קפיטליזם יכול לשגשג רק כאשר הוא נטוע במסורת ליברלית-קלאסית

מגיני רעיונות השוק החופשי צריכים להגן גם על המוסדות המסורתיים שמרכיבים את כלל החברה, ומאפשרים שיפור כלכלי וקידום של מטרות השגשוג והצדק

StockSnap

אנו חיים בעידן של קריסת האמון במוסדות, וכלכלת השוק אינה יוצאת מן הכלל בהקשר הזה. סקרים מראים ירידה בתמיכה ברעיונות הקפיטליזם, בעיקר בקרב צעירים, ושיטת השוק נמצאת תחת מתקפה גוברת לא רק משמאל אלא גם מצד כמה שמרנים חכמים, פופוליסטים ולאומנים מן הימין.

כדי להגן ביעילות על קפיטליזם דמוקרטי, תומכיו יאלצו להבין את טבען של הביקורות האלו, לראות היכן הן צודקות, ולחשוב כיצד להציג עמדה בעד כלכלת שוק שתתייחס אליהן ברצינות. כמובן שלא כל המבקרים הנוכחיים של הקפיטליזם הם רציניים במיוחד, בדיוק כפי שלא כל מגיניו מציגים טיעונים מוצקים, אבל אלו המציעים את הדאגות העמוקות ביותר משמיעים תלונות שאסור להתעלם מהן.

מרבית מאותן תלונות אינן בהכרח כלכליות בבסיסן אלא יותר מוסריות, והעובדה הזו לעיתים לא ברורה מספיק אפילו לאנשים שמשמיעים אותן. אבל טיעונים בנוגע לחוסר שוויון בעושר ובכוח, קרוניזם והשפעות של קבוצות אינטרסים, תרבות צריכה רדודה ומושחתת ומחויבות ל’הרס יצירתי‘ על פני שימור, עוסקים בעיקר במטרת הקפיטליזם ולא באמצעיו. הם טוענים כי החברה שלנו נכשלה בקביעת סדר העדיפויות בנושאים החשובים, ולכן אנו אשמים בכשלים המוסריים המובנים בכלכלה הפוליטית.

המשמעות של כך, בין היתר, היא שהתגובה לטיעונים באמצעות שימוש בעדויות על יכולתו של הקפיטליזם לייצר שגשוג תהיה מוגבלת. חשוב מאוד לגרום לאנשים להבין ששיטת השוק הוציאה וממשיכה להוציא מאות מיליוני אנשים מעוני מחפיר – עובדה זו הכרחית לטיעון המוסרי בעד קפיטליזם ומהווה את התשובה להאשמות הרדודות נגדו. אך אם השוק הוא אכן מכונה ענקית המחליפה עוני חומרי בעוני מוסרי, כפי שטוענים חלק ממבקריו, הרי שעדויות על ההצלחה בהקטנת המחסור והקיפוח לא יהוו הוכחה נגד הטענות על כך שהוא מייצר שחיתות. בדומה לכך, עדויות על צמיחה כלכלית אינן תשובה להאשמות לפיהן השגשוג הכללי גובה מחיר שאינו מקובל מאנשים מסוימים.

גם הטיעון בעד שווקים כמנועים לחירות הוא חיוני להגנה על הקפיטליזם, אך הוא מוגבל באותה מידה. הזכות לקניין היא מרכיב בסיסי בכבוד האנושי, ואף חברה לא תוכל להיות צודקת בזמן שהיא מפרה את הזכות הזו וחירויות אחרות. אך יתכן כי הקפיטליזם המודרני אינו הדרך היחידה לכבד את אותן חירויות וזכויות, ולכן ראיות לאופן בו שווקים מקדמים או חותרים תחת הכבוד האנושי ישפיעו על השיפוט שלנו לגבי מתי להגן על שוק חופשי ומתי לבקר אותו.

הסדר הכללי הגדול

אם כן, קריאות התיגר המשמעותיות ביותר נגד קפיטליזם יהיו צריכות להיענות על בסיס מוסרי. כפי שאירווינג קריסטול ציין פעם, אם השוק החופשי מבטיח לנו שפע, חירות וחברה צודקת, הרי שההבטחה השלישית היא זו שמבקרי השוק הרציניים טוענים שהוא נכשל לקיים. באופן כללי, תחושה שאספקטים חשובים בחיינו אינם צודקים, היא אחת מהסיבות העיקריות לאובדן אמון במוסדות.

