ארגונים פלסטינים לאירופה: מסרבים לתנאי האוסר קשרים לטרור עבור מימון

עשרות ארגונים הנהנים מכספים אירופאים פנו לשגריר האיחוד והבהירו כי הם דוחים כל תנאי להעברת תקציב. השר ארדן: “קורא לאיחוד להפסיק את המימון”

מחבל מארגון 'החזית העממית' | צילום מסך

כמה עשרות ארגונים פלסטיניים, ביניהם כאלו המקדמים חרם על ישראל, פנו לאחרונה לנציג האיחוד האירופי בשטחי הרש”פ במכתב משותף בו הודיעו כי הם דוחים בתוקף כל ניסיון להתנות קבלת מימון מהאיחוד בהתחייבות להימנע מקיום קשרים עם ארגוני טרור. על פי המכתב, אותם ארגונים (הכוללים בין השאר את ‘אדמיר’, ‘אל חק’, ‘אל מיזאן’, באדיל ועוד) טוענים כי ארגוני טרור מוכרים כמו ‘החזית העממית’ וחמאס הם למעשה “מפלגות פוליטיות”, ומוסיפים כי הם לא מוכנים לשמש כ”שוטר” של האיחוד האירופי.

השר גלעד ארדן | צילום מסך

בתגובה, השר לנושאים אסטרטגיים גלעד ארדן שיגר אמש (שלישי) מכתב לשר החוץ של האיחוד ג’וזף בורל, בו הוא מבקש לחזק את ידיו “תחת מכבש הלחצים של ארגוני החרם” לשינוי הסעיף המדובר. ארדן קרא לאיחוד האירופי להפסיק לאלתר כל מימון לארגונים המדוברים. לדבריו, האיחוד האירופי צריך לדרוש מארגונים הזוכים למימון להיות שקופים לגבי אופן המימוש בכספי הסיוע: “אני מפציר בפניכם לשמור על תנאי המימון שהצבתם ולהימנע בכל תוקף מהעברת כספים לארגונים הקשורים לטרור”, הוסיף השר ארדן.

במכון NGO Monitor העוקב אחר פעילות ארגונים-לא ממשלתיים אמרו ל’מידה’ כי “במשך שנים אנחנו מסבירים לאירופאים שהכסף שלהם הולך לארגונים שקשורים ל’חזית העממית’, ורשת הטרור שנחשפה בשבועות האחרונים אשר חלק מחבריה תיכננו וביצעו את הפיגוע בו נרצחה רנה שנרב ז”ל הייתה הוכחה חותכת לכך. הסירוב של הארגונים הפלסטינים לגנות טרור והדחיה של תנאים לקבלת הכסף משאירים את הכדור בידיים של האירופאים. האיחוד האירופי צריך להחליט האם הוא באמת נאמן לקווים המנחים שלו עצמו כמו מאבק באנטישמיות ובהסתה, או שהוא ממשיך לממן ארגונים שמקדמים בדיוק דברים כאלה נגד ישראל”.

רשת הכספים והטרור

כזכור, לפני כשבועיים הודיע השב”כ על חשיפת רשת טרור הכוללת חמישים מחבלים שפעלה ביהודה ושומרון תחת ארגון ‘החזית העממית’. חברי הרשת תיכננו וביצעו בין השאר מספר פיגועי ירי באזור בנימין, וכמו כן שלושה מהם הוציאו לפועל את הפיגוע בו נרצחה רנה שנרב ז”ל באמצעות מטען החבלה שהוטמן בעין דני בחודש אוגוסט. במהלך מעצרי חברי הרשת נתפסה כמות גדולה של כלי נשק בנוסף לחומרים להכנת מטענים. בשב”כ פרסמו את שמות חלק מחברי רשת הטרור, כמה מהם בכירים בארגון ‘החזית העממית’ שעובדים או עבדו בעבר בארגונים לא-ממשלתיים הזוכים למימון מהאו”ם וממדינות אירופה. כמה מן החשודים בהשתייכות לרשת הטרור עבדו בתור מנהלי כספים באותם ארגונים, השתתפו בגיוס כספים ונהנו מגישה ואף משליטה בכספי הארגון, שהגיעו ממדינות כמו שווייץ, הולנד, צרפת, שבדיה, ספרד ואירלנד, כמו גם מהאיחוד האירופי ומהאו”ם.

