אלו המבינים כי חיינו תלויים בחירות, התקדמות טכנולוגית, יצרנות ויזמות, מכירים בתרומתה של הסופרת והפילוסופית להגנה המוסרית על קיומם ופרי עמלם
ב-2 בפברואר חל יום הולדתה ה-115 של איין ראנד. לציון היום פורסם באתר 'מידה' מאמר מאת אלגיס וליונס שנוער מהאבק הווירטואלי שצבר מאז פורסם במגזין 'קומנטרי' לפני 15 שנה, אך יחד עם חוסר העדכנות ניתן לראות בכך גם נקודת חיוב: הקורא יכול לבחון את הנחות היסוד של הכותב וטענותיו ביחס לאי-חשיבותה של ראנד במבחן השנים.
ניכר במאמר שאינו מסתמך על מקורות ראשוניים ביחס לרעיונותיה של ראנד ומתמקד במקטרגים שנפרדו דרכם ממנה ושימרו עוינות כלפיה (בני הזוג ברנדן). המאמר זרוע ברכילות מרושעת, חלקי עובדות והטעיות, חלקן מופרכות על פניהן. למשל, הטענה שראנד בחרה את שמה בשל מכונת הכתיבה עמה עזבה את רוסיה בשנת 1926 ("רמינגטון ראנד") בעוד שהחיבור של תאגיד רמינגטון-ראנד התרחש בשנת 1927 ומכונה כזאת לא הייתה קיימת אז, בן זוגה של ראנד לא היה אלכוהוליסט והיא לא בגדה בו, ראנד לא התנגדה לתרומה למטרות מוצדקות בעיניה (ואף תרמה למען חיזוק מדינת ישראל באופן רעיוני וכספי).
אולם, ביסוד המחלוקת וההתנגדות של הכותב לראנד, נמצאת דחייתה את תפיסת העולם הדתית: "כל הגותה של ראנד תלויה באמונה בהיגיון ובשכנועה כי לכל שאלה יש תשובה ברורה והחלטית", כותב וליונס, "אך אמונה בלתי-מתפשרת (במקור: בלתי מוגבלת) זו פוגעת בה כסופרת ומורליסטית: אין בעולמה של ראנד מסתורין, גם לא מסתורין בנפש האדם". ראנד אכן ראתה בהגיון ובמחשבה האנושית מוחלטים, אך לא החזיקה בתפיסה זאת מתוך "אמונה" משום שבניגוד לכותב היא הקפידה להגדיר את ההבדל בין אמונה לידיעה. אמונה לפי הגדרתה של ראנד מבוססת על קבלת עמדות ללא הוכחה או עדויות, וגישה זאת מנוגדת לראיית ההיגיון והמחשבה ככלי הידיעה והשרידות האנושית, כלי המתבסס על עובדות המציאות. ראנד דחתה את התפיסות המיסטיות השונות, על כל הספקטרום שלהם, החל מהסובייקטיביזם והרגשנות וכלה בדוגמטיות המקובעת בגרסתה הדתית.
וליונס אף מרחיק לכת וטוען כי הגישה של ראנד נולדה מתוך ילדותיות וסופה בשרלטנות שגרמה לה להישמע בדיוק כמו הרודנים אותם שנאה. האמנם דומה לרודנים שאותם שנאה? לטענתו נאום ג'ון גאלט מזכיר נאום של פידל קסטרו… אך אין דבר רחוק יותר מכך מהמציאות. אין שום אמירה רודנית אצל ראנד. מי שמסוגל לכתוב כך, או שלא קרא אותה או שלא הבין את מה שקרא.
בהיותה דוגלת בחיים לאורה של מחשבה רציונליות, בזכויות אדם לחייו ולקניינו ובביטויים הפוליטי בקפיטליזם, איין ראנד אינה דומה לשום רודן שאי פעם היה או יכול להתקיים – הפילוסופיה שלה היא התרופה נגד רודנים. היכולת הייחודית של ראנד לקשר ביקורת פילוסופית למאבק בעוולות הקולקטיביזם, היא שהעניקה לה את המעמד המיוחד של אשת השיווק הראשונה במעלה של פילוסופיה להגנת החירות. מיותר לציין, על רקע עיוות זה, את התעלמותו המוחלטת של הכותב מן ההישגים הפילוסופיים של ראנד בתורת המושגים, בהגדרת האמנות המקורית ופורצת הדרך שלה, בזיהוי טבעו של הרצון החופשי, בקישור בין לוגיקה למציאות ובהצגת תאוריה מוסרית המבוססת על החיים, ולא על המוות, כמדד. תאוריה המבססת גם את ההגנה על חירות הפרט והקפיטליזם.
