מסע הרדיפה המתמשך של המשפטנים נגד הימין ושכרון הכוח של הפקידים גרמו לכך שהבחירה האמיתית בקלפי תהיה לגבי זהות מחזיקי הכוח והסמכות במדינה
התקינות הפוליטית חייבה עד לא מזמן להוסיף מילות תואר שקריות כל פעם שהוזכרו מושגים כמו האסלאם ("דת שוחרת שלום"), תועמלנים מהשמאל ("אנשי רוח") או אביחי מנדלבליט ושי ניצן ("אנשים ישרים"). במציאות, שני 'שומרי הסף' האלה מהווים בורג מרכזי במכונת ההפיכה השלטונית המאיימת להרוס את הדמוקרטיה הישראלית. לא בדיוק סימן לאנשים ישרים.
הפרדוקס הראשון הוא שאדריכלי ההפיכה מציגים את עצמם דווקא כהתגלמות הדמוקרטיה למרות שמטרתם הייתה כתובה על הקיר לפחות מאז 2006, אז המשנה ליועמ"ש דינה זילבר ביקשה בספרה "להעביר את מרכז הכוח השלטוני מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה". על בסיס זה היא הורשתה לנאום בכנסת נאומים פוליטיים, כאילו הכוח השלטוני כבר שייך לה בזכות. העברת השררה מתבצעת בגלוי בתקופתנו והיא שאלת השאלות לגבי עתידה של ישראל כמדינה דמוקרטית. רק לפני שבועיים, מועצת חכמי הסבירות סיימה את דיונה על זכותה לשלול מהעם את בחירת מנהיגיו. החוק בנדון ברור כשמש, אולם המועצה פסקה שהיא אכן רשאית להחליט במקום העם, במועד המתאים.
הפרדוקס השני הוא שניסיון ההפיכה נובע דווקא מהצלחת מדיניות נתניהו בכל תחום ותחום. כאשר אי-אפשר היה להביס אותו בקלפי, נדרשה קודם כל הכפשה אישית עיקשת. אבל הייתה להם בעיה: התנהגותו האישית של נתניהו היא גם טובה מאד, וקשה לתפסו בעבירה על החוק. אין מנוס אלא להמציא עבירות לפי מתכונת ערמומית כדלקמן:
א.עבירות שמעולם לא יוחסו לאיש (לא בארץ ולא בחו"ל) פוברקו עבור אחד ויחיד. אי אפשר שמישהו לא ייפול במלכודת אם העבירה נתפרת במיוחד עבורו. (מעניין שבארה"ב מתרחש בימים האלה תהליך דומה. ההבדל הוא ששם היוזמה היא של מפלגה מובסת ומתוסכלת, ובארץ, גרוע מכל, המזימה היא של מערכת משפט פולשנית).
ב.הדלפות בלתי פוסקות כדי להזין את תעשיית השקר של רוב אמצעי התקשורת, ובעיתויים מחשידים כדי לגרום לתדמית שלילית בתקופת בחירות. גם בנקודה הזאת עומדת בעינה ההקבלה עם ארה"ב.
ג.התקפות חוזרות על משפחת ראש הממשלה כדי לגרום לו לוותר או לחדול מלתפקד (צעד זה לא הביא בחשבון שיש אנשים שאפילו בתפקוד חלקי טובים הרבה יותר מגמדי המוסר החפצים להחליפם).
כאשר ההפיכה בעיצומה, הצהיר פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן שנמאס לו להתייחס לתיקי נתניהו, דהיינו שהישראלים חייבים לשתוק מול שנות טלטול המדינה ובזבוז משאביה, ובשתיקתנו לא נפריע לפרישתו הרגועה של הוד מלכותו. המפלצת שניצן ומנדלבליט הולידו באמצעות שיטות חקירה פסולות ואיומים על "עדים" כדי שישקרו נגד אויבם ומשפחתו, היא מפלצת חיה ובועטת, והיא תמשיך לכרסם את הדמוקרטיה עוד שנים רבות. אבל העיקר ששי ניצן עייף מלדבר על זה. באחד מנאומיו הפוליטיים האחרונים, חזר ניצן מספר פעמים על הביטוי "הפיכה שלטונית" כאילו רק בחזרה המיתממת הזאת הוא מפריך את ההאשמה המבוססת.
