כאשר מערכת החוק דוחה אוטומטית כל בדל של ביקורת, לא ניתן להתייחס ברצינות לבעיות הקשות המובנות בה; נאום שר המשפטים היה צעד ראשון ומבורך בכיוון
עוד שבוע סוער עבר על מערכת היחסים שבין נבחרי הציבור לפקידי מערכת המשפט בישראל. הוא התחיל עם שיח מחודש סביב התנהלותה של בכירת הפרקליטות ליאת בן ארי ומשמעותה לתיקי נתניהו, נמשך עם פארסת חקירות יועצי ראש הממשלה והפגמים החמורים שביצעה המשטרה בהחרמת מכשירי הטלפון, והגיע לשיא עם איומי הפרקליטות בשביתה ונאומו של שר המשפטים אמיר אוחנה, שעורר תגובות נחרצות מכל הכיוונים.
במסיבת עיתונאים מיוחדת שכינס בערב יום ד', פירט אוחנה שורה ארוכה של טענות נגד אנשי הפרקליטות במשרדו, ורמז כי חלק מהחקירות אותן הם מנהלים מונעות מאינטרס פוליטי ופוגעות בזכויות החשודים. בין השאר אמר השר כי "הפרקליטות בתוך הפרקליטות" מנהלת "יחסי תן-וקח" עם עיתונאים, ומדליפה להם חומרי חקירה באופן מגמתי. בנוסף אמר שר המשפטים כי הציע לקיים בדיקות פוליגרף לאיתור מדליפים, אך "נתקל בסירוב מוחלט".
בכירי המערכת כמו היועמ"ש מנדלבליט, נשיאת העליון חיות ופרקליט המדינה שי ניצן מיהרו לפרסם הודעות המגנות את דבריו של השר, ומביעות תמיכה מוחלטת באנשי הפרקליטות, ודובריהם בתקשורת כמובן התגייסו גם הם למערכה. כל אלה כמובן היו צפויים וידועים מראש כמו זריחת השמש, אך באופן אירוני התגובות הפבלוביות של ניצן ושות' דווקא מוכיחות (שוב) את העובדה כי הביקורת של אוחנה מוצדקת לחלוטין.
https://www.facebook.com/mkamirohana/videos/684076092113469/
כל אדם סביר שצופה בטלוויזיה רואה כיצד כמעט מדי ערב מככבות הדלפות מחקירות רגישות בכותרות המהדורות, ולא צריך להיות מומחה לתקשורת או משפטים כדי להבין את מי התופעה הזו משרתת. למרות ההבנה הברורה הזו, היא נמשכת באין מפריע וגורמת נזק עצום הן לאמון הציבור במערכת החוק, והן לשלטון החוק עצמו. יתרה מכך, הדחייה האוטומטית מצד המערכת מול כל בדל ביקורת לא מאפשרת להתייחס ברצינות לבעיות הקשות המובנות בה, ולכן יש לקוות שנאומו המוצדק של השר אוחנה יהיה אולי צעד ראשון ומבורך בכיוון. אז מה הן אותן בעיות ואיך ניתן בכל זאת לתקן אותן?
שקיפות ומנהל תקין
שני עקרונות יסוד שאמורים להיות נר לרגליה של כל מערכת ציבורית, והדבר נכון שבעתיים במקרה של מערכת החוק שדורשת מכל אדם ומוסד סטנדרטים מחמירים במיוחד של טוהר מידות וניקיון כפיים. למרבה הצער, דווקא מערכת זו לא מסוגלת להחיל את אותן דרישות על עצמה, ואף מסתגרת ומאיימת בכל פעם שמישהו מבחוץ מנסה לעשות זאת.
כך היה למשל במקרה של נציבות הביקורת על מערך התביעה שהוקמה בסוף שנת 2013 בראשות השופטת הילה גרסטל ותפקידה היה לבצע ביקורת על הפרקליטות ולברר תלונות נגד מייצגי המדינה בערכאות. עוד לפני הקמתה הכריזו בפרקליטות כי הם מתנגדם לכל פיקוח עליהם, ובמשך השנתיים וקצת בהן פעלה הנציבות ניסו בכל דרך לשים לה רגליים באמצעות סכסוכי עבודה ואיומים בעיצומים.
