יהודים, ראו הוזהרתם: המפלגה הדמוקרטית הופכת להיות חסרת תקנה

ההיסטריה סביב הערה לא מוצלחת של טראמפ מסיטה את הדיון מהסכנה האמיתית: האנטישימות הבוטה בקרב חלק מהדמוקרטים וההתעלמות של בכירים במפלגה

חברות הקונגרס עומאר וטלאיב והנשיא טראמפ | צילום מסך, ויקיפדיה
מאמר זה ראה אור לראשונה באנגלית בכתב העת טאבלט, והוא מובא כאן ברשות המערכת.
This story originally appeared in English in Tablet magazine, at tabletmag.com, and is reprinted with permission.
***

בשבוע שעבר פרסמה קרלי פילדיס, עמיתתי לדפי כתב העת Tablet, מאמר מעורר מחשבה על עתידם הפוליטי של יהודי ארה"ב. בין השאר היא טענה כי המפלגה הדמוקרטית, להוציא כמה חברות קונגרס בעיתיות אך חסרות משמעות באופן יחסי, היא עדיין המקום מאיר הפנים והבטוח עבור יהודים, בעוד הנשיא טראמפ אשם ברטוריקה אותה הגדירה כאנטישמית במפורש. ברוח קריאתה של קרלי לדיאלוג שאינו מתחמק מהנחות לא נעימות, ברצוני להציע שתי אבחנות על אותו הנושא.

הנקודה הראשונה בה אעסוק קשורה לא רק להתדרדרות הבלתי-נתפסת של המפלגה הדמוקרטית לעבר עיוורון מוחלט כלפי קיצוניות אנטי-יהודית, אלא במה שמניע אותה. ניתן להתווכח על השאלות מתי ואיך בדיוק זה קרה, אך אני משאיר זאת להיסטוריונים ומעדיף להתמקד באירועים האחרונים.

כמעט מיד לאחר בחירתו של טראמפ לנשיאות, השמאל האמריקני עבר למצב התנגדות. הרגשות היו מובנים ואני בעצמי הייתי סבור כי הבחירה מעוררת דאגה, אך במהרה האנרגיה הזו תועלה למטרות וארגונים בעלי קשרים אנטישמיים עמוקים וברורים, כמו למשל תנועת 'מצעד הנשים'. במהלך השנתיים האחרונות, מנהיגות התנועה שרו שירי הלל ללואיס פרחאן, השתמשו בחברי ארגון 'אומת האסלאם' שלו כשומרי ראש, וניצלו את השפעתן בתקשורת כדי למסגר את ישראל בתור הפושעת הגדולה בעולם, הישג מרשים בהתחשב במה שמתרחש במדינות השכנות. יהודים רבים הביעו את חוסר הנוחות שלהם מהמצב אך קולות אלו זכו להתעלמות. חלק ממנהיגי הקהילות והרבנים אף טענו כי הציפיה מאנשים שלא לקדם דעות זדוניות כלפי יהודים היא ביטוי לאנוכיות. לאחר שמגזין Tablet פרסם תחקיר ארוך ומקיף שחשף את מנהיגות 'מצעד הנשים' כמי שנגועות לעומק בשנאה כלפי יהודים וישראל, כמה דמויות בולטות במפלגה הדמוקרטית (אם כי לא כולן) הרגישו סוף סוף מחויבות להרחיק את עצמן מהקיצוניות הברורה הזאת.

ואז הגיעו בחירות האמצע לקונגרס בסוף השנה שעברה. במהלך אותה מערכת בחירות התפרסמה מועמדת צעירה בשם אילהן עומאר, שמשכה במהרה את תשומת הלב של פרוגרסיבים רבים, כולל מצביעים יהודים במחוז שלה. בשלב מסוים, לאחר שהתפרסם גם ציוץ משנת 2012 בו עומאר טענה כי "ישראל הפנטה את העולם", כמה יהודים מנומסים ביקשו ממנה יפה להתנצל ולהסביר שהיא לא באמת התכוונה להדהד עלילת דם אנטישמית ותיקה. עומאר התעלמה מהם, אולי מכיוון שידעה כי לאף אחד במפלגה הדמוקרטית לא יהיה ממש אכפת.

