ההתפתחויות בעזה לא צריכות להפתיע – הן נצפו מראש על ידי אותם מנהיגים ממש שלאחר שהזהירו מפניהן דחפו לחולל אותן
סיפורי הבלהות של הליכוד מוכרים. הרי הבטיחו לנו גם קטיושות מעזה… כבר שנה רצועת עזה נתונה בעיקרה למרות הרשות הפלשתינאית; לא הייתה עוד אף קטיושה ולא תהיה קטיושה"
ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, ראיון ברדיו, 24 יולי 1995.
***
אני משוכנע בעמקי לבי ולמיטב הכרתי כי ההתנתקות הזאת…תזכה וברכתם והוקרתם של קרובים ורחוקים תפחית איבה, תפרוץ חרם ומצור ותקדם אותנו בדרך השלום עם הפלסטינים ושאר שכנינו"
ראש ממשלת ישראל אריאל שרון, נאום בכנסת, 25 אוקטובר 2004.
שתי המובאות הללו, הלקוחות מנאומים שנישאו בהפרש של כמעט עשור זה מזה, ממחישות עד כמה הציבור הישראלי הולך שולל במשך שנים ארוכות על ידי מנהיגיו. למרבה הצער, קיים תיעוד היסטורי מטריד החושף כשלים חמורים ומתמשכים בשיקול דעתם של בכירים ישראלים בנושא "הפלסטיני" בכלל ובנושא עזה בפרט, אף אם ההשלכות הרת האסון היו צפויות לחלוטין.
אותן הערכות מוטעות, תחזיות מופרכות, יהירות וזלזול בסכנות הברורות המשתקפים מדבריהם של אנשים בעלי ניסיון צבאי ומדיני עשיר מותירות מקום לדאגה עמוקה. חלק מהרגעים היותר מביכים הונצחו בסיקור של ערוץ 2 לדיון בכנסת בו אושרה תכנית ההתנתקות ובו נשאו דברים מספר רב של חברי כנסת ושרים.
כך למשל אמר אז מאיר שטרית, ששימש באותה העת שר התחבורה מטעם הליכוד: "יש טענה, שיהיה איום על יישובים בנגב… אני עוד לא שמעתי טענה מגוחכת כזאת". שאול מופז שהיה אז שר הביטחון הוסיף" "אני משוכנע כי המהלךהכרחי ונכון. יש בו כדי להעניק יותר ביטחון לאזרחי ישראל ולהפחית את העומס המוטל על כוחות הביטחון…יש בו כדי לחלץ את המצב מקיפאונו ולפתוח פתח למציאות אחרת, שתאפשר בבוא היום משא ומתן לדו-קיום". יובל שטייניץ הצהיר:" אני חושב שהתכנית הזו, בסייגים האלה, ראויה לאמון…היא תוכנית לא קלה, היא לא תביא מזור לבעיות הביטחוניות, אבל היא עשויה – בהסתברות די גבוהה – לשפר את מצבנו הגיאו-אסטרטגי".
לאחר הנאומים הגיע העת להצבעה על תכנית ההתנתקות שאושרה ברוב של 64 מול 45. כל שרי הליכוד כולל נתניהו תמכו בה, וזאת על אף שנבחרו לכנסת רק שנתיים קודם לכן על סמך מצע שהתנגד בבירור לכל נסיגה.
אסון ידוע מראש
נוכח ההיסטוריה העגומה הזו, ראוי אפוא שהציבור יתייחס אל הצהרות ממשלות ישראל והחלטותיה בהווה ובעתיד במידה רבה של ספקנות ואף חשדנות—במיוחד בנוגע למה שנראה כרציונל בבסיס המדיניות הנוכחית של "ניהול הסכסוך".
