הממשלה בחנה צעדים שונים כדי לא להרגיז את קרטל החלב, אך רק תחרות אמיתית תאלץ את היצרנים להתייעל, תשים קץ למחסור ותוריד את יוקר המחיה של כולנו
הזוי עד כמה שזה ישמע, במדינת ישראל בשנת 2020 מתחולל מאבק על עצם קיומה של חמאה במדפי הסופרמרקט. מצד אחד ניצב קרטל החלב, זה שדואג לחלוקת מכסות ייצור חלב, פיקוח על מחיר החלב למחלבות, מחיר המוצרים לצרכן וחסימת ייבוא מוצרי חלב שונים. מן הצד השני ניצבים אנחנו, אזרחי ישראל.
במשך למעלה משנה שורר בישראל מחסור במצרך הבסיסי הזה, במדינה שהפכה לאחרונה ליצואנית גז ורואה בעצמה כבעלת כלכלה תחרותית ומתפתחת. המשבר התחיל עם עליית מחיר המזון לפרות. מחיר המטרה, המחיר אותו משלמות המחלבות לרפתנים, נקבע על ידי המדינה ומחושב לפי התשומות שנדרשים הרפתנים להשקיע בייצור החלב, כך שלמעשה על פי חוק חוייב שר האוצר לחתום על העלאת מחיר המטרה. אלא שלמרות החובה להעלות את מחיר המטרה, החוק לא מחייב להעלות את המחיר לצרכן של מוצרי החלב, והחמאה בכללם, בהתאם. כך נדרשו המחלבות לשלם יותר עבור החלב אך להמשיך למכור חמאה בחיר קבוע, צעד שהוריד את הכדאיות הכלכלית בייצור החמאה עד הפיכתו ללא כדאי כלל.
כך או כך, במשרד החקלאות לעשות ניסו הכל כדי למנוע את המחסור ברשתות השיווק. במקום מכס בשיעור 120-160% על ייבוא חמאה, התירו ייבוא פטור ממכס אך הכפיפו את מחיר החמאה המיובאת למחיר החמאה המפוקחת בארץ. עד מהרה הסתבר שפיקוח המחירים הופך את ייבוא החמאה ללא כדאי כיוון שחמאה בכל העולם התייקרה עד מעבר לפיקוח המחירים בארץ. בשלב זה התיר משרד החקלאות לייבא חמאה בפטור ממכס ללא פיקוח על המחיר, אולם גם ייבוא זה היה מוגבל בהיקפו ולמעשה לא הצליח להתגבר על המחסור התמידי במשך שנה תמימה. כל זה מלמד יותר על קריסתו של השוק המתוכנן ופחות על יכולת התאמת מכסות ממשלתיות לביקוש בשוק.
בשבועות האחרונים חלה תפנית, כאשר משרד המשפטים התיר למשרד האוצר לאפשר ייבוא חמאה חופשי למשך שנה בכפוף לשימוע, המתקיים בימים אלו במשרד האוצר. עתה טוענים בקרטל החלב שייבוא חמאה יפגע ברפתנים ובחקלאות המקומית, אלא שמדובר בהטעיה ובהפחדת שווא. ראשית, מתוך סך החלב המיוצר בארץ כעשרה אחוזים בלבד משמשים לייצור חמאה וחלק ניכר מכך מופנה לחמאה תעשייתית או למעדנים שונים שלא צפויים להיפגע מהמהלך. ניתן גם להעריך בזהירות שייבוא החמאה לא ישתלט על כל התוצרת המקומית אלא ימלא את החסר במידה שגם אם תהיה פגיעה בייצור החלב המקומי, היא תהיה זניחה. לחמאה הישראלית יש יתרון מסוים על זו המיובאת לארץ, כאשר ישנן קהילות אשר אינן סומכות על כשרות החמאה המיובאת וממילא ישנו נתח שוק המובטח לה.
