הסוציולוג פרופ' שמואל טריגנו בראיון מיוחד על המאבק האינטלקטואלי בין ימין ושמאל, מצב היהודים באירופה והפילוסופיה הפוליטית של הציונות
אני פוגש את פרופ' שמואל טריגנו לא רחוק מביתו בתל-אביב, כמה ימים לאחר שהשתתף בכנס של פורום קפה שפירא שנערך תחת הכותרת "האינטלקטואלים שנטשו את השמאל". טריגנו הוא סוציולוג שלימד במשך שנים ארוכות באוניברסיטת פריז, כתב עשרות ספרים על פילוסופיה ותיאולוגיה יהודית והרצה ברחבי העולם, אך נראה שהכנס המסוים הזה השאיר עליו רושם גדול. "בכנס הזה התנסיתי בדבר שמעולם לא התנסיתי בישראל", הוא מספר. "התעוזה לערער על התרבות האוטוריטרית של השמאל המפא"יניקי ששלט מאז קום המדינה. הרגשתי רוח של חירות. הקהל היה גדול מאוד, ישראלים מן השורה ולא רק אינטלקטואלים. זו תחושה שרבים שותפים לה, הצורך לצאת מבית הכלא האידאולוגי".
למה אתה מתכוון?
"בישראל בכל דבר אתה צריך פרוטקציה. עליתי לארץ ב-1969 לארץ וקיבלתי תואר ראשון מהאוניברסיטה ב- 1973 כך שאני מכיר את המדינה כבר הרבה זמן, אבל כשחזרתי להתגורר בישראל לפני כמה שנים גיליתי שזו עדיין אותה תרבות מדכאת. לא סומכים על האנשים, ואתה צריך לקבל אישור והפנייה ממישהו שכבר במערכת כדי שישמעו אותך. זה מאוד מפריע ובלתי מתקבל על הדעת שתופעות של פרוטקציה ו'חבר מביא חבר' עדיין קיימות ב-2019".
פרופ' טריגנו פרסם כאמור במהלך הקריירה כעשרים ספרים בנושאים שונים ובשלל שפות וערך עוד עשרות ספרים ומאמרים אחרים, אך גם כל אלה לא עמדו לו מול הברנז'ה המקומית. "כולם קשורים בכולם – אוניברסיטאות, הוצאות ספרים, מובילי דעת הקהל. יש מעגל מאושר שכדי להיכנס אליו אתה צריך להתיישר עם הקו הדומיננטי, ולא משנה מה הרקורד שלך. אתה צריך לקבל אישור ולהתיישר כדי שהמערכת תקבל אותך, אז האנשים עוזבים ועושים משהו אחר. ראיתי איך הישראלים שלא מסכימים עם הברנז׳ה סובלים מזה שקוראים להם פשיסטים וגזענים. לצפות בחדשות בישראל בטלוויזיה זו חוויה מכאיבה".
אתה לא מרגיש שיפור בשנים האחרונות?
"לא, בכלל לא. השיפור מגיע רק מהרב-תרבותיות המוגזמת, שהיא ההפך מכור ההיתוך של בן-גוריון שנכשל. הוא נכשל כי זו לא הייתה תרבות יהודית כללית משותפת לכולנו, אבל ההפך הוא אסון: הקמת קהילות מבודדות של אתיופים, ערבים, להט״בים וכו' זה אסון לדמוקרטיה ולפוליטיקה הישראלית, ולכן זו אשלייה לחשוב שהיה שינוי. אולי יש שינוי באווירה, אבל המערכת האוטוריטרית עדיין כאן ועם אותם אנשים. לכן בכנס של 'פורום קפה שפירא' היה מאוד משחרר לגלות שהתחושה הזאת משותפת לעוד הרבה אנשים. היה חשוב להגיד שלחשוב באופן שונה מהאליטה השלטת זה לא בושה, ולא ההפך מתרבות או מהומניזם".
אולי הבעיה היא בימין הישראלי עצמו?
"יש כישלון בימין. הוא לא יצר שכבת אינטלקטואלים וזה מאוד חסר. בגין אמנם הגיע לשלטון ב-1977 אבל מבחינת ה״כוח הסמלי״, התרבות, נשארנו עם אותה אליטה".
פרופ' טריגנו מספר כי באותה תקופה הוא תמך ב'שלום עכשיו', אך כאשר נחשף לעומק רעיונות השמאל החל לשנות את דעתו. "ב-1979 נסעתי לכנס בוושינגטון וארגנתי גם כנס בצרפת, והייתי המום מכך שהתשובה של השמאל הישראלי לניצחון של בגין היא סירוב להכיר בלגיטימיות של בחירת הימין. הם פשוט התעלמו מהעיקרון הדמוקרטי הבסיסי, והגדירו את הימין הישראלי כאלימות מוסרית נגד המציאות. כל זה היה מעורב גם בעוינות אתנית כלפי הספרדים".
לדבריו, זו הנקודה בה החל להתרחק מהשמאל וגם לשנות את תפיסתו לגבי הפלסטינים והמטרות האמיתיות שלהם, שינוי שלווה בשינויים אחרים. "חזרתי לצרפת וראיתי שגם בה השמאל שיקר והרס את הפוליטיקה כששם במרכז את 'החזית הלאומית' (המפלגה של לה פן) כדי לפגוע בימין הקלאסי. בדיוק אותו סיפור – אם אתה לא כמוני אתה פשיסט, ואני מוכן לכל מניפולציה כדי להישאר בשלטון. לכן זה לא רק תהליך ישראלי אלא תהליך של השמאל בכל המדינות הדמוקרטיות. ישראל הייתה מעבדת הניסוי של השינוי במשטר הדמוקרטיה".