בעוד שבהקשרים מסוימים לגישת "ניהול סכסוכים" יש תקפות כלשהי, זה אינו המקרה בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני בכלל ובנוגע לעזה בפרט. זאת משום שביסוד הגישה קיימת ההנחה שבשלב מסוים, במועד בלתי-מוגדר ובגין סיבה בלתי-מוגדרת, הפלסטינים בעזה יהפכו לפתע למשהו אחר. למעשה, גישה בלתי מבוססת זו אינה אלא דחיית התמודדות עם הבעיה בעוד היא מחריפה והולכת, ולכן התבררה ככישלון חרוץ.
וכך, בעוד שישראל עוסקת בניהול הסכסוך עם חמאס בעזה (ועוד יותר עם חיזבאללה בצפון), היא אפשרה למטרד חבלני להפוך לאיום אסטרטגי של ממש. באופן פרדוקסלי, אחרי כל מבצע צבאי מוגבל מצד ישראל שנועד לשחוק את יכולתם הצבאית, ארגוני הטרור מצליחים לשדרג יכולות אלה ללא היכר. כל מי שניסה להזהיר מהתפתחות כזו ערב ההתנתקות ב-2005, זכה ליחס מבטל ולועג ודבריו נפסלו כהפחדה חסרת יסוד.
ההתפתחויות האחרונות בעזה לא צריכות להפתיע איש. עבור מי שלא נרתע להתייצב מול המציאות כפי שהיא, הן היו לא רק צפויות מראש אלא אכן נצפו מראש. כבר ב-1992, לפני יותר מרבע מאה ולמעלה מעשור לפני ביצוע ההתנתקות, כותב שורות אלה פרסם הן באנגלית והן בעברית תחזית מפורטות של ההשלכות הביטחוניות והמדיניות של הפקרת עזה. למרבה הצער, תחזית קודרת זו התבררה כמדויקת על כל פרטיה.
אולם מה שאולי יותר משמעותי ובוודאי יותר מטריד, היא העובדה באותה שנה לא אחר מאריאל שרון עצמו, האיש איש שדחף את רעיון ההתנתקות וכפה את ביצועו, כתב מאמר ברוח דומה בעתון 'מעריב', בו הוא מונה בפרוטרוט את סכנות אותה מדיניות ממש אותה הוא אימץ ויישם בנחישות מעט יותר מעשור מאוחר יותר.
שרון שיחזר במאמר כיצד אמצעים יזומים שננקטו נגד התקוממויות אלימות מצד הפלסטינים בשנות ה-60 ו-70 הביאו לשקט מתמשך: "ניסיונות אלה לא רק מוכיחים שאת הטרור ניתן לחסל אלא גם את הדרך לכך. אסור לברוח מן הטרור והוא יוכה רק אם נשלוט בבסיסיו ונילחם בכנופיותיו בשטחו".
שרון אף התייחס באופן מיוחד לעזה וכתב: "עזה היא המשל. החלק המיושב דאז של הרצועה נהפך ב-1970 למרחב הנשלט בידי ארגוני המחבלים, מפני ששר הביטחון יצחק רבין החליט לצאת מן הישובים וממחנות הפליטים. למזלנו, שבנו לדרך הנכונה בטרם התפוצצה הרצועה כמורסת טרור ענקית שהיתה יכולה להרעיל את כל סביבותיה. אבל בגלל מדיניות מוטעית של בריחה למעשה ממרכזי הישוב והימנעות מחיסול הסכנה בעודנה בראשיתה, יהיה עלינו אחר-כך לנהל מערכה ממושכת וקשה הרבה יותר".
שרון התריע נגד חזרה על אותו משגה ואף ניבא במדויק את ההתפתחויות: "אם ננטוש את עזה, ישתלטו עליה ארגוני המחבלים. כיכר פלשתין [בעזה] תיעשה אז אתר לשיגור קטיושות לאשקלון". הוא סיים את המאמר עם הקביעה הנחרצת, שעל אף ש"כולנו חותרים להסדר מדיני…נגיע אליו לא בדרך של כניעה אלא רק לאחר ריסוק הטרור. ואת הטרור נוכל לחסל רק אם נשלוט בבסיסיו, ושם נילחם בכנופיותיו להשמידן".
