הקאמבק של כריסטינה קירשנר לא מבשר טובות ליהודי ארגנטינה

מפלגתה של הנשיאה לשעבר נמצאת בעמדה טובה לקראת הבחירות בשבוע הבא, וניצחונה יהיה המסמר האחרון בחקירות הפיגועים במדינה והקשר לאיראן

כריסטינה קירשנר | Alberto Romo/Asamblea Nacional

מזה עשרות שנים,  אנו חוזים כיצד מוקדי היודופוביה נעים מהימין הפוליטי לשמאל, כאשר דווקא לא מעט יהודים תרמו לתופעה וקידמו את שנאת ישראל הרחק שמאלה. אם בוחנים למשל את יבשת אמריקה הלטינית, שתי דמויות המהוות דוגמה בולטת לכך הם העיתונאי הארגנטינאי חאקובו טימרמן (1999-1923) ובנו הקטור (2018-1953), שהיה שר החוץ בממשלתה של כריסטינה קירשנר.

טימרמן האב התפרסם בעולם כאשר נשיא ארה”ב ג’ימי קרטר הקריא בבית הלבן קטעים מספרו ‘אסיר ללא שם, תא ללא מספר’ (1981), המגולל את חוויותיו הקשות של המחבר בכלא הסודי של החונטה הצבאית הרצחנית ששלטה בארגנטינה. שנתיים לאחר שראה אור, הפך הספר לסרט טלוויזיה. החלק הנועל את זיכרונותיו של טימרמן מהווה כעין אני-מאמין ציוני, הכולל הודעה מרגשת על הולדת נכדו הצבר הראשון אשר לדבריו “סגר את המעגל ההיסטורי של רדיפות”.

וטימרמן אכן היה ציוני, עד הרגע שעלה ארצה. מחד גיסא, ישראל סייעה לבריחתו מארגנטינה, העיתונות בארץ קבלה אותו ללא היסוס, ואף הוצע לו טור קבוע למרות שלא ידע עברית. מאידך, טימרמן לא זכה כאן לתהילה שליוותה אותו בארגנטינה, והאכזבה הובילה לכתיבת ספר נגד ישראל במהלך מלחמת לבנון ובהמשך להחלטה לרדת מהארץ.

אבל בהשוואה לבנו הקטור, האב חאקובו אכן היה ציוני. כפי שהקטור עצמו ציין, הציונות היא זו שהבדילה ביניהם, והוא גם דחה בביטול את האפשרות להודות למדינת היהודים על העזרה שהעניקה לאביו כאשר היה בסכנה. “האם אני חייב צ’ק לישראל?”, שאל בלעג טימרמן הצעיר.

הקטור (מימין) וחקובו טימרמן | Casa Rosada, צילום מסך

הקריירה של הקטור הייתה מטאורית ומפתיעה. הוא קפץ מעבודה כעיתונאי הישר לתפקיד הקונסול בניו-יורק, המשיך לכהן כשגריר בוושינגטון ולבסוף הפך לשר החוץ של בני הזוג קירשנר, ששלטונם היווה פרק אפל ומושחת אפילו במדינה בעלת היסטוריה סוערת כארגנטינה. כהונתו כשר התאפיינה בציניות קרייריסטית וצייתנות מוחלטת לגברת קירשנר, כולל כאשר החליטה (תחת השפעת הוגו צ’אבס מוונצואלה) להפשיר את היחסים עם האיראנים תמורת כסף.

תפקידו כשר החוץ היה לקרב את ארגנטינה למשטר האסאלמיסטי בטהרן, תוך שיכתוב של מסכת הפיגועים בארגנטינה וניקוי האייתוללות מכל אחריות לפיגועים בלב בואנוס-איירס בשנות התשעים אשר גבו את חייהם של יותר ממאה בני אדם. הפיגוע בבניין הקהילה היהודית ב-1994 היה הרצחני ביותר בתולדות היבשת, ומעורבותם של האיראנים בתכנון, במימון ובביצוע, נחשפה הודות לעבודתו המסורה של ידידי התובע אלברטו ניסמן ז”ל, אשר שילם בחייו על גבורתו. אלברטו ניסמן היה גם בין המתנגדים הגדולים להסכם הבזוי עם איראן, בטענה שמדובר בהקרבת עצמאות ההליך המשפטי על מזבח הפוליטיקה ורדיפת הבצע.

