכאורה סמכויות לא להם, ולכאורה מחליטים החלטות מוזרות.

    לא הכל שפיט!!! ולא הכל מידתיות!!!

    הגדיל לעשות השופט מזוז שטען שלא הכל רשום בחוק, אלא יש נושא של תחושות ואינטואיציה.

    תגידו אלה הם שופטי ישראל שאמורים להחליט רק על פי החוק ובוודאי שלא על פי אינטואיציה??? "חוק יסוד האינטואיציה" כזכור.

    הם יוצאים בגיל 70 לפנסיה, לא כמונו פשוטי העם, מקבלים סכום של 95,000 ש"ח לחודש. ניתוק מוחלט מהעם.

  4. ג׳פרסון: רשות המשפט מתקדמת כגנב וגוזלת את כל סמכויות המדינה... הגיב:

    תומס ג׳פרסון חזה והזהיר מפני התעצמותה של הרשות השופטת ממציאות שבה זו תהפוך לרשות העליונה על פני יתר רשויות השלטון.

    ג'פרסון:

    "זה זמן רב שאני מחזיק בדעה ומעולם לא היססתי להביעה… שזרע חורבנה של הממשלה הפדרלית שלנו טמון במבנה של רשות המשפט הפדרלית. זה גוף שאינו אחראי בפני איש וכמו כוח המשיכה, גם הגוף הזה פועל בלא הפוגה, יום וליל, ומגביר את כוחו טיפין-טיפין, קצת היום ועוד קצת מחר, מתקדם כגנב בצעדי חשאין ומתפרס על פני כל שדה השלטון, עד אשר תיגזלנה כל סמכויות המדינות."

    ג'פרסון ממשיך:

    אם לאחר מכן ישובו השופטים ויאמצו את תורות הכפירה הללו, אז נרשיע ונדיח את כל החבורה… וכי לשם מה פוצל השלטון לשלושה ענפים, אם לא כדי שכל ענף ישגיח על הענפים האחרים, ויתנגד לגזל הסמכויות שהם מבצעים״?

    1. הרמאים מתרצים זאת בהפעלת "דמוקרטיה מהותית"
      הדמוקרטיה המהותית האמיתית
      בישראל לפי השמאל ובתוכו בית המשפט מחייבים את התערבות בית משפט בשם "דמוקרטיה מהותית" מהי להגדרתם דמוקרטיה מהותית זו ולעומת מה? ישנה הגדרה של דמוקרטיה רשמית (פורמלית) לעומת דמוקרטיה מהותית. ההגדרה של השמאל ובתוכו בית המשפט ניתן לחלק לקרטריונים: ——–
      #מטרת קיומה של המסגרת המדינית לטענת השמאל לפי הדמוקרטיה הרישמית: – על השלטון להבטיח את קיומם של כלי המשחק הדמוקרטיים במיוחד את ריבונות העם באמצעות נהלים והסדרים. ואילו לפי הדמוקרטיה המהותית – המדינה קיימת כדי לממש את זכויות האדם.————
      #עקרונות דמוקרים מרכזיים לפי הדמוקרטיה הרישמית: – הכרה בציבור האזרחים כריבון המהווה את מקור הסמכות לשלטון, קיומן של בחירות דמורטיות והכרעת הרוב כדרך לקבלת החלטות. ואילו לפי הדמוקרטיה המהותית לטענת השמאל – המדינה עושה זאת באמצעות הגבלת כוחו של השלטון והבטחת קיומן של זכויות האדם והאזרח. כלומר הממשל הוא מטבעו לשיטת השמאל נגד זכויות אדם.————
      #מרכזיותם של זכויות אזרח: – לפי חלוקה זאת בדמוקרטיה רישמית זכויות אזרח אינן חשובות. ואילו בדמוקרטיה המהותית – מערכת הערכים במדינה שבה הדמוקרטיה מהותית מבוססת על הכרה בערך האדם בכבודו ובחירותו..
      קווים אלו נלמדים בבתי הספר תחת פיקוחו של שר החינוך בנט.

      את מי מציע בית המשפט שיהיה אחראי על קיומה של "הדמוקרטיה המהותית"? כמובן את עצמו בלבד כפוסק אחרון ללא ערעור! אם נבחן עד כמה שומר בית המשפט על זכויות אדם ואזרח למשל בתחום שהוא אמור להיות אמון עליו במשפט עצמו נראה שהמצב הפוך בית המשפט נוהג כבמדינות הפאשיסטיות הגרועות ביותר אין למתדיינים זכויות בפני השופטים וודאי שאם הם נאשמים אז הם מיידית נחשבים לאשמים. נבחן טענה זו בעניין בג"ץ – עצם קיום ערכאה כזו שדנה ללא בחינת עובדות ללא הוכחות הינה עולה שלא תתואר והיא שריד של השלטון הקולוניאלי הבריטי שלא הביא לכאן שופטים מקצועיים. נבחן את ההחלטות של אותו בג"ץ זכויות של מי נשמרות? של תוקפים מאפריקה, של מרצחים ערבים. לא זכויות של האדם היהודי הישראלי נשמרות. אלא שזהו נושא לדיון ארוך נפרד.

      מה הן ההגדרות המקובלות בעולם לדמוקרטיה רשמית לעומת מהותית? יש לזכור שדמוקרטיה פרושה שלטון העם.
      דמוקרטיה מהותית הינה צורת דמוקרטיה בה התוצאה של הבחירות הינה יצוגית של העם. במילים אחרות, דמוקרטיה מהותית הינה צורה של דמוקרטיה הפועלת לפי רצון הנשלטים. למרות שמדינה עשויה להרשות לכל האוכלוסיה להצביע, מאפיין זה אינו בהכרח הקובע את היותה דמוקרטיה מהותית..

      בדמוקרטיה מהותית לאוכלוסיה הכללית יש תפקיד אמיתי בהוצאה לפועל של עניינים מדיניים. כלומר המדינה אינה רק מראית עין של דמוקרטיה אלא היא מתפקדת ככזאת בהתאם. ניתן להתיחס לדמוקרטיה זו גם כדמוקרטיה תפקודית. תוצאות הבחירות הנן רק תחילתו של ההליך, אם על העם לשלוט עליו להשתתף יותר בתהליכי קבלות ההחלטות. כך יהיה שלטון העם בידי העם. זה כמובן סותר לחלוטין את טענת השמאל ובתוכו המשפטנים. אסור להשאיר החלטות על ניהול המדינה בידי משפטנים יהיו אלו יועצים משפטיים הפועלים לפי רצון בית המשפט או
      ההיפך מדמוקרטיה מהותית הינה דמוקרטיה רשמית (פורמלית) בה הצורות המתאימות לדמוקרטיה קיימות אך אינן מנוהלות באופן דמוקרטי. ניתן לאפיין את ברית המועצות לשעבר כדמוקרטיה רשמית (פורמלית), מאחר והחוקה היתה במהותה דמוקרטית אך המדינה נוהלה על ידי עלית פקידותית. זה דומה מאוד לשלטון הפקידים אצלנו. בדמוקרטיה רשמית או דמוקרטיה של הליכים הינה דמוקרטיה בה לעם או לתושבים פחות השפעה מאשר בדמוקרטיות מסורתיות ליברליות. דמוקרטיה מהסוג הזה מאופיינת בכך שמצביעים בוחרים להצביע לנציגים בבחירות חופשיות ולא יותר מזה.

      בדמוקרטיה של הליכים (הדמוקרטיה הרשמית), מניחים שהליך הבחירות הוא לב הסמכות של הנבחרים תוך הנחה שכל הליכי ההצבעה הושלמו כנדרש. בדמוקרטיה של הליכים קיימים רק המבנים והמוסדות הבסיסיים. תנאים אלו מתקיימים בישראל. בישראל ישנה כנסת אחת קטנה של מאה ועשרים חברים שאינה יכולה מפאת קוטנה והנושאים הרבים שעליה לטפל בהם לתפקד תוך קשר עם הבוחרים. בדמוקרטיות בעולם הפרלמנים גדולים הרבה יותר ביחס לאוכלוסיה ובדרך כלל יש גם פרלמנט נוסף הוא הפרלמנט העליון המפקח על הכל. בדמוקרטיה של ההליכים – זו הרשמית, הנציגים הנבחרים משתמשים בהליכי ההצבעות כדי לשמור על מעמדם כנגד רצון העם. כך מונעים הם דמוקרטיה מלאה. דמוקרטיה של הליכים שונה מדמוקרטיה מהותית המתקיימת בעזרת השתתפות שווה של כל הקבוצות בחברה בהליך המדיני. כלומר אכן ישנן דמוקרטיות רשמית ומהותיות כפי שטוען בית המשפט, אך הכונה הפרוש של מושגים אלו שונה לחלוטין ואף הפוך מאלו שהוצגו על ידי בית המשפט. הפרוש האמיתי של דמוקרטיה מהותית הוא שהעם באמת שולט. לעומת זאת הפרוש שנותן לזה בית המשפט הוא, שהוא בית המשפט צריך לשלוט ולקבוע ללא עוררין כיון שהוא בעל הערכים העליונים בניגוד לאוכלוסיה.

      בישראל הדמוקרטיה אכן רק רשמית היא דמוקרטיה של הליכים אך לגמרי לא מהסיבות שמונה אותם השמאל בראשות בית המשפט אלא להיפך. שופטים עושים כדי לגרום לנו לחשוב באופן מוטעה בעזרת הצגת הדברים שלהם. שופטים הרי רגילים לגנוב דעת, לגרום לאחרים לחשוב באופן מוטעה. אין בישראל דמוקרטיה מהותית לכן אפשר להטעות את הציבור בקשר למהותה (של המהותית). בישראל ישנם רק המוסדות הבסיסיים ביותר, לכן יכולים שופטים לקבוע בזלזול שתוצאות הבחירות הן רק פורמליות. משמע כיון שהדמוקרטיה הינה חלקית וחלשה הם עושים לבטלה כליל ולא להתחשב ברצון העם – לקחת ממנו את כבשת הרש. זאת תוך הצהרות הפוכות שהם אלו הדואגים לדמוקרטיה. אילו היו בארץ יותר מהמוסדות הבסיסיים ניתן היה גם לפקח על המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט (גם על הממשלה) ובזאת שופטים אינם מעוניינים כלל.

  5. שופטי בית המשפט הם כמו עדר שאין לו יכולת לעצור ולהגיד: רגע, מה קורה פה??? הגיב:

    כשנהיה בגלות בעוד עשרות שנים, עקב המאבקים הפנימיים בינינו ועקב מערכת אכיפת החוק, לא נזכור את "הכל שפיט", "מידתיות", "חוק ההתגברות", "חוק כבוד האדם וחירותו", "נוהל שכן" "את בג"צ והחלטותיו ההזויות לכאורה" "הסכמת בג"צ באיחוד משפחות פלסטיניות רק בישראל", "אי גירוש המסתננים מישראל", "חוק הלאום", "חוק שוויון בנטל", "מזרח תיכון חדש", "הסכמי אוסלו", "ההתנתקות", "עמונה", "הבאתו של ערפאת לישראל והנשק שנתנו לו שני "מנהיגים", "אינתיפאדות", "טרור הבלונים" "החלטה לחייב את המדינה בטיפול בפצועים ערביים מעזה", החלטה הזויה להשאיר סטודנטית ללמוד באונ' העברית כאשר היא נגד המדינה, "חקירות סלקטיביות", שהיה לנו ראש ממשלה לחצי שעה שקראו לו בני גנץ, ועוד.

    רק נזכור: ש –"העם הנבחר" שחושב שהוא החכם בעמים, יודע לירות לעצמו ברגליים.

    כולנו זוכרים את "חכמי חלם" והסיפורים עליהם. אפשר להקביל אותם לכאורה לשופטי ביהמ"ש העליון שהלכו כמו עדר לכאורה, בדרך "המהפכה השיפוטית", ללא יכולת לעצור ולהגיד "רגע מה קורה פה?"