מעבר לכך, שוק החלב בישראל סובל מחוסר יעילות משווע. משקים קטנים, היעדר השקעה בטכנולוגיה ומשטר מכסות הפוגע ביכולת ובתמריץ של רפתנים להתייעל הופכים את השוק המקומי למפגר ביחס לשוק העולמי. פתיחה לתחרות עשויה להאיץ תהליכי התייעלות שיהפכו את שוק החלב המקומי לתחרותי יותר. לבסוף, צריך לומר, חמאה ישראלית תיוצר כל עוד משתלם לייצר אותה. ייבוא חמאה אומר בהכרח ביטול פיקוח המחירים על החמאה כיוון שללא הסרת פיקוח המחירים, לא ייתכן ייבוא חמאה. ממילא, גם ייצור החמאה הישראלית יוכל לגדול מעבר לרמתו היום כל עוד משתלם לייצר אותה.
אז ממה הם מפחדים? מדוע קרטל החלב נזעק כאילו מדובר בלב ליבה של תעשיית החלב המקומית? התשובה לכך היא שמדובר בשינוי שיווי המשקל הפוליטי בארץ. משק החלב בישראל מתנהל באופן בולשביקי לחלוטין, עם תכנון מרכזי אגרסיבי וחסימת תחרות בכל רמה אפשרית, גם הודות לשרי חקלאות ואוצר שנמנעו לאורך השנים מעיסוק בסוגיה. יוקר המחיה, איכות המוצרים ומחסור במוצרי חלב בסיסיים הם תולדה של התכנון המרכזי האגרסיבי אשר את מחירו משלם הציבור הישראלי כולו. המרוויח הגדול עד כה היה קרטל החלב, ולכן הוא גם הצועק הגדול כעת. חברי הקרטל החזקים לא באמת יפגעו לא ייפגעו מפתיחת שוק החמאה לייבוא ולתחרות, אבל זה יהיה האות הראשון לכך שלא יוכלו להמשיך ולחלוב את הציבור כפי שעשו עד היום.
אלעד מלכא הוא מנכ"ל ומייסד 'האינטרס שלנו – הלובי שלך בכנסת'
יש מקומות באירופה שלוקחים את הפרות לרעות בהרי האלפים השקטים, לנשום אויר צח לאכול עשב טבעי ולשתות מים זכים. חולבים אותן ידנית, את הכדים עם החלב מורידים במשאיות מההר למפעל, ובכל זאת הסחורה יותר זולה. אצלנו מאכילים את הפרות בתערובת שמי יודע מה יש בה, וממלאים אותן אנטיביוטיקה והורמונים.
מספרים לנו על הפרה הישראלית הגיבורה שנותנת יותר תוצרת מכולן כאילו שזה דבר חיובי. ועדיין החלב שלה הכי יקר בעולם המערבי.
מתי נחיל את התקן האירופאי על החקלאות הישראלית ? על מה שהצרכן הישראלי צורך ?
התשובה, לצערי – פשוטה היא: דקה אחרי שתנותק התלות בין המשק החי לכלכלה הנושמת ויפתחו שערי אירופה לאותם יצרנים. אז כמובן שכולם יאמצו, כי זה יפגע להם בייצוא.
זה מאד פשוט: במדינה מערבית בה התשומות יקרות, כדי לקבל משק משפחתי קטן שנותן חלב "כמו פעם" במחיר נמוך צריך סבסוד ממשלתי עמוק. כך זה פועל באירופה, ולכן שם עדין יש משקי חלב קטנים שעובדים כמו פעם ומסוגלים עדין לשרוד כלכלית.
בישראל היה פעם סבסוד כזה והוא נגמר. אם שוק החלב ייפתח לייבוא זה אולי יוריד קצת את מחירי החלב ומוצריו, אבל יהיו לכך מחירים בתחום הפגיעה בחקלאות המקומית.
האם שימור החקלאות המקומית הוא ערך ששוה לשלם עליו? לדעתי כן, אבל ברור שזו סוגיה פוליטית בעיקרה.
חוסר יעילות משווע? מי שמך למדוד זאת? משקי החלב בארץ מתייעלים באופן מתמיד, כל שנה ושנה והם אינם קטנים כלל. מחיר החלב הגבוה נובע מהחזירות של המחלבות ורשתות השיווק המחסור בחמאה נובע מכך שלמחלבות יותר משתלם למכור את החמאה לתעשיה שם הן גובות יותר, שום חופשי ימוטט את הרפתות לגמרי ואז נהיה תלויים ביבוא. לפרסם מאמרים מבלי לדעת את העובדות כל אחד יכול.
