מנדלבליט ודנה ויס מסרבים לחשוף האם נפגשו לפני הריאיון ביניהם

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט וכתבת חברת החדשות דנה ויס מסרבים לחשוף האם ומתי נערכו ביניהם פגישות בטרם שידור הריאיון עם היועמ"ש בראשית השנה. בתשובה לבקשת חופש מידע בעניין, טענו במשרד המשפטים כי הם דוחים את הבקשה "לאחר שנערכה פנייה לעיתונאית ולמערכת ואלו התנגדו למסירת המידע".

עוד הוסיפו במשרד המשפטים כי "מסירת מידע זה עלולה לפגוע בעבודת הרשות הציבורית ולשבשה, כמו גם להשפיע על העבודה העיתונאית ולפגוע באינטרסים עסקיים של צדדי ג' באופן שגובר על האינטרס הציבורי במידע".

כזכור, במוצאי שבת ה-19 בינואר שודרה בחדשות 12 כתבה נרחבת מאת ויס שעסקה בחקירות ראש הממשלה נתניהו, ובמסגרתה ערכה הכתבת ריאיון בן שש דקות עם היועמ"ש מנדלבליט. הריאיון נפתח בפגישה בין השניים ברחוב בתל-אביב שנראית כאילו התרחשה באופן מקרי, ונמשך בשיחה ארוכה על חקירות ראש הממשלה ועל כתב החשדות עליו עבד מנדלבליט ממש באותם ימים ופורסם מספר שבועות לאחר מכן.

יש לציין כי מדובר בתאריך רגיש מאוד מבחינה פוליטית ומשפטית, כחודש לאחר ההכרזה על בחירות ובשיאן של הדלפות שונות מדי ערב על המתרחש בחקירות נתניהו, שהגיב עוד באותו ערב ואמר כי "הבחירה לשתף פעולה עם תוכנית כזאת, בעיתוי כזה, היא חסרת תקדים בתולדות המשפט הישראלי ומעלה סימני שאלה קשים". עצם קיומה של שיחה כזו, בין האיש האמון על החלטה בעלת פוטנציאל להשפעה עצומה על תוצאות הבחירות לבין כתבת בערוץ טלוויזיה מרכזי, הנושאים בהם עסקה ובעיתוי בו התפרסמה, אכן מעלה תהיות רבות.

פגישות מסתוריות

ברור למדי שריאיון כזה אינו מתבצע בפגישה מקרית בצהרי היום עם אחד האנשים העסוקים במדינה. כתבות מסוג זה דורשות עבודת הכנה  המתבצעת מראש, וכוללות לרוב גם שיחות רקע, תדרוכים ותיאום הנושאים בהם יעסוק או לא יעסוק הריאיון, במיוחד כמו במקרה הנידון, שהיה חלק מכתבה נרחבת יותר על החקירות.

בנוסף, דובר משרד המשפטים משה כהן הודה בעצמו בשיחה עם ניר גונטז' מ'הארץ' לאחר שידור הריאיון כי "הכתבות האלה מגיעות אלינו, לא אנחנו יוזמים אותן", והוסיף לגבי הריאיון עם ויס כי "זה לא כתבה שאנחנו יזמנו אותה". גם דנה ויס אמרה למחרת לניב רסקין בתכנית הבוקר כי "זה פרויקט שאנחנו עובדים עליו כמעט חודש וחצי". כלומר, גם על-פי משרד המשפטים וגם על-פי ויס מדובר ביוזמה שתוכננה ותואמה מראש. לכן, כאשר בהמשך הכתבה הובאו עוד ציטוטים רבים מדברים ש"אמר מנדלבליט למקורביו", ניתן רק לשער למי ומתי הוא אמר אותם, ולתהות מדוע הוא מסרב למסור על כך מידע.

אך אם ההתנהלות התקשורתית של משרד המשפטים בכלל והיועמ"ש בפרט בכל הקשור לחקירות נתניהו מעלה תמיהה, הרי שהניסיון להסתיר מידע לגבי פגישותיו עם עיתונאים הוא מטריד לא פחות. ביומן היועמ"ש המתפרסם באתר משרד המשפטים ובו מפורט לוח הזמנים של מנדלבליט לפי תאריכים, שעות ונושאים, מופיע מידע רב לגבי הפגישות שמקיים היועמ"ש עם גורמים שונים באופן תדיר. בין השאר מופיעות שם פגישות עם פוליטיקאים, פקידים וארגונים שונים, דיונים בהצעות חוק וישיבות עם עמיתים.

