התגובה ההיסטרית של השמאל והערבים לתגליות החשובות במנהרת עולי הרגל בירושלים היא עוד ניסיון להכחיש כל זיקה יהודית לעיר ולאתריה ההיסטוריים
צילום אחד, מעט לא 'דיפלומטי', הכניס בשבוע שעבר להלם קל כמה אנשי שמאל ישראליים ובעיקר את הפלסטינים: תמונתו של שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן, כשהוא הולם בפטיש בקיר דקיק וסמלי שהוקם כדי להפריד בין שניים מחלקיה הדרומיים של 'דרך עולי הרגל' העתיקה, הייתה לכותרת האירוע.
מדובר באחת התגליות הארכיאולוגיות המרעישות ביותר שנחשפו בירושלים מאז קום המדינה. על הדרך הזאת, שהשתמרה באופן מופלא תחת אפר החורבן הרומאי, צעדו על פי התיאורים ההיסטוריים המוני יהודים בימי בית המקדש השני, לאחר שטבלו בבריכת השילוח, מרחק כ-700 מטר עד להר הבית.
פרידמן הגיע לטקס חנוכת 'הדרך', לא רק כדי לבטא הכרה בריבונות הישראלית באזור עיר דוד, אלא גם כדי להוקיר מפעל ארכיאולוגי מפואר, עתיר תגליות וממצאים של רשות העתיקות הישראלית, שאמנם נחנך השבוע אך ראשיתו כבר לפני למעלה ממאה שנה, באתר שנחפר על ידי ארכיאולוגים לא ישראלים; בימים שמדינת ישראל כלל לא הייתה קיימת ובתקופות בהן השלטון בירושלים היה מוסלמי.
WATCH: U.S. ambassador to Israel David Friedman takes a 10 pounds hammer and breaks open a tunnel which runs under the Palestinian village of Silwan to the old city of Jerusalem. This happens at a settlers organisation event with Sara Netanyahu and Sheldon Adelson at his side pic.twitter.com/oeju5NIH7M
— Barak Ravid (@BarakRavid) June 30, 2019
ארכיאולוגים של רשות העתיקות הישראלית מחפשים או חופרים את 'דרך עולי הרגל' (שמכונה בטעות 'הדרך ההרודיאנית') רק מראשית שנות ה-2000. אלא שהם אינם הראשונים שתרים אחרי הדרך הזאת או חופרים בה. קדמה להם בתקופת השלטון הירדני הארכיאולוגית הבריטית קתלין קניון, שחשפה את החלקים הצפוניים יותר מהדרך, ואף התריעה שיש למהר ולחפור את עיר דוד לפני שהירדנים יסללו במקום כביש, שאכן נסלל על ידם בסופו של דבר. לקניון קדמה משלחת חקר ארכיאולוגית בתקופת המנדט הבריטי, ולה קדמו, כבר בסוף המאה ה-19 בתקופת השלטון העות'מאני, הארכיאולוגים ג'ונס בליס וארצ'יבלד דיקי.
אל תגליות החפירה הרבות עוד נגיע, אבל תחילה צריך ניגש להזים את הטענה שהיא מסכנת את בתי התושבים בסילוואן, באמצעות שתי עובדות שהציבור אינו מכיר.
הפועלים הערבים אויימו ועזבו
ראשית – תושבי סילוואן עצמם, מאות מהם, השתתפו לאורך השנים בחפירות הארכיאולוגיות מטעם רשות העתיקות, במימון עמותת אלע"ד. החפירה התנהלה לא פעם מתחת לבתיהם של אותם עובדים ערבים בכפר סילוואן, בתחומי עיר דוד ההיסטורית, במטרה לחשוף את צפונותיה של ירושלים ועברה. אותם ערבים מקומיים היו ממשיכים לעבוד שם עד עצם היום הזה, אלמלא ספגו איומים באלימות וטרור מצד שליחי חמאס והרשות הפלסטינית במזרח ירושלים. האיומים הללו אילצו אותם לעזוב את עבודתם, ולקפח את מקור פרנסתם. עמותת אלע"ד ורשות העתיקות החליפו אותם בפועלים יהודים.
שנית – המתנגדים הפוליטיים לחפירות הארכיאולוגיות בעיר דוד, שמתנהלות כבר כמעט חמישים שנה, מנסים מדי כמה שנים לתקוע מקלות בגלגלי הארכיאולוגים של רשות העתיקות. מעת לעת הם פונים לערכאות משפטיות, ופעם או פעמיים הם אף הגיעו לבג"ץ, שרגישות שופטיו לטענות בדבר הפרת זכויות אדם או פגיעה בהן, היא מן המפורסמות. העותרים טענו שהחפירות מסכנות את תושבי סילוואן, ובג"ץ בדק את טענותיהם ודחה אותן.
ראויים בהקשר זה לציטוט מחודש דבריה הבהירים של שופטת בית המשפט העליון לשעבר עדנה ארבל בבג"ץ 9253/08, בעתירה שהוגשה נגד החפירות ב'חניון גבעתי' ( חלק מעיר דוד) שלמרגלות שער האשפות.
ארבל קבעה כי "רבות מטענות העותרים נטענו בעלמא, מבלי שיציגו כל בסיס לטענותיהם", והתרשמה, כי אל מול שורה של פעולות שהציגו לפניה גורמי המקצוע הישראלים לעניין יציבות מבני המגורים באזור, "לא הציגו העותרים כל ראיה שתבסס את הקשר בין החפירות לבין הנזקים שנגרמו לכאורה לבתיהם".
גם דבריה של השופטת ארבל באשר לחשיבות החפירות בחניון, שהינו חלק מעיר דוד היו מאלפים: "… דומה כי אין מחלוקת שהחניון מצוי בשטחו של גן לאומי וכי החפירות שנערכו בו עד כה הניבו יבול ארכיאולוגי מרשים, שחשיבותו המדעית וההיסטורית רבה, וחורגת מגבולות ישראל… עברה ההיסטורי העשיר של הארץ, מקופל שכבה שכבה באדמתה. דברי הימים של הארץ, של העמים שחיו בה, חלפו בה ונכנסו אל דפי ההיסטוריה. הם נקברו במרוצת השנים תחת האדמה והפכו לצפונותיה". השופטת המשיכה וציטטה מפסק דין אחר:
ישראל היא אמנם מדינה צעירה, אך שורשיה עמוקים בהיסטוריה האנושית, ואדמתה רוויה לאורכה ולרוחבה בשרידים עתיקים של ציביליזציה אנושית קדומה, שחייתה ויצרה באיזור זה לאורך אלפי שנים. ביתר שאת נכונים הדברים ביחס לאזור המכונה 'עיר דוד'. תל עיר דוד מספר את דברי ימיה של ירושלים זה אלפים בשנים, כפי שניתן ללמוד עליהם עוד מן התנ"ך ( ראו למשל: שמואל ב, ד-ח; שמואל ב, ט-יא, דברי הימים א,טו א, זאת הגם שהמקום עצמו מוזכר כמובן עוד קודם לכן בסיפור עקדת יצחק) וממקורות נוספים. חשיבות צפונותיה של עיר דוד, לאומית ובינלאומית אינה מתייחדת לבני העם היהודי, אלא יש לה חשיבות לכל מי שמבקש להתחקות אחר תולדותיו של אזור זה שהוא ערש הדתות המונותיאיסטיות. חשיבותו של המחקר הארכיאולוגי אינה מתמצה אך בהבנה עברה של הארץ ובאפשרות לבחון את אמיתותם של הפרטים הידועים לנו ממקורות אחרים על אודותיו, אלא הוא שופך אור על התפתחות התרבות האנושית. ככזה, חשיבותו חוצה עמים וגבולות…"
חותמות, ארמונות ופעמון זהב
ואכן, כאילו צפתה ארבל פני עתיד, 'חניון גבעתי' סיפק בשנים הבאות מבול של ממצאים ארכיאולוגיים עשירים ומאלפים. המרכזי שבהם הוא מבנה מרשים מסוף תקופת בית שני, שעל פי הערכת חלק מהארכיאולוגים שימש את הלני המלכה, הידועה במלכות חדייב שבאשור לפני כ-2000 שנה. הלני התגיירה ובנתה ארמונות מפוארים בתחום עיר דוד, המוזכרים בכתביו של יוסף בן מתתיהו ושוחזרו בדגם ירושלים בסוף ימי בית שני.
ב'חניון גבעתי' נמצאו גם שרידים מימי בית ראשון; רחוב ביזנטי ברוחב שישה מטרים שנחשף לאורך 30 מטרים; מבנה של בעל אחוזה מהתקופה הרומית עם חצר, גן ומקווה מים; שרידים מהתקופה המוסלמית הקדומה וכן ממצא מעניין באופן מיוחד: טביעת חותם עליה מופיעות בכתב עברי קדום המילים "לנתנמלך עבד המלך". השם נתנמלך מופיע בתנ"ך בספר מלכים ב'. על פי החוקרים, הממצא הארכיאולוגי מתוארך לאותה התקופה של התיאור המקראי – המחצית השנייה של המאה השביעית לפני הספירה.
