מרחק ביטחון: סגר הוא הדרך היעילה לבלימת המגיפה

סביר מאוד לתהות האם הגבנו באופן מוגזם למגפת הקורונה. קל מאוד להסביר את הרציונל שבבסיס הריחוק החברתי, לפיו יש להפחית מגע בין אנשים כדי להאט את התפשטות הנגיף. אך נראה כי העצות השונות ממומחים שונים ושלל המודלים שנזרקים לאוויר השפיעו על יכולת קבלת ההחלטות של הממשלה, ושחקו את אמון הציבור במדיניות הנוכחית. בעקבות המלצת רשויות הבריאות, נאלצנו להקריב קורבנות גדולים לתקופת זמן בלתי-מוגבלת. למרות שרוב האזרחים מסכימים שהיה צורך לנקוט בצעדים קשים, ישנה גם חוסר סבלנות גוברת ומובנת שבתורה הזינה תיאוריות שונות הטוענות כי יש לפתוח במהירות את הכלכלה. סגירה מוחלטת של המשק היא אכן אסטרטגיה רעה, אך בהתחשב בחלופות הייתה זו האסטרטגיה הפחות גרועה שהייתה זמינה בעת בה יושמה. במקומות רבים, כמו בניו-יורק למשל, היא יושמה בפועל מאוחר מדי. לכן גם נטישה מוקדמת שלה יכולה להיות הרת אסון, ולא רק במונחים כלכליים.

הוויכוח סביב הסגר סובל מכמה שגיאות קונספטואליות. ב-8 באפריל, המודל של המוסד להערכה רפואית בו השתמש הבית הלבן הנמיך את תחזיתו וניבא מספר כי מקרי המוות צפויים בארה"ב יגיע לכשישים אלף. המתנגדים לסגר שאלו: אם מתברר כי שיעור המוות יהיה דומה לעונה רעה של שפעת, האם באמת יש הצדקה לצעדים הדרקוניים? אך השוואת עלויות הסגר למחיר הבריאותי של הנגיף היא שגויה, מכיוון שהסגר עצמו ככל הנראה הפחית את המחיר באופן משמעותי. כאשר שוקלים את העלויות השוליות, הנתון החשוב נוגע לעלות עבור כל מקרה מוות שנמנע. בניגוד למקרה השפעת לנגיף הקורונה אין חיסון, והראיות מצביעות על כך שהוא מטיל עול רב יותר על בתי החולים וצפוי לגרום לחוליו נזק כבד עד למוות. הניסיון מניו-יורק ומצפון איטליה מראה כי הקורונה יכולה להכריע את מערכות הבריאות באופן שהשפעת לא מתקרבת אליו.

הדיון התבוסס גם בשאלות כמו האם ישנה הצדקה מוסרית להחליף חיים בדולרים, וניתח את פרטי המודלים של עלות ותועלת. אך גם ניתוחים כאלה נוטים להשתבש: כאשר מסירים מן החישוב את ההשפעות הבריאותיות שאינן קטלניות, אנו נוטים לעבר שאננות רבה יותר בקשר למגפה. מנגד, כאשר מחסירים את ההפסדים הכספיים הפוטנציאליים, נוצרת שאננות בקשר לעלויות הסגר.

חשוב גם לזכור כי צעדי הריחוק החברתי אומצו באופן מבוזר. עוד בטרם מושלי המדינות הורו לתושבים להישאר בביתם, רבים מבתי הספר כבר נסגרו, כמות הקהל במסעדות צנחה וליגות הספורט הגדולות דחו את המשחקים. על פי טיוטת מחקר של הלשכה הלאומית לחקר כלכלי, הכלכלה החלה להתכווץ עוד לפני שצווי הבריאות הראשונים נחתמו. מכאן עולה כי הן העלות הכלכלית של ריחוק חברתי והן היתרונות הבריאותיים שלו לא ניתנים לייחוס אך ורק להוראות הממשלה. המסקנה השנייה מכך היא שבעיית הבריאות הציבורית עצמה, ולא רק התגובה אליה, היא בעיה כלכלית.