לאחר שהבינה כי לא תוכל למלא תפקידה כמבקרת באופן ראוי, גרסטל התפטרה לבסוף תוך שהיא מטיחה האשמות קשות בפרקליטות ובעומד בראשה. הנציבות הוחלפה בגוף חדש וחסר שיניים בראשות השופט דוד רוזן, שגם הוא חיבר בחודש מאי האחרון דו”ח חמור שחשף תמונת מצב עגומה של התנהלות לא תקינה לכאורה בשורות הפרקליטות. כל אלה לבדם (יחד עם שורה ארוכה של מחדלים נוספים) היו מצריכים כל מערכת לבצע בדק בית עמוק ולתת דין חשבון, אך פרקליטות המדינה של ישראל נמצאת כנראה מעל לכל זה.
הליך משפטי הוגן
חשיבות הביקורת על המערכת מודגשת עוד יותר במקרה של מערכת המשפט, שבכוחה לחרוץ גורלות ולקבוע את סדר היום במדינה. כאשר מדובר בגוף שמטרתו להגיע לבירור האמת ולערוך משפט צדק, לא ניתן לקבל בשום אופן מציאות של "הרשעה בכל מחיר" ורדיפה אישית, פגמים בחקירות או אכיפה בררנית מובהקת. לכל חקירה שהיא, גם אם מדובר בפשע חמור ביותר, ישנם כללים שנקבעו על מנת לשמור על זכויותיו הבסיסיות של החשוד כמו הזכות להליך הוגן וחזקת החפות. אך במסגרת מסע החקירות נגד אנשי ימין בכלל ומקורבי ראש הממשלה בפרט, ההבנה הבסיסית הזו שכה חיונית לקיומו של משטר דמוקרטי הוזנחה כמעט לחלוטין, או חמור מכך – הוקרבה על מזבח הרדיפה הפוליטית.
כך היה למשל בדיווחים על מכבש הלחצים הפסולים שהופעלו נגד עדי המדינה בפרשות נתניהו השונות, וכך היה כאשר היועמ"ש מנדלבליט עצמו הודה כי החקירות נפתחו על בסיס "כל מיני קצוות של זוטות כאלה, דברים שנראים על גבול הרכילות", או לדבריו של שי ניצן – על סמך "תקדים משפטי". רשימת הדוגמאות הדומות ארוכה ומדאיגה מאוד ומוכיחה דבר אחד: האנשים שאמורים לקיים את שלטון החוק לקחו בעצמם את החוק לידיים.
אך התבצרות מערכת המשפט מול כל ביקורת עניינית, דחייתה על הסף והשתלחות במבקרים לא מחזקת את "שלטון החוק", אלא רק מובילה את המערכת להקצין ולפגוע עוד יותר בעקרונות הבסיסיים של הפרדת רשויות ואיזונים ובלמים. לכן ביקורת חיצונית ויעילה על הפרקליטות היא לא רק דבר הכרחי לחיזוק הדמוקרטיה ולביסוס שלטון חוק אמיתי, אלא גם חיונית לצורך עבודה מקצועית והוגנת של מערכת המשפט.
אמון הציבור
על פי מחקר של אוניברסיטת חיפה שפורסם בשנה שעברה, רמת האמון הציבורי במערכת המשפט נמצאת בשפל חסר תקדים, ועומדת על שיעור של 2.65 (במדד של בין 1 ל-5). כך למשל, כ-26 אחוזים בלבד מהציבור מביעים רמת אמון גבוהה בבית המשפט העליון, לעומת 33.5% שמביעים בו רמת אמון נמוכה. מגמת הירידה באמון נכונה גם לגבי היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה, לגביהם האמון הציבור נמצא בשפל מאז החלו למדוד אותו בשנת 2008. היועמ"ש זכה לרמת אמון של 2.59 בלבד, כאשר רק 15% מהציבור מביע בו רמת אמון גבוהה, ופרקליטות המדינה רשמה אף היא ירידה חדה ברמת האמון שעומדת על 2.55.
סקר מעניין נוסף פורסם אתמול על ידי עמית סגל ב'ידיעות אחרונות', ולפיו 56 אחוזים מהציבור מסכימים עם דבריו של השר אוחנה לגבי "הפרקליטות שבתוך הפרקליטות", 67% סבורים כי ראוי ששר המשפטים יעביר ביקורת על המערכת, 71 אחוזים תומכים בפתיחת חקירה בנוגע להדלפות ולא פחות מ-77% תומכים בהצעתו של אוחנה לביצוע בדיקות פוליגרף לעובדי הפרקליטות.