על מי אתה מאיים בתלות בייבוא? בענף הטקסטיל אנחנו גם תלויים בייבוא. אז מה, זה אומר שהענף קרס? די כבר לאינדוקטרינציה הבולשוויקית הזו. אנחנו חיים בשנת 2020, צריך לחסל את כל התכנון המרכזי הארור. הוא ארכאי, מיושן ומאפיין תקופות צנע. שוק חופשי לחלוטין, וחקלאי שלא יעמוד בתחרות – יתכבד נא ויחפש לעצמו משלח־יד אחר לעסוק בו לפרנסתו. הציבור לא אמור לממן אותו בתנאי שוק סגור.
זה לא קשור למחיר החמאה אלא להחלטה שיהיו מאה מוצרים במחיר מפוקח, החמאה היא רק אחד ממאה מוצרים אלו יחד עם ביצים, שמנת15 אחוז ולחם שחור. מי שעושה את עיקר הרווח הם רשתות השיווק ולא החקלאים או היצרנים. הנסיונות ביבוא חופשי הסתיימו החיסול החקלאות ובעליית מחירים. ישנם בארץ הרבה אנשים שחיים מגימלה או משכר מינימום ונהנים מפיקות המוצרים. רשתות השיווק תרווחנה גם על מוצרי היבוא
הצעת פשירה:
שמשרד האוצר ישאיר את הפיקוח אך יעלה את המחיר המפוקח.
כך יצרני החלב יקבלו פיקוח אך המפקחים יחויבו לקחת את ההשתלמות ליצרן בחשבון והבעיה תיפטר.
(ברור שזה לא אידיאלי אז נא לא להזכיר לי בתגובות).
המוצרים בפיקוח הם המוצרים התחליפיים למוצרים שנמצאים בשוק ותפקיד המוצרים האלה הוא לתת איזון לשוק ולמנוע התפרעות מוגזמת ( מעבר למה שגם יש כעת ).
הפתרון הכי פשוט לניסיון העושק של החברה הסינית החדשה הזאת שנקראת תנובה הוא מיליון שקל.
כל יום שאין מוצר בר פיקוח בכל השווקים מיליון שקל קנס.
ואם לא טוב לכם ולא כלכלי לכם אתם מוזמנים למכור את החברה.
הכתב לא מבין הרבה בתעשיית החלב וגם בישראל
– ראשית – אף מילה לא כתב על הכשרויות של הבד"צ -שרק מייקרות את המוצר ומהוות מחסום לייבוא. יש חמאה
כשרה במחיר טוב שניתן לייבא – אך התעשייה שבויה וכופה כל הצרכן את כשרות של חבורות הבדצ"ים למיניהם – למה ? יש הרבה כסף ופולטיקה שכלל הציבור ממן אותה
– תעשיית החלב בישראל היא מהמפותחות בעולם ומוצרים איכותיים – כולל השקעות רבות מאד !
– לישראל אין משאבי טבע והפרות כאן אין להם שיטחי מרעה כמו באירופה – ארה"ב ואוסטרליה – להזכירכם מדינה יבישה – ולכן המזון לפרות הוא מזון שמיובא ויש עלויות ייצור – מה לעשות זה האזור שאנו לחיים בו.
– מדינת ישראל היא אי בודד – מוקפת במדינות ערביות לא נחמדות -מה שרק מקשה על ייצוא וייבוא.
– בעולם מדינות שיש להן תעשיית חלב מפותחת מגינות על הייצור שלהם – יש צורך ברישיונות ייבוא לחמאה . אין סחר חופשי של חמאה בין מדינות רבות . רק מדינות שאין להן תעשיית חלב מפותחת מייבואות ללא בעיה וגם שם יש הגבלות
– נחזור לישראל – יש מקום לחשיבה אבל אין מקום לייבוא חופשי ולהיות תלויים במדינות רחוקות ובמחירים משתנים והיצע וביקוש שנתון לאירועים ונסיבות לא צפויות גם במדינות הייצוא. – בפרט שישראל מוקפת אוייבים !