על פי החוקרים, 'חניון גבעתי' הוא כנראה גם מקומה של מצודת חקרא הקדומה, שנבנתה על ידי המלך אנטיוכוס אפיפנס בשנת 167 לפני הספירה, תקופת השלטון הסלאוקי בארץ ישראל. המצודה נותרה מעוז של הסלאוקים ותומכיהם המתייוונים במהלך מרד החשמונאים.
פסק דין נוסף של ארבל נוגע ישירות לעניין 'דרך עולי הרגל', שכן הוא עוסק ב'מנהרת הניקוז ההרודיאנית', השוכנת בדיוק מתחת לתוואי 'דרך עולי הרגל' . מנהרת הניקוז נחשפה לפני שנים אחדות על ידי הארכיאולוגים רוני רייך ואלי שוקרון וכיום ניתן להלך בה מאזור בריכת השילוח ועד ליסודות הכותל המערבי שבאזור 'גן דוידסון'.
במנהרת הניקוז הזו התגלו ממצאים מרגשים בדמות סירים וכלי אוכל בהם סעדו המורדים את ארוחותיהם האחרונות, קודם שהרומאים גילו אותם במקום מחבואם והרגו שם (על פי בן מתתיהו) כ-2000 מהם. כוד התגלו במנהרה חרב שהייתה שייכת ללגיונר רומאי, כשהיא נתונה עדיין בתוך נדן מעור, וציור של מנורת המקדש משורבט על גבי חרס שבור על ידי אלמוני בן התקופה. האיש כפי הנראה, חזה במו עיניו במנורה האמיתית, קודם שצייר אותה.
במנהרת הניקוז התגלה גם ממצא יחידאי מסקרן: פעמון זהב שבקצהו לולאה, אשר נתפר על בגד שלבש איש רם מעלה בירושלים, לא מן הנמנע שאפילו הכהן הגדול בכבודו ובעצמו. ברצפת המנהרה התגלה כיסוי של בור מים מימי הבית הראשון, אשר נמצא בחציו מתחת למנהרת הניקוז, ובחציו השני החסום בתחומי הר הבית. גם כאן נמצאו מעט כלי אוכל, ויתכן שגם בבור זה הסתתרו היהודים שמרדו ברומאים, ברגעיהם האחרונים.
"פגיעה מינורית"
גם באשר לתעלת הניקוז עתירת הממצאים הזאת נטען בבג"ץ (1308/08) כי העבודות בה מסכנות את הדרים מעליה, תושבי סילוואן. גם כאן בפסק דין נוסף ונפרד, קבעה השופטת ארבל:
…ראשית בניגוד לטענות העותרים, הוסבר כי העבודות מתבצעות בליווי פיקוח הנדסי מקצועי ובמסגרת תוכנית קונסטרוקציה מאושרת. זאת ועוד. כעולה מתשובות המשיבים, עיקר הפעולות שמבצעת רשות העתיקות בתעלת הניקוז, אינן פעולות חפירה ממש, אלא פעולות של פינוי פסולת שהצטברו בתעלה משך כאלפיים שנה"
השופטת הזכירה את פעולות התמך והחיזוק שננקטו כדי למנוע נזקים והוסיפה: "ניתן לומר על כן, כי העבודות מבוצעות בליוויים ובפיקוחם של גורמי מקצוע, שלא כטענת העותרים, וחזקה כי אלה אינם רואים לנגד עיניהם אך את השלמת העבודות בתעלת הניקוז, אלא הם מודעים גם לחובתם לוודא כי העבודות תתבצענה באופן שלא יפגע בעותרים, בבני משפחותיהם או בקניינם".
באשר לזכות הקניין של העותרים בקרקע שמתחת לבתיהם קבעה השופטת:
ככל שפגיעה שכזו אכן קיימת, היא מינורית… למול הפגיעה ניצב אינטרס ציבורי משמעותי בביצוע העבודות. אכן, חשיפת צפונות העבר, שהיו טמונות מאות ואלפים בשנים בבטן האדמה היא נדבך מרכזי של המחקר הארכיאולוגי. עריכתו של מחקר זה היא בחינת אינטרס ציבורי רב היבטים, אם משום התרומה שיש בו להבנתנו את תולדות הארץ ואת תולדות העם היהודי, ואם משום התרומה שיש בו להבנתנו מאורעות היסטוריים שיש להם חשיבות שאינה מצטמצמת אך ורק לעם היהודי ולהיסטוריה שלו…"
חניון גבעתי ו'מנהרת הניקוז' הם רק שתי דוגמאות לאתרים בעיר דוד, שחשפו בפנינו לאורך השנים האחרונות את צפונותיה של ירושלים. דוגמאות מרכזיות נוספות אינן חסרות: ב-2005 חשפה הארכיאולוגית ד"ר אילת מזר שרידים של מבנה אבן גדול ממדים, והיא נוטה לזהות אותו עם ארמונו של המלך דוד.
בשנות ה-70 וה-80 חשף הארכיאולוג ד"ר יגאל שילה את 'בית הבולות' ואת 'בית אחיאל' במסגרת שטח החפירות בעיר דוד שכונה שטח ג'י. על החותמות שנמצאו בשטח החפירה שרדו שמות כמו שפטיהו בן צפן או בניהו בן הושעיהו וכן שמותיהם של גמריהו בן שפן ( סופר מלכותי) ועזריהו בן חלקיהו (כוהן מימי בית הראשון). 45 בולות מתוך ה-51 שנמצאו נשאו כתובות עבריות בכתב עברי עתיק, וכללו את שם בעל החותם ואת שם אביו.
לקראת שנות ה-2000 נחשפו בעיר דוד ביצורי המעיין והבריכה הכנענית: בריכה גדולת ממדים שנחצבה בסלע הטבעי שהייתה מוקד של מערכת המים הכנענית, ושממנה שאבו הכנענים את מימיהם. בריכה זו נחצבה במאה ה-18 לפני הספירה, אך יצאה מכלל שימוש במאה השמינית לפני הספירה, אולי בעקבות חציבת נקבת חזקיהו הידועה.
לא הורדוס. פילטוס!
אלה הן דוגמאות בודדות בלבד, שאליהן מצטרפת עתה החשיפה של 'דרך עולי הרגל', בה צעדו רבבות יהודים, לאחר שטבלו במעיין השילוח, לעבר שעריו הדרומיים של בית המקדש, לפני כ-2000 שנה, ורק כ-350 מתוך 700 המטרים שלה נחשפו עד כה.
בניגוד לדעה הרווחת, הרחוב לא נבנה על ידי הורדוס, אלא בתקופתם של נציבים רומאים שבאו אחריו, בעיקר בימי הנציב הרומי ונטיוס פילטוס. הארכיאולוגים ד"ר ג'ו עוזיאל, ארי לוי, נחשון זנטון ומורן חג'בי שחופרים באתר בחמש השנים האחרונות ניפצו עוד מוסכמה: בניגוד למה שהיה מקובל להניח עד כה (בעיקר בהתבסס על כתבי בן מתתיהו) לאורך 'דרך עולי הרגל', באיזור 'העיר התחתונה', לא התגוררה 'דלת העם', אלא דווקא אוכלוסיה אמידה.
בין מפולות החורבן לאורך הדרך שנחשפה, התגלו חפצי יוקרה ובהם שולחנות אבן מעוטרים, תכשיטים מסוגים שונים ובקבוקי בשמים. הללו מצטרפים לממצאים רבים נוספים: מטבעות, סירי אוכל, כלי אבן וחרס שלמים, כלי זכוכית נדירים, פודיום מפואר וכן חלקי חיצים ואבני בליסטרה – עדות לקרב האחרון ב'גבעה המזרחית' בתקופת 'המרד הגדול' של היהודים ברומאים, שהסתיים בכי רע אחרי חורבן בית המקדש השני.
הארכיאולוגים שחפרו את עיר דוד
התגליות הרבות בשטח עיר דוד בתקופת שלטון ישראל בירושלים השלמה והמאוחדת, חושפות את עברה של ירושלים לאורך כל תולדותיה, קהילותיה, עמיה ותושביה, בני כל הדתות. הן מצטרפות לעשרות חפירות וחופרים שחפרו את עיר דוד, שהוא האתר הנחקר ביותר בירושלים מבחינה ארכיאולוגית לאורך שנות המחקר המודרני. הנה לטובת מי שמדבר על 'חפירה פוליטית', רשימה של חופרי עיר דוד שקדמו לישראל במפעלם הברוך שם:
בתקופת השלטון העות'מאני גילה צ'רלס וורן (1867) את מערכת המים המכונה מאז על שמו, 'מערכת פיר וורן'; בשנת 1880 הביאו שני נערים לידיעת הגרמני קונרד שיק את דבר הימצאותה של כתובת עתיקה שחקוקה ליד המוצא הדרומי של מנהרת המים שבעיר דוד. גילוי זה של 'כתובת השילוח', היה בין החשובים ביותר באתר; הארכיאולוג הגרמני גוטה חשף ב-1881 את בריכת השילוח הביזנטית וכן קטעי קירות מתקופות שונות; בליס ודיקי חשפו כאמור כבר לפני למעלה ממאה שנים חלקים מ'דרך עולי הרגל', שעלתה עתה לכותרות, וגם האב לואי איג וינסאן תרם בכמה תגליות משלו להבנת 'עיר דוד'.