שינוי תפיסה
מתייחסים לאלברט איינשטיין את ההיגד "לא ניתן לפתור את בעיותינו עם אותה רמת חשיבה שיצרה אותן". הבעיה של עזה נוצרה בלא צל של ספק על ידי התפיסה לפיה ניתן לאכוף ממשל עצמי על הרצועה, ולכן הפתרון לעזה אינו המשך התעקשות על אותה חשיבה שיצרה אותה, והמשך הניסיון לאכוף ממשל עצמי על אותה מובלעת מוכת גורל ועל תושביה האומללים. יש לזנוח את הפרדיגמה הכושלת הזאת ולאמץ אחרת תחתיה.
הלקח הברור של השנים האחרונות הוא שישראל יכולה לקבוע מי מושל בעזה אך ורק אם היא מושלת בה בעצמה. הרי גם אם מפילים את שלטון החמאס, אין כל ערובה שיורשו יהיה פחות טורדני. יתרה מזו, אם חמאס ייחלש באופן משמעותי, אין כל ערובה שהוא יוכל לעמוד מול יריבים רדיקליים ממנו השואפים לתפוס את מקומו, בייחוד נוכח ההתערבות האיראנית באיזור ונוכחותם של כוחות ג'יהאדיסטיים בסיני הסמוכה, עליהם מתקשה ממשלת מצרים להתגבר.
אולם הדרך היחידה ישראל יכולה למשול בעזה בלי לכפות מרותה על "עם אחר" (היינו ערביי עזה) היא על ידי העברת אותו "עם אחר" מחוץ לתחומי עזה, והדרך היחידה שאינה כרוכה בגירוש כוחני היא הפעלת מערך כולל ומקיף של תמריצים חומריים, שמחד מעודדים הגירה למדינות אחרות ומאידך מכבידים על השארות במקום.
על כן יש להחליף את הפרדיגמה הנוכחית הכרוכה בחזון "שתי המדינות" ומבוססת על עקרון "שלום תמורת שטחים" התפיסה אחרת, הכרוכה בהגירה מומרצת עבור אוכלוסיית עזה שתאפשר לעזתיים בלתי מעורבים למצוא חיים בטוחים ומשגשגים במדינות אחרות.
האמור לעיל אינו אלא תכתיב ההיגיון הפשוט ונגזרת השכל הישר. נותר אפוא לתהות מדוע ממשלות ישראל מתמהמהות לאמצו במקום להתמיד ברדיפה אחרי תקוות השווא של "שתי מדינות" על אף שהן יודעות (או לפחות היו צריכות לדעת) שזו נדונה מראש לכישלון.
העובדה שתכנית של פינוי-פיצוי לערביי עזה עשויה להיות כרוכה בקשיים רבים אינה גורעת מההכרח ליישומה. אדרבה, כל חלופה של אי-יישומה גרועה בהרבה ותהווה למעשה המשך התפיסה הכושלת שהובילה לבעיות בעזה בעשורים האחרונים. ככל שממשלת ישראל תכיר במציאות הקשה זו בהקדם, כך יוטב לכולם.
ד”ר מרטין שרמן הוא המייסד והמנהל של המכון הישראלי למחקרים אסטרטגיים (IISS).
חיסול המחבלים והשתלטות מחדש על גוש קטיף הכבושה ובנייתה מחדש שוב.
תכנית חמש האצבעות הוא הדרך היחיד לניצחון טוטאלי.
בעיה עבור ישראל
אני חושב שצריך לקחת בחשבון מה יקרה אם ישראל תכבוש את הרצועה. יש לי הרגשה שאחת הבעיות שהמנהיגים שלנו חוששים ממנה היא שאם נכבוש את הרצועה יבוא לחץ עולמי חזק לתת לרשות הפלסטינית למשול ברצועה ואנחנו נאלץ לעזוב את הרצועה. כלומר נראה לי שהמנהיגים לא רוצים לכבוש את הרצועה עבור הרשות הפלסטינית כי זה נראה עוד יותר גרוע מהמצב הקיים כי הרשות לא הצליחה לשמור על הרצועה בזמן שזאת היתה תחת שליטתה ואין שום תקווה שהם יצליחו לעשות את זה בעתיד.
