מדינות חכמות מורידות מכסים

המשמעות האמיתית של מכסי ייבוא היא הטלת מס על מכירות, ומי שמשלם אותו הם בעיקר הצרכנים והעסקים המקומיים

צילום אילוסטרציה | Squirrel_photos

על פי נתוני קרן המטבע הבינלאומית לשנת 2018, שווייץ היא המדינה השנייה המשגשגת ביותר בעולם, עם שיעור תמ”ג לנפש של 82,950$, כשלושים אחוזים יותר מאשר ארה”ב, כאשר רק לוקסמבורג הזעירה מקדימה אותה במדד. לשווייץ יש גם כלכלה קפיטליסטית מאוד הדוגלת בסחר חופשי, ורק הונג קונג, סינגפור וניו זילנד מקדימות אותה במדד החופש הכלכלי של מכון הריטג’.

שווייץ שומרת גם על מכסים צנועים יחסית על ייבוא. המיסים עצמם נמוכים יחסית אך יש הרבה מהם, כולל מס הון נמוך מאוד (בין היחידים בעולם שבאמת עובד כמו שצריך), ובשנים האחרונות המדינה החלה להפטר ממכסים רבים שהגדילו את יוקר המחיה של אזרחיה. על פי דיווח באתר ‘בלומברג’, שווייץ מקדמת תכנית לקיצוץ במכסי הייבוא על מוצרים תעשייתיים, במטרה להילחם במחירים הגבוהים במדינה. עוד נכתב כי הממשלה תגיש חוק לפרלמנט לאחר שקיבלה תגובות חיוביות להצעה שהוצגה בשנה שעברה, ואמורה להוזיל מחירים של מוצרים כמו רכבים, אופניים, נעליים ומוצרי טקסטיל. “המהלך הזה יאפשר לחברות להרוויח מעלויות ייצור נמוכות ולהגדיל את הרווחים באופן ניכר”, נכתב בדיווח.

הבה נתמקד לרגע ב”עלויות ייצור נמוכות”. חלק גדול מהמסחר העולמי מורכב מחומרי גלם ומרכיבים אחרים שמשמשים לייצור המוצר הסופי. כאשר מדינה כמו פלורידה למשל מגנה על מספר קטן של חברות סוכר הפועלות בה ונהנות מהשפעה בממשל, המשמעות היא מחירי סוכר גבוהים יותר לכל השאר, כולל אלפי חברות אמריקניות אחרות הרוכשות מהן את חומר הגלם. בסקטור הפלדה, המכסים הגבוהים שהטיל ממשל טראמפ על ייבוא כבר הביאו לפשיטת רגל של חברה גדולה אחת, ויצרו לחץ כבד על התעשייה כולה. מניות הפלדה ירדו בממוצע באחוז אחד ב-2019, בזמן שמדד ה-S&P 500 של החברות הציבוריות הגדולות עלה ב-25 אחוזים. גם בתחום האלקטרוניקה, יצרנים אמריקנים כמו ‘מיסקו’ סבלו מפגיעה בעסקים בשל מחירים גבוהים יותר על מרכיבים מיובאים.

כמו מדינות אירופאיות רבות, שווייץ מגנה בכבדות על יצרנים מקומיים, בייחוד בתחום החלב, אך שאר המכסים כאמור צנועים יחסית ועומדים על ממוצע של 1.7% על מוצרים שאינם חקלאיים. למרות זאת, יוקר המחיה במדינה בכל הקשור למוצרי צריכה, מוצרים תעשייתיים ועבודה עדיין גבוה מאוד, וכל חסכון כאן יהיה משמעותי. אך הנקודה החשובה ביותר היא שבשווייץ הבינו שהמשמעות האמיתית של מכסי ייבוא היא בעצם הטלת מס על מכירות, ושמי שמשלם אותו הם בעיקר הצרכנים והעסקים המקומיים.

זהו שיעור חשוב מאוד למדינות אחרות. בארה”ב, הבנק הפדרלי מצא כי המכסים שהטיל טראמפ על ייבוא מסין שולמו ברובם על ידי צרכנים ועסקים אמריקניים בצורה של מחירים גבוהים ורווחים נמוכים. הנשיא אוהב להתפאר במיליארדי הדולרים שמשרד האוצר גורף על מכסים, אך מה שהוא אינו אומר זה שהם למעשה מס עצום שמוטל על אמריקנים, ופוגע בדיוק באותן חברות שמדיניות המכסים הייתה אמורה לסייע להן.

לקח כללי יותר שניתן להפיק מהסיפור הוא שהרווחים של מסחר מגיעים תמיד משני צידי המשוואה. למרות הרטוריקה הפוליטית המגוחכת שלנו, אזרחי אמריקה לא נפגעים מכך שכל יצרני העולם משתוקקים להביא את תוצרתם אל סף דלתנו ובמחירים תחרותיים, אלא דווקא מרוויחים מאוד מתחרות ומסחר חופשי. מסקנה כזו אמורה כמובן להיות מובנית מאליה, אך גם אמיתות ברורות צריכות לעתים להיאמר שוב ושוב.


הטור פורסם לראשונה באתר ‘נשיונל רוויו

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

2 תגובות למאמר

  1. לקח נוסף: אי אפשר לדרוש מהעשירים לשלם על העניים.
    בפועל, גם הם צריכים להכניס כסף ולכן אם תעלה להם את המסים הם יאלצו למכור את סחורתם במחיר יקר יותר, והם יכולים. התוצאה היא שהלקוחות שהם דווקא העניים הם שישלמו את המס ויממנו את עצמם באופן עקיף.
    אז איש לא הרוויח אבל בהחלט החלשת את הכלכלה.

    דוגמא חשובה לזה היא שכל כמה זמן עובדי חברה או ועד עובדים כזה או אחר דורשים העלאה בגובה המשכורות. הבעיה היא שזה יוביל בדיוק לתוצאה הנ״ל ובסופו של יום-אותם העובדים הם אלו שיממנו את המשכורות זה של זה ואיש לא באמת ירוויח אלא רק נפסיד.

  2. לדעתי לטארמפ חשוב שהאמריקאים יחזרו להשקיע בייצור מוצרים made in usa בעלי איכות מוצר גבובה
    ופחות להתרכז ביבוא
    מכשירים ומוצרים אמריקאים איכותיים וזה גישה מצויינת גם לעודד חזרה יצירה בארה”ב
    טראמפ נאם בנושא הזה בחלק מינאומיו המצויינים בתחילת כהונתו