תחת שלטון הבריטים התקיים פרויקט בינלאומי לחקר גבעת עיר דוד, בחסותה של מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי. רא"ס מקאליסטר חפר שם מטעם הקרן לחקירת ארץ ישראל הבריטית ור. וייל מטעם הצרפתים. תחת שלטון ירדן נערכה בעיר דוד רק חפירה אחת כאמור, בהנהלתה של הארכיאולוגית קתלין קניון, שקיבלה היתר אישי מהמלך חוסיין לחפור שם.
ולסיום שני נתונים חשובים רלוונטיים נוספים והערה אחת: כאשר כלי תקשורת פלסטיניים מזדעקים אודות סילוואן שבסכנה, הם משקרים פעמיים: פעם אחת, כי החופרים והרשויות הישראליות לא זזים בעיר דוד בלי אישור של מהנדסי בטיחות ועומדים בהוראות המחמירות ביותר. פעם שניה כי עיר דוד, בסך הכל כ-6% משטחה של סילוואן שמשתרעת על פני 1026 דונמים.
כשמנהיגים פלסטינים ואנשי דת מוסלמים זועקים שהחפירות בעיר דוד מסכנות את אל אקצא, הם משקרים במודע. החפירות אינן חוצות את חומת מתחם הר הבית, ולאורך שנים ישראל מקפידה לחפור מסביב להר ולא מתחתיו. כך היא נהגה לאורך הכותל המערבי ולאורך הכותל הדרומי של הר הבית וכך היא נוהגת גם בעיר דוד: גם כשהחפירה מתקרבת לחומת ההר מדרום, היא לעולם אינה חוצה אותו. המבקרים שהצועדים ב'דרך עולי הרגל', או ב'מנהרת הניקוז ההרודיאנית', עולים מבטן האדמה אל מעל לפני הקרקע בגן דוידסון, שלמרגלות כתלי ההר, ולא בתוכו.
נראה אפוא, שכמו בעניין מתחם הר הבית, כך גם בעניין עיר דוד, חלק מהניגוח וההשמצות סביב האתר נובעים מהעדר היכולת של המסיתים להתמודד עם עברו היהודי של האתר, הסמוך לליבה של ירושלים – הר הבית. בימים שבהם הפלסטינים כותבים מחדש את ההיסטוריה של ירושלים, הן זו היהודית והן זו המוסלמית,, ומנסים להקדים את זמנם בעיר לזמנם של היהודים בה, (בניגוד לידוע ולעולה מהמחקר המודרני ) – עיר דוד מבחינתם הוא עוד סעיף במסכת ההכחשה הגדולה שלהם של כל קשר וזיקה יהודית לירושלים לאתריה ולקודשיה.
העובדות מדברות בעד עצמן
כלומר היה כאן יישוב יהודי הרבה לפני בואם של האיסלם וגם הנצרות. צריך כבר מזמן לצאת בהסברה רבתי בעניין ולשחוט כל מיני פרות קדושות. למשל צריך להסביר לעולם שהמוסלמים הקימו מסגד על שטח יהודי קדוש וחיללו איזור יהודי קדוש. הכוונה למסגד אל אקצא שהרבה זמן לא היה בשימוש אבל מכיוון שהוא הפך ללחץ על ישראל הפכו אותו לקדוש ומשום מה מדינת ישראל מקבלת את זה ואפילו לא מצפצפת.
אפשר לומר על תושבי סילואן שהם מתגוררים שם ללא רשות. אחרי הכל חבר הלאומים החליט שצריך להקים מדינה יהודית אבל הבריטים ימ"ש החליטו להביא מוסלמים לארץ ולעצור את כניסת היהודים. כל זה כמובן לא חוקי ולכן תושבותם של הערבים בסילואן אינה חוקית.
אפשר לטעון את זה גם נגד כמה תביעות של נוצרים שאינם אוהדי ישראל. יש לזכור שהנצרות כדת לא התחילה עם מותו של ישו אלא בערך 150 שנים אחרי מותו כששליט רומא החליט לעבור לנצרות. לכן היהדות היתה באיזור הזה הרבה לפני שתי הדתות הטוענות שהן קמו במקום היהדות.
צריך להעלות את העניין בצורה תקיפה ולהסביר את בעיות מדינת ישראל בלבד ולא את בעיות המוסלמים. צריך להפסיק עם התבוסתנות וההתנצלות. אם נגיע יום אחד למשא ומתן התקיפות תהיה הבסיס למשא ומתן ולא כל הויתורים שנעשו עד עכשיו.
יש טעות בתמונה.
ישנו בכתבה צילום של מה שהיום נקרא הגן הארכיאולוגי דוידסון וכתבתם "מבט על עיר דוד"
תתקנו.
עיר דוד היא מקום שיש לאכלס אותו ביהודים אזרחי ישראל מפאת חשיבותו הלאומית ויש לפנות ממנו את הערבים האנטישמים שכבר חמישים ושתיים שנה מסרבים לקחת אזרחות ישראלית.
יש מספר מקומות שהם אתרי מורשת של העם היהודי וכחלק מהמפעל הציוני יש לישב אותם ביהודים ישראלים.
מקומות נוספים שיש לאכלס ביהודים במיידי הם בתיר-ביתר, כפל חארס- קבר יהושע, ביתין- בית אל, תל חברון והרובע היהודי של חברון, וסבסטיה-שומרון.
את הערבים ניתן לאכלס מחדש בהריסות חומש, שא-נור, גנים, כדים, עירית…
הערבים המתגוררים בעיר דוד מאוימים על ידי טרוריסיטים אנטישמים ואין ליחס חשיבות להצהרות שלהם.
עובדה שערבים מעדיפים למכור את נכסיהם בעשירית מחיר לערבים מאשר למכור ליהודים – אם המדינה תיקח מהערבים את נכסיהם ותמכור אותם ליהודים ותעביר את התמורה לערבים היא תשבור את איום הטרור ותעשה עימם חסד.
ההצדקה לפינוי הערבים מאותם אתרי מורשת צריכה לבוא מחוק הלאום. ההצדקה לחוק הלאום צריכה להגיע ממהות הדמוקרטיה עצמה – שהעם הוא הריבון והוא לא כפוף להדרכה רוחנית ושזכותו של העם להחליט החלטות שאינן נאורות בעיני הפילוסופים הקוסמופוליטים והליברלים.
אשכול זה יוקדש לשקר הערבי הגדול בהיסטוריה שמופץ על ידי העולם המוסלמי, בעיקר הודות ליהודים שעוזרים בהפצתו,ועל ידי יהודים אחרים שנמנעים מלהציגו במערומיו.
אילמלא העזרה והרעיונות של היהודים הלוחשים לערבים כיצד להילחם באחיהם היהודים ולקעקע את זכותם הבלעדית והבלתי מעורערת על ארץ ישראל ,לא היו הערבים מצליחים להפיץ את בשורת השקר היהודו-מוסלמית הזו!
מאחורי כל בעיה לעם היהודי-יש לחפש תמיד את היהודי שייצר ומתפעל אותה,החל מהבעיה העתיקה ביותר : האנטישמיות הדתית כלפי העם היהודי אותה ייצרו לפני אלפיים שנה אותם יהודים שהאמינו שיש"ו הוא אלוהים ושהיהודים(בני עמם) רצחו אותו(עד כמה שזה נשמע פאתטי ומזעזע להאמין בדבר כזה).
יהודים ורק יהודים זרעו ו"טיפחו" את שינאת ישראל זו בלב הגויים .
זו שינאה על רקע דתי הזוי, שהיא גם השינאה העתיקה העזה והבוערת מכולן כלפי עם ישראל.
עד ימינו אנו נוכל לשמוע בסימטאות ליסבון וווארשה גויים שיצטטו באוזניכם את דבריהם של אותם יהודים -חסידי יש"ו ,שטיפטפו רעל באוזני אבות אבותיהם של גויים אלה, לפני אלפי שנים,והנה הוא מבעבע עד עכשיו מבלי שרעילותו נחלשה כלל.
ציאניד קטלני.
היהודים שיוצאים נגד עמם מציידים את הגויים נגדנו במנות גדושות של ציאניד.
וכל זה מתרחש גם היום במלוא העוז.רק השקרים משתנים,רק הנושאים מתחלפים,ורק מחלקי הציאניד היהודיים מתחלפים.קיומם לא נפסק.
כאז – בלוחשם על אוזני גויים גמורים ברחבי האימפריה הרומית, עד כמה יש לשנוא ולסלוד מהיהודים, בני עמם שלא נסחפו עימם לבשורות של אותו יש"ו,ונותרו עם תורת משה שלהם,כן עתה – עם הפצת השקר על עם פלסטיני שאת מקומו ניסינו לגזול.
לשקר אין רגליים.
