Jexodus: גילויי האנטישמיות מבריחים את היהודים מהמפלגה הדמוקרטית

האנטישמיות שמפלגת את השמאל האמריקני היא אות אזהרה למה שמתרחש כאשר תנועה רעיונית נוטשת את המחויבות לחירות ומתמסרת לקיצוניים

מעגל האשמה נצחי. אילהן עומאר וברני סנדרס | Matt Johnson, Lorie Shaull

הציונות תמיד קסמה לשני סוגים של יהודים: אלה שנמשכו אליה ואלה שברחו ממשהו אחר. בקרב חברי תנועת ה-‘Jexodus‘, כלומר יציאת היהודים מצל המפלגה הדמוקרטית שזכתה לתמיכה מהנשיא טראמפ, ישנם משני הסוגים. מצד אחד חברים בה יהודים הבורחים מהאנטישמיות הפושה במפלגתם, ומצד שני כאלה הנמשכים לעתיד טוב יותר עבורם ועבור משפחתם.

זוהי התוצאה של המחלוקת שמפלגת בימים אלה את הדמוקרטים (בדיוק כפי שקרה בבריטניה עם הלייבור) סביב הקווים של סוציאליזם לוחמני, אסאלמיזם ואנטישמיות, המשאירה בחוץ את המתונים ומשאירה בפנים את הקיצוניים. אלה שנשארים בפנים נדרשים להוכיח את נאמנותם למפלגה על ידי הוקעת היהודים ומדינת ישראל, דרישה שבעבר נשמעה בשוליים וכיום חדרה ללב השמאל האמריקני.

עונת הפריימריז לבחירות 2020 שנפתחה לאחרונה מספקת לנו הזדמנות טובה לבחון את התופעה. כך למשל, סגנית מנהל הקמפיין של ברני סנדרס כבר האשימה יהודים בחוסר נאמנות למדינה, וגם אליזבת וורן פרסמה הצהרות תמיכה באילהן עומאר, לאחר שחברת הקונגרס טענה שיהודים תוקפים אותה בטענות שווא לאנטישמיות רק כדי להשתיק ביקורת על ישראל. אין זה מקרה שביטויי האנטישמיות האלה מגיעים מהמועמדים השמאלנים ביותר במרוץ, והמצב רק צפוי להיות גרוע יותר.

יהודים בשמאל האמריקני הראו בדרך כלל סובלנות גבוהה לאנטישמיות, אך לבסוף מי שיוכל להישאר בשורות המפלגה הדמוקרטית יהיו רק כאלה בעלי שאיפות פוליטיות ועור עבה במיוחד כמו צ’אק שומר, כאלה הנושאים בתוכם עירוב של אשמה ושנאה כמו סנדרס, או כאלה שאינם קשורים כלל ליהדות מלבד שם משפחתם, כמו המילניאלים הממוצעים של ממשל אובמה. כל שאר היהודים יעזבו את המפלגה מרצון או ידחקו החוצה, ומה שיישאר ממנה יהיו קבוצות של מפגינים מחוץ לבתי כנסת ודוברים שנשמעים כאילו הם מהדהדים את המסרים ממוסקבה הקומוניסטית או מטהרן של ימינו.

כל זה קורה בזמן שממסד המפלגה הראה חוסר יכולת מוחלט למתן את הסחף הקיצוני, והתנועות שדוחפות אותו שמאלה עברו לתמוך באנטישמיות בגלוי. לכן קל מאוד לטעון בעד תנועת ה-‘Jexodus’ כיוון שהדמוקרטים עצמם כבר הציעו את כל הטיעונים, אבל טיעון שלילי בלבד אינו מספיק.

המעגל הנצחי

היהודים הדמוקרטים הגיבו להתפרצות האנטישמיות במפלגתם עם התירוצים הקבועים שמפנים אצבע מאשימה לתומכי ישראל “המשתמשים באנטישמיות כנשק פוליטי”, אבל תנועות סוציאליסטיות היו אנטישמיות הרבה לפני הקמת מדינת ישראל או עליית נתניהו.

