מלחמת הטילים בתימן והלקח לישראל

ד"ר עוזי רובין הוא חוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS). בעבר היה המייסד של מנהלת ההגנה בפני טילים במשרד הביטחון, ובתפקיד זה היה אחראי לפיתוח וייצור מערכת ה'חץ'. בהמשך כיהן כמנהל בכיר במועצה לביטחון לאומי, ניהל תכניות לפיתוח מערכות נשק בתעשייה האווירית וזכה פעמיים בפרס ביטחון ישראל (1996 ו- 2003). המאמר פורסם לראשונה באתר מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון.

***

"רחוק מהעין – רחוק מהלב". פתגם זה מתאים מאין כמוהו למלחמה המשתוללת מזה יותר מארבע שנים בדרום חצי-האי ערב בין קואליציה של מדינות סוניות בראשות ערב הסעודית, לבין שלוחיה השיעים של הרפובליקה האסלאמית של איראן. זוהי מלחמה מקומית בה מעורבים עשרות אלפי חיילים, כמה חילות אוויר וחילות ים, מיליציות שבטיות, קנאים אסלאמיים ושכירי חרב חיצוניים.

על כף המאזניים מוטל לא רק גורלה של תימן, אלא עתידו של המזרח התיכון כולו. המנצח במלחמה זו ישלוט לא רק במשאביה הטבעיים, הצנועים למדי, של תימן, אלא גם ובעיקר במיצרי באב אל מאנדב, אחד משבעת עורקי התחבורה הימית הראשיים של כדור הארץ והמפתח לעורק התחבורה הימי הקריטי לא פחות ממנו של תעלת סואץ. למרות המשמעות האדירה של מלחמה זו, היא איננה זוכה לתשומת לב עולמית מעבר לעניין של האו"ם ומוסדות הומניטריים בסבל האנושי שהיא גורמת. עבור רוב הקהילייה הבינלאומית, "תימן" כמו "טימבוקטו", היא מילה נרדפת למקום דמיוני המרוחק מכל יישוב אי שם בקצה היקום; המלחמה מסובכת מדי להבנתו של האדם הפשוט וקשה לזהות בה טובים ורעים, ולמרות כל זאת, תוצאותיה עשויות להיות גורליות עבור המזרח התיכון בכלל ועבור ישראל בפרט.

תימן היא מדינה הררית ברובה ומבורכת בגשמי המונסון, אשר בזכותם היא מהווה נווה מדבר שופע ופורה בפינה הדרום-מזרחית של המדבר הערבי הגדול. הרומאים קראו לה "ערביה פליקס" – "ערב המאושרת" – אך לא הצליחו לכבוש אותה מעולם, למרות הניסיונות בתקופת הקיסר אוגוסטוס להשתלט עליה בעזרת חיל משלוח רומאי ממצרים. בימי קדם היא הייתה ערש התרבות הסאביאנית (היא שבא המקראית), ומולדת בשמי המור והלבונה הנזכרים בתנ"ך.

במשך מרבית ההיסטוריה נעזבה תימן לנפשה. האימפריה הביזנטינית מעולם לא הצליחה לכבוש אותה, ובתקופתה התחלקה השליטה בה בין ממלכות מקומיות של שבטים נוצריים ויהודיים. האימפריה הסאסאנית של פרס הצליחה לספח אותה לזמן קצר באמצעות שלוחים מקומיים, ובימי הביניים המאוחרים היא נשלטה לזמן קצר על ידי מצרים. האימפריה העותומאנית הצליחה להשיג דריסת רגל בפינה המישורית של תימן ליד מיצרי באב אל מאנדב, אך היא נעקרה משם על ידי הבריטים שהשתלטו על עיר הנמל עדן וסביבתה, ואלה הפכו למושבת כתר עד לאמצע המאה ה-20. כמו באפגניסטן, האזורים ההרריים של תימן מאוכלסים בשבטים המגינים בחירוף נפש על עצמאותם, ולא ניתן לעוקרם ממקומם. בימים אלה נשלט מבצר טבעי זה על ידי ארגון אנסר-אללה, הידוע יותר בעולם בכינוי "התנועה החות'ית", או בפשטות "החות'ים".

