הטענה לפיה רעיונות השוק החופשי של הוגים כמילטון פרידמן הם שורש כל הרע בימינו היא מגוחכת ואינה עומדת במבחן המציאות
פרופ' ראס רוברטס הוא מרצה לכלכלה במכון הובר באוניברסיטת סטנפורד. מאמר זה פרי עטו התפרסם לראשונה באתר medium.com, ואנו מודים למחבר על הרשות לפרסמו בעברית.
***
ישנן הרבה בעיות באמריקה של ימינו. שיעור ההתאבדויות בעלייה, התמכרות לסמים, מחירי דיור גבוהים ברוב הערים הגדולות, אי-שוויון גובר ועוני, ירידה בכמות המשרות בסקטור התעשייה, זינוק בעלויות הבריאות, שיעור חוב ממשלתי תופח וצמיחת הגרעון המסחרי, קפאון בשכר ומערכת בריאות כושלת. חלק מן הבעיות האלה הן לא יותר מנתון סטטיסטי, ויתכן שחלקן האחר אינן כלל בעיות, אך בכל זאת קשה לבטל בהינף יד את כולן. בוודאי, משהו כאן השתבש.
בעיות ותהליכים חברתיים כאלה קשים לכימות באופן סטטיסטי אמין ומדויק שיאפשר לשקול הסברים אפשריים. זה מורכב. אך לפי כמה פרשנים, המקור לבעיות של אמריקה אינו מסובך כלל, ואדם אחד ורעיונותיו הם האשמים בכל מכאובינו. ומי האדם הזה? מילטון פרידמן, כמובן. מתברר כי פרידמן, שהיה בעבר קול בודד בשממת הרעיונות, הצליח איכשהו לשכנע את כל העוסקים במקצוע הכלכלה, את אנשי האליטות האינטלקטואליות ולבסוף את הציבור האמריקני כולו להניח לכוחות השוק לפעול לבדם, מכיוון שמה שמוגדר כיום כ'ניאו-ליברליזם' היא הדרך היחידה לשגשוג עבור כולנו.
אמנם לפי מבקריו של פרידמן ושל השפעת רעיונותיו הוא זכה לסיוע מכלכלנים אחרים כמו פרידריך האייק, אך אלה הם שני הגדולים. על פי אותם מבקרים, אלה הם תאומי הרשע של השוק החופשי ושל הקפיטליזם המשתולל, הצמד ששכנע את האמריקנים כי ממשלה היא רעה והשוק יכול לפתור כל בעיה. התוצאה היא אמונה עיוורת בשוק החופשי, יחד עם סלידה אוטומטית מכל בזבוז או פתרון ממשלתי.
הנה למשל בנימין אפלבאום שפרסם ב'ניו-יורק טיימס' מאמר הלקוח מספרו 'שעת הכלכלנים: נביאי כזב, השוק החופשי ושבר החברה':
בארבעת העשורים שבין 1969 ל-2008, כלכלנים שיחקו תפקיד מוביל בקיצוץ המיסים לעשירים וריסון ההשקעה הציבורית. הם פיקחו על הדה-רגולציה של תעשיות מרכזיות, כולל תחבורה ותקשורת. הם היללו את העסקים הגדולים, הגנו על ריכוזי כוח תאגידי, ואפילו השמיצו את איגודי העובדים והתנגדו לזכויות כמו שכר מינימום. הצמיחה החלה להאט ואי-השוויון עלה, והיו לכך השלכות הרסניות. אולי הסימן הקשה ביותר לכישלון הכלכלי היא העובדה שתוחלת החיים הממוצעת באמריקה נמצאת בדעיכה, כאשר אי-שוויון כלכלי הפך לאי-שוויון בריאותי"
אמנם מספר כלכלנים תרמו למדיניות שהובילה לבעיות האלה, אך על פי אפלבאום ישנו אחד שעומד מעל כולם:
הדמות החשובה ביותר הוא מילטון פרידמן, ליברטריאן נמוך קומה שסרב לקבל ג'וב בוושינגטון, אך כתביו והמלצותיו הציתו את הדמיון של קובעי המדיניות. פרידמן הציע תשובה פשוטה ומושכת לבעיות האומה: הממשלה צריכה לזוז מהדרך"
אם לסכם את עמדתו של אפלבאום – הורדנו מיסים לעשירים ורגולציות מהמשק בזמן שנכשלנו להעמיד השקעה ציבורית מספקת. זה הוביל להאטה בצמיחה, עלייה באי-השוויון וירידה בתוחלת החיים. עמדה דומה הובאה במאמר שפורסם לאחרונה ב'בוסטון רוויו' בידי סורש נאידו, דני רודריק וגבריאל זוקמן:
