מאיראן ועד עזה: מפת האיומים הבאים על ישראל

העשור שעומד להסתיים מסמל תקופה של שינויים מרחיקי לכת במזרח התיכון, שיצרו עבור ישראל סכנות ביטחוניות אך גם הזדמנויות מדיניות

ראש הממשלה נתניהו עם שר הביטחון בנט ובכירי צה"ל | טוויטר רה"מ

שורה של התפתחויות, חלקן נמשכות כבר זמן רב וחלקן חדשות יחסית, מעצבות את פני המזרח התיכון והן בעלות השפעה משמעותית ישירה ועקיפה על ביטחונה של ישראל ועל הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ההתפתחות החשובה ביותר, בהמשך לטלטלה שעוברת על האזור מאז 2010, היא השינויים במערכה בין הגורמים הפרגמטיים באזור לבין מרכיבי המחנה האסלאמיסטי הקיצוני. לאחר שהמרכיבים האלימים העיקריים במחנה הקיצוני הסוני, קרי דאעש, איבדו שליטה בנכסים קרקעיים הודות לשיתוף הפעולה בין ארה"ב לגורמים מקומיים ובראשם הכורדים, מתאפיינת המערכה בא-סימטריות גוברת.

מחד גיסא, שתי הקבוצות העיקריות במחנה הקיצוני – איראן ותומכיה ו'האחים המוסלמים' בהובלת טורקיה – מרחיבים תוך שימוש חסר פשרות בכוח צבאי, את אזורי ההשפעה והשליטה שלהם (איראן בלבנון, סוריה, עיראק תימן ועזה, וטורקיה בצפון סוריה ובמכלול הפלסטיני), הופכים את ההנהגות המקומיות לעושות דברן ומנצלים גורמי כוח מקומיים הנאמנים להן לקידום יעדיהן. במקרה האיראני, זה כולל  יצירת איום על ישראל.

מאידך גיסא, הפרגמטיים, על בסיס הסנקציות הכלכליות של ארה"ב נגד איראן, מגינים על נכסיהם במדינות בהן הם שולטים, ובמדינות עליהן משתלטת איראן מנהלים מאבק עממי ורב נפגעים כדי למנוע את השתלטות הקיצוניים. אך בהעדר יכולות צבאיות, כמו אלה שהיו למנהיג מצרים סיסי כאשר חילץ את ארצו מהשתלטות 'האחים המוסלמים' ב-2013, קשה להעריך עד כמה יצליחו במאבקם. בעוד הקיצוניים מתנהלים כמחנה שיש לו הנהגה ברורה והוא פועל בלכידות ותחת היגיון משותף המונחה מטהרן ואנקרה, הפרגמטיים אינם פועלים כלל כמחנה והם נעדרי הנהגה ברורה.

ההתפתחות החשובה השנייה היא השינויים במאפייני הפעילות המעצמתית באזור. ארה"ב תחת הנשיא טראמפ שינתה כיוון והתגייסה למאבק בקיצוניים, ובראשם איראן. היא עושה זאת בעיקר באמצעות מינוף עוצמתה הכלכלית, אך מפגינה לעתים גם את יכולותיה הצבאיות, בעיקר מול האולטרה-קיצוניים הסונים. ארה"ב מנסה להימנע ככל האפשר מהיגררות למעורבות צבאית בסכסוכים ממושכים שאינם בעלי חשיבות אסטרטגית מבחינתה, והיא מאפשרת לרוסיה ולמחנה הקיצוני המקומי לבסס את השפעתו (או לשקוע) בסכסוכים אלה, ובזמן שהיא ממקדת את תשומת ליבה האזורית בעימות עם איראן ובחיזוק בעלות בריתה ובראשן ישראל (כולל באמצעות ניסיון לקדם הסדר מציאותי בין ישראל לפלסטינים). מדיניות זו נתפסת, או לפחות מוצגת, כמקרינה חולשה ורתיעה מעימות, אך בפועל ארה"ב ממשיכה להיות גורם הכוח המעצמתי העיקרי באזור והיא סבורה שהסנקציות הכלכליות על איראן וחיזבאללה יחייבו את איראן בתוך זמן סביר לשוב לשולחן המשא ומתן ולשנות באופן מהותי את הסכם הגרעין.