המצב הלך והחמיר. בפגישה עם מצביעים יהודיים פוטנציאלים, עומאר ציינה ביובש את הדברים שהיא ידעה כי רצו לשמוע, הביעה תמיכה בפתרון שתי המדינות והתנגדות ל-BDS. לאחר שאכן זכתה לקולות של רבים מאתם יהודים, היא לקחה את דבריה בחזרה וחתמה על הצעת חוק התומכת בחרם על ישראל חודשים ספורים לאחר הצטרפותה לקונגרס. אף אחד מחבריה של עומאר במפלגה לא יצא נגדה בשל סיבוב הפרסה הזה, וגם בתקשורת השמאל לא הקדישו לכך תשומת לב מיוחדת.

לאחר מכן הגיע ציוץ נוסף בו רמזה עומאר שכסף יהודי קונה השפעה פוליטית וכופה על ארה"ב לתמוך בישראל, עוד שילוב של עלילות דם נושנות המאשימות את היהודים בנאמנות כפולה ובשאיפות לשלוט בעולם. כמה בודדים בשמאל גינו את חברת הקונגרס אך רבים אחרים מיהרו לצאת להגנתה, וההאשטג #IStandWithIlhan הפך לוויראלי.

ואז, לפני כשבועיים, הגיעה הסערה סביב החלטת ישראל שלא לאפשר לעומאר וחברתה למפלגה ראשידה טלאיב להיכנס למדינה. זמן קצר לאחר מכן התגלה כי הביקור המתוכנן אורגן ומומן בידי ארגון פלסטיני בשם 'מיפתח'. "הרבה מן השיח סביב טקסי הדם ההיסטוריים של היהודים באירופה אינו מזויף, והיהודים אכן השתמשו בדם של נוצרים לפסח", נכתב במאמר שהתפרסם באתר הארגון, שממשיך ומבקר את הנשיא לשעבר אובמה על ארוחת הסדר שאירח בבית הלבן ועל כך שהוא "אינו מכיר את הקשר בין הסדר לדם נוצרי ולטקסי הדם של היהודים".

האם קולות בולטים במפלגה הדמוקרטית יצאו להגנת היהודים מפני השמצות מסוכנות כאלה? הלוואי, אך בדיוק ההפך קרה. ב'וושינגטון פוסט' תיארו את חנן עשראווי העומדת בראש 'מיפתח' כ"פעילת שלום ותיקה", ב'ניו-יורק טיימס' הגדירו את הארגון כ"פועל להעלאת המודעות למציאות הפלסטינית", והעיתונאי פיטר ביינרט הופיע ב-CNN והילל את עשראווי וארגונה כשליחי השלום והרצון הטוב עלי אדמות. וכך במקום לגנות את מפיצי האנטישמיות מי שהפכה למטרה להתקפות הייתה דווקא ישראל, וקריאות להחרים את המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון הלכו והתגברו.

אך שתי חברות הקונגרס לא עצרו כאן. הן שיתפו בו זמנית קריקטורה מאת המאייר האנטישמי הידוע קרלוס לאטוף, אותו אחד שבשנת 2006 השתתף בתחרות ציורי הכחשת השואה בטהרן. אף אחד במפלגה הדמוקרטית לא השמיע קול, וגם ב'ניו-יורק טיימס' וב'וושינגטון פוסט' לא נרשם סיקור מיוחד.

היסטוריה אומללה

לאור כל האמור לעיל המסקנה היא ברורה: אנחנו חייבים להפסיק לדבר על מניעת ההקצנה במפלגה הדמוקרטית, כיוון שהיא כבר כאן איתנו. ואם אתם חושבים שפשוט אפשר להדגיש את המקרים שחלקם פורטו כאן ולקוות שהמפלגה תשתכנע לשנות דרכיה, יש לי חדשות רעות בשבילכם: הגרוע מכל עוד לפנינו.

מוקדם יותר השנה, חברת הקונגרס הדמוקרטית בטי מקאלום הגישה הצעת חוק שכותרתה "קידום זכויות האדם של ילדים פלסטינים תחת הכיבוש הישראלי". בחודש יוני, שורה של חברים בולטים במפלגה הצטרפו להצעה, כולל סת' מולטון, אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, איינה פרסלי, אילהן עומאר וראשידה טלאיב. מטרת הצעת החוק היא לוודא כי כסף אמריקני "אינו תומך במעצר צבאי, חקירה או התעללות של ילדים פלסטינים". היא ממשיכה ומפרטת רשימה ארוכה של ציטוטים מתוך דו"חות של ארגונים בלתי-ממשלתיים המאשימים את ישראל בהכל, החל משיטות חקירה קשוחות נגד ילדים בני 11 ועד החזקת קטינים במשך ימים ללא משפט.

