דעה: אסור לוותר על עקרונות לאומיים גם בממשלת חירום

גם בצל משבר הקורונה והוויתורים הנדרשים עבור אחדות, נציגי מחנה הימין צריכים לעמוד על קווי היסוד של הציבור הגדול שבחר בהם

רה"מ נתניהו וח"כ בני גנץ | צילום מסך

נכון שלפני כמה ימים ניצלנו מחרפת הקואליציה עם תומכי הטרור מהרשימה המשותפת, וברור שמשבר הקורונה מחייב ממשלת חירום לאומית רחבה, כאן ועכשיו. נראה שממשלה כזו כבר מתחילה לחמם את המנוע לקראת יציאתה לדרך, אבל. כן, יש ‘אבל’ גדול שמרחף מעל הרכבה ופעילותה הצפויה של ממשלת החירום הלאומית. כמו כל ממשלה, גם ממשלת אחדות צריכה לייצג את הבוחרים מהרוב הלאומי שמרכיב אותה, במיוחד כאשר אותו ציבור הצביע בנאמנות בשלוש מערכות בחירות ברציפות ובמספרים הולכים וגדלים. והם, כלומר אנחנו, מצפים שכל מה שנלחמנו עבורו בשנים האחרונות לא יידחק עכשיו לשולי האג’נדה של ממשלת החירום. הנושאים הבוערים כמו משבר האמון מול מערכת המשפט, שלטון הפקידים שמבטל את הדמוקרטיה, מימוש הריבונות ביהודה ושומרון וקיום חוק הלאום – לא שכחנו את כל אלה גם בצל הקורונה.

למרות העובדה שפורשי מחנה “רק-לא-ביבי” הצטרפו אלינו ולא אנחנו אליהם, אנו מבינים את החשיבות של האחדות בעת הזו של משבר שפוגע בכולם, גם במחיר של חלוקה לא-פרופורציונלית של תיקים ותחומי אחריות בממשלה המיוחלת. אבל כמו ששותפנו לאחדות מציבים דרישות פוליטיות שלא קשורות למשבר, גם אנחנו צריכים לעמוד על ערכינו שלנו, להצהיר ללא היסוס על מה שיקר לנו ונחוץ למדינת ישראל, לקבע את זה בקווי היסוד ולאכוף אותם בעבודת הממשלה. כך משיגים משילות אמיתית, ולא על ידי עוד “ויתור כואב למען אחדות”.

אסור לנו להגיע למצב בו כל מי שעסק בסיכול, פירוק וחיסול של המחנה הלאומי בשנים האחרונות – מבג”צ ועד לאחרון עיתונאי החצר שלהם – ימשיכו לפעול בחופשיות נגדנו, ואנחנו נשב אילמים בממשלת החירום כאשר “ממלכתיות” מזויפת קושרת לנו את הידיים. אפשר – ואף נגזר דווקא מהמצב הנוכחי – שנמשיך לקדם את מה שהתחייבנו למיליוני האזרחים שנתנו אמונם במחנה הלאומי. שאף אחד לא יטעה – הצד השני ימשיך להתריס נגד ההתיישבות, נגד מדינת הלאום ונגד כל דרישה לרפורמה שיעלה הימין. לא פחות מזה – הם יפעלו ללא היסוס נגד ממשלת האחדות שאנחנו, כאמור, הולכים לשלם עליה מחיר קואליציוני כבד.

שנים על גבי שנים, קדנציה אחרי קדנציה, הוכחנו באצילות הנפש, כך חשבנו, את הממלכתיות. אבל בכל מבחן מציאות אותה גישה ממלכתית רק פגעה בעוד נדבך בבית הלאומי שניסינו לבנות, לעתים באופן מילולי. לעולם לא יהיו לנו תנאי מעבדה מושלמים למימוש החזון הלאומי, ויתכן שנצטער עוד שנים ארוכות על מה שלא ניצלנו בעשור האחרון. אבל דווקא מתוך הבנת שגיאות העבר וההזדמנויות שלא נוצלו אסור להמשיך ולוותר על המשנה החשובה מכל: התוויית הדרך הלאומית לציבור שלנו ולעם ישראל כולו.