אדם סמית

חלק מן ההגנה המוסרית על שיטת השוק מחייב לשפוך אור על מטרותיה המוסריות והנחות היסוד שלה, ואלה אינן קשות להבחנה בהגות האבות הרוחניים של הקפיטליזם. אדם סמית היה פרופסור לפילוסופיה של המוסר, ומפעל חייו היה הניסיון לבסס גרסה מודרנית לאתיקה של אריסטו תוך התחשבות במרכיבים כמו סימפטיה אנושית וחברתיות. לטענת סמית, בחברה חופשית לא ניתן לכפות על גברים ונשים להתנהג באופן מוסרי ולכן אנו נזקקים למוסדות שמעצבים את האישיות שלנו כך שנוכל לבחור להתנהג כך.

השוק החופשי הוא אחד מהמוסדות האלו. דרך עקרון חלוקת העבודה, השוק מאפשר למעשה לכל אדם להתנהל מול החברה הגדולה על בסיס מה שהוא יכול להציע ולא על בסיס מה שהוא צריך, ובכך מחזק את הכבוד העצמי שלו. השוק מעניק לנו גם ערכים נוספים כמו אמת מידה, כנות, נימוס ומשמעת, שיוצרים את ההרגלים הדרושים כדי להתמודד עם חירות מוגברת באופן אחראי. מכיוון שהם מציבים בעדיפות עליונה את צרכי הצרכנים ולא את אלה של בעלי ההון, שווקים הם גם כוח דמוקרטי עוצמתי; ומכיוון שהם כה טובים בלהפוך אותנו לאנשים יצרנים ועשירים, הם מסייעים לרבים להתרומם מעוני.

זה נכון שלעתים עשויים להיווצר עיוותים בשוק החופשי בגלל קרוניזם ושחיתות, כמו בכל מערכת אחרת שהיא חלופה מודרנית לקפיטליזם. חברות בעלות כלכלת שוק צריכות לעשות את המירב כדי למזער שחיתות ולהימנע מנסיבות היוצרות אותה, אך עצם האפשרות לקיומם של עיוותים אינה טיעון תקף נגד קפיטליזם.

ועדיין, כל המעלות האלה של השוק החופשי אינן מספיקות בפני עצמן כדי להציב תשובה ראויה למבקרי הקפיטליזם. זו השיטה הכלכלית החשופה ביותר לביקורת מכיוון שהיא מבוססת על בסיס מוסרי שהיא עצמה יכולה גם לערער; היא דורשת – עבור עובדים, מעסיקים, בעלים ומשקיעים – סוג של בני אדם שהיא לא מייצרת בעצמה, אך יכולה להשחית אותם בקלות; אם היא נותרת ללא השגחה, המערכת נוטה להעדיף צריכה על פני כל דחף אנושי אחר, ורווח על פני מידות טובות. אם הפוליטיקה והחברה שלנו היו רק המשכים של מערכת השוק שלפיהם היינו מודדים ערכים כמו חירות ואחריות, הרי שהייתה זו חברה בלתי צודקת בעליל.

אך הפוליטיקה והתרבות שלנו הן הרבה יותר מכך, ולכן הטיעון הטוב ביותר בעד קפיטליזם והשוק החופשי הוא היותם חלק ממערכת של מוסדות בחברה חופשית הנטועה היטב בערכים הליברליים והטרום-ליברליים של המערב. זהו מרכיב הכרחי מכיוון שבמיטבה, המערכת הזו מגנה על זכותו של כל אדם להנות מפרי עמלו, מעודדת מידות הכרחיות לחיים חופשיים והוכחה כמוצלחת ביותר בשיפור רמת החיים של כולנו. אך כדי לעשות זאת, המערכת חייבת להישאר נטועה באותם שורשים, מכיוון שגם השוק וגם החברה בכללותה תלויים במוסדות נוספים כדי שיעזרו להפוך אותנו לבני אדם ואזרחים טובים יותר.

המוסדות האחרים – משפחה, דת, בתי ספר, ארגונים אזרחיים, גופים פוליטיים ועוד – מלמדים ומטפחים אותנו בדרכים שמעודדות מידות טובות משלהם. כל אחד מהם יכול להגזים לפעמים, בוודאי, אך הם נוטים לרוב לפעול בדרכים שמאזנות אחד את השני, וגם המתיחות שלהם מול השוק פועלת באופן דומה.

נאמנויות קהילתיות ולאומיות יכולות לעתים להיות מזיקות לכלכלה, אך הן יכולות גם לסייע לנו להבין שהקהילות שלנו אינן רק אוסף אקראי של כוח עבודה או הון, שהאומה אינה רק עוד מקום לעבוד ולהשקיע בו, ושעסקים אינם הכל בחיים. מבקריו של השוק החופשי צריכים להכיר בעובדה שהשוק משתפר באמצעות אותם מוסדות מנוגדים אך תומכים הקיימים בחברה שלנו. מגיני השוק צריכים להיות גם מגיניהם של אותם מוסדות, ושל הסדר החברתי שהם חלק ממנו. השוק יכול לקדם את מטרות השגשוג והצדק, רק אם הוא מוטמע בסדר הכללי הגדול.

