דעה: תנו לעבאס ליפול בבור שחפר לעצמו

בניגוד לאיומים הישנים והמוכרים, התפרקות הרש”פ וביטול ההסכמים בהם מעולם לא עמדה יקדמו את האינטרס המדיני והביטחוני של ישראל

חוצפה ויוהרה. מחמוד עבאס | Jordan Press

ביום שלישי בשבוע שעבר הכריז יו”ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס על בטלות ההסכמים וההבנות שהושגו בין מדינת ישראל לאש”ף. הפעם, הרקע להכרזה הלוחמנית היה מימושה המסתמן של ‘תוכנית המאה’ והחלת הדין הישראלי על חלקים מאזור יהודה ושומרון. אין זו הפעם הראשונה שאבו מאזן מרשה לעצמו להתבטא בלשון תקיפה כזו, ביודעו כי היא משרתת את האינטרסים שלו ולא גובה ממנו שום מחיר, שכן ישראל תבליג על דבריו הקשים ותמשיך לעמוד בהתחייבויותיה. אבל הגיע הזמן שדברי הרהב של מר עבאס ייתקלו בתגובה ישראלית נחושה שתאלץ אותו לעמוד במילתו, וליפול לבור שכרה לעצמו.

עשרים וחמש השנים שעברו מאז כריתת ההסכמים עם אש”ף הוכיחו שמדובר בכישלון. בעוד שנהוג לכנות את הסכמי אוסלו כ”הסכמי השלום”, אני איני יכול לעשות זאת. לא רק שהסכמים אלה לא הביאו ל”שלום”, הם לא הביאו אפילו להכרה פלסטינית רשמית בזכות הקיום של ישראל. גלי הטרור המשיכו להתנפץ עלינו, כשהביטוי המרתיח “קורבנות השלום” מנציח את התבוסתנות ואת הסירוב לראות את המציאות כפי שהיא. קולם של רבבות הפצועים ואלפי המשפחות השכולות זועק אלינו – אל תמשיכו עם האיוולת הזאת.

מהרגע הראשון שבו נכנס המחבל ערפאת לעזה כאשר הוא מסתיר ברכבו מחבלים אחרים, היינו צריכים לדעת שההרפתקה הזו לא תיגמר בטוב; כאשר הרש”פ הפרה כבר מהיום הראשון את המגבלות על כמות הנשק שהותר לה להחזיק, היינו צריכים לדעת שפניה אינן לשלום, אלא להתחמשות, למלחמה ולהקזת דם. ברגע שלמדנו, גם בזכות מכון ‘מבט לתקשורת פלסטינית’ בו יש לי את הזכות לקחת חלק, על אופי ההסתה היומיומית שהרש”פ משדרת לאוכלוסייה, היינו צריכים לדעת שפניה אינן לידידות אלא להעמקת השנאה. אילו רק היה לנו את האומץ להגן על עצמנו ולהכריז עוד בסוף שנות ה-90 או אפילו בסוף חודש הדמים של מרץ 2002 במהלכו נרצחו 120 ישראלים, על סיום ההסכמים כיוון שלא לתינוק הזה פיללנו, היינו מצילים אלפי אנשים.

והנה בעוד שלנו אין את האומץ הנדרש כדי להציל את עצמנו, בא “יו”ר הרש”פ” ומגיש לנו את הישועה על מגש של כסף. היום, כאשר אנו עומדים בפני מהלך היסטורי של החלת הדין הישראלי בחלקים נרחבים של שטחי המולדת, עלינו לקפוץ על המציאה הזאת ולנקוט מצידנו במספר פעולות בסיסיות שיביאו לידי ביטוי את ה”החלטה” של עבאס לסיים את ההסכמים.

הטרור והשקר

כצעד ראשון, יש להפסיק להעביר לרש”פ את כספי המיסים שאדריכלי אוסלו הסכימו לוותר עליהם לטובתה, כספים אשר משמשים אותה לחנך דור אחר דור לשנאת ישראל ויהודים, ולתגמל מחבלים ובכללם רבי-מרצחים על מעשי רצח של יהודים. כצעד שני, יש לפעול באופן מיידי לפרק מנשקם את “מנגנוני הבטחון”, או ליתר דיוק צבא הרש”פ. בניגוד להסכמים שהגבילו מאוד גם את גודלם וגם את כמות וסוגי הנשק שהותר להם להחזיק, מנגנוני הבטחון של הרש”פ הם היום מפלצת חמושה המונה עשרות אלפי אנשים.