וליונס מבקש לטעון כי דמותו המוסרית של אדם מעוצבת על ידי סביבתו ולא על ידי מחשבתו ובחירותיו, ולכן לטענתו יש לגלות חמלה בשל "אי השלמות" הנגזרת על כל בני האדם "הנידונים לכל כאבי היחיד וטבע האדם". בכדי להפנות אותנו לתשובה ל"חוסר החמלה" של ראנד הוא מצטט את באקלי שהציע את "הדרשה על ההר של ישו כנוגדן ל"מרד הנפילים". דרשה שאולי העיקר בה הוא המסלול שהיא מציעה לעולם הבא והתנתקות מן העולם הזה. ראנד אכן כופרת בגישה זאת והציגה פילוסופיה כמפתח לחיים על פני האדמה תוך הגשמה עצמית. ראנד דרשה מעצמה ומכל אדם בריא להפעיל בחינה ביקורתית ורציונלית מתמדת של הנחות היסוד שלו. בניגוד לווליונס, ראנד לא הייתה מוכנה לקבל את ההנחה שאנו יצורים חסרי אונים הראויים לפטור מדין וחשבון על בחירותינו. למשפט הנוצרי המקובל "אל תשפוט פן ישפטוך אחרים", ראנד השיבה: "שפוט והיה מוכן להישפט". ראנד ראתה "צדק" כמפתח ליחסים בין בני אדם עצמאיים ורציונליים, ולא "רחמים" כמפתח לחיים טובים וראויים. גישה זאת כאמור נדחתה על ידי הווריאציות המודרניות של הנצרות, הרואה באדם כ"חוטא" מלידתו וכקרבן של נסיבות חייו.
בניגוד לזלזול הכותב בחשיבותה של ראנד, המציאות מציגה עובדות אחרות. מאז כתיבת המאמר המשיכו רעיונותיה של ראנד להשפיע על מיליוני קוראים. ספריה נמכרו בעוד מיליוני עותקים וכבר עברו את רף ה-27 מיליון ותורגמו ל-31 שפות, בישראל נפתח מרכז איין ראנד התומך בקידום רעיונות החירות וספריה 'כמעיין המתגבר', 'מרד הנפילים' ו'המנון' זכו להוצאה מחודשת. ספריה שטרם תורגמו בעבר ובהם 'קפיטליזם – האידאל' תורגמו לאחרונה ונמכרים באלפים בישראל, ואחרים נמצאים בימים אלו ממש בתהליכי הוצאה לאור ('אנו החיים', 'פילוסופיה מי זקוק לה' ו'מעלת האנוכיות'). מרכזים לקידום רעיונותיה של ראנד צמחו גם באירופה, אפריקה, הודו, ודרום אמריקה, ותוכניות ללימודי הפילוסופיה שלה מוצעות על ידי אוניברסיטאות בכל העולם.
אלו המבינים כי חיינו תלויים בחירות, התקדמות טכנולוגית, יצרנות ויזמות, ומכירים בתרומתה העצומה של ראנד להגנה המוסרית על חייהם ופרי עמלם, הצטרפו לציון יום הולדתה ה-115 שחל השנה כיום חג לתבונה ולחיים האנושיים. בעתיד עוד יגדל הפער בין איחוליו של וליונס למציאות, כאשר היום הזה יצויין באופן הרבה יותר מכבד מזה שזכה לו השנה.
בועז ארד הוא מנהל מרכז איין ראנד בישראל. ביום ה-6.2 יקיים המרכז הרצאה מיוחדת על הפילוסופיה של איין ראנד.