לאחר מעצרם בחודש אוקטובר של שניים מחברי החוליה, וליד חנאתשה וסאמר ערביד, אמרה ל’מידה’ ליאורה הניג-כהן, חוקרת בכירה במכון NGO Monitor, כי המעצר חושף שוב את התופעה החמורה בה כספים זרים מממשלות אירופאיות ומסוכנויות שונות של האו”ם מגיעים בפועל לידי ארגונים הקשורים לטרור בדרכים שונות: “הכותרת של “זכויות אדם” מעניקה לארגונים האלה חסינות, והאירופאים מתייחסים אליהם כארגון אזרחי. אין שום שקיפות או בקרה, והכסף ממשיך לזרום למרות כל העדויות והממצאים”.

חברי רשת הטרור שנעצרו | דוברות שב”כ

על פי גורמי הביטחון, סאמר ערביד עמד בראש החולייה שביצעה את הפיגוע בו נרצחה רנה שנרב בת ה-17 ב-23 באוגוסט. על פי כתב האישום שהוגש נגדו, ערביד הכין את מטען החבלה והפעיל אותו וגרם למותה של רנה ולפציעת אביה ואחיה. בעבר נעצר ערביד מספר פעמים במעצרים מנהליים בשל מעורבותו בטרור, וריצה גם עונש מאסר של שנתיים וחצי בכלא הישראלי. על פי פרסומים שונים, בזמן מעצרו בחודש ספטמבר האחרון, ערביד עבד כמנהל הכספים של ארגון UAWC. כמו כן, בעבר עבד ערביד כרואה חשבון בארגון ‘אדאמיר’. על פי נתוני מכון NGO Monitor, ארגון UWAC היה בשנים האחרונות חלק מקבוצת ארגונים שקיבלה מענקים ישירים ועקיפים בסכומים של מעל ל-11 מיליון יורו ממשלות בלגיה, צרפת, גרמניה, איטליה, הולנד, נורבגיה וספרד. כמו כן קיבל הארגון סכומים גבוהים מסוכנויות וקרנות שונות של האו”ם. ארגון ‘אדאמיר’ קיבל מהאו”ם כמה מאות אלפי דולרים ועוד כ-3 מיליון יורו מגרמניה, אירלנד, דנמרק, שווייץ, נורבגיה, הולנד וספרד.

על פי כתב האישום שהוגש נגד חנאתשה, הוא עסק בהברחת נשק, פיגועי ירי נגד אזרחים, והיה חלק מהחולייה שרצחה את רנה שנרב ז”ל. בעבר בילה תקופות ארוכות במעצר מנהלי, ובאחד הדיונים בבג”ץ לגבי מעצרו הוגדר כ”פעיל בכיר בחזית העממית”. בהמשך הדיון מ-2005 נטען כי “להערכת גורמי הבטחון מיקומו של המשיב בהיררכיה והסיכון כי ישתלב בתפקיד בכיר בפעילות צבאית בארגון הוא משמעותי לאין שיעור”. וליד חנאתשה היה מנהל הכספים והתפעול בארגון ‘ועדות הבריאות’ (HWC) וחבר בהנהלתו. ביוני 2015 הכריז שר הביטחון על עמותת HWC בה עבד חנאתשה כהתאחדות בלתי-מותרת, אך למרות המשיך הארגון להנות מכספים זרים רבים. על פי נתוני מכון NGO Monitor, ארגון HWC קיבל בשנים האחרונות מעל ל-3 מיליון דולרים באופן ישיר או עקיף ממשלות בלגיה, ספרד ושבדיה, וכמו כן מהאיחוד האירופי. בנוסף קיבל הארגון מעל למאה אלף דולרים מקרן החירום של האו”ם.