אתה לא רואה התעוררות של הימין? ארגונים וכלי תקשורת, אינטליגנציה ימנית חדשה בדור שאין לו רגשי נחיתות ואת הבושה של להיות ימני?
"כן, אבל זה חדש וזה מסובסד. אני לא מזדהה עם התפיסה האנגלוסקסית של להציב מול השמאל את המושג של שמרנות. אני כמובן חלק מהחוגים האלה אבל אני לא מגדיר את עצמי כשמרן: לא חברתית, לא כלכלית, וגם לא מבחינה תיאורטית. אני מעריך את טוקוויל או רוסו אבל מה שמעניין אותי זו היהדות והמחשבה המדינית שלה. חזרתי לארץ כדי לפתח את המימד הזה".
אז איך לשנות את המערכת? מה צריך לעשות?
"פרסמתי ספר בצרפת שנקרא 'המדינה היהודית החדשה' ויראה אור בעברית בקרוב בהוצאת כרמל, ואני הולך בו עד הסוף עם הביקורת כלפי הציונות הפוליטית. אני גם מקים בירושלים צוות חשיבה חדש שנקרא 'פוליטיקה יהודית', ומטרתו היא לקדם את הרעיון שבמחשבה היהודית קיימת פילוסופיה פוליטית שיכולה להתחרות עם התפיסות המודרניות וצריך להחיות אותה".
התיזה היא שהתנ״ך נתן השראה לשמרנות האנגלוסקסית
"נכון, אבל זו שמרנות פרוטסטנטית ולא יהודית. הפרוטסטנטיות משנה את הגישה הפולינית (של פאולוס) של הנצרות אבל בסופו של דבר עבור היהודים אין שינוי. הם מדברים על מדינתו של משה, אבל בעיניהם המדינה היהודית מתה ולכן אסור לשכוח את זה. זו בנייה מחדש של המערב בה היהודים עדיין מודרים. בצורה שונה מאשר עם פאולוס, אבל היהודים עדיין מורחקים וצר לי שהעניין אינו מקבל מספיק תשומת לב".
מה לגבי המסורת הציונית של האוונגליסטים?
"זה נחמד, אפשר להיות בקשר איתם ולחכות עד שישו יחזור אבל אי אפשר לבסס על זה את חידוש הפילוסופיה הפוליטית היהודית. זה מודל נגדי לעומת המודל הפוליטי היבשתי האירופאי, זה של רוסו. גם רוסו לא חד משמעי, הוא היה אבי הדמוקרטיה אבל גם היה מאוד מודע למגבלותיה ולכן הוא מעניין יותר מהאסכולה האנגלוסקסית. קיים מסלול נפרד של הדמוקרטיה באירופה מזו של ארה״ב, בכל מה שקשור לרוחניות ולדת: התפיסה האמריקנית יותר נוחה ליהודים בעוד שהעולם האירופאי הוא טוטליטרי. הדמוקרטיה של רוסו היא טוטליטרית, והטוטליטריזם נולד בעידן דמוקרטי, לא לפני כן. זאת עובדה. העולם של אמריקה הוא שונה כי היא יבשת ענקית, מדינת הגירה שמתפקדת בפדרליזם, בדיוק ההפך מאירופה הישנה".
תמיד אשמים
בין התחומים בהם עסק פרופ' טריגנו בכתביו ומחקריו הוא יחס החברה האירופית המערבית ליהודים, המתבטא בימינו בין השאר גם במדיניות החוץ של האיחוד וחלק מחברותיו כלפי ישראל. לדבריו, ההסבר לכך טמון כבר בשליח פאולוס. "הנצרות היא הרחם ממנו יצא אירופה, ופאולוס ביצע סוג של קסם: הוא עשה הפרדה במושג 'ישראל' בין ישראל על פי הבשר וישראל על פי הרוח, דחה את היהודים וכלא אותם בבשר כדי לקבל ברוח את הגויים. המודל הזה של החלפה תקף במשך כל ההיסטוריה והיום אנחנו רואים גרסאות חדשות של אותו הדבר כי המימד הזה מוטמע ביסודות המורפולוגיים של המערב".
איך התרחש התהליך מבחינה היסטורית?
"אם מסתכלים על אירופה של ימי הביניים רואים שבכל היבשת יש רק עם אחד שנכלא בגטאות, ואלה היהודים. בעולם המודרני אירופה התפוררה למדינות לאום, אך היהודים לא נחשבו כלאום וזה מה שהוביל ישירות לשואה ולהקמת מדינת ישראל. היהודי תמיד מחוץ למקום בו נמצא העולם הנוצרי באותו רגע, והיום כשאירופה חוזרת להיות אימפריה דרך האיחוד האירופאי, מה שמפריע לה זה הלאומיות "המוגזמת" של ישראל שסותרת את העולם ללא גבולות שהיא רוצה לבנות".
ומה לגבי זיכרון או אשמת השואה?
"השואה היא הבעיה הגדולה של האימפריה האירופאית. בניגוד למה שחושבים באירופה כאילו שלטון אימפריאלי בסגנון האיחוד הוא התגלמות זכויות האדם, אימפריה תמיד תהיה טוטליטרית. זו אותה אירופה שמתיימרת להטיף מוסר לעולם כולו, אך יש לה עצם בגרון – זיכרון השואה. לכן היא פיתחה זיכרון שואה שונה מהזיכרון היהודי של השואה, למרות שהיהודים מבלבלים ביניהם לעיתים קרובות".