לי בתור מיזרחית להיכנס למוח של העולם האשכנזי זה מישקפת. אספקלרייה לאלפיים שנות גלות. קראתי רבות והמון מאיפה צמחה המילה אנטישמיות שהרי זה לא בא מגלות ערב. סרטים ספרים מה לא. גם איין ראנד היא חלק מהסרט הענק הזה וגם הוליווד וגם יהודי העולם היום בעיקר האמריקאים. כי זה כה שונה מעולמי המון. גם לנו הייתה גלות אלפיים שנה אבל הייתה כה שונה עיצבה בצורה שונה את האדם. עולם אחר לגמרי. וודי אלן הרולד רובינס איינשטין ריי קורצוויל ועוד רבים המוני מוחות מעוצבים. פה זה אהרון ברק והגמרא שכל כך מקוממים אותי היום חחחח. כי מאלצים אותי לחיות את החשיבה שלהם כאילו לנו בני אלפי שנים אין מה להגיד ליתרום לתת. זה שתי גלויות כה שונות כימעט שני עמים. איין ראנד מדהימה בנתה עולם ומלואו והסבה תשומת לב של העולם כי יש באמתחתה מה לספר לדבר. קראתי לפני הרבה זמן חלק מהספר כמעיין המיתגבר וגם קראתי עליה המון. התמונה הראשונה מעלה בתור צעירה נורא חמודה עם ניצוץ בעיניים חחחחח. היה לה מה להגיד והמונים היקשיבו.
אני רואה בדומיה ובאיינשטין ענפים של חוכמה ממשה רבנו המדהים ואברהם אבינו. גם רי קורצוויל מזכיר לי חחח את איינשטין בשבלונה.
המון המון שכלתנות .אני שומעת ליפעמים את נוירברגר מרדיו קול חי זה גם אותו דבר איך שהוא מנתח ומנתח ומייצר שבילים ומיתפלספ בלי סוף ומלא נתיבים ומבוכים. זה הרי צמח מימנו מעולם הישיבות בגלות אלפיים שנה כל השכלתנות הזו.
עכשיו אנחנו בארץ. זה כבר משהו אחר. השכלתנות מודדת מגדירה אדמה זו במוח ולא היא. היא מפצית פנטסטית נבואית. רוחות נבואה מכונת זמן היולית אנרגטית אם כי רדומה במשהו.
אן ראנד הישאירה חותמה בעולם. הלוואי שיכולתי לכתוב ספרים חחחח אבל זה כל כך מרשים מדהים. מעניין נורא ליקרוא עליה עוד ועוד. וגם בתור אישה היא מעלה את כבוד הנשים.
התיאוריה הקיצונית של ראנד לא מתאימה לבני אנוש.
לנגד עיניה יש או גאונים או זומבים. אין באמצע . אין בני אדם רגילים. יש רק "הגיון" אין רגש. אין סולידריות , אין כלום מלבד כסף.
בספרה מרד הנפילים , יש צבא של איש אחד שתמורת שכר פעוט מחסל את כל הזומבים השודדים באמצעות קרני לייזר . המדינה האוטופית שלה לא פותרת את בעיית הביטחון.
הכרתי בחיי הכרות קרובה שלושה חסידי איין ראנד שלושתם אגואיסטים ואגוצנטריים מאוד. המסקנה שלי: זה לא מקרה שאנשים אגואיסטים ואגוצנטריים נמשכים לאידאולוגיה שנותנת צידוק "מוסרי" לנטיות האלה.
לאיין ראנד היתה טעות אחת יסודית שהשפיעה על החשיבה שלה
היא היתה אתאיסטית
ומשכך לא יכלה להבין שרק משהו שנמצא מחוץ לאדם והאדם מאמין בו, יכול לגרום לאדם להיות מוסרי
אצל כל הגיבורים שלה המוסריות נבעה מתוכם, וזו ממש נאיביות לחשוב שמוסריות אמורה לנבוע מתוך האדם
מה שנובע מתוך האדם זה יצרים, והמוסר מגיע מבחוץ (כלומר, האדם מאמין שהוא מגיע מבחוץ) ומנסה לווסת את היצרים
לא ייתכן שאדם יהיה מוסרי מתוך ה"ידיעה" בלי ה"אמונה"
לכל המשמיצים:
אפתח ואומר: אפשר לבקר הכל יש חופש דיבור ומחשבה לכולם- מותר ולגיטימי.