על מה הבחירות הבאות
עוד ועוד אנשים מודעים לכך שהפקידות שואפת להחליף את רצון העם. מטבע הדברים, הפקידים-פוליטיקאים האלה לא מציגים את עמדתם כאופציה, אלא כאמת מדעית מולה הבוחר חייב להיכנע ולא להפריע בשאלות, הרי נמאס להם להסביר. אגב, סדר היום המדיני שלהם לא ברור, דווקא כדי שלא נדון עליו. האם מדיניות החוץ של נתניהו מוצלחת? האם מדיניותו הכלכלית מועילה? תיירות? מדיניות החלל? תשתיות? לא אלה העניינים של הפקידות הדוהרת לשלטון, אלא רק השאלה מי בעל הבית כאן: העם הריבון או המיעוט הנאור.
ובכל זאת לא קשה לנחש איך הפקידים האלה מצביעים בקלפי, כפי שהיה קל להבין גם במקרה של מי ש"זיהה תהליכים", דהיינו איש צבא המתיימר להיות סוציולוג, שעמד להצטרף למפלגת שנאה שכל המסר שלה הוא שישראל קורסת בגלל הנהגתה המושחתת – ואין צורך להוכיח או להיות קצת יותר ספציפיים. דברי ביטול יספיקו מולנו האספסוף.
הם מוכנים להודות בעובדה המצערת שאמון הציבור בהם נפגע, אך ממהרים להאשים בכך את נבחרי העם, אלה שלא מרשים לפקידות לשלוט. כאשר מישהו כמו שר המשפטים הנוכחי יעז סוף סוף לשים את הפקידים במקומם באמצעות רפורמה רחבה במערכת המשפט, כבר קראנו שהתחילו לתפור לו תיק משטרתי. המסקנה: הבחירות הבאות חיוניות כי התמונה ברורה מתמיד. העם מתבקש לאשר את ריבונותו לפי השיטה הדמוקרטית, או לחלופין לאפשר המשך העברת הכוח לדרג הממונים שלא נבחרו.
בבחירות הבאות, גם שאלות כגון המשך הדרך המוצלחת שהעלתה אותנו למועדון המדינות המובילות בעולם יהיו משניות. הבחירה האמיתית היא בין המוקדים המועמדים לשאת את מרכז הכוח השלטוני: בין העם ונבחריו לבין האליטה הדעתנית. ניצחון נתניהו יהיה ניצחון ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לחלופין, שני העקרונות האלה יוחלשו אם תנצח מפלגת בג"ץ, הנתמכת על ידי קבוצות רבות שהביביפוביה היא מצען ואין בלתה.
ד”ר גוסטבו פרדניק הוא חוקר בתחום הפילוסופיה היהודית והאנטישמיות ומחברם של מספר ספרים בנושא. ספרו האחרון עסק בטבעה של היודו-פוביה.
אכן העם במילכוד ואין מנהיג בישראל.
נתניהו לא יעשה כלום כפי שלא עשה כלום בנושא. וגם לבחירות הקרובות הוא לא הצהיר כלום.
וגנץ בטח לא יעשה כלום
לא זה נושא הבחירות. השמאל היה רוצה שזה יהפוך לנושא הבחירות, משום שקיימת רתיעה קמאית מפני פגיעה בבית המשפט. הנושא הוא: קואליציה ימין דתיים או שמאל ערבים. כך גם מוצגים הגושים היום בתקשורת. מי שמעדיף את הערבים על הדתיים יצביע לשמאל. מי שמעדיף את הדתיים על הערבים יצביע לימין. אבל זהו הנושא, כל השאר זה ערפל ובלבול ראש. אחרי הבחירות זה מה שיעמוד מולנו, שלטון שמאל ערבים או ימין דתיים.
דוקא הפעם כן!!!!
ההפיכה נגד ראש הממשלה של ישראל בנימין נתניהו
מומחה המשפט האמריקאי ארתור פרגסון: תזמון התביעה לקראת הבחירות הראשונות נעשה באופן מאוד ערמומי. שלושה כתבי האישום נגד בנימין נתניהו תיק 1000 2000 ו4000 . לגבי מנדנבליטו: לא בטוח שהיותו בעבר תובע צבאי הכשיר אותו לתפקידו הנוכחי וכמו כן לא בטוח שקרא את כל כתב האישום.
הבעיה הראשונה שהישראלים מתמודדים אתה הוא אורך כתבי האישום אישום האורך 93 עמודים. כדי לקרא את הכל, צריך להיות מקצועי. זאת בשילוב ההודעה של התובע שישנם 333 עדים. אנשים לא יוכלו להגיע לעיקרי הדברים. זה מיועד לחנוק את האוכלוסיה הישראלי, את המצביעים, ולחנוק כל אדם בתקשורת הרוצה לנתח בהגינות, ולחנוק את ראש הממשלה. מכל הערכה הוגנת כיון שהיא חבויה בערמה זו שלזבל. כמות עצומה של גיבובים, רובה לא לענין. צריך לברור את העובדיות מהדמיון, את החוק מהדעות. מסמך זה מלא בדפיקות על החזה, שפה רגשית התיפחות מוסרנית.
