מפלגת בג”ץ פה אחד – פי הנשיאה חיות

תמצית הנימוקים שפרסמה נשיאת העליון בדיוני השבוע בעתירות לבג”ץ משקפת את דעתה שלה אך מעלימה חילוקי דעות בין השופטים ודעות נוגדות בכלל

טליה איינהורן היא פרופ’ מן המניין באוניברסיטת אריאל וחברת האקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי.

***

בראשית השבוע יכולנו לחזות בשני ימי דיון מרתוני פומבי, ראשון מסוגו, בשמונה עתירות שבהן התבקש בג”ץ לאסור על הטלת ממשלה בישראל על חבר כנסת שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות על טוהר המידות (דיוני היום הראשון), וכן להורות על בטלות ההסכם הקואליציוני שנחתם ביום ה-20 באפריל בין סיעת הליכוד לסיעת ‘כחול לבן’, או חלק מסעיפיו, בהיותם נוגדים עקרונות חוקתיים וחוקיים ואת תקנת הציבור (דיוני היום השני).

בפסק הדין הכריעו פה אחד 11 השופטים שישבו בהרכב שיש לדחות את העתירות על כל חלקיהן. לצד ההכרעה פה אחד התפרסמה תמצית נימוקי פסק הדין של הנשיאה חיות בלבד, שציינה כי “סד הזמנים אינו מאפשר מתן פסק דין מלא, מפורט ומנומק לפני יום 7/5/2020. על כן, אנו נאלצים להסתפק לעת הזו בתמצית הדברים בלבד, הכוללת את התוצאה האופרטיבית שאליה הגענו פה אחד ואת עיקרי הנימוקים, ומותירים למועד מאוחר יותר את מתן פסק הדין המשלים ובו הנימוקים המפורטים שייכתבו על ידי מי מאיתנו שימצא זאת לנכון, כל אחד וטעמיו”

עשרת השופטים הנוספים כתבו: “אנו מצטרפים לתוצאה שאליה הגיעה חברתנו הנשיאה א’ חיות, וזאת מטעמים אשר יפורטו על ידי מי מאיתנו שימצא זאת לנכון, במסגרת פסק הדין המשלים שיינתן בהמשך”. הנוסח הזה מצביע על חילוקי דעות בין השופטים, שהרי אם לא כן, היתה הנשיאה כותבת כי “תמצית הדברים כוללת את התוצאה האופרטיבית ואת עיקרי הנימוקים שאליהם הגענו פה אחד”. עשרת השופטים הנוספים היו כותבים, “אנו מצטרפים לתוצאה שאליה הגיעה חברתנו הנשיאה א’ חיות מהנימוקים שפירטה בתמצית לעיל”.

יום הדיונים הראשון, 3/5/2020

כמפורט בסעיף 6 לתמצית נימוקי הנשיאה, “אקדים אחרית לראשית ואציין כבר בפתח הדברים כי לא נמצאה לנו עילה משפטית להתערב בהטלת תפקיד הרכבת הממשלה על חה”כ נתניהו. משכך החלטנו פה אחד לדחות את העתירות ככל שהן נוגעות לעניין זה”.

ואכן לשון חוק יסוד: הממשלה, כפי שתוקן ב-2001, ברורה לחלוטין. עובדה זו לבדה היתה צריכה להספיק כדי שהעתירות תידחינה על הסף, והיה ראוי שפסק הדין יסתיים כאן. שלושה עשר הסעיפים שכתבה הנשיאה חיות בהמשך הם בבחינת “אוביטר” (אמרת אגב אורחא) של שופטת אחת מבין האחד-עשר שישבו בהרכב. לכל היותר, יכלה הנשיאה להוסיף אמירה בדבר חזקת החפות, שנדחקה אצלה לסעיף 19 האחרון.