כלכלנים מובילים כמו פרידריך האייק ומילטון פרידמן היו ממייסדי 'אגודת מונט-פלרין', קבוצה משפיעה של אינטלקטואלים שהתנגדותם להתערבות ממשלתית ותמיכתם בשוק החופשי הייתה יעילה במיוחד בעיצוב נוף המדיניות לאחר 1980. דה-רגולציה, פיננסיאליזציה, פירוק מדינת הרווחה ומוסדות שוק העבודה, הפחתת מיסים תאגידיים ופרוגרסיביים והמרדף אחר היפר-גלובליזציה – כל אלה האשמים בעליית אי-השוויון – הפכו כולם נטועים במדיניות הכלכלית המקובלת"
לסיכום – דה-רגולציה וקיצוץ בתקציבי רווחה, הפחתה בכוח האיגודים וגלובליזציה, הובילו לעלייה באי-שוויון. והנה עוד קטע ממאמר חדש של לארי קריימר, נשיא קרן היולט ומי שהיה בעבר דיקן הפקולטה למשפטים בסטנפורד, קטע המסכם את המהפכה האינטלקטואלית שאותם כותבים תולים בה את האשם לרבות מצרותינו כיום:
למרבה הצער, הפרדיגמה האינטלקטואלית השולטת כיום – שזכתה לכינוי 'ניאו-ליברליזם' – אינה עומדת עוד במשימה. עד כמה שאורתודוקסיית השוק החופשי התאימה לסוף המאה העשרים אז התקבלה באופן נרחב, הוכח כי היא אינה מסוגלת לספק תשובות לבעיות כמו אי-שוויון, קפאון בשכר, גלובליזציה ואיבוד מקומות עבודה וביטחון כלכלי הודות לטכנולוגיה ואוטומציה"
אני הייתי בין החיים במאה העשרים, או לפחות כך נדמה לי, אבל נראה שאיכשהו החמצתי את הרגע שבו "אורתודוקסיית השוק החופשי…התקבלה באופן נרחב", ומעולם לא הבחנתי כיצד הפכה ל"פרדיגמה האינטלקטואלית השולטת". הסיבה שלא הבחנתי בכך היא שהדברים האלה פשוט לא קרו, ובוודאי לא בקרב כלכלנים. תומאס פיקטי, ג'וזף שטיגליץ ופול קרוגמן הם שלושה מבין הכלכלנים החיים המשפיעים ביותר. הם מחברים רבי-מכר וטורים בעיתונים ושניים מהם זכו בפרס נובל, ואף אחד לא מגדיר אותם כחסידי השוק החופשי, רחוק מכך.
***
אז איך אפשר לשפוט את ההשפעה של פרידמן, האייק ואחרים על מדיניות? האם באמת החלה סביב 1980 תקופת השליטה של רעיונות השוק החופשי באמריקה? האם המדיניות נעה בכיוונו של פרידמן בארבעים השנים האחרונות? נתחיל עם המדידה הבסיסית ביותר: גודל הממשלה. האם הממשלה "זזה מדרכנו" בתקופה זו?
כיום, ההוצאות הממשלתיות בכל הרמות החל מהפדרלית ועד למקומיות עומדות על סך 7.2 טריליון דולרים. זה לא נראה לי כמו מספר קטן בכלל, ושיעורו מהתמ"ג הוא 33 אחוזים, בהשוואה לשלושים אחוזים בשנת 1980 ו-25 אחוזים בלבד ב-1962, אז פרסם פרידמן את המניפסט הידוע שלו אודות 'קפיטליזם וחירות'.
ומה לגבי רגולציה? הנה המספר הכולל של דפים בספר החוקים והכללים הפדרלי המשמש את סוכנויות הרגולציה הממשלתיות:
זוהי מדידה גסה כיוון שעמוד אחד של רגולציות יכול לעתים להיות מכביד יותר מעשרים עמודים אחרים יחדיו, בהתאם לתוכנו, אך קשה מאוד לטעון שהדה-רגולציה השתוללה לה ברחבי המשק בשנים האחרונות. אמנם חלק מהתעשיות כמו תחבורה ותקשורת נהנות כיום מרגולציה מופחתת ביחס לעבר, אך מרבית הפרשנים כולל אפלבאום סבורים ששינויים אלה עבדו לא רע עבור הצרכן.
ובינתיים, ישנם סקטורים אחרים בהם ידה של הממשלה הפכה כבדה הרבה יותר עם הזמן. ההוצאה הממשלתית על בריאות למשל עלתה באופן עקבי, הן במונחים אבסולוטיים והן ביחס לכלכלה:
מנגד, ההוצאה הישירה של אזרחים ביחס לכלל ההוצאה על בריאות צנחה באופן עקבי. פרידמן נהג לומר שאנחנו מוציאים את כספנו האישי בזהירות רבה יותר מאשר כספם של אחרים, אך נראה כי לפחות בתחום הבריאות לא הקשבנו לו ואנו מוציאים הרבה פחות מכספנו ביחס להוצאה הכללית. בכלל, נראה שאין יותר מדי חופש בשוק הבריאות:
קחו למשל את תחום החינוך. אחד מרעיונותיו של פרידמן היה להעניק להורים חופש רב יותר בבחירת בית הספר בו לומדים ילדיהם. בשנים האחרונות אכן נרשמה עלייה במספר התוכניות החדשניות בתחום כמו חלוקת שוברים לכיסוי שכר הלימוד בבתי ספר פרטיים ובבתי ספר הזוכים למימון המדינה אך פועלים בזיכיון עצמאי מחוץ למערכת החינוך הרשמית. עד כמה החידושים האלה משמעותיים? תלמידים בבתי ספר בעלי זיכיון מהווים פחות מחמישה אחוזים מכלל התלמידים באמריקה, ורק כ-150 אלף מתוך כלל 56 מיליון תלמידים זוכים לשוברים.
ומה לגבי הוצאות על בתי ספר ציבוריים? האם הן צנחו בחדות במהלך העידן הדרקוני של שלטון ה'ניאו-ליברליזם'? בשנת 1960, ההוצאה עבור תלמיד בבתי ספר יסודיים ותיכון עמדה על פחות מ-4,000 דולר. ב-1980, כאשר רעיונות ה'ניאו-ליברליזם' עלו לכאורה לגדולה, היא עמדה על מעט פחות מ-8000 דולר, והנתונים האחרונים משנת 2016 עומדים על 15 אלף דולר (ביחס לאינפלציה). ובכן, בתקופה בה נעשו לכאורה קיצוצים נרחבים וצמצום משאבים מכוון, ההוצאה עבור תלמיד קפצה באופן דרמטי.
ומה לגבי השקעה בתשתיות תחבורה? מאז 1962, ישנה ירידה ביחס לתמ"ג, אך מאז 1980 המצב כמעט ללא שינוי:
ומה לגבי השקעה במחקר ופיתוח לא-ביטחוני? עלייה דרמטית מאז 1980. לא בדיוק "השחיקה" עליה אפלבאום מקונן.
ומה לגבי "פירוק מוסדות שוק העבודה" ו"השמצת איגודי העובדים"? נכון, שיעורי ההתאגדות ירדו מאז 1980, אך ירידה זו החלה כבר בשנות החמישים וקשה להאשים בה את פרידמן או את רעיונות השוק החופשי. יתכן כי הירידה בהתאגדות נובעת מסוג המשרות שצמחו בחמישים השנים האחרונות, ולא מניצחון כלכלת השוק.
והאם היה תהליך של פירוק מדינת הרווחה? לא ממש. ההוצאה הממשית לסיוע לעניים צמחה בשיעור ניכר, הן במונחים אבסולוטיים והן ביחס לתמ"ג:
המיסוי על עשירים אמנם ירד כפי שאפלבאום כתב, אך שיעור המס היחסי המגיע מעשירים גבוה כיום בהרבה מאשר ב-1980. ומה לגבי הגלובליזציה? המכסים בארה"ב הורדו באופן משמעותי הרבה לפני שפרידמן זכה להשפעה כלשהיא:
שיעור המסחר כחלק מהתמ"ג צמח באופן דרמטי בעשורים האחרונים, במיוחד מאז שסין הצטרפה לארגון הסחר העולמי בשנת 2000. דאגה מהשפעת הגלובליזציה אינה דבר לא-סביר, ואני סבור שהעלייה במסחר העולמי הקשתה על אנשים שעבדו בעבר בתחום הייצור. ואכן, כלכלנים (כולל פרידמן) תמכו וקידמו סחר חופשי לפחות מאז 1776. אנשים הגיוניים יכולים להתווכח האם שיעור הסחר עם סין והמהירות שבה צמח היו טעות מבחינת מדיניות. זה בוודאי הוריד את המחירים של מוצרים רבים ושיפר את חיי העניים בעיקר בזמן שאחרים סבלו יותר, וסייע להוציא מאות מיליוני סינים מעוני מחפיר.