    מצד שני מאוד נוח שמקבלים פנסיה של 95.000 ש"ח ויש הרגשה שאתה סגן של היושב במרומים, ואתה יכול להחליט על מדינה שלמה. ושאין עליך שום אחריות, ואתה יכול אפילו לתת החלטות לפי אינטואיציה שלך (תשאלו את כבוד השופט מזוז).

    ההיסטוריה לא תסלח להם, אבל למי אכפת ההיסטוריה!!!

    הם לכאורה חיים את הרגע.

    נראה לי מהצד, שהערבים דווקא צוחקים על "העם הנבחר" וגם על שופטיו – ששומרים לכאורה על זכויות האדם לפלסטינים ולערבים, ושוכחים את זכויות האדם של היהודים, הרי בסופו של דבר המלך הוא עירום. אשמח שהמורשת של אותו אדם שפגע לכאורה בצורה בלתי הפיכה במדינת ישראל ובאזרחיה עם "המהפכה השיפוטית" תתרסק לרסיסים. מקווה שיספיק בחייו לראות זאת.

  6. למצא:

    העם היה מרוצה מהשרה שקד.

    העם לא מרוצה מהחונטה של בית המשפט שעובדת בשיטת שמור לי ואתן לך.

    אצלכם בעליון הכל קצת רקוב.

    אתם שחושבים שאתם מורמים מהעם.

    אתם לא המחוקקים.

    אתם השופטים.

    יש כנסת בישראל. רק היא תקבע ולא 15 פוחלצים שיושבים בבית האבן וחושבים שהם מורמים מהעם. חסרי בושה
    הגיע הזמן לפרק את חונטת העליון.

    1. התקשורת מרוצה ממנה, כי היא חלק מהחונטה, ולכן התקשורת יוצאת מכליה כדי לשכנע אותנו שהיא באמת פועלת לטובת הדמוקרטיה.
      התקשורת עוזרת לשקד להנדס את התודעה שלנו בתרגילים זולים וירודים של דוגמנית פתיינית. במקום לפעול לטובת מדינת ישראל היא מקשקשת, מברברת, מזמרת, מדגמנת – בגינוי תקשורתי רצוף, העיקר שנשכח איך היא שיתפה פעולה עם השמאל לחיזוק החונטה המשפטית. הכל הצגה: לגנוב קולות של אנשי ימין ואחר כך לעשות שמאל.
      איילת שקד ידעה בדיוק מיהם דינה זילבר ושאר מושחתי בג"צ ומשרד המשפטים כבר ביום הראשון לתפקידה ובחרה להגן על החונטה המשפטית שרומסת את מדינת היהודים. אחרי כמה שנים כשרת המשפטים אפשר לקבוע בוודאות שאיילת שקד היא שליחה נאמנה של השמאל: בג"צ חזק יותר מתמיד, החלטות השופטים מסנדלות את מדיניות הממשלה וכל המינויים של השמאלנים במשרד נותרו בתפקידיהם, ביניהם המנכ"ל אמי פלמור המזוהה עם מרצ. לא עשתה כלום נגד עמותות השמאל, שתקה לנוכח עינוי קטינים יהודים בשב"כ, אפשרה את סגירת התיק נגד רות דוד, חיסלה את הביקורת על הפרקליטות על ידי סילוק השופטת הילה גרסטל מתפקיד מבקרת הפרקליטות וקיצוץ בסמכויות מבקר הפרקליטות, ברחה לחו"ל בהצבעה על פסקת ההתגברות ולא גירשה אף מסתנן, שתקה כשהדיין פשיטיצקי הודח עקב פסיקתו בדבר גירוש מסתננים, קידמה את החוק לסגירת "ישראל היום", ותרמה לקידום החוק הפמיניסטי למיגור הזנות ולהפללת גברים בלבד, שיבחה את "יושרתו" של שי ניצן שבית משפט קבע כי נהג להפלות לרעה אנשי ימין, והגנה על השופטת פוזננסקי ("תעשו פרצוף מופתע") ועל אפי נווה (יו"ר לשכת עוה"ד).

    2. העם לא היה מרוצה משקד לכן היא לא נבחרה!
      השינויים ההכרחיים ששקד פעלה בהם הפוך
      דרוש שינוי עמוק בפרקליטות תחילה יש להוציא את כל אותם בוגרי קרן וקסלר והקרן לישראל חדשה שהן עוכרות ישראל מזיקות. — שקד לא שינתה את כוח האדם.——.
      פיקוח מיטבי על כל סוגי התביעה. שקד לא דאגה לחקיקה מתאימה עבור הפיקוח על בתביעה בכך הבריחה את גרסטל שניסתה בשעתה בכנות לשנות במשך חודשים ארוכים התחננה לסמכויות ועמדה מול לחצים של אנשי פרקליטות פושעים – אחד מהם הוא שי ניצן שמייד עמדה על טיבו על היותו פושע פלילי. יתכן וזו סיבה שאיילת שקד לא היתה מעוניינת שתשאר ותמליץ על העזבתו. שי ניצן איש שמאל קיצוני מובהק שונא את נתניהו וזה יכול דוקא להתאים לשקד לסלק מדרכה את נתניהו. שקד הינה מאוד לא ישרה מלאה בתכסיסים ותככים בשאיפתה לשלוט. בסופו של דבר לאחר שגרסטל עזבה, שקד עוד המשיכה להפחית סמכויות למפקח החדש על התביעה.—–
      החלטות משפטיות בלתי חוקיות. את זאת במדינה מתוקנת יש לבטל ואף יש מקום להעמיד שופטים עבריינים אלו לדין. במקום זאת שקד ברחה ממהצבעה על חוק ההתגברות. —————יש צורך להעמיד פיקוח משפיע על שופטים שהמען לתלונות ציבור על השופטים לא יהיה שופט בגמלאות אלא נציג ציבור שיבחן מנוקדת ראות של הנפגעים. כיום הנציב מקבל משכורת עתק בתמורה לכיסוי על שופטים והגנה על סורחים. השופטים הנלונים הם הנשאלים והקובעים את המסקנות אודותיהם.————-
      יש לשנות לחלוטין את שיטת בחירת השופטים כך שרק נבחרי ציבור יבחרו שופטים. —– שקד לא שינתה מאומה. שקד מתגאה ומבליטה ששינתה את כוח האדם בשפיטה והביאה הרבה שופטים לא אקטיביסטים. האקטיביזם בא בעיקר לידי ביטוי בבית המשפט העליון בישיבתו כבג"ץ! היא מינתה רק שופט אחד ויחיד לא אקטיביסט השופט שטיין, למרות שהיו לה הזדמנויות למנות עוד הרבה יותר. היא מינתה את השופט עופר גרוסקופף אשר ביחד עם עוזי פוגלמן ויצחק עמית סרב לאפשר למדינה לבחון גם לא מבחינה בטחונית את הבקשה להכנס לקבלת טיפול רפואי והוציאו צו מוחלט להכניס לישראל. זוהי תרומתה של שקד. הקשר כזה המאפשר לשר למנות על פי השקפותיו הוא עניין לשנים רבות או דורות. שקד כמבן בזבזה הזדמנויות אלה.————-
      שינוי הגדרת תפקיד אופן בחירת היועץ המשפטי והפרדה בין היעוץ המשפטי לבין התביעה. ———- שקד בכל הזדמנות חיזקה את מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה כולל בפיקוח על הפרקליטות. למרות חוק מעולה שהוצע על ידי חבר הכנסת אמיר אוחנה היא הביאה חוק אחר לפיו היועץ ימונה על ידי ועדת איתור המורכבת מפקידי המדינה שפרושו שהמנוי יעשה לפי טעמו של בית המשפט העליון והמינוי יהיה לפחות לשבע שנים. כך שקד עשתה את ההפך היא אף חיזקה את מעמדו של היועץ המשפטי והא עכשיו רודן חזק ביותר. על הממשלה לבחור בעצמה את היועץ כפי שהיה בעבר. שקד עקרה נסיון לשוב לכך —שקד סרסה את הנסיון לחוקק חוק זה.—————
      שקד המשיכה לסרס את יכולת תפקוד הממשלה בכך ששנתה סעיפים מהותיים בחוק יסוד הממשלה. היא צמצמה את סמכויות ראש הממשלה והשרים על ידי ביטול סעיף 37(ב) המסמיך אותם להתקין בעניינים מוסכמים. זאת אף בשעת חרום כפי שמסמיך סעיף 41(א'). בכך מאבד חוק יסוד הממשלה את שריונו ומעמדו כחוק יסוד. היא ביטלה גם את סעיף 44(א') לחוק יסוד זה. זהו סעיף האומר כי אין לשנות חוק זה אלא על ידי רוב חברי הכנסת בקריאה ראשונה שניה ושלישית. בכך ביטלה לחלוטין אתשריון החוק כחוק יסוד. בכך המשיכה לסרס את הממשלה ואת הכנסת.————
      שקד גם מינתה את מיכל צוק-שפיר כראש בית-הדין לעררים על פי המלצת מנכ”ל המשרד אמי פלמור, המקורבת לצוק שפיר. פלמור מונתה על ידי ציפי ליבני. למרות שלהנהלת בית הדין סמכויות מנהליות בלבד, מיכל צוק שפור התערבה בתכנים ובפסקי הדין של הדיין פטישיצקי, פטישיצקי פסק בעד הוצאת המסתננים האריתראים מישראל. עיקר התרעומת של צוק שפיר שהוא “מערכתי” ונוטה לקבל את עמדות מערכת הביטחון ורשויות ההגירה כלומר איננו מיישם את האג’נדה של השמאל הפרוגרסיבי לגבי מסתננים ומשפחות מחבלים, על חשבון שיקולים לאומיים וביטחוניים. הדיין המוערך פטישצקי על כן הודח מתפקידו ללא הליך רשמי. השרה שקד לא גיבתה אותו אלא להפך הפכה אותו לבעיה.—————
      פעילותה זו של שקד איננה מקרית או שורה של טעויות גם לא נכון ש"לא הספיקה" יותר, היא הספיקה והספיקה לקלקל. אלו הם הנושאים המהותיים ביותר בכל הזדמנות שהיתה לה לערוך שינוי מהותי לטובה היא לא עשתה ואף חיבלה וסרסה ואף התעלתה שינתה לרעה חוקים שאינם נוגעים לתחום המשפטי אלא ליכולת תפקוד הממשלה.——————— בנוסף לכל אלו עמדה לחוקק נגד בקורת על שופטים על ידי העם במרשתת. אלא שהפעם ראש הממשלה התערב ומנע זאת.———לא היא דאגה לחוקיות ונקין כפיים של בית המשפט.———-
      שקד אומרת : אסור שחקירה תהפוך כלי לחיסול פוליטי. אלא שבפועל מה שקורה שנתניהו זוכה לחקירות לא צודקות. מתנהלים מגעים בין עד המדינה נגד נתניהו שלמה פילבר ליעוץ לבנט ושקד.———–
      אביחי מנדנבליט החליט לא לנקוט בהליכים נגד המעורבים בעניינה של הפרקלטה רות דוד יתכן שחשש מעדותה על הנעשה בפרקליטות ואין לו רצון להסתכן. שקד מייד גבתה את מנגנבליט והודיעה שאין מקום להקים ועדת בדיקה משפטית בעניינה של רות דוד. כתגובה לביקורת כתבה שאיש אינו מחפה על רות דוד בעוד שאת זאת בדיוק היא עושה.—————–
      שקד כן צועקת מה המטרות שצריכות להיות לה אך בביצועיה היא מחזקת את שלטון המשפטנים. דבר אחד שקד באמת עושה והוא יחסי ציבור וראיונות ללא גבול מסע בחירות. שקד לא ראוי לראותך שוב במשרד המשפטים או בכל משרד אחר.