אפשר להמשיל את ממשלת האחדות למשאית אספקת חירום שיוצאת לדרך להגיש סיוע לאזרחים. ידי שני הצדדים אוחזות בהגה בדרך ליציאה המהירה ככל האפשר ממשבר הקורונה, לטובת שלומם ורווחתם של כל אזרחי ישראל. כולנו מאחלים לה הצלחה במשימה העיקרית הזו, אבל אסור למחנה הלאומי להוריד רגל מהגז של החזון הציוני. כי בלי זה בסוף כולנו נתקע, ושוב לא נגיע ליעד.


מיכאל לובוביקוב הוא אדריכל, רס”ן במילואים וחבר מרכז הליכוד. מסורב עלייה ופעיל עלייה לשעבר בברה”מ.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

23 תגובות למאמר

  1. בואו נראה:
    היחסים עם הרשות השופטת? הליכוד כבר ויתר על משרד המשפטים ושוקל מועמד חלופי ליו”ר הכנסת. תסיקו את המסקנות לבד.
    עסקת המאה? הליכוד ויתר על משרדי הבטחון והחוץ ולכן סביר שגנץ יתקע את זה עד אישור מאירופה(כלומר: לא יקרה).
    לפחות משרד האוצר נשאר כך ששוק חופשי כנראה יקודם.
    כל זה בתמורה לזה שנתניהו ישר ראש ממשלה ולפיד ילך לספסלי האופוזיציה עם חיוך מנצח.

    1. את המצב עם מערכת המשפט צריך להקפיא לעת עתה, כלומר שלא יצברו עוד כוח גם אם לא יאבדו ממנו. פשוט אין אפשרות לעשות את זה עם גנץ. הבעיה היא עם דברים שלא יכולים לחכות עוד 3 שנים כמו עיסקת המאה. עם התגובה האיטית של טראמפ לקורונה יתכן מאד שלא תהיה לו עוד קדנציה ואז פשוט הפסדנו את ההזדמנות החד פעמית הזו. אין מצב שגנץ וחבריו יסכימו להחלת הריבונות בלי הסכם עם הערבים. הסעודים אולי יסכימו, אבל השמאל הישראלי לעולם לא.

      בעיה אחרת היא עם חוק הלאום. אנחנו כבר לא במצב של ימין מול שמאל כמו פעם – האם יהיה שוק חופשי או סוציאליזם, האם תהיה מדינה ערבית”פלשתינאית” לצדנו או לא. המאבק עכשיו הוא על ישראל עצמה כמדינת הלאום של העם היהודי.

      עכשיו כש”דרך ארץ” (הנדל והאוזר) יצאה מתל”ם באופן חוקי יש לכאורה מסלול אלטרנטיבי ל-61 איתה ועם גשר. לא יודעת אם זה אפשרי בכלל, אבל גם אם כן אי אפשר לסמוך על הפוליטיקאים הימניים שלא יהיה אף אחד שיפיל ממשלה של 61.

    2. רק שאי אפשר להקפיא את המצב עם מערכת המשפט. גם אם לא יעברו חוקים חדשים בעד מערכת המשפט. בג״ץ פשוט ימשיך לרמוס את הדמוקרטיה ולהזיק למדינה(קחי לדוגמה את הפסק לגבי מילת נשים)-כך שכל יום שלא מתקנים את הבעיה זה נזק נוסף.

      לגבי תכנית המאה. נכון שזו הזדמנות של פעם בחיים אבל תמיד יכול להיות שיום אחד תהיה אחרת. ומתברר שאנחנו מסתדרים יופי עם המצב הקיים ונוכל להמשיך להחזיק מעמד, גם אם ידרשו לכך עשרות רבות של שנים(ואגב, המצב רק הולך ומשתפר).