לכן יש לצפות שבדרך פלאית בלתי צפוייה ייתרסק גם השקר הזה שמנפח את הבלון הנקרא "העם הפלסטיני וזכויותיו על ארץ ישראל".
מה שמצער במיוחד היא העובדה שמנהיגי העם במדינת ישראל הריבונית אינם נלחמים בקומץ היהודים הבוגדים כפי שהיו צריכים לעשות,על מנת למגר את תופעת הבגידה שמתקיימת לה בראש חוצות,בעזות מצח חסרת תקדים בהיסטוריה האנושית,בלב ליבה של החברה היהודית הנורמטיבית.
זה המחדל הגדול ביותר של הנהגת העם היהודי.
האשכול יציג את דרכי הפצת השקר,את גדילת כדור השלג הזה שנקרא "העם הפלסטיני וזכויותיו הלאומיות",ואת האינפורמציה שעומדת לרשות המנהיגות בישראל-והיא אינה עושה בה שימוש,ומעדיפה להתעלם ממנה למרבה הזוועה.
מי שאינו משתמש בספר המחקרי של ג'ואן פיטרס "מאז ומקדם" על מסמכיו הרבים ,על מנת לכתוב את ספר ההיסטוריה עימו ילמד את ילדינו היהודיים היסטוריה ואמת במערכת החינוך בישראל,מעוניין לאפשר לאוייביו לנצח אותו ולהשמידו.
https://docs.google.com/file/d/0By0o_cnI8Zu5T21Ob1Y0cnM2UzA/edit
"הקם להורגך השכם להורגו" כתוב בתורה.
אך נראה שאיש אינו מלמד עוד את ילדינו מי קם להורגנו,וכיצד לקום ולהרוג את מבקש נפשנו,לפני שחרבו תונח על צווארנו.
אנו מלמדים את ילדינו לרחם על רוצחינו ולהתעלם מחרבם!
שכחנו מהי צידקת דרכנו!
יש ללמוד היסטוריה עכשיו.
https://rotter.net/forum/gil/20448.shtml
"היהודים ידרשו פיצוי על הכיבוש המוסלמי"
אחד מראשי חמאס שולל הכרה בישראל כמדינה יהודית וטוען כי בעקבותיה עשויה לעלות טענה לקבלת פיצויים על הכיבוש האסלמי של פלסטין
הדרישה הישראלית להכרה פלסטינית בהיותה של ישראל מדינה יהודית נתקלה בהתנגדות מקיר לקיר במחנה הפלסטיני.
תנועת חמאס, הרואה בכל "פלסטין" אדמת הקדש אסלאמית, שוללת מטבע הדברים את העמדה הישראלית או כל שליטה של גורם לא מוסלמי על שטח כלשהו מאדמת "פלסטין". חבר הפרלמנט מטעם חמאס, יונס אלאסטל, הסביר במאמר שפרסם לאחרונה את עמדת חמאס ופרט את הנימוקים לה.
אסטל, שמתח ביקורת גם על עמדת הרשות הפלסטינית שלדבריו מביעה נכונות לקבל את הדרישה הישראלית, טוען כי בהכרה בישראל כמדינה יהודית טמונות סכנות מוחשיות לפלסטינים, כמו לדוגמה ביטול זכות השיבה של יותר משישה מיליון פליטים פלסטינים והכרה בזכות "הציונים" לגרש יותר ממיליון ורבע פליטים פלסטינים שעודם מתגוררים בתוך שטח "אדמותיהם הכבושות מ-1948" באמתלה של חוק הנאמנות.
עוד אמר אסטל, כי סכנות אחרות קיימות בהמשך המדיניות הישראלית החותרת לייהד את איו"ש באמצעות המשך הבנייה בהתנחלויות, בכוונה לרוקן את עזה מתושביה ולדחוף אותם לחצי האי סיני ובחתירה האסטרטגית של ישראל לממש את גבולות ההבטחה להקמת המדינה היהודית מהנילוס לפרת. כהוכחה לטענתו זו הוא נסמך על הפרוטוקולים של זקני ציון, המדברים על "המדינה העולמית של היהודים" שלמענה הם מוכנים "למכור את כבוד נשותיהם הטמאות".
בהקשר זה מעלה אסטל טיעון נוסף נגד הכרה בישראל כמדינה יהודית. "אני חושש שיבוא יום ואנו נמצא את עצמנו תחת לחץ לפצות את היהודים על הכיבוש שלנו את פלסטין מאז הכיבוש האסלאמי בשנת 15 להיג'רה (637), כפי שהם עושים היום לגרמנים המפצים אותם על השואה השקרית, אשר את סיפורה הם מקדשים יותר מאשר את התורה עצמה", כתב.
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/210578
1.מבין ענין… הנה הודאת בעל דין מיהו ה"כובש"…
2.החשש בהחלט במקומו .באמת יש לחשב את הפיצוי שיש לדרוש מהערבים היושבים בחלקי ארץ ישראל השונים, מהנילוס ועד הפרת. אבל ראשית יש להחליט על מה דורשים פיצויים. האם מסואץ ועד מקורות הפרת או מגדת הפרת ועד גדת הנילוס.
3.ברור שנדרוש.נדרוש גם פיצוי על כל יהודי שנרצח בידי המוסלמים!
בין אם אותו יהודי היה אזרח פשוט שיצא עם משפחתו לקניות בקניון ורוצח מנוול התפוצץ לידו עם מטען חבלה, ובין אם זה חייל צעיר שנרצח בכל דרך שהיא על ידי המחבלים המוסלמים!!!
4.הוא מודה בכך,שזו ארץ היהודים שהם כבשו אותה במאה ה-7.
עזמי בשארה בראיון טלביזיוני עם ירון לונדון חושף את התרמית של הערבים
There is no palestine
http://www.youtube-nocookie.com/watch?v=U1KkYjhFryA&feature=related
בראיון לירון לונדון אומר בשארה "אני לא חושב שיש אומה פלסטינית. אני חושב שיש אומה ערבית. למרות מאבקי הנחרץ בכיבוש אני חושב שזו המצאה קולוניאלית. פלסאטין עד סוף המאה ה-19 היתה דרום סוריה הגדולה".
ירון לונדון מראיין בטלויזיה את ד"ר בשארה
http://www.youtube.com/watch?v=U1KkYjhFryA
ירון לונדון ופרופ' בן-עמי המשתתף באותו ראיון נותרים המומים.
ואכן דבריו של עזמי בשארה תואמים את האמור בספרה של פעילת זכויות אדם קנדית ג'ואן פיטרס "מאז ומקדם" ואחרים, כמוצג במאמרי "מגרש כדור-רגל וקופסת גפרורים":
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-11716-00.html?tag=14-34-23אין
זו הפעם הראשונה שחה"כ בשארה מתבטא ברוח זו: בראיון שהעניק לעיתונאי ארי שביט מ"הארץ" ,(מוסף הארץ, 29.5.1998) אמר כך:
"…כמושג פוליטי, רק השטחים שממזרח לקו הירוק הם כבושים, ואילו כמושג תרבותי-היסטורי, כל פלשתין היא כבושה".
כלומר, לדידו של בשארה, חבר כנסת ישראלי, על מדינת ישראל לסגת מכל שטחיה, כולל רמת אביב והרצליה פיתוח, שכן אלה בבחינת "שטחים כבושים"
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=234509
כך אמר, למשל, בגילוי לב בראיון לעיתון הירדני "אל-דוסתור":
"…השאלה הנשאלת היא איך לעשות שימוש בכלים על מנת להחריף את הניגודים בקרב הציבור הישראלי ולעורר את הקונפליקט בין רעיון השוויון והרעיון הציוני…
זהו המבחן שאני סבור כי השגנו בו הצלחה רבה ע"י העלאת עניין מדינת כל אזרחיה מול מדינת היהודים…
לכך יש להוסיף את ההיחלצות נגד תהליך הישראליזציה והפיכת מושג השוויון ממושג של התמזגות עם הציונות למושג העומד בסתירה עימה".
בדבריו בביירות, הוסיף בשארה כי לעולם לא יכיר בציונות גם אם יעשו זאת כל מדינות ערב",
וקינח: "לא נוותר על פלשתין. המערכה (דרך הטרור) עוד ארוכה".
שימו לב, ארץ ישראל מכונה בפיו "פלשתין" ולא ישראל, והמערכה לכיבוש הארץ מידי הציונים כולה לפנינו.
דבריו אלה מתאימים ברוחם לדו"ח שהוגש לבית המשפט על דבריו של מזכיר מפלגת בל"ד שנאמרו במהלך חודש יולי 2001:
"כיום הדרישה היא שוויון, אך זאת היא רק דרישה זמנית, ואנו רוצים להגיע למצב שהיהודים יבקשו שוויון מאחר והם זרים ואנחנו בעלי הארץ הזאת".
http://www.al-dura.net/a343435-%D7%A2%D7%96%D7%9E%D7%99-%D7%91%D7%A9%D7%90%D7%A8%D7%94-%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%98%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%96%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%A3-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%AA%D7%A8%D7%9E%D7%99%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%9F-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%94-%D7%A4%D7%9C%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%90%D7%99%D7%AA
כל יהודי שרוצה לדעת את האמת על התרמית שקרויה "פלשתינה" ("פלסטין" בפי הערבים), שיקליק "מרד בר כוכבא" בויקיפדיה, ויבין מאיפה הגיע השם "פלשתינה".