אפשר היה בקלות לקרוע לגזרים את הטענות הבררניות על ידי הסבר שהגישה הישראלית לחשודים קטינים מורכבת הרבה יותר ממה שמוצג בהצעת החוק. אך יש הסבר הרבה יותר פשוט ומאיר עיניים, במיוחד אחרי שקוראים ציוץ שטחי כמו של אוקסיו-קורטז שכתבה כי "אני לא מאמינה בכליאת ילדים ולא אכפת לי אם מדובר בילדים אמריקנים, מקסיקנים או פלסטינים". הכל נכון, חוץ מהעובדה שהצעת החוק לא עוסקת במקסיקו, מצרים או דרום אפריקה, כולן מדינות הנהנות מסיוע אמריקני נדיב.

אם ההצעה הייתה מתייחסת גם למדינות אחרות, ניתן היה לומר שהיא עומדת על יסוד מוסרי איתן. אך במקום זאת, ההצעה שזכתה לתמיכה רחבה במפלגה שמתנגדת לאנטישמיות בתיאוריה אך ממש במקרה מקדמת אותה שוב ושוב, משתלבת בצורה מושלמת עם מסורת ארוכה ורצחנית: הפנטזיה לפיה ליהודים יש חיבה מיוחדת לחטיפה ורצח של ילדים לא-יהודים, עלילת דם שהייתה הבסיס לאינספור פוגרומים במהלך ההיסטוריה.

תופעה זו חוזרת בזמן לפחות עד לשנת 1144, אז נער צעיר מנוריץ' שבאנגליה נמצא ללא רוח חיים ביער סמוך לביתו ועל גופו סימני דקירה. נזיר מקומי טען כי הנער נרצח בידי חברים בקנוניה עולמית יהודית, אשר בכל שנה בוחרים ילד נוצרי כדי להקריב אותו בטקס דתי מרושע. הסיפור עשה לו כנפיים, הנער הוכרז כקדוש ועשורים של מתקפות על יהודים באו בהמשך. הן התגברו בשנת 1255, כאשר גופה של ילד בן שמונה נמצאה בבאר בעיירה לינקולן, ולאחר שיהודי מקומי אולץ להתוודות כי הרג אותו עבור אותו טקס מסתורי, עשרות יהודים נעצרו והוצאו להורג. ב-1290, שקרים חוזרים ונשנים על האובססיה היהודית לפגיעה בילדים תמימים הובילה את המלך לגרש את כל היהודים מבריטניה, צו שנותר בתוקף במשך מאות שנים.

הטרנד האנטישמי התפשט לשאר היבשת. ב-1171, רב צרפתי הואשם בהטבעת ילד בנהר, וב-1267 יהודים בגרמניה נחשדו בקניית ילדה מאימה כדי לבתר את גופה. בשני המקרים הסיפורים הובילו לאלימות נגד הקהילות היהודיות המקומיות, מסורת אומללה שנמשכה בכל רחבי אירופה לאורך רוב המאה העשרים, כמו במקרה של הפוגרום בקישינב שפרץ לאחר שדווח בעיתון על יהודים שהרגו ילד והשתמשו בדמו לאפיית מצות. למרבה הצער, עלילות דם עדיין פופולריות כיום בעולם הערבי, שם אמצעי התקשורת כמו גם גורמי ממשל בכירים מפיצים לעתים קרובות דיווחים על התאווה היהודית לדם הצעירים. גם באקדמיה האמריקנית ישנם כאלה שנוהגים לספר גרסאות לעלילות דם, כמו למשל הפרופסור מאוניברסיטת ראטגרס שהאשים את ישראל בהריגת פלסטינים כדי לסחור באבריהם.

ההיסטוריה של האנטישמיות מלמד אותנו שבכל מקום בו מופיעה עלילת דם, האלימות נגד יהודים מגיעה לא הרבה אחריה. לכן אם עוד היו לכם ספקות לגבי המפלגה הדמוקרטית עד עכשיו, הצעת החוק בנוגע לילדים הפלסטיניים צריכה להסיר כל ספק לגבי הבעיה האמיתית והעמוקה של האנטישמיות במפלגה.

