עסק הביש של אשכנזי ומנדלבליט

פרשת 'עסק הביש' שהסעירה את המערכת הפוליטית הישראלית והשפיעה על מהלכים רבים בכנסת במשך יותר מעשור, החלה בשנת 1954 בעקבות פעולות חבלה כושלות וחשיפת חוליית מרגלים יהודים שפעלה במצרים, אשר שניים מחבריה הוצאו להורג והשאר ריצו תקופות מאסר ארוכות. בישראל התעורר ויכוח בשאלה מי נתן את ההוראה, בעקבותיו התפטר שר הביטחון פנחס לבון בפברואר 1955 ובן-גוריון חזר לממשלה מצריפו בשדה בוקר. אמנם באותה העת פרטי הפרשה לא היו ידועים לציבור מלבד כמה דיווחים סתומים בעיתונות, אך מאחורי הקלעים נוצרה מתיחות רבה במערכת המדינית והצבאית, והחודשים האחרונים לכהונת הממשלה התאפיינו במחלוקות בין שר הביטחון בן-גוריון לראש הממשלה שרת אותו החליף בסוף אותו שנה.

לאחר כמה ועדות חקירה שנערכו בדלתיים סגורות, טענות לזיופים ושמועות אחרות, התדיינות משפטית ארוכה ושרשרת סכסוכים פנימיים בשורות מפא"י, דוד בן-גוריון התפטר מראשות הממשלה ביוני 1963, וככל כנראה אחת הסיבות לכך הייתה תחושת המתח הבלתי-פוסקת סביב "הפרשה". בן-גוריון המשיך לדרוש ממחליפו אשכול לרדת לחקר האמת וסירב לקבל את מסקנות הוועדות שניקו את לבון מאשמה, אך מרבית חברי המפלגה כבר נטו לתמוך באשכול על פני בן-גוריון המזדקן. המערכת הפוליטית והמשפטית המשיכה לגעוש, והגיעה לשיא בוועידת מפא"י בפברואר 1965, שהייתה למעשה שירת הברבור של בן-גוריון וסימנה את ראשית ירידתו מהבמה הציבורית. ענייני הפרשה עוד נידונו בוועדה מיוחדת של הכנסת ובמספר ספרים שחיברו חלק מגיבוריה, ושאלות האשמה נותרו שנויות במחלוקת עד ימינו.

'עסק הביש' הפך מאז למעין שם קוד לפרשה כה מורכבת שמסבכת בחוטיה בכירים בצבא ובממשלה, ומוסתרת מעיני הציבור במשך שנים עד לחשיפתה הבלתי-נמנעת והפלת המעורבים בה. בדומה, פרשת הרפז שפרצה לחיינו בשנת 2010 סביב מסמך מזויף שגרם לסכסוך חריף בין הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי לשר הביטחון אהוד ברק, מקורביהם ויועציהם ואנשי תקשורת שונים, התגלגלה במשך שנים בשלל חקירות שהטילו כתם על כל המעורבים בה ועל מערכת הביטחון כולה. כמה מכוכבי הפרשה עדיין נמצאים בחיינו, בעיקר היועץ המשפטי לממשלה (אז הפצ"ר) אביחי מנדלבליט, וח"כ גבי אשכנזי המשמש כבכיר ברשימת 'כחול לבן' לקראת הבחירות הקרובות.