מאז שנכבשה ממלכת החשמונאים (של סוף תקופת בית שני) ועד הקמת מדינת ישראל ב-1948 לא הייתה בשטחי ארץ ישראל כל יישות מדינית עצמאית (פרט לממלכת הצלבנים ששלטה בשנים 1099-1260).
אפילו בתקופת שלטון האיסלאם לא הייתה פה "פלסטין" עצמאית.
יותר מזה, אפילו תחת שלטון האיסלאם היה פה רוב יהודי.
הארץ הייתה במשך יותר מ-2000 שנה חלק מאימפריות.
כדי ללמוד עוד על נושא זה, הקליקו "ההיסטוריה של ארץ ישראל" בויקיפדיה.
המילה "פלשתינה" היא עיוות רומי של המילה פלשת (על שמם של הפלשתים) ו"פלסטין" היא עיוות ערבי של המילה "פלשתינה" (כלומר – "פלסטין" זה אפילו לא מילה בערבית אלא הם הסתמכו על המקור הרומי).
אין שום קשר (דתי, אתני, או כל קשר אחר) בין הפלשתים (עם עתיק שנכחד) שהגיעו לארץ ישראל מהים התיכון (היו יורדי ים אדומי שיער שהגיעו מהאיים היוונים ומקפריסין) לבין הערבים (שהגיעו לארץ ישראל מרחבי חצי האי ערב).
הכנענים והפלשתים היו מצאצאי חם בן נח, ואילו הערבים הם בכלל מצאצאי שם בן נח (כמו היהודים).
הערבים שנמצאים בארץ ישראל (מהים לנהר) הם צאצאי מהגרים שהגיעו לכאן מכל רחבי המזרח התיכון בתקופת האימפריה העות'ומאנית והמנדט הבריטי.
רובם הגיעו לפני 100 שנה, חלקם לפני 200 שנה, והוותיקים ביותר הגיעו לפני 500 שנה (ומיעוטם הם יהודים במקור שהתאסלמו לפני דורות).
כמו שהיהודים חזרו לארץ אבותיהם אחרי 2000 שנות גלות, כך גם אותם ערבים צריכים לחזור לארצות מוצאם.
ספרים מומלצים בנושא: "מאז ומקדם" (של ג'ואן פיטרס), ו"מסע תענוגות בארץ הקודש" (של מארק טווין), וכמובן המאמר "הערבים בארץ ישראל – מקומיים או זרים?" (של ד"ר הארי מנדלבאום. חפשו בגוגל).
דרך אגב, כל אותם מסתננים מאפריקה והעובדים הזרים שהגיעו לכאן במהלך השנים האחרונות (שהשמאל נלחם להשאירם) הם גירסא מודרנית של אותם ערבים המכנים עצמם כיום "פלסטינים".
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3961473,00.html
תגובית 246
תראה כמה ממצאים ארכיולוגים מוצאים בא"י שהם של יהודים שחיו פה בימי בית שני:
1.מגילות קומראן.
2.כתב חרס חדש שנמצא בעמק האלה מתוארך לימי דוד המלך וכתוב בו כמובן בעברית..
3.מוכח מדעית שהיהודים דומים מבחינה גנטית,וניתן לקשור אותם (עובדה שבתרומות מוח עצם עוזרת מאד)..
4.כל הכוהנים קשורים בגן מיוחד שבא לידי ביטוי בכולם!!
5.העובדה שיהודים בקהילות שונות שמרו על אותם מנהגים ומילאו אותן מיצוות,הרבה לפני האיסלם או הנצרות והם נוהגים לבצע את רוב המנהגים בצורה דומה מאוד,על אחת כמה וכמה כשמדובר בתפילין בציצית במזוזות,בשחיטה ועוד.כל זה נובע מהיסטוריה משותפת!
למלחמות על כיבוש הארץ(ספר יהושוע והלאה)..למלכי ישראל נמצאה יותר מעדות אחת..בחברון נמצאו כתובות של חותם המלך בעברית.
בתנ"ך מסופר על עם שלם שחווה חוויות.
כל זאת בניגוד לאיסלם,לנצרות ולאחרים שמתבססים על חוויות שקרו לאדם בודד, או למעטים ששיכנעו שקיבלו מסר שעליהם להעבירו הלאה.
ישנה גם עדות ארכיאולוגית לפפירוס שנמצא במצרים, ומתוארך לתקופת 10 המכות,שמתאר חוויה של מצרי בן התקופה ,שמספר על המכות שנוחתות על ארצו אחת אחרי השניה ,ומזכירות בדיוק מופלא את מה שמתואר בספר שמות.הוא נמצא במוזיאון בהולנד.
מנהל בי"ס לאומנויות בת"א קורא לסיים את כיבוש הארור
http://www.youtube.com/watch?v=wsdz2P7ipy0&feature=related
תגובית:
אכן יש כיבוש בארץ ישראל, והוא כיבוש ערבי (ולא להיפך).
הקולוניאליזם הערבי-מוסלמי שהחל ב-638 לספירה משפיע על חיינו עד היום.
הגיע הזמן לסיים את הכיבוש הזר בארץ ישראל ולהקים פה מדינה יהודית (ולא החיקוי הזול שקיים היום).
לכל היהודים שרוצים לדעת את האמת על התרמית שקרויה "פלשתינה" ("פלסטין" בפי הערבים), עיינו ב- "מרד בר כוכבא" בויקיפדיה, ולימדו מה זה "פלשתינה".
מאז שנכבשה ממלכת החשמונאים (בסוף תקופת בית שני) ועד הקמת מדינת ישראל ב-1948 ,לא היתה בשטחי ארץ ישראל שום יישות מדינית עצמאית (פרט לצלבנים 1099-1260).
גם בתקופת שלטון האיסלאם לא היתה פה "פלסטין" עצמאית.
יותר מזה, אפילו תחת שלטון האיסלאם היה פה רוב יהודי.
הארץ היתה במשך יותר מ-2000 שנה חלק מאימפריות.
כדי לדעת עוד – עיינו ב- "ההיסטוריה של ארץ ישראל" בויקיפדיה.
המילה "פלשתינה" היא עיוות רומי של המילה פלשת (על שמם של הפלשתים) ו"פלסטין" היא עיוות ערבי של המילה "פלשתינה" (כלומר – "פלסטין" זה אפילו לא מילה בערבית אלא הם הסתמכו על המקור הרומי).
אין שום קשר (דתי, אתני, או כל קשר) בין הפלשתים והכנענים (שנכחדו) לבין הערבים.
הכנענים הגיעו לארץ ישראל ממסופוטמיה – כיום דרום מזרח עיראק, הפלשתים הגיעו לארץ מהים התיכון (מאיי יוון ומקפריסין) ואילו הערבים הגיעו מרחבי חצי האי ערב.
הכנענים והפלשתים היו מצאצאי חם בן נח, ואילו הערבים הם בכלל מצאצאי שם בן נח (כמו היהודים).
הערבים שנמצאים בארץ ישראל (מהים לנהר) הם צאצאי מהגרים שהגיעו לכאן מכל רחבי המזרח התיכון במאות השנים האחרונות.
קיראו את המאמר: "הערבים בישראל – מקומיים או זרים?" (של ד"ר הארי מנדלבאום – חפשו בגוגל).
כמו שהיהודים חזרו לארץ אבותיהם אחרי 2000 שנות גלות, כך גם אותם ערבים צריכים לחזור לארצות מוצאם.
ספר מומלץ בנושא: "מאז ומקדם".
דרך אגב, כל אותם מסתננים מאפריקה והעובדים הזרים שהגיעו לכאן במהלך השנים האחרונות (שהשמאל נלחם להשאירם) הם גירסה מודרנית של אותם ערבים המכנים עצמם כיום "פלסטינים".
המהלך המתבקש הבא: כינוס נציגי העולם לדיון בפיצויי המלחמה המגיעים לישראל מהערבים.
פיצוי בגין מלחמות, ונזקי טרור והתקפות ערביות על מדינת ישראל ועל העם היהודי, בדיוק כפי שגרמניה שילמה על מעשיה.
על מדינת ישראל מוטלת החובה, לקרוא לכינוס נציגי עולם, המוכנים לבוא ולדון בחובת תשלומי פיצויים שחייבים הערבים לשלם לנו, בתמורה לנזקי המלחמות שיזמו, כמו גם שילומים בגין נזקי ההתנכלות והגירוש של יהודי מדינות ערב, והחרמת וגניבת עושרם ורכושם!
בדיוק כמו שעשו באירופה אחרי כל מלחמה נגד התוקפן-פעמיים גרמניה.