התנועה החות'ית נקראת על שם מייסדה חוסיין אל חות'י. כמו החמאס בעזה והחיזבאללה של לבנון, גם היא מכילה זרוע אזרחית העוסקת בפוליטיקה ובעזרה לעניים ומיליציה צבאית חמושה, והיא שמה לה למטרה להנהיג את השיעים המקומיים המהווים כ-45% מאוכלוסיית תימן. בשנת 2004 הכריזה התנועה על מרד נגד ממשלת תימן ופתחה במלחמת אזרחים,  שנטמעה לאחר מכן במלחמת האזרחים הרחבה יותר שפרצה בעקבות מה שמכונה "האביב הערבי", ובה הודח הנשיא המכהן עלי סאלח. בפברואר 2015 כבשו החות'ים את עיר הבירה צנעה והכריזו על עצמם כממשלה החוקית של תימן. מהלך זה גרר התערבות צבאית מצד ערב הסעודית יחד עם קואליציה של מדינות ערביות סוניות, בעיקר איחוד האמירויות, במטרה להחזיר את השלטון לממשלה הקודמת. המתקפה החות'ית ההתחלתית שטפה גם את האזור המישורי של הארץ והביאה להשתלטות על עיר הנמל עדן. כוחות הקואליציה, יחד עם מיליציות סוניות מקומיות, הצליחו לשחרר את עדן וסביבתה ולהדוף את הצבא החות'י חזרה למעוזיו ההרריים. לאחר מכן קפאו הקווים במקומם, וכיום השלטון בתימן מתחלק בין הממשלה החות'ית בצנעה לבין הממשלה החוקית (בראייה בינלאומית) היושבת בעדן.

התנועה החות'ית מתאפיינת בשנאה עזה למערב ובאנטישמיות גלויה. דגל התנועה אינו נושא כל צלם או תמונה, כיאות לתנועה אסלאמית פונדמנטליסטית, ובמקום סמלים מתנוססות עליו כתוביות באותיות ערביות ובצבעים עזים בזו הלשון: "אללה אכבר, מוות לאמריקה, מוות לישראל, קללה על היהודים, ניצחון לאסלאם". כמאמר חז"ל "לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב", ואכן המשטר האיראני הכיר מיד בממשלה החות'ית החדשה וזמן קצר לאחר הקמתה הוא החל להזרים לה נשק, יועצים צבאיים, מומחים טכניים וקווי ייצור של כלי נשק שונים. הזרמת הנשק חייבה את כוחות 'אל קודס' של מיודענו הגנרל סולימני ,המופקד מטעם המשטר האיראני על ייצוא המהפכה, לפתוח במבצע לוגיסטי מורכב. הקואליציה הסעודית הטילה סגר על נמלי הים והאוויר שנמצאים בשליטת החות'ים, אך נראה שהוא רחוק מלהיות הרמטי וסולימני מצליח למדי לפרוץ אותו ולהבריח נשק, ציוד תעשייתי, לוחמים ומומחים מאיראן ומלבנון.

המלחמה בין הברית החות'ית-איראנית לבין הקואליציה הסעודית נושאת אופי של מלחמת פריפריה מהסוג הטיפוסי לתקופה שלאחר המלחמה הקרה, לאמור: מלחמה א-סימטרית בין צבאות מדינתיים הבנויים למלחמת תנועה, לבין מיליציות מקומיות הבנויות למלחמה היברידית-סטטית, מחופרות היטב ומצוידות בכוח אש רב. כמו במלחמות פריפריה אחרות באזור – המאבק בין ישראל לבין החמאס והחיזבאללה ומלחמות האזרחים בסוריה ובלוב – המלחמה בדרום ערב מתאפיינת בשימוש נרחב בנשק תלול מסלול (רקטות וטילים בליסטיים) ובכלי טיס לא מאוישים (כטב"ם) וטומנת בחובה לקחים חשובים לישראל.

לוחמת טילים

כבר בשלבים המוקדמים של המלחמה פתחו החות'ים באש טילים ורקטות נגד כוחות הקואליציה, בתחילה בשטח תימן עצמה ולאחר מכן נגד ערי הגבול הסעודיות. הטילים והרקטות ששימשו לכך בתחילת המלחמה באו ממחסני צבא תימן בקרבתה של צנעה הבירה, ונרכשו עוד בימים שתימן הייתה מחולקת לשתי מדינות נפרדות ועוינות: תימן ההיסטורית, שהייתה מדינה עצמאית מאז 1911 ("תימן הצפונית"), והרפובליקה של תימן הדרומית, שהוכרזה ב-1967 לאחר שהבריטים עזבו את מושבת הכתר שלהם בעיר עדן וסביבתה ("תימן הדרומית").

