מרבית הקשיים בקהילות השחורות לא נובעים מעוני או גזענות, אלא ממדיניות רווחה שמתמרצת אורח חיים לא-יצרני ומבנה משפחתי מפורק
בין האירוניות הכואבות הרבות הנוכחות בסערה בין הגזעים באמריקה, ישנה התופעה בה קהילות בכל רחבי המדינה סערו במהומות וביזה בעקבות שקר גס לפיו הנער מייקל בראון נורה בגבו בידי שוטר לבן בעיר פרגוסון בקיץ 2014, אך לא סערו בכלל כאשר אדם שחור אחר נורה למוות בידי שוטר לבן בדרום קרוליינה. עוד עובדה שזכתה להתעלמות היא ששוטר שחור באלבמה ירה למוות בנער לבן לא חמוש וזוכה מכל אשמה, בערך באותו הזמן בו השוטר הלבן זוכה מאשמה בירי במייקל בראון. בעולם בו האמת כבר לא משנה ממש ודעות קדומות מוצקות הן כל מה שחשוב, איזו תקווה יש עוד למילים הגיוניות או התנהגות הגיונית, שלא לדבר על הבנה הדדית בין קהילות וגזעים?
הירי המתועד בדרום קרוליינה הוביל לגינויים מצד שחורים ולבנים גם יחד ומצד פרשנים הן משמאל והן מימין, אך הרגע הזה של הבנה והסכמה הדדית היה קצר מאוד, כאילו קונצנזוס הוא דבר שיש להימנע ממנו משום שהוא מאיים על חזון "אנחנו נגדם" הפופולרי כל כך. והחזון הזה מוצא את ביטויו המובהק ביותר בניסיונות האוטומטיים לתאר כל בעיה חברתית הקיימת בקהילה השחורה כתוצאה של חטאים או הזנחה מצד לבנים, בין אם מדובר בגזענות בכלל או ב"מורשת העבדות" בפרט. אך כמו רוב הרעיונות החזקים המבוססים בעיקר על רגש, גם החזון הזה עומד לעתים נדירות מאוד במבחן הראיות.
הטיעון של "מורשת העבדות" אינו מהווה רק תירוץ להתנהגות בלתי מוצדקת בתוך הקהילות השחורות. במובן הרחב יותר, הוא משמש להתחמקות מאחריות לתוצאות ההרסניות של המדיניות החברתית הרווחת בימינו, ושל המדיניות הפוליטית המבוססת עליה במשך יותר מחצי מאה.
מי שלוקח ברצינות עובדות וראיות רק צריך להשוות את התפתחות הקהילה השחורה בעשורים שלאחר העבדות להתפתחות אותה קהילה ממש בעשורים שלאחר ייסוד מדינת הרווחה האמריקנית החל משנות השישים. יהיה קשה מאוד למצוא לפני שנות השישים מהומות במרכזי הערים בכמות שחווינו בשנים האחרונות, ובוודאי שלא בכמות שפרצה ברחבי המדינה מאז שנות השישים. מספרים לנו שמהומות אלה הן תוצאה של עוני וגזענות, אך העובדה היא (עבור מי שעדיין מכבד את העובדות) שלפני שנות השישים העוני בקרב שחורים היה גרוע בהרבה, והגזענות בקרב לבנים הייתה גרועה בהרבה. למרות זאת, שיעורי הפשיעה האלימה בשכונות השחורות היו נמוכים בהרבה.
אי אפשר לקחת אף קבוצה מאף צבע ופשוט להעניק לה פטור מדרישות הציוויליזציה מבלי שהדבר יוביל לתוצאות הרסניות גם עבור אנשי הקבוצה וגם עבור החברה בכלל. במהלך שנות החמישים הידועות לשמצה, שיעור הרצח בקרב גברים שחורים היה בירידה, והוא זינק כלפי מעלה והכפיל את עצמו דווקא במהלך שנות השישים המהוללות. לפני שנות השישים, מרבית הילדים השחורים גדלו במשפחה בעלת שני הורים, אך כיום מרביתם גדלים עם הורה אחד בלבד.