כתב אישום 1000 – אי יושרה עשה טובות תמורת מתנות. אך אין אישום לגבי טובות שראש הממשלה עשה אלא רק קיבל מתנות. מלבד מתנות ממלצ'ן מעוד אדם מאוסטרליה פוקר שגם לו נתניהו לא עשה טובות. תיק 1000 בקשר ליושר לאי אמון. קיבל מתנות אך אין טובות הנעה גם לא ניסתרות אותן לא חילק. בכתב האישום הוא נוסף כיון שכך מתקבל הרושם שראש הממשלה קיבל המון מתנות. כתב האישום לא היה נוסף עוד אדם אילו מילצ'ן לבדו סיפק שוחד. אין שום עדות לכך שראש הממשלה עשה את מה שהוא מואשם לגביו וגם אילו עשה, מה בכך? כל זה נעשה כדי לתדלק את האישום בפרטים רבים כדי להסתיר את האמת בכמות מילים.
כתב אישום 2000 – הפרת אמון ארנון מוזס רצה עזרה מהכנסת ואת תמיכת ראש הממשלה לסלק את המתחרה העתון "ישראל היום". לכן הציע לראש הממשלה אשר בעצת עורך דינו הקליט את הנאמר, כתבות אוהדות בתמורה לחקיקה נגד ישראל היום. מי שמתכוון לבצע עברה איננו מקליט את המתרחש ואיננו נועץ בעורך דין. בכל מקרה זה איננו שוחד לפחות לא בכל העולם החושפי אינו נחשב כשוחד, למרות שהיועץ מאשים כך והוא אינו מאשים את הפרקליטות שלה קשרים ענפים עם העתונות שרק מצדדת בפרקליטות ולעולם אינה מעבירה ביקורת עליה. נתניהו לא העביר כל חוק לבקשת ארנון מוזס (הבעלים של ידיעות אחרונות). היועץ המשפטי טוען שראש הממשלה אשם בהפרת אמון בגלל שלא אמר למוזס לחדול. אם מקליטים הרי זה סותר להפסיק את המתרחש.
כתב אישום 4000 קבלת שוחד מאשים את ראש הממשלה במיוחד למרות שאין עדות שאי פעם קיבל או הסכים לקבל שוחד. זהו הסעיף החלש מכולם המצב עוד יותר גרוע מזה כיון שישנן ראיות לכך שהוא לא הסכים לשוחד – כלשון התביעה, משום שכאשר הוצגה בפניו הצעת השוחד בתיק 2000 הוא אמר לא אי אפשר לעשות את זה כלומר לא הסכים. ראש הממשלה לא לקח שוחד בשום זמן בשום צורה ובשום מקום. רק לפי התביעה זהו שוחד שבארצות אחרות אינו נחשב לשוחד. היועץ אינו יכול להסתיר את חוסר יושרתו. ——————————
הממצאים הפוכים, הם מזכים. כאשר הוצע לנתניהו מפורשות לקבל טובה בעבור טובה, הוא לא הסכים..בעקרון מה שעשו אם התנהלו בדרך של תן וקח מול כתבים מו"לים הרי שזה דבר שגרתי בארצות חופשיות והתביעה הפכה זאת לפלילי. אפילו לאור הטיעונים הגרועים ביותר אלו אינן עברות ולא פשעים. לאור החוק הישראלי ולאור העובדות התביעה נזקקה ל 333 עדים כדי להציף את בית המשפט כפי שהציפו את הציבור הישראלי, כפי שהציפו את התקשורת העוינת לחלוטין כלפי נתניהו עם מספיק דובדבנים שנבחרו בשורה אחת שפה רגשית מאוד עם הצהרות הדומות לאלו של עוגיות מזל, אודות צדק ושיויון והצהרות אחרות שיגרמו לאנשים לומר שמשהו קורה האיש חייב להיות נוכל.