השאלה היהודית

וזה מביא אותי לנקודה השנייה, שקשורה לטענתו של הנשיא טראמפ על כך שיהודים המצביעים לדמוקרטים מראים "או חוסר ידע מוחלט או חוסר נאמנות". כמו הרבה מהתבטאויותיו של טראמפ, גם זו מצערת ומשקפת את מבטו הדואלי על העולם. כפי שכתבה בארי וייס ב'ניו-יורק טיימס', הנשיא מחלק את העולם ל"מנצחים ומפסידים, אתה איתו או נגדו. במחשבתו של טראמפ, אם אתה יהודי הרי שאתה אמור להצביע למפלגה הרפובליקנית שתומכת בישראל. אם אתה בצד האנטישמים, אז אתה מצביע למפלגה השנייה".

נכון שהעולם הנשקף מבעד לחלונות החדר הסגלגל נראה שונה תמיד, אך אם מנתחים את אמירתו של טראמפ בפני עצמה נראה שאין בה הצדקה רבה להיסטריה המוחלטת שאחזה אפילו בכמה מהפרשנים היותר מתונים, שקוננו על היותו של הנשיא לא פחות מהאנטישמי הגדול ביותר בדורנו.

ניתן להצביע על פגמים רבים בהתנהלותו ובאישיותו של טראמפ, כפי שאני עצמי עשיתי לא מעט פעמים, אך אסור לתת לרעש ברשתות החברתיות לטשטש אותנו מלחשוב באופן צלול. כך למשל, נראה שימנים בטוויטר סותמים את אוזניהם בזמן שהם מזכירים שוב ושוב את מעבר השגרירות לירושלים, בעוד שמאלנים חוזרים אחוזי טירוף על כל ציטוט בעייתי של הנשיא. אף אחת מהגישות האלו לא עוזרת במיוחד. אפשר לחשוב שהמדיניות של טראמפ מזעזעת או להתנגד למינויים שלו לקבינט, אבל הצגתו כאנטישמי או אפילו קרוב לאנטישמיות דורשת זניחת כל היגיון או מחשבה הרחק מאחור.

אז איך ניתן להבין את דבריו של טראמפ בצורה הטובה ביותר? אפשר להתחיל בהתייעצות עם לואי ברנדייס, שופט העליון היהודי הראשון ואחד ממייסדי הציונות האמריקנית. כפי שדניאל גורדיס מתאר בספרו החדש, הציונות האמריקנית נבדלה ממקבילתה האירופית באופן חשוב במיוחד: בזמן שהיהודים בפלונסק ומינסק ראו בציונות את התשובה לבעיותיהם הקיומיות ביותר ואת ציון כמקלט מרדיפות, אחיהם בבוסטון ובבולטימור נזדקקו לדרך לתמוך במולדת מבלי לעזוב ממש את ארצם.

הציונים האמריקנים הבינו כבר מראשית הדרך את המלכוד הזה של חיים בחברת כור היתוך והחשש מהאשמות בנאמנות כפולה, וברנדייס היה אחד מאלה שהציעו פתרון יצירתי. "האמריקנים צריכים לדעת שציונות אינה בהכרח מנוגדת לפטריוטיות", הוא כתב והוסיף כי "אדם נחשב לאזרח טוב יותר כאשר הוא נאמן למשפחתו, ובדומה כל יהודי אמריקני המסייע ליישוב היהודי בארץ ישראל, בלי קשר לעובדה האם הוא או צאצאיו יחיו שם, הוא אדם טוב יותר ואמריקני טוב יותר".

במילים אחרות, ברנדייס האמין שאם אתה יהודי ואינך תומך בישראל אתה חסר את הידע המתאים או מראה מידה גדולה של חוסר נאמנות לעמך. זו השקפת עולם מקובלת שלא הייתה כלל שנויה במחלוקת עד לאחרונה. לכן אם אינך זקוק להקשר או סיבה הגיונית ובכל מקרה שומע את כל מה שטראמפ אומר כדברי שנאה, היה סמוך ובטוח שפליטת הפה האחרונה הייתה לא יותר מניסוח גרוע.