נתונים חד-משמעיים אלו מוכיחים פעם נוספת את התרסקות האמון במערכת המשפט ובערכי הצדק שהיא אמורה לייצג, והמשך המגמה הזו צריכה להדאיג קודם כל את ראשי המערכת שהביאו את המצב הזה על עצמם, בהתנהלותם השנויה במחלוקת ותוך השתקת כל ביקורת. אמון הציבור הוא מרכיב מכריע ביכולת מערכת החוק לתפקד כראוי וכאשר היא נתפסת כלא-לגיטימית בעיני רוב הציבור, קשה מאוד לקיים אפילו מראית עין של משטר תקין. מחלוקת היא דבר טבעי בחברה חופשית ובריאה, וגם מערכת המשפט לא נמצאת מחוץ לגבולות הביקורת והדיון. מנגד, אחידות דעות מוחלטת כפי שקיימת בשורות הפרקליטות היא מתכון לצרות נוספות, ולכן אם ברצונה לרכוש בחזרה את האמון שלנו היא צריכה קודם לכל להתחיל להקשיב.
משילות
תוצאה חמורה נוספת של המשך גלישת מערכת המשפט למחוזות התקשורת והפוליטיקה היא שיתוק למעשה של המערכת הפוליטית כולה. כאשר נבחרי ציבור חוששים מתפירת תיקים אם רק יעזו לחשוב על שינוי כלשהוא ביחסים מול בית המשפט או הפרקליטות, ברור שזהו אינו מצב תקין. מנגד, כאשר המערכת עצמה רודפת צד אחד בלבד של המפה הפוליטית, היא משפיעה בכך גם על הליך הבחירות הדמוקרטיות ומביאה למשבר האינסופי בו אנו נמצאים. מצב זה תוקע למעשה כל מדיניות או רפורמה לטובת אזרחי ישראל, מקשה על מעמדנו המדיני והביטחוני, ופוגע בכולנו ללא קשר לדעה פוליטית.
כפי שחזינו מקרוב בחודשים האחרונים, תקופת הבחירות המתמשכת והמעבר בין כנסות נוצלה בידי המשפטנים כדי לצבור עוד כוח ולחסום כמעט כל יוזמה ממשלתית, מה שמעלה נקודה עקרונית עוד יותר – האם פקידים שאיש מעולם לא בחר הם השליטים האמיתיים במדינה, והאם מישהו מפקח עליהם או שהם רשאים לעשות ככל העולה על רוחם? כאשר “שומרי הסף” פועלים ללא שום פיקוח ציבורי, מבקרים את עצמם ומטאטאים מתחת לשטיח כל פרשה, נבחרי הציבור חייבים לנקוט בצעדים כדי להחזיר את המשילות לעם ואת הדמוקרטיה על כנה.
לכן כל אדם שוחר דמוקרטיה וצדק צריך לתמוך בשר המשפטים אמיר אוחנה, להמשיך לדרוש מהפרקליטות דין וחשבון אמיתי ולקיחת אחריות על מחדליה, והפסקה מיידית של הרדיפה הפוליטית והקשר הפסול עם עיתונאים. רק כך נוכל ליצור שלטון חוק אמיתי, כזה הפועל באמת למען הציבור.
רכשו עכשיו מנוי ל'מידה' ותהנו מהנחה מיוחדת על ספרי שיבולת החדשים + כתב העת 'השילוח' לשנה מתנה!
חייבים ראש ממשלה נקי מכל רבב כדי שיוכל לעשות סופסוף סדר בפרקליטות, במשטרה, ובתקשורת, בלי שכולנו נחשוד שרק את עורו הוא מבקש להציל.
נתניהו, לעומת זאת, הוקלט ואף הודה בפעולות שעולות לכדי הפרת אמון הציבור.
ראש ממשלה נקי מכל רבב? אז למה כבר 8 חודשים המשטרה והיועמ"ש מסרבים לפתוח חקירה נגד גנץ והחברה שניהל ולכאורה רימתה את המדינה ולקחה 4 מיליון ש"ח שלא כדין (לפני שפשטה את הרגל).