שתי המדינות מיהרו להתחמש זו כנגד זו, ורכשו טילים בליסטיים ורקטות מברית המועצות. האיחוד שהוכרז ב-1990 לא הביא למיזוג מצבורי הנשק, אך לאחר סבב נוסף של מלחמה ב-1994 ואיחודן מחדש, אוחדו גם מצבורי הנשק והטילים ואוכסנו בבסיסים ליד צנעה. במרץ 2015, זמן קצר לאחר השתלטות החות'ים על העיר, תקף חיל האוויר הסעודי את המצבורים וטען שכל מלאי הטילים הושמד. אולם משפתחו החות'ים במתקפת טילים על כוחות הקואליציה הסעודית ועל שטח סעודיה עצמה, התברר שהטילים שהם יורים הם אותם אלה שהושמדו כביכול. זהו אולי הלקח הראשון שיש ללמוד מהמלחמה בדרום ערב: תקיפת מנע על מקומות מסתור של טילים איננה מבטיחה מניעת ירי טילים לאחר מכן. לקח זה תואם את הניסיון המאכזב בעבר, החל מהניסיונות הלא מוצלחים לפגוע בטילים הנאציים לפני שיגורם במהלך מלחמת העולם השנייה ועד להצלחות החלקיות בלבד של תקיפות מקדימות למניעת ירי טילים במלחמות ישראל נגד החמאס והחיזבאללה.

מתקפת הטילים של החות'ים נמשכת כמעט ללא הפסק מאז תחילת המלחמה. התקיפה הזו הגיעה לכותרות עוד ביוני 2015, כאשר ערב הסעודית הודיעה כי יירטה והפילה טיל "סקאד" שהיה מכוון לעיר חמיס מושאייט, הנמצאת במרחק של כ-100 ק"מ מגבולה עם תימן. החות'ים לא הסתפקו בתקיפת מטרות בשטח סעודיה, והשתמשו בטילי ה'טוצ'קה ,(SS21) 'גם הם מירושת מצבורי הנשק של ממשלת תימן, לתקיפת ריכוזי כוחות הקואליציה הסעודית בשטח תימן עצמה. ההישג הגדול שלהם היה בספטמבר 2015, כאשר טיל 'טוצ'קה' חות'י פגע במשאית תחמושת בבסיס הקואליציה ליד העיר מאריב וגרם להרג 60 מחיילי הקואליציה, חלקם מאיחוד האמירויות.

קצב תקיפות הטילים הלך וגבר בהדרגה, קרוב לוודאי בעקבות ההצלחה של גדודי 'אל קודס' האיראנים להבריח לתימן אספקה חדשה של רקטות, טילים ודלק לטילים. על פי הודעות עיתיות מטעם ממשלת סעודיה, נרשמו 150 אירועי ירי טילים משטח תימן החות'ית החל מפתיחת המתקפה במרץ 2015 ועד לאפריל 2019. קצב האש המרבי היה בשנת 2018, במהלכה נרשמו 78 אירועי ירי. בחלק מהאירועים נורו טילים בודדים, אך באחרים נורו מטחי טילים. ניתן להעריך בזהירות את מספר הטילים הכולל שנורה במשך תקופה זו על מטרות הקואליציה בתוך תימן ועל העורף הסעודי בכ-200 לערך. מאידך גיסא, מקורות שונים טוענים שמספר הטילים שנורה היה יותר מ-300.

מספרים אלה אינם כוללים את מטחי הרקטות הארטילריות ("קטיושות") הנורים שגרתית בלחימה בין הזרוע הצבאית של החות'ים לבין כוחות הקרקע של הקואליציה, או את ירי ההטרדה של רקטות ארטילריות על יישובים סעודיים בסמוך לגבול התימני, אזור שניתן לקרוא לו "עוטף תימן". קצב אש זה של עד כ-300 רקטות במשך ארבע שנים הינו נמוך למדי אפילו ביחס לקצב הירי של טיליו של סדאם חוסיין בתקופת "מלחמת הערים" של 1988. ניתן לשער שאחד הגורמים לקצב האש המתון הוא הקושי הלוגיסטי להבריח ציוד ואמל"ח מבעד לסגר על השטח החות'י שהוכרז על ידי הקואליציה הסעודית.

השראה מאיראן, תוצרת תימן

למרות דלילותה היחסית של אש הרקטות, ניתן ללמוד ממנה על מדיניות בחירת המטרות של הברית החות'ית-איראנית, הכוללת מטרות כוח, מטרות ערך ומרכזי אוכלוסייה. בין מטרות הכוח ניתן למנות אזורי היערכות ובסיסים לוגיסטיים של צבאות הקואליציה בתוך שטח תימן, בסיסי חיל האוויר הסעודי שבתוך שטח הממלכה, מפקדים בכירים של הקואליציה ("חיסולים ממוקדים") וסוללות ה'פטריוט' המשמשות ליירוט הטילים התוקפי. מטרות הערך כוללות נמלי תעופה אזרחיים, נמלי ים, מתקני תשתית להפקת נפט, הובלתו וזיקוקו, וסמלי שלטון כגון ארמון המלכות בריאד בירת סעודיה. ריכוזי האוכלוסייה שהותקפו כללו, מלבד ערי הספר של "עוטף תימן", גם את שתי הערים הגדולות ביותר של סעודיה – עיר הנמל ג'דה ועיר הבירה עצמה ריאד.