  7. שילטון השמאל בכל חור הוא סימפטום מקרו ומיקרו. מי שהימליך אותם זה אלה ששולטים עשרות שנים .ביבי את הליכוד את הפרשנות הדתית הגלותית שממאנת לקחת אחריות אמונית על המדינה מעדיפה את המימסדיות המואבת כל כך את הבצע כסף ומנעמי השליטה. אמונה היא ניפלאה היא עיקר חיינו כולה מהפכנות לוחמנית.
    כמה אני מעריצה את משה. איש עניו מיכל אדם מתה ליקרוא ביוגרפייה עליו שמאפשרת להאיר אותו את הסיפור שלו. כי הוא אנחנו הנביא הזה. לא רוצה את אהרון עושה עגל הזהב. אני רוצה את מעוף הנבואה. היא הכי אנחנו בעולם היא האידיאל שלנו היא קשורה לאמת ליושר למוסר. היא היד המנצחת של אלוהים היא מבצעת את הסדר הנכון. היא הנבואה שלטה בתנך והיא צריכה וחייבת לחזור.
    למה השמאל שולט כי אלה שמימין ממאנים להישתנות. אז השמאל לקח פיקוד יעשה את העבודה השחורה. הימור על חיינו כולנו. אמאלה כשניקצור מה יהיה.
    חייבים להישתנות. להתחיל מחדש אחרי שיבעים שנה. בישראל היום מישהו היזכיר מישפט חכם נכון אליטות ישנות. זה בדיוק. האליטות הישנות מימין ושמאל מנהיגות אותנו ברע הפכו חיות טרף המליכו עלינו שילטון זר. ממאנות לשאת באחריות לייצר רעיון. רק שחרורנו מהם יביא יציאת מיצרים בת המאה 21. הם כולן תקועות בדיפ סטייט עמוק עמוק וההמון משלם על זה מחיר. אליטות ישנות כולם .

    1. המדינה מפרפרת את המכבסה.
      כמה אני מעריצה את הדלאי ככה.
      חייבים להשתרש. כולם תקועים בדיפ שיט.
      להתראות יאללה ביי

  8. כך מסכם עו"ד יורם שפטל את הסכנה שמהווה בג"צ במתכונתו הנוכחית להמשך קיומה של מדינה יהודית: הגיב:

    כך מסכם עו"ד יורם שפטל את הסכנה שמהווה בג"צ במתכונתו הנוכחית להמשך קיומה של מדינה יהודית:

    "ברק ובייניש שעמדו בראש בג"צ כמעט 2 עשורים, עיצבו אותו במודע ובמובנה כבית משפט פוסט ציוני מובהק שחייב לפעול נגד יהדותה של המדינה.

    בג"צ חותר תחת הרוב היהודי במדינת ישראל!

    ישראל היא מדינה יהודית ומדינת הלאום של העם היהודי, אך רק רוב מוחלט ומאסיבי של יהודים באוכלוסיית ישראל הוא המבטיח את יהודיות המדינה.

    האוייב הערבי והשמאל הישראלי, בפועל ובשתיקה, בעזרת בג"צ פוסט ציוני עם פסיקות שחותרות תחת הרוב היהודי במדינת ישראל, עושים הכל כדי לבטל את יהדותה של המדינה באמצעות הכנסת לא יהודים רבים ככל האפשר לארץ.

    כמו כן פועל בג"צ באופן לא חוקי כשהוא מבטל חוקים של הכנסת, כיוון שאין לו רשות לכך. החוק קובע שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה אינו רשאי לעשות שום פעולה שהחוק לא התיר לו אותה במפורש".

    סידרת הכתבות באשכול תציג את הבעיה ובהמשך גם את הפתרונות.

    http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FLKFKE&c41t4nzVQ=EEJ

    לעיון:

    http://rotter.net/forum/gil/27344.shtml

  9. השמאל בישראל איבד את כוחו בכנסת אך לא השלים עם החלטה דמוקרטית זו של הבוחר הישראלי ובשיטות אפלות השתלט על בית המשפט העליון הגיב:

    השמאל בישראל איבד את כוחו בכנסת אך לא השלים עם החלטה דמוקרטית זו של הבוחר הישראלי ובשיטות אפלות השתלט על בית המשפט העליון ועל כל מערכת המשפט על ידי החדרת אנשיו בלבד לשם ומשם הוא מנהל את הפעילות הפוליטית שלו, עוקפת הממשלה והעם.

    את תהליך הפיכת בג"צ והמערכת המשפטית כולה על כל זרועותיה השונות למרכז פעילות של השמאל החל אהרון ברק לבצע משהתמנה לשופט בבית המשפט העליון.

    אהרון ברק הוא אדם ערמומי וחסר עכבות, שפרופסורים ומומחים למשפט בעלי שם עולמי עמדו על שיפלותו ועל חוסר המוסריות וחוסר כיבוד החוק שלו.

    פרופ' פוזנר דייק וכינה אותו דיקטטור ואדם שעבר על החוק אולי יותר מכל אדם אחר והישווה בינו לבין נפוליאון שלקח את כתר האפיפיור והניח אותו על ראשו. הוא מצא בו היבריס וחוצפה חסרת גבולות המעידה על זלזולו בעם בישראל ובתוצאות הבחירות והזהיר את מערכת המשפט האמריקנית מללמוד ממעשים נוראים אלה.

    אהרון ברק הוא ניצול שואה ובשל חוויה משפילה ומזעזעת זו יכול להיות שראיית עולמו עוצבה באופן מעוות ובלתי הפיך ואם זה המקרה הרי שזו נכות נפשית.

    ההלכה היהודית אוסרת למנות מי שהוא נכה פיזית או נפשית לעמוד בראש מערכת ציבורית כלשהי, שכן נכות נפשית או פיזית משבשות את התנהלות האדם והוא עלול לפגוע בהחלטותיו ומעשיו בטובת הכלל.

    אהרון ברק הוא דוגמא מצויינת לכך שההלכה פועלת נכון, שכן הוא אחראי על הרס הפרדת הרשויות במדינת ישראל על ידי הפיכתה של מערכת המשפט לממשלת על באמצעות המהפיכה החוקתית השיקרית שביצע ללא רשות או סמכות מהכנסת.

    אהרון ברק הרס את מערכת המשפט והפך אותה למרכז פעילותו הפוליטית של השמאל.

    מצד אחד של המתרס עומדים אירגוני השמאל הממומנים במימון זר, פראי ופושע ללא שום פיקוח ממשלתי או אחר יחד עם מפלגות השמאל שעותרות ללא הרף בנושאים פוליטיים ומצידו השני של המתרס עומדת מערכת משפט פוליטית של השמאל ופוסקת פסקי דין לטובתם של אותם גורמים עלומים אלה שמטרתם חיסול המדינה היהודית וזכותה הגוברת על כל זכות אחרת – להתקיים!

    סימוכין:

    פרופ' פוזנר הסיר את המסווה מעל פרצופו של ברק.

    פרופ' פוזנר : "אהרן ברק שודד-ים משפטי והחוק בשבילו הוא רק טיוטה. אהרן ברק שבר את השיא העולמי ביהירות שיפוטית. הוא האיש שהפר את החוק יום יום ויותר מכל אחד אחר. בביקורתו כותב פוזנר: לישראל אין חוקה, רק חוקי יסוד שחוקקה הכנסת ואותם הגדיר מחדש ברק כחוקה וקבע כי הכנסת אינה יכולה לבטלם.

    מדובר ברעיון מדהים.

    תארו לכם שהקונגרס האמריקאי יחוקק חוק כלשהו ובית המשפט העליון שלנו יחליט שלעולם אי אפשר יהיה לבטלו, כאשר החוק המדובר נחקק בתמיכת רבע בלבד מחברי הקונגרס, שהרי בישראל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו נחקק בתמיכת 32 ח"כים בלבד. ברק אינו מנסה להגן על גישתו השיפוטית כי אם לוקח כמובן מאליו שלשופטים יש סמכות טבועה לגבור על חוקים. גישה כזאת יכולה להיות מתוארת כתופסת שלטון בכוח.

    מערכת המשפט בישראל הרואה עצמה חופשיה לגבור על החלטות של הגורמים הנבחרים באופן דמוקרטי, מטשטשת בעצם את הדמוקרטיה.

    בית המשפט בישראל הוא שיוצר את דבר החקיקה בישראל, תוך שהוא, בית המשפט, הופך את החוקים עצמם לטיוטה ראשונה שהוא חופשי לשכתבה.

    ברק גם קבע כלל שאין לו אח ורע בחוק האמריקאי, שכל החלטת ממשלה הנחשבת 'בלתי סבירה' בעיניו ובעיני בית המשפט היא גם מטבעה בלתי חוקית. כך הוא קבע שביהמ"ש יכול לאסור על הממשלה למנות אדם לתפקיד כלשהו, אם עבר על החוק וגם אם קבל חנינה, או אם קיים חשד שעבר עבירה אתית; והוא גם יכול להורות על פיטורי שר בממשלה אם הוגש נגדו כתב אישום; ושביהמ"ש יכול להחליט אם לשחרר טרוריסטים במסגרת הסדר פוליטי; ושבכוחו לבטל פקודות צבאיות ולהורות לממשלה להזיז את גדר ההפרדה שאמורה למנוע מטרוריסטים מתאבדים לחדור לשטחי ישראל…

    רק בישראל מעניקים השופטים לעצמם את הסמכות הזו, לביקורת שיפוטית מופשטת, מכוח עצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת, מפי הרשות המחוקקת.

    זה מזכיר את נפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו. ברק פשוט דרס את הדמוקרטיה ואת החלטות המחוקקים בישראל.

    ברק פשוט ציפצף על החוק הכתוב ולש אותו כרצונו, באורח אנטי דמוקרטי מובהק, אולי דיקטטורי.

    יכולים נבחרי העם לחוקק מה שיחוקקו, אבל ברק יהפוך את חקיקתם על פיה ויחליט על דעת עצמו, כאילו היה נפוליון מס' 2, בשביל אזרחי ישראל ומחוקקיה".

    http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=9415

    שופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק – מעין שודד-ים משפטי

    http://www.haaretz.co.il/misc/1.1559062

    לעיון האשכול:

    http://rotter.net/forum/gil/20101.shtml

    לעיון האשכול:

    פרופ' דיסקין: צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג"צ!

    http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml#15

  10. אהרון ברק שינה את שיטת המישטר בישראל ללא סמכות או רשות מהכנסת. שינוי שיטת המשטר הוסתרה באמצעות הגדרה מטעה שהפילה את כולם בפח. הגיב:

    אהרון ברק שינה את שיטת המישטר בישראל ללא סמכות או רשות מהכנסת. שינוי שיטת המשטר הוסתרה באמצעות הגדרה מטעה שהפילה את כולם בפח.

    מה פירוש "מהפיכה חוקתית"? אין דבר כזה בדמוקרטיה! מה שבוצע זו הפיכה לא חוקית בדרכי מירמה.

    עד היום לא טיפלה הכנסת במעשה ההפיכה הלא חוקית, מפחד תפירת תיקים לנבחריה, כפי שמעידה כתבת גל"צ אילאיל שחר, שהם אמרו לה בעצמם.

    כאשר איבד השמאל את השלטון בישראל, חשב ברק להעביר את השליטה הפוליטית אל מערכת המשפט ובכך לעקר את שלטון המחנה הלאומי שזכה בבחירות הדמוקרטיות.

    לשם כך השתמש בשני חוקי יסוד (חוק כבוד האדם וחרותו וחוק חופש העיסוק) שהועברו בכנסת על ידי דן מרידור שהיה בקשרים עימו ואולי אף לבקשתו.

    חוק כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק הם שני חוקים אמורפיים ומחוררים שאיפשרו לשופטים להכניס לתוך החורים כל פסק דין שהיה ברצונם תחת הכותרת: כבוד וחופש.

    מיד משהתקבלו חוקים אלה בכנסת הם שימשו קרדום לחפור בו את הקבר לדמוקרטיה הפרלמנטרית של מדינת ישראל היהודית.

    כדי לייצר מערך של אנשים שיפעלו לעיקור כוחה של הממשלה תמך אהרון ברק בהצעתו של הרמן שוורץ, יהודי אמריקני, להקים את תוכנית המשפטנים אותה מממנת גם הקרן החדשה NIF.

    התוכנית הכשירה משפטנים שהקימו את רשת אירגוני השמאל שפעילותם העיקרית היתה והינה עתירה בלתי פוסקת לבג"צ לצורך עיקור פעולות ומטרות הממשלה וביטול חקיקה לאומית של הכנסת.