נקיטת פעולות מהירות אלה תנטרל באופן משמעותי את יכולת הרש”פ מליזום את מעשי הטרור רצחני אותם בכיריה זוממים. אם לא נעשה זאת, שוב נראה “שוטרים פלסטינים” מכוונים נשקים לעבר אזרחינו; שוב נראה את המליציות של “גדודי חללי אל-אקצה” (הזרוע צבאית של ארגון פת”ח של אבו מאזן השולט ברש”פ וחולב ממנה כספים זרים) מתפרעים ומוציאים אל הפועל פיגועי התאבדות בעורף מדינת ישראל.

ועבור אלו שיתקפו ויטענו כי איננו רוצים לשוב ולשלוט בפלסטינים, אומר בפשטות: קיומה של הרש”פ אינו תורם דבר לשלום, ואם לא ננקט בפעולות אפקטיביות כדי לסלק את מקור הרוע לעולם נחיה על חרבנו. ואל תקנו את השקר: עבור הרש”פ, היישובים ביהודה ושומרון אינם “המכשול לשלום”. מבחינת הרש”פ ומנהיגיה, ההתנחלויות בבת ים, הרצליה, אשקלון או זכרון יעקב, הן המכשול האמיתי בדרך למטרת החיסול של מדינת ישראל. הכרזת אבו מאזן על ביטול הסכמי אוסלו אינה אסון, וגם אחריה, כדברי הנביא ירמיה, “לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל”. אם נשכיל דווקא לאמץ את החוצפה והיוהרה של עבאס, נוכל לפרק את ישות הטרור שהקמנו במו ידינו, ועוד נדע ימים טובים הרבה יותר.


סא”ל (מיל’) עו”ד מוריס הירש הוא ראש המחלקה המשפטית במכון ‘מבט לתקשורת פלסטינית’. שירת במשך 19 שנים בפרקליטות הצבאית ובתפקידו האחרון כיהן כפרקליט איו”ש.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

9 תגובות למאמר

  1. רגע, לא הבנתי אם אתה מציע שנכנס מחדש ליו”ש או שרק נפרק את הרש”פ שאז תוחלף בחמאס. כל האפשרויות במקרה הזה על הפנים ונמשיך לחיות על חרבנו עד שהערבים והאירנים ושות’ יחליטו להפסיק להלחם. אנחנו יכולים לנסות “לשכנע” אותם בדרכים כאלה ואחרות כפי שעשינו עד היום. מי שהשתכנע שומר על שקט בגבול. הערבים ה”פלשתים” עוד לא השתכנעו.

    מה יקרה אם פשוט נמשוך את ידינו מכל העניין? נחיל ריבונות על הבקעה והישובים, נקבע את גבולנו באופן חד צדדי תוך התחשבות בצרכינו הבטחוניים, ושה”פלשתים” מעבר לגבול יעשו מה שהם רוצים עם עצמם כל עוד הם לא תוקפים אותנו. אם הם תוקפים “נשכנע” אותם ביתר תקיפות לשמור על שקט בגבול.

    במקביל נמשיך לפתח את יחסינו עם מדינות ערב כדי לצמצם את התמיכה הכלכלית והפוליטית שלהם בטרור ה”פלשתי”. בערב הסעודית מתפרסמים כיום לא מעט מאמרים בגנות ה”פלשתים”, בני בריתה של איראן, נותנים מקום בתקשורת גם לקולות של תומכי שלום, להסתכלות חיובית יותר על היהודים וכיו”ב. מכיוון שמדובר בדיקטטורה ברור שהשלטון הוא שמכוון את זה ולא משנה אם כלפי חוץ הם מביעים תמיכה ב”פלשתים”. כמו שהם השתמשו בתקשורת משך עשורים כדי להסית נגד ישראל והיהודים ולשטוף את המוח של הערבים בשנאה, כך הם משתמשים היום בתקשורת כדי להתחיל לפרק את זה לאט לאט, בהדרגה.