https://www.facebook.com/newsisrael13/videos/596099837642562/

הן מנדלבליט והן אשכנזי נחקרו על חלקם בפרשה, ובספטמבר 2014 המליצה המשטרה להעמיד אותם לדין בחשד להפרת אמונים ושיבוש מהלכי משפט משום שידעו על קיום המסמך אך לא דיווחו על כך. בהמשך התיקים נגד השניים נסגרו ומנדלבליט אף זכה לאישור בג"ץ למינויו ליועמ"ש, אך חלקים נרחבים מחומרי החקירה נותרו חסויים לציבור עד היום ונאסרו לפרסום. בדומה לפרשת לבון, גם פרשת הרפז שבה למרכז הבמה לאחר מספר שנים, עם פרסום חלק מהקלטות השיחות של אשכנזי, מנדלבליט ואחרים השבוע בחדשות 13 (לאחר מאבק משפטי ממושך), מהן עולים לכאורה חששות להתנהלות בעייתית של בכירי הצבא העסוקים בניסיונות הסתרה וטיוח. ב'כחול לבן' מיהרו למזער נזקים וטענו כי מדובר בפרשה שנחקרה והסתיימה מזמן, והצדיקו את המשך איסור הפרסום בכך שמדובר בפרטים שהתפרסמו בעבר ובכל מקרה אינם נוגעים לציבור. בנוסף, בימים שאחרי החשיפה בחדשות 13, אחת השורות החביבות על לפיד, יועז הנדל וגם כמה עיתונאים הייתה בסגנון "מישהו בכלל מבין מה קרה בכל הבלאגן הזה?", כאילו להקטין עוד את הפרשה המשעממת שמבחינתם לא אמורה לעניין אף אחד.

לניסיון הספין הנואש הזה יש כמה בעיות לוגיות מובנות. ראשית, אם הפרשה נסגרה מזמן וגבי אשכנזי יצא ממנה ללא רבב, הרי שלא אמורה להיות בעיה לפרסם את הדברים ולתת לציבור לשפוט בעצמו. שנית, בעת פרסום חלק מהפרטים אשכנזי היה אזרח מן השורה וכיום הוא כאמור מתמודד לכנסת בנסיבות פוליטיות שונות לחלוטין. האם לא ראוי שחבר במפלגה שחרתה על דגלה את טוהר המידות יבצע גילוי מלא בטרם הוא מבקש את אמון הציבור בבחירות? האם מצביעי 'כחול לבן' לא זכאים לדעת מהי מידת מעורבותו של בכיר הרשימה בפרשה שהסעירה את המדינה כולה?

הגיבור השני הוא כמובן אביחי מנדלבליט השקוע עד צוואר בניגודי עניינים בשל חלקו בתיקי ראש הממשלה, שהוא כמובן היריב הפוליטי העיקרי של שותפו לקנוניה לכאורה בפרשת הרפז. המצב בו מנדלבליט ממשיך לשמש כיועמ"ש המחזיק למעשה בכוח להכריע את הבחירות בהחלטותיו או לקבל החלטה למשל בנוגע לאשכנזי ומפלגתו, תוך שהוא זוכה להגנה מפרסום שאר הקלטות שעשויות להפליל אותו, הוא מצב בלתי סביר בעליל.

נקודה נוספת הקשורה לפרשה היא התגייסות חלק מהעיתונאים בישראל כדי למנוע את חשיפתה המלאה. אמנם ברוך קרא וחדשות 13 אכן חשפו חלקים מן ההקלטות שהותרו לפרסום ובקשתם לפרסומים נוספים נבלמה בבג"ץ, אך עמיתו לערוץ למשל רביב דרוקר פרסם שלשום טור זועם הקורא לחקור דווקא את בועז גולן על כך שחשף כמה ציטוטים מן ההקלטות האסורות. כן, אותו רביב דרוקר שהיה בין מייסדי 'התנועה לחופש המידע' ועמד בראשה עד לפני מספר שנים, כעת קורא שלא לחשוף מידע לציבור וזוכה לתשואות מחבריו בטוויטר.

טענה אחרת שנשמעה מצד 'כחול לבן' היא שחזרת הפרשה לכותרות נעשית ממניעים פוליטיים ובעיתוי לא מקרי לקראת הבחירות. אבל דווקא בעת הזו הציבור בישראל חייב לדעת מה בדיוק קרה מאחורי הקלעים בפרשת הרפז ואת חלקם המלא של אשכנזי ומנדלבליט, למרות כל הניסיונות לשמור אותה בצללים ובמטרה להסיר באופן סופי את העננה מעל המערכת הפוליטית והמשפטית. אם למדנו לקח היסטורי מ'עסק הביש' הוא זה הקובע כי סופה של כל פרשה להתפוצץ, גם שנים לאחר שהתרחשה, וככל שינסו להסתיר ולקבור אותה כך הפיצוץ יהיה רועש וכואב.