בתוך האוביטר ימצא הקורא, הבקי בעולם המשפט, הפנייה להלכת פנחסי-דרעי, בדבר המינוי וההעברה מתפקידם של שרים שהוגש נגדם כתב אישום, הלכה שנפסקה לפני התיקון לחוק. אך קביעתה הפסקנית של הנשיאה כי “בניגוד לטענות שהועלו בפנינו במהלך הדיון . . . [ההלכה] ממשיכה לחול גם לאחר חקיקת חוק יסוד: הממשלה החדש משנת 2001”, אינה מבוססת. לאחר תיקון החוק לא נפסקה הלכה בעניין זה, אלא אמרות אגב בדעת מיעוט של השופטים תיאודור אור, דורית בייניש, מישאל חשין וגם השופטת חיות (כתוארה דאז). עיון בפרוטוקול הדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט מיום 26/2/2001, אליו מפנה הנשיאה, איננו משקף את הנטען בתמצית הנימוקים. יתר על כן, עיון בדיון זה ובדיונים מאוחרים יותר מצביע על כך שחברי הכנסת התכוונו לתקן את החוק כדי לבטל את הלכת דרעי-פנחסי.דעות שונות

הערה נוספת נוגעת להצגת העובדות בידי הנשיאה. כתב האישום הוגש נגד ראש הממשלה נתניהו. אמנם נכון שראש הממשלה הוא גם חבר כנסת אבל, מאחר שמכוח סעיף 30 לחוק יסוד: הממשלה, הוא ראש הממשלה עד שתושבע ממשלה חדשה, השימוש בתואר חבר הכנסת נתניהו בכל פסק הדין לא היה ראוי. לא ייפלא שביום למחרת הדיון טענה עו”ד אביה אלף שכיום נתניהו איננו עוד ראש ממשלה כלל ועיקר והוא חבר כנסת מן השורה. והרי הנשיאה עצמה, גם כשהיא יושבת לדין כשופטת בין שאר השופטים או כיו”ר הרכב, מכונה הנשיאה חיות.

יום הדיון השני, 4/5/2020

ביום הדיונים השני נידון ההסכם הקואליציוני. אף כאן הובהר שחלק מהנושאים עתידים לעבור הליך חקיקה ומשום כך לא היה מקום כלל לברר אותם במסגרת הדיון בעתירות. ראינו בעת הדיון כיצד כמה מהשופטים מנסים להתערב בניהול הכנסת עד הפרט האחרון, כיצד בדיוק יחולקו ועדות הכנסת בין הקואליציה לאופוזיציה והזכות כביכול של האופוזיציה לנציג בוועדה למינוי שופטים, אף כי קשה לטעון למנהג כזה כשמדובר בממשלת אחדות רחבה.

יתר על כן, בעניין הרכב הוועדה יש נגיעה אישית ישירה לאותם שופטים היושבים לדין כשהם חברים בוועדה וגם לאלה שעתידים להיות חברים בה בקרוב. עקב עתירה שהוגשה בעבר בעניין זה על ידי עו”ד שחר בן-מאיר, אותם שופטים התפטרו מההרכב שדן בנושא.

גם בעניין תוקף ההסכם הקואליציוני ההסכמה בין השופטים נוגעת רק לתוצאה הסופית, שיש לדחות את העתירה, ומשום כך מה שנכתב על ידי הנשיאה בתמצית הנימוקים שלה בלבד הוא בבחינת אמרת אגב. היא משקפת את דעותיה ואת דעותיהם של מי שהביעו בעבר הסכמה עם דעות אלה, ומתעלמת מדעות נוגדות שהושמעו אף בפסיקה. כך למשל, חיות העמידה על בסיס שווה את עילת אי-החוקיות של ההסכם עם האפשרות שהוא סותר את תקנת הציבור, כטעם לפסילתו (סעיף 20 לתמצית הנימוקים). בהקשר זה ייזכרו במיוחד דברים שאמר המשנה לנשיא מנחם אלון בעניין ז’רז’סבקי

כל עוד לא אמר המחוקק את דברו, לא לבית המשפט לקבוע הוראות בכגון אלה על דרך חקיקה שיפוטית. כל עוד אין נעשים מעשים בלתי חוקיים, רצוי לו לבית המשפט שלא להתערב בחסות אימרות כנף של “תקנת הציבור”, “שלטון החוק” ומושגים עמומים כיוצא כאלה”

