בוריס ג'ונסון ושובו של הברקזיט

דבר מוזר קרה ברגע ההוא בו ב-2016 בו בריטניה הצביעה בעד עזיבת האיחוד האירופי: אלו שניצחו בהצבעה פשוט נעלמו. תוצאות משאל העם החד-משמעיות אמנם העניקו מנדט לפרלמנט בנושא, אך לא הצליחו ליצור ממשלה שתבצע בפועל את רצון הבוחרים.

וכך הגיעה לה תקופת מעבר מוזרה עוד יותר. תרזה מיי, שמעולם לא התלהבה במיוחד מרעיון העזיבה, נטלה את ראשות הממשלה מידי דיוויד קמרון שהתפטר. בנאומה הראשון בבית הנבחרים בתור ראש ממשלה, מיי הבטיחה סדר יום נמרץ: המפלגה השמרנית בהנהגתה תיקח אחריות על שיקום היחסים עם האיחוד האירופי, תוך כדי סיוע למשפחות עובדות וטיפול ב"חוסר הצדק" בחברה הבריטית. היא הבטיחה לדאוג ליציאה מהאיחוד, כולל עזיבת איחוד המכסים והמסגרת הפוליטית. אבל אף אחת מההבטחות האלו לא התגשמה.

כישלונה של מיי להגיע ליציאה מוסכמת מן האיחוד הביא לקץ ממשלתה והוליד ממשלה חדשה, כזו המובלת בידי האנשים שאפשרו את התוצאה במשאל העם. בוריס ג'ונסון, הידוע מכל תומכי הברקזיט במפלגה השמרנית, הוא כעת ראש הממשלה. חברו לקמפיין העזיבה (ויריבו לעיתים במפלגה) מייקל גוב, מונה כאחראי לתוכנית עזיבת האיחוד גם ללא עסקה. תומכת עזיבה אחרת, פריטי פטאל, נכנסה למשרד הפנים וסאג'יד ג'אוויד הוא שר האוצר החדש, אך אולי המינוי החשוב מכל הוא מינויו של מי שהיה היועץ לקמפיין העזיבה וכעת הוא יועצו של ראש הממשלה – דומיניק קאמינגס. זו ממשלה תוקפנית וחריפה, הבנויה לקמפיין תקשורתי מוצלח.

גם עבור מי שהטיל ספק בנחיצותה של עזיבת האיחוד, הממשלה החדשה מייצגת התנהלות פוליטית נורמלית יותר, כזו שבה אלו שתמכו בעזיבה וניצחו במשאל העם כעת אחראים על היישום, וגם יישאו באחריות במקרה של כישלון. זהו מראה מרענן, לאחר חודשים ארוכים של התנהלות עייפה ומייאשת מצד ממשלת מיי. בשלבים האחרונים של הממשלה הקודמת, היא הפסיקה לתקשר עם השותפה לקואליציה (מפלגת DUP מצפון-אירלנד), וחיה בחשש מתמיד מתככים ומבחירות.

בהודעת ההתפטרות שלה ובימים שלאחר מכן, תרזה מיי התרכזה בלהזהיר את עמיתיה על כך שילמדו בקרוב את הלקח שהיא לא הצליחה להנחיל להם: הסכם הנסיגה שהציגה הוא האפשרות היחידה שלהם. התגובה מידידים ואויבים כאחד הייתה שילוב של רחמים ובוז. מנגד, ממשלת ג'ונסון אולי נראית כרגע יותר מדי מאוהבת בעצמה ובטוחה כי תצליח להשיג עסקה טובה מול בריסל, אך לפחות זו ממשלה חיה ובועטת.

אחת הביקורות הנפוצות על בוריס ג'ונסון הייתה שהוא רק רוצה להיות ראש ממשלה. היה בכך רמז לטענה שמעבר לסגנון המוחצן הוא לא מחזיק באמונות אמיתיות, אך הסגנון הוא מה שעזר לו להגיע כל כך רחוק. השיער סתור בכוונה, החליפות לא יושבות בדיוק. זוהי בחירה מודעת, והיא שהופכת אותו מושך לצפייה. מתחת לחזות המרושלת מסתתר אדם חכם מאוד שתמיד עבד קשה יותר מיריבו השאננים, ועובדה זו היא הצורבת ביותר עבור הבירוקרטים האחידים שמאכלסים את הפוליטיקה הבריטית בימינו.

הגעתו של האיש הזה ושל הממשלה הזו, כמעט שלוש שנים מאוחר מדי, מסמלת סוף סוף את ראשית הברקזיט האמיתי.

הטור פורסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.