    "הדמוקרטיה הפרלמנטרית" נכבשה והפכה על פי הגדרת הכובשים ל"דמוקרטיה חוקתית".

    הדמוקרטיה החוקתית יוצרה באמצעות פסק דין בנק המזרחי של ברק הנשמע תמים לחלוטין ולא כך הוא.

    לישראל אין כלל חוקה, בדיוק כמו שלבריטניה אין ולכן היא לא יכולה להיות דמוקרטיה חוקתית.

    חברי הכנסת לא הבינו כלל את שהתרחש מתחת לאפם ומכל מקום היה מאוחר מדי, כיוון שבית המשפט פסק שמעתה כל חקיקה תיבדק על ידי בג"צ ותיפסל אם לא תעמוד באמות המידה של הנאורים אותם הוא מייצג בלעדית. מעתה החל תהליך שכל חוקי הכנסת וכל מעשי הממשלה אולצו לעבור בדיקות "מידתיות" שונות ומשונות.

    בכך הושלמה ההשתלטות הלא חוקית על מערכת המשפט והשמאל שאיבד את כוחו בכנסת העתיק את פעילותו הפוליטית לבג"צ ולמערכת המשפט באופן מושלם.

    מדינת ישראל הפכה מדמוקרטיה פרלמנטרית בה הפרלמנט קובע את מהלכי המדינה, לדמוקרטיה חוקתית, בה בג"צ ומערכת המשפט קובעים את מהלכי המדינה.

    מדובר בדיקטטורה, בה בג"צ ואנשי מערכת המשפט והיועצים המשפטיים הנטועים בכל מקום, הם הקובעים בכל נושא פוליטי בו אמורה לטפל הממשלה, ללא יכולת לפטר או להיפטר מהם כאשר העם אינו מרוצה מתפקודם ומעשיהם.

    סימוכין:

    1.הכתבת המדינית של גלי צה"ל מספרת על תמיהתם של השרים על המינוי של עו"ד שי ניצן אך חוששים להצביע נגד. "זה עלול לסבך אותנו ואנחנו חוששים מחקירה בענייננו. יזכרו לנו וזה רק יסבך אותנו", אומרים השרים בשיחות הסגורות.

    http://www.inn.co.il/News/News.aspx/243878

    2.מרידור אמר לפני הטקס: "זהו יום משמעותי עבורי. ברק השפיע על מערכת המשפט ועל החברה הישראלית. אנשים ברמה הזו לא מוצאים כל יום. יש מעטים כאלה בעולם וצריך להתגאות על כך שיש אדם כזה בתוכנו".

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/479/173.html

    3.ארי שביט בראיון עם אהרון ברק:

    שביט: יצרת דמוקרטיה חוקתית שהכנסת כלל לא התכוונה אליה!

    ארי שביט לאהרון ברק: חשבת שאתה הופך באותו יום לאחד מהאבות-המייסדים של הדמוקרטיה הישראלית?

    "בעצם מה שאתה אומר הוא שבית המשפט העליון יצר ב-95' את הדמוקרטיה החוקתית הישראלית על סמך החלטה של הכנסת, שהכנסת לא היתה מודעת לחלוטין למשמעותה".

    http://www.mqg.org.il/%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA/%D7%90%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%9F%D7%91%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/tabid/351/Default.aspx

  11. את היועץ המשפטי לממשלה נהגו לבחור ממשלות ישראל בעצמן עד שנת 1993. הגיב:

    את היועץ המשפטי לממשלה נהגו לבחור ממשלות ישראל בעצמן עד שנת 1993.

    במסגרת האסטרטגיה של השמאל להעתקת מוקד השליטה למערכת המשפטית העביר אהרון ברק את בחירת היועץ המשפטי לידי בג"צ.

    מאז לדברי פרופ' פרידמן איבדו הממשלות את היכולת למנות יועץ משפטי וזה נזק בלתי נתפש ודבר חמור מאד.

    אנשים רבים תוהים ואף מתרעמים על כך שממשלות ישראל בוחרות לעצמן תמיד יועץ משפטי לממשלה שהוא קילומטרים שמאלה מעמדותיהן האידיאולוגיות.

    זאת משום שהציבור לא יודע שאת היועץ המשפטי לממשלה כופים על הממשלות 15 השופטים שבחרו את עצמם בעצמם לכהן במוסד הפעילות הפוליטית של השמאל – בג"צ.

    אהרון ברק ביצע את ההפיכה השלטונית שלו להשלטת השמאל צעד אחרי צעד.

    אחד הצעדים שלו היה מניעת יכולת הממשלה להמשיך לבחור לעצמה יועץ משפטי כשהעביר את משימת בחירת היועץ המשפטי לידי בית המשפט, כדי שהיועץ המשפטי לממשלה יוכל לשמש ידו הבוחשת של בג"צ בקרבי הממשלה.

    ברק עשה זאת באמצעות "חקיקה" מטעם בית המשפט בפסק דין בעניין אחר, כי זו השיטה.

    כך זה מתואר בויקיפדיה:

    "בעת הדיון במשפט דרעי ב-1993 פסק בית המשפט העליון כי חוות דעתו המשפטית של היועץ היא שמחייבת את ראש הממשלה ואת הרשות המבצעת כולה. בעיני בג"צ היועץ הוא הפרשן המוסמך של הדין. בכך הגדיר בית המשפט העליון ועיצב את דמותו של היועץ כסמכות המשפטית המכרעת בשירות המשפט הציבורי הכפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד".

    מאותו יום הפך תפקיד היועץ המשפטי לממשלה עוד מינוי שכופה השמאל.

    ממשלת ישראל והכנסת הנבחרת הפכו מאותו יום לבובות חסרות משמעות, שנכנעות לכל הנחתה של היועץ שהפך על פי "חקיקת" בג"צ – "לסמכות המשפטית המכרעת הכפוף לפיקוח בידי בית המשפט העליון בלבד"…

    השמאל בבג"צ השלים את השתלטותו על מדינת ישראל.

    בספרו "הארנק והחרב" מתאר פרופ' פרידמן את האסטרטגיה של העתקת מוקד השליטה למערכת המשפטית.

    הנה כך מתאר פרופ' פרידמן את המהלך הזה:

    "המהפכה המשפטית התרחשה בכל החזיתות. המשפטנים סימנו כמטרה להעביר את השליטה האפקטיבית מידי הממשלה והכנסת לידי בית המשפט העליון, לידי היועץ המשפטי לממשלה ולידי הפקידות הבכירה בפרקליטות"…

    "המאבק היה על כוח", מסביר פרידמן. "ברור שלבית המשפט יש מגמה ליברלית מובהקת והדבר בהחלט השפיע על ממשלות הימין. נתניהו היה תחת חקירה בפרשת בראון-חברון. הנזק הגדול ביותר שגרמה החקירה הזו הוא שהוא איבד את היכולת למנות את היועץ המשפטי לממשלה. מאז, הממשלות איבדו את השליטה במינויים וזה דבר חמור מאוד. ראו מה קורה היום: תפקיד פרקליט המדינה הוא תפקיד כל כך מרכזי ולממשלה אין שום השפעה עליו. לדעתי זה בלתי-נתפש".

    את כל הדברים האלה חייבים לשנות בחקיקה בכנסת!

    סימוכין:

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/524/203.html?hp=1&cat=402&loc=58#talkback

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%AA_%D7%A9%D7%9E%D7%92%D7%A8_(%D7%94%D7%99%D7%95%D7%A2%D7%A5_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98%D7%99_%D7%9C%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%94)
    ‏‏

  12. בג"צ אף החליט שזו זכותו להשפיע על הרכב הממשלה וכתוצאה מכך איבדה הממשלה את זכותה למנות למשרות אמון את מי שנראה לה ראוי לאמונה. הגיב:

    פרופ' פרידמן:

    בג"צ ניכס לעצמו את תפקיד שומר המוסר על ידי הגבלת יכולת התפקוד של אלה שנבחרו לשלוט.

    בג"צ אף החליט שזו זכותו להשפיע על הרכב הממשלה וכתוצאה מכך איבדה הממשלה את זכותה למנות למשרות אמון את מי שנראה לה ראוי לאמונה.

    בג”צ רואה עצמו חופשי להתערב בכל מינוי בשירות הציבורי בעילה של חוסר סבירות וחוסר הסבירות הזה עשוי להתבטא בכל עניין שרק ניתן להעלות על הדעת.

    בג"צ פסק שבחירת המועמדים תתבצע אך ורק על ידי ועדה (בראשות משפטנים) לאיתור מועמדים למינויים. ועדה זו חוקרת, בין היתר, תלונות אנונימיות שראויות למשטרים שלא היינו רוצים לחיות בהם.

    סינון מועמדים והגשת מועמד יחיד לאישור הממשלה הפכו לנורמה.

    הממשלה לא יכולה למנות את פרקליט המדינה המתאים לדעתה. פקיד מביא פקיד. פקיד בכיר מביא פקיד בכיר וכאשר השר חולק על הפקידות, הוא מסתכן בכך שעמדתו תהיה בלתי סבירה בעיני יועציו המשפטיים.

    שר שלא מקבל את עמדת הבירוקרטיה, מסתכן בפנייה לבג"צ בטענה שהוא פועל באופן בלתי סביר. קרה אפילו שהיועץ המשפטי מתח ביקורת פומבית על ראש הממשלה. בארה”ב פקיד בכיר כזה היה מפוטר מיד.

    בג”צ פוסל פעמים רבות וללא שום בסיס חוקי, מינויי מנכ”לים למשרדים ממשלתים או מינויים בכירים אחרים, בתואנה שהוא מגן על אמון הציבור במוסדות השלטון.

    מעורבות זו של בית המשפט בהחלטות ממשלתיות פגעה קשה באמון הציבור בבתי המשפט, כיוון שמעורבות בית המשפט נעשית מטעמים שאינם קשורים לחוק כלשהו.

    "משאיבדה הממשלה את סמכותה בענייני מינויים היא איבדה גם את יכולתה למשול", כותב פרידמן בספרו הארנק והחרב בעמוד 482.

    שופט בית המשפט האמריקני לערעורים, ריצ'רד פוזנר, כתב במאמר ביקורת חריף על בית המשפט של אהרן ברק שלרעיון "שכל החלטה של הממשלה הנחשבת לא סבירה בעיני בג"צ היא גם לא חוקית, אין אח ורע בדין האמריקני".

    פרופ' פרידמן מוסיף וקובע שבהתנהגותו הזו "בית המשפט הפך את עצמו לזירה מרכזית למאבקים פוליטיים" ומדגיש כי "אין תופעה כזו בשום דמוקרטיה אחרת".

    לספרו קורא פרידמן הארנק והחרב על מנת להבהיר שמערכת המשפט אינה יכולה לקנות את אמון הציבור בכסף או באמצעות חרב. מי שלא זוכה לאמון הציבור הודות לתפקודו – אבוד.

    אמון הציבור במערכת המשפט התדרדר לכך ש-36% בלבד נותנים בה אמון.

    סימוכין:

    1.https://mida.org.il/?p=22357

  13. באמצעות תרגיל מלוכלך שנקרא "צו ביניים" חוסם ומונע השמאל בבג"צ כל פעולה של הממשלה והכנסת שלא מתאימה לעמדותיו הפוליטיות. הגיב:

    בג"צ הוא מפלגת השמאל שאיבד כוחו בכנסת והעתיק פעילותו לבג"צ.

    באמצעות תרגיל מלוכלך שנקרא "צו ביניים" חוסם ומונע השמאל בבג"צ כל פעולה של הממשלה והכנסת שלא מתאימה לעמדותיו הפוליטיות.

    צו ביניים הוא עוד תרגיל מלוכלך של השמאל בבג"צ ובו הוא משתמש שוב ושוב כשהוא רוצה להתערב בנושאים פוליטיים מבלי שיש לו נימוק כלשהו לצורך פסק דין.

    פרופ' דיסקין טוען שכל נושא "צווי הביניים" שמוציא בג"צ חייב להיפסק והוא דוגמה לשינוי הנדרש.