פרופ' טריגנו עסק בנושא גם בספרו 'גבולות אושוויץ', בו תיאר כיצד מערכת שלמה מנסה לפתור את בעיית השואה עבור הטהרה הרוחנית האירופאית. "זו תופעה פסיכואנליטית", הוא אומר ומסביר: "כל החמלה האירופאית וכל הטקסים הם כדי לנקות את עצמם מהאשמה העמוקה שהם חשים. במערכת הזאת צריכים את שיתוף הפעולה של היהודים שמשחקים את תפקיד הקורבן, אבל ברגע שמופיע יהודי שלא בדמות ניצול השואה אלא למשל חייל בצה״ל, זה בלתי נסבל. זו אלימות של ממש, ואז מדברים על ישראל כמדינה נאצית, מה שמאפשר את הטיהור הכפול – עכשיו הם הקורבנות שמטיפים לקורבנות האמיתיים".
איך זה מתבטא למשל?
"קח לדוגמה את טיפוח המיתוס של ה'נכבה' מול דיכוי הזיכרון של גירוש יהודי מדינות ערב. רואים את זה גם בשיח התקשורתי על מה שקורה כאן, וזה מתקשר עם אירופה עצמה והניוון שלה. לפני כמה שבועות מהגר אפגני דקר למוות צעיר צרפתי. ערוצי החדשות דיווחו על המקרה בהרחבה אבל החזיקו את עצמם כדי לא להגיד "אסלאם" והגדירו את הדוקר כ"מעורר בנפשו". המערב כבר לא מסוגל לזהות את האויב שלו כדי להילחם בו, וכאן ישראל מפריעה. לצערי יש יהודים שמתחזקים את המערכת הזאת, ותמיד אומרים שאנחנו האשמים. זה המוסר של השמאל – אנחנו תמיד אשמים".
הם באמת מרגישים אשמים או שזו הדרך שלהם להרגיש עליונים מוסרית?
"זה המוסר הדומיננטי באירופה והמוסר של הבשורה החדשה, אבל למעשה זה עיוות של המוסר: להיות מוסרי זה להיות קורבן כאילו הקורבן תמיד צודק. זה הופך לקומדיה גדולה בה כולם מציגים את עצמם כקורבנות – השחורים, הפלסטינים, הנשים וכו'. הציבור הזה כבש את אולפני הטלוויזיה, וזה עוד סימן להתפוררות המערב".
מדוע ישנו זרם כה חזק נגד לאומיות במערב?
"מה שלמדנו מההיסטוריה הוא שדמוקרטיה מתקיימת ושורדת רק במדינת לאום. בלי זה, מדובר בכאוס של רעיונות. כשהפוסט-מודרניסטים רוצים להרוס את הלאום בשם הדמוקרטיה, הם למעשה הורסים את הדמוקרטיה עצמה ואת המסגרת שלה שהיא יסוד המחויבות כלפי קהילה. בלי זה אין דמוקרטיה. בנוסף, האומות נולדו כשהאימפריות קרסו, לכן כאשר מבטלים את הלאום אתה למעשה חוזר לאימפריה, וזה מה שקורה עם רוסיה הגדולה, האיחוד האירופאי או סין".
לדברי פרופ' טריגנו, מהבחינה הזו ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי היא בלתי נסבלת משתי סיבות: "לא רק שישראל מתנגדת לזרם האנטי-לאומי, אלא היא גם כופה שינוי של הפרופיל היהודי בתרבות המערבית והאסלאמית. הרי בעיני מוסלמים עצם קיומה של ישראל הוא שערורייה מכיוון שזו תחייה של הד'ימי שכובשים אדמה ערבית ואסלאמית. לצערי מרבית הישראלים החילונים לא מבינים את המימדים הללו למרות שהם מרכזיים. לא יכולה להיות אסטרטגיה יהודית או ישראלית שאינה לוקחת את הדברים הללו בחשבון. זה לא נחמד אבל זאת המציאות".
כיצד צריכה אסטרטגיה כזו להיראות?
"כל ניתוח אסטרטגי צריך להיות ברור כלפי המציאות. קח למשל את הבלוף של 'שטחים תמורת שלום'. הרי לא ראינו דבר כזה מעולם בהיסטוריה של היחסים הבינלאומיים, בה תמיד המנצח הוא זה ששומר על השטחים וכופה את תנאי השלום. לכן חשוב מאוד להחיות את המסורת הפוליטית היהודית ואת האסטרטגיה היהודית כי היהודים של היום שכחו ואיבדו את זה, ובעיקר בגלל שהם כבר לא סומכים על עצמם ולא בטוחים בעצמם".
מדוע זה קרה?
"הציונות החזירה את הריבונות הפוליטית אבל נכשלה עם הריבונות המטא-פוליטית שמייסדת אותה. ריבונות זה לא רק פעולה משפטית. זה מכלול של מיתוסים, הרעיון של ציבוריות וקולקטיביזם עם שורשים בהיסטוריה. ישראל מתנהגת כסוג של קהילה יהודית בגולה, וכל עוד היא לא תכבוש מחדש את העוצמה המטא-פוליטית שלה היא תהיה אומה לא מתפקדת".
