פוטין מכין את הקרקע להמשך שלטון היחיד ברוסיה

שינויי החוקה אותם מציע הנשיא מרמזים שהוא מתכנן להישאר שחקן מרכזי בקביעת מדיניות הפנים והחוץ גם לאחר תום כהונתו בעוד ארבע שנים

רה"מ לשעבר מדבדב (מימין) והנשיא פוטין | Government.ru

ביום ה-15 בינואר, במהלך נאום ‘מצב האומה’ השנתי שנשא מול חברי האליטה הפוליטית הרוסית, הנשיא ולדימיר פוטין חשף כמה שינויים חוקתיים מתוכננים, המשמעותי שבהם היה חיזוק כוחו של הדוּמַה, הפרלמנט הרוסי. מיד לאחר הנאום, ראש הממשלה דימיטרי מדבדב הודיע על התפטרותו, יחד עם שאר חברי הקבינט, ועל מעברו לתפקיד סגן יו”ר המועצה הלאומית. כמחליפו בראשות הממשלה, פוטין מינה את מיכאיל מישוסטין האלמוני ששימש כראש שירות המיסים.

שינוי החוקה אותם הציע פוטין מסמנים את מעבר הכוח שהיה צפוי לקראת שנת 2024, שאמורה להיות שנתו האחרונה כנשיא, ובעזרתם פוטין מקווה ליצור לעצמו את האפשרות הפוליטית להמשיך להחזיק בכוח משמעותי גם לאחר תום כהונתו. רמזים לגבי צעדים דומים נשמעו בתקשורת הרוסית לאורך השנה האחרונה, אך עדיין ההצעה לשינוי החוקה וחיזוק כוחם של הנשיא והדומה הגיעה מעט מוקדם מן הצפוי. שנת 2024 אמורה להיות שנה קריטית בתולדות רוסיה, ומתישהו היה צריך לשרטט חזון לגבי תקופת פוסט-פוטין, חזון שיבטיח יציבות וימנע מאבקים בין קבוצות כוח שונות על משאבים ועמדות בממשלה. הפוליטיקאים הרוסים, אנשי העסקים וה’סילוביקי’ (יוצאי כוחות הביטחון בממשלה) – כולם היו צריכים לשמוע חזון ברור.

ראש הממשלה החדש מישסוטין | Kremlin.ru

עם התפטרותו של מדבדב, פוטין הסיר מן הדרך ומעמדה חשובה אדם אשר במשך שנים נתפס כנטל יותר מאשר נכס. חוסר היעילות של הממשלה, האשמות בשחיתות נרחבת שנחשפו על ידי אנשי אופוזיציה וסערות אחרות, כולן הכתימו את תדמיתו של מדבדב. פרישתו מסמלת גם את סופו של הצמד שתפקד בהצלחה מאז שנת 2008, ומקטינה מאוד את האפשרות שמדבדב ישמש כיורשו של פוטין.

אחת ההצעות המרכזיות של פוטין היא כאמור חיזוק תפקידו של הפרלמנט בתוך מבנה הממשלה הרוסית, ובעיקר ההצעה לפיה ראש הממשלה יבחר על ידי חברי הפרלמנט באישור הנשיא, החלטה שעד כה הייתה בלעדית בידיו. במידה מסוימת, זו הצעה מהפכנית. החוקה הרוסית שנכתבה ב-1993 הניחה את היסודות לנשיא כל-יכול. בעת קריסתה של ברה”מ ובתקופה של חוסר יציבות כלכלית וחברתית, התחושה הייתה כי יש צורך בכך. תחת חוקה זו פוטין הפך להיות נשיא בשנת 2000, וכעת הוא מבקש לשנות את המערכת.

בנוסף, פוטין כעת שולל את האפשרות לפיה נישא יוכל לכהן יותר משתי קדנציות רצופות, ואף הוסיף כי ישקול להשמט את המילה “רצופות”, מה שלמעשה ימנע ממנו לחזור לנשיאות בשנת 2030, אז יהיה בן 78.  זה עונה לעת עתה על שאלה חשוב אחת לפחות לגבי רוסיה שאחרי 2024, אך מעלה שאלה אחרת: אם ולדימיר פוטין לא יישאר כנשיא, לאן מועדות פניו?

ההיסטוריה חוזרת?