    הסידרה המדוברת ביותר בעולם הערבי היום היא “אום הארון” שמציגה את המיעוט היהודי באחת ממדינות ערב (כוויית כמדומתני) באור חיובי. זו סידרה מאד שנויה במחלוקת, אבל היא לא היחידה. היו לפחות עוד שתיים בשנים האחרונות שהציגו את היהודים בארצות ערב באור חיובי.

    שומעים גם יותר קולות שמציגים את ישראל באור פחות שלילי ואפילו כאלה שאומרים שהיהודים שייכים לארץ ישראל ויש אפילו כמה חובבי ציון של ממש כמו הבלוגר הסעודי המפורסם ההוא.

    ברור שכל הקולות האלה עדיין מיעוט, אבל תהליך השינוי בתקשורת הערבית נמשך כבר שנים, מאז שהמפרציות החליטו אסטרטגית שצריך שת”פ עם ישראל נגד איראן.

    נתניהו הבין מזמן ששלום עם מדינות ערב הוא שיוביל לשלום עם ה”פלשתים” ולא להיפך כפי שהשמאל חשב. זה מהלך ארוך טווח, אבל כבר מתחילים לראות תוצאות. זו גם הסיבה שנתניהו רוצה לשמור את הסכסוך בעוצמה כמה שיותר נמוכה. השליטים הערביים פתחו במהלך של שינוי תודעה הדרגתי באמצעות התקשורת. שינוי תודעתי לא קורה מהיום למחר ולא עושים אותו בבת אחת. זה לוקח זמן. כל התלהטות של הגבול מסיגה את זה לאחור ומקשה.

    השינוי התודעתי הוא הדבר החשוב ביותר. ההסתה בתקשורת ומערכת החינוך של ה”פלשתים” היא הגורם החשוב ביותר. שום הסכם שלום אינו יציב כאשר מגדלים את הילדים מגיל אפס לשנאה ולמלחמת שמד נגד ישראל. מכיוון שזה לא השתנה וההסתה רק גברה מרגע שערפאת קיבל פיקוד לא היה סיכוי לשלום. ביחסים הנוכחיים שלנו עם מדינות ערב שינוי התודעה הוא היסוד לכל. קודם משנים את הדיעות של העם ורק אז יש סיכוי להגיע מתישהו לשלום.

    1. מאוד נאיבי מצידך להניח שאם נשאיר את מי שאת קוראת להם ‘פלשתים’ (שבכלל היו מהגרים ממוצא הלניסטי מאזור קפריסין והאיים היוונים, ולא הערבים ביהודה ושומרון אשר הם צאצאים של מהגרי עבודה לאחר הקמת המדינה) ישארו בשקט בלי להתערב בנו אם “רק נעזוב אותם לנפשם” האם שנות האלפיים לא למדו אותך להבין יותר טוב את המציאות הגאופוליטית באזור? או עזה? או הנסיגות בימי אולמרט שלא הורידו אלא הכפילו את כמות ניסיונות הפיגועים?
      האם האלטרנטיבה שאת מציע טובה יותר? להכיל ריבונות על הישובים (התחלה טובה אבל) ועצירה ללא פירוק הרש”פ (שבכלל הוא הגוף האחראי ליצירת התודעה שאת מסבירה כגורם העיקרי לסכסוך) בתקווה שאיך שהוא שינוי התודעה אצל מדינות המפרץ יגרום לשינוי תודעה אצל החמולות שאין להן קשר לאותן מדינות? ולשבת ולקוות שהן לא יתקפו למרות ששום תגובה שאינה התקפית מעולם לא הפריעה להם לתקוף בשם חמולת עבאס? ומה גורם לך לחשוב שברגע שנכיל ריבונות בית המשפט והפרקליטות פתאום יחליטו לאפשר לצה”ל ‘לשכנע’ את אותם ערבים לשמור על גבול שקט?

      את קוראת לתוכנית שלא הוצאה לפועל רעיון גרוע בזמן שאת מציע אלטרנטיבה שאינה טובה יותר בטענה שיש “לקוות”.