הצו על תנאי הכוללני שניתן בעתירות

עו”ד שמחה רוטמן, היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה, כבר העיר על הפגמים שנפלו במתן הצו על תנאי הכוללני על ידי הנשיאה שלא כדין, וגם על סעדים שלא נתבקש כלל צו על תנאי לגביהם. חלקם הולבנו על ידי החתמת ההרכב כולו על הצו. ובכל זאת, מתברר שהצו לא הביא ליעילות הדיון אלא להיפך. הוא אפשר לעותרים לשטוח את מלוא רוחב טענותיהם, ומשמעות בפועל הייתה האדרת בג”ץ בעיני הציבור (אנו הקובעים!) והנדוס תודעת הציבור, שיתרשם מהטענות של העותרים גם אם לא היו ראויות להישמע כלל ועיקר.

לגבי הטלת המנדט להרכבת הממשלה לא היה ראוי ליתן צו כלל, ולגבי ההסכם הקואליציוני – היה ראוי להגביל את הצו רק לאותן הסוגיות שלגביהן היתה עלולה להתעורר השאלה של אי-חוקיות, או לעניין קיצוני של תקנת הציבור כגון הבטחת כסף נגד שלטון. נושאים שהם בליבת ההליך הפוליטי צריכים להישאר בידי חברי הכנסת.

לעניין פרסום תמצית נימוקי הנשיאה חיות

למקרא פסק הדין נזכרתי בדברים שאמר לי פעם המשנה לנשיא (בדימ’) חיים כהן ז”ל, שהנשיא יואל זוסמן התנגד בתוקף ובצדק רב לכתיבת אמרות אגב אורחא על ידי השופטים שכיהנו בתקופת נשיאותו.

אבל, אם בחרה הנשיאה חיות לכתוב אוביטר משלה, היה זה מן הראוי שכלל השופטים יפרסמו את נימוקיהם לדחיית העתירות, “כל אחד וטעמיו”, כדי שהציבור ידע מה הן דעותיהם בסוגיות השונות. כשם שבאי הכוח של הצדדים נדרשו לפעול במהירות, שלא לומר בחיפזון רב, כך ניתן היה לצפות מהשופטים, שיפעלו באותה מידה של יעילות שנתבעו מהצדדים בכל שלבי הדיון המזורז. כעת, כשדעותיהם של השופטים בסוגיות השונות ידועות לנשיאה, אך לא לציבור, היא תוכל, בהתאם לסמכותה על פי חוק השופטים, למנות את ההרכבים בעתירות הבאות כדי להגיע לתוצאות ה”נכונות”.

והפגם הגדול מכולם – בכך שלא זכינו לפסק דין המפרט את טעמי כל השופטים נוצרה מראית עין של הסכמה ביניהם לא רק לגבי התוצאה אלא גם לנימוקים. למרבה הצער, בית המשפט של הנשיאה חיות אין בו אפילו מראית עין של “אלו ואלו דברי אלוהים חיים”.


מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

16 תגובות למאמר

  1. איך יודעים ששופט בץ משקר ?? הוא מביע משהוא (בדיבור או בכתב).
    .
    החלטה פה אחד של 11 אנשים היפך האג’נדה שלהם שתמיד הובילה את הפסיקה שלהם היא לא פסק דין, היא החלטה פוליטית.
    בוז למערכת הפוליטת שנכנעת להם ומפקירה אותנו לרודנים מהסוג הגרוע ביותר.

  2. בחוק, בגידה היא אי נאמנות פלילית, בדרך כלל למדינה. זהו פשע המכסה כמה מהמעשים הקיצוניים יותר נגד האומה או הריבון של האדם. זה כולל בדרך כלל דברים כמו השתתפות במלחמה נגד מדינת מולדתו, ניסיון להפיל את ממשלתה, ריגול אחר הצבא שלה, הדיפלומטים שלה, או שירותי החשאיות שלה למען עוינות זרה ועזה, או ניסיון להרוג את ראש המדינה. אדם המבצע בגידה ידוע בחוק כבוגד.