אנטישמיות במסווה של ‘זכויות אדם’

כפי שדיווחנו ב’מידה’ בחודש ספטמבר האחרון, דו”ח של המשרד לנושאים אסטרטגיים חשף מקרים רבים של תעמולה אנטישמית בוטה שהופצה בידי פעילי תנועת החרם על ישראל (BDS) ברחבי העולם, תחת האצטלה של ארגוני “זכויות אדם” המביעים לטענתם ביקורת פוליטית לגיטימית על ישראל ומדיניותה.

הדו”ח נחשף באירוע בפרלמנט האירופאי בבריסל שנערך ביוזמת איגוד הארגונים היהודים באירופה (EJA) בראשות הרב מנחם מרגולין, ובו נשא השר גלעד ארדן נאום והציג חלקים מהדו”ח. לדברי ארדן, ההוכחות שהובאו בדו”ח מראות באופן חד משמעי שקמפיין ה-BDS הוא “קמפיין אנטישמי המובל על ידי תומכי טרור” אשר מטרתו העיקרית היא “חיסול רעיון המדינה היהודית”. השר קרא מעל הבמה בבריסל לחברי פרלמנט אירופאיים ונציגי ארגונים שונים שנכחו באירוע “לא לקחת חלק בשקר האנטישמי של ה-BDS, לא לתת לגיטימציה לגזענות ובטח שלא מימון”.

בדו”ח עצמו פורטו עשרות דוגמאות מהשנים האחרונות לתעמולה מבית היוצר של ארגוני ופעילי BDS, המציגות דימויים אנטישמיים מובהקים של יהודים וישראלים, במטרה לקדם דמוניזציה של מדינת ישראל. מחברי הדו”ח מחלקים את הדוגמאות המצוטטות בו לשלוש קטגוריות עיקריות: ביטויים אנטישמיים קלאסיים, שימוש מניפולטיבי בשואה ושלילת הזכות של יהודים להגדרה עצמית – כולן דוגמאות של ביטויי אנטישמיות בהתאם להגדרה של הארגון הבינלאומי להנצחת זכר השואה (IHRA). בנוסף, מצוטטת בדו”ח הצהרות מפי מנהיגים במדינות המערב וגורמים רשמיים אחרים הקושרים בין תנועת ה-BDS לאנטישמיות, ומוזכרת בו גם ההחלטה שאימץ הפרלמנט הגרמני בחודש מאי האחרון לפיה חרם על ישראל הוא סוג של אנטישמיות וקראה לאסור על מימון ארגונים או פרויקטים המקדמים קמפיינים דומים.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

9 תגובות למאמר

    1. מי מטומטם? הפלסטינים שמבקשים מימון לרצוח או האירופאים שמסכימים לממן?

  1. ישראל צריכה להעביר כספים ולתמוך בבסקים, בקטלונים, בקורסיקאים, באירים, בסקוטים ועוד.

  2. את כל זה ישראל מאפשרת בטמטומה הרב: ''לוחמה משפטית'', מסעות חרם, סנקציות, ודמוניזציה הגיב:

    ביקורת זו על מערכת המשפט מצטרפת למלחמה
    המשפטית שמנהלים הארגונים בישראל, שמטרתה
    היא שינוי המדיניות של ישראל באמצעות בתי-המשפט.
    ארגונים רבים, חמושים בכספי ממשלות זרות, פונים
    לבג״ץ ולערכאות נמוכות יותר בתביעות לשינוי מדיניות
    ישראל.
    ארגונים אלו אינם טורחים לבוא בשמה
    של ישראל ולהילחם לטובתה ברחבי העולם, לעתור
    לבית המשפט בשם נפגעי טרור פלסטיני או לטובת
    זכויות האדם של ישראלים שזכויותיהם נפגעו בידי
    הפלסטינים.

    להפך, עצם היותם ארגונים ישראליים
    המעלים ביקורת חריפה כנגד מדיניות הממשלה מקנה
    אמינות לטענותיהן ולגינוייהן של ממשלות זרות כנגד
    אותה מדיניות – ממשלות זרות שלא פעם עומדות
    מאחורי מימונם של הארגונים שהעלו את הביקורת
    הפנימית-לכאורה.