      ישנם כמה וכמה בעיות בהצעה שלך רובן בחוסר הבנה של המציאות הגאופוליטית במזרח התיכון.

      ראשית, העולם הערבי מחולק ל’חמולות’; משפחות, שבטים וכו’ והערבי הממוצע נאמן לחמולה ולעמוד בראשה, בדרך כלל זקן השבט אשר מנהל את כל החלק הפוליטי של החמולה. חמולות מאז ומעולם נלחמו על המשאבים המוגבלים של המזרח התיכון מה שיצר תרבות מניפולטיבית ביותר העוסק בחיזוק החמולה בעזרת קשרים הסכמים ושיעבוד חמולות אחרות למטרת חיזוק החמולה, מצמוץ יוביל לשעבוד ואף חיסול החמולה, המצב ביהודה ושומרון הוא כזה בעזרת חסות ערבית וסובייטית – אירופאית והסכמה ממשלתית (רבין) נוצר מצב שחמולה אחת(משפחת עבאס) שולטת בחמולות האחרות, זאת אומרת היא מחזיקה בכסף ובהשפעה, אז איך חמולה קטנה יותר יכולה להוות כוח עולה תחת חסותה של החמולה השולטת? שתי אפשרויות: הראשונה יצירת חמולה מתחרה אשר תילחם נגד החמולה השולטת ובכך משפחות אשר לא מעוניינות להיות תחת משפחת עבאס יעברו לחמולה המתחרה (משפחת הנייה בעזה)
      אפשרות שנייה שירות וקבלת האימונים של החמולה השולטת ובכך לקבל את חסותה
      ולכן שינוי התודעה במפרץ לא ישפיע ולו במקצת על המצב ביהודה ושומרון שכן הרצון להעלות בדרגות החמולה הוא המניע לפיגועים, צעיר ערבי הנאמן לחמולה שלו ישלח לפגע כדי שראש החמולה יעלה בדרגת האימון שהוא מקבל ממשפחת עבאס, זאת גם הסיבה שהם לעולם לא יעזבונו לנפשינו הם תלויים בנו גם החמולות וגם עבאס בעצמו אנחנו מחזיקים אותו בחיים ולכן הגיע הזמן לפרק אותו.

      שנית, האויב (הכופר) המניע הדתי – שאפתני של החמולה השולטת לעולם לא ישתנה, הם רואים בנו האויב העיקרי וכך גם שאר האוכלוסיה וכאשר הם רואים הזדמנות לא יהססו לתקוף
      כך ראינו בנסיגה מלבנון כאשר חשבו שכוחנו נגמר ובעקבות כך ראינו עליה בפיגועים, זאת גם הסיבה שראינו עליות בפיגועים בכל תהליך משא ומתן שנכנסנו עליו איתם מפני שאנחנו מסמנים להם שאין אנו מבינים את המציאות. כל פעם שיש להם תקווה לחסלנו הם יקפצו על ההזדמנות כמו איש עסקים על מנייה היסטרית. לעומת זאת כל פעם שפעלנו ראינו נפילה חדה לא רק בכמות הפיגועים אלא גם בניסיונות, בחומת מגן, צוק איתן, סיכולים ממוקדים וכאשר התחלנו להרוס בתים ראינו ירידה חדה בניסיונות מפני שראשי החמולה הבינו ש’כרגע זה לא הזמן, הישראלים מפנימים את המציאות’, אך שהדבר לא יטעה אותך כל מהלך כזה הוא זמני וכל פעם שהוא נגמר מתחילה ניסיונות הפיגועים חוזרים לקדמותם בשביל הכוח והחסות של עבאס.