רבים ברוסיה סבורים כי בשל רצונו לחזק את עמדת ראש הממשלה, פוטין מתכוון לשוב לתפקיד לאחר 2024. אחרים מאמינים כי הוא לוטש עיניו דווקא לתפקיד ראש המועצה הלאומית אותו יצר בשנת 2000, תפקיד לו מיועד מעמד משמעותי יותר בחוקה. יתכן אפילו שיבחר להחזיק בשני התפקידים, מה שיאפשר לו לצמצם התנגדויות ולהחזיק בהשפעה גדולה על כל נשיא עתידי, למרות שהדגיש במפורש כי “רוסיה חייבת להישאר רפובליקה נשיאותית”.

לפוטין יהיו כמה אפשרויות להישאר בעמדת כוח לאחר 2024, אך לא ברור עדיין איך כל נשיא אחר יוכל לחלוק עימו בכוח. יתרה מכך, השינויים לחוקה המוצעים כעת יעלו בעיה נוספת בטווח הארוך. אם ראש הממשלה חייב להיות מאושר בידי הפרלמנט, הרי שכניסה של מפלגות אופוזיציה לבית הנבחרים עלולה להציב מכשול בפני האליטה השולטת. לכן הצעה זו מרמזת כי אנחנו לא רק עדים למעבר הכוח הפוליטי ברוסיה, אלא לרגע משמעותי הרבה יותר: הפיכתה למדינה של מפלגה אחת השולטת בכל הממסד הפוליטי ומותירה מעט מקום למפלגות אחרות.

זו כמובן תהיה התפתחות שמתאימה היטב להיסטוריה הרוסית. רוסיה האימפריאליסטית התאפיינה בשלטון חזק שלא הותיר מקום למפלגות פוליטיות או לשרים שמונו בכוח חוקה. ברית המועצות גם היא נשלטה לחלוטין בידי המפלגה הקומוניסטית. שלטון המפלגה היחידה בסין וצמיחת ההשפעה הגלובלית של בייג’ינג יכול לשמש כדוגמה מוצלחת לכך. מנגד, דוגמה אחרת יכולה להיות קזחסטן, שם פרש בשנה שעברה הנשיא הוותיק נורסולטן נזרבייב אך כדי לשמור על יציבות מונה כראש המועצה הלאומית לשארית חייו ונותר בעמדת השפעה פוליטית מאחורי הקלעים.

צעד מונע

הצעה נוספת אותה העלה פוטין בנאומו הייתה ההמלצה לפיה רק אדם שחי ברוסיה במשך 25 שנים רצופות ומעולם לא החזיק בדרכון זר או חי במדינה זרה יהיה רשאי להתמודד על הנשיאות. זאת תהיה התפתחות משמעותית. על פי הנתונים הרשמיים כחצי מיליון רוסים חיים מחוץ למולדתם, אך הערכות אחרות מדברות על מספר הקרוב יותר לעשרה מיליון. רבים מהם אמידים ומשכילים, ואם השינוי המוצע יכנס לתוקף הוא ימנע מהם להשתתף בחיים הפוליטיים ברוסיה.

זהו צעד מונע מצד פוטין, מכיוון שרבים מן הרוסים החיים בגלות מתנגדים לשלטונו הארוך. זהו גם צעד המתאים היטב לתהליך הלאומנות שעובר על האליטה הרוסית, תהליך שהואץ לאחר המשבר באוקראינה שסימל את ההתרחקות הגיאופוליטית מאירופה ומהמערב.

אך ישנה גם פרשנות אלטרנטיבית לשינויים המוצעים בחוקה. רבים ברוסיה מאמינים כי חיזוק כוחם של ראש הממשלה והפרלמנט הוא סוג של התפתחות חיובית, כיוון שהיא אמורה לשרוד הרבה אחרי פוטין וליצור בסופו של דבר מערכת יעילה יותר עבור נשיאים עתידיים. בין אם יתברר כי זו הנחה נכונה ובין אם לאו, שינויי החוקה המוצעים יותירו חותם מתמשך על התפתחות הפוליטיקה הפנימית ברוסיה. אמנם תפקידיהם של הנשיא והפרלמנט יגדלו, נראה כי המדינה כולה צועדת בכיוון שלטון מרכזי יותר שיבקש לדחוק כל מפלגה מתחרה. באשר לעתידו של פוטין, השינויים שהציע מרמזים על כך שהוא מתכנן להישאר בתור שחקן מרכזי בקביעת מדיניות הפנים והחוץ של רוסיה גם מעבר ל-2024.


אמיל אבדליאני הוא מרצה להיסטוריה ויחסים בינלאומיים באוניבריסטת טביליסי. הטור התפרסם לראשונה במסגרת סדרת ‘מבט מבס”א‘ מבית מרכז בגין סאדאת.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

1 תגובות למאמר