טבעו של הליברליזם

הבנה של מעלות השוק כחלק מסדר חברתי גדול יותר עוזרת גם להימנע מטיעונים אוטופיים בעד שוק חופשי שכמה מהמגינים הליברטריאנים שלו משמיעים לעתים. הטיעון בעד שוק חופשי הוא טיעון בעד ענוה מול המורכבות האדירה של חיים חברתיים. הוא נובע מהבורות שלנו, והבנה טובה יותר שלו אמורה למנוע מאיתנו ביטחון עצמי מופרז.

המתחים שעולים מבין הדרישות של אותם מוסדות שונים והמחויבויות המרכיבות את הסדר החברתי שלנו יכולים לקבל מענה על ידי אינדיבידואלים הקובעים סדר עדיפויות לחייהם, אך ישנם גם מקרים בהם מתחים כאלה מחייבים התערבות פוליטית. משמעות הדבר היא שלפעמים המדיניות הכלכלית צריכה להיקבע על ידי שיקולים שהם מעבר לשיקולים כלכליים נטו – על ידי המחשבה אודות סוג החברה שאנחנו רוצים להיות, וסוג המטרות אותן אנחנו רוצים להשיג ביחד.

צמיחה כלכלית כוללת היא אחת מן המטרות החשובות האלה, כפי שכולם בוודאי יסכימו, אך ישנן מטרות חשובות אחרות כמו צדק והגינות, תרבות חיה ותוססת, סדר חברתי, הקמת משפחה, חופש הדת והפרט, פלורליזם מוסרי והגדרה עצמית לקהילות. עשיית סדר במטרות הלעתים סותרות האלו היא הסיבה שפוליטיקה קיימת, והטיעון בעד קפיטליזם לא יכול להיות טיעון בעד העדפת הכלכלה מעל כל השאר.

המחשבה שההתחייבות לרעיונות השוק החופשי צריכה להיות מרוסנת בדרך כזו (ולרסן חלק מההתחייבויות האחרות שלנו) אינה התקפה על קפיטליזם אלא הגנה עליו, והבנה של משמעותו המלאה ומקומו בתוך התבנית הגדולה של חברה חופשית. הדבר נכון גם לרעיונות הליברליזם בכלל: להראות כיצד היתרונות שלו יכולים לקדם אותנו בעוד חולשותיו צריכות להיות ממותנות על ידי נאמנויות אחרות , זה להראות כיצד ליברליזם יכול להצליח, ולא מדוע הוא נכשל.

לכן, נגד המבקרים הרציניים והמוכשרים ביותר של השוק החופשי, השוק זקוק למגינים שרואים בו רק אחד מתוך כמה מוסדות חיוניים שהם חלק מטבעו של הליברליזם. אותם מגינים צריכים להכיר בכך שהשוק, כמו כל המוסדות האחרים, נטוע בשורשים הטרום-ליברליים של החברה שלנו, ויכול לשגשג רק כל עוד הוא לא מעוות או קוטע אותם. במילים אחרות: הקפיטליזם זקוק להגנה שמרנית, וראוי לה.


ד”ר יובל לוין הוא מנהל המחקר במכון ‘American Enterprise’ והעורך של כתב העת ‘National Affairs’. המאמר התפרסם לראשונה בכתב העת ‘נשיונל רוויו‘.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

11 תגובות למאמר

  1. אחי עזוב אותך, הימין בישראל לא מעניין אותו ליברליזם. רוצים מדינת הלכה

    1. כנראה פספסת את הקטע במאמר שמדבר על חשיבות המשפחה והדת

    2. מסכים עם הכל חוץ מהקטע של דת ומשפחה.

      יש עניין גם של חופש דת וחופש מדת

      ומשפחהזה לא תמיד הכל -יש הורים שלא ראויים להיות הורים ואחר כך הילדים הופכים לנטל על החברה?

      מיותר לציין שהחברה הישראלית לא ליברלית למעט חילונים אשכנזים ואנשי שמאל/שמאלנים

  2. מאיר עיניים, תודה.

    לדעתי הכי חשוב לזכור שחירות אינה מסתכמת ב’חיה ותן לחיות’, ושיש לה משמעות כל עוד משתמשים בה למטרות מאוד מסויימות. הטמעה של התובנה הזו בתרבות מהווה את האיזון הנדרש מול החמדנות והחומרנות שנוטות לשגשג בשוק החופשי, ע”ע אמריקה בימינו.

    כמובן, השאלה הגדולה הייתה ונשארה מהן אותן מטרות מסויימות.