למה לא חוקרים את קשרי יאיר לפיד וידידו הטוב הבעלים של וואלה.
למה לא חוקרים את כל הפוליטיקאים שחברו להעביר את חוק ישראל היום.
למה לא בודקים איך נסגר התיק נגד רות בן דוד, ואיך התובעת הראשית בתיקי נתניהו העידה עדות שקר בביהמ"ש לעבודה ויצאה בלי כלום (ועוד המדינה שילמה דמי שתיקה על חשבונינו לפרקליטה שנפגעה ממנה).
אז "איש" יקר, די עם ההתחסדות והצביעות.
כמו שאתה, כפי הנראה, עוד לא מבין, השטיפת מוח השיטתית על כמה ביבי מושחת לא עובדת.
הימין הבין שלא את ביבי אתם מחפשים, ולא השחיתות שאין או יש מעניינת אתכם.
מה שמעניין אתכם זה הסכמי אוסלו, "שלום" עם שונאינו, וכתוצר לוואי (ברצון או לא) מחיקת מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.
הקומוניסט סול אלינסקי (“כללים לרדיקלים”) לשמאל האמריקאי: “בחר את המטרה למתקפה שלך, הקפא אותה, הפוך אותה לאישית… רדוף אנשים ולא מוסדות”. השמאל כבר לא מתווכח איתנו אם צריך מדינה פלסטינית, מדינה דו-לאומית או בינאום של ירושלים, אלא רק תוקף את נתניהו ומאשים אותו בכל הרעות, ובעיקר באותן רעות שנתניהו מנסה להתמודד איתן.
יתכן ואתה צודק ואכן הפרקליטות מושחתת.אבל ראשית בא ונדבר על הדלפות. הדלפות קיימות פה במדינה כבר 40 שנה. ולא רק נגד הימין.אפילו בניכוי ראש המיתולוגית כבר עשו על זה מערכון.. קח לדוגמא את ההדלפה בקשר לדוח מבקר המדינה על צוק איתן שבו הואשם בני גאנץ במחדלים איומים על התנהלות צהל במבצע. יועז הנדל עצמו כתב מאמר חריף על הדלפות בקבינט הממשלה.בנט כמובן הכחיש. בכנסת ה20 היו הדלפות חמורות מועדת החוץ והביטחון. נתניהו עצמו הדליף לתיקשורת (של עצמו) דברים מתוך חקירותיו. אז הפרקליטות לא המציאה את ההדלפות. ולהגיד שהיא שמאלנית??? למה? מה הקשר? בגץ המושמץ קבע למשל שחייל יכול להיות הומו במדינת ישראל. בגץ קבע שלא תהיה הדרת נשים בצבא. בגץ קבע שתהיה טלויזיה בשבת.ועוד עשרות פסיקות למען זכויות אדם. תפקידה של הפרקליטות הוא לשמור על שלטון חוקי. הניסיון להפוך כל דבר לימין שמאל ממשיך ומחזק את האג'נדה של נתניהו. יש שמאל ויש ימין. יש ישראל הלאומית הלוחמת והצודקת והיא נילחמת ברשעים השמאלנים שאוהבים ערבים.כל מי שנגדו הוא שמאלני.וכל הדרכים להוכיח את העמדתו לדין כרדיפה פוליטית לגיטימית.כולנו זוכרים את ההתנגדות החריפה של נתניהו לאולמרט והתעקשותו הצודקת להעמידו לדין ע"י בגץ. מתי סוף סוף כנסת ישראל והממשלה יתחילו ברצינות לתת דין וחשבון על מחדלים ומי יהיה שם כדי לשפוט אותם.
נראה שממש לא הבנת את עיקרי המאמר:
אמיר לוי מיצר על כך שהפרקליטות מסרבת באופן עקבי ותוקפני לקבל כל סוג של ביקורת. כידוע, במשטר דמוקרטי, כל גופי השלטון אמורים להיות פתוחים לביקורת. כשאין ביקורת עלולה להווצר שחיתות, וגם אם אין שחיתות יש מראית עין של שחיתות, וגם זו בעיה.
השופט היהודי אמריקאי לואי ברנדייס קבע פעם שאור השמש הוא חומר החיטוי המשובח ביותר. במערכת המשפט אוהבים – בצדק- לצטט את האמירה הזו, אך נמנעים באדיקות מליישם אותה על עצמם.