באמריקה תביעה כזו לא תקודם. פרגסון כשהיה תובע לעולם לא היה מביא מקרה כזה. זוהי תועבה. לא רק שזה לא הוגן אלא גם לא צודק בדברים היסודיים ביותר שהאומה היהודית רואה כהכרחי. הנביא מיכה הגיד לך מה טוב ומה ריבון עולם דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך. כתבי אישום אלו אינם עושים צדק, אינם מספקים רחמים ואין בהם צנעה. ב 93 העמודים יש ההפך הגמור. ראו מה זה עשה לפוליטיקה בישראל על כל הסערה שזה יצר. עכשיו צריכים ללכת לבחירות השלישיות. האם יש ספק שזה כוון על ידי היועץ המשפטי אשר מסיבות שלו רצה למנוע מנתיניהו להבחר שוב, כדי להדיחו. אין שום פיקוח על היועץ המשפטי. הפיקוח היחידי הם אנשי ישראל שיכולים להסתכל על זה ולדרוש מהעתונאים והמנתחים שיקראו את זה, יסתכלו לעומק וכך ינתחו את האמור. אנשים יבינו איזו אחיזת עיניים זאת.
שפת כתב אישום 4000 מטרידה מאוד, מזכירה את ג'יימס קומי ראש האף בי אייר הכל מכונה שן בוטה. ראש הממשלה רצה כתבות לטובתו, קיבל אחיזה חריגה מאוד. זו היתה סטייה קיצונית על המחלוקות בפוליטיקה, נתניהו חצוף מרגיז את הממסד. היחסים בין ראש הממשלה לאלוביץ היו חריגים בוטים. התביעה הינה חובבנית מזכירה מיקי מאוס. בנוסף לאורך המסמכים ב333 עדים כל אדם שנתניהו אי פעם דיבר איתו. זהו נסיון לשרוף את נתניהו להוציאו מהמשרה, להפיל עליו משא כבד כדי שלא יוכל לתפקד.
http://www.youtube.com/watch?v=uMSILOLwd8A ללא תרגום לעברית
http://www.youtube.com/watch?v=31WzjK5guCU עם תרגום לעברית
The Coup Against Benjamin Netanyahu
לצערי את צודק 100% !
נראים רמאים במלוא מובן המילה.
החיצוניות מעידה על הפנימיות שלהם.
המאמר מציג טענה לא נכונה כאילו השליטה נתונה או בידי נבחרי הציבור או בידי הפקידות והמשפטנים. מדינאים ואישי ציבור חזו את הבעיה והפתרון שיישמו היה הפרדת רשויות עם תחרות מובנית ובלתי מוכרעת בין שלושת הקדקודים של הרשות. נקודת האיזון בין הרשויות נעה בתוך המשולש לפי הלכי הרוח והזמן, פעם קרובה יותר לקדקוד אחד ופעם לאחר. הבחירה שלנו מנסה להסיט את נקודת האיזון כל אחד לפי בחירתו. כך שלא כמו תוצאה של בחירה אישית, אין כאן ניצחון מלא של אף צד וטוב שכך.
ההבעיה היא שאין באמת ההפרדת רשויות אמיתית, מכיון שבית המשפט לא מפסיק להיכנס לטריטוריה של המחוקקים.
בנוסף לזה, גם אם היתה הפרדת רשויות, מה זה היה עוזר אם הפרקליטות רוצה ליצור כתב אישום שמתבסס על כלום בתקוה שבית המשפט, מכיון שגם לבית המשפט יש אג'נדה.
נראה שלא הבנת עד הסוף את עיקרון הפרדת הרשויות. הוא נסמך על כך ש:
א. העם הוא הריבון ולכן המחוקקים, שנבחרים על ידי העם, הם שמובילים את המדיניות ואת החקיקה.
ב. בית המשפט מפרש את החוק, אבל לא קובע הלכות וחוקים בעצמו ובטוח שלא מבטל חוקים כאשר סמכות זו לא ניתנה לו.
ג. מבוצעת הפרדה של ממש ברשויות. היועמ"ש הוא לא נציג בג"ץ בממשלה אלא נציג הממשלה מול בג"ץ. תפקידו לאפשר לממשלה לקיים את רצונותיה ומדיניותה למרות התנגדויות מערכת המשפט. כך גם המשנים ליועמ"ש שמשרתים את נבחרי הציבור בתפקידם כמובילי רצון הרוב.
ד. הפרקליטות היא חלק מהרשות המבצעת ולא חלק מהרשות השופטת. לכן היא צריכה לעקוב אחר מדיניות הממשלה והשר ולא לטרפד אותם או להביע דעה עצמאית.
ה. נבחרי הציבור הם שאמונים על המינויים של הפקידות באופן מלא, כי הם גם אלו שיוחלפו על ידי העם אם כשלו במדיניותם. הפקידות והמשפטנים מנסים להצר את צעדי נבחרי הציבור בכל דרך ולא מאפשרים להם לקיים מדיניות.