  3. ההגדרה של חברה קפיטליסטית היא חברה שאין בה כפייה ואלימות (ככל הניתן, פושעים תמיד קיימים) וכל העסקאות הן לפיכך מרצון. כוח פוליטי הוא מהגדרתו הפעלת אלימות על אדם אחר על מנת שיציית לפקודות (או חוקים).

    לכן, לומר ש”הטיעון בעד קפיטליזם לא יכול להיות טיעון בעד העדפת הכלכלה מעל כל השאר” (בין דברים נוספים שנכתבו פה), פשוט מראה כמה הכותב לא יודע מה זה קפיטליזם ומפיץ בורות שרק פוגעת בכולנו.

    1. לא כל פעולה שאתה עושה בחיים היא “מרצון” שיש לך מונופולים ששולטים על תחומים שלמים אתה מגיע למצבים של אין ברירה ואם אתה לא תיקח בזה חלק אתה תישאר מאחור

      תראה את כמות הכוח שגוגל, פייסבוק ואמאזון תפסו בחיים של אנשים
      גוגל הפכה להיות הפתח שלך לאינטרנט ברמה שחלקים שלמים לא מתגלים בפנייך
      פייסבוק שולט כמעט בצורה מוחלטת ב”כיכר העיר” הדיגיטלית עד לרמה שאם אתה לא מתיישר לפי דעותיהם קולך כמעט ונמחק

      וכו וכו

      אז להגיד שכל פעולה היא מרצון זה צורה מאוד צרה להסתכל על החיים שהם הרבה יותר מורכבים ולא סתם ככל שמספר קטן יותר של אנשים שמחזיקים ביותר כוח וביותר השפעות על חיי הרוב שרואים יותר יותר סלידה ויותר ויותר פילוג של החברה

    2. לא, קפיטליזם זה מערכת כלכלית אשר בנויה על סחר חופשי בין שני צדדים מתוך אינטרס לקבל משהו

      מה שאתה טוען עכשיו זה ההגדרה הליברטריאנית שגובלת בכך שכל חוק או כוח שמפעילה ממשלה היא אלימות
      וכאן באה איין ראנד ואומרת שזה לא נכון ושממשלה צריכה להפעיל כוח נגד כאלה אשר רוצים להפעיל כוח כדי לשמור על סחר בין אנשים (צבא, משטרה, שירותי ביטחון וכו’)

      זאת אומרת כדי שהיה סחר חופשי צריך שאנשים לא יפעילו אחד על השני אלימות כי אז זה גנבה
      כאשר משהו מפעיל אלימות כלפיך שירותי הביטחון שאתה משלם עליהם באים להגן אליך
      זה התפקיד של מדינה

      האם זה מושלם? ממש לא, כולנו בני אדם
      ולכן כדי לצמצם את האינטרס להפעיל אלימות קפיטליזם מגיע ואומר שעדיף לסחור עם אנשים במקום לגנוב מהם מה שדוחף את הכלכלה והאדם קדימה

      לא כל דבר שהממשלה עושה רע
      יש סיבה שבני האדם התאגדו ביחד תחת גוף אחד
      כל עוד המדינה לא מתערבת יותר מידי ואין לה יותר מידי כוח
      אז המערכת עובדת

  4. קפטילזם ושווקים יכולים לשגשג אם פחות מומחים למינהם ינהלו את הכלכלה במדיניות ציבורית ויכלו על בסיס רצונותיהם של הציבור, לא לקפטילזם ממוסד כמו הבנק המרכזי וילדים שרק סיימו תואר ראשון בכלכלה וכבר מאיישים תפקידים בכירים באוצר!

  5. או פשוט להיזכר מה מטרת המערכת הכלכלית.
    כמו שצה״ל נכשל בגלל שהוא שכח שהשיקולים הביטחוניים צריכים להיות קודמים לכל שיקול אחר מבחינתו וצריך להתעורר.
    כך גם המערכת הכלכלית צריכה להקדים שיקולים כלכליים(כח הקניה של השקל, גובה הגרעון, יצירת מקומות עבודה, יציבות וכדומה) על פני כל שיקול אחר(כמו איך מתחלק הכסף שהוא בכלל שיקול מוסרי).
    תנו לבנקים וליזמים לעשות את שלהם ותנו לארגונים החברתיים וקרנות החסד לעשות את שלהם בלי לערבב-כל אחד ומטרתו בעולם.

    אנחנו צריכים להפסיק להתבלבל בין משרד האוצר למשרד הרווחה/תמ״ת ובין משרד הביטחון למשרד החוץ.
    ברגע שמבינים את זה, כמעט כל הביקורות פשוט נופלות מאליהן.