ההתפתחות החשובה השלישית היא הנחישות הישראלית למנוע, בעיקר באמצעים צבאיים, עליית מדרגה במאפייני האיום הצבאי של איראן וגרורותיה על ישראל. ישראל פועלת במוצהר בהקשר זה נגד ההתבססות הצבאית האיראנית בסוריה וכנראה גם בעיראק, ומסכלת את המאמץ האיראני לשדרג את הנשק הבליסטי שבידי חיזבאללה ולהופכו למדויק. זאת במקביל להמשך המחויבות הישראלית למנוע מאיראן יכולת לייצר נשק גרעיני, שהרלבנטיות שלה גוברת נוכח ההפרות ההולכות ומתרחבות של הסכם הגרעין, המקצרות את הזמן הדרוש להשגת כמות מספקת של חומר בקיע לייצור מתקן נפץ גרעיני ראשון.

על רקע כל אלה, ונוכח המתיחות המתמשכת מול רצועת עזה המתבטאת בסבבי אלימות בעוצמה משתנה במקביל למאמצים לייצר הסדרה שתבטיח שקט מתמשך תמורת הכרה במעמד חמאס כריבון בפועל ברצועה ושיפור איכות החיים של הפלסטינים שם, ניצבת ישראל מול סיכונים ביטחוניים גוברים עימם היא נערכת להתמודד, ובה בעת מול הזדמנויות, שגם אותן היא נערכת למצות, אף שהכלים שברשותה לצורך זה מוגבלים יותר.

לחץ גובר

הסיכונים העיקריים נובעים מכך שתחושות המצוקה והתסכול באיראן יביאו אותה ואת גרורותיה לפעול צבאית ביתר שאת נגד ישראל. זאת בהמשך למספר ניסיונות שכבר בוצעו או סוכלו על ידי ישראל, ועל בסיס היכולות המרשימות שאיראן פיתחה לאורך השנים וחלקן הופעלו בתקיפה על מתקני הנפט בסעודיה. לכך יש להוסיף את חוסר היכולת להיחלץ מהסנקציות, המחאה הנרחבת מבית, האיומים על הנכסים בעיראק ובלבנון, יחד עם המחויבות העקרונית לפגוע בישראל, ובמקביל להאצת ההתקדמות בהשגת חומר בקיע, פגיעה בבעלות ברית אחרות של ארה"ב ואולי אפילו ביעדים אמריקניים. המטרה האיראנית איננה רק לפגוע בישראל, להרתיע אותה ולגבות ממנה מחיר על פגיעותיה המתמשכות בנכסים איראניים, אלא גם לנסות להביא את ארה"ב להקל את הסנקציות ולהגביר את סיכויי המשטר בטהרן להצליח לשרוד עד לבחירות נובמבר 2020 בארה"ב, בתקווה שהן תחוללנה שינוי.

סיכון נוסף הוא שגם התסכול בקרב הפלסטינים על רקע העמדה האמריקנית והאפשרות של צעדים ישראליים להחלת ריבונות על חלק משטחי יהודה ושומרון, יחד עם מחויבות של הפלסטינים לאיראנים, יביאו אותם או גורמים בקרבם, להגביר את האלימות והטרור. מנגד, המגמות האזוריות מביאות לפיתוח קשרים בין ישראל לרבות מהמדינות הפרגמטיות, המכירות בתרומה הישראלית לביטחונן ורווחתן, וזקוקות לסיוע ישראלי מול האיום מצד הגורמים הקיצוניים. התפתחות זו היא נדבך נוסף בלחץ הגובר על הפלסטינים ומובל על ידי ארה"ב, להיפרד מהנרטיב השולל את קיומה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ומצדיק כל סוג של מאבק בציונות. אם יישא לחץ זה פרי, והסיכויים לכך הם נמוכים מאד בשלב זה, יתכן שייפתח סיכוי להתקדמות לשלום עם הפלסטינים.