    3. תגובה לדני,

      העניין הוא שאין אפשרות לעשות את זה עכשיו. אין מצב שהגנצים יסכימו ואפילו ממשלת ימין של 61 יתקשו לשנות משהו בגלל אנשים כמו גדעון סער. הדבר שהימין צריך לחתור אליו הוא לגיטימציה ציבורית לעניין. לשם כך צריך להכניס דוברים לתקשורת השמאלנית כי היא עדיין הדומיננטית. אנשים שלא מחוברים למקורות של הימין לא מבינים כלל את הסוגיה. לפני שידעתי משהו על העניין גם אני הייתי מפרשת את ה”התקפה” על מערכת המשפט כהתקפה על הדמוקרטיה. וכלי התקשורת משמאל לא יתנדבו לספק מידע בנושא לאזרחים – למשל, מה קורה במדינות אחרות. למשל, פעם הרעיון שנבחרי הציבור יבחרו את שופטי העליון נראה מופרך גם לי, עד שנודע לי שבדמוקרטיות אחרות שופטי העליון באמת נבחרים ע”י נבחרי הציבור (ובמקרים מסוימים בבחירה ישירה של הציבור).

      צריך להרחיב את מעגל הדלגיטימציה למחטפי הכוח של הרשות השופטת. השאלה היא איך להביא לכך שהדיעות האלה יושמעו בהרחבה ולעיתים קרובות גם בתקשורת השמאל הדומיננטית. בשביל זה אולי צריך כל מיני יוזמות חקיקה או חינוך, גם של פוליטיקאים וגם של תנועות אזרחיות – התקשורת תיאלץ לסקר את היוזמות האלה ולארח אנשים משני הצדדים לדיון בנושא. בכל פעם שתהיה איזו יוזמה תהיה הזדמנות גם לימין להשמיע את הצד הדמוקרטי. חשוב שלא להניח מראש שהאזרחים יודעים משהו על הנושא, גם הנבונים והמשכילים. צריך להתחיל ממושגים בסיסיים של הפרדת רשויות, שלטון החוק להבדיל משלטון המשפטנים וגחמותיהם האישיות, וצריך תמיד להביא דוגמאות מדמוקרטיות מערביות.

      הגברת הלגיטימציה בציבור להפרדת רשויות אמיתית והגברת הדלגיטימציה ל”חקיקה” באמצעות פרשנות, להתערבות לא ראויה בענייני הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, לביטול חוקים סיטוני ופסיקות המפרות את החוק הן מה שיביאו לשינוי. רק כאשר תהיה לפחות הבנה של הסוגיה אצל רוב הציבור אפשר יהיה להכניס שינויים בחקיקה. אחרת יהיה קל מאד לתקשורת למכור שזו התקפה על הדמוקרטיה, ארדואניזציה וכיו”ב ולהוציא אנשים לרחובות.

      את ההסברה צריך להתחיל עכשיו ואת החקיקה בממשלת ימין שאני מקווה שתוקם בעוד 3 שנים. כמובן, צריך שהימין ינצח בבחירות הבאות. לא רק רוב הציבור היהודי, אלא לפחות 61 מנדטים. בלי זה אי אפשר לעשות כלום.

  2. לא הבנתי מה אתה חושב לעצמך, שממשלת אחדות תהיה פשוט ממשלת ימין רק בתמיכת גנץ?

    1. צודק, אבל היא גם לא יכולה להיות פשוט ממשלת שמאל, רק בתמיכת 58 ח”כים מהימין. לכן גם הצד של גנץ צריך לעשות כמה ויתורים, לא רק בתחום הכסאות.

  3. צודק, אבל היא גם לא יכולה להיות פשוט ממשלת שמאל, רק בתמיכת 58 ח”כים מהימין. לכן גם הצד של גנץ צריך לעשות כמה ויתורים, לא רק בתחום הכסאות.

  4. תכלס את ביבי מעניין רק ביבי, וזה על הפנים. הוא אחלה מנהל אבל פול גז בניוטרל.
    למזלו הוא עדיף עשרת מונים על האלטרנטיבה.