ו. זו לא זכות אלא חובה של הכנסת לקיים ועדות שעוקבות אחר פעילות הרשויות האחרות. הועדות גם יכולות וצריכות להיות "נשכניות" ועם יכולת להקים ועדות חקירה כל התנהלות לא ראויה של משפטנים ושל המשטרה. כל הגורמים האלו צריכים לעמוד תחת ביקורת הכנסת ולא להיפך, כי הכנסת עומדת תחת ביקורת העם והם לא. ביקורת העם עליהם היא הכנסת עצמה.
התכוונת, מר פרדניק,שנושא המשפטיזציה צ-ר-י-ך להיות נושא הבחירות, אכן נכון!
אך כרגע זה נראה יותר כמשאלת לב. כי הרצון נשמע יותר ע"י הפובלציסטים. במפלגת הליכוד, מפלגת השלטון, אוחנה נראה כרגע כלוחם יחיד, ויו"ר הכנסת שנגרר לשם נקודתית.
וכמו שהליכוד עשרות שנים לא ראה את הנולד, לא נראה, שהבנה שתבשיל המשפטיזציה הקדיח, הובן שם יותר. (למרות כתבי האישום של נתניהו)
עד המהפך ב-1977 הרגישו בשמאל שהשלטון בידיהם לנצח. עם עליית הליכוד לשלטון ב-1977 הבינו שם שהרעיון הדמוקרטי מאיים עליהם ולכן בנו לעצמם – בעזרת מימון של אויבי ישראל – שלוש רשויות שליטה שאינן נבחרות אלא רומסות את הדמוקרטיה:
הרשות המחוקקת – "אנשי הרוח", הקובעים נורמות חברתיות ומדיניות וקובעים מה ראוי ומה לא
הרשות השופטת – התקשורת, החורצת גורלות ופוסקת מי מהאזרחים אשם ומי זכאי
הרשות המבצעת – מערכת המשפט ובעיקר בג"ץ, הקובעת בפועל מה ייעשה במדינה ורומסת את עמדת הכנסת והממשלה, בגיבוי אנשי הרוח והתקשורת המאתרגים אותה.
את שלוש הרשויות האוליגרכיות הללו מכנים בשמאל "דמוקרטיה".
בשנים האחרונות החתרנות של השמאל ניזונה מקרנות של אויבי ישראל בחו"ל כמו קרן פורד, קרן וקסנר והקרנות של סורוס ושל האיחוד האירופי. מנהיגי ימין שלא פועלים לפי ההנחיות של שלוש רשויות השמאל האנטי-דמוקרטיות – השמאל דואג להכניס אותם לכלא (בגין עבירות קלות), ואם הם צדיקים – השמאל דואג לעשות להם רצח אופי כדי להפיל אותם או לגרום מראש לאי היבחרותם, כמו התיק שתפר היועץ המשפטי בן יאיר לשר המשפטים יעקב נאמן כדי לסכל את מינויו לשר המשפטים והתיקים שתפרו לרפאל איתן, אביגדור קהלני, גל הירש ויואב גלנט.
לעומתם, אנשי השמאל המעטים שטופלו על ידי מערכת החוק היו מושחתים גמורים וידועים, ורוב העבריינים אנשי השמאל זכו להגנת התמנון עוקף הדמוקרטיה, ביניהם: משה דיין (גניבת עתיקות), שמעון פרס (תרומות אסורות), ברק (מימון עמותות), יאיר לפיד (שוחד לנוני מוזס וקידום החוק של מוזס לסגירת "ישראל היום" תמורת סיקור אוהד למפלגתו של לפיד), איתן כבל וציפי לבני (קידום החוק של נוני מוזס לסגירת "ישראל היום" תמורת סיקור אוהד).
ומה אתה עשית בנדון חוץ מלכתוב טוקבקים?
לזרוע ריב ומדון בין איש ואחיו
לא הצליח גם לא ניסה.
אכן יש להגדיל את : "ואהבת לרעך כמוך".
את אלה שרוצים להשמיד את ישראל יש להדיח מהכנסת בהקדם האפשרי.
כל הכתוב סמאמר נכון. רק חייבים להדגיש שפשעי המימסד המשפטי אינם מתמצים רק בחיסול הדמוקרטיה. הםלא פחות מסוכנים מתוך שהם פועלים לחיסול מדינת הלאום היהודי, לחיסול הציונות, לחיסול שלאון החוק ועליית החוק החדש שמשמעו שרירות לבם של השופטים. ועל זהכבר נאמר ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה.