ימנית, לאומית ולא מתנצלת: נרנדרה מודי ממשיך לעצב את הודו בדמותו

ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי אוהב תמונות ניצחון, בעיקר כאלה שהן גם תמונות התבוסה של יריביו במפלגת הקונגרס. תמונת הניצחון של מודי בתחום יחסי החוץ הייתה התמונה המשותפת עם בנימין נתניהו בחוף חיפה: הביקור ההיסטורי בישראל סימן יותר מכל את ההיפרדות ההודית מהאתוס הפרו-פלסטיני, מההסתייגות מהמערב, ומהצביעות כלפי מדינת ישראל. מודי קצר שבחים על מדיניות ריאליסטית ומבוססת אינטרסים לעומת מדיניות צדקנית ומנותקת מהמציאות שהובילה לתמיכה עקבית וחסרת תוחלת בפלסטינים, בעידן הארוך בו שלטה מפלגת הקונגרס.

אבל עם כל הכבוד למדיניות החוץ, מודי היה זקוק לתמונת ניצחון בזירה הפנימית, זו שבאמת מעניינת את ההודים. את ביטול האוטונומיה ממנה נהנו הקשמירים עדיין קשה לימין לחגוג; כוחות הצבא שנוהרים לחבל הסוער, והכנסת המנהיגות הפוליטית של קשמיר למעצר בית מסגירים את העובדה שהודו מודעת לסיכון שהיא לקחה, ויעברו עוד שבועות ארוכים עד שיתברר אם מדובר בצעד מבריק או במעשה פזיז.

אבל בכל הנוגע לאוטונומיה המוסלמית כבר ניתן לסכם כי מדובר בניצחון הפוליטי הגדול ביותר של מודי מאז שנבחר לפני חמש שנים. הבית העליון של הפרלמנט ההודי אישר הצעת חוק המפלילה גברים מוסלמים שמגרשים את נשותיהם על פי מנהג ה'טאלאק' – אמירת המילה "מגורשת" שלוש פעמים. נשיא הודו נתן אור ירוק לחוק ביום חמישי האחרון, וגם העתירות שמוגשות כעת לבית המשפט העליון לא יעניקו דבר מלבד עוד תבוסה צורבת.

מלבד חיוב מזונות מלא, צפויים הגברים שיגרשו את נשותיהן באופן מיידי גם לשלוש שנות מאסר. למעשה, זו הפעם הראשונה שדיני האישות בהודו כפופים למשפט הפלילי, אך חוק הטאלאק אינו רק ניצחון של הימין ההודי אלא גם השפלה לשושלת נהרו-גנדי ששלטה בהודו רוב שנות עצמאותה.

סערת הגירושין

מעמדה של האשה המוסלמית הוא סמל מרכזי בוויכוח בין ימין ושמאל על דמותה ומהותה של הודו כבר עשרות שנים. בשנת 1985 חייב בית המשפט העליון בהודו את עורך הדין אחמד חאן לתת מזונות לגרושתו שאה באנו. חאן נשא אשה שנייה, ולאחר מכן החליט גם להוציא מהבית את אשתו הראשונה וחמשת ילדיהם. כאשר פנתה באנו לבית המשפט כדי לקבל מזונות, גירש אותה חאן ב'טאלאק' משולש, וטען בפני בית המשפט כי באנו זכאית לקבל רק לסכום חד פעמי אותו קובעת השריעה, אך השופטים כאמור פסקו קצבה לאישה.

הפסיקה חוללה משבר פוליטי גדול בהודו, וארגונים מוסלמיים תקפו את השופטים ההינדואים המעזים לפסוק בנושא דתי פנימי ואפילו לפרש הלכה למעשה את הוראות הקוראן. למרות שהיו גם ארגונים מוסלמיים שתמכו בפסיקה, ראש הממשלה ראג'יב גנדי חשש מזעם שיחליש אלקטורלית את מפלגת הקונגרס. הוא ניצל את הרוב בפרלמנט על מנת לחוקק בזריזות חוק "עוקף בג"ץ", שניסה להנציח מצב בו נשים הינדואיות נהנות מחוקי אישות שעברו רפורמות מרחיקות לכת, ואילו נשים מוסלמיות בהודו כפופות לחוקי השריעה.