  5. במציאות הנוכחית אי אפשר לקבל כל מה שרוציעם וחייבים לוותר על חלק מהעקרונות.
    מנהיג הימין בנימין נתניהו החליט שהעיקרון הלאומי החשוב ביותר הוא שראש הממשלה יהיה בנימין נתניהו ועל זה הוא נלחם ולא הסכים לוותר. שאר הנושאים (בג”צ, סיפוח, כלכלה ועוד) חשיבותם משנית ועליהם ניתן לוותר.
    אפשר לקרוא לזה ויתורים כואבים למען האחדות, אבל מבחינת מנהיג הימין בנימין נתניהו, כל עוד נתניהו נשאר ראש הממשלה אלו לא ויתורים כואבים.

    1. מאה אחוז נכון ואני גם אתרום היבט להארת הדברים.
      נתניהו משוכנע, וגם אני, וגם עוד מספר אנשים, שאם נתניהו לא יהיה ראש הממשלה לא רק ששום דבר מרשימת הרכש שלך לא יושג אלא שהנגיסה בקיים גם תתגבר.
      כאמור אני משוכנע בכל לבי שזו האמת ואני אסיר תודה לנתניהו על נכונותו לעבור את כל מה שהוא עובר בגלל אמונתו שבמצב הקיים זו הדרך הכי נכונה למזער נזקים ליהודי ארץ ישראל ומתוך תקווה שיחד עם פעילות במתכון ״ניהול המשבר״ שנכפתה עליו עוד יבוא יום בו הנסיבות יהיו יותר טובות וניתן יהיה לטפל ברשימת הרכש שהעלית, אם כי הוא די בטוח שזה כבר לא יהיה בימיו.

    2. תשתע, אתה יכול לבחור אם להאמין או לא, אבל האמת היא שאני לכל הפחות רואה עצמי כאיש ימין, גם אם אתה סבור שלא, ואינני נתמך בידי הקרן החדשה. אני גם לא קומוניסט, וממילא מה ששמת בפי אלינסקי (שעליו בבורותי לא שמעתי) מייצג את כל הקשת הפוליטית, ולא רק את הקומוניסטים. אני טוען בסך הכל, שצריך לבקר ולדרוש ממנהיגינו הרבה, ולא להזדהות איתם. אני גם לא מאשים את מבקריו בשום דבר, וכל כוונתי הייתה להתייחס לטיעון. התגובה נועדה לבקר את מה שנכתב. אם תרצה תוכל להמשיך להגיב בזעף, לי אין כוונה לריב באינטרנט, זה כבר לא מרגש כמו פעם 🙂
      אגב, אני לא זה שמבקר את נתניהו בגלל שערו. הייתי חושב עליו לחיוב ולשלילה את אותם הדברים גם אם לא היה מסתיר את הקרחת. לי זה לא חשוב. אתה הוא זה שמבקר את לפיד ואומר ומציין לשלילה שהוא נואם על דרגש, וכאן הסברתי מדוע זה לא נימוק טוב. הנימוקים האלו הם מסוג כזה שמפרטים את הגדולה ומצניעים ביקורות. אני לא מתחבר לראיה הזו. ההאם אני גם מאשים את כל מי שאני חולק עליו בזה שהוא מזדהה יתר על המידה בהערצה עם המנהיג? לא. אבל התגובה שאותה ביקרתי אכן עודה רושם כזה. אני מציע, שוב, לנהל דיון ענייני ומרוחק מהפוליטיקאים, ולא להעריץ אותם. מקסימום להעריך

  6. במילה אחת: מתסכל בפעם האלף. ולא, אל תשימו את הקורונה. אלא את המשילות העלובה של הימין או “הימין”או פייק ימין.
    מתסכל כבר אמרנו?