פעמיים תקפה גרמניה את מדינות אירופה, ופעמיים הוגש לה החשבון, שיש להגיש לכל מי שתוקף אחרים ופותח במלחמות נגדם, והיא אולצה לשלם את חובה עד הפרוטה האחרונה.
גם על האוייבים הערבים יש להשית את חשבון ההוצאות עבור המלחמות שיזמו, וההרס והעלות שהן גרמו למדינת ישראל ולאזרחיה היהודים המותקפים.
גרמניה סיימה לשלם את חובה למותקפים רק השנה!
פיצוי בגין המלחמות שיזם התוקפן הערבי, זה המהלך המתבקש הבא, שחייב להידון על ידי מדינת ישראל והציבור היהודי בארץ.
חייבים להרים את היוזמה המתבקשת מאליה הזו, שאיש לא העלה עד היום לדיון ציבורי רציני.
כולנו יודעים שהכלל הנוהג בין האומות הוא – שברת – שילמת!
גם אנו אומה בין האומות!
עיקרי השיטה הערבית
פולשים לאיזור, מגרשים/מאסלמים/הורגים את המקומיים, משתיקים את כולם ב"תקופת צינון", כשלאחריו מעמידים פנים שהם היו שם תמיד, כשכולם חייבים לדקלם את אותם המשפטים והסוטה מהקו יומת.
כל שלטון ערבי מחוץ לערב הסעודית הוא קולוניאליזם טהור, כיבוש והתנחלות אכזריים. זה כולל את רוב המזרח התיכון ואת צפון אפריקה. מה עושה ערבי כמו קדאפי באפריקה, ומה בין הערבים לפירמידות? כלום.
במקרה שלנו, הם אמנם מנסים לעשות לנו אותו דבר, אבל מה שיפה אצלנו הוא שלא רק שיש לנו זכות אבות, אלא שנלחמנו בהם וניצחנו, כך שיש לנו גם זכות פוליטית.
לקח לספרדים 800 שנה לסלק את הפולש הערבי ואני מקווה שלנו יקח קצת פחות…
אין סכסוך ישראלי ערבי, כמו שלא היה סכסוך נאצי – יהודי.
מה שיש, הוא רוצח גרמני אז, ורוצח ערבי היום, הרוצים להשמיד את היהודים.
ה"סכסוך" נובע מהתנגדותו של היהודי להירצח.
ניתן להוסיף "סכסוכים" נוספים באותו סגנון.
סכסוך בין השודד למתנגד לשוד.
סכסוך בין האנס למסרבת להיאנס, ועוד.
ראש מפלגת הימין הקיצוני בהולנד אומר כי תכנית המאה אינה מספיק מרחיקת לכת. לדעתו אין מקום לפלסטינים בשטח ישראל.
חרט וילדרס, מנהיג מפלגת הימין הקיצוני בהולנד (PVV), מתייחס היום (שישי) לסדנה הכלכלית בבחריין ואומר כי הוא תומך בתכנית המאה, אך היא אינה מספיק מרחיקת לכת.
"התכנית שלי, 'תכנית וילדרס', טובה הרבה יותר. אם כל הפלסטינים יוחזרו לירדן, יהיה הרבה יותר טוב ושקט לכל הצדדים", אמר וילדרס לכתב הולנדי.
הוא הוסיף, "טראמפ וקושנר רוצים לרפד את הפלסטינים בהשקעות בשווי מיליארדי דולרים. אפשר לחסוך את כל זה ופשוט להוציא את הפלסטינים מכל שטח ישראלי ולהחזיר אותם למקום ממנו באו – ירדן".
לדבריו, ממילא האיחוד האירופי לא יהיה מעורב בחלק הכלכלי של תכנית טראמפ וגם האו"ם לא שש ושמח להשקיע עוד כספים בפלסטינים. "מי שיממן את זה בסופו של דבר, חוץ מארה"ב, אלו רק מדינות ערביות עשירות שלא רוצות שהפלסטינים יגיעו לתחומן", אמר.
וילדרס ידוע במאבקו נגד מהגרים מוסלמים – לא רק בהולנד – ממנה הוא דרש לגרש את כל יוצאי מדינות ערב, אשר לטענתו "רק פוגעים בארצנו".
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/405924
תגוביות:
1.רק זה יביא שלום.
2.גועל נפש שערוץ 7 מכנה את חירט "ימין קיצוני". ככה זה כשכתבלבים מיישרים קו עם התקשורת הסמולנית ורוקדים "מה-יפית" לפי החליל שלהם, כדי שחלילה לא יחטפו בעצמם דמוניזציה ויצוירו כקיצוניים.
3.הוא ימין קיצוני כמו שערוץ 7 ימין קיצוני.
4.יש תכנית יותר טובה – יוחזרו לערב הסעודית, שמשם באמת הגיעו…
עבר הירדן המזרחי הוא שלנו, גם אם לעת עתה אי אפשר ליישם. חזרנו הביתה – הגיע הזמן שגם הם יחזרו לביתם.
5.ירדן היא שטח של מדינת היהודים – גם לפי החלטות חבר הלאומים (שהאו"ם הוא ממשיכו) וגם לפי התורה שהיא המסד המוסרי לישיבתנו בארץ ישראל.
6.וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם.
7.הערב רב העמלקי שבתוכנו מטרפד כל הצלה של העם היהודי.
8.ירדן גדולה פי כמה וכמה מישראל ויש בה מקום לכל הפלסטינים שבעולם וזהו הפתרון האמיתי.
זוכת פרס בגין, ד"ר עינת וילף עמלה כבר שנים כדי להילחם במושג הפליטים הפלסטיניים. "דרישת זכות השיבה הבהירה לאהוד ברק שאין פרטנר".
פרס בגין לשנה זו יוענק הערב לעמותת 'אחרי', לרב חיים דרוקמן ולד"ר עינת וילף עימה שוחחנו ביומן ערוץ 7 על מאבקה ההסברתי בעולם סביב סוגיית הפליטים הפלסטינים.
וועדת הפרס נימקה את ההחלטה וכתבה כי "וילף שירתה בצה"ל כקצינה ביחידה 8200. בעלת תואר ראשון מאוניברסיטת הרווארד, תואר שני מ-INSEAD שבצרפת, ותואר דוקטור מאוניברסיטת קיימברידג'. שימשה כיועצת מדינית של הנשיא שמעון פרס. בשנת 2010 נכנסה לכנסת מטעם מפלגת העבודה והייתה ממקימי מפלגת העצמאות. בשנים האחרונות מפרסמת ד"ר וילף מאמרי דעה ומרצה בישראל ובעולם בנושאי חברה ופוליטיקה ואף חיברה שני ספרים בנושאים אלו".
על פי ד"ר וילף, לב הסכסוך בין ישראל לפלסטינים אינו סכסוך על גבולות, אלא על סוגיית הפליטים, ועד שלא ימצא פתרון לעניין זה הסכסוך לא ייפתר.
בשל כך החלה ד"ר וילף במאבק לביטול סוכנות אונר"א, על מנת לסיים את הנצחת הפליטות הפלסטינית.
על ההתמודדות ההסברתית שהיא עצמה חווה בקמפוסים ובבימות שונות ברחבי העולם סביב שקר הפליטות הפלסטיני היא אומרת, "זה לא פשוט. הרבה פעמים כשאני יוצא מפגישות עם דיפלומטים אני מבינה עד כמה עמוק הנושא. אני לא מציגה רעיון חדש ובכל זאת אני לא מתחילה מאפס אלא ממינוס שבעים, צריך להתמודד עם הר של שקרים על מהות הסכסוך".
"במשך הרבה שנים ישראל לא טרחה לספר את הסיפור כפי שצריך, כך שהאתגר הוא לא רק להנגיש את הרעיון אלא להפריך את הר השקרים", אומרת וילף ומציגה כמה דוגמאות של שקרים בולטים שעימם יש להתמודד בשיח ההסברה הישראלי:
"למשל שהפלסטינים הם הצד החלש בסכסוך, שהם פליטים, שזה שקר אחד גדול.
הם לא פליטים ואם הם היו מטופלים על פי הסטנדרטים הבינלאומיים אף אחד מהם לא היה מוגדר כפליט.
גם כל הרעיון של זכות שיבה הוא שקר.
הרבה אנשים חושבים שיש זכות כזו, אנשים חושבים שלפלסטינים יש את הזכות הזו. צריך לפרק את כל הדברים הללו. יש להם זכות לנהל את חייהם ואפילו יש להם לטעמי זכות למדינה משלהם, מדינה שבה יוכלו לחוקק חוק שיבה, אבל זכות שיבה למדינת ישראל הריבונית אין להם וזכות כזו לא מעוגנת בשום מקום, כולל לא בהחלטת האו"ם שאותה הם אוהבים לצטט".
בדבריה מזכירה ומבהירה ד"ר וילף כי אמנם הצד הערבי מקפיד לצטט את הסעיף המדבר על מתן אפשרות לשיבה של פליטים, אבל הם מתעלמים מכך שמדובר בסעיף מתוך החלטה כוללת של האו"ם על חלוקת הארץ, חלוקה שנדחתה על ידי הערבים עצמם. הערבים גם מתעלמים מהעובדה הזו וגם מעצימים את סעיף השיבה לממדים קיצוניים, היא אומרת.