מגמות כאלה אינן ייחודיות לשחורים וגם לא לארה"ב, ומדיניות הרווחה הנרחבת הובילה לתוצאות דומות גם בקרב לבנים ממעמדות נמוכים באנגליה באותה התקופה, כפי שמתואר בספרו של תיאודור דלרימפל, רופא בריטי שעבד בבית חולים בשכונת עוני לבנה. המשמעות של מתן סובסידיות אוטומטיות המתמרצות אורח חיים לא-יצרני היא יחס לאנשים כאל בהמות בעדר, חיות משק שאחרים צריכים להאכיל ולטפל בהן במסגרת מדינת הרווחה. יחד עם זאת, אנחנו עדיין מצפים מהם להתפתח כבני אדם ולעמוד בזכות עצמם בפני אתגרי החיים.
עובדה חשובה אחרת שכולם ממשיכים להתעלם ממנה היא ששיעורי עוני בקרב זוגות שחורים נשואים נמצאים בשפל בכל שנה מאז 1994. התנהגות והתנהלות בתור אדם ובעל משפחה היא חשובה ועובדות חשובות גם כן, הרבה יותר מהחזון החברתי השולט באקדמיה ובתקשורת, וממפלצת הרווחה הפוליטית שנבנתה על בסיסו.
פרופ’ תומאס סואל הוא עמית בכיר במכון הובר באוניברסיטת סטנפורד ומחברם של יותר מ-30 ספרים בנושאי כלכלה, חברה והיסטוריה. הטור פורסם לראשונה באתר ‘נשיונל רוויו‘.
העובדות הסטטיסטיות במגוון מדדים חברתיים (אשר מה שמובא בכתבה כאן, זה רק חלק מהם, אם כי יש לציין בנפרד את עבודותיו של תומאס סואל, אשר כבר במשך שנים יודע להראות באמצעות סטטיסטיקה פשוטה ביותר – גם כמה שונה המרתחש בשטח מאמונתם של אנשי תרבות ה-PC וגם מה באמת מרתחב בשטח (ללא קשר לתרובת PC)), מובילות באופן בלעדי למסקנה – שתרבות ההתקרבנות,
היא אך ורק תוצאה של השיטה התמידית של הסמול האמריקאי, הפאסיב-אגרסיב – קרי, אני אאשים אותך שאתה מכין מצות מילדים נוצרים ועכשיו תוכיח שלא. אין ל-99% מטענות ה"אפרו-אמריקאים" (זה במרכאות, כי מי שמניע את האלימות, זה הסמול האמריקאי – יש לכך מגוון רחב מאוד של הוכחות ועדויות) – במטרה לערער את סיכויים של טראמפ להחבר לכהונה שנייה), שום אחיזה במציאות.
מצד שני, מעולם לא היה הסמול האמריקאי ו/או הישראלי, אחראיים לתוצאות האלימות שהם הציתו.
מאמר נכון. רק שהוא מתעלם מעובדה אחת חשובה: כל העובדות הללו לא מעניינות את הגורמים שמפעילים את מערכו הרווחה בעולם המערבי כי הם לא נוגעות למטרת המערכות הנ"ל.
השמאל מעוניין לעזור לחלשים אבל לא בשביל שהמצב של החלש ישתפר אלא (ואף שמאלן לא יודה בזה לעולם) בשביל להרגיע את המצפון של עצמם. מזה נגזר שגם אם העובדות הן שהמערכת נכשלת, כל עוד לחרוג מנה ידרוש יסורי מצפון-זה לא בא בחשבון.
אפשר לראות את זה באופן עקבי בכל מקרה בו יש מחלוקת בין הימין לשמאל-השמאל מוכן להרוס, להזיק ולמנוע תועלת לאחרים, העיקר לא להרגיש רע בעצמם. הם עד כדי כך אגואיסטים.
זו תמיד היתה ותמיד תהיה נקודת המחלוקת האמיתית בין השמאל והמרכז(להלן: השמאל-לשם הקיצור למרות שזה לא מדוייק) לימין וכל השאר רק סעיפים של זה.
גם במקרה שלנו, המערכת אינה בנויה כדי לספק חיים טובים ככל האