הקורונה משתקת את לבנון, חיזבאללה נהנה מן ההפקר

נגיף הקורונה מערער את מעט היציבות הפוליטית השברירית השוררת בלבנון ומאשר את מה שכבר היה ידוע מזה זמן מה: חיזבאללה הוא בעל הכוח האמיתי, המחזיק במושכות השלטון במדינה ומנווט את ממשלת הבובות שלה על פי רצונו ומטרותיו הפוליטיות.

גם בשיא משבר הקורונה, ארגון הטרור עושה ככל העולה על רוחו: מתעלם מתקנות האוסרות על בואם של חוזרים מאיראן ומאפשר למקורביו לנחות בלבנון בלא מפריע, מונע מינויים ממשלתיים חדשים בבנק המרכזי ומשתק את פעילותו, מאיים על שלמות הממשלה אם לא תאפשר את חזרת יותר מעשרים אלף לבנונים מהקהילה השיעית שרובם תקועים באפריקה, ובעיקר מונע הכרזה על מצב חירום במדינה. תחת חוקת לבנון, הכרזה כזו מעמידה את הצבא כאחראי על ניהול ענייני המדינה, סיטואציה בלתי מתקבלת על הדעת מבחינת חיזבאללה, שהייתה מציבה אותו תחת שליטתו הבלעדית של צבא לבנון.

ככל שהדבר נראה משונה, דווקא ההתפרצות המגיפה מסייעת מאוד לחיזבאללה. בתואנה של צעדים סניטריים במסגרת המלחמה בנגיף, פוזרו ההפגנות נגד הממשלה, ופורקו המחנות המאולתרים ברחבי הערים, במרחבים הציבוריים ועל הצירים הראשיים. במילים אחרות, בעוד שחיזבאללה כשל בניסיון להפסיק את ההפגנות ברחובות מאז אוקטובר 2019, הנגיף הצליח לעשות זאת מבלי שהארגון נאלץ להפעיל מיליציות ומבלי שצבא לבנון ירה ולו כדור בודד.

ההפגנות והמחאה שהולידה אותן התאדו כלא היו, המשימה העיקרית כיום היא לשרוד לא רק את הווירוס והבידוד אלא גם את הסימנים הראשונים לרעב. בטריפולי (בעיקר ברובע חי אל סלם) ובשכונת הדאחיה בפרברים הדרומיים של ביירות בה ממוקם מטה חיזבאללה, נרשמו גילויי מצוקה גדולים בקרב אזרחים המשוועים לאוכל ומבקשים מהממשלה להתערב. בעל משפחה באזור בעלבכ הצית עצמו למוות לאחר שנואש מחיפוש מזון.

השילוב בין פורענות הקורונה לבין האסון הכלכלי המתמשך הם האויבים העיקריים של הלבנונים. לאחר המשבר באוקטובר 2019 נחשפו מימדי המשבר הכלכלי: ההכנסה הממוצעת של הלבנונים עומדת בין 2 ל-4 דולר ליום, במדינה שהחוב החיצוני שלה הוא הגבוה ביותר בעולם (יותר משמונים מיליארד דולר). האינפלציה ומחירי המזוון בעליה, ולבנון הודיעה בתחילת מרץ כי אינה יכולה לעמוד עוד בתשלומי הלוואות החוץ שלה, יחד עם דיווחים על האפשרות שהממשלה תערוך “תספורת” לכל הכספים המצויים בבנקים, צעד שיגרום להרס טוטאלי של הכלכלה שספק אם תוכל להתאושש ממנו.

כאשר המצוקה הכלכלית היא כה חריפה, עדיין נדרש האזרח הלבנוני לשלם סכום של תשעים דולר על מנת להיבדק לנגיף הקורונה, ואילו תושבים בלתי חוקיים בלבנון (מיליון פליטים סורים, יותר מ-250 אלף עובדים זרים ועשרות אלפי "פליטים” פלסטינים) נדרשים לשלם 500 דולר עבור בדיקה – סכום בלתי אפשרי לכל הדעות. במקביל, אנשי עסקים מקושרים בשיתוף חלק מהבנקים הצליחו להבריח יותר מ-6 מיליארד דולר מחוץ למדינה תוך רמיסת חוקי החירום האוסרים על משיכה של יותר מ -1,000 דולר בשבוע מחשבונות חדשים. בנוסף, המדינה אסרה על משיכת מטבע מכספומטים עד לפתיחתה המחודשת של נמל התעופה הבינלאומי בביירות ב-12 באפריל. כתוצאה מהמחסור במטבע אמריקני, נפסק כמעט כל היבוא למעט מוצרים שבחסות המדינה.

קיימת הסכמה כללית בלבנון לפיה ימי ממשלתו של ראש הממשלה חסאן דיאב ספורים. הרפורמות במערכת הפוליטית שהובטחו לא התממשו, וגם החיפוש אחר כסף שנגנב נמצא בקיפאון עם יותר מדי פוליטיקאים ומפלגות פוליטיות מעורבים. גם התקווה לשים קץ למערכת המבוססת על קשרים ומינויים פוליטיים על פי מפתח עדתי עליה הוחלט בהסכם טאיף משנת 1989, נותרה בלתי ממומשת. לאור כל זאת, אין להתפלא שהמתח עולה עד כדי פיצוץ קרב בין היריבים הפוליטיים, ובעיקר בין ראש הממשלה לשעבר סעד חרירי ומנהיג 'הכוחות הלבנוניים' הנוצרים סמיר ג’עג’ע, לבין חיזבאללה ומפלגת החסות שלו בראשות שר החוץ לשעבר ג’יבראן באסיל, חתנו של הנשיא מישל עאון.

משבר הקורונה, בשילוב עם השפל הכלכלי בלבנון, יאלץ בסופו של דבר את מקבלי ההחלטות לשקול מחדש את עמדותיהם ולנסות פעם נוספת להתגבר על הקיפאון המשתק את מדינת הארזים. ככל שהפתרון ירחק, כך יתקרב הזמן שבו חיזבאללה ישתלט בפועל על המדינה, באמתלה כזו או אחרת.

ד”ר ז’ק נריה היה יועצו המדיני של ראש הממשלה יצחק רבין, וקודם לכן שירת כקצין בכיר בחיל המודיעין וכנספח צה”ל בצרפת, בבלגיה ובלוקסמבורג. כיום הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. הטור התפרסם לראשונה באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.