ישראל היא תירוץ נוח לאנטישמיות לא רק עבור האנטישמים עצמם, אלא גם עבור היהודים המתנצלים בשמם וממהרים לקחת את האשמה על השנאה נגדם. הצעד המתבקש הבא הוא למקם את האשמה הזו במקום אחר, במדינה רחוקה במזרח התיכון: האנטישמים מאשימים את היהודים, היהודים מאשימים את ישראל, וכך נמשך לנצח המעגל.

לכן הטיעון בעד ‘Jexodus’, כמו הטיעון בעד הציונות, צריך להבנות סביב חזון חיובי לעולם כולו, וסביב ההבנה מדוע המפלגה הדמוקרטית מתפרקת מבחינה מוסרית. הטיעונים בעד ונגד הציונות פילגו את השמאל בין יהודים לאומיים שביקשו לבנות אומה המבוססת על אמונה ומורשת, לבין יהודים שברחו מהאנטישמיות של רוסיה הסוציאליסטית אך ביקשו לבנות סוציאליזם חדש. כאשר החזון הסוציאליסטי החל להתפרק, הם פנו נגד ישראל ומנסים לפרק אותה.

בניגוד לתמונה שחלק מהדמוקרטים מנסים להציג, המפלגה הדמוקרטית אינה תנועה רעיונית שבמקרה נגועה באנטישמיות, אלא שאותה אנטישמיות היא תוצאה ישירה של הרעיונות והמדיניות שמקדמת המפלגה. חברת הקונגרס עומאר יושבת בוועדת החוץ ומפיצה שם שנאת יהודים מכיוון שהדמוקרטים חושבים שהרעיונות שלה מוצדקים. האנטישמיות במקרה של עומאר היא סימפטום לעוינות האסלאמית שלא מגבילה את עצמה לישראל, וכוללת בתוכה את אמריקה ואת רוב העולם החופשי.

אך אנטישמיות היא רק אחת מהדעות הקדומות ההרסניות שנולדות מתוך השקפת העולם הזו, אחרת האמריקנים לא היו משקיעים כל כך הרבה זמן ומאמץ בדיונים על ישראל. המדינה היהודית היא רק סמל המייצג את מה שאמריקה צריכה או לא צריכה להיות. אלה האוהבים את ישראל, יהודים או לא יהודים, הם ליברלים לאומיים מסורתיים המאמינים שלמדינה יש זכות לשמר את זהותה ולהגן על ערכיה מבלי להתנצל.

אסלאמיסטים שונאים את ישראל מכיוון שמדובר באומה “כופרת” וחופשיה. הם מאמינים שכל החברות הלא-מוסלמיות הן זדון מרושע שחייב להתמסר לשלטון השריעה. אותו ציוץ מפורסם בו טענה אילהן עומאר ש”ישראל הפנטה את העולם” וקיוותה ש”אללה יעיר את האנשים ויעזור לראות את מעשי הרשע של ישראל”, היה ביטוי למלחמת הדתות הזו.

שמאלנים שונאים את ישראל כי היא המיקרוקוסמוס של כל מה שהם שונאים באמריקה – אומה מפותחת ומתקדמת יחד עם רגשות דתיים וערכים לאומיים חזקים. אם האנטישמיות הסוציאליסטית הייתה בעבר אנטי-קפיטליזם בתחפושת של סטראוטיפים עתיקים, היום היא הפכה לאנטי-לאומיות ואנטי דת בכלל.

טריק ישן

למעשה, ההבחנה בין אנטישמיות לאנטי-ציונות מעולם לא שינתה הרבה. הן האנטישמים והן האנטי-ציוניים בשמאל משתמשים בישראל וביהודים כסמל לדיון רחב יותר על אירופה ואמריקה, לכן גם כאשר גורעים את ישראל מהמשוואה הזו, הבעיה לא תעלם לשום מקום. כך למשל היה הדיון בפרשת דרייפוס, בה יהודים נתפסו כסטראוטיפ בחלק מהוויכוח על דמותה של צרפת, אותו ויכוח שסלל את דרכו של הרצל אל הציונות.