    ארגונים לא ממשלתיים מפרסמים “מחקרים”
    שבאמצעותם הם מנסים להכפיש את שמה של ישראל,
    לתקוף אותה בזירה הבינלאומית, ולהשפיע עליה לשנות
    את עמדותיה.

    בעוד רבים מן הארגונים הישראליים
    אינם רואים את עצמם בהכרח כאויביה של המדינה
    או כנציגי ממשלות זרות, פעילותם מנוצלת על ידי
    גורמים חיצוניים, ומהווה חלק נכבד מאסטרטגיית
    דרבן, שמטרתה העיקרית להילחם בישראל באמצעות
    “עצמה רכה”.

    אסטרטגיה זו גובשה בפורום הארגונים
    הלא ממשלתיים בועידת דרבן של האו”ם נגד גזענות
    שהתקיימה בשנת 2001 , ועידה אשר הפכה להיות
    במה מרכזית לאנטישמיות שבאה לידי ביטוי בניגוח
    ובדמוניזציה של ישראל.

    1500 הארגונים שהשתתפו בפורום הגו אסטרטגיה אשר
    באמצעותה יוכלו להיאבק לטובת האינטרסים הפלסטיניים
    בזירה הבינלאומית באמצעות השימוש בכלים האימתניים
    של “לוחמה משפטית”, מסעות חרם, סנקציות, ודמוניזציה נגד
    ישראל.

    ה”לוחמה המשפטית” שארגונים אלו
    מפעילים מתבססת בין השאר על דו”חותיהם, עבודתם
    ותמיכתם של ארגונים לא ממשלתיים בישראל, אף
    שלא כל הארגונים שאותם סוקר הדו”ח השתתפו
    בועידה, וחלקם אף קמו לאחר הועידה.

    ארגונים פלסטיניים ובינלאומיים כאל-חק, המרכז הפלסטיני
    לזכויות האדם ואמנסטי מציגים דו”חות אלו כאשר
    הם קוראים להעמיד לדין בכירים מישראל במדינות
    העולם – תוך ניצול של סמכות השיפוט האוניברסאלית
    במדינות אלו – בשל “פשעי
    מלחמה”, לכאורה.

    http://www.ngo-monitor.org/trojan_horse.pdf

  3. באמצעות ה”לוחמה המשפטית”, מקווים
    הארגונים שיוכלו להרתיע את ישראל במלחמתה בטרור,
    כמו גם להטריד את הבכירים
    הישראלים, לקעקע את כוח
    עמידתם, ולשבש את יחסיה
    הדיפלומטיים של ישראל.
    לאחר תום מבצע “עופרת
    יצוקה”, ארגונים אלו שוקדים
    על הכנת תביעות נוספות ברחבי
    העולם, והם אף הצליחו להביא
    לפתיחת משפט נוסף (פברואר
    2009 ) נגד בכירים ישראלים
    בספרד, בגין אשמת הריגתם
    של פלסטינים בחיסולו של
    בכיר החמאס, צלאח שחאדה, בשנת 22.2002

    http://www.ngo-monitor.org/trojan_horse.pdf

  4. הז‘רגון של שפת זכויות האזרח הפך מכשיר לדה-לגיטימציה של זכותם של היהודים להגדרה עצמית.

    במה שנקרא השמאל הקיצוני פורחים ארגונים שדוברים בשפת זכויות האזרח ומבקשים, לפי עדותם על עצמם, לדאוג לזכויות הפלשתינים.

    אחד מהארגונים האלה הוא עמותה בשם זוכרות. יש לשער שהשם בנקבה אף הוא מחאה בשם זכויות המדוכאות, נגד ההטיה העברית הזכרית הנהוגה.

    כך מסבירה העמותה את שליחותה: “עמותת זוכרות פועלת להעלאת המודעות של הציבור בישראל לנכבה, אסון החרבת היישובים הפלשתיניים וגירוש תושביהם ב-1948 אשר מושתק ואינו נוכח בנוף הפיסי והתרבותי של ישראל”.