אינני מכוון את דבריי למי שכותב ביקורת מעמדה של כבוד, אלא לקוראים המזלזלים המסלפים והמתנשאים כולל מחבר המאמר בחלק האחרון שלו [ואין זה משנה אם זה בזדון או בשוגג, מחוסר הבנה או מתועבות ליבכם, מקינאה או מצרות עין].
– לגמדים מאוד קל לבקר בארסיות את כתיבתה של ענקית או את פגמיה האישיים של איין ראנד. אתם חווים תחושת חשיבות עצמית ועליונות כמו טוהי מ”כמעיין המתגבר”- עופות דורסים אוכלי נבלות שמוצאים את מבטחם באפסיות ובבינוניות של הקולקטביזם.
אבל, מי אני הקטון שבקטנים שאגזול מכם הנאת טיפשים החוסים בצל העדר,
שיהיה לכם טוב, חמים ולבריאות.
– אם אי פעם תצליחו להרקיע תוכיחו כישרון אמיתי ותצליחו לחבר ספר עם מסר טוב שייתן השראה למליוני בני אדם כמו שעשתה ראנד, אתם גם תחוו את אותם התגובות המזלזלות מקטנים אכולי רגשי נחיתות קינאה וצרות עין. אתם התגלמות האנשים הקטנים והבזויים מספריה של איין ראנד. על אנשים כמוכם היא כותבת- תביטו במראה!!
▪אז מה אם היא לא מושלמת (יש מישהו מושלם?!)
▪אפשר לבקר עד אינסוף שהיא מציגה דמויות ב”שחור לבן” או “טובים ורעים”
או כל דבר אחר, אז מה ?!
אז מה אם הכתיבה שלה נשמעת למישהו אוטופית?! זאת ביקורת בזויה ומרושעת:
האוטופיה שלה לא ייצרה 100 מיליון גוויות, האוטופיה הסוציאליסטית שהיא כותבת ומזהירה מפניה- כן.
▪בהקדמה לכמעיין המתגבר ראנד קוראת לכתיבה שלה ספרות רומאנטית
ומסבירה מה זה: להראות אדם מושלם יותר, מודל ודוגמה למופת, ומה רע במודל חיובי?!
▪קצת צניעות וענווה אנשים קטנים,
הסירו טינה וקטנוניות מלבכם!!
– המסר של איין ראנד טהור, כוונותיה טהורות, וספריה נתנו וימשיכו לתת לעוד מליוני אנשים השראה טובה לצמוח ולהתפתח.
תבורך נשמתה!! ומה אתם תרמתם?!
אין זה ראוי לבקר אחרים על שביקורתם משפילה, עם הביטוי "קטנים". הדרישה לביקורת מכבדת, צריכה להדריך גם את מי שדורש שיטת ביקורת מכבדת, כנאמר: "יפה דורש – יפה מקיים".
תורתה של ראנד מבוססת על תרבות אנרכיסטית, שמתרכזת ב"שכל" ולא בתוצאה (במיוחד זו המנוגדת לערך בדת האנרכיסטית, גם כשהתוצאה השלילית – ידועה מראש). זו טעות מרכזית בכל הכתות המבוססות על "ערכי" הדת האנרכיסטית. האדם "החושב", "הנאור" וכו' מתבסס בקביעותיו על "גדולת חוכמת האדם", למרות שכל אדם נבון אמור להכיר בעובדה שהאדם המודרני – רחוק מאד מלהבין עד תום – את עולמנו, ולמרות זאת, גם ראנד אינה מתחשבת בתופעות הקיימות אצל הברואים בטבע, שהיא לא מבינה את מהותם ומקורם (איך הכלב יודע לעלות על הכלבה, בלי להשתתף בשיעורים לחינוך מיני?), והיא שוגה כשאינה מתחשבת בהם.
בעיקרון, אני סולד מכל התורות המוסריות שהתפתחו מדת האנרכיה. אני חושב שהן מביאות רק רע (דרך אגב, לא רק הקומוניסטים והנאצים – גרמו לאסונות, אלא גם "הדמוקרטים" "הליברלים" שרצחו מליוני בני אדם ב"אביב הערבי".