התנועה הסוציאליסטית הייתה גדושה באנטישמיות מכיוון שיהודים היו סמל שימושי להתנגדות לקפיטליזם, והם עדיין כאלה. לפני כשלוש שנים שאל משתתף בעצרת של ברני סנדרס את המועמד הדמוקרטי מה היא מערכת היחסים שלו עם “היהודים הציוניים שמנהלים את וול-סטריט”. סנדרס כמובן השיב בגינוי לישראל כחלק ממעגל ההאשמה הנצחי.

כל התקפה על הקפיטליזם תמיד תהפוך בשלב כלשהוא להתקפה על יהודים ולתיאוריות קונספירציה על ההצלחה וההשפעה שלהם, ואילהן עומאר בסך הכל ממחזרת את אותו טריק ישן שהופנה כלפי יהודים במשך מאות שנים. לכן הטיעון בעד תנועת ה-‘Jexodus’ חייב להתבסס על העובדה הבלתי ניתנת לערעור לפיה אנטישמיות היא אינה תופעה שבמקרה מתרחשת במפלגה הדמוקרטית. הקיצוניים הדמוקרטים לא ישנו את דעתם באמצעות ויכוחים על סובלנות, ולצפות מהם להתנער מהאנטישמיות דומה לדרישה שיתנערו מכל הרעיונות הבסיסיים של מדיניות המפלגה. זה לא הולך לקרות.

הטיעון בעד תנועת ה-‘Jexodus’ חייב גם להתבסס על החזון החיובי של המדינה שאמריקה רוצה להיות מכיוון שהאנטישמיות הגואה אינה אשמתו של פוליטיקאי כזה או אחר, אלא חלק מנטישה כוללת של הערכים האמריקניים. עזיבת היהודים את המפלגה הדמוקרטית חייבת להיות חלק מהתיקון וחזרה לערכים ולאמת.

האנטישמיות שקורעת לגזרים את המפלגה הדמוקרטית היא אות אזהרה למה שמתרחש כאשר אמריקה נוטשת את המחויבות שלה לחירות, חופש דת, יוזמה חופשית וסובלנות, ובמקום זאת מתמסרת לרעיונות אוטופיים קיצוניים שרוצים להציל אותנו על ידי גזילת חירותנו ואמונתנו.


דניאל גרינפילד הוא סופר ועיתונאי אמריקני. הטור פורסם לראשונה באתר Front Page Magazine.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

12 תגובות למאמר

  1. תזכורת: יהודים פרוגרסיביים (בעיקר בארה”ב) עושים שימוש תדיר וחסר בושה בשואה והאשמות-שווא על “אנטישמיות” בתור נשק נגד אויביהם הפוליטיים. זהו מנהג מגונה ודוחה.

  2. מאמר יפה שנכנס לעומק הסוגיה. בעבר בדקתי מעט אודות ה-Jexodus ודי התאכזבתי משום שהדוברים התרכזו בעיקר באנטישמיות וחיפשו בית חדש פחות אנטישמי, בלי לבדוק את שאר האספקטים והשוני בין המפלגות הדמוקרטית והרפובליקאית, ואת השפעתן על ארה”ב עצמה. מהבחינה הזו התנועה המקבילה Blexit, הקוראת לעזיבה של השחורים וההיספנים את המפלגה הדמוקרטית הרשימה אותי יותר משום שהיא נוגעת להמון ענייני פנים, לערכים האמריקאים ולמקומם של השחורים וההיספנים באמריקה. כדאי לחפש סרטוני וידאו ביוטיוב של עצרות ה-Blexit.

    1. אין קשר בין אנטישמיות ודעות פוליטיות

  3. את האמת שאין חדש תחת השמש. כמו בגרמניה הנאצית וכמו לפני כן שהיו יהודים שהתכחשו למוצאם ויצאו חזק נגד אחיהם היהודים. גם פה בארץ לצערנו זה קורה. בסוף הם מקבלים את הכאפה לפנים.

  4. כן, בטח שברני שהתנגד בקיבוץ וחי בישראל אנטישמי . הימין הגזעני, הפשיסטי, המשיחי, ההומופובי, הלהט”בופובי , האיסלאמופובי, השובניסטי, הסקסיסטי, הזנופובי לא מקבל שום זכות לקרוא לסנאטור היהודי ופורח הדרך ברני סנדרס אנטישמי.