לא נראה לי שכותב המאמר מתייחס לנקודה הזאת. ברור הוא שנעשו פעולות בנושא עזה אבל לא ברור למה נעשו. יתכן שהיה לחץ חיצוני לביצוע. אני מסכים עם הכותב שהגירה תהיה תשובה טוב לעניין אבל לא ברור אם זה ניתן לביצוע.
ברור הוא שאותם ערבים מוחזקים במקום בניגוד לרצונם וזאת במטרה ללחוץ על ישראל. הצרה היא שאנחנו לא מציגים את זה בעולם בצורה הזאת. נראה לי שכמה מהמנהיגים, אקדמאים ועיתונאים שלנו מסיבות לא ברורות מציגים את הבעיה של האויב ולא את הבעיות שלנו. דיבורים כמו שתי מדינות לשני עמים לא עוזרים לנו.
כמו כן ברור שגורמים זרים מתערבים בנעשה ברצועה ופועלים לטובת עצמם ולא לטובת התושבים. לא נראה לי שצריך להכנס בשלב זה אלא צריך להרוס את התשתיות של החמאס ושל האיראנים כי אילו הם הדוחפים להסלמה.
יחד עם זה צריך להתחיל לשנות את כיוון ההסברה ולהפסיק עם שתי מדינות לשני עמים כי שלום מזה לא יבוא.
בקיצור, אנחנו לא צריכים את "הסטורי של אווה". ממשלת ישראל מקדמת את השואה הבאה בצורה הרבה יותר מוחשית.
בעיית עזה לא תיפתר עד שהרשות שהקימו ברמאללה לא תיעלם.
נתניהו לא יכנס לעזה כדי להישתלט עליה ולתת אותה על מגש של כסף לאבו כלב מרמאללה
סבלנות
הרשות הזאת יום אחד תיעלם ואיתה בעיית עזה
נתניהו הצביע בעד ההתנתקות יותר מפעם אחת. זה לא היה שיגעון פרטי של שרון כל העם השתגע
גם אני חושב שהליכוד עשה טעות כשיזם את ההתנתקות וקידם אותה.
גם אני כמוכם חושב שהממשלה מזה עשור אחראית לביטחון שלנו.
כל הכבוד על הקריאה הברורה ללקיחת אחריות!
נתניהו פרש מן הממשלה בעקבות אשור ההתנגדות, הוא התנגד לה בסופו של יום פרש מן הממשלה ועמד בראש הליכוד המתנגד לגירוש שהצטמק לגמרי בבחירות שהגיעו אז. הליכוד כליכוד, התנגד נחרצות להתנגדות, שרון כדי לבצע את הפשע נאלץ להקים מפלגה חדשה, ופרש מהליכוד, אבל הפרישה התפיסתית כבר הייתה קודם, מרכז הליכוד ברוב גדול דחה את ההתנתקות. לא הליכוד ביצע ותמך בהתנגדות אלא להיפך אלה שפרשו מהליכוד. אי אפשר לקרוא לאלה שפרשו מהליכוד – ליכוד. זו לא סמנטיקה אלא סגנון תעמולה שכולו הכפשה. שרמן חוזר על השקר בעניין נתניהו ובכך הפך את מאמרו לחסר ערך.