לא מאמין? תשאל את הילה גרסטל ואת רות דוד…
אהבתי שאמרת בנון שלנטיות "יתכן ואתה צודק ואכן הפרקליטות מושחתת".
שאלה אליך איש יקר, האם היית רוצה להיות מואשם במשהו ע"י המדינה, כאשר מטעם המדינה יש פרקליט מושחת שהובטחו לו טובות הנאה או שיש לו אינטרס כלשהו להוציא אותך אשם בכל מחיר. ויש לו את הכוח של המשטרה, ומימון המדינה בכדי לעשות זאת?
בוא תן לי תשובה פשוטה כן או לא.
אז אם הפרקליטות לא שמאלנית ולא ימנית ואין לה מה להסתיר אז שתוכיח זאת, כי משהו כאן מסריח ורוב הציבור (חוץ ממך ועוד כמה כנראה) רואה זאת.
גם המאמר הזה תורם למגמה השמאלנית הנוכחית להסיח את הדעת מהדרישה המרכזית של אוחנה לחקור את סדרת ההדלפות הבלתי פוסקות מחדרי החקירות. זו הדרישה שלנו עליה צריך לעמוד. לא לתת להסיח את הדעת מהדרישה הזו באמצעות. א. רעש מחודש בעניין הריגת רבין. ב. סיפורי על תפירת תיקים, הרחבת היריעה ועל ידי כך מחסלים אותה. הדלפה היא עבירה פלילית, לא פחות מהטרדת עד למשל, עבירה פלילית צריכים לחקור. לחקור את הדלפת תמלילי החקירות. לחקור את הדלפת תמלילי החקירות. לחקור את הדלפת תמלילי החקירות
נראה שאינך מבין את החומרה שבהדלפות מהפרקליטות.
הפרקליטות היא חלק מגופי האכיפה של החוק. דווקא ממנה נדרשים סטנדרטים יותר גבוהים.
ולא ההדלפות הן הבעיה. זה רק הסימפטום. הבעיה היא התנגדות של כל מערכת המשפט לכל סוג של ביקורת כלשהי. מערכת המשפט היא הגוף היחיד במדינה שאינו נתון לביקורת.
וזו הבעיה הגדולה !!!
ראשית, מוזר שאתה מזכיר רק את שמו של בני גנץ כנשוא ההדלפות מדו"ח המבקר על מחדלי "צוק איתן" כקורבן יחיד של הדלפות אלה.
כי למעשה באותן הדלפות מטיוטת הדו"ח, הופיעה ביקורת חריפה על ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון יעלון וגם על הרמטכ"ל גנץ.
לכן כשלת בניסיון להצביע על "איזון" בהדלפות כדי שנאמין שגם יריבו הפוליטי של נתניהו סבל מהדלפות .
שנית, יש הבדל עצום בין כל אותן ההדלפות שאתה מונה לבין ההדלפות מחקירות המשטרה והפרקליטות בתיקי חקירה של ראש הממשלה שכל כולן נועדו להשחיר את דמותו בציבור וכך להביא לחיסולו הפוליטי אם לא בקלפי אז בפתיחת חקירות ובמטרה להשפיע על ההליך המשפטי בהמשך…
זאת הסיבה שהדלפות מהסוג הזה מהוות עברה שהעונש עליה הוא 3 שנות מאסר.
שלישית, עניין ההדלפות מדיוני הקבינט אכן אינם תופעה חדשה אך לא זו הטענה אלא זו: ההדלפות האסורות משרתות במובהק אינטרסים פוליטיים. ומכיוון שבעשור האחרון מחנה הימין נמצא בשלטון הרי שהמדליפים משתייכים למחנה הנגדי.
כך למשל בתקופת בגין, שמעון פרס בהיותו ראש האופוזיציה הדליף לתקשורת וגם לבית הלבן את עניין הפצצת הכור העיראקי הממשמשת ובאה כדי לסכל אותה…
כך למשל מאיר דגן כראש המוסד ב-2010 הדליף לליאון פאנטה, אז ראש ה-CIA, שישראל תתקוף את מתקני הגרעין של איראן… בכוונה לסכל את התקפה.