    1. בבקשה ספר לנו כיצד מתייחסים במדינות מוסלמיות לחברי קהילת הלהט”ב או לנשים בכלל

    2. בוודאי כתבה הזאת בשבילך ובשביל שמאלנים כמוך כמו סכין בגב.
      אתם חיים בסרט, אתם אנשים מסכנים, לא פופולריים, לא רצויים, לא מייצגים את יהודי ישראל, לא מסוגלים להגיע לשלטון אם אפילו תעשו שמיניות באוויר.
      עצם לא רלוונטיים לא פה ולא בארה״ב.
      אם לא תעשו סוויץ בראש תיהיו כל החיים חמוצים ובכיינים.

  5. די די לשאת עינים לאמריקה. אמריקה מיסכנה מדורדרת נורא. היא לא מה שחשבנו היא כבר לא חלום. צריך לעכל לקבל להחליף קידומת להיתעסק בבית פנימה .לייצר אמונה חדשנית מודרנית בחזית שמשולבת בהוויה בכל. בוודאי לא הגמרא המגמדת ומאפסת אמונה וכולה בוץ טובעני ענק. כמי שבאה מירקע מיזרחי אני בעד מהפכה אל עבר הנבואה. היא מעבר לכל דימיון ומעוף טייסת קרב סופר קרבית סופר אידיאליסטית ומתאימה לכל תחומי החיים. אנחנו משלמים מחיר כבד שהמודלים האשכנזים שולטים. שכחו נישה ענקית ראשית גורלית זאת. הכהונה לסוגיה חוסמת מונעת אותה והובאה מאשכנז וכולה מלאה גלות. צריך להתחיל מחדש לשאוף ל-ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקירבכם וידעתם כי אני אלוהים. אני חושבת לא הבינו את הילדים המתוקים המקסימים שלנו אברהם יצחק ויעקב. אני שומעת קליפים ניפלאים מהתנכיים שם באמריקה בחגורת התנך ורואה את הנוף המהמם של הרי תימן ושל חגורת התנך וניזכרת בילדים שלנו האלה. למראה ההרים הגבעות העמקים נוף תנכי בראשיתי ניפלא .רואה אותו וניזכרת באבותי שנשמה של ילד להם הולכים ונוסעים כמו אברהם המלכותי כמו יעקב החמוד שברח והחל ליסוע מארץ ישראל לבבל לדודו לבן. . אבותינו ראו נוף ובלי סוף וזה הרחיב את נישמתם הם לא היו סגורים. בימינו אפשר לחוות אותם בזכות ההיטק ולשחזר זאת וזה ניפלא.
    ישראל משוועת למהפכה ניפלאה כי מה שגלוי יבש נימאס לא מענין ביכלל. רוצה נעורים וקדומים רוצה את אבי האל התנכי אלוהי צבאות ישראל להבין מיהו יותר מיכל דבר אחר. חג שמח

  6. לפני כמה שנים הייתה דעה שהרפובליקנים גמרו את הקריירה. ריבוי מהגרים לטיניים ואסלמיים שמצביעים , כמו היהודונים , למפלגה הדמוקרטית גרם להלך רוח זה. והנה הכל משתנה. אמריקאנים מתגעגעים פתאום לאמריקה האמיתית שהדמוקרטים כמעט הכחידו ויש תנועה גדולה של חזרה בתשובה. טראמפ רוכב בהצלחה על הגל הזה ותקוותנו שאכן כך יימשך.

    1. לפני כ- 40 שנה, הגעתי לארה”ב למספר חודשים – האנגלית של המקומיים הייתה מצויינת (שפת אם) האנגלית שלי הייתה חלשה.
      היום- כאשר אני מגיע לארה”ב, והודות ל’דמוקרטים’ האנגלית של ‘המקומיים’ חלשה או לא קיימת. ואילו האנגלית שלי עולה על שלהם בהרבה מאוד מקרים.
      חייבים להחזיר את הגלגל לאחור.