מן הראוי, למען השלמות, להוסיף לרשימה זו גם יעדים שהותקפו שלא באמצאות טילים אלא על ידי כטב"מים וטילי שיוט, ובכלל זה הכור הגרעיני של אבו דאבי, הנמצא בהקמה, וכן נמל התעופה הבינלאומי של מדינה זו, שדרכו עוברים מדי שנה כ-24 מיליון נוסעים. הלקח השני מהמלחמה הזו הוא אם כן בצפי לסוגי המטרות שתותקפנה בישראל בכל מלחמה עתידית עם איראן ו/או גרורותיה בלבנון ועזה. ניתן לצפות שכמו בתימן, האויב יכוון את אש הטילים והרקטות שלו לא רק לריכוזי אוכלוסייה כפי שהיה במלחמות העבר, אלא גם לריכוזים ומחנות צה"ל, בסיסי חיל האוויר ומתקני תשתית לאומיים כמו רשתות החשמל והמים. לא ניתן לשלול את האפשרות של תקיפות טילים על סמלי שלטון וניסיונות לחיסול ממוקד של קצינים ומדינאים בכירים בעזרת רקטות מדויקות וכטב"מים משוטטים.

כאמור, החות'ים השתמשו בתחילה בטילי ה'סקאד' וה'טוצ'קה' מהמצבורים של ממשלת תימן, וכאשר אלה התרוקנו הוחלפו הטילים הישנים בטילים ורקטות שהוברחו מאיראן. מכיוון שהחלטת מועצת הביטחון 2216 שהתקבלה באפריל 2015 אסרה על אספקת נשק לחות'ים, איראן עושה מאמצים ניכרים לבדל את עצמה ולטשטש את הזיקה שבינה לבין הטילים והרקטות הנורים על הקואליציה הסעודית. הטילים מוצגים על ידי החות'ים כאילו הם תוכננו ויוצרו בתימן עצמה, מדינה שעד לאחרונה הייתה ידועה יותר בגידולי צמח הגת  מאשר במכוני המחקר ותעשיות הטילים שלה.

אחד מהטילים "מפיתוח תימני" הנקרא בפי החות'ים בשם 'אל קאהירה', נראה כתאום זהה של טיל איראני בשם 'טונדר', שאיננו אלא טיל הקרקע-אוויר הסובייטי הוותיק SA2 שהוסב על ידי הסינים לטיל קרקע-קרקע. ההופעה הראשונה של טילים בליסטיים לטווחים ארוכים יותר בשירות החות'ים הייתה ב-2016 כאשר הציגו טילים בליסטיים "מפיתוח וייצור תימני" בשם 'בורקן 1', הנראים כתאומים זהים של הטיל האיראני 'שאהאב 2', שאיננו אלא העתק של הטיל הצפון-קוריאני 'הואסונג 5', שגם הוא תעתיק של טיל ה"סקאד" הסובייטי המקורי. בשנה שלאחר מכן השיקו החות'ים טילים לטווח ארוך יותר שנקראו בפיהם 'בורקאן 2', שחרטומו דומה להפליא לטיל איראני בשם 'קיאם', אך שחלקו האחורי נראה שונה וכולל סנפירי ייצוב כמו ה'שאהאב 2'.

טילים מסוג חדש זה, שטווחם כ-1,000 ק"מ, נורו לעבר הבירה הסעודית ריאד, ושבריהם הרבים שנפלו על אדמת סעודיה אפשרו לשחזרם ולעמוד על מקורם. התברר שהטילים החות'ים היו למעשה טילי 'קיאם' מתוצרת איראן, שעל צבע החאקי המקורי שלהם רוסס צבע כחלחל בתוספת סיסמאות התנועה. האיראנים אפילו לא טרחו למחוק את שמות מפעלי הייצור שהתנוססו על רכיבי הטילים. מראית עין של "תוצרת תימן החות'ית" ואי-תלות כביכול באיראן הושגה בעזרת התקנה של סנפירי ייצוב מדומים שאינם ב'קיאם' המקורי, כדי לטשטש את הקשר האיראני. דמיים אלה הוסרו לקראת הירי ולא נמצאו בין שברי הטילים שנחתו בסעודיה.

בבחינה של שברי הטילים התגלה גם כיצד הוברחו טילים גדולי ממדים אלה לשטח החות'י. ריתוכים גסים באיכות ירודה צד בצד עם הריתוכים האיכותיים של הטילים המקוריים העידו כי  גדודי 'אל קודס' חתכו את הטילים לפרוסו" קטנות דיין כדי להתאימן להובלה על גבי משאיות אזרחיות, ולאחר שהגיעו לשטח החות'י, הן רותכו יחדיו מחדש – אם כי באופן גס ובאיכות נמוכה – על ידי מכונאים מקומיים.

נתיב ההברחה של "פרוסות" הטילים איננו ברור, אך יש לגביו רמזים בדו"ח ועדת האו"ם על המלחמה בתימן שהתפרסם בשנה שעברה, ולפיו נתיב ההברחה הסביר ביותר יוצא מאל גיידא, עיר הנמל המזרחית ביותר בתימן ואיננה נמצאת בשליטת הקואליציה הסעודית, משם לעיר הצפונית ת'אמוד ובדרכים הפתלתלות בהרים עד למעוז החות'ים בסאדא. הפרוסות מגיעות כנראה לאל גיידא דרך הים במשלוח ישיר מאיראן, או בדרך היבשה משטח עומאן הסמוכה. הדעת נותנת שנתיב זה מנוצל היטב להברחת אמצעים נוספים, כולל מכונות לייצור דלקים לטילים, ואכן דו"ח האו"ם חושף כי בעיר מאריב שנכבשה מידי החות'ים נמצאו מתקני ייצור הן לדלק נוזלי והן לדלק מוצק, ובכלל זה מערבל פלנטרי המשמש לערבוב ולישה של הודפים מוצקים מודרניים.

יצוין עם זאת כי תקיפת הטילים המשמעותית ביותר בוצעה בעזרת טיל שיוט ולא על ידי טיל בליסטי. בדצמבר 2017 הכריזו החות'ים כי שיגרו טיל לעבר פרויקט 'באראקא', שהוא הכור הגרעיני של איחוד האמירויות הנמצא בשלבי הקמה, וממוקם בסמוך למפרץ הפרסי כ-1,200 ק"מ משטחם בתימן. יחד עם ההודעה פורסם גם סרטון המתעד את שיגור הטיל לכיוון המטרה,  ובו נראה בבירור כי לא מדובר בטיל בליסטי אלא בטיל שיוט, שעל פי צורתו הוא נראה כתאום סיאמי של הטיל האיראני 'סומאר' המשמש לתקיפת מטרות קרקע, ופותח כגרסה של טיל שיוט גרעיני סובייטי מתקופת המלחמה הקרה.

מן הראוי לציין את הנחישות וחוסר הרתיעה של המשטר האיראני בהוצאה לפועל של תקיפה כה אסטרטגית. משמעות נוספת של התקיפה היא שתימן הפכה למעבדת הקרב של איראן ולמקום בו ניתן לבחון את יעילות האמל"ח המפותח על ידי תעשיותיה. באיחוד האמירויות הכחישו פגיעה של טיל בכור הגרעיני, והדבר מתקבל על הדעת: סביר שטיל שיוט חדש כמו ה'סומר' יסבול מכל מחלות הילדות של מערכות נשק חדשות, ויתכן כי כשל בשלב כלשהו בדרך למטרה. עבור האיראנים זה יכול להיות כישלון מועיל של ניסוי בתנאי שדה קרב שניתן ללמוד ממנו אפילו יותר ממה שניתן ללמוד מהצלחה, בתנאי שישכילו לגלות את גורמי הכשל.

מאז התקיפה בדצמבר 2017 ועד קרוב למועד כתיבת מאמר זה לא נרשמו עוד אירועי תקיפה של טילי שיוט דומים במלחמה בתימן. ייתכן שהקשיים בשינוע טיל שיוט מורכב וגדול ממדים דרך הסגר של הקואליציה הסעודית אל המחוזות הנידחים של תימן בהם נמצאים מעוזי החות'ים מונעים מבצע חוזר. לחילופין, ייתכן שלמרות ההצהרה כי הטיל היה "מפיתוח תימן", דמיונו המוחלט לטיל ה'סומאר' האיראני פגע במדיניות ההכחשה של איראן והעמיד אותה במצב לא נוח מבחינה דיפלומטית.