אבל בכל זאת ישראל היא מדינה דמוקרטית ומצליחה
"אין לזה קשר עם הדמוקרטיה, אני מדבר על המימד של עם. העם זה לא עניין של חוזה כפי שרוסו אומר, אף על פי שמושג הברית קרוב מאוד למושג החוזה. הכישלון של שתי המאות האחרונות במערב נובע מכך שהזהות הקולקטיבית נשארה מחוץ לכל תיאוריה. האנושות מורכבת מאומות ואי אפשר לבנות משטר דמוקרטי אם מזניחים את המימד של העם. מדברים על ״זהות״ אבל כל דבר הוא זהות: הפרט, המעמדות החברתיים או נוסעים ברכבת. המערב נכשל בהגדרת המימד של העם בדמוקרטיה, והוא ממשיך להיכשל בכך".
אין עתיד
שמואל טריגנו נולד באלג'יריה ומשפחתו היגרה לפריז כאשר היה בן 14, בשנת 1962. מלחמת ששת הימים הגבירה את העניין שלו בישראל, ולאחר שסיים לימודים קלאסיים בתיכון המשיך ללימודים אקדמיים באוניברסיטה העברית. מאז ששב לצרפת במחצית שנות השבעים, הוא הפך לאחד החוקרים היהודים הבולטים במדינה ועסק רבות בקידום תרבות יהודית ולימודים יהודיים. בכל השנים האלו הוא גם חזה מקרוב בקשייה של הקהילה היהודית באירופה בכלל ובצרפת בפרט, ומבטו על הסוגייה כיום פסימי מאוד.
"אני חושב שאין ליהודים עתיד בצרפת", הוא אומר ומספר: "בשנות השמונים ניסיתי להגן על הרעיון של קהילה יהודית בתוך רפובליקה, אחרי שבשיח הציבורי אז הקהילה היהודית הואשמה בחוסר נאמנות לחוק ולמדינה. כמובן שזה היה שקר גס". לדבריו, הזהות הקהילתית נולדה אחרי המלחמה כמחויבת המציאות מכיוון שמשטר וישי קבע שהיהודים הם זרים בצרפת ודיכא אותם. "היהודים גילו את עצמם לא כאזרחים צרפתיים רגילים אלא כקהילה חדשה, אבל היום זה כבר לא אפשרי בגלל האסלאם. המוסלמים מבקשים את הזכות להיות קהילה, אבל כזו שבאמת לא נאמנה לרפובליקה ולדמוקרטיה, ולכן אי אפשר לתת ליהודים מה שלא נותנים לאחרים".
ומה עם יהודים שבכל זאת רוצים להישאר בצרפת?
"המצב כרגע לא יציב ומיעוט כמו היהודים תלוי לגמרי בתהליכים מסביב, לכן מי שרוצה להישאר ולהמשיך להיות יהודי יצטרך להקריב חלק מהדברים או לפתח דרך חדשה. הבעיה היא שאני לא מזהה שום חשיבה כזאת בקהילה היהודית, להפך: יש צעירים שאומרים שיש עתיד בצרפת ומותחים ביקורת על הציונות, ויש זרם שלם שמנסה לבנות את הקהילה היהודית נגד ישראל".
יחד עם זאת, פרופ' טריגנו לא חוסך ביקורת גם מישראל עצמה, בכל הקשור לקליטת יהודי צרפת. "צריך להודות שישראל יכולה לעשות יותר", הוא אומר. "אם זה בהכרה בתארים אקדמיים או בעיות בירוקרטיות אחרות. משרד הקליטה היה בידי מפלגת 'ישראל ביתנו' שדאגה רק לרוסים ולאוקראינים ולא ליהודי צרפת".
האם הבעיות הן טכניות בלבד או שיש כאן סיפור עמוק יותר?
"כשאתה עולה לארץ אתה עובר תהליך פנימי של חזרה לעם היהודי אבל ישראל כבר אינה ארץ קליטה. זו מדינה שונה ממה שהכרתי כשעליתי ב-1969. רמת החיים עלתה מאוד והיא ברמה אירופאית עכשיו וכל אחד מגן על האינטרסים שלו. אין יותר את רוח העלייה. במחקר שערכנו על תדמית יהודי צרפת בעיני הישראליים רוב הדעות שליליות, בעיקר בעיני הציבור החילוני-שמאלני, ואני מקווה שזה ישתפר בעתיד. אי אפשר גם להכחיש את המימד האתני: יהודי צרפת הם צפון-אפריקנים ימניים ןמסורתיים וזה מפריע להם".
כל עלייה הביאה איתה דעות שליליות וסטיגמות
"זה נכון אבל כאן מדובר בעלייה שונה לחלוטין של מעמד בינוני ממדינה מפותחת, שלמרות זאת חווה בוז והתנשאות כמו שחוו למשל יהודי צפון אפריקה. זה עדיין כאן. היהודים בצרפת ששוקלים לעלות חיים בעולם מנטלי שונה מזה של הישראלים של היום. רוב יהודי צרפת הם למעשה יהודי אלג׳יריה שהיו אזרחים של מדינה מערבית ושמרו על הרוח הישנה תוך שילוב של צרפתיות מודרנית. זה מודל לא מוכר ולא נחקר, וקשה להבין אותו בישראל".
איך אתה רואה את עצמך באופן אישי על הציר שבין יהודי, צרפתי וישראלי?