    המניעים לבגידה מגוונים: החל מהזדהות אידאולוגית עם השקפת עולמו של האויב (הערבי), דרך בצע כסף (הקרן לישראל חדשה) וכלה ברגשות נקם (רק לא ביבי) על עוול אמיתי או מדומה וכן בתסביכי נפש(שמאלנים = חולי נפש).

    הגיע הזמן להתקוממות עממית ומהפכה אזרחית יהודית נגד האויב הפנימי של עם ישראל = הדיקטטורה הבולשביקית האנטישמית השמאלנית שחיסל את הדמוקרטיה….בדרך!

    1. בוא אעזור לך

      לא צריך התקוממות צריך ממשלה נחושה של הימין בכדיי לחוקק חוקים שיגבילו את הגוף הזה. בדמוקרטיה רצוי איזון והפרדת רשויות בית משפט צריך להיות מנוע מהחלטות פוליטיות לטובת השמאל

  3. הכתבה מתעלמת מה”ליטוף” שהעניקה נשיאת בית המשפט העליון כבוד השופטת אסתר חיות.
    היה ברור מראש שאלו עתירות סרק שדינן להדחות (היה רצוי על הסף, אך זה לא נעשה).
    היה גם ברור שהעותרים או חלקם לא ירפו מה”טרף” ויחזרו ויעוטו עליו לכשתיכון הממשלה הבאה.
    לפיכך, היה ראוי להטיל עליהם הוצאות כבדות, בגין זמן שיפוט של 11 שופטים שגם כך כורעים תחת עומס התיקים

  4. הנשיאה כנראה בהחלטתה . הביאה בחשבון את התוצאה העגומה לאיר הבחירות . וחוקים נגד המוסד שהיא נימצאת בו אני מאמין שאילו חשבה שהסיכוי של נתניהו להקים ממשלה ברוב קולות לא היה קיים החלטתה כנראה הייתה אחרת . כל החלטה לפוסלו ולזהשליכו דרך הדלת לאחר הבחירות היה נכנס דרך החלון כנראה השופטים גם קוראים סקרים למרות שבשמאל משייכים אותם לקדושים ומלאכים

  5. אמנון פלצנוביץ בעריץ 12 שכל כתביו למעט אולי אחד מתפללים להחלפתו של בנימין נתניהו טוען שבית משפט מכובד עד לפסיקתו …הוא ושמאלניו טוענים איך בכלל בג”ץ יכול להיות עם השקפה שמאלנית שהוא פסק את פסיקתו( המעשה של מזוז נובע משכרון כוח של בג”ץ כעובדה נגד שר המשפטים ” אנחנו נחליט לא השר שממנה אותנו) אבל האמת שבג”ץ הבין על כל 11 שופטיו ברשות חיות שהוא הגיע עד לתהום כל החלטה אחרת בעיניינו של נתניהו למעט מה שהוחלט היו מביאות את בג”ץ עד לשערי גהינום לתפיסתו כריבון . יחסי הכוחות בין הימין לשמאל ידועים גם להם . לאחר הבחירות שיהיו כנראה נגד מעורבות מ. המשפט היו נחקקים חוקים ליגיטימים שלמעשה אמורים גם להחקק עכשיו להעמידו על מצב שבו יהגן על האזרח ולא יפגע בו( הגנה על מסתננים והתחשבות במחבלים) ופוליטית לא התערב במינויים פוליטים . לכן בג”ץ שמנסה עדיין להיות ריבון לא פסק אחרת אידלשטיין עשה כפי שעשה נגד מאפיה פוליטית מכוונת ברשות חיות ולא נגד מערכת משפט הוגנת הגיע הזמן להפסיק את המשכיותה של המאפיה של מנדלבליט חיות מזוז מלצר ועוד כמה מושחתים אחרים

  6. לא ברור למה בכלל היה דיון, והעתירות לא נדחו על הסף

  7. בגץ הוא הסמכות העליונה לדעתי ,עליונה מכנסת ,מראש ממשלה ומעל כל הכרעה דתית בישראל,,

    1. דעתך איננה קובעת. אם ברצונך שיהיה משקל לדעתך לך קודם כל ולמד אזרחות למד מהי דמוקרטיה ומהי רודנות. אולי אולי אז הרודנות לא תהפוך אצלך לסמכות על ואולי תבין מהו שלטון העם.