וזו גם ההתנגדות המעשית העיקרית לצעדים של הקלה בסגר כדי לסייע למשק: שקלול התמורות עליו כולנו מתווכחים פשוט לא קיים בחלק מן המקרים. משבר בריאות ציבורי מביא עמו עלויות כלכליות. ישנן כמובן עליות בריאות למשבר כלכלי כמו החשש מנסיקה במקרי התאבדות, אך המחקר נוטה לקבוע (אולי בניגוד לאינטואיציה) ששיעור מקרי המוות הוא מחזורי ועולה ויורד ביחד עם הכלכלה.

ביקורת מוצדקת

בשלהי חודש מרץ, כאשר החלו להתפרסם הצווים הראשונים שדרשו מאנשים להישאר בביתם ובבית הלבן דיברו על "האטת ההתפשטות", היו מעט מאוד חלופות קיימות לצעדי ריחוק חברתי נרחבים. האשמים העיקריים בכך היו ממשלת סין שהסתירה מידע על הנגיף כבר מדצמבר, וארגון הבריאות העולמי שהתעלם מעדויות על הדבקה אנושית במדינות אחרות והעדיף במקומן לפרסם את ההכחשות הסיניות בעניין. רק ב-20 בינואר גורם מדעי רשמי בסין הודה שהנגיף יכול להתפשט בין בני אדם, ורק ב-23 בינואר הוכרז הסגר על העיר ווהאן. מחקר של אוניבריסטת סאות'המפטון מגלה כי אם ממשלת סין הייתה מתערבת שלושה שבועות מוקדם יותר, מספר מקרי המחלה במדינה היה מופחת ב-95 אחוזים, וככל הנראה היא לא הייתה הופכת לאיום גלובלי.

גם ממשלת ארה"ב ביצעה שגיאות שצמצמו את החלופות, בעיקר בתחום הייצור של בדיקות. פגמים בערכת הבדיקה של המרכז לבקרת מחלות (CDC) גרמו להאטה בייצור ולהוצאה משימוש של רבות מהערכות, בעוד הרגולציה של מנהל המזון והתרופות (FDA) מנעה מיצרנים פרטיים לקזז חלק מהמחסור. כאשר החלו ההתפרצויות הראשונות בחודש מרץ, לא היו לארה"ב מספיק ערכות כדי ליישם בהצלחה את מדיניות הבדיקה והמעקב שעבדה בהצלחה בחלק ממדינות מזרח אסיה.

לכישלון המביך הזה של יכולות המדינה יש אשמים רבים, וחלקו נופל גם על ממשל טראמפ, אך יחד עם חלק מן הביקורת אינה עומדת במבחן המציאות. כך למשל היו ההאשמות הכוזבות כי הוועדה במועצה לביטחון לאומי האחראית על טיפול במגפות נסגרה, בעוד היא פשוט עברה כחלק מארגון מחדש לפעול תחת ועדה אחרת, וב'ניו-יורק טיימס' דווח כי היא אספה מידע על הנגיף כבר בינואר. גם המיתוס על קיצוץ בתקציב ה-CDC אינו נכון, כאשר למעשה הוא הוגדל בידי הקונגרס.

ביקורות אחרות על הנשיא טראמפ היו מוצדקות בהחלט. החל מרגע התפרצות המגפה ועד לנקודת השיא שלה, הנשיא התמקד יותר בהכחשת האיום מאשר בניסיון לטפל בו. במשך רוב חודש פברואר טראמפ התעקש עדיין שהנגיף יעלם באופן מסתורי, מה שבוודאי עודד חלק מן האנשים שלא לנקוט בצעדי ריחוק חברתי ופגע באסטרטגיה אותה עליה הוא עצמו החליט בסופו של דבר. החלטתו מה-31 בינואר להגביל את הטיסות מסין לא הייתה יעילה כפי שנטען, גם בגלל החורים הרבים בה וגם מכיוון שכל זמן נוסף שהיא קנתה בוזבז בהכחשות שפיזר. באופן כללי, נראה שהקפריזיות של הנשיא תרמה לחוסר התיאום ששרר בין כל זרועות הממשל. קשה לקבוע בדיוק כמה השפעה הייתה לכך וכל נשיא כנראה היה מבצע טעויות בתגובה למשבר חסר תקדים שכזה, אך ברור שההשפעה הייתה שלילית.

בכל מקרה, החברה שלנו נותרה עם מעט מאוד ברירות מעבר לאסטרטגיה שאימצה לבסוף. גם ההצעה הנפוצה לפיה עלינו רק לבודד את המבוגרים ואחרים בעלי מערכת חיסון חלשה, בעוד הצעירים צריכים להמשיך להתנהג כרגיל בתקווה שיפתחו חסינות עדר, לא עומדת במבחן המציאות. מיליוני אמריקנים צעירים חיים במשפחות מרובות-דורות, ומיליוני מבוגרים תלויים לקיומם בסיוע מאותם צעירים. שיקולים אלו מסבירים בין השאר מדוע בריטניה נטשה במהירות את אסטרטגיית ההדבקה למרות ששקלה אותה לזמן קצר. מנגד, הדיסטופיה הסינית של מעקב סביב השעון אחרי אזרחים והגבלות קשות על תחבורה פנימית ככל הנראה לא הייתה עובדת בהצלחה בארה"ב גם היינו חושקים בה. בשבדיה הממשלה החליטה לא להטיל הגבלות, אך אפילו שם מתחילים לשנות מגמה לאחר עליה גדולה במקרי ההדבקה והמוות ביחס למדינות שכנות.

השלכות משמעותיות

אם כן, התגובה שלנו כללה הן תגובה חלשה מדי והן תגובה מוגזמת. הנגיף לא יסתלק מיוזמתו, אך ככל הנראה גם לא היה צורך בסגירת פארקים וכנסיות. יחד עם זאת, באופן כללי והחל מסוף חודש פברואר, רובנו כחברה קיבלנו את ההחלטה הנכונה בהתחשב במצב אליו נקלענו.

השאלה בה כולם עוסקים היא מתי נוכל להקל על ההגבלות או אפילו לבטל אותן לגמרי. לפתיחה מוקדמת של המשק יהיו השלכות משמעותיות. היא יכולה להוביל להתפרצויות נוספות שיכפו עלינו את המשך הסגר ועוד סבל כלכלי מיותר. הסיכונים של מהלך כזה ברורים: התפשטות הנגיף בקרב מגזרים שונים עשויה לפגוע ביכולת אכיפת החוק ובתחזוקה של תשתית חיונית. מנגד, הרווחים מצעד של פתיחה מוקדמת לא ברורים, וישנם עוד כמה מכשולים בדרך להתאוששות הכלכלה מעבר להגבלות הביתיות: צרכנים החוששים מהתפרצות עתידית, וצניחה בביקוש העולמי שלא תשתנה לפתע רק בגלל שבארה"ב החליטו לפתוח מסעדות. בשבדיה למשל, שם כאמור הגיבו ברפיון יחסי לנגיף, חוזים התכווצות של 3.4 אחוזים בתמ"ג השנה.

המשמעות של כל זה היא שפתיחה מחדש של המשק צריכה להיות המטרה של הצעדים הבאים שלנו, אך לא הצעד הבא עצמו. הניסיון המוצלח ביותר להניח את היסודות לפתיחה ולחשוב על ההשלכות נעשה על ידי נציב ה-FDA לשעבר סקוט גוטליב, אשר יחד עם מומחים נוספים פרסם מחקר בו הסיק כי ניתן להקל על הגבלות הריחוק החברתי, אם וכאשר תרשם ירידה של שבועיים ויותר בהדבקות, בתי החולים יהיו ערוכים להתפרצות עתידית ותהיה קיימת יכולת בדיקה נרחבת.