בדבריה מדגישה ד"ר וילף כי ראשיתו של השינוי צריך ואמור להגיע מתוך ישראל עצמה: "אחת הסיבות שכתבתי את הספר בעברית ולא רק באנגלית כספר הסברה, היתה כדי לשנות את המדיניות של מדינת ישראל עצמה ואכן, דברים מתחילים לזוז.
הייתי בשבוע שעבר בכנס שסגנית שר החוץ כינסה בו 70 דיפלומטים כדי לקבוע בפניהם שההכרה בפליטים בטלה ומבוטלת והמדיניות היא חתירה לביטול אונר"א. לפעמים אני מרגישה כאותו אסיר ב'חומות של תקווה' שחופר מנהרה בכפית".
על תגובת הדיפלומטים למשמע השינוי בעמדה הישראלית אומרת וילף כי "היו כמה דיפלומטים של מדינות שהגנו שנים על אונר"א, והם היו רחוקים דקה מהתקף לב קשה, אבל היו גם הרבה דיפלומטים מדרום אמריקה מאפריקה ומחלק ממדינות אירופה שעבורם זה היה חדש והם רוצים לקבל תדרוכים על הנושא ולעיין בספר".
כזכור, ד"ר וילף כיהנה גם כחברת כנסת במפלגת העבודה ולימים פרשה יחד עם אהוד ברק להקמתה של 'עצמאות'. מאחר וכך, שאלנו אם התובנות שהיא מדברת עליהן היו בסביבתו של אהוד ברק כאשר אחז במושכות המו"מ המדיני.
"אחד הדברים שעדי שוורץ, שותפי לכתיבה, ואני מציינים הוא העיוורון המוחלט של המגעים המדיניים בשנות התשעים.
היתה תחושה שהפלסטינים ויתרו על זכות השיבה וכל השיח על הזכות הזו הוא רק קלף מיקוח שיוותרו עליו כשמדינה תהיה על השולחן. אנחנו זוכרים שברק דיבר על קץ התביעות וקץ הסכסוך ובספר אנחנו מתארים את ההפתעה המוחלטת של צוותי המו"מ כשגילו שהפלסטינים רציניים. לכן ברק יצא באמירה שאין פרטנר, אמירה שממנה השמאל מתקשה להשתחרר עד היום".
לדבריה ברק עצמו סיפר לה שהמניע המרכזי להכרזתו על היעדר פרטנר היתה התובנה שאכן הפלסטינים מעוניינים בזכות השיבה ורואים בה חלק רציני ומהותי של דרישותיהם.
לטעמה של ד"ר וילף ביטולו של אונר"א יכול לבוא בעקבות פעילות דיפלומטית ומדינית ישראלית, אם רק תשים הנהגה בישראל את הסוגיה במוקד מטרותיה.
"יש לנו יכולת אדירה להשפיע. כשישראל מחליטה לשים נושא על סדר היום יש למנהיגים שלה יכולת לעשות זאת. חמישים שנה לא חשבנו שהנושא הזה חשוב, ולהיפך, חשבנו שטוב שאונר"א תמשיך לנהל את ענייניהם. צריך לשנות את הדיסקט אצלנו. כשזה יקרה יש לנו יכולת אדירה להביא לתוצאות", היא אומרת ומזכירה כי מדובר בארגון הנתמך כולו במדינות התורמות ואם אלה יפנימו, בעקבות עבודה הסברתית ישראלית, את תרומתו להנצחת הפליטות והסכסוך, הם יגדעו את זרם הכספים המגיע אליו ובכך יהפכו את הארגון לכזה שקיים על הנייר בלבד. "זה מתחיל לקרות" היא מבשרת.
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/388305
תגוביות:
1.האמת היחידה היא, שאין פליטים ואין פלסטינים. אין דבר כזה. המוסלמים האלה פלשו לארץ ממדינות מוסלמיות אחרות ואין להם זכות להיות כאן! השם פלסטין נתנו בזמנו הרומאים בשביל לפגוע ביהודים ואז לא היה בכלל איסלם! הגיע הזמן שיפסיקו כולם עם השקר שלהם ועם האנטי ישראל, ועם האנטי שמיות! נמאס כבר!
2.הפל-שתינים אינם פליטים כי הם ערבים ופל-שתינה הוא שם מפוברק שניתן לחבל ארץ זה ע"י הכובש הרומי! הכובש הערבי חייב לסיים את הכיבוש ולחזור לארצות מהם הוא בא, כמו הבריטים בהודו-סין, והצרפתים בצפון אפריקה, והגרמנים באירופה, והיפנים באסיה, וכו' וכו' וכו'. כולם חזרו לארצם עם סיום הכיבוש! אין שום הבדל בין הכובשים הערבים לבין כובשים אחרים. אין חוק אחד לכל העולם וחוקים מיוחדים לערבים!
ירדן היא פל-שתינה! ! !
ספרה של ג’ואן פיטרס הפך לרב מכר עולמי, אך דווקא בארץ הוא נשכח משום מה. יום העצמאות ה-70 הוא הזדמנות מצוינת להיזכר מחדש בטקסט המכונן
ג’ואן פיטרס נולדה בשנת 1936 בשיקגו למשפחת מהגרים יהודים מהולנד. היא החלה את דרכה המקצועית כעיתונאית, עברה לתפקיד פרשנית פוליטית ומפיקה, ובין היתר שימשה כיועצת לענייני מדיניות ולענייני המזרח התיכון בתקופת נשיאותו של ג’ימי קרטר.
בשנת 1973 יצרה סדרת טלוויזיה אשר עוסקת בסכסוך הישראלי-ערבי, ואז הוצע לה לכתוב ספר על הסכסוך וכך הגיעה לישראל. לדבריה, היא הגיעה לארץ כפעילה פרו-פלסטינית, אך הבינה כי על מנת לכתוב ספר רציני עליה להקדיש זמן רב כדי ללמוד את העובדות, ובילתה את שבע השנים הבאות במחקר מעמיק על יסודות הסכסוך. אותו מחקר הבשיל לכדי הספר ‘מאז ומקדם’, ובמהלכו טוענת פיטרס כי החלה לשנות את דעתה בהדרגה לגבי שורשי הסכסוך והגדרת הפליטים, ההגירה הערבית והיהודית ולגבי משטר המנדט.
עם צאתו ב-1984 הפך ׳מאז ומקדם׳ לרב מכר בארצות הברית ובבריטניה וזכה בפרסים רבים. הוא תורגם גם לעברית בידי אהרון אמיר, אך דווקא בישראל לא זכה לתפוצה לרבה. פיטרס עצמה הפכה לתומכת גדולה בישראל ונפטרה לפני כשלוש שנים בגיל 78.
הקשר היהודי לארץ ישראל
הטענה העיקרית שמעלה פיטרס בספרה נוגעת לנדידת האוכלוסייה הערבית בארץ ישראל וברחבי המזרח התיכון, טענה שלדעתה משנה מן היסוד את תפיסת הסכסוך ושומטת את הקרקע תחת טענותיהם של הערבים.
פיטרס מציגה סקירה של המחקר ההיסטורי המגלה כי בין העם הערבי לארץ ישראל מעולם לא התקיים קשר ממשי של שייכות דתית או לאומית. השם “פלשתינה” ניתן לארץ ישראל בשנת 135 לספירה על ידי הרומאים, אשר בחרו בו בגלל שמו של עם יורד ים – הפלשתים, שעבר מן העולם באותה תקופה.
גם לאחר שהערבים כבשו את הארץ במאה השביעית, לא היה לה מבחינתם מעמד עצמאי, והם לא ייחסו לה חשיבות מיוחדת. ארץ ישראל הוזנחה ונחשבה למקום שולי.
לעומת זאת, הקשר של היהודים לארץ ישראל נמשך מעל ל-3,000 שנים, והוא רציף וחזק. היישוב היהודי התקיים בארץ לאורך כל הדורות וגם כאשר רובה הוגלה, נותרו יהודים שנאחזו בקרקע ושמרו על הגחלת.
פיטרס מציגה עדויות היסטוריות מהמאות הקודמות שמוכיחות את קיומו של היישוב היהודי בארץ ישראל ואת הקשרים שלו עם יהדות התפוצות. גם אצל היהודים שחיו בארצות הגולה פיעמה התקווה לשוב לארץ, והתרבות היהודית לאורך הדורות מבטאת את השאיפה לחזור למולדת ההיסטורית של העם.
ההגירה הערבית הגדולה
במשך מאות שנים, הארץ היתה שוממה וכמעט ריקה מאדם, בין השאר בגלל התנאים הקשים ששררו בה. קיימות עדויות מראשית המאה ה-19 של צליינים נוצרים, שסיפרו שארץ ישראל היתה אז אזור דל באוכלוסייה. חלקים רבים מתושבי הארץ באותה העת הגיעו בכלל מארצות אחרות וביוזמת השלטון הטורקי שרצה לפתח את האזור.