    העמותה מאמינה שהנכחת הנקבה בשיח הישראלי “תאפשר התקדמות לקראת פתרון פוליטי צודק”.

    מהו הפתרון הצודק הזה לשיטת העמותה, וזה המאפיין של החוגים האופנתיים המכונים “שמאל רדיקלי”?

    ביטול המדינה היהודית הוא חלק הכרחי מפתרון צודק. במקרה של “זוכרות”, שיבת פליטי 1948 וצאצאיהם לתוך גבולות הקו הירוק הוא שלב הכרחי בדרך לצדק הזה.

    אי לכך ובהתאם לזאת ארגנו אנשי/אנשות זוכרות ותומכיהם/ן באחרונה כנס, שכותרתו לקראת שיבת הפליטים הפלשתינים.

    הכנס התמקם לו, ברוב אירוניה מודעת לעצמה, בבית ציוני אמריקה בתל אביב. וזאת אירוניה כפולה. משום שיהדות אמריקה – לאו דווקא ארגון ציוני אמריקה, שהוא אחד הגופים היותר ימניים במפה הפוליטית היהודית אמריקנית – מממנת חלק ניכר מהעמותות האלה וסבורה, לתומה, שהיא מקדמת את חזון השלום והדו קיום ( זוכרות ממומן על ידי אירופים דווקא).

    פילנטרופים בכל העולם קונים את המילים המכובסות, שמאחוריהן אג’נדה שאינה משתמעת לשתי פנים:
    חיסול המדינה היהודית.

    כמו אחיותיה בשמאל הרדיקלי, גם זוכרות היא מפגן של נרקיסיזם ואטימות מוסרית: גם מי שאינו ציוני יכול לשער ששיבת מיליוני פליטים לתוך ישראל תסתום את הגולל על חלוקת הארץ, ותוביל אותנו לנהר של דם נוסח בוסניה. בצד האדישות המוסרית המסווה כרגישות, ובצד האג’נדה מחרחרת המלחמה המתכבסת בלשון זכויות האדם, יש כאן גם מאמץ עצום המושקע באי ראיית האחר, מאמץ המוסווה כקשב לאחר, כמובן.

    דמוקרטיה ישראלית היא שיא הרוע

    האחר של השמאל הרדיקלי מופשט מפניו הממשיים ועליו מציירים לו אינטלקטואלים ישראלים את דיוקן עצמם: הוא רגיש מאין כמוהו לזכויות אדם, דמוקרט בכל נימי נפשו, שוחר שוויון שלום ואחווה. או במילים אחרות הוא השמאל הרדיקלי במערב.

    צריך לעצום עין, אם לא את שתיהן, כדי לומר לעצמך שהדמוקרטיה הישראלית היא שיא הרוע, ואם רק יהיו כאן 14 מיליון פלשתינים עם מיעוט יהודי בתוכם, ישכנו השלום, השוויון והצדק.

    מיעוטים בעולם הערבי, גם כשאינם נתפסים כאויב, גורלם רע ומר פי כמה מזה של ערביי ישראל. אם יש משהו שכל זה לא יקדם, הרי זה זכויות אדם.

    שפע מחכמי השמאל הרדיקלי באו ללטף את עצמם ולשאת דברים בכנס: חיים דעואל לוסקי מרצה, אוצר ופילוסוף, בני ציפר, עורך מדור תרבות וספרות בהארץ, עדי אופיר מאוניברסיטת תל אביב, ועוד.

    כל זה לא חדש, וכנסים כאלה יש אינסוף. זה הבון טון.

    אבל הפעם התוכניה צדה את עיני מפני שנתקלתי בכותרת הרצאתה של אריאלה אזולאי מרצה, תיאורטיקנית, אוצרת, לדברי התוכנייה, וכותרת הרצאתה שברה את שיאי הקיטש המוסרי אפילו בקנה המידה של הנרקיסיסטים הרדיקלים.

    היא קראה להרצאתה: “האם תסכימו לשוב”?