בשני המקרים בתקשורת הופצו בקול תרועה האשמות שהמבצע נועד למטרה אחת ויחידה והיא לשרת את טובתו הפוליטית של ראש הממשלה והאינטרסים הצרים שלו (אלה של בגין ב- 1981, ואלה של נתניהו ב-2010 ) …
מנגד, הייתה דממה רועמת באשר לחומרת מעשה הדלפת הסוד צבאי שפרושה לפי ספר החוקים של מדינת ישראל: בגידה.
במקרה של נתניהו קרה ההפך:
הוא זה שהואשם בתקשורת במזימה להצית מלחמה במזה"ת כדי לשרוד פוליטית ולאחר שנשא נאום בקונגרס הוא הואשם גם בבגידה באינטרסים של מדינת ישראל. לא פחות!
מסתבר שמאז ועד היום לא השתנה דבר בממלכת ההסתה והתעמולה של מחנה השמאל.
רביעית, באשר לשאלה האם נכון להאשים את הפרקליטות בהיותה שמאלנית התשובה היא שבגוף המאמר אין טענה כזאת.
הטענה לאורך כל הדרך היא זאת:
הפרקליטות והמשטרה הם מוסדות לאכיפת החוק על כל הציבור כולו ולכן במדינה דמוקרטית ליברלית שבה כולם צריכים להיות שווים בפני החוק הם אמורים להיות א-פוליטיים. הטיה פוליטית של גופים אלה עלולה להפוך לכלי לרדיפה פוליטית
כשיש הדלפות מתיקי החקירה לתקשורת שהופכת אותם לכותרות ולנושא לדיונים יומיומיים באולפני השידור החקירה של החשוד הופכת למשפט שדה בידי מעצבי הדעה ובידי גורמי התקשורת שחורצים את דינו בטרם הגיע עניינו לעיון ולהחלטה הסופית אצל היועמ"ש.
עצם זכות הנחקר לאובייקטיביות של החוקרים בעניינו מופרת.
כך גם זכותו האלמנטרית לשוויון בפני החוק. (פרופסור רות גביזון כבר אמרה שבשל כל ההדלפות ולחריצת דינו בתקשורת נתניהו לא יזכה למשפט צודק).
לבסוף, ההדלפות האסורות המוזרמות מן הפרקליטות ומהמשטרה משרתות במובהק אינטרס פוליטי-אידאולוגי (כפי שהודתה ליאורה גלט-ברקוביץ' בחקירתה) במקרה של נתניהו הן נועדו כאמור להשחיר את דמותו ולשלול ממנו את הלגיטימציה כאישיות פוליטית. ישנה דרישה לפסול אותו במקרה של הגשת כתב אישום בלבד למרות שהחוק קובע במפורש שרק פסק דין חלוט נגד ראש ממשלה מכהן פוסל אותו מלהמשיך בכהונתו.
כך נרמסים כללי המשטר הדמוקרטי והחוק בידי מי שאמונים על שמירתה ובכל יום מזהירים אותנו הציבור בפני הסכנה לדמוקרטיה: התקשורת, המשפטנים ונציגי מחנה השמאל העוטים כסות של מגני זכויות האדם כביכול.
ובאשר לשחיתות הפרקליטות הנה לך עדות מבפנים זו של עו"ד אביגדור פלדמן
וזו של השופט בדימוס שלי טימן באשר לחוסר האובייקטיביות של השופטים:
https://www.facebook.com/watch/?v=950649228603997
https://www.facebook.com/watch/?v=426672387991935
למה אתה לא כותב שמנדלבליטהוניצן נעברייני צווארון לבן
כדי להחזיר את אמון הציבור צריך לחוקק חוק הפרדת רשויות, ולהחליף את כל בג"ץ וראשי הפרקליטות
ואל תשכח את ראשי המשטרה.
מערכת משפט רקובה עד היסוד .
האם תפקיד פרקליט מדינה היא משרת אמון . והאם אוחנההיכול להחליך את שי ניצן
הפרקליטות לדעתי היא הגוף הכי נורמלי ובטוח שכנראה הכי נקי במדינת ישראל . הם חייבים להמשיך ולהלחם בשחיתות . אחרת אנחנו קרובים לחורבן הבית .
הבעיה היא שאלה נבלה ואלה טרפה.
הן הממשלה הן הפרקליטות ברמה ירודה מאוד וחבל.
הייתי מחליף את כולם