אז היכן כל זה מותיר אותנו כיהודים אמריקנים? רבים מאיתנו מוטרדים מאוד בימים אלה, בתחושה שהעולם קרוב לקיצו. הוא לא קרוב לשם, אך הוא בהחלט משתנה, כפי שעשה לאורך כל ההיסטוריה. מבחינה היסטורית, כאשר יהודים סירבו להבין שהעולם סביבם משתנה בצורה דרמטית, המשמעות הייתה בדרך כלל עוד יהודים מתים. לכן עלינו לבחון את השינויים האלה באופן אמיתי ומבלי להיכנע לזעקות משני הצדדים. מספרים לנו שהנשיא הוא האיום הגדול ביותר לקהילה שלנו, אך זה בהחלט לא כך. מנגד, המפלגה הדמוקרטית שהורינו הצביעו לה ואותה חשבנו כשלנו לנצח, נראית בדרכה להפוך לעוינת לחלוטין ליהודים.

זו המציאות, ומה שתבחרו לעשות איתה תלוי בכם. אנשים הגונים היו משקיעים את האנרגיה בפרויקטים שונים, מנסים לקדם רצון טוב וליצור עתיד בטוח ויציב לעצמם ולילדיהם. אנחנו לא חייבים להסכים על הכל ויתכן שנמצא את עצמנו חלוקים בנושאים חשובים ורגישים כמו הגירה, בריאות או מדיניות חוץ. אחרי הכל, ויכוחים הם בדמנו. אבל אם נמשיך להתמכר להיסטריית הרשתות החברתיות שמתחבאת מאחורי זעם מוסרי כביכול, ואם נתעקש להחליף את המציאות בפנטזיות ותקוות, אנו עלולים למצוא עצמנו שוב בפרק חדש ואפל של ההיסטוריה היהודית.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

19 תגובות למאמר

  1. מכירה הרבה מאוד יהודים אמריקאים דמוקרטים. הבעייה עם האנשים הללו היא שהשתלבותם בחברה היא עניין תדמיתי שהצלחה מקצועית ותחכום מילולי הם חלק ניכר מהאסטרטגיה שלה. האנשים הללו רכשו את "מכובדותם" על אף יהדותם והם צריכים להצדיק את הבתים היפים שלהם בשכונות היוקרה בדאגה כביכול לזרים אחרים. התמיכה במפלגה הדמוקרטית מספקת להם את הכיסוי שהם נחוצים לו ע"מ שלא יואשמו בכך שהם עשירים על חשבון אחרים כי הם הרי תומכים בדאגה לחלשים, אבל היא הכניסה אותם למילכוד ברגע שהרעיונות הללו הפכו לרעילים כלפי המדינה היהודית, כלפיהם כתומכיה, וכלפי מי שמתנגד להגירה לא חוקית.
    יהודי אמריקאי צריך עכשיו לבחור בין נאמנות לאילאן עומר מאפריקה, לערבים בישראל, ולמהגרים לא חוקיים מגוואטמלה, לבין נאמנות למדינה היהודית שמחוייבת לכל יהודי העולם ונאמנות לאזרחי ארה"ב הלא יהודים, שאולי מעולם לא אהבו אותם, אבל אפשרו להם חיי שוויון ושגשוג כלכלי, חברתי ופוליטי.
    אם הם יבחרו לעבור לתמוך במפלגה הרפובליקנית הם יואשמו ע"י המיעוטים והשמאל כנצלנים. אם הם יבחרו להשאר עם הדמוקרטים הם יאלצו לוותר על התמיכה בישראל ולתמוך בהגירה פרועה לתוך ארה"ב ולגרום לשינוי המדינה שאפשרה להם את כל הטוב הזה. גורלם אז, עלול להיות כגורל יהודי בריטניה ויהודי צרפת והשנאה אליהם תגבר מימין, כתומכי הגירה ומשמאל, כמיעוט שמזוהה עם המדינה המצורעת ההיא שהם עזרו לנדות. בכל מקרה, מימין משמאל, אלו כרגיל יהיו תירוצים לאנטישמיות הישנה שמעולם לא נעלמה.