"המצב הזה של להיות גם כאן וגם שם היה הזדמנות אינטלקטואלית מדהימה שאפשר לי לתפוס את המציאות דרך זוויות שונות. עזבתי את ישראל אחרי שלא מצאתי את ישראל שחיכיתי לה, וחייתי 40 שנה בצרפת בניסיון להבין מה קרה. חזרתי לישראל ללא אשליות כדי לסכם את הכל, והספר החדש על המדינה היהודית החדשה הוא הסיכום הזה".
תודה! פרופ' טריגנו היה חבר בקהילה האינטלקטואלית של סארטר, ועל אחד מספריו אמר מישל פוקו – שזהו הספר החשוב ביותר שנכתב בצרפת לאותה שנה.
הגיע הזמן להתניע את מהפכת השמרנות הרדיקלית…! הצטרפו לפורום קפה שפירא ויחד נשיב את ההגיון לשיח
לי מספיק שכל אחד יהיה אינטלקטואל בפני עצמו, יעשה טוב ואז הכל טוב.
ושלא נראה יותר חונטות של 'אינטלקטואלים' שמאלנים סטייל קומוניזם.
פשוט התפשטה בעולם מערכת חתרנית הקוראת לעצמה 'אינטלקטואלים' אבל למעשה זו מאפייה לכל דבר ועינין.
אולי תגדירו/תאפיינו מיהו אינטלקטואל? או מי לא? הוגי דעות? איזה? לא כאן מתחילים להסתבך? ובכלל, למה לא מספיק שאדם יהיה מענטש? עם אדם כזה אפשר להידיין, מה שפותח כל דלת.
מושב שני:
https://www.youtube.com/watch?v=sf7oRvauK3g&t=3071s
הפרופ' צודק, אם הימין האידיאולוגי לא יצליח לייצר אלטרנטיבה מחשבתית לאידיאולוגיית ההתאבדות המוסרית של המשאל, העתיד של המדינה יהיה קצר מאוד, ובזה כנראה תסתיים היסטוריית העם היהודי.
הקושי בייצור תפיסה חדשה כזאת הוא שהיא אינה יכולה להיות דתית בעיקרה אבל כן צריכה להתבסס על עקרונות היהדות.
הנקודה היא שהימין דווקא הציע כבר מספר אלטרנטיבות כאלו אלא שבניגוד לשמאל שמציג אחדות מקיר לקיר(אפילו גנץ הציוני והמתון באופן מובהק מוכן לתקשר עם הרשימההאנטי ישראלית המשותפת) סביב הדרך שלו-הימין מחולק למפלגות מפלגות ורובן ככולן שונאות ולא נותנות לגיטימציה לכל מי שמימינן:
ישראל ביתנו שונאים את כולנו ששונאים את הליכוד ששונאים אתהימין החדש ששונאים את הבית היהודי והאיחוד הלאומי ששונאים את זהות ששונאים את עוצמה יהודית.
במקום זה, צריך ליצור בינינו תרבות דיון אמיתית שתאפשר לברר איזו מהדרכים הנ״ל עדיפה.
וצריך להסכים שמחנה רחב ומגובש בכל מחיר ושווה בשביל זה להכניס פנימה אפילו את עוצמה למרות כל הקיצוניות המסוכנת שלהם-וזה יותר חשוב מלהכניס את גנץ ושות׳ ששייכים למחנה השני וידחפו את הממשלה כנגד דרכי הימין.
הבעיה של הימין היא שהרעיונות שלו אינם מעוררים השראה וכאשר אין השראה , אין התרוממות רוח.
ההשראה היא אקסטזה אופורית.
כאשר רעיונות הימין מעוררים אקסטזה, ההמון יוצא לטבוח מיעוטים, האקסטזה של השמאל מובילה לאהבה. זה ההבדל הגדול בין האינטלקט השמאלני לבין הימני.
והעם אוהב יותר את תרבות השמאל הליברלית.
לכן לא מצליחים לעשות טלביזיה מיסחרית ימנית ומוכרת והתקשורת נשארת שמאלנית, ללא שינוי.
איזה שטויות. פשוט שטויות מה שכתבת
האקסטזה של השמאל הוליכה לכמאה מיליון קורבנות, וזה היה כמובן מאהבה.
האקסטזה של השמאל הובילה שלושים אלף איש לגיליוטינה, ולאחר השתכללות הטכנולוגיה: עשרות מיליונים לרעב או סתם כדור בעורף. האקסטזה של השמאל היהודי הובילה לרוזה לוקסמבורג או גנריך יגודה: ובעקבותיהם להפיכתו של סמל אוסטרי תפרן לצורר ענק ולרציחתם של שישה מליון יהודים.
הבעיה היחידה של הימין היא שהוא שתק בתחילה, כשהיה אפשר עוד לדבר ואז הושתק בבריונות. הימין לא שותק עכשיו, וזו תהיה הבעיה של השמאל. מצד שני, אפשר לראות זאת גם כך – השמאל הולך להיגאל מיסורי הגסיסה המוחית ואולי אף להיוושע מהפרדיגמות הקלוקלות שלו.
בטח, האקסטזה של השמאל מובילה לאהבה. כמו ששר יוסי בנאי "מרוב אהבה אני מת…."
הרעיונות של השמאל מובילים פעם אחר פעם לרצחנות שלא תאמן. הפאשיסטים של איטליה היו שמאל. הנאצים היו שמאל. הקומוניזם הוא שמאל. כרבע מיליארד אנשים על פני כדור הארץ מתו מהאהבה של השמאל.
ראיתי את הסרטון של הכנס ומשהו הפריע לי.