מכל מקום, ההתקפות בעומק סעודיה מתבצעות כיום יותר על ידי כטב"מים מאשר על ידי טילים. ב-14 בספטמבר הותקפו מתקני נפט ראשיים של סעודיה ונגרם להם נזק רב. החות'ים לקחו אחריות לתקיפה זו והודיעו שהיא בוצעה בעזרת כטב"מים וטילי שיוט, אך בעת כתיבת מאמר זה עדיין אין פרטים מדויקים על אודות סוגי כלי הנשק שהשתתפו בתקיפה ועל אודות מיקומן הגאוגרפי של נקודות השיגור.

יירוטים ופספוסים

בראייה כוללת, איראן הצליחה להתגבר על אמברגו הנשק שהוטל על ידי מועצת הביטחון והסגר שהוטל על ידי הקואליציה הסעודית, ולמרות כל מאמצי הסיכול הצליחה להקנות לחות'ים יכולת צבאית של ממש. זהו אולי הלקח השלישי עבור ישראל: כל סגר על העברות אמצעי לחימה וציוד תעשייתי הוא נקבובי, ואיראן נחושה דיה ומתוחכמת דיה כדי למצוא דרכים להעברת אמצעי לחימה וציוד אחר לגרורותיה באזור.

אין פירוש הדבר כי סגר הינו חסר תועלת, אלא כי התועלת של סגר מוגבלת על ציר הזמן ונוטה "להתנדף". הלקח מהסגר על עזה, שלא הצליח למנוע הקמת תעשיות לייצור רקטות בעזרה איראנית, הוא שניתן להאט את קצב ההברחות של אמל"ח וציוד אך לא ניתן למנוע אותן כליל. באשר למאבק המתמשך של ישראל כנגד הקמת תעשיות טילים מדויקים על ידי החיזבאללה בלבנון, העתיד ידבר.

ערב הסעודית, וכמוה איחוד הנסיכויות, פרשו סוללות 'פטריוט' להגנת כוחותיהם בתימן ובשטחי העורף. ממשלת סעודיה מכריזה לעיתים קרובות על הצלחות ביירוט טילים ורקטות חות'יים הנורים לשטחה, אך לא חשפה עד כה את אחוזי ההצלחה. על פי אחד ממכוני המחקר המובילים בוושינגטון, הסעודים הכריזו עד כה על 135 מקרים של יירוט מוצלח, אך האמינות של הודעות אלה איננה ברורה. ב-4.11.2017 הודיעה סעודיה כי כוחות ההגנה האווירית שלה הצליחו ליירט טיל חות'י ארוך טווח שנורה מתימן לנמל התעופה הבינלאומי של ריאד הבירה. מומחים אמריקנים פקפקו בנכונות ההודעה הזו, ואכן בשנה שלאחר מכן חזרו בהם הסעודים והודו שהייתה פגיעת טיל בשטח נמל התעופה שלא גרמה לנזקים ואבדות. ועדת האו"ם שחקרה את אירוע צילמה מכתש שנפער באדמה ונגרם בבירור מפגיעת ראש של טיל בשטח פתוח, במרחק של כמה מאות מטרים מבניין הטרמינל הראשי, מה שהוכיח כי באירוע המדובר חדר הטיל דרך מעטפת ההגנה, וזאת בניגוד להודעה הראשונית על כך שהוא יורט.

הנחנו למעלה שעל סעודיה נורו עד כה כ-200 עד 300 טילים. בהינתן 135 הצלחות ביירוטים, כפי שניתן להבין מהצהרות ממשלת סעודיה, שיעור ההצלחה ביירוטים היה לכל היותר 68% – מספר נמוך לכל הדעות. מאידך גיסא הנתון הזה יכול להיות מטעה, מכיוון שאין לנו כל ידיעה האם כל היעדים שהותקפו בטילים חות'יים היו מוגנים על ידי סוללות 'פטריוט'. על פי מספר האזרחים בסעודיה שנהרגו עד כה מפגיעות טילים – כ-110 הרוגים – ניתן להסיק שחלק מהיעדים בסעודיה, אם לא מרביתם, לא היו בתוך מעטפת ההגנה. הצילומים של שברי טילים חות'יים שהופצו בתקשורת אינם מלמדים כיצד הם נוצרו: אם מחמת יירוט ופיצוץ הטיל באוויר, או מחמת התנפצות הטיל על הקרקע בגמר מעופו.

סרטוני וידאו של יירוטים הינם נדירים, ומקורם הוא במכשירי טלפון של עוברי אורח מזדמנים ולא ממקורות רשמיים סעודיים. מסרטונים כאלה מתקבלת תמונה מעורבת, והם מראים כשלים טכניים במיירטי ה'פטריוט' עצמם, כמו התפוצצות מיד לאחר היציאה מקנה השיגור או טיסות בלתי תקינות שמסתיימות בפגיעת המיירט בקרקע בסמוך למשגר. סרטונים אחרים מראים טיסות תקינות של המיירטים שמסתיימות בהתפוצצות גבוהה בשמיים, אך לא ברור אם הן מייצגות יירוטים או השמדות עצמיות (מיירטי ה"פטריוט" משמידים את עצמם אם לא הגיעו ליירוט, זאת כדי למנוע את נפילתם באזורים מאוכלסים).