    1. אם הם פטריוטים אמריקאים הם צריכים לתמוך ברפובליקאים.
      אם הם נצלנים בוגדים גם באמריקה וגם בישראל שימשיכו לתמוך בחלאות הדמוקרטים משם לא תבוא להם הישועה

  2. מבחינתי היהודים הפרוגרסיביים בארה"ב הם חלק מהאוייב. לא מעניינים אותי, לא רוצה את קירבתם או תרומתם, לא מעניין אותי מה יהיה גורלם.

  3. אפשר להיות יצירתיים יותר בסיפור הזה
    אפשר לומר למי שמעוניין לשמוע שתמיכה בישראל היא פטריוטיות אמריקאית. כל זה יעמיד את כל השואלים בעמדת התגוננות ואולי ישארו חסרי מילים או אולי ישנו את דעתם.

    בתחילה כל האמריקים היו אנטשמים וליהודים היה ממה לפחד. לערבים היה נפט ולכן עדיף היה לשמוע לערבים ולהתנגד ליהודים וישראל במיוחד. לאט לאט הכל השתנה ועכשיו ישראל היא בת ברית של ממש לארצות הברית.

    במצב הזה אפשר תמיד להעלות שישראל עוזרת לארה"ב בהרבה שטחים וכמובן לא להתבייש ולומר שאין עם פלסטיני אם הדבר בא לביטוי.

    לנו הישראלים קשה להבין את יהדות אמריקה כי אנחנו גדלנו במדינה יהודית ולא סבלנו אנטישמיות ובכלל כל זה לא מובן לנו בכלל. יהדות אמריקה לא חיה בחופש וזה מתבטא ב DNA שלהם.

    1. מאמר מאד מקיף האם יש אותו בשפה האנגלית? רצוי לשתף את כל אותם ארגונים יהודים שחושבים שעושים לנו טובה

  4. מאמר מאד מקיף האם יש אותו בשפה האנגלית? רצוי לשתף את כל אותם ארגונים יהודים שחושבים שעושים לנו טובה

    1. כתוב למעלה: מאמר זה ראה אור לראשונה באנגלית בכתב העת טאבלט, והוא מובא כאן ברשות המערכת.

    2. יש גרסה באנגלית ראי קישור בתחילת המאמר

  5. מה אנחנו מלינים על האמריקאים עויני ישראל אם יש מי שעושה עבורם את העבודה פה, מבפנים, כמו יוסף סידר והסידרה שלו "הנערים".

  6. כל יהודי אמריקאי שעינו בראשו צריך להתחיל לתכנן את עזיבתו לישראל, האנטישמיות בארהב מרימה ראש באופן מהיר למדי. גם במפלגה הדמוקרטית וגם במפלגה הרפובלקנית, לי זה מזכיר את ההסטוריה לפני מלחמת העולם השניה. השאלה האם הפעם היהודים בגולה למדו מהסטוריה, לצערי נראה לי שלא.

  7. מצתער
    העוינות לעם היהודי היא לא בגלל שהוא כל כל מוצלח, ההיפך
    בשביל להבין מדוע שונאים אותנו צריך פשוט להתבונן במערכת המשפט שלנו, מערכת מושחתת שמקדשת כח שקרים ומניפולציות,
    יש לטבע חוקים, האנשים האלה עוברים על חוקי הטבע וכל יהודי שלא קם ומוחה שלט יתפלא שיש כזאת שנאה אילנו