ככל שהגבלות הריחוק החברתו יבוטלו, כך עולה הסכנה של התפרצות מחודשת. מקבלי ההחלטות יצטרכו ללמוד כמה שיותר על הנגיף כדי למנוע את אותן התפרצויות ולהימנע מהצפת בתי החולים. בהיעדר שיטת בדיקה זמינה ומיידית לפחות בטווח הקרוב, המידע מבדיקות סרולוגיות יכול לספק נתונים על קצב החשיפה והחסינות באזור נתון. בדיקות כאלה יספקו עוד מידע על מספר המקרים הא-סימפטומטיים שלא התגלו, ויאפשר לחוקרים להגיע למסקנות על חומרת הווירוס ויכולת ההדבקה שלו. כיום, התשובות לשאלה זו ושאלות אחרות (איך משפיעים למשל גורמי אקלים וצפיפות?) נותרת חמקמקה ומתסכלת. שיעורי התפרצות שונים באזורים שונים מרמזים על כך שכל שינוי בהגבלות ריחוק חברתי ייאלץ לעשות במקומות שונים ובזמנים שונים.

מידע ממוקד

בלימת התפרצויות עתידיות מבלי לחזור שוב לסגר נרחב תדרוש מאנשים שבאו במגע עם חולה מאומת להיכנס לסגר עצמי. כפי שצוין בדו"ח של מכון Mercatus מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, השימוש בנתוני טלפונים סלולריים כדי להבחין בין אזורים בסיכון גבוה לכאלה בסיכון נמוך יכול להיות שימושי עבור רשויות הבריאות. מידע ממוקד יותר יהיה שימושי יותר, אך יציב איומים על הפרטיות. מספר חברות טכנולוגיה גדולות כבר משתפות פעולה בתוכניות מעקב פיזי, ומעלות חששות פרטיות רציניים עוד יותר.

שאלת הפרטיות יחד עם בעיות בייצור ותיאום יפגעו באסטרטגיות כמו זו שמציע גוטליב ואפילו אם תיושם לבסוף בהצלחה, היא לא מסוגלת למנוע כל התפרצות עתידית, כפי שדרום קוריאה וסינגפור מגלות כעת. ערים ומדינות יצטרכו לעבור לחילופין בין פתיחה מוגבלת לסגר נרחב לפחות בחודשים הקרובים. אפשרות זו כמובן מייצרת אי-ודאות גדולה, אותה הממשלה תצטרך למתן על ידי מתן סיוע מתאים לעסקים ועובדים. הסנאטור ג'וש האולי הציע תוכנית לפיה עסקים יקבלו הקלות במיסים כדי לכסות חלק משמעותי מהוצאות השכר. סיבוב נוסף של העברת כספים ישירות ליחידים יכול למנוע קשיים כלכליים, ולסייע בעקיפין לאותם עסקים מתאוששים. בהתחשב בעובדה שהממשלה היא זו שסגרה לחלוטין את הכלכלה מלכתחילה, התערבות כזו תהיה מקובלת באופן חריג. אין סכנה מוסרית בזמן מגפה.

על פי גוטליב, כל אלה יהיו צעדים זמניים. התפתחויות בתעשיית התרופות והטיפולים הן הדרך היחידה החוצה. תרופות יוכלו להקל על העומס בבתי החולים, וטיפולים שונים לקורונה נמצאים כעת בתהליכי מחקר. לא בטוח שכולם יעבדו בסופו של דבר ויש לעשות כל מאמץ לגלות איזו תרופה בדיוק תהיה יעילה, אך הסרת מגבלות הריחוק החברתי על בסיס ההנחה שאכן ימצא חיסון רק כדי לגלות שאינו עובד או שיש לו תופעות לוואי חמורות תהיה טעות שיש להימנע ממנה. מציאת חיסון יעיל תהיה כמובן תחילת הסוף של המגפה, אך כל התקדמות בתחום זה תיקח חודשים רבים. גם כאן כנראה יהיה לחץ לזרז תהליכים, אך אסור שהרצון במהירות יפגום ביעילות ובמוכנות.

לארה"ב יש יתרונות רבים בהתמודדות עם אתגרי משבר הקורונה, אך הוא מציב גם קשיים רבים ומובחנים. זו אומה של אינדיבידואלים בעלי השקפה סקפטית על התערבות ממשלתית שלא מצייתים בעיוורון לצווי המומחים. לכן עלינו למצוא דרך אמיתית לצאת מן המצב, ולא רק לקוות למצוא כזו.

המאמר התפרסם לראשונה בכתב העת 'נשיונל רוויו'.