    1. התרגיל השקוף

      המטרה: העלאת השמאל לשלטון
      השיטה: תקיעת טריז בין נתניהו לבין תומכיו
      הפתיים: אידיוטים שימושיים בימין שמאמינים לכל חארטה
      הסוכנים: ממומני הקרנות להשמדת ישראל המתחזים לאנשי ימין

    2. ושוב התגובה השחוקה של הביביסטים
      ושוב שום התייחסות קונקרטית
      עלוב

    3. מעדיף להיות ביביסט ולא תומך של עילג חלש אופי שנשלט על ידי מתאגרף שונא יהדות. מעדיף את נתניהו עם פיג’מה מתוך שינה על בני גנץ קורא מטלפרומפטר / יאיר לפיד נואם על דרגש / עמיר פרץ מניע שפתיים מתחת לשפם המגולח / איילת שקד מתחרה בדיקלום עם ציפי לבני. אני מעדיף בראשות הממשלה אדם שהיה לוחם ומפקד בסיירת מטכ”ל, השתתף במבצעים רבים וסיים קורס קציני חי”ר בהצטיינות, בוגר MIT והרווארד, שגריר ישראל תקיף ויעיל באו”ם, סגן שר החוץ, שר אוצר וכלכלן מוצלח, וראש ממשלה שהפך את ישראל למעצמה ביטחונית, כלכלית ומדינית, תוך התמודדות עם עמיתים כפויי טובה ועם בעלי מוסר כפול בעולם המערבי, עם “תשקורת” שהיא זרוע של האופוזיציה, עם סוסים טרויאנים בתוך הליכוד, ועם לא מעט אזרחים שתומכים באויב ומקבלים מימון מגורמים עוינים בחו”ל. ועכשיו בוא ספר לנו את מי אתה מעדיף.

    4. “סתם רנטגן” שם לב כמה אתה מזדהה עם ביבי, מחובר וצמוד אליו. זו טעות, הוא לא חבר שלך אלא פוליטיקאי שעובד בשבילנו. יש לו יתרונות, אך גם חסרונות. רבים היו לוחמים ומפקדים בסיירת, ובוגרים של אוניברסיטאות יוקרתיות. נוח לך להשתמש בזה, אך זה לא מייחד את נתניהו. חוץ מזה, לפיד נואם מטלפרומטר כדי להסתיר את גובהו, אבל נתניהו מלווה שיער ומדביק עם ספריי כדי להסתיר את קרחתו. מה ההבדל? לא כדאי להפוך את הפוליטיקה למשחק כדורגל שבו אתה אוהד עיוור של הקבוצה. אני רואה עצמי איש ימין ופעמים רבות תומך בנתניהו, אך לא בכל מחיר.

    5. “אתה אמרת על לפיד שהוא נואם על דרגש? אז אני אגיד שנתניהו מדביק שיער עם ספריי!” זה הטיעון הנגדי לציון ההישגים של ראש ממשלה שנאבק בנשיא אמריקני עוין (אובמה) בהצלחה, שכרת בריתות כלכליות וביטחוניות עם מדינות רבות ומעצמות ענק, שפעל בהצלחה מול ההתעצמות האיראנית והעצים את הכלכלה הישראלית (סייבר, מודיעין, טכנולוגיה, “מחשב לכל ילד” ועוד) באופן תקדימי?
      והניסיון להציג את בני הפלוגתא שלך כילדים זבי חוטם שרואים בראש הממשלה מדריך בתנועת הנוער ו”נצמדים אליו”! – זו הרי רטוריקה שקופה של תלמידי הקומוניסט שאול אלינסקי: “הלעג הוא הנשק האימתני ביותר של האדם: אין נגדו הגנה. זה אי-רציונלי, זה מרתיח. זה גם פועל כנקודת לחץ המאלצת את האויב להציע ויתורים”.
      בוא ספר לנו על מי ממליצים עכשיו תלמידיו של אלינסקי לראשות ממשלת ישראל, כדי שנדע אם זה מישהו שקורא מטלפרומפטר, עומד על דרגש כשהוא נואם או סתם אחד ש”רואה עצמו איש ימין” אבל נעזר בקרן החדשה לישראל כדי לגמור את החודש.

  7. מדינה משותפת ☪️ עם מיליוני ערבים או מדינה ✡️ ליהודים ?
    עת להחליט.
    אי-אפשר בו-זמנית לטפח מיליוני ערבים בארץ ולשמור ישראל לעם היהודי.