***
האם כל הטוב והרע הזה גם יחד היו תוצאה של ניצחון השוק החופשי? האם הנשיא ביל קלינטון וסגן-הנשיא אל גור תמכו בהסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (NAFTA) מכיוון שכושפו בידי הרעיונות של פרידמן והאייק? ומנגד רונלד רייגן, שלכאורה היה חסיד מושבע של פרידמן, הטיל מכסות על ייבוא מכוניות מיפן, צעד שאני בטוח שפרידמן התנגד לו. מילטון פרידמן התנגד גם למכסות על סוכר, להטבות לתאגידים ולבעלות ממשלתית על חברת הרכבות, אך כל אלה עדיין איתנו; הוא התנגד לדרישת רישיון לעיסוק במקצועות מסוימים, אך זו צמחה פי כמה מאז; הוא שאף להפריט את הביטוח הלאומי, וזה לא קרה; הוא חלם על מס הכנסה שלילי שיחליף את שלל תוכניות הרווחה, אך במקום זאת הוספנו רק עוד ועוד תוכניות. המקום היחיד שבו פרידמן ניצח באופן מובהק היה בתמיכתו בצבא התנדבותי ובשעורי חליפין צפים.
פרידמן אכן הגן על זכותם של עסקים להרוויח כסף, אך הדגיש תמיד כי הקפיטליזם כולו הוא מערכת של רווח והפסד, בדגש על ההפסד. אני מאמין כי פרידמן היה נחרד מחבילות החילוץ הנרחבות שהציעה הממשלה לעסקים במהלך המשבר הפיננסי ב-2008. אפלבאום צדק בציינו כי פרידמן וחברים אחרים באסכולת שיקגו היו סקפטיים לגבי היעילות של הגבלים עסקיים, אך פרידמן מעולם לא "הילל את העסקים הגדולים". למעשה, לעתים קרובות הוא הדגיש כי המגזר העסקי שנא את הקפיטליזם והיה אויבו, וטען שמרבית החברות היו מעדיפות להימנע מתחרות וליהנות מכך שהממשלה מגבילה חברות אחרות. פרידמן האמין באחריות אישית ובוודאי התנגד לעליית תפיסת ה-'Nanny State', אך לא היה יכול לעצור אותה. הוא גם האמין בלגליזציה של מריחואנה. אם אתם רוצים לתת לו קרדיט על זה אתם מוזמנים, אך אני לא סבור שדווקא הוא היה הכוח המניע מאחורי תהליך הלגליזציה הנוכחי, וזה בוודאי לא מה שמבקריו מתכוונים כשהם מקוננים על השפעתו.
נכון, תוחלת החיים נמצאת בירידה בשנים האחרונות בשל התפשטות הסמים וזמינותם. האם זו אשמתו של פרידמן? יתכן כי זה קשור לגלובליזציה ולאובדן המשרות בחלקים מסוימים של ארה"ב שבעבר נהנו מעבודה רבה בייצור. או שזה קשור בחלקו לעלייה ברגולציית הקרקעות שהקפיצה את שכר הדירה בערים רבות והקשתה על אנשים לחפש בהן הזדמנות כלכלית. אתם רוצים להאשים את פרידמן בזה, בסובסידיות הרפואיות שהפכו את משככי הכאבים לזולים והגבירו את הלחץ על רופאים לנפק אותם, או בדיכאון התרבותי שגורם לאנשים לחוש פחות מחוברים ודוחק אותם להתמכרות? זה מורכב.