עם זאת, בסרטון אחד לפחות מ-24.6.2018 נראה בצורה חד-משמעית יירוט של טיל חות'י שכוון כלפי ריאד, וישנן עדויות עקיפות לכך שסוללות ה'פטריוט' מספקות הגנה של ממש, לפחות לריאד הבירה, בה אוכלוסייה של קרוב ל-7 מיליון תושבים, ושטחה העירוני הוא כ-400 קילומטרים רבועים. עד כה הותקפה העיר לפחות חמש פעמים, כאשר בכמה מקרים נורה יותר מטיל אחד בכל התקפה. למרות זאת לא נרשם עד היום כל הרוג מפגיעת טיל בריאד, למעט במקרה אחד שבו פגע שבר של טיל חות'י בבית, חדר את תקרתו והרג שם אזרח מצרי (אירוע דומה היה בישראל בתקופת מלחמת המפרץ של 1991, שבה פגע שבר של טיל עיראקי בבית בפתח תקווה ופצע את אחד מיושביו).

למעט אותה פגיעה בנמל התעופה ולמרות כל ההתקפות, לא תועדו עד כה בשטח הבנוי של ריאד נזקים שניתן לייחס לפגיעת ראשי קרב של טילים. בעידן המודרני, שבו כל עובר אורח מצויד בסמארטפון ומקושר לרשתות חברתיות, ממש בלתי אפשרי להסתיר את האפקטים של פגיעת טילים כמו מכתשים והרס בתים בתוך שטח עירוני בנוי. סביר אם כן לייחס את העדר ההרוגים וחוסר התיעוד של נזקים לכך שמערכות ה'פטריוט' הצליחו ליירט את הטילים שעמדו לפגוע בשטח הבנוי של העיר.

עידן הכטב"מים

רמז נוסף לכך שמערכות ה'פטריוט' יעילות ניתן למצוא בכך שהברית החות'ית-איראנית החלה לנסות לשתק אותן. כדי להרחיב בנושא זה עלינו להתייחס תחילה למאפיין בולט נוסף של המלחמה בתימן, והוא השימוש הנרחב שהחות'ים עושים בכלי טיס לא מאוישים. הכטב"מים הם אחד מעמודי התווך של התפיסה הצבאית האיראנית, ובין יתר משלוחי הנשק מהרפובליקה האסלאמית לבני בריתה החות'ים נכללים גם כטב"מים מסוגים שונים ובכללם מטוסי תצפית, כמו ה'שאהאד 129' (המקביל לערך ל'הרמס 450' של חברת אלביט) וכטב"מים מתאבדים מסוג 'אבאביל' (הסוג ששוגר על ידי החיזבאללה לתקיפת העורף הישראלי במלחמת לבנון השנייה), אשר שמו שונה בתימן ל'קאסף 2"' לצורכי הכחשת הקשר האיראני.

מערך הכטב"ם החות'י כולל גם כלים הנרכשים בדואר, כמו ה'סקייווקר' הסיני שניתן להזמינו באתר 'עלי באבא'. יתרה מכך, האיראנים מספקים ידע, ציוד וסיוע מומחים לצורך הקמת קווי ייצור בעיר סאדא, שהיא כאמור המעוז הראשי של החות'ים בתימן. כיום כבר מיוצרים בשטח תימן החות'ית כטב"מים מסוגים שלא נצפו באיראן, ובין השאר הציגו החות'ים לאחרונה כטב"מים ארוכי טווח, שאחד מהם מצויד במנוע סילון ומהווה קרוב לוודאי גרסה מוסווית היטב של ה'סומאר' האיראני. סביר להניח שהתכנון של כטב"מים אלה נעשה בתעשייה האווירית של איראן במיוחד לצורך ייצור מקומי בתימן.

החות'ים החלו לאחרונה לתקוף סוללות 'פטריוט' בעזרת כטב"מים מתאבדים, ועד כה נמסר על שלוש תקיפות כאלה: שתיים בשטח תימן עצמה – קרוב לוודאי נגד סוללות 'פטריוט' של איחוד האמירויות הפרושות במוקה ובמאריב – ותקיפה אחת בעיר המחוז נז'ראן שבשטח ערב הסעודית, שהיא אחד היעדים המותקפים ביותר בטילים מאז תחילת המלחמה. עד כה לא ידוע מה היו התוצאות של תקיפות אלה.

