דגל אדום: סין מנסה לצייר מחדש את מפת אסיה

תחת המסווה של משבר הקורונה העולמי, סין נעה בזריזות כדי לצייר מחדש את המפה הגיאו-פוליטית באסיה. בייג'ינג הודיעה לאחרונה כי היא למעשה תופסת את השליטה בהונג קונג על יישום ישיר של 'חוק הביטחון הלאומי' שעוקף את המועצה הנבחרת בעיר. למרות שממשלת סין הבטיחה שוב ושוב שתפעל לפי ההסכם משנת 1984 המתיר להונג קונג עצמאות תחת מערכת "מדינה אחת – שתי שיטות", בעשור האחרון חלה שחיקה מתמשכת בחירות של הונג קונג, שהגיעה לשיא במחאות ההמוניות בשנה שעברה. כעת, נראה שגם מעוזי החירות האחרונים בעיר עומדים בפני חיסול.

על פי חוק הביטחון הלאומי החדש, כל "התערבות זרה", פעולות למען פרישת הונג קונג מסין או חתירה תחת סמכות המדינה יחשבו כעבירה פלילית. יתרה מכך, נראה המפלגה הקומוניסטית מוכנה לערוך שינויים בחוקת הונג קונג שיאפשרו לכוחות הביטחון שלה לפעול שם בחופשית ולפגוע עוד יותר בריבונות העיר.

רק 23 שנים חלפו מאז שבריטניה העבירה את המושבה לידי סין, ובזמן הזה חשיבותה של הונג קונג כמרכז פיננסי פחתה מול עליית הכלכלה הסינית. למרות זאת הונג קונג הצליחה לשמור תדמיתה כסמל של חירות יחסית בתוך המערכת הקומוניסטית הסינית. אך עם עלייתו לשלטון של הנשיא שי גי'נפינג וביצור שלטונו בתוך סין, כך גם מעמדה העצמאי של הונג קונג עמד בסתירה גוברת למגמות הדיכוי בסין עצמה. בייג'ינג דחפה לקידום רפורמות במועצה המחוקקת של הונג קונג שהבטיחו בחירה של מועמדים פרו-סיניים, התערבה בבתי המשפט ובתקשורת, והגדילה בהדרגה את ההשפעה על החברה כולה.

כאשר קארי לאם, ראש הרשות המבצעת של הונג קונג, הציעה בשנה שעברה את חוק ההסגרה שהיה מאפשר לתבוע את תושבי העיר במערכת המשפט הסינית, מחאה המונית התפרצה והשתלטה על הזירה הפוליטית והחברתית במשך חודשים ארוכים. לאם נאלצה לבסוף למשוך את הצעת החוק וההפגנות דעכו עם הזמן, אך השאלות הבסיסיות לגבי עתיד הונג קונג נותרו ללא מענה. כעת, כאשר גובר החדש ממחאה מחודשת לאחר שיחלוף משבר הקורונה, בייג'ינג פשוט החליטה לבטל את מה שנשאר מהחירות של הונג קונג עם החוק החדש.

חוק הביטחון הלאומי המוצע חושף שוב כי אסור לסמוך על ממשלת סין שתקיים הבטחות או הסכמים בינלאומיים. אך הסיפור הגדול יותר היא מוכנותו של הנשיא שי לפעול בתקיפות מול כל תנועה בדלנית פוטנציאלית, ומבלי להתחשב כלל בחוק הבינלאומי או בערכי מוסר. הניסיון להשתלט על הונג קונג הוא חלק בלתי נפרד מהדורסנות כלפי החברה האזרחית בסין עצמה, כמו גם המדיניות האלימה כלפי טיבט ומחוז שינג'יאנג.

מחטף בוטה

בשורות רעות נוספות עשויות להגיע מכיוון טייוואן. המדינה הדמוקרטית בחרה לאחרונה בצאי אינג-ון לתקופת כהונה שנייה, ועמידתה הנחושה של הנשיאה מול הניסיון הסיני לכפות על האי מערכת דומה למודל בהונג קונג הפכה אותה למטרה לאיומים, וברור כי פעולה סינית מוצלחת בהונג קונג תטיל צל כבד גם על טייוואן השכנה.

בשונה מהמצב בהונג קונג, לבייג'ינג אין בסיסי צבא בטייוואן והיא אינה יכולה להתערב ישירות במדינה בת 23 מיליון איש המופרדת מן היבשת על ידי רצועת ים בת 180 ק"מ. יחד עם זאת, סין כבר הדגימה כי אין לה בעיה לספוג גינויים בינלאומיים בשל התוקפנות כלפי הונג קונג גם בזמן משבר עולמי, כך שהמסר לטייוואן ברור: אנחנו עשויים להיות הרבה פחות סלחנים מבעבר. עדיין לא ברור בדיוק איך מהלך כזה יתבצע, אך מה שברור הוא ששינוי המפה הפוליטית בדרום-מזרח אסיה יפתח בפני סין אפשרויות פעולה חדשות.

הפעולה הסינית בהונג קונג והאיום הגובר על טייוואן מתחזקים מול תגובה בינלאומית נרפית, והפחד מפני הזעם הכלכלי והמדיני של סין גרם לחלק ממדינות אירופה ואסיה להתייחס למתרחש בה כעניין סיני פנימי. זו בדיוק התוצאה אליה שואפים בבייג'ינג, כזו המותירה את שכנותיה מבודדות ומאפשרת לסין יד חופשית בעיצוב האזור כרצונה, ונגד הרצון של 30 מיליון טייוואנים ותושבי הונג קונג. ארה"ב חייבת להוביל את ההתנגדות המוסרית והמדינית למחטף הסיני הבוטה הזה. אולי בצירוף מקרים, הבית הלבן פרסם לאחרונה "תכנית גישה אסטרטגית לסין" המזהירה כי בייג'ינג "מאתגרת את בסיס האמונה האמריקנית בזכות המולדת של כל אדם לחיים, חירות והחיפוש אחר האושר". השתלטות סינית על הונג קונג נגד רצונם של תושבי העיר תהיה הוכחה מובהקת להנחה הזו.

בעוד אפשרויות הפעולה הישירות של וושינגטון מוגבלות, אם תתפרץ אלימות מחודשת נגד ההפגנות בהונג קונג ניתן למשל לפעול נגד סין באמצעות גינויים באו"ם ומוסדותיו, על ידי הגבלות נסיעה על בכירים במפלגה הקומוניסטית ובצבא הסיני ובאמצעות סנקציות כלכליות וטכנולוגיות. אם אכן יעבור החוק לביטחון לאומי, ארה"ב תעשה טוב אם תציע מקלט מדיני למנהיגים הדמוקרטיים בהונג קונג, כמו גם לאנשי אקדמיה ועסקים או אמנים שיהיו בסיכון גבוה. אלו יהיו כמה צעדים קטנים, אך הם יעבירו מסר של תקווה עבור אלו המנסי להתנגד לניסיון הסיני לצייר מחדש את מפת אסיה.

הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'