    אני מקווה שזה בא עם דמעה, פרח, קצת אפר על הראש, והציור ההוא של הילד הבוכה, שמוכרים בתחנה המרכזית.

    http://www.gaditaub.com/hblog/?page_id=307

    https://rotter.net/forum/gil/19982.shtml#33

  5. תזכורת: אהרון ברק למנכ''ל עדאלה: ''אתה צריך להיות שופט בעליון' הגיב:

    אהרון ברק למנכ”ל עדאלה: ”אתה צריך להיות שופט בעליון’
    https://rotter.net/forum/gil/23911.shtml
    פורסם – 17.3.12

    ***

    הסקופ הזה נחשף ע”י מנכ”ל NIF, במסגרת מסע ההתגוננות של
    ארגון השמאל הזר – “ניו ישראל פונד” (הקרן לישראל חדשה)
    כנגד האשמתו בתמיכה בארגון “עדאלה”, שרודף אחרי
    קציני צה”ל בעולם ושולל את קיומה של מדינת ישראל כמדינת
    הלאום של העם היהודי.

    הקרן לישראל חדשה ( הקרן החדשה לישראל) תומכת מזה שנים
    ב”עדאלה” ובמנכ”ל חאסן ג’בארין שהיה פעיל בתכנית המשפטנים
    של הקרן כעו”ד מתחיל.

    לאחרונה, בעקבות השבחים שנתנה שופטת בית המשפט העליון, איילה פרוקצ’יה,
    לארגון “עדאלה”, (“אני חשה כאילו אנחנו מכרים וידידים ותיקים”) התעורר מחדש
    המסע הציוני כנגד הקרן הזרה שתומכת באוייבי ישראל שפועלים
    להחרמתה וביניהם ב”עדאלה”.

    דניאל סוקאץ, מנכ”ל NIF (שתי”ל), מגלה שלא רק פרוקצ’יה שיבחה
    את “עדאלה”, אלה גם אהרון ברק.

    מתברר שאנשי NIF הנם בני בית בבנין בית המשפט העליון ולא רק
    נשיאת פורד היתה שם, עם הנהלת הקרן, אלא שבמסגרת סיור בישראל
    למשלחת של פעילי הקרן מארה”ב, נערך גם סיור בבית המשפט הגבוה לצדק.

    ואין אדם מתאים יותר להנחות את הסיור מאשר הערבי שרודף אחרי
    קציני צה”ל, חאסן ג’בארין, מנכ”ל “עדאלה”.

    סוקאץ חושף שבמהלך הסיור הם פגשו את אהרון ברק במסדרון וזה
    שיבח את ג’אבארין ואמר לאנשי NIF:

    ” על ג’בארין לכהן בבית המשפט העליון”

    Barak greeted Jabareen, and told the group that one day he, Jabareen, ought to serve on the High Court

  6. כרגיל היהודים מעודדים אנטישמיות ואז בוכים: אג'נדה האשימה את צה''ל בביצוע טבח - נותנת חסות לכנס העיתונות הגיב:

    אחד מנותני החסות והשותפים המרכזיים ב”כנס אילת לעיתונות – 2010″
    הנו ארגון שמאל קיצוני, שהוקם ע”י הקרן לישראל חדשה (הקרן החדשה
    לישראל) בתמיכת קרן פורד.

    מדובר במרכז לאסטרטגיה תקשורתית “אג’נדה”, שהינו אחד משני משרדי
    היחצ”נות המרכזיים של הקרן לישראל חדשה (השני הינו “בן אור תקשורת”
    שהיה גם שותף בהקמת “אג’נדה”)

    מה אנו יודעים על “אג’נדה”?

    מתוך האתר

    “.. אג’נדה, מרכז ישראלי לאסטרטגיה תקשורתית הוא ארגון ללא כוונת רווח שהוקם בשנת 2003…”

    “..אג’נדה הוקמה בתמיכת קרן פורד ובייסוד משותף של ארגון שתיל וחברת בן-אור תקשורת…”

    “..אג’נדה שמה למטרה להשפיע על סדר היום הציבורי ועל תהליכי קביעת המדיניות באמצעות קידום
    נושאים לשינוי חברתי בזירה התקשורתית באופן מתוכנן ויזום…”

    “..אג’נדה רואה חשיבות עליונה לכינונו של שיח ציבורי חדש, בו יישמעו קולות אחרים ויינתן מקום
    מרכזי לנושאים כמו שוויון, זכויות מיעוטים, צדק חברתי, כלכלי וסביבתי, בריאות וזכויות אדם…”

    מנכ”ל “אג’נדה”, הנה אשת השמאל הקיצוני, ענת סרגוסטי, שאף תשא דברים
    במושב הפתיחה של כנס העיתונות באילת.