עד אז, ועל רקע אי-היציבות הממשיכה לאיים על יציבות המדינות הפרגמטיות השכנות, יהיה על ישראל לנצל הפוטנציאל החיובי הטמון בהתפתחויות האזוריות, כדי לשפר את יכולתה להגן על עצמה בפני האיומים מצד הגורמים הקיצוניים ומצד הפלסטינים, בין השאר על ידי ביצור שליטתה בשטח, כולל בבקעת הירדן. כדי לעשות זאת על ישראל לשמר את היחסים המיוחדים עם ארה"ב ולהעמיק מול רוסיה והמחנה הפרגמטי את ההבנות החיוניות להבטחת חופש הפעולה שלה.


תת-אלוף (מיל‘) יוסי קופרווסר כיהן כמנכ”ל המשרד לעניינים אסטרטגיים ועמד בראש חטיבת המחקר של אמ”ן. כיום הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. הטור התפרסם לראשונה באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות למאמר

  1. ומה יש לבלגנץ (בני גנץ) להגיד על זה שלא לדבר על לעשות?? לא כלום אין לו בראשו הריק שום תוכנית.

    1. כלניות, כלניות,
      כלניות אדמדמות אדמוניות
      כלניות, כלניות,
      כלניות מטוללות חינניות….

    2. גם לזה שמתמודד מולו על ראשות הממשלה אין בראש שום תוכנית. ההבדל ביניהם הוא שאצל גנץ אי אפשר לדעת למה לצפות, ואצל זה שמתמודד מולו אפשר כבר לדעת למה לא לצפות.
      במילים אחרות, ההתמודדות היא בין אחד שלא עשה כלום, לבין אחד שלא יעשה כלום.

  2. אף מילה על האיום מצד מצרים?
    אף מילה על האיום מצד ערביי ישראל?
    תמיד נלחמים את המלחמה הקודמת?