  8. מעולם אף קהילת מהגרים ו/או צאצאיהם להוציא את היהודים לא הואשמה ב"נאמנות כפולה".
    נכון שלאחר שיפן תקפה את ארה"ב ופתחה במלחמה נגדה היפנים בארה"ב הושמו במחנות הסגר אך זאת מכיוון שנחשדו בריגול ובסיוע לאויב. גם באנגליה מהגרים בעלי אזרחות גרמנית בהם יהודים רבים הושמו במעצר עם פרוץ המלחמה עם גרמניה ונכסיהם הוקפאו. בשני המקרים מדובר באזרחי האויב ולא ביחס של "נאמנות" למדינה ידידה כמו ישראל שלגביה אמר מפקד כוחות הים האמריקאי שהיא חוסכת לארה"ב החזקת נושאת מטוסים.
    הקהילה הסינית בארה"ב לא הואשמה ב"נאמנות כפולה" בשל התמיכה נניח בסין החופשית של צ'יאנג קאי שק או בסין של היום. כך גם לגבי הקהילה האיטלקית גם לא בתקופת מוסוליני. וכך גם לגבי הגרמנים האתניים בארה"ב למרות שתמכו בגלוי בגרמניה הנאצית…
    כך גם בימים אלה באשר לקהילות המהגרים המוסלמים שהגיעו ממדינות המכריזות על ארה"ב כאויב האסלאם וביניהם מהגרים איראנים. וזאת למרות שיש לובי איראני בארה"ב למען איראן, ויש לובי ערבי הדואג לאינטרסים של מדינות ערביות ויש לובי סיני…
    תמיד היו אלה אך ורק בני הקהילה היהודית בארה"ב שהוטחה בהם האשמה ב"נאמנות כפולה",והם אלה שהיו ועדיין צריכים להוכיח שההפך הוא הנכון… דבר שלא נדרש מאף קהילה אחרת בארה"ב.
    הדבר הזה עצמו מעיד על הגישה האנטישמית.
    כאשר שתי נשות הקונגרס אילהאן עומאר וטלאיב שתיהן מוסלמיות מציירות עצמן כמי שדואגות לזכויות הפלסטינים האם אין בכך נאמנות לבני הדת שלהן מחוץ לארה"ב ובכך בעצם מתגלה נאמנות כפולה?
    ועם זאת בארה"ב איש לא מעלה בדעתו להצביע על כך ולהעמיד את הדברים על דיוקם.
    שתי הגברות הללו שהן מוסלמיות בחרו שלא להזדעזע אל מול הפרת זכיות האדם הבסיסיות ביותר של בני הקהילות הנוצריות מידי המוסלמים בעולם המוסלמי והערבי כמו למשל הנוצרים הקופטים במצריים, הנוצרים באפריקה הסובלים מהתקפות בוקו חראם, הנוצרים באפגניסטן וכו . (ראו כתבות של Raymond Ibrahim על סבל הנוצרים מאפליה והתעללות קשה בעולם המוסלמי).
    אולי סוף סוף הגיע הזמן במקום להתגונן לצאת למתקפה?

    1. תוהה,

      ההגנה הכי טובה היא ההתקפה בדיוק באותו מטבע. אילאהן עומר מאשימה בנאמנות כפולה כי לה יש נאמנות אך ורק לקהילה המוסלמית בעולם ושנאה רבה לארצות הברית. הפוסל במומו פוסל. אין לה נאמנות כפולה אלא נאמנות אחת ברורה לשונאי ישראל ושונאי ארצות הברית. היא בוגדת בארצות הברית.

  9. מקווה שהמאמר הזה ידיע לאנשים הנכונים
    לא עוזר לנו שמפרסמים אותו רק כאן.

    1. הבעיה מחמירה עם זה שהרבנים הקונסרבטיבים והרפורמים מושכים לשמאל, מונעים השתתפות הקולות הימניים ואנשים עוזבים לכן אבל קולם לא נישמע, והרבנים האלו ממשיכים לגנות את טראמפ. והיהודים הוותיקים מסרבים לראות את מה שקורה למפלגה הדמוקרטית, אומרים שזה תופעה שולית של נבחרות חדשות לבית הנבחרים. אבל אין להם תשובה לשתיקה של הניבחרים הדמוקרטים בהם הם תומכים. אין להם גם את האומץ להודות כמה הרץ השני במרוץ לנשיאות, ברני סנדרס מטיף נגד ישראל, ומהמוסלמיות שהוזכרו לא שומעים גינויים על רצח בידי מוסלמים כמו בנגריה, בסומליה, באפגניסטן. חנן אשרווי ניזרקה מהרשות הפלסטינית כי שם אין מקום לנשים, מצאה מקום באמריקה הנאיבית כפרופסור למדעיי המזרח הקרוב וחיה יפה פה כדוברת השקרים של השנאה.

  10. למדתי שנתיים בארצות הברית זה היה קשה ולפי מה שאני מבינה זה מחמיר. ידיד קרוב שלי (שמעולם לא היה איכפת לו שהוא יהודי) התחיל להשוות את בעיות ההגירה בארצות הברית לשואה, בטענה שכ״יהודי״ זה מפריע לו.
    אני לא מבינה איך איפשר להיות כזה בור.
    איך הם הגיעו למצב הזה שבו הם לא יודעים כלום?
    האם מדינת ישראל יכולה לשרוד בלעדיהם?