אח"כ הבנתי שיש ביסוד הדיון הזה קריאה להגיון ואינטלקטואליות ( חכמה תבונה) אבל המושגים לא מתרוממים מעל הרובד הנושק ללאומיות ולא מעמיק ליסודות יותר מופשטים. לנסות לתפוס את הרעיון האידאי שביסוד התנועות המציאותיות האלה.. כלומר שמחתי שיש קריאה להגיון שזה בודאי התנוצצות התעוררות לטובה תמיד, אבל היה נראה שההגיון עצמו שבוי בכלא הפוליטי מה שלא מאפשר לו להתעצם בסגולתו המרוממת. תודה
בישראל לא מדובר על אליטות תרבותיות אלא על חונטה שהשתלטה על מערכת התביעה והמשטרה ופשוט מכניסה לכלא את היריבים הפוליטיים שלה. הנושא התרבותי מסתכם כרגע בחלוקת תקציבים ופרסים ובית המשפט דואג לסרס את הממשלה גם בנושא הזה.
שמאל אסלם סמאל וישמעאל כולם שונאי ישראל.
כולם אנטישמים שונאי תורה יהדות ויהודים וכל
מטרתם לבולל את העם היהודי ולהשמיד את עם ישראל.
כולם עמלק שונא לישראל.וכל האינטלקטואלים הישראלים
הם ערב-רב אנטישמים מלאי שנאה ליהדות ולעצם והיו מעדיפים להיות גויים.
העיקר שאתה אוהב ישראל, האהבה ניכרת מתגובתך
בתור לאומית ששיכת למחנה לאומי ציפיתי מהליכוד למהפכה מיספר 2. כמו מילחמות העולם, שהם למעשה 2 מערכות קשורות אחת לשניה. מערכה ראשונה ומערכה שניה. החלק הראשון היה בסימת סוף לשילטון מפאי והעלאת בגין לשילטון מהפכה ניפלאה. הרבה בזכות עדות המיזרח שלולאת הוריהם בארצות ערב לא נישכחה . אלא המהפכה , הייתה חלק, מעולם הנבואה הניפלא . ששלט בחייהם של עדות המיזרח בערב. הצורה שם כה שונה מהעולם האשכנזי מהמון בחינות. מהי המהפכה .לעדות המיזרח לא הייתה האובססיה הפולחנית לגמרא תלמוד לא נירתעו שם מהמודרנה. ואיתגרו אותה בשפע אמוני קסום וניפלא . ומיבנה הוליסטי הרמוני, ומתאים ותואם לאזורנו. דרכם לא עיינה את הנבואה . הבינה שזהו שלב, והחותם יבוא בארץ ישראל. המערכה השנייה הייתה אמורה להיות קשורה בתנך ובנבואה. החלפת סוגי הכהונה בנבואה ובעילית התנכית האמיתית. כמה היתרחקנו מהבנת התנך. הכהונה לא מבינה אותו . תקועה עמוק בגלות ורוצה להמשיך זאת. היא לא מתאימה לארץ. ארץ ישראל יצאה ממש מסיפורי הפנטזיה של עליסה בארץ הפלאות הנסיך הקטן וכל הדימיונות ההוליוודים. אי אפשר להוות אותה, בשכלתנות- אלא בחוויות. לחוות את התנך. להקים אותו לתחיה במאה 21 ולממש אותו. המימוש חייב להיות דרך אספקלרייה ואימוץ הנבואה. היא מתאימה לכל תחום. מימיילא מיתחת לשטח כל סוגי הכהונה בהרס וחורבן נורא. לא במיקרה. לא יכלו להכיל , את מפץ הדימיון והפנטזיה של המאה 21 המדהימה כל כך. סופה שהחריבה את כל התמונה שניבנתה, במהלך שיבעים שנה. כל מה שהיה לי ולדעתי לכולם בראש היתנפץ . ניסחף טובע. מציאות שמאותת לשינוי כי הכל מוצה. לאן פונים. לנבואה. אולי לא במיקרה קורא כל זה. חיישני המאה 21 וכל תעשית התיכנות והינדוס התודעה, מאותתים למיפלט והצלה. החזרת הטבע וסדר העיניין הנכון. מספרים אומרים שזה קידמה. מיתפעלים מהשכל האדיר. אז למה הנשמה כה עלובה כה ענייה כה לא מתפקדת. נשמה כועסת זועמת לא מבינה למה מתכנתים אותה .כמה צועקת על אובדן הטבע. אנחנו לא רובוטים או זומבים. במציאות האמיתית היא הנשמה מיתעלה , ויש פה פרדוקס ענק. כה מדהימה התקופה בפיתוחים שלה, ועם זאת כה כאוטית לנשמה. הפיתרון זה הקמת הנבואה לתחייה וישומה בכל תחומי האפליקציה. זו ישועת הנשמה.