לא פחות משמעותי הוא האופן שבו הברית האיראנית-חות'ית מנצלת את הקושי של מערכת ה'פטריוט' ליירט כלי טיס איטיים ומנמיכי טוס ומשתמשת בכטב"ם כתחליף לטילים. מערכת ה'פטריוט' תוכננה ליירט מטוסים וטילים בליסטיים, אך הכטב"ם החות'י מתגנב מתחת למעטפת ההגנה ומסוגל לפגוע גם באזורים עליהם היא אמורה להגן. החסינות בפני ה'פטריוט' הפכה את הכטב"ם לכלי התקיפה ארוך-הטווח העיקרי של החות'ים, והם עושים בו שימוש יצירתי ונועז כדי לתקוף מטרות בעומק העורף הסעודי.

אחת הדוגמאות לכך היא התקיפות החוזרות על נמל התעופה האזרחי של העיר אבח'א, המרוחקת כ-120 ק"מ מגבול תימן, והותקף שלוש פעמים במהלך חודש יוני 2019 , בהן נפצעו 28 נוסעים ועובדים. באוגוסט 2019 ביצעו החות'ים תקיפת כטב"מים רחבת היקף על שדה הנפט שייבא שבעומק סעודיה, המרוחק כ-1,200 ק"מ ממעוזם בסאדא. בתקיפה זו השתתפו לדברי החות'ים לא פחות מעשרה כלי טייס שגרמו לנזק מוגבל כאשר הציתו כמה מיכלי גז. תקיפה מורכבת זו שחייבה תכנון מדוקדק, מעידה על התחכום הגובר והולך של מפעילי הכטב"מים. אף על פי שהתקיפה לא גרמה לנזקים כבדים (אולי בכוונה), היא משכה תשומת לב רבה בתקשורת העולמית, היוותה הישג תעמולתי לחות'ים והפגינה את עליונותם הגוברת בקרב על התודעה.

הלקח הרביעי לישראל הוא אפוא חשיבותם של כטב"מים בתפיסת המלחמה של איראן וגרורותיה, ותפקידם בכל מערכה עתידית. השימוש הראשון בכטב"מים נגד ישראל נעשה על ידי החיזבאללה לצורך השגת מודיעין חזותי עוד לפני מלחמת לבנון השנייה. בסיפא של אותה מלחמה שיגר החיזבאללה ארבעה כלי טיס "מתאבדים" לעבר העורף הישראלי: שניים יורטו והופלו על ידי מטוסי חיל האוויר, שלישי נפל לא רחוק מהגבול עקב תקלה טכנית וגורלו של המטוס הרביעי אינו ידוע. במבצע 'צוק איתן' שיגר החמאס כטב"מים אחדים מעזה לכיוון תל-אביב (שניים ואולי שלושה הופלו על ידי סוללות 'פטריוט' של חיל האוויר).

תוצאות אלה אינן מצביעות בהכרח על מה שיקרה בעתיד. מהמלחמה בתימן ניתן להקיש כי בעתיד ייעשה שימוש נרחב בכטב"מים כדי לשחוק את יכולות ההגנה של ישראל וכדי לאתר, לאכן ולתקוף את סוללות ה'חץ', 'קלע דוד' ו'כיפת ברזל'. כטב"מים "מתאבדים", בתיאום עם טילי דיוק, ישמשו בידי האויב לפגיעה בתשתיות קריטיות. חיל האוויר יעשה נכון אם יפעל להקניית יכולת עצמית לסוללות ההגנה האווירית בפני כטב"מים שינסו להתגנב מתחת למעטפת הביצועים שלהן, וממשלת ישראל תיטיב לעשות אם תציב מערכות הגנה נקודתיות סמוך לתשתיות הקריטיות של המדינה.

מלחמות האזרחים במזרח התיכון, ובמיוחד אלה שבסוריה, לוב ותימן משמשות כשדות ניסוי לבחינת מערכות נשק ותורות לחימה חדשות בתנאי קרב. איראן עושה כיום בתימן את מה שגרמניה, איטליה וברית המועצות עשו בשעתן במלחמת האזרחים בספרד – תמיכה בבן ברית מחד גיסא תוך לימוד והפקת לקחים מאידך. צה"ל וכל גורמי הביטחון בישראל ייטיבו לעשות אם יעקבו בקפדנות אחרי אירועי המלחמה בדרום ערב, ובמיוחד אחר האופן שבו נעשה שם שימוש בטילים ובכטב"מים. מה שאנו רואים כיום בתימן יופעל מחר נגד מדינת ישראל.