בין כל אלה, רק קטגוריה אחת מוצגת בעמימות יתר והיא מפגשים עם עיתונאים. כך למשל, בתאריכים ה-12.8.18, 20.8, 28.8, 2.10, 14.11, 18.11, 12.12 וה-23.12 מופיעות פגישות המוגדרות כ"פגישה עם איש תקשורת". בניגוד לשאר הפגישות האחרות של מנדלבליט המפורטות ביומן, אלו עם אנשי התקשורת האלמונים מופיעות ללא פירוט של זהות המשתתפים או נושא המפגש.

בין הסיבות אותן מנו במשרד המשפטים לסירוב למסירת המידע צוין גם סעיף 9 (ב)(7) לחוק חופש המידע הקובע כי לא יינתן לציבור מידע "שאי-גילויו היה תנאי למסירתו". מכך ניתן להסיק כי יתכן שהפגישות שנערכו לכאורה בין ויס או אנשי חדשות 12 אחרים לבין מנדלבליט ומקורביו בטרם צילום ושידור הריאיון הותנו בכך שקיומן יישמר בסוד בין הצדדים.

פגיעה באמון הציבור

על-פי חוק חופש המידע, במקרים הנוגעים לצד שלישי יש לפנות אליו ולקבל את הסכמתו למסירת המידע. על-פי תשובת משרד המשפטים במקרה זה, שהובאה בראשית הדברים (שנמסרה לאחר ארבעה חודשים תמימים ודחיות רבות), סירבו ויס ומערכת החדשות למסור האם ומתי נערכו פגישות עם מנדלבליט, ובמשרד אף הדגישו כי מסירת מידע זה עלולה לפגוע בעבודת הרשות הציבורית, העבודה העיתונאית ואינטרסים עסקיים, "באופן שגובר על האינטרס הציבורי במידע".

במילים אחרות: דנה ויס ואביחי מנדלבליט אינם סבורים שסוגיה כמו הקשר בין היועמ"ש לעיתונאים בכירים – בעיצומה של חקירה מהרגישות והמשמעותיות שידעה המדינה ובנושאים הרי גורל מבחינה פוליטית – היא משהו שאתם צריכים לדעת, ועדיף שימשיך להתנהל במחשכים, ללא פיקוח וללא הפרעה ותוך פגיעה חמורה נוספת באמון הציבור במערכת המשפט.

בהקשר הזה חשוב לציין פסק-דין של השופט מזוז מלפני כשנתיים, בו קבע בעקבות עתירה שהגיש רביב דרוקר לקבל את פירוט הפגישות של נתניהו עם שלדון אדלסון ועמוס רגב, כי הטענה לפיה נתוני תקשורת של עיתונאי עם מקור פוטנציאלי נופלים תחת החיסיון העיתונאי היא "מעוררת תמיהה". מזוז כתב כי "חיסיון עיתונאי חל ככלל על מידע המצוי בידי עיתונאי, ולא על מידע המצוי בידי הרשות", והוסיף לגבי התחקיר של דרוקר בעניין: "תחקיר עיתונאי הוא כלי שלא ניתן להפריז בחשיבותו הן כאמצעי פיקוח וביקורת על רשויות השלטון, והן כאמצעי להשגת מידע וחשיפתו לציבור כבסיס לשיח ציבור".

זו אינה הפעם הראשונה בה משרד המשפטים עושה הכל כדי להסתיר מידע מהציבור ולהתחמק בתירוצים שונים מאחריותו לביצוע חוק חופש המידע. כפי שחשף גלעד צוויק לפני מספר חודשים ב'מידה', במשרד סירבו למסור את יומנה של אביטל שטרנברג, בכירה במחלקת הייעוץ המשפטי העוסקת בין השאר בסוגיית המסתננים, בתואנה כי היא "אינה נושאת בתפקיד בכיר מספיק" וכי מדובר במידע ש"אין לו נגיעה או חשיבות לציבור".

במקרה אחר לפני כשנה, דיווחה שירית אביטן כהן ב'מקור ראשון' כי משרד המשפטים מחק את שמות העיתונאים עמם נפגשה השרה לשעבר ציפי לבני מהיומן שנמסר לבקשת העיתון. מנהל תקין? אחריות? ביקורת? כל אלה אינם חלים על אנשי מערכת החוק ואנשי התקשורת. אותם אנשים שמטיפים כל העת על שקיפות אך בעצמם נוהגים באופן ההפוך לחלוטין ונמצאים למעשה מעל החוק שנכתב במיוחד למקרים כאלה ונדמה כי כלל לא נאכף, או גרוע מכך – נאכף רק במקרים מסוימים.

פנינו לדנה ויס בבקשת תגובה והיא תובא מיד עם קבלתה.