בִּמְדִינַת אַשְׁכְּנַז הַשָּׁקֵד פּוֹרֵחַ
בִּמְדִינַת אַשְׁכְּנַז מְצַפִּים לְאוֹרֵחַ
לֹא לְשֻׁתָּף
רוֹחֲצִים יָדַיִם בַּסַּבּוֹן וְגַם אָז
נוֹגְעִים מֵרָחוֹק
לֹא תּוֹקְעִים כַּף
בִּמְדִינַת אַשְׁכְּנַז אֲנִי אֹכֶל
חָרִיף וּבַיִת חָם
בִּמְדִינַת אַשְׁכְּנַז אֲנִי מוּפְלֶטָה
אֲנִי חַפְלָה
אֲנִי כָּבוֹד
אֲנִי עַצְלָן
אֲנִי כָּל מַה שֶׁלֹּא הָיָה פֹּה פַּעַם
כְּשֶׁהַכֹּל הָיָה לָבָן
אֲנִי הַהֶרֶס
הַחֻרְבָּן
הַשֵּׁד הַמְּזֻיָּן
הָעֲבַרְיָן עִם הַכִּפָּה
בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט
אֲנִי קִבְרֵי צַדִּיקִים
וּקְמֵעוֹת
אֲנִי עַרְס
אֲנִי יָאלְלָה
כַּפַּיִם
וּמוּסִיקָה זוֹלָה
תַּת תַּרְבּוּת
תַּת רָמָה
אֲנִי שֹׁרֶשׁ עִקֵּשׁ
וְקוֹץ בַּתַּחַת
אֲנִי שַׁקְרָן
הָרֵי הַגִּזְעָנוּת הִיא נַחֲלַת הֶעָבָר
וּמֵתָה מִזְּמַן
אֲנִי לָקְחוּ לִי שָׁתוּ לִי
אֲנִי סְתָם בַּכְיָן
אֲנִי עֶצֶם
בִּלְתִּי מְזֹהֶה
תָּקוּעַ לְךָ כָּאן
לֹא רָאִית אוֹתִי כְּשֶׁהָלַכְתִּי עַל הַמַּיִם כְּמוֹ יֵשוּ
וְלֹא כְּשֶׁסָּפַרְתִּי אֲגוֹרוֹת כְּמוֹ שֶׁסָּפַרְתְּ כּוֹכָבִים
וְלֹא כְּשֶׁהִנְבַּטְתִּי שְׁעוּעִית בְּצֶמֶר גֶּפֶן כְּדֵי לִלְמֹד מִמֶּנָּה
אֵיךְ צוֹמְחִים
וְלֹא כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי לִפְנוֹת בֹּקֶר לִצְפּוֹת ב-NBA
כְּדֵי לִרְאוֹת שְׁחֹרִים מְרַחֲפִים בְּקִרְקָס שֶׁל לְבָנִים
וְלֹא כְּשֶׁלָּמַדְתִּי אַנְגְּלִית מ-Jay z
כִּי הָיִיתִי חַיָּב לָדַעַת מָה שֶׁיֵּשׁ לַיֶּלֶד מֵהַגֶּטוֹ לְהַגִּיד
וְלֹא כְּשֶׁהִתְאַהַבְתִּי בְּרוֹמִי אָבּוּלְעַפֽיָה
כִּי הִיא סִמְּלָה בִּשְׁבִילִי אֶת כֹּל מָה שֶׁהִפְנַמְתִּי כְּיֶלֶד
שֶׁאָבּוּלְעַפֽיָה לְעוֹלָם לֹא תּוּכַל לִהְיוֹת
וְלֹא כְּשֶׁהִשְׁתַּכַּרְתִּי כָּל לַיְלָה
לַמְרוֹת שֶׁאַף פַּעַם לֹא אָהַבְתִּי לִשְׁתּוֹת
וְלֹא כְּשֶׁשָּׂנֵאתִי עֲרָבִים
כְּמוֹ שֶׁלִּמְּדוּ אוֹתִי בְּשִׁעוּרֵי הִיסְטוֹרְיָה לִשְׂנֹא
וְלֹא כְּשֶׁחָשַׁבְתִּי עַל אִמָּא שֶׁלִּי בְּטִקְסֵי יוֹם הַשּׁוֹאָה
כְּדֵי לְהַצְלִיחַ לִבְכּוֹת
וְלֹא כְּשֶׁשָּׂנֵאתִי שִׁירָה וּמְשׁוֹרְרִים
כִּי לֹא סִפְּרוּ לִי שֶׁשִׁטְרִית וּבִּיטוֹן וְדָדוֹן וְחָתוּכָּה
גַּם כּוֹתְבִים שִׁירִים
וּבְכָל זֹאת בָּנִיתִי לְעַצְמִי סִפְרִיָּה
שֶׁל שִׁירָה וְסִפְרוּת אַשְׁכְּנַזִּית
וּכְמוֹ אָתֵאִיסְט הַקּוֹרֵא בִּכְתָבִים קְדוֹשִׁים
כְּדֵי לָדַעַת אֵיךְ לֹא לַחֲשֹב
כָּךְ קָרָאתִי אֵת כֻּלָּם
כְּדֵי לָדַעַת אֵיךְ לֹא לִכְתֹּב
לֹא הִתְאַבַּלְתִּי עַל קַנְיוּק
וְשָׂרַפְתִּי אֶת הַסְּפָרִים שֶׁל נָתָן זַךְ
וְלֹא חוֹגֵג לָךְ עַצְמָאוּת
עֵד שֶׁתָּקוּם לִי מְדִינָה
אִם תְּגָרְשִׁי אוֹתִי אֵלֵךְ
רַק אַל תִּקְרְאִי לִי בְּשֵׁמוֹת
הֵבַנְת?