מכך עולה כי הטענה הערבית כאילו בארץ ישראל היתה אוכלוסייה ילידית “שנושלה על ידי הציונים” אינה אמת.
הציונות היא זו שהביאה את התנופה הגדולה לתושבי הארץ הערבים, כאשר החל מאמצע המאה ה-19 יהודים עשו מאמצים לפתח את החקלאות ואת הכלכלה. רכישת קרקעות על ידי יהודים והניסיונות לעבד אותן משכו מהגרים ערבים רבים, שקיוו למצוא פרנסה בארץ ישראל.
התופעה קיבלה חיזוק משמעותי עם המנדט הבריטי, שהוסיף למאמצי היהודים תשתיות מפותחות והזדמנויות לשיפור המעמד הכלכלי. וכך, השתדלותם של היהודים והשקעתם של הבריטים הגדילו, בזריזות רבה, את מספר התושבים הערבים בארץ ישראל. אוכלוסייה זו גדלה בכמויות שלא ניתן להסבירן בריבוי טבעי.
המסקנה המתבקשת של פיטרס היא כי רוב האנשים שהערבים טוענים שהם “פליטים” הם למעשה מהגרים ונוודים ולא ילידים.
לטענת פיטרס, גם אם מתחשבים במספרים שמספק האו”ם לגבי האוכלוסייה הערבית, יוצא שכ-300 אלף איש שנחשבו “פליטים” כלל אינם ילידי הארץ.
***************************
ספרה של ג’ואן פיטרס לא נשכח “משום מה”. הוא הושכח בכוונת מכוון. לשמאל הישראלי מאד לא נוח עם הספר הזה, במיוחד משום שהוא לא נכתב ע”י איש ימין מוכר אלא ע”י גורם זר אובייקטיבי. בישראל, הממסד התרבותי והממסד התקשורתי הנשלטים ע”י השמאל עשו ככל יכולתם לגמד ולהעלים את המחקר הזה.
החוקרת ג'ואן פיטרס מכסה במחקריה מספר זויות, אך הנושא המשפטי הבינ"ל אינו זוכה לסיקורה.
מכיוון שהמונח "מנדט של חבר הלאומים על ארץ ישראל" מוזכר כאן, מן הראוי לשפוך מעט אור על הנושא ולמגר אחת ולתמיד בורות אפילה ארוכת ימים ורחבת היקף בנושא.
ראשית חשוב ביותר לציין כי שמו הרשמי המקובל של המנדט הוא לא "על ארץ ישראל" אלא "על פלשתינה" – mandate for Palestine
בימים אלו (כבר עשורים) בהם ארגוני "זכויות אדם" נחשדים כחותרים תחת זהותה היהודית של מדינת היהודים תחת האמתלה של "כיבוש" ו- "פלסטין הכבושה", בימים אלו בהם (כבר עשורים) הערבים מתרצים (די בהצלחה) ירי טילים וביצוע פעולות איבה, טרור, חבלה, גרילה, תחת התירוץ של "מאבק על פלסטין הכבושה" (ואף זוכים לאהדה ומימון מהעולם), בימים אלו בהם שטחים יהודים נמסרים בזה אחר זה ל"פלסטינים" בגלל תעמולה מוצלחת שבה פלשתינה-א"י מוצגת כאדמה ערבית, חשוב ביותר לציין כי המנדט עבור פלשתינה הוא:
1.מסמך המפרט שחור על גבי לבן את ההכרה הרשמית של הקהילה הבינלאומית (חבר הלאומים = גלגולו הראשוני של האו"ם), בעובדה שפלשתינה שייכת ליהודים.
מסמך זה אשר "נאסר" ללימוד בבתי הספר (אינו נלמד למרות הצהרה רשמית של ד"ר אורנה כץ מפמ"ר היסטוריה ממשרד החינוך שהוא "נלמד בהרחבה"), מכיל הכרה רשמית מאושררת של אומות העולם על הקשר ההיסטורי והזכות החוקית של העם היהודי על פלשתינה!
2.מסמך זה הוא מסמך מחייב ומכונן המפרט ל"מנדטורית" (במקרה שלנו לצערנו – בריטניה הבוגדת הפושעת) את מחויבויותיה לסייע לעם היהודי להגיע לעצמאות מדינית בפלשתינה במהירות האפשרית (וזוהי מהות מערכת המנדט).
לאחר שהערבים הציגו את 'הסכם ערבי יהודי עבור המולדת היהודית בפלשתינה' (1919) בועידת השלום בפריס, לאחר שחבר הלאומים הוקם במהלך ועידה זו, לאחר ניסוחה של אמנת היסוד של חבר הלאומים הכוללת את סעיף 22 המציג לראשונה את מערכת "ייפוי הכוח" (מנדט) – הונפק מסמך זה ("מנדט עבור פלשתינה") ליהודים!
חדי ההבנה בינינו כבר מתחילים להבין שהמנדט אינו "בריטי".
המנדט הונפק ליהודים – לא לבריטים, כאשר הבריטים מונו כ"מנדטורים" בלבד. תפקיד ה"מנדטורים" ניתן לתיאור פשוט כ "בייביסיטר מסייע ותומך" ותו לא.
כמו שאמר ויין ברל: "זוהי חוצפה בריטית לתאר את הפליטים היהודים כ"עלייה בלתי לגאלית" כאשר הם עצמם פשעו וכל פעולותיהם היו מנוגדות לחוק"
מהות המנדט היא בעלות היהודים על פלשתינה וזיהוי חבר הלאומים בצורך של היהודים לקבל סיוע והגנה ממעצמה קיימת – לצערנו הרב מהבריטים הבוגדניים והפושעים!
המסמך אינו "מנדט על ארץ ישראל", אלא "מנדט על פלשתינה".
ייתכן ומקור הטעות בידי ג'ואן פיטרס, אך סביר יותר להניח שהמתרגם (אשר עשה עבודת קודש ראויה לשמה ולהערכה) תרגם מכוח ההרגל את המילה Palestine לארץ ישראל – דבר מאוד שכיח אשר אירע למאות מסמכים, ספרים, אגרות, חוזים באותה התקופה בה פלשתינה-א"י עדיין תיאר את ארץ ישראל ולא איזו "מולדת ערבית כבושה".
נפלא לקרוא על כל המימצאים הארכיאולוגים. חייבים להמשיך במלוא המרץ.
את השמאל מגבים במעטה פסבדו-אקדמי פרופסורים מהאסכולה הפוסט-יהודית והפוסט ציונית של אוניברסיטת ת"א – ישראל פנקלשטיין וניל אשר סילברמן, מחברי הספר דוד ושלמה, הוצ' אוניב' ת"א 2006. תמצית משנתם באה לביטוי בפתיח של הספר:
" אנו יודעים עתה כי דוד ושלמה ההיסטוריים שלטו מיישוב הררי קטן ודל בירושלים על טריטוריה מצומצמת ודלילת אוכלוסייה בסביבתה המיידית של בירתם.
חלק ניכר מסיפור ממלכת הזהר הגדולה של דוד ושלמה התפתח מאות שנים אחרי ימי שלטונם. התיאורים משקפים את צרכיהם של חוגי המלוכה בירושלים במאה וחמישים השנים האחרונות של ימי ממלכת יהודה, בימים הסוערים שבהם נאבקה על הישרדותה מול אימפריות עולם מאיימות." ס"צ
לא צריך להיות חוקר מדעי גדול כדי לתפוס את יסודות האיוולת של תפיסה מדעית זו, שכבר הופרכה פעמים רבות על ידי ארכיאלוגים מוערכים בתולדות עם ישראל. טיעון אחד מתבסס על החשיבות שהם מקנים ליסוד הכמותי (גודלו של הישוב ומספר תושביו) שלטענתם נחשף בירושלים וסביבותיה. ישאל הקורא התמים, מחקר מדעי רציני בכל תחום מחייב את יוצרו להציג ראיות לתזה שלו ולא ראיות שהן "לא-ראיות" שכן הטיעון של חסידי האסכולה הפוסט יהודית הזו לא מצאנו ראיות פיזיות לעוצמת הישוב הישראלי בתקופת דוד ושלמה כפי שמתאר התנ"ך.
טיעון מופרך שני, הוא הטיעון הפוליטי אותו הם מייחסים ל- "חוגי המלוכה בירושלים במאה וחמישים השנים האחרונות של ימי ממלכת יהודה". שני חוקרים אלה הם בעצם ממשיכי דרכם של הההיסטריוגרפים מאסכולת המקרא הגרמנית ששללו מכל וכל את התנ"ך כבסיס למחקר היסטורי ומדעי. עד היום מקובל בקרב רוב מכריע של חוקרי תולדות א"י שאחוז קטן מאוד מהממצאים הטמונים מתחת לאדמה נחשףף והגילויים האחרונים, כולל ממצאים בפרוזדור ירושלים, שכם והשומרון, מגידו והגליל מעמידים את הקונספציה השוללת הזו של חוקרים אלה במקומה – מחקר לצורך השגת יעדים פוליטיים פוסט יהודיים ופוסט ציוניים – שחד הם.