הכעס שפרץ בקרב הרוב ההינדואי בעקבות החוק מסמן בעיני רבים את תחילת ההידרדרות של השמאל ההודי ומעבר המעמד הבינוני לחיק הימין – באמצע שנות השמונים היו למפלגת העם ההודית (BJP) רק שני צירים בפרלמנט, לעומת 404 צירים למפלגת הקונגרס בראשות ראג'יב גנדי. היום המצב הפוך, כאשר BJP בראשות מודי מחזיקה במעל ל-300 מושבים לעומת כחמישים בלבד למפלגת הקונגרס בראשות ראהול גנדי, בנו של ראג'יב.

גם לאחר סערה זו, ובזמן שמדינות מוסלמיות כמו אלג'יריה ומצרים כבר אסרו על הטאלאק המשולש בחוק, ההודים לא העזו לגעת באוטונומיה המוסלמית בענייני אישות. אפילו האיסור על טאלאק משולש בבנגלדש ופקיסטן – שכנותיה של הודו – לא הזיז את מפלגת הקונגרס מדעתה בנושא. הציניקנים יאמרו כי שיקולים אלקטורליים הניעו את השמאל בנושא, אבל שיקול זה הוא רק חלק מהסיפור.

בעיניי השמאל ההודי, המוסלמים שייכים לקהילה פצועה שבחרה להישאר בהודו החילונית על פני פקיסטן. לפיכך חובתה של הודו לנהוג ברגישות מרבית בקהילה המוסלמית, ולא לפגוע בשום זכות שהייתה לה בזמן השלטון הבריטי, ולכן החוק החדש בעניין גירושין אותו דחף מודי מהווה בשורה כה גדולה.

המהפך של מודי

לעתים קרובות מושווים ביניהם נרנדרה מודי ודונלד טראמפ כשני מנהיגי ימין חזקים, המטפחים פולחן אישיות ועושים שימוש ברשתות החברתיות כדי לעקוף את העיתונות הממוסדת, אך למעשה מדובר בשני מודלים הפוכים. מודי הוא שמרן שנמצא במשחק הפוליטי במשך עשרות שנים, הוא צמח במפלגה וידע לקבל את מרותה גם כשלא הסכים עמה, וכעת בונה תשתית לשלטון ימני שיפעפע לכל מוסדות המדינה.

תוך קדנציה אחת הביא מודי את הודו למצב בו השמאל רואה במוסדות כמו לשכת החקירות, ועדת הבחירות ואפילו בית המשפט העליון כמוטים ימינה, ובזמן מערכת הבחירות האחרונה, אילץ בית המשפט העליון את ראהול גנדי להתנצל על ייחוס אמירה שלו בגנות מודי לבית המשפט, וחיסל למעשה את הקמפיין של מפלגת הקונגרס. גם בחוק הטאלאק נתן בית המשפט למודי רוח גבית ואף שיבח אותו. אפילו משרד החוץ שהיה בעבר מבצר השמאל, הפנים את הכללים החדשים והוא מאפשר למודי לקדם את המדיניות שלו, שהפכה לנושא פופולארי בתקשורת ובמחקר.

אין במודי גחמנות, אין סביבו שערוריות של שחיתות ונפוטיזם שכה אפיינו את מפלגת הקונגרס, והוא נדיב כלפי שותפים פוליטיים פוטנציאליים ונערץ במפלגתו שלו. לכן מודי הוא גיבור המעמד הבינוני ההודי שהתגייס סביבו בבחירות האחרונות והעניק לו ניצחון שלא נצפה בשום סקר.

הפללת הסדרי האישות ששררו בקהילה המוסלמית ההודית בחסות שלטון הקונגרס הם הביטוי המובהק ביותר לשינוי שהודו עוברת. אם נוסיף לכך את שינוי שמן המוסלמי של ערים לטובת שמות הינדואים, ביטול חגים ופסטיבלים המוקירים את השלטון המוסלמי מן העבר, מדיניות תקיפה של גירוש פליטים מוסלמים חזרה לבנגלדש והענקת עדיפות למהגרים הינדואים, ביתור אזור המריבה בקשמיר וביטול מהאוטונומיה ממנה נהנים הקשמירים, וכמובן שינוי מערך הבריתות של הודו בזירה הבינלאומית – נראה שהשינוי שהביא איתו מודי הוא עמוק, מוסדי וקשה להיפוך.

במהלך הארוך שהביא להפללת הגירושים המידיים, ובצעדים נוספים שמודי עושה כדי לשנות את דמותה של הודו, מצליח מודי להיות בו בזמן המקטב והמאחה, התגרן השש אלי קרב ושחקן השחמט קר הרוח, הפוליטיקאי העממי נטול ההשכלה היוקרתית והנביא של הודו החדשה, הנדיבה והבטוחה בעוצמתה.