    מי היא ענת סרגוסטי?

    מתוך ויקיפדיה :

    בתחילת דרכה העיתונאית הייתה סרגוסטי צלמת בעולם הזה. בין היתר התפרסמה כשבאמצע המצור שהטיל צה”ל על ביירות במלחמת לבנון הראשונה הגיעה (ביחד עם אורי אבנרי ושרית ישי) לביקור וראיון אצל יאסר ערפאת הנצור. הפגישה, שעצם קיומה הוגדר בזמנו כעבירה פלילית, הייתה הראשונה של ישראלים עם ערפאת.

    נוסף על כך:

    ענת סרגוסטי חתמה יחד עם נעמי חזן (נשיאת הקרן לישראל חדשה) על מכתב
    ה”שחיטה” המפורסם. במכתב, שהתפרסם יום אחד בלבד לאחר תחילת מבצע
    “עופרת יצוקה”, מואשמים מדינת ישראל וצבא הגנה לישראל בביצוע טבח
    בחפים מפשע.

    מעניין אם דב יודקובסקי, יעקב אחימאיר, דן מרגלית, ישמחו לקבל
    פרס מפעל חיים גם מענת סרגוסטי, שמאשימה את חיילי מדינתה
    בביצוע טבח, ובעקיפין גם מנעמי חזן, נשיאת NIF (שהנו הארגון
    שייסד את “אג’נדה”), שחתמה אף היא על מכתב ה”שחיטה”.

    https://rotter.net/forum/scoops1/38927.shtml

  7. ג’ראלד שטיינברג ואן הרצברג | אשליית הצדק הבינלאומי

    נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, סבור כי לישראל תצמח תועלת אם תצטרף כחברה לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC), שבו תוכל להיאבק למען עמדותיה; מאמר המערכת של “הארץ” (“להצטרף לבית הדין”, 6.1) מחרה מחזיק אחריו וטוען, כי הצטרפות כזאת “תציב את ישראל בצד האומות הנאורות”. על פי ההיגיון הזה אפשר גם להוסיף ולטעון, כי ישראל שגתה כשסירבה לשתף פעולה עם ועדת גולדסטון, שפעלה מטעם מועצת זכויות האדם של האו”ם, ועם הליכי בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) בעניין גדר ההפרדה.

    אף כי ברור שמניעות אותו כוונות טובות, בפועל – קו המחשבה הזה אינו אלא איוולת. הדומיננטיות של המדינות האיסלאמיות והלא דמוקרטיות במערכת הבינלאומית, והפוליטיזציה של הגופים הנ”ל, הן ערובה לכך ששום צדק לא ייעשה כשזה נוגע לישראל או אפילו למדינות נאט”ו. במוסדות שהשחיתות המוסרית פשתה בהם המשפט הבינלאומי וזכויות האדם נהפכו לנשק פוליטי.

    האופן שבו טיפל בית הדין הבינלאומי לצדק ב-2004 בתביעה נגד גדר ההפרדה, שמקימה ישראל, הוא דוגמה מאלפת לכך. התביעה נולדה בעצרת הכללית של האו”ם, ביוזמת הליגה הערבית וארגון המדינות האיסלאמיות. ארגונים בעלי עניין, המקבלים מימון אירופי, כמו “בצלם” – בעזרתם של ארגונים לא ממשלתיים כאמנסטי אינטרנשיונל ו-Human Rights Watch – מילאו תפקיד מרכזי במהלך הזה.