  8. מעריך מאד את הניתוח של פרופ’ איינהורן. אך ראוי גם לזכור שהדיונים בבגץ היו גם ההצגה הטובה בעיר, כלומר היה לזה מימד ציבורי, פוליטי וחברתי ומספר אמירות מאד משמעותיות. עד כה נראה שכל כותבי ודוברי הימין מתמקדים בהיבטים שנראים להם מדאיגים מאד בפסיקות האחרונות. אולם הבה נבחן את הנקודות הבאות:
    *הנשיאה חיות הכריזה והבהירה שבגץ מעולם לא פסק שהכל שפיט ואף לא אמר את זה! נכון שגם אהרון ברק ניסה להבהיר שהוא התכוון שהכל שפיט אך לא מוסדית. אולם הפרקטיקה שהתגבשה התבססה על שתי הנחות יסוד: האחת שכל חוק נתון לפרשנות ולכן בגץ יהיה ערכאה של שיפוט מכריע, והשנייה היא בגץ מתפקד כשומר סף של הרשויות האחרות, ולכן יכול לפסוק בכל עירעור אזרחי על החלטות הרשויות האחרות. ובכן, חיות בקולה הצהירה שלא הכל שפיט!! הימין צריך להיאחז באמירה הזאת,לנתח ולפרש וליצור שיח ציבורי שדברי חיות הם העוגן שלו.
    *בדיון על כשרותו של נתניהו להיות ראש ממשלה התעקשה חיות שהעותרים יתייחסו לחוק מסוים שמחזק את עמדתם. משלא נמצא כזה חוק, נדחתה העתירה. שאלה למשפטנים, איך ממנפים החלטה זו כדי למנוע מבגץ להתערב במקרים אחרים?
    *ההחלטה של בגץ בעיניין נתניהו מהווה סטירה מצלצלת לכל מחנה לא ביבי שפימפם את “תחת כתב אישום” ו”מואשם בפלילים” בלהט פתולוגי מלפני הבחירות האחרונות. חבל שלא שומעים את הצלילים הללו מועצמים על ידי מחנה הימין.
    *הנשיאה שמרה את האופציה להתערב בעתיד במקרים חריגים. במקום לדאוג, להיבהל ולחשוש, הבה ניצור שיח פרודוקטיבי שמבהיר מהם המקרים החריגים וכך לנעול את בגץ במיגבלה שהגדיר, או להבהיר באופן פומבי וציבורי מהם גבולות הגיזרה של מקרים חריגים.
    השמאל ספג מכה קשה מהחלטת בגץ. האמירה על שמירת שיקול הדעת של בית המשפט למקרים חריגים יכולה להיות סוכריה קטנה אם הימין ישכיל להעצים ולמנף את הדברים החיוביים של החלטת בית המשפט. המפלה של השמאל בבגץ כבר הובילה להקצנה מסוכנת של פעיליו.

    1. אסתר חיות אמרה שהנושא יעמוד לדיון “כשיגיע הזמן לכך”. נשאלת השאלה: מאחר שבג”ץ אינו יכול לקבוע את הנושא של דיוניו, אלא תלוי בעתירות שיוגשו, מאיפה ידעה חיות ש”כשיגע הזמן לכך” יוגשו עתירות? היא יודעת משום שבג”ץ, באופן שערורייתי, לא מוסרי ולא חוקי, מזמין בעצמו את העותרים הסדרתיים שכירי החרב שלו כדי שיוכל “לדון” בכל עניין שמתחשק לו. זהו צד נוסף של השתנה מהמקפצה של האימפריאליזם השיפוטי הממאיר.

  9. או אולי זהו הפה של אהרון ברק, מי באמת יכול לדעת? הרי למרות שהוא יצא לגימלאות המשרד שלו עדיין ממוקם בבניין בית המשפט העליון… הטבה שהוא ושופטים אחרים לקחו על עצמם בלי שום בסיס חוקי!

  10. בגץ – בית דין הגבוה לצחוק בראשות היבאק יזבאק חיות.בושה לישראל