    צו ביניים זו הוראה שאסור לעשות, או שצריך להימנע מלעשות, או שצריך כן לעשות איזשהו דבר. היתרון לשמאל בבג"צ בשימוש בצו ביניים הוא שעד שהצו הופך להחלטי, יכולות לעבור שנים ולפעמים אף פעם אין צו החלטי ולכן אף פעם אין אפילו נימוקים לעתירות מהסוג הזה, אבל הצו בתוקף.

    לדבריו צו ביניים זה למעשה מין תרגיל של בית המשפט העליון שהוא נוקט בו שוב ושוב כשהוא רוצה להתערב וקשה לו לתת הנמקות לפסיקה מוגדרת מסויימת התואמת את עמדותיו ואז הוא נותן צו ביניים וצו הביניים בעצם מתקיים.

    כך הוא נמנע מלנמק את החלטתו ומשתמש בצו ביניים שעד שהצו הופך להחלטי יכולות לעבור שנים או שאף פעם אינו הופך להחלטי ונשאר במצב קבוע.

    דוגמא לשימוש בצווי הביניים הללו ניתנה השבוע בדיון בכנסת על בניה ערבית לא חוקית והשתלטות על אדמות המדינה. בדיון בועדת חוץ ובטחון אמר רב סרן יותם בן ציון מהפרקליטות הצבאית, שבג"צ נקרא אמנם בית דין גבוה לצדק אך בבג"צ אין לא צדק ולא חוק.

    להיפך. בג"צ לדבריו מסייע להשתלטות ערבית, פלסטינית ובדואית לא חוקית על אדמות המדינה ומונע מהמינהל האזרחי וממדינת ישראל לשמור על אדמות המדינה מפני השתלטות ערבית עליהן בכך שהוא מונע באמצעות צווי ביניים את מימוש צווי הגירוש וההריסה שהוצאו לגבי הפלישות ושוד הקרקעות והבניה הלא חוקית שלהם.

    במהלך הדיון בכנסת הוצגו לנוכחים תצלומי אוויר ותמונות שגרמו להם תחושת דאגה רבה מאד מהמצב שהתפתח בשטח ועיקר הביקורת הופנתה למערכת המשפטית ובעיקר לשופטי בג"צ ובאופן מפתיע דווקא מפי הדוברים הממלכתיים האמונים על האכיפה והמשפט הצבאי.

    נציגי המינהל האזרחי טענו כי ידיהם כבולות לאור צווי בית משפט ונציג הפרקליטות הצבאית, רס"ן יותם הר ציון, מתח ביקורת חריפה ביותר על בית המשפט העליון והאשים "שהביטוח הטוב ביותר של פלסטיני שבנה באופן לא חוקי הוא פנייה לבג"צ".

    דבריו של רס"ן הר ציון, רמ"ד (ראש מדור) פנים בפצ"ר (פרקליט צבאי ראשי), מכוונים למציאות המתרחשת מיד אחרי מתן צווי ההריסה על ידי המינהל האזרחי, בה פונים הפולשים הפלסטינים לבג"צ בבקשה שיעכב את ביצוע צווי ההריסה עד למתן אפשרות לפלסטינים לזכות תגובה בבית משפט לטענות המינהל.

    כמעט בלי יוצא מן הכלל, שופטי בג"צ נותנים צו ביניים אשר מקפיא את הליכי האכיפה ומאפשר למעשה את המשך ההשתלטות הלא חוקית.

    אחד החסמים המרכזיים שמונעים את אכיפת החוק וסילוק הפלישות הוא השימוש לרעה שעושים הפלסטינים במוסד העתירות לבג"צ.

    מאות עתירות תלויות ועומדות ולא מאפשרות את ביצוע פעולות האכיפה הנדרשות.

    יש משהו לא נורמלי בזה שדווקא בית המשפט העליון האמון על החוק הוא שמאפשר לעבריינים להמשיך ולהשתלט על הקרקע בצורה לא חוקית באמצעות צווי ביניים.

    גם עו"ד יורם שפטל מאשים את בג"צ בהנהגת משטר דיקטטורי המשתמש בצווי ביניים על מנת להחליט החלטות פוליטיות שלדבריו כבר 20 שנה אינן מתקבלות לא בכנסת ולא בממשלה אלא אך ורק בבג"צ.

    לדבריו אפילו דבר כמו תוואי גדר ההפרדה לא נקבע במשרד הביטחון או בממשלת ישראל בהסכמת הכנסת, אלא בבית המשפט העליון, בבג"צ והעובדה שאין לנו עד היום גדר שלמה ומלאה זה רק בגלל עשרות צווי ביניים שהוציא בית המשפט העליון והם שמונעים את השלמת הגדר בירושלים ובכך מפקירים את העיר כולה לטרור, ורק פעילות מוצלחת במיוחד עם הרבה מזל מונעת מצב שבו בכל יום היה מעשה רצח באמצעות מתאבד בירושלים. בגלל בג"צ איש גם לא יודע מתי יקרה תהליך סיום הגדר כולה מחוץ לירושלים.

    סימוכין:

    1."השתלטות מכוונת על אדמות מדינה"

    http://www.inn.co.il/News/News.aspx/267206

  14. כחלק מהאסטרטגיה של אהרון ברק להעברת הכוח מהממשלה והכנסת שנבחרות על ידי העם לידי בג"צ הוא החליט לנקוט בעוד תרגיל שמאלני הגיב:

    כחלק מהאסטרטגיה של אהרון ברק להעברת הכוח מהממשלה והכנסת שנבחרות על ידי העם לידי בג"צ, ששופטיו נבחרים בועדה של 9 אנשים שבהם 3 שופטים, הוא החליט לנקוט בעוד תרגיל שמאלני שנקרא "זכות העמידה".

    מדובר במושג משפטי שפירושו, שבית המשפט פותח את שעריו לכל מי שרוצה זכות לעמוד בפניו ולתבוע בנושאים שאינם פוגעים בו כלל. באמצעות הרחבת זכות העמידה עקף ברק את הממשלה והכנסת והחל לבסס את ממשלת בג"צ שקובעת מדיניות ואף מחוקקת במקום הכנסת באמצעות השחלת "חקיקה" בפסיקותיה.

    עד שנות ה-90 של המאה העשרים נדרש עותר בבג"צ להראות נזק ספציפי שנגרם לו על ידי המדינה ולכן הוא עותר נגדה. הפסיקה קבעה שעניין אישי באינטרס ציבורי אינו מספיק כדי להעניק זכות עמידה.

    אולם, בתהליך הדרגתי, הקלו שופטי בית המשפט העליון בדרישות זכות העמידה והשופט ויתקון השמיע את דעתו כי אין לקבוע מסמרות בעניין זה: "עלינו להשתמש בשיקול-דעתנו ולהכריע בכל מקרה על פי נסיבותיו". אחר כך הרחיקו שופטי בית המשפט העליון לכת ובריש גלי אמרו שגם עותר שלא יוכל להצביע על נגיעה אישית בו או על פגיעה אישית בו, יוכל להגיש עתירה לבג"צ.

    היקפה של זכות העמידה נמצאת במחלוקת קשה בין תומכים למתנגדים, כאשר השמאל הפוליטי הוא זה שתומך בהרחבת זכות העמידה כדרך להגביר את כוח השופטים מול הממשלה והכנסת.

    פרופ' מאוטנר שהוא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, לשעבר דיקן הפקולטה, שבאוקטובר 2007, פורסם שמו כמועמד לכהונת שופט בבית המשפט העליון, ניסח זאת כך: "ההגמונים לשעבר הגיבו על כישלונם ב'פוליטיקה של הבחירות' בהעתקת המאבקים הפוליטיים שלהם לזירה של בית המשפט העליון והם עשו זאת בדרך של הגשת עתירות לבית המשפט, שנועדו לשבש את מהלכיו של השלטון הנבחר".

    עכשיו משנפתחה הדרך על ידי מתן זכות העמידה הלא מוגבלת בבג"צ של אהרון ברק לעתירות של כל דיכפין ובכל עניין, יכול היה השמאל הפוליטי לעתור בסיטונות ועל כל דבר ונושא ללא כל הגבלה.

    העתירות הסיטוניות של השמאל היו עבור בג"צ הזמנה להנחתה: "בית המשפט חבר לקבוצה היהודית-חילונית הניאו ליברלית ושיתף עמה פעולה באופן הדוק ועקבי לשם הגנה על הערכים המשותפים לקבוצה ולו" וזאת למורת רוחן ההולכת וגוברת של קבוצות אוכלוסיה אחרות בעם שלא הזדהו כלל עם ערכי השופטים ואפילו התנגדו להם בתוקף.

    לדעתו של פרופ' פרידמן המשמש כפרופסור למשפטים באוניברסיטת תל אביב וחתן פרס ישראל לחקר המשפט, הדבר נעשה פשוט כמלחמה פרימיטיבית ועיוורת על כוח ושליטה. לא יותר מ "דרוויניזים פוליטי", כהגדרתו, שפוגע במשילות של כל ממשלה באשר היא. זה התאפשר לדבריו בגלל שמלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון והמשבר הכלכלי של שנות השבעים והשמונים הובילו למשבר אמון בין העם לשלטון ושמגר וברק הריחו את החולשה של הדרג הפוליטי ועשו הכל על מנת לנצל את ההזדמנות ולנכס למערכת המשפטית כמה שיותר כוח וסמכויות.

    העוצמה נרכשה על ידי הרחבה מוחלטת של זכות העמידה ופתיחת שערי בג"צ לכל דכפין, תוך שימוש מופרז בעילות אמורפיות כמו "סבירות" ו"מידתיות" שיצקו למעשה את התוכן לדוקטרינת "הכול שפיט" תוך הרחבה דרמטית של סמכויות בית משפט השלום במטרה לרכז את מירב הערעורים השוטפים במחוזי ולפנות את משאבי בית המשפט העליון לעיסוק בסוגיות ציבוריות וחוקתיות, מה שהפך אותו למעין בית משפט לחוקה מטעם עצמו.

    כל זאת תוך פתיחת חקירות בלתי-פוסקות מטעם מערכת המשפט נגד נבחרי ציבור במטרה להלך עליהם אימים ולהחליש את כוחם, תוך גילוי מעורבות אקטיבית-פולשנית בכלל המינויים בממשלה ובשירות הציבורי ופסילת חוקים ויצירת חקיקה פסיקתית עוקפת כנסת.

    "המאבק היה על כוח", מסביר פרידמן ותוך כדי המאבק ניכסו השופטים לעצמם עוד ועוד כוח. מקרה נתניהו שהיה תחת חקירה בפרשת בראון-חברון מדגים היטב את הנזק הגדול שגרמה החקירה הזו. בעקבותיה ראש הממשלה בישראל איבד את היכולת למנות את היועץ המשפטי לממשלה. מאז הממשלות איבדו את השליטה במינויים וזה דבר חמור מאוד. כתוצאה מכך גם את פרקליט המדינה שהוא תפקיד כל כך מרכזי לממשלה, אין לה רשות למנות ואין לה שום השפעה על המינוי".

    בד בבד פותחה בפרקליטות "טכניקת הסיכול הממוקד של מינויים", כותב פרידמן. "הכלי הקטלני הזה כנראה לא הומצא בפארסת מינוי נגיד בנק ישראל בחודשים האחרונים.

    יעקב נאמן נאלץ לפרוש מתפקיד שר המשפטים לאחר שהוגש נגדו כתב אישום מופרך בגין עדות שקר. מינויו של רובי ריבלין לאותו תפקיד סוכל ב-2001 לאחר שנפתח נגדו תיק חסר שחר.

    חיטוט בעברם של מועמדים ופרסום דופי זה או אחר שנמצא בהם העכירו בשנים האחרונות את האווירה והגיעו לממדים ששיבשו לחלוטין את הליכי המינויים לתפקידים רבים בשירות הציבורי.