נתניהו פרש מן הממשלה בעקבות אשור ההתנתקות, הוא התנגד לה בסופו של יום פרש מן הממשלה ועמד בראש הליכוד המתנגד לגירוש שהצטמק לגמרי בבחירות שהגיעו אז. הליכוד כליכוד, התנגד נחרצות להתנתקות, שרון כדי לבצע את הפשע נאלץ להקים מפלגה חדשה, ופרש מהליכוד, אבל הפרישה התפיסתית כבר הייתה קודם, מרכז הליכוד ברוב גדול דחה את ההתנתקות. לא הליכוד ביצע ותמך בהתנגדות אלא להיפך אלה שפרשו מהליכוד. אי אפשר לקרוא לאלה שפרשו מהליכוד – ליכוד. זו לא סמנטיקה אלא סגנון תעמולה שכולו הכפשה. שרמן חוזר על השקר בעניין נתניהו ובכך הפך את מאמרו לחסר ערך.
זה הכל בגלל כל הגמרתיים שהפכו את עזה לגזה ואת אהרון ברק לדיראון בזק. מצטער, לא יכול לקרוא מאמר באתר הזה בלי שהוא מסתיים במלמולי הנביאה המזרחית. אם היא הזניחה את המאמר הזה – אני אמלא את מקומה.
גדול!
אם את רוצה שהם ייצאו רצוי שתפתח את המצור בצד אחד ותן להם לצאת.
ואם יורים עליך אז תגיב כמקובל באזורנו עין תחת עין, טיל תחת טיל
אין לישראל באמת בעיה אסטרטגית מול עזה . יש לישראל בעיה אסטרטגית גדולה מול מצרים .כמו שהמעברים מול ישראל חסומים כך גם המעברים מול מצרים . עזה בסך הכל מהווה האלטר אגו המופרע של מצרים מול ישראל . בדומה לתפקיד של צפון קוראיה בשימוש סין מול ארצות הברית . אריק שרון בתבונה מדינית תיקן את העיוות של הסכמי השלום עם מצרים והסכמי אוסלו- וחיסל את הקשר בין הרצועה לגדה . להזכירכם בהסכמי אוסלו נידון הקמת מעבר בין עזה לגדה שיחצה את מדינת ישראל לשניים . העסק כרגע מסובך כי ישראל עומדת לספק למצרים גז במיליארדי דולרים . המצרים משתמשים בעזה כקלף מיקוח לשפר את מצבם מול ישראל כבורר, וכמובן להמשיך להציק לישראל , כי אף אחד בעולם המוסלמי לא יסכים לעולם לקיומה של ישראל
אלברט איינשטיין אמר אמירה נוספת,מתאימה יותר: מהי מהות הטיפשות האנושית ? לעשות פעם אחר פעם אותו הדבר ולצפות לתוצאה אחרת…זה נכון גם עבור טמטום הבריחות והנסיגות ללא הסכם של הסמול וגם עבור מדיניות "ההכלה" של הסכסוך של בנימין שפנתניהו. צריך לעשות משהו חדש.
לדעתי כיבוש הרצועה הוא פרס לטרור.
יש להשתלט שוב על ציר פילדרפי ולהרחיבו. יש לאפשר מעבר עזתים למצריים.