      אז מה הוא הפתרון האידילי מר “יודע הכל”? “אם אתה יודע כל כך טוב מה אתה מציע”? טוב לא תחבבי כלל את פתרוני רק לפני שאני אכתוב מהו יש לציין שהוא פתרון מוכח שכבר נעשה פעמים רבות בהיסטוריה בצורה הומנית ללא הרוגים מיותרים והיא טרנספר, פשטו מאוד, לא יכולה להיות לך אוכלוסיה עוינת אם אין כזאת, האם זה אומר שחייבים להוציא אותם לארצות ערב? לא בהכרח או לפחות לא לגמרי, אירופה נראית כמקום האוהב אותם, שהם יקבלום. אבל הנקודה עדיין עומדת כדי לסיים את הסכסוך צריך לשחק את אותו משחק ולהפסיק לנסות לשכנע את הצד השני לשחק משחק הוגן שהם לא מוכנים לשחק

    2. ההצעה שלך ואני מצטט:
      שה”פלשתים” מעבר לגבול יעשו מה שהם רוצים עם עצמם כל עוד הם לא תוקפים אותנו. אם הם תוקפים “נשכנע” אותם ביתר תקיפות לשמור על שקט בגבול
      נוסתה במלואה ברצועת עזה (וגם בדרום לבנון) ונכשלה לחלוטין.

      שלא נדבר על כך שאני ((כנראה לא כמוך) חושב שזו חלק מארץ ישראל ואיני מתכוון לוותר על חלקים מארצי ללא מאבק.

      אפשר לשנות דעה של עם אם עושים בו תהליך של דה-נאציפקציה, כפי שעשו בגרמנים וביפאן לאחר מלחמת העולם השניה. ושולטים ומתערבים במערכת החינוך ובכלי התקשורת. הערבים, ובמיוחד מנהיגיהם, בד”כ לא שילמו מחיר כבד על התנהגותם התוקפנית. ישנם מספיק מנהיגים ערביים שאפשר וצריך לטפל בהם לפי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם.

  2. אתה אומר “לאסוף את הנשק מהשוטרים”, א. כאילו שזה אפשרי בכלל והנשק לא יוסלק; ב. כאילו שזו לא הכרזת מלחמה וכיבוש של כל השטחים.
    לא מבין למה ללכת סחור סחור ולנקוט סיסמאות כגון איסוף נשק, בלי להגיד ברחל בתך הקטנה מה המשמעות של זה: טרור, אוטובוסים מתפוצצים, ירי במתנחלים, יום יום, עם עשרות אלפי חיילים במרכזי הערים.
    זה מה שאתה רוצה? אז תגיד, ואל תשתמש באמירות נייטראליות של איסוף נשק.

    ולגבי המיסים, ישראל לא נותנת לפלסטינים שקל שלא מגיע להם. ישראל גובה עבורם את המיסים כדי לא לתת להם עצמאות. אם ישראל רוצה להפסיק לגבות, שתפסיק לגבות.
    המשמעות היא אחת משתיים: או עצירה מוחלטת של כניסת סחורות לגדה (מה שאפילו בעזה המבודדת אין לנו אומץ לעשות), או מתן אפשרות יבוא עצמאית לרשות הפלסטינית. כלומר, יותר עצמאות לפלסטינים.
    זה מה שאתה רוצה? לא מאמין, אלא אם כן אתה עצמך לא מבין מה כתבת.

  3. הפיתרון , הרבה יותר פשוט ממה שחושבים

    לקחת את כל הכספים שהולכים לרשות

    לבנות אירגון שכל מטרתו סיוע בהגירה לערבים , לכל מדינה שיבחרו
    וכך מאות אלפי ערבים סובלים יוכלו לקבל קצבה שמנה ולהגר לכל מדינה שיבחרו

    השלום יגיע די מהר לאחר שנעבור את ה חצי מליון מהגרים

  4. ממש לא הבנתי מה אתה מציע. זה לא נשמע פרקטי כל כך

  5. מה מה מסובך להבין שגם טרנספר הוא פתרון
    לאחר ניסיונות שונים להסדר שלא צלחו אפשר להעמיד זאת כאופזיה
    יש לי חבר ממחנה השלום שמאלן שהציע לבנו הבעייתי לעבור ולשכור דירה בתל אביב
    הוא אפילו עזר בשכר דירה עכשיו כולם במשפחתו מרוצים אז מה קשה להבין

  6. רק כדי להבין מהם ר”ת של רש”פ
    רבין – שמאל – פרש, התבלבלתי הייתי צריך לכתוב עם ס’. אבל לא נורא זה ממש דומה.
    חבורת רוצחים מאז מוחמד, ולא השתנה כלום. נשארו אדם קדם-קדמון.