    התערבות נוספת שנויה במחלוקת היתה בעניינו של דן חלוץ. בעת שהיה מפקד חיל האוויר התראיין חלוץ לעיתון "הארץ". היה זה לאחר חיסול ממוקד של בכיר בחמאס, שגרם להרג של 14 פלסטינים שהיו בסביבתו של המחבל. "מה הרגשת?" נשאל הקצין וענה: "מכה קלה בכנף…וזה הכל"…

    העתירה שהוגשה בעניין ביקשה להשעותו עקב עמדתו המוסרית כפי שהשתקפה בראיון. בניגוד למצופה, בית המשפט לא זרק את העותרים מכל המדרגות. הוא דרש מחלוץ להתייצב ולשטוח את עמדתו: "לא רק אישור או הכחשה של הדברים, אלא גם את עמדתו הערכית של המשיב לגבי האמירות".

    לאחר הסבריו של חלוץ והתנצלותו, העתירה נדחתה, אך המסר המאיים היה ברור".

    פרידמן טוען ש"התעניינות זו בהשקפת עולמם ובערכיהם של אזרחים, דומה להתעניינותה של הכנסייה הקתולית בהשקפת עולמם של מאמיניה כדי לבדוק שמא אינם כופרים חלילה בדוקטרינה הכנסייתית. גם המשטר הקומוניסטי ראה את גודל הסכנה שבהענקת תפקידים ציבוריים לכאלה הכופרים בתורתו. בג"צ נושא את דגל הליברליזם…וההיסטוריה מלמדת על כך ש…ליברליזם קיצוני יכול לגלות סימני דורסנות מפחידים".

    הצד השני של משוואת המינויים הוא ההדחות שכופה בג"צ.

    לכן כפי שאומר פרופ' דיסקין ראש המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית לשעבר ויו"ר ועדת המועצה להשכלה גבוהה למינהל ולמדע המדינה, שיש לצמצם ולהחזיר את ממדי זכות העמידה למידותיה בסוף שנות ה-90 ולא לאפשר לכל אדם או גוף לעתור בלי הרף לבית המשפט גם כאשר הוא אינו נפגע מדבר.

    לדבריו, על מנת לצמצם את זכות העמידה, על הכנסת להשתמש באחת מהלכות בג"צ עצמו, שקבע לפני האקטיביזם השיפוטי את הגבול הברור במה אינו יכול לדון ולנסח הלכה כזו לחוק.

    כך יושם קץ להתערבות בג"צ בתחומים שאינם שייכים לתחום הסמכות שלו ואינם סבירים.

    ביטול זכות העמידה תמנע עתירות מהסוג הזה והתערבות לא לגיטימית בענייני המדינה.

    http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml#34

    סימוכין:

    1.http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%94

    2.http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=139489

    3.http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml

    4.http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml#17

  15. בג"צ חותר תחת הרוב היהודי במדינת ישראל באמצעות פסיקות הנוגעות לערבים ולמסתננים. הגיב:

    ברק ובייניש שעמדו בראש בג"צ כמעט 2 עשורים, עיצבו אותו במודע ובמובנה כבית משפט פוסט ציוני מובהק שחייב לפעול נגד יהדותה של המדינה.

    בג"צ חותר תחת הרוב היהודי במדינת ישראל באמצעות פסיקות הנוגעות לערבים ולמסתננים.

    כמו כן פועל בג"צ באופן לא חוקי כשהוא מבטל חוקים של הכנסת, כיוון שאין לו רשות לכך. החוק קובע שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה אינו רשאי לעשות שום פעולה שהחוק לא התיר לו אותה במפורש.

    ישראל היא מדינה יהודית ומדינת הלאום של העם היהודי, אך רק רוב מוחלט ומאסיבי של יהודים באוכלוסיית ישראל הוא המבטיח את יהודיות המדינה.

    האוייב הערבי והשמאל הישראלי, בפועל ובשתיקה, בעזרת בג"צ פוסט ציוני עם פסיקות שחותרות תחת הרוב היהודי – ציוני במדינת ישראל, עושים הכל כדי לבטל את יהדותה של המדינה באמצעות הכנסת לא יהודים רבים ככל האפשר לארץ.

    בג"צ חותר תחת הרוב היהודי במדינת ישראל באמצעות הפסיקה שלו ולכן הוא כמעט וביטל את חוק האזרחות והכניסה לישראל, דבר שהיה מציף את ישראל במאות אלפי ערבים. חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג – 2003 הוא חוק ישראלי השולל הענקה של אזרחות ישראלית או תושבות בישראל, לפלסטינים תושבי יהודה והשומרון או רצועת עזה שהם בני זוג של אזרחים ישראלים.

    5 שופטים הסכימו לבטל את החוק מול 6 שלא הסכימו, כשברק ובייניש הובילו את המחנה שרצה לבטל את החוק וחתר תחת יהדותה של המדינה.

    האבסורד הוא שהשמאל שטוען שהוא רוצה כביכול מדינה יהודית ולכן רוצה היפרדות מהערבים ביו"ש ובעזה באמצעות הקמת מדינה ערבית בלב הארץ, למרבה הפליאה לא מוחה על הצפת המדינה בערבים ובמוסלמים אפריקנים באמצעות פסיקות בג"צ.

    החוק אומר שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה לא רשאי לעשות שום פעולה, למעט פעולה שהחוק התיר לו אותה במפורש.

    אין שום חוק במדינת ישראל שמאפשר לבג"צ לבטל חוק של הכנסת ולכן בג"צ חורג מסמכותו ותוך רמיסת החוק נתן לעצמו את הרשות לחבל בחוקים של הכנסת.

    בעולם יש בתי משפט שמותר להם לפסול חוקים של הפרלמנט וזאת משום שהחוקה התירה להם לפסול חוקים של הפרלמנט.

    כשבג"צ פסל את החוק נגד הסתננות, הוא הפך את ישראל למדינת כל מסתנניה, בה להם יש זכויות הגוברות על זכויות אזרחי ישראל.

    מהו אותו חוק הסתננות שבג"צ פסל, מה אומרים שופטי בג"צ בפסק הדין שלהם ואיך מתגברים על בג"צ?

    בפסק הדין ההזוי טוענים השופטים שלא ייתכן שנפגע בזכויותיו של המסתנן לחיי חברה פה, לחיי משפחה פה, לעבודה על חשבון ישראלי שיפוטר למענו ולבריאות על חשבון הציבור.

    מאיפה לוקח בג"צ את הרשות להגיד דברים כאלה בכלל?

    הרי הזכויות עליהן מדברים השופטים הן אך ורק זכויות של אזרחי המדינה. כיצד זה מוקנה לשוהה לא חוקי שחדר למדינה באופן של ביצוע עבירה ובג"צ מקנה לו זכות לעבוד ולהינות מחיי חברה פה?

    מבחינה משפטית יש להם רק זכות אחת והיא להיות מגורשים מהארץ למדינה שלישית שמוכנה לקבל אותם מרצונם. לא החוק כולא אותם כי אם הם עצמם.

    בג"צ גם אומר בפסיקתו בנושא המסתננים, שיש לזכור שמאסר ללא קביעת אחריות פלילית צריך להתקיים רק במקרים נדירים בעוד בג"צ הוא אוייב החרות מספר אחת במדינה. מדובר בצביעות שלא תיאמן.

    כל שנה נעצרים למעלה מ- 20.000 אנשים בטרם נקבעה אשמתם ובברכת בג"צ. במדינת ישראל בברכת בג"צ ועל פי פסיקתו נשלחים 20.000 אזרחי ישראל (ולא מסתננים לא חוקיים) למעצר ללא קביעת אחריות פלילית, אבל זה מותר כי הם לא סודנים. שם בג"צ לא חושב שיש בכך פגיעה בחיי המשפחה ובצריכת חיי התרבות והפנאי שלהם. זה משמיעים לנו השופטים האלה בבג"צ רק כאשר מדובר בפולשים לא חוקיים מאפריקה.

    עוד ממשיך בג"צ ואומר שכליאתם היא פגיעה אנושה בזכויותיהם, בגופם ובנפשם ומגדיל ומתפלסף שהמסתנן אינו נכנס לארץ ומאבד את זכויותיו היסודיות.

    אך המסתננים כלל אינם אזרחים ולכן אין להם שום זכויות ואפילו לא זכות להיות כאן מבחינה משפטית.

    את המסתנן יש להכניס למעצר עד הרגע שיגורש.

    אלה הן ההצדקות של בג"צ לביטול החוק נגד ההסתננות.

    בג"צ משתמש ברטוריקה ליברלית שחוקה שמנותקת מחיי העם ותושבי השכונות אליהן פלשו המסתננים האלה.

    לא יכול להיות ששופטי בג"צ יאסרו בשם זכויות אדם על מדינת ישראל לכלוא מסתננים ולגרשם.

    לא יכול להיות שזכויותיהם יקודשו וזכויות השכונות והעם היהודי בארץ יקופחו. זכותנו לשמור על ארצנו היהודית. ערב רב אפריקני בארץ ישמיד את המדינה היהודית ולנו יש זכות לשמור על מדינה יהודית. נימוקיו של בג"צ לפסילה הם שכאשר אנחנו שוללים את זכויותיו של המסתנן הוא לא יכול להינות משלל הבחירות שמציעים החיים החופשיים ותרבות פנאי. בג"צ אומר לנו בפסק הדין ההזוי שלו, שלמסתנן שאין לו בכלל זכות להיות פה, אם נכניס אותו לכלא נמנע ממנו את זכותו לעבוד כאן על חשבון אזרח ישראלי שיפוטר בגללו. כל מסתנן שיעבוד כאן הרי לוקח עבודה של ישראלי, כלומר בג"צ גם מעדיף לתת זכות עבודה לסודאני על חשבון הישראלי.

    הרטוריקה הזו של בג"צ מושמעת רק כשמדובר בסוגיות קיומיות של המדינה כדי לחתור תחת המדינה ולפגוע ביכולותיה להילחם על זכות הקיום שלה כמדינה יהודית.

    בג"צ אוסר על צה"ל לקיים נוהל שכן. בג"צ ביטל את האפשרות לגרש אל מחוץ ליו"ש רוצחים ערבים. בג"צ ביטל את יכולת כוחות הבטחון להרוס בתי מחבלים. ו- 5 מתוך 11 שופטי בג"צ רצו לבטל את חוק האזרחות ולפתוח את שערי הארץ לזרימה אינסופית של ערבים לכאן.

    אבל כלפי אזרחי ישראל החוקיים בג"צ הוא אויב החרות בשל מדיניות המעצרים שלו ובשל פסיקותיו. הוא זה שמאפשר כליאתם של אלפים של נאשמים שמשפטם לא הסתיים בגלל השופטים שעוברים על החוק המחייבם לשפוט מיום ליום. לא בארה"ב ולא באוסטרליה ניתן לעצור עד תום ההליכים. הן מקדימות את שופטי בג"צ בשנות אור. אנחנו בחשיכה שאין כמותה בשום מדינה דמוקרטית בעולם.

    כאשר פרש מנהיג בג"צ אהרון ברק, הגענו למספר ההזוי של 99.9% הרשעות במשפטים פליליים. זו הירושה של הליברל הגדול לבית המשפט שלנו.

    חוקי אוסטרליה וארה"ב לעומת זאת מאפשרים מעצר לא מוגבל בזמן למסתננים ואפילו לפליטים.

    האם שופטי בג"צ חושבים ברצינות שרגישותם לחרות גדולה יותר מזו של שופטי ארה"ב ואוסטרליה? הם רחוקים שנות אור מהם וחשוכים ביחס אליהם.

    אז מהי התרופה נגד בג"צ, שתחסום את יכולתו לבטל חוק נגד הסתננות?

    יש לחוקק אותו כחוק יסוד. חוק יסוד הגנת המדינה מפני מסתננים. בג"צ פסק בעצמו שהוא לא יכול לעשות שום דבר מול חוק יסוד.

    בחוק צריך שיהיו 3 סעיפים:

    א.כל מסתנן ייעצר לפרק זמן בלתי מוגבל (ואז הם יסעו למדינה השלישית במהירות הבזק והארץ תתרוקן מהם).

    ב.איסור העסקה גורף עם עונשים כבדים למעסיקים.

    ג.איסור השכרת דיור למסתננים עם עונשים לעוברים על החוק.

    כך יהיה בג"צ חסר אונים לחלוטין מול החוק הזה.