בעוד אני כותב את המאמר הזה, התחזיות העדכניות לתוחלת החיים מראות התחלה של היפוך המגמה, יחד עם ירידה בשימוש בסמים בשנים האחרונות. האם אתם חושבים שיש לכך קשר עם אידאולוגיית השוק החופשי? אי-השוויון נמצא בעלייה, אך לפחות חלק ממנה קשור לקרוניזם כמו למשל סובסידיות לסקטור הפיננסי אליהן פרידמן התנגד. חלק מן העלייה הוא בשל שיעורי נישואין גבוהים של אקדמאים לדומיהם שמובילים ליצירת משקי בית בעלי הכנסות גבוהות, וחלק ממנה נובע מכוחות שוק שפרידמן היה מריע להם – בדרנים, ספורטאים ויזמי תוכנה המגיעים לקהלים רחבים יותר כיום.
הצמיחה נמצאת בהאטה בארבעים השנים האחרונות. בהתחשב באינספור הדברים האחרים שהתרחשו מאז 1980 מבחינה תרבותית ודמוגרפית ומבחינת מדיניות כלכלית אליה פרידמן התנגד, האם אתם באמת רוצים לתלות את כל האשמה ברעיון אחד בעל הצלחה מוגבלת? לא הייתם מעדיפים לאמץ עמדה קצת יותר מורכבת? השורה התחתונה היא שהמחשבה שפרידמן ומשנתו ניצחו וזהו הזמן לשנות מדיניות היא מגוחכת. מרבית מרעיונותיו של פרידמן מעולם לא נוסו, והממשלה רק הפכה גדולה יותר ומתערבת יותר בחיינו בחמשת העשורים האחרונים בכל הקשור לרגולציה על עסקים חדשים, שוק העבודה ותחומים חשובים כמו דיור, חינוך ובריאות.
אם כי אני בוודאי לא מסכים איתו בהכל, אני מעריץ גדול של יצירתו של פרידמן. אך איני יכול להבין את הטענה לפיה משנתו עיצבה באופן מכריע את המדיניות הכלכלית שלנו ואת מערכת ההשלכות המורכבת בה אנו חיים כיום. אלה המאשימים את פרידמן והאייק בכל מה שהשתבש בארה"ב (כותבים שציטטתי לעיל ואחרים כמו שטיגליץ) מתקיפים למעשה איש קש חלש במיוחד.
אני מזמין כל מבקר של פרידמן להגיב למספרים ולטענות שהצגתי כאן, ואפרסם בשמחה כל טענה שתפריך אותן או תציג נתונים אחרים.
מילטון פרידמן הכלכלן החכם ביותר המוסרי ביותר של תקופתו. איש אחד אבל מסוכן מאד לשקר הסוציאליסטי ולכן כל כך הרבה מגויסים להכפיש את דעותיו
אבל שוב אנחנו חוזרים על אותה טעות.
אמנם המאמר מציג דברי טעם, אבל שוב – הוא פונה אל השכל, בעוד יריבינו הסוציליסטים פונים אל הרגש. וטיעון רגשי-מוסרי תמיד ינצח.
הסוציאליסטים אומרים שקפיטליזם הוא מרושע, תאב בצע, משעבד, יוצר אי שוויון וכן הלאה ואומרים על עצמם שהם באו להציל אותנו מכל אלה. הם לא אומרים שקפיטליזם לא עובד (כי הם לא יכולים) – הם אומרים שהוא רוע!
לכן, יש לומר: סוציאליזם הוא גרוע, בראש ובראשונה, בגלל שהוא *לא מוסרי*! משום שזה לא מוסרי לגנוב מאחד כדי לתת לאחר, וזה בכלל לא משנה למה. זו כל התורה כולה.
אחרי שהנקודה הזו נזעקה מכל גגות העיר, והוטמעה היטב בראשיהם של אנשים, אז, ורק אז, אולי, אפשר להתחיל גם לדבר על הסיבות בגללן סוציאליזם הוא לא יעיל בעוד קפיטליזם הוא כן. ואז אפשר אולי לשלוף את הגרפים והחישובים והסטטיסטיקה, כשאנשים מוכנים לההקשיב. כי אף אחד לא יקשיב לך אם שכנעו אותו שאתה רשע, ובכלל לא אכפת לו שזה בדיוק הפוך.
הטענה לפיה רעיונות השוק החופשי של הוגים כמילטון פרידמן הם שורש כל הרע בימינו היא מגוחכת ואינה עומדת במבחן המציאות