על הרקע הזה התעמת הקטור טימרמן עם הקהילה היהודית, כאשר זאת דחתה את ההסכם. השר הרגזן שלח מכתב מכפיש של “התפטרות” לראשי הקהילה ובו האשים אותם שלא תמכו במגעים עם איראן, ואף נזף במדינת ישראל על כך שהיא “מתערבת בעניין הפיגוע למרות שלא היו ישראלים בין הקורבנות”. לדבריו, “ישראל אינה מייצגת את היהודים וגורמת לסכסוכי זהות”. שנתיים לאחר מכן חשף התובע ניסמן את פרטי שיתוף הפעולה בין ממשלת קירשנר לבין איראן, והוא נרצח ב-18 בינואר 2015, בשבוע בו היה אמור להציג את כתבי האישום בפרשה בפני הקונגרס בבואנוס-איירס.

בסוף אותה שנה איבדה קירשנר את הנשיאות בבחירות שהושפעו בין השאר גם מפרשת ניסמן. לאחר תבוסתה ועלייתו לשלטון של מאוריסיו מאקרי, נפתח עידן חדש בעשיית הצדק בארגנטינה וחלק מכתבי האישום של התובע שנרצח החלו לצבור תאוצה, גם נגד הנשיאה לשעבר קירשנר ונגד השר טימרמן. אך כריסטינה קירשנר מצאה מקלט משפטי בתפקידה החדש כחברת פרלמנט המעניק לה חסינות, והקטור טימרמן נפטר כאמור לפני כשנה.

המצב הנוכחי בארגנטינה עלול להתהפך שוב, והפעם לטובת קירשנר ושותפיה. המשבר הכלכלי העמוק הביא לניצחון המועמד שלה בבחירות המקדימות במפלגה שנערכו בקיץ וכרגע נראה שיש לקירשנר סיכוי גדול להפוך לסגנית הנשיא בבחירות הכלליות שיתקיימו ב-27 באוקטובר. אם אכן תנצח מפלגתה של קירשנר, המשמעות עלולה להיות גזר דין מוות לפועלו של אלברטו ניסמן ולזכרו הברוך. יהיה זה אולי הניצחון האחרון של משפחת טימרמן, והפסד גדול ליהודים.


ד”ר גוסטבו פרדניק הוא חוקר בתחום הפילוסופיה היהודית והאנטישמיות ומחברם של מספר ספרים בנושא. ספרו האחרון עסק בטבעה של היודו-פוביה.

רכשו עכשיו מנוי ל’מידה’ ותהנו מהנחה מיוחדת על ספרי שיבולת החדשים + כתב העת ‘השילוח’ לשנה מתנה!

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

8 תגובות למאמר

  1. גם לישראל אין במה להתגאות בכל הקשור לפיגועים בארגנטינה:
    שני הפיגועים ( בשגרירות ב 1992 ובבית אמי”ה ב 1994) התרחשו בעת שבישראל שלטה ממשלת רבין השניה שהובילה אותנו להסכם אוסלו הארור.
    מראש היה ברור שאיראן וחיזבאללה עומדים מאחורי הפיגועים, אך ממשלת ישראל לא רצתה לעשות גלים שעלולים לפגוע ב”תהליך השלום” היקר שלה, ולכן פשוט לא עשתה כלום.
    הפיגועים הללו קיבעו סוג של מאזן אימה בין ישראל לחיזבאללה ולאיראן, מאזן אימה שאת תוצאותיו המרות אנחנו חווים גם כיום.
    גם בחזית המלחמה הדיפלומטית מול ארגנטינה נעשה מעט מאד, ולמרבה הצער גם הממשלות שבאו אחרי ממשלת רבין השניה לא התאמצו בענין הזה.
    מספיק להשוות את מה שביצעה ישראל בעקבות טבח מינכן למה שלא עשתה בעקבות פיגועי ארגנטינה כדי להבין את גודל המחדל.

    1. בקבוצה של קירשנר יש רק שם יהודי אחד. אלקס קיסילוף,אבל הוא מתבולל מזמן, התחתן פעמיים עם לא יהודיות.והוא מרקסיסטי מבית אבא שלו..!.בצד שני יותר טוב!לא יהודים יהיו אשמים משקרים שלהם .!!.

    2. תיקון קטן למה שכתבתי:
      הפיגוע בשגרירות ב1992 התרחש בשלהי ממשלת שמיר, במרץ 1992, ולא בימי ממשלת רבין שקמה ביולי 1992.
      בכל מקרה אני מניח שאת רוב חוסר המעש בענין ניתן להטיל על ממשלת רבין השניה וגם על כל הממשלות שבאו אחר כך.

  2. לאחינו יהודי ארגנטינה:
    Estan todos bienvenidos a Israel. Tienen nada que buscar alli, en Argentina.

  3. ח’אקובו טימרמן= יעקב טימרמן.
    Jacob באנגלית מבוטא ח’אקוב בספרדית של דרום אמריקה. גם בפורטוגל קים הנעבר הזה . הנשיא הברזילי יאיר, נהגה ח’איר.