חוץ מבכיינות הקיפוח – מה האלטרנטיבה שלך למדינת אשכנז?
https://www.themarker.com/wallstreet/1.2369697
אין מה לעשות גם המחקרים שנעשו בארצות הברית מראים שאנשי שמאל הם יותר אינטלקטולים והומניסטים. לדעתי זה מפני שאדם בעל יושר אינטלקטואלי אמיתי, לא חושב עצמו לבעל ערך יותר מהאחר, לדעתו בני האדם הם שונים זה מזה אך אין אנשים שהם בעלי ערך יותר מאחרים לכל אחד זכות קיום הוגנת גם אם לא ניחן בכישורים שיש לאחר. בהקשר של מדינת ישראל ידוע שנתניהו בז למצבעיו, והיה רוצה לראות יותר אנשי אקדמיה ואינטלגנציה שבוחרים בו, אבל הפופליזם שלו, השפה , ההסתה, הגברת השנאה בין בני אדם שונים, והניגון החוזר על ההפחדה , על האיום המתמיד, כל אלה מדברים אל אנשים בלשון קמאית, שיש רבים שהיא מדברת אליהם. לדעתי לא סתם לא מטפחים את החינוך והחשיבה בבתי הספר בישראל. אדם חושב , ביקורתי, המוכן לראות את המציאות הוא מסוכן למי של דיבורו הוא הפחדה ואיום.
היומרה של השמאלנים לחשוב שהם יותר חכמים מהשאר כשבפועל הם נכשלים בכל דבר, כל מדיניות שהם מקדמים היא אסון, ומה שמאפיין אותם זה בעיקר שנאה לכל מה ששונה מהם, ופרוטקציה, חבר מביא חבר ונפוטיזם. אין לכם בושה.
מחקרים של "אידיוטים שימושיים" על "אידיוטים שימושיים" אחרים?
אנשי שמאל "הם יותר אינטלקטואלים והומניסטיים"? אולי זה משום שאנשי שמאל הם אלה שקובעים מיהו אינטלקטואל ומיהו הומניסט?
אוי, איך שתועמלני המהפכה הרוסית הפכו את הפלצנות המערבית לכלי שרת במהפכה המדממת שלהם, על ידי הענקת "עיטור האינטלקטואל ההומניסט" לכל אידיוט שימושי בשירות העריצות הרצחנית!
https://www.zeevgalili.com/2011/09/15950
המחקרים של השמאל על עצמו הם אווילים כמו הקביעה שלך ש"אין מה לעשות, השמאל עליון על כולם כי הוא היחיד שחושב שהוא לא עליון על כולם". אם לא הבנת מעצם דבריך שלך את הסתירה הנלעגת, אתה רק מחזק ומוכיח – שהשמאל מבוסס על סתירות נעלגות
אם לא ניפרד מהפלסטינים תהיה מדינה אחת דו-לאומית.שלא תהיה מדחנת הלאום של העם היהודי וזה גם יהיה סופו של המפעל הציוני. איך הפרופסור מציע לטפח בזה.
שאני אבין, האם כבודו מציע להיפרד ממיליון וחצי ערביי ישראל ?
הימין, כאשר הוא מייצר טלביזיה , זה נראה כמו תרבות מגוייסת
כאשר השמאל יוצר טלביזיה, זה נראה כמו כמו חופש, יצירה, אנושיות, רגישות, פיתוח העצמי והערך העצמי על גבי ערכים אוניברסליים.
לכן זה יותר מעניין ורוב האמנים והאינטלקטואלים הם שמאלנים.
להיות ימני ואינטלקטואל זה סתירה מובנית…
אתה מבלבל בין חומרי שטיפת המוח, הסותרניים אפילו בהצגתך אותם – לבין המציאות. כל מה שהשמאל אומר על עצמו – הפוך למה שהשמאל הינו. ואגב, עוד בלבול: תורה (אימבצילית במהותה) שמאמינה אמונה דתית בקיומם של "ערכים אוניברסליים" – אינה אוניברסלית. למעשה זו אחת האמונות האיזוטריות ביותר – כל תרבות חושבת אמנם, שמן הראוי הוא שערכיה יהו נחלת הכלל, אבל רק אמונות ותרבותיות טוטליטריות רצחניות מאמינות הטפשותם שהערכים שהם דוגלים בהם – הם באמת נחלת הכלל והםהערכים האנושיים הראויים היחידים, ושכל אדם בכל תרבות נולד "שמאלן ליברלי" אלא אם קילקלו אותו.
לבלבל בין התפיסה שהערכים הם אוניברסליים לבין היותה של האמונה נחלת כלל אוניברסלית – זו לא רק איוולת הזועקת לשמיים אלא בעיקר אמונה משיחית שכבר הביאה לרצח מאות מיליונים. זאת משום שמי שחושב שמערך הערכים שלו הם הערכים הכלל אנושיים – לא יראה בכל מי שחולק עליו -כבן אנוש. בנת?
ה"אוניברסליות" באמונה של כת השמאל הופכת את השמאל לתנועה אורכדוקסית משחית, אנטי פלורליסטית ואנטי הומניסטית – יותר מכל דת אחרת – והמסוכנת והרצחנית מכולם.
כיום ישנן רק שתי תנועות המאמינות שהן אוחזות באמת אחת מוחלטת ( ולכן "אוניברסלית" "כלל אנושית") זהו הג'יהד האיסלמי והשמאל העולמי .
בעבר הקרוב זה היה השמאל הסובייטי, השמאל המאואיסיטי והשמאל של הק'מר-רוז.
שמאל והומניזם, שמאל ופלורליזם, שמאל ואינטלקט – הם אוקסימורון. התארים שאתם כותרים לעצמכם אינם אלא רק עוד שקר בתעמולה של כת השמאל.
הפרופסור נחמד ומנומס מכדי להגיד שהשמאל בארץ מחריב את המדינה והימין בארץ עלוב שפוחד להגיד שהשמאל בוגד