    הגיע הזמן שכנסת ישראל תאזור עוז ותחוקק חוק כזה אם רוצים שהמדינה תמשיך להיות מדינה יהודית ולא אבדנו.

  16. פרידמן מקדיש פרק מיוחד לנזקים שגרם בג"צ מאותה סיבה בהתערבותו בשיקולי ביטחון. הגיב:

    פרופ' דיסקין, ראש המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית לשעבר ויו"ר ועדת המועצה להשכלה גבוהה למינהל ולמדע המדינה מתייחס אף הוא לביטול חקיקה של הכנסת על ידי בג"צ ואומר שבג"צ מרשה לעצמו לבטל חוקים של הכנסת והוא ביטל מעל 10 חוקים בנסיבות שנויות במחלוקת וזה קרה בתקופה קצרה, לעומת המצב בארה"ב למשל, ששם נפסלו 2 חוקים ב- 80 שנה. (בארה"ב בניגוד למצב בישראל, מתירה החוקה לבית המשפט העליון לעשות זאת).

    לדבריו בית המשפט מתערב גם בנושאי מדיניות ובנושאים פוליטיים מובהקים כאשר חוק כבוד האדם וחירותו, או חוק חופש העיסוק מנוצלים לרעה לצורך התערבות הפוליטית – מדינית.

    החוקים כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק נוצלו ע"י ביהמ"ש על מנת להתערב בכל עניין, לכן הכנסת עשתה טעות! מי שהצביע בעד החוקים הללו מצטער היום.

    באמצעות 2 חוקים אלה ביהמ"ש נטל לעצמו הרבה סמכויות וניתן להפקיע סמכויות כאלה ע"י חקיקה מתאימה, הוא מסכם.

    באותו עניין כותב גם פרופ' פרידמן שהוא פרופסור למשפטים באוניברסיטת תל אביב ובמכללה למינהל, חתן פרס ישראל לחקר המשפט (1991) וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים: "המגמה הרדיקלית של בג"צ בנושא זכויות אדם מייחסת משקל מירבי לזכויות של הפרט, תוך שהיא מתעלמת כמעט לחלוטין מהנזק הכבד לציבור ומהסכנות שההכרה בזכות מרחיקה הלכת של אותו פרט תגרום לפרטים אחרים או לכלל הציבור".

    פרידמן מקדיש פרק מיוחד לנזקים שגרם בג"צ מאותה סיבה בהתערבותו בשיקולי ביטחון.

    "לאחר חטיפת המחבלים דוראני ועובייד כקלפי מיקוח לשחרור הנווט השבוי רון ארד, הוגשה עתירה בדרישה לשחררם. ברק דחה בתחילה את העתירה. אך "פרסום פסק הדין היכה את הקהילייה המשפטית הבינלאומית בתדהמה וברק נלחץ מעוצמת הביקורת ושינה את עמדתו וכתב פסק דין המבטל את פסק הדין הקודם שלו".

    התוצאה היתה שצה"ל חייב לשחרר את הטרוריסטים.

    הכך נוכל להילחם באויבינו, שהם יחזיקו באנשינו ולנו לא יותר להחזיק באנשיהם?" תהה חשין בדעת המיעוט. לאחר ששוחרר דיראני במסגרת עיסקת טננבאום, התיר לו בית המשפט לתבוע פיצויים מהמדינה בשל עינויים שעבר לטענתו בכלא. תביעת הפיצויים המופרכת אושרה על ידי העליון, אך ההחלטה הסופית בדיון הנוסף שנערך בעניין טרם ניתנה.

    בפסקי דין נוספים ביטל אהרון ברק את "נוהל שכן", הגביל מאוד את השימוש בסיכולים ממוקדים, דחה את מסקנות ועדת לנדוי שהתירה שימוש בנוהל "טלטולים" במקרה של מעצר "פצצה מתקתקת" וגרם לממשלה להוציא הון עתק בגלל פיסקי דין שהורו על העתקת גדר ההפרדה".

    פרידמן מציין שאפילו דו"ח גולדסטון עשה שימוש בפסקי בג"צ כדי לתקוף את המהלכים המבצעיים של צה"ל.

    "ההתערבות הגיעה לשיאה", לדברי פרידמן, "עם היציאה למבצע חומת מגן. לא פחות מעשרה פיסקי דין ניתנו באותה תקופה ובגללם נאלץ צה"ל להסביר, להצטדק ולהתדיין עם כל נודניק שהחליט להגיש עתירה.

    קצינים בכירים שהתייצבו בבית המשפט שוחחו טלפונית עם הגורמים בשטח כדי למסור לשופטים את הפרטים הכי מעודכנים.

    צווים מוחלטים לא ניתנו כיוון שבמהלך הדיונים המתישים צה"ל התמקח בניסיון להגיע לפשרות עם העותרים. "טוב הוא שהצדדים לעתירות לפנינו הגיעו להבנה", ציין בית המשפט באחת מן העתירות. "בית המשפט הפך למפקח העליון על הכוחות בשטח", מסכם פרידמן.

    בג"צ כובל את ידי צה"ל.

    לסיכום: על הכנסת לחוקק חוקים שיגבילו את התערבות בג"צ בכל תחומי חיינו. בג"צ לא נבחר על ידי הציבור על מנת למשול. את סוגיית ההסתננות יש לפתור אחת ולתמיד כהצעתו של עו"ד יורם שפטל באמצעות חקיקת "חוק יסוד מניעת הסתננות" שיכלול עונשים כבדים לעוברים עליו וכחוק יסוד יהווה קיר מגן לישראל, שאותו בג"צ הפוסט ציוני החותר תחת מדינת היהודים ינוטרל לחלוטין מלבטל!

    סימוכין:

    1.http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FLKFKE&c41t4nzVQ=EEJ

    2.http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml

    3.http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/524/203.html?hp=1&cat=402&loc=58#talkback

    http://rotter.net/forum/gil/27118.shtml#35

  17. שימוש השמאל בבג"ץ וביועץ להפרעה לממשלה
    יועץ בכל תחום מתמנה כדי שייעץ ובשום אופן לא כדי שיכפה שאם לא כן אין הוא יועץ. עליו לדעת ליעץ כדי שהמיועץ יוכל בצורה הטובה ביותר לקדם את מטרותיו. היועץ אמור להיות איש אמונו של המיועץ, פרושו שעל המיועץ לבחור בו וזכותו גם לפטרו. כך מאז ומתמיד בכל העולם. במצב הקיים היועץ מייצג את דעת השופטים השמאלנים שדעותיהם ופסיקותיהם הם נגד אינטרס הציבור היהודי ונגד הציונות – למרות שנשבעו בעת מינויים ל. לעומתם המדינאים הם נבחרי העם וחוזרים להבחר לכל המאוחר כל ארבע שנים. לכן הם צריכים להוכיח את עצמם בפעולותיהם שהם מקדמים את רצון הציבור.

    טוענים בשמאל שאסור שהיועץ יהיה "קונסילור" כלומר עורך דין מחפה על פושעים. ומה לגבי הפשעים שלהם?? של הפרקליטות ושל השופטים?? אין מעליהם יועצים משפטיים שיבחנו את חוקיות פעולותיהם. בפרקליטות וגם בבית המשפט ישנם פושעים. שופטים מזלזים בחוק. צריך שיהיה מעליהם יועץ משפטי. מי שדומה להיטלר הוא אהרון ברק ומשפטנים עובדי מדינה אשר מבטלים את הכנסת ואת הממשלה כפי שעשה היטלר. כמו היטלר ושאר הנאציונל סוציאליסטים כך גם השמאלנים בעזרת המשפטנים היועץ הפרקליטות ובית המשפט מבטלים את הדרג הנבחר ומחליטים במקומו. לזה הם קוראים דאגה לאינטרס הציבורי כלומר הם יודעים טוב יותר מהדרג הנבחר על פי תפישה אידאולוגית מהו האינטרס הציבורי. בפועל נגד המדינה היהודית ונגד הציונות.

    תחילה התפקיד המוצהר של היועץ המשפטי היה לבדוק התאמה לחוקים לאחר מכן החליט היועץ שחוקים ופועולות צריכים "לעבור את מבחן בג"ץ" – כלומר להתאים להשקפותיהם ורצונותיהם של השופטים. בין לבין השופט אגרנט בועדה שהוקמה על ידי בן גוריון קבע זהות שבין משרת התובע הכללי ליועץ המשפטי, כי ריכוזיות זו הינה ראויה… ועל היועץ המשפטי להיות בעמדת כח חזקה יותר מהממשלה, כדי שלאליטות השלטוניות לא תוכלנה להשתמש במערכת התביעה וגם היעוץ… למטרות אינטרסנטיות.‏‏ המטרה למנוע מהשלטון הנבחר מימוש אינטרסים אנוכיים וזו פגיעה בדמוקרטיה כי לשיטת אגרנט ענינו של השלטון הנבחר אינו קידום מדיניות לטובת המדינה. לעומת זאת המערכת המשפטית לעולם נקיה מאלו, ורק בית המשפט מציל את הדמוקרטיה… יחד עם זאת אגרנט השאיר פתח לשר המשפטים בזכות הוטו במידה והדעות והוא אף יכול ליטול את סמכויות היועץ.

    לאחר מכן אהרון ברק קבע נדבך נוסף החליט שדעת היועץ מחייבת את הממשלה, על היועץ המשפטי לממשלה לייצג את ראש הממשלה על פי התפישה המשפטית שלו עצמו. לשיטת אהרון ברק, היועץ הוא הפרשן המוסמך של הדין כלפי הרשות המבצעת דעתו היא הקובעת תמיד והיא על כן עמדתה הרשמית של הממשלה והרשות המבצעת כולה. בכך קבע כי היועץ המשפטי לממשלה איננו היועץ המשפטי של הממשלה… אלא הפוסק המחייב עבורה בענייני משפט. היועץ הינו כפוף לפיקוח בית המשפט העליון בלבד. מעתה כוחו של היועץ המשפטי נעשה חסר גבולות. לממשלה אסור לפטר את היועץ המשפטי וגם אסור לה לבחור אותו אלא יבחר על ידי ועדה בשליטת השופטים.

    כך גם בעזרת היועץ בית המשפט שולט בכל גם בתביעה. את דאגת בית המשפט לאינטרס הציבורי אנו רואים בכל מיני פסיקות מרעות עם פרטים ועם הציבור כגון הרס בתי מתנחלים התנגדות להרס בתי מחבלים התנגדות להרחקת מסתננים ועוד. אלא שהיועצים המשפטיים כבר התרגלו לעמדות כוח ואביחי מנדנבליט מתנגד בכל תוקף בטענה שפיצול התפקידים יפגע בעצמאות היועץ. היועץ אסור שיהיה בעל תפקיד מאין שיפוטי הוא אמור להיות רק יועץ לכן הטענה של פגיעה בעצמאותו אינה לעניין כלל.

  18. ישראל ''הדמוקרטית'' עקדה את ידי ורגלי המדינה היהודית הגיב:

    הדגש שהושם על היותה של ישראל מדינה דמוקרטית מכרסם בכל פה בקיומה של מדינה יהודית.
    לחיסול המדינה היהודית מסייעים חוקים שיוצרו שלא כחוק על ידי אהרון ברק ודומיו בבג"צ.

    (קיראו את דבריו של פרופ' פוזנר :"אהרן ברק – שודד-ים"

    http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=9415 )

    יש לבטל חוקים אלה על מנת להציל את מדינת ישראל היהודית.

    החוקים שעברו בכנסת ב 32 קולות אינם יכולים להוות חוקים חוקתיים.

    אלה מילים ריקות מתוכן ששופטים ערמומיים ומניפולטיביים כאהרון ברק ותואמיו המושתלים בבג"צ,העמידו פנים בצורה שיקרית לחלוטין שהם חוקיים.זו שטיפת מוח ותו לא!

    לא ייתכן שחוק שעבר בסה"כ עם 32 מצביעים בעדו,ייחשב לחוקה שרק 61 (ואולי יותר?) אצבעות תוכלנה לבטלו.זה מגוחך.

