"אנחנו לא חופשיים, סין שולטת בעיר": הלוחמת הוותיקה למען הונג קונג

המחוקקת לשעבר מרגרט אנג על המתיחות ביחסים מול בייג'ינג סביב גל המחאות ההמוני: "הונג קונג מצויה כיום במרחק שערה מהרס"

מרגרט אנג וההפגנות בהונג קונג | צילום מסך

הונג קונג —

קטנת ממדים, אינטלקטואלית חריפה ובעלת חוש לאירוניה, עורכת הדין והמחוקקת לשעבר מרגרט אנג בת ה-71 היא חברה בדור אליו המפגינים הצעירים בעיר מפגינים סבלנות מעטה. הם אומרים שהמבוגרים היו אדישים מדי כלפי המצב השברירי של הונג קונג אך עם זאת, אומרת אנג ביובש, הצעירים מברכים על העזרה המשפטית מהדור המבוגר.

בשיער אפור קצוץ ועם חכמה שופעת שהצטברה מאינספור מחלוקות, אנג מציבה עובדות בצורה ברורה ופשוטה ונראית במשקפיה העגולים כמו ינשוף חצוף במיוחד. היא טוענת שמצבה של הונג קונג הוא "נואש": "תחת מעטה של עיר חופשית, אנו מצויים בשליטת בייג'ינג", ולדבריה העיר כיום "מצויה במרחק שערה מהרס". היא מוטרדת במיוחד מאלימות משטרתית, אשר רחוקה מאוד מהשיטור המקצועי שאפיין את העיר בשלושת העשורים האחרונים של השלטון הקולוניאלי. לאחרונה המשטרה מנעה, לעיתים במשך שעות, מאנשי רפואה והצלה להגיע לאלו שנפצעו בעימותים, וממשלת העיר תחת הבובה של בייג'ינג, קארי לאם, נוטה יותר ויותר למדיניות אותה מכנה אנג "הכה, עצור והשתק".

לאם ושליטיה מבייג'ינג לומדים כעת כי אמירתו של הגנרל דאגלס מקארת'ור על אסונות צבאיים לפיה את כולם ניתן להסביר על ידי שתי מילים: "מאוחר מדי" – נכונה גם לפוליטיקה. באפריל האחרון, לאם הציתה קיץ ארוך ולוהט על ידי סירובה לבטל חוק הסגרה אשר היה מביא בפועל את חיבתה של בייג'ינג לחטיפות אל תוך מערכת המשפט המקומית. חמישה חודשים מאוחר מדי החליטה לאם למשוך את הצעת החוק, אך המחאה לא שככה. האג'נדה של המפגינים כוללת עתה זכויות הצבעה משמעותיות יותר, סיום תפקידה של בייג'ינג באישור מתמודדים לממשלה, וחקירה עצמאית בנוגע להתנהגות המשטרה.

העיר הנעלמת

בארוחת צהריים שנערכה לאחרונה במועדון מקומי, נפגשו שלושה דורות של תומכי דמוקרטיה מסביב לשולחן. מצידו האחד היה מרטין לי צ'ו-מינג בן ה-81, מייסד המפלגה הפרו-דמוקרטית החשובה בעיר. מצידו השני היה ילד הפלא של המחאה ג'ושוע וונג, בן 22 בלבד, ומי שארגן את ההפגנות של 2014 נגד הכוונה הסינית לפגוע בריבונות המקומית באמצעות דרישה לאשר את המועמדים בבחירות.

משתתפי המפגש הדגישו כי סדר היום שלהם אינו כולל עצמאות להונג קונג ריבונית, אך עם זאת לאם ובייג'ינג צריכים לזכור שלעיתים אירועים מסוג זה יכולים להוליד היגיון משל עצמם. בראשית שנת 1770, המושבות האמריקניות הנינוחות שהתמודדו עם מטרדי המיסים הבריטיים התעקשו שהן מחפשות אך ורק את חידוש הסטטוס-קוו והשבת שוויון הזכויות. אך מרגע שנשפך דם – על השדות הירוקים של לקסינגטון, בגשר הקונקורד ובמקומות אחרים – הדבר הוביל במהרה לרביעי ביולי, 1776.

"אתם זוכרים את חתול הצ'שייר?" שואלת אנג ומזכירה את יצור מהסיפור 'אליס בארץ הפלאות' אשר נעלם לאיטו ומשאיר מאחוריו רק חיוך. בדומה לחתול, גם הונג קונג יכולה להיעלם באיטיות ולהותיר רק מעטה חיצוני. "האם בייג'ינג מוכנה להרוג את הונג קונג?" היא שואלת. יותר ויותר אנשים צעירים בעיר, להם "אין לאן ללכת", חושבים שגם אין להם מה להפסיד. חלקם "נושאים את צוואותיהם בכיס".

הם יודעים שהם מתמודדים מול משטר ששלח קרוב למיליון אויגורים מוסלמים לבתי כלא ומחנות ריכוז "לחינוך מחדש"; ההמנון הלאומי של סין מהלל "מיליוני לבבות עם מחשבה אחת", אך המפגינים בהונג קונג מגינים על חברה החשה בנוח עם המון מחשבות שונות, ומפנים את זעמם נגד מה שהם קוראים "פנסי הרחוב החכמים" – עמודים עליהן מותקנות מצלמות זיהוי פנים המשרתות מדיניות של שליטה חברתית.

לפני ארבעה עשורים, לאחר ביקורו של הנשיא ניקסון בשנת וכאשר אמריקנים החלו לטייל לסין במספרים משמעותיים, הסנאטור דניאל פטריק מויניהן העיר בחריפות כי תיירים החוזרים משם מדברים יותר על החוסר בזבובים בסין המתקדמת מאשר על חוסר החירות. עתה לעומת זאת, הודות לדרמה המתמשכת ברחובות הונג קונג, אפשר לקוות שהמערב סיים את השתאותו מסין, ואת ההערצה העיוורת כלפי אומה בה כחמישית מבני המין האנושי חיים תחת אחד המשטרים המרושעים בעולם.


ד”ר ג’ורג’ ויל הוא סופר ופובליציסט זוכה פרס פוליצר. הטור התפרסם לראשונה באתר ‘נשיונל רוויו‘. מאנגלית: גידי גולן.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 תגובות למאמר

  1. ברגע שהמשטר הסיני יגיע למסקנה שהסכנה מהמהומות עולה על הנזק הכלכלי מדיכויים אזי המחאה תמחץ מהר, לא אלגנטי ועם הרבה דם.

  2. בואו ניתן לפורעים בהונג קונג שהקשר בינהם לילה מפוקפק להחריב אותה בשם החירות.
    קפיטליסטים הם לא מטומטמים שאפשר ליצור אנרכיה ולהסתתר מאחוריו מילים כמו חופש.

  3. בואו ניתן לפורעים בהונג קונג שהקשר בינהם לילה מפוקפק להחריב אותה בשם החירות.
    קפיטליסטים הם לא מטומטמים שאפשר ליצור אנרכיה ולהסתתר מאחוריו מילים כמו חופש.