יש להתחיל בהחרבת הרצועה מצפון לדרום רחוב רחוב שכונה שכונה עד להחרבה מוחלטת
כלכלית הרעיון של פינוי פיצוי אינו מעשי. לישראל אין כיסים עמוקים לממן תוכנית כה שאפתנית. יתרה מזו, הפלסטינים, שהם מומחים בשנור, יכולים לקחת את הכסף, להגר ואז לחזור בצורה בלתי חוקית ושוב לדרוש כסף בשיטת הדלת המסתובבת, וכבר היינו בסיפור הזה. הרעיון של פיצוי תמורת פינוי הוא האחת הקטן של שטחים תמורת שלום. עצם הרעיון שאנחנו אלה שצריכים לשלם עבור משהו בסיסי כמו שקט וביטחון הוא לא הגיוני ואף חולני. מזכיר לי טיפה את היחסים בינינו לבין גרמניה הנאצית, ואיך היו יהודים שניסו לרכוש את חיי היהודים בכסף. בסופו של סיפור, ארץ ישראל שייכת לעם היהודי מכוח אינספור זכויות, ביניהם הזוכוית התנכיות, האלוקיות, הבינלאומיות (החלטות האום והצהרת בלפור) ומכוח זכויות משפטיות (רכישת קרקעות אדירה בארץ ישראל על ידי יהודים). היא גם כמובן נובעת מזכויות צבאיות ויתרון הכוח שלנו. ישראל צריכה להבין שללא מאבק אלים נגד אויבנו – אנחנו נינגף ונפסיד את המדינה. כמו שהשגנו מדינה כך עלינו להגן עליה, בכוח. אף אחד לא נתן לנו את המדינה בכייף ובאהבה. יש לגרש את הפלסטינים בכוח, גם מעזה וגם מאיוש. יש להחזיק בשטחים הללו לא כמשמורת אלא לעד כחלק בלתי נפרד מהציווי שלנו כאן באזור הזה וגם כדי לאותת לכל אויבנו – מי שיתקוף אותנו במחשבה שיסלק אותנו משטחנו יקבל לא רק תבוסה אלא הפסד של קרקעות בהיקפים גדולים. זו הדרך היחידה ללמד לקח את התוקפנות הערבית שחייבת להבין שיש סיכון ולא רק סיכוי בתקיפת ישראל. עד היום, הם תמיד תקפו, ותמיד קיבלו בחזרה את מה שהפסידו. ישראל נתנה לאויביה למעשה תמריץ אדיר לתקוף אותה שוב ושוב. ולכן אין שקט במזרח התיכון.
קודם כל, הדבר הכי יקר זו מלחמה יותר נכון, מלחמות שחוזרות באותה תבנית.
שנית, יש הרבה כסף.
שלישית, לא צריך לפצות. פשוט לקנות מידם את הנדל"ן ואז העזתים יכולים להגר לדרום אמריקה, לאירופה או סתם ללכת לעזאזל.
מדהים כמה שזה נכון.
הם לא יודעים לייצר תרבות שלטון, חבורת ברברים. צריכים לעודד אותם להגר לכל קצוות תבל.
אני לא קובע מה לעשות.
אבל נראה שאירן והחמאס מעוניינים מאוד ליצור פרובוקציות בעזה כדי שנתקוף.
כדי לבסס את דברי אחזור אחורה בהיסטוריה על מהלך הקרב של צלח א דין נגד הצלבנים.
קצת לפני הקרב סלח א דין שלך קבוצה קטנה של רוכבים להטריד את חיל הפרשים הגדול של הצלבנים.
חיל הפרשים הצלבני ראה בקבוצה הקטנה הזאת טרף קל, ונראה לו שיש באפשרותו בקלות ומיד לחסל אותם, והחל לרדוף אחריהם.
הפרשים הערבים לא כל כך נלחמו אלא יותר ברחו. וכך קרה שקבוצה גדולה של פרשים צלבנים רדפה אחריהם והתרחקה מהכוח הצלבני העיקרי.
אז תקפו כל פרשי צבאו של צלח א דין את חיל הפרשים המקוצץ והמוחלש של הצלבים, וכמובן שפגעו בהם קשות .
לאחר מכן צלח א דין הצליח להביס את כל הצבא הצלבני.
החמאס והג'יהד האסלמי הם שלוחה קטנה של הצבא האירני. וכמו קבוצת הפרשים הקטנה של צלח א דין הם רוצים להכניס אותנו למלכודת, ושנרכז כוח משמעותי מצבאינו (במלחמה רק נגד עזה נשלח צבא גדול מהנדרש כדי לחסוך באבידות).
ולאחר שנסתבך בקרב על עזה הם יתחלו במלחמה כוללת נגדינו כשאנו מוחלשים.
אז כשדנים על מתקפה על עזה, בין יתר השיקולים , תמיד יש לזכור ולקחת בחשבון את הקרב של צלח א דין, המהווה מורשת לכל הצבאות הערביים.