    נפרדו בהצלחה : פולנים – רוסים, אירים – אנגלים, יוונים – טורקים, צ’כים – גרמנים, סרבים – קרואטים . . .
    גם יהודים מסוגלים להשתחרר מעם זר בארצנו .
    האם יש מפלגה שמסוגלת לשחרר את היהודים מן העול הערבי בארץ ישראל ?

    דחוף ליזום משאל עם בנושא:
    הפרדת היהודים מן הערבים על בסיס אזרחות.

    מדינה ערבית , ללא יהודים , מזמן נוסדה ליד ישראל .
    לאחר ש-2 מיליון ערבים יהפכו לאזרחים של מדינה שלהם, ללא צבא , הם ישלמו מס הכנסה ומס בריאות ברמאללה ויצביעו בבחירות שם.
    בהדרגה כל ערבים יוקלטו ברמאללה, שכם, ג’נין, קלקיליה, טולכרם, חברון, יריחו, אבו-דיס, בית-לחם, עזה וכו’.
    אזרחות פלסטינית-ירדנית ☪️ , אבו-דיס ושועפאט – לערבים,
    אזרחות ישראלית ✡️ וירושלים – ליהודים !

  8. אני עוד תקווה שלא תקום ממשלה עם גנץ התיאבון שלהם לא יודע שובע צריך לנסות לסגור עם דרך ארץ.אבקסיס ואם הבלי שפם מוכן להיצטרף יעלה יותר זול ויותר טוב למחנה הלאומי נתן להם 5 שרים ולא 16 ולהשכיב אותם בחוץ וזה יהיה סופם אחרי שתפרו חליפות הם ילחצו עליו להתפשר ולהוריד את המחיר

  9. מסכים לכל מילה. ממש לא מזמן לימדו אותנו את חשיבותה של הארתמטיקה, וש-61 הם יותר מ-58. ובכן, נדמה לי ש- 58 הם יותר מ-20, ולכן אין סיבה שממשלת האחדות תבטא אך ורק את המטרות של הדיפ-סטייט.

  10. למר לובוביקוב, שלום.
    אני שייך למחנה הלאומי. חלק ממשפחתי שהתה במעצר בתקופת המנדט. כאן נולדתי וכאן אמות. אבל, לא הצבעתי למפלגה שלך. כאדם שגדל, מילדותו, על תורתו של זאב ז’בטינסיקי, אזי כמותו, אף אני, רוחש כבוד למיעט הערבי במדינה ומקבל אותו, כל עוד הוא לא מבצע כל עוד הוא אינו תוקף את המדינה, שלא כחוק!.
    אינני רומס את המיעוט הערבי, כיוון שדעותיו, שונות מדעתי. אוהדיך אינם ערים לכך, כי קיים חופש מחשבה במדינה.
    קראתי כמה מהתגובות שבאו להחמיא לך. התביישתי מההתקפות הפרימיטיביות על בית המשפט העליון. מה חבל.

    הופתעתי כי רק 3 מהמגיבים, הזדהו בשמם המלא. איננו חיים בדיקטטורה ואין מקום לפחד!!!

  11. מחנה הקרוי ימין , לקח לעצמו גם את תואר המחנה הלאומי, להבדיל תעמולתית, למשל, ממחנה המונהג על ידי שלושה רמטכ”לים , או ממלפגת העבודה שבנתה את המדינה הציונית במשך עשרות השנים. חלק גדול מהמוכללים במחנה הקרוי לאומי, לא תרמו כהוא זה לבניין החלום הציוני, הם בסך הכל קביים (מוצלחות) לקואליציה של הליכוד בתמורה לכספים מכל מיני מקורות שנתקבעו במסורת מעוותת של חלוקה לא צודקת של משאבים, תוך קיפוח הנאנקים תחת משכנתאות והוצאות חינוך. כשהגיעה הקורונה, חלק (לא כולם) אפילו לא יודעים להעריך את המשטרה וצה”ל (“צריך לחקור את השוטרים”- זוכרים?) על שבאו לעשות את התפקיד שאמורים לעשות רבנים, ראשי אותן מפלגות מ”המחנה הלאומי”, הם נשארו בבית. חג שמח.