  3. סליחה זו ההטענה מגלות אשכנז . עולם מושגים של אהרון ברק והגמרא. להכניס את העולם כולו פנימה הבייתה שיתערב לנו בחיים ולתקוע את האמונה בגטו. לא אני חושבת שצריך להחליף את כל הפירמידה הישראלית כולה. היא בעיני האויבת הגי גדולה של העם. הם היכניסו גורמים זרים שינהלו אותנו וזה רע מאוד. ישראל כולה מימוש גלותי אנטי לאומי של אהרון ברק והגמרא. והפלא ופלא מי אם לא הליכוד הוא שביצע את המשימה.לרגע לשעה זוהרת הייתה מהפכה ניפלאה של המיזרחים שם ב77 שלא שכחו את הוריהם. אליה היצטרפו הדתיים. והרימה את גאוות המיזרחים שם. ואחרי זמן הכל דעך. כולם היתיישרו לפי לוגו גלות סליחה סליחה פולין רוסיה גם ארצות הברית. אתם השמאל תעשו לנו את העבודה ואנחנו הדתיים נשב בגטו ונעשה סיפתח. כלומר נגטה את האמונה, לגטו גלותי ששואף ונושא עיניו לגלות. וככה נימחקה המילה לאומי עיברי, ושפת אדמה זו.
    כל הפירמידה הישראלית מדורדרת חוסמת קידמה אמיתית.
    אני רוצה אנרכיסטים נבואיים כמו משה ודבורה שישארו בבית, ויפסיקו להיות זרים כמו אלה היום. אני רוצה אידיאל והן עם לבדד ישכון. כמו שחייתי בתקופת גולדה הניפלאה אשכול ובגין הראשון. אני רוצה את האנרכייה התנכית העיברייה הלאומית של מודל המאה 21- מודל הנביאים ונביאות. אני רוצה את הנסיעות בזמן שלהם. נסיעות זוהר ויפעת אדמה זו. מה לה ולכהונת אהרון ברק והגמרא הגלותיים. התנך אנטי גלותי הוא כה זוהר ויפה . אני רוצה להיתחבר אליו דרך עינים של המאה 21. הוא ידע עליה ידע שאמריקה תישלוט ידע שהיא תידרדר ותחזיר את הפגניות האלילית.
    כל העולם מדורדר ממרומי אמריקה. לכו לראות את דיויד אייק הניפלא. אגב אני מציעה לו ללכת לפוליטיקה שם בבריטניה. הוא מבשר באמת את חדשות האמת שיציל את בריטניה מעצמה. רוחות משוגעות מיסתובבות בעולם כולו של הבל ושטות והיפנוט מכונתי אלילי. אמריקה הקימה את הפירמידה. מה שניקרא דיפ סטייט שדו סטייט , גלובליזם סיקריט סטייט נתנה לה את כל אוצרות העולם וגם את האופל הצד הזה. ואמרה לה לכי תישלטי על העולם. וככה נוצרה המכונה. כמה לעג וקלס ואלילות ושטויות. הגלובליזם הזה כולו לעג ושעשוע מכונתי אלילי מוחי. ומה יש במוח. בית משוגעים כל מחלות הנפש. על הגרוטאסקה והאבסורד הסוריאליזם והסאטירה .עכשיו היום אני מבינה את המילה התנכית אלילות ומזה עבודת אלילים. כל העולם מלא מימילה זו עבודת אלילים. כל העולם עובד את הבינה המלאכותית. שהוקמה על ידי הפירמידה שמלאה שעשוע ולעג לבני אדם. אם כי גם פנטזיה מדהימה.
    המסקנה שלנו לחזור לחקור את תלמוד דפי התנך. לנסות להבין מה הם אומרים ומה דורשים מאיתנו. לייצר פירמידה אחרת. שתחזיר אותנו הבייתה לדפים אלה. ותחבר אותם למאה 21 כדי לרפא מחלות רוח אלה. בראי הגמרא התנך שכלתני , בראי הנבואה התנך פנטסטי אדיר. ורפואה לעולם חולה באופן נורא. המכונה שולטת הפכה את כולנו לרובוטים . הטאראנסהומניזם שמלא בקונפליקטים. פנטזיה אדירה ונשמה עצובה. זה ריב עצום בתוכך. יבוא התנך ויפתור. אנחנו ושיבתנו, התשובה לקונפליקט האנושי הזה.
    אנו מחוייבים להשיב את עולם הנבואה. ליפעול להשבת תרופה זו. להחיות בחזרה את הזמן האבוד התנכי עליו מדברים נביאי ונביאות ישראל העיבריים הנוסעים בזמן. לפי המדיה הישראלית שאני כבר מיזמן איבדתי אמון בה , הכל יופי טופי מוצינו קוצינו. נורא מזכירה מאות סרטי אימה הוליוודים שראיתי. תמיד כימעט תמיד הם מתחילים בעשר הדקות הראשונות בפסטוראליה האידיאלית הזו. שכולה בדייה. ככל שהסרט מיתקדם הזיעה והאימה מיתפשטים. למה ככה המדייה מרמה את העם. לאן שאתה פונה הנוכלות. ביחד עם חוסר תיפקוד. זה הרי אומר משהו.
    אני רוצה שניתחדש כי עברו אלפיים שנה נוספות. ניראה לי אולי זו סיבת היתפוררות הכנסת הנוכחית. היא כבר לא מייצגת אימרה עיברייה , אלא שיפחה של הנרטיבים הגלותיים. היא לא שרה ולא יוכבד הנביאה. היא לא אברהם המודרני שידע באומץ להכיל להאמין עמוקות ולהיות ניבדל. היא בוודאי לא ולא משה נוסע בזמן, והתאום הנשי הניפלא לנו הנשים -דבורה הנביאה. הורי הם שניהם משה ודבורה. שהביאו לנו שיאי תיפארת מנהיגותית מושלמת, ועברו את המאה 21. אליהם מאמינה שכמוני נושאת. רוצה סולם של נוסעי זמן אלה. את הזמן האבוד שלהם. איך מקימים אותו לתחייה מה נידרש מיכולנו מהם הכלים. עם אידיאליסטי אכותי כמו שלנו רק ידרדר עוד ועוד בלי אידיאל. עצוב ליכתוב על זה. אבל עם פעימה תיקוותית בלב על האופק והפיתרון. אכן לא אלמן ישראל. כמה ניפלא נהדר. משמח את הלב . מנחם ואוהב. ללב מנחם ואוהב שמיצטער על דרדורנו ודרדור העולם. מה טובו אלוהיך ישראל.