    לישראל אין חוקה,ועדיף שלא תהיה לה, היות והיא נמצאית במצב נזיל, ולא ידוע מה יילד יום,ועלינו לשמור על גמישותנו המירבית בתחום המשפטי, שתתאים עצמה לכל מצב שיגיע.

    חובה על חברי הכנסת לבטל את החוקים הלא לגיטימיים בעליל שנחטפו על ידי אהרון ברק, והוצגו תוך הטעייה לאומית כאילו הם חוקים "חוקתיים".

    אין חיה כזאת.

    חובתנו להחזיר למדינת ישראל את מרכזיות יהדותה.

    זו בראש ובראשונה, וקודם לכל דבר – מדינה יהודית.

    היותה גם "דמוקרטית" זה דבר תלוי מצב ויכולת תמרון,ותו לא!

    כך לדעתי עלינו לראות את הדברים.

    אשכול זה יציג כיצד מחריבה "הדמוקרטיה" הישראלית את המדינה היהודית.

    היות ואנו במצב חירום ,ייתכן שהפתרון היחידי להצלת המדינה היהודית יחייב ויתור (זמני?) על הגדרתה כדמוקרטית.

    עם ישראל הוא מטבעו עם דמוקרטי ולא נדרשת הצהרה על כך.

    הצהרה זו מובילה לחורבנה של המדינה היהודית.

    לעיון:

    http://rotter.net/forum/gil/20327.shtml

  19. JUDEA CAPTA על המקרה הלא יאומן בו נחטפה מדינה שלמה,מדינת ישראל / ד"ר בכור הגיב:

    דבר כזה ספק אם היה בתולדות העמים:בשנות התשעים נחטפה מדינה שלמה,מדינה מוכרת,החברה באו"ם,על תושביה! היתה זו חטיפה מפתיעה,דרמטית,כאשר החוטפים פרצו לכיוונה משני כיוונים בלתי צפויים:הכיוון הפוליטי והכיוון המשפטי.והמדינה החבוטה הזו היא כמובן מדינת ישראל.

    קבוצה ראשונה: היא ביצעה JUDEA CAPTAחטיפה פוליטית מסוכנת,בלי סמכות ובלי שום התרעה מראש.הקבוצה הזו הכניסה לתוך המדינה שנחטפה מנהיג של כנופיה אלימה ומסוכנת,יחד עם צבא שלם,שכבר גורש מכל המזרח התיכון,ואיפשרה לו להתבסס,ולתפוס חזקה בתוך המדינה הנחטפת! התוצאות היו כמובן נוראיות,ונסתיימו במותם של למעלה מאלף מבני אותה מדינה מוכה.אני עדיין זוכר את הכותרת הדרמטית בעיתון "הארץ" על הסכם אוסלו,שכבר נחתם בראשי תיבות,מבלי שאיש במדינת ישראל ידע או שמע על כך.איפול מוחלט,בעיניינים הקיומיים ביותר! החבורה המבצעת העמידה מדינה שלמה בפני עובדה מוגמרת,ומי יתנגד לספינים של שלום? אם על מחדלים צבאיים שהביאו למות עשרות אזרחים מקימים ועדות חקירה,מדוע סיפור אוסלו,שתרם למות מעל אלף ישראלים ,לא נחקר מעולם?

    הקבוצה השניה ביצעה חטיפה משפטית,שוב,בלי שאיש יידע או ייערך,ללא שום דיון ציבורי,וכמובן בלי סמכות.היא כינתה זאת "המהפכה החוקתית",כאשר בית המשפט העליון נטל בעצמו(!) עבור עצמו סמכות למחוק ולבטל את חוקי הריבון הנבחר.איש לא התכוון לאפשר זאת לבית המשפט העליון,ואיש גם לא נערך לכך.בית המשפט העליון בפסק דין שנשא שם של בנק,פשוט שאב לעצמו את הסמכות.כך השתלט בית המשפט העליון לא רק על קבלת החוקים,אלא על עצם תהליך קבלת ההחלטות במדינה האומללה. הוא,בהעדר מי שיפקח עליו,הפך למי שנמצא מעל כולם,תוך שהוא מבטל את כולם.כך הפך בית המשפט העליון לצבא,למשטרה,למשרטט הגבולות,לממגן ערי ספר,לכנסת,לממשלה,וכן,גם לבית משפט. גם החטיפה הזו נגמרה באסון.בית המשפט העליון,שזכה קודם לכן באהדת נתיני המדינה החטופה,איבד עכשיו את אמונם.הם חשו היטב שהוא מעל באמון זה.

    מי שניצלו את מעשי החטיפות הללו,ואת היחלשותה של המדינה העירומה,היו כמובן אויביה הרבים,שניצלו את קשירתה המפתיעה באזיקים.הם החלו להציק לה כשידיה קשורות : מבחוץ-בטרור הולך וגובר;ומבפנים בעתירות משפטיות שנועדו להחליש את המרכיב היהודי שלה,הציוני,את עצם קיומה.מבחוץ הם דרשו חלקים מבשרה,עד שתיוותר בלא הגנה,ומבפנים חלקים מבשרה,בעוד ועוד זכויות קולקטיביות ערביות,עד שתיוותר בלא כל הגנה.החטיפה הראשונה נענתה לראשונים,השניה לאחרים.ככל שהחטופה האומללה נחלשה,כך גבר בטחונם של שונאיה הרבים.

    בסוף שנות התשעים,בשיא החטיפה,אני,שתמיד יש לי תוכנית להציע,כמעט והרמתי ידיים.ריחמתי על הבריה המסכנה,כאבה היה כאבי,חשתי אותו.המדינה החטופה היתה עקודה בידיה וברגליה,עירומה,מוכה ומושפלת,מירמס לאונס ולבעיטות של אויביה.אללי,אין הרבה מה לעשות,כאשר הידיים והרגליים קשורות,והגוף כואב מפיגועים ומעתירות.

    ואז קרה הלא יאומן.האויבים היו בטוחים שהיא כבר גמורה,והתנפלו עליה מכל הכיוונים,כדי לחסלה סופית.אלא שהיא במאמץ שלא יאומן,בעוצמת נפילים של אלפיים שנות השפלה והשמדה,שואה,עליבות ושוליות,זינקה זינוק אדיר,והתגברה על מבקשי רעתה.

    היא השתחררה מן הכבלים והאזיקים,סגרה את הדלת בפני השודדים בחוץ,ייצבה את עצמה,וחזרה אל החיים.האודם חזר ללחייה,והיא שבה לחייך.אומה עתיקה-חדשה,אלט-נוילנד,כמו נולדה שוב מחדש.

    בתמונה : JUDEA CAPTA – יהודה המובסת – על מטבע רומאי.

    ברגע האחרון השתחררנו מן החטיפה הפוליטית,למרות שאיש מעולם לא הסביר כיצד קרה המחדל המדהים,שחבורת ערפאת,שגורשה מירדן ומלבנון,לאחר שחטפה את שתי המדינות האלה,הוכנסה לכאן,כדי לחטוף גם אותנו.

    אך עדיין לא השתחררנו מן החטיפה המשפטית,שבה בית המשפט העליון,לקח את המונח "יהודית ודמוקרטית" ודרכו המציא את עצמו,ופירש אותו כך שלא היו בו לא יהדות ולא דמוקרטיה.הוא כמעט והתעלם מן האופי הלאומי היהודי של ישראל,ונתן דגש רק לאופי הדמוקרטי,שבו אין שום עדיפות ללאומיות היהודית.וכאמור זו היתה חטיפה חד-צדדית,ללא שום סמכות,ששום דמוקרטיה לא היתה בה,ושום דמוקרטיה לא היתה מסכימה לה.

    אכן, בארצות הברית יש ביקורת שיפוטית,אך במסגרת ריסונים וביקורת גם על בית המשפט עצמו,ובארצות הברית בית המשפט העליון נבחר באופן פוליטי,בהליכים פומביים,שהציבור כולו מעורב בהם.יש בו שמרנים ויש בו ליברלים,והכי חשוב יש בו שיווי משקל פנימי.כאן הבג"ץ נבחר בחשאי,ללא שום דיון ציבורי,הוא אינו מאוזן מבחינת האג'נדה שלו,וכאשר הוא מעל החוק.

    שום אדם ושום מוסד לא צריך להיות מעל החוק במדינה שמאמינה באמת ב"שלטון החוק".

    -יהודה נפלה פעמיים,בידי בבל ובידי רומי.היא לא תיפול בשלישית.לא נהיה שוב עבדים של אף אחד-

    על מרבית חברי הכנסת להבין שזו הזדמנות דחופה,להשיב את השלטון לעם,לאחר שזה נלקח ממנו שלא בהסכמתו,ובלא ידיעתו.חשוב להתגבר על מחלוקות פוליטיות קטנות של הרגע,כדי להסיר את הכבלים מעל ידי הדמוקרטיה שלנו.

    יש גם ליטול מבג"ץ את הסמכות להתערב בנושאים פוליטיים מובהקים,כמו שאלת ערביי ישראל.אין זה עיניינו ואין זו סמכותו.זו שאלה פוליטית שרק גורמים פוליטיים יכריעו אותה.בוודאי שאין זה מתפקידו של בית המשפט העליון לתת להם זכויות קולקטיביות פוליטיות,שכן הוא אינו יכול לתת מה שאינו בסמכותו.כך זה נהוג במדינה דמוקרטית.

    1.את המונח "יהודית ודמוקרטית" יש לשוב ולפרש בדרך הדמוקרטית והנורמלית:מדינה שיש בה עדיפות ללאום היהודי,שכן היא מדינת לאום.ברור שללאום היהודי יש בה עדיפות,כמו שבמדינה פלסטינית תהיה ללאום הפלסטיני-ערבי עדיפות.את המילה דמוקרטית יש לפרש בהחזרת השליטה לידי העם,דרך הריבון החוקי שלו,הפרלמנט,כפי שהדבר נעשה בכל מדינה מתוקנת בעולם.

    2.במקום לדבר על חלוקה מלאכותית ישראלית פלסטינית,יש לדבר מעכשיו על חלוקה יהודית ערבית.הרי לא ייתכן שלפלסטינים תהיה מדינה נקייה מיהודים,שטח ולאום,וליהודים שום דבר.אם לא תהיה לאומיות יהודית מוכרת ונצחית בשטח מדינת ישראל,אין שום סיבה שתהיה לאומיות פלסטינית מוכרת.

    3.ערביי ישראל חייבים להיות בתוך כל הסדר פלסטיני,שכן מנהיגיהם קשרו אותם לעניין הפלסטיני.אי אפשר לטעון שהם פלסטינים,ולא להיות חלק מן ההסדר הפלסטיני. כיצד? כל מאווייהם הלאומיים יבואו לידי ביטוי במדינה הפלסטינית שתקום,אם תקום.האם הערבים הישראליים סבורים שהרוב היהודי עד כדי כך נאיבי,שיתן יד למדינת לאום פלסטינית,והוא עצמו יקבל מדינה דו-לאומית או מדינה שאינה מדינת לאום יהודית?

    4.במדינה היהודית יהיו למיעוט הערבי 100% זכויות אישיות ו-0% זכויות לאומיות,בדיוק כפי שבמדינה הפלסטינית יהיה למיעוט היהודי,שיבחר להישאר בה, 100% זכויות אישיות ו-0% זכויות לאומיות.זהו השיוויון,זוהי ההכרה ההדדית האמיתית,זהו תום הלב,וזהו הצדק ההיסטורי לשני הצדדים.בלי פתרון כזה,אין לדבר על שום הסדר מדיני.

    נדיר הוא לראות אומה שנחטפת,מוכה,אך גם מצליחה להשתחרר מכבליה בכוחות עצמה,כנגד כל הסיכויים.זה אומר שיש לה כוח חיות אדיר.זו אופטימיות נפלאה.

    חזרנו לשלוט על גורלנו הבטחוני ואנו בדרך לחזור ולהיות דמוקרטיים מחדש.אבוי לנו אם החטיפה הפוליטית היתה חוברת לחטיפה המשפטית,שכן זה היה הופך לסופה של המדינה האומללה.

    אשרנו,ניצלנו,אך המערכה עדיין לא נשלמה.

    http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=624