    משפטנים מומחים מתחו ביקורת חריפה על בית הדין, שפעל על פי מנדט פוליטי שנקבע-מראש של האו”ם. בחוות הדעת שהוציא שלל בית הדין את זכות ישראל להגנה עצמית ולא ביטא כל סימפטיה לקורבנות הטרור. הניתוח המשפטי הפשטני שיקף את השפעת הליגה הערבית והארגונים הפוליטיים הלא-ממשלתיים. המניפולציה הפוליטית של ההליך המשפטי חתרה למעשה תחת שלטון החוק ולא עודדה את אכיפתו.

    בעיות דומות מאפיינות את התנהלותו של בית הדין הבינלאומי הפלילי. חוקתו של בית הדין בהאג נוסחה סופית ברומא ב-1998, והעניקה לו מנדט לדון ברצח עם, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה. בית הדין החל לפעול ב-2002. הטענה שלפיה הוא נהפך ל”בית דין אפריקאי”, המאפשר לדמוקרטיות מערביות לחמוק ממשפט, איננה מוצדקת. בית הדין נועד להוות מוצא אחרון לדיון בפשעים הגרועים ביותר, ורק במקרים שבהם אין מתקיים משפט הוגן בבתי הדין הלאומיים.

    בתחילה תמכה ישראל מאוד ברעיון הקמתו של בית דין בינלאומי, אלא שבמהרה “נחטף” בית הדין על ידי כוחות לא דמוקרטיים. משטרים ערביים ואיסלאמיים הצליחו לשנות את חוקתו באופן שתגדיר את הפעילות ההתנחלותית של ישראל כפשע בינלאומי, בעוד שטרור אינו מוגדר בה כעבירה. פוליטיזציה גלויה זו כפתה על ישראל למשוך את תמיכתה מבית הדין.

    בעקבות מבצע “עופרת יצוקה” לחצה הרשות הפלסטינית על התובע של בית הדין, לואיס מורנו-אוקמפו, לפתוח בחקירה נגד ישראל, זאת אף ש”פלסטין” איננה מדינה ומעשה כזה מהווה הפרה בוטה של אמנת בית הדין. מורנו-אוקמפו הודה שפעל עם הליגה הערבית בעניין זה. גם המרכז הפלסטיני לזכויות האדם (PCHR), הממומן בעיקר על ידי ממשלות אירופיות, אמנסטי ו-HRW מעורבים בעניין. המדובר באותם חברי הליגה הערבית, שהציעו מקלט לנשיא סודאן, עומר אל-בשיר, המואשם ברצח עם.

    האיזון העדין שפיתח אהרן ברק בתורת המשפט הישראלית, בין שמירה על זכויות אדם לבין צורכי ביטחון, לא זוכה לשום כבוד בקרב חברות הליגה הערבית והארגונים בעלי בריתה, שלתביעותיהם הפוליטיות מוסדות בינלאומיים אינם מסוגלים להתנגד. השתתפות בדיוני ה-ICJ, או שיתוף פעולה עם גולדסטון, לא היו משנים דבר. כל מידע שישראל הציעה בעבר נתקל בזלזול או עוות, כדי שיתאים למסקנות שנקבעו מראש.

    סירוב לקחת חלק בפרודיה משפטית מסוג זה אין משמעותו שישראל אינה רגישה למשפט הבינלאומי או לזכויות האדם, או שהיא מנסה לחמוק מחקירה וביקורת. רחוק מכך. בית המשפט העליון בישראל הוא מהמובילים בכל הנוגע לדבקות במשפט הבינלאומי, ואף חסיד של שמירה על זכויות האדם. ואולם, הטענה שישראל תוכל להשיג השפעה כלשהי בגופים שבהם למשטרים לא דמוקרטיים יש עוצמה מופרזת, מבוססת על תקוות שווא המתעלמת מהמציאות העגומה בתחום זה.

    פרופ’ שטיינברג מאוניברסיטת בר-אילן הוא נשיא NGO Monitor; עו”ד הרצברג היא היועצת המשפטית של הארגון.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1142804.html

    תגוביות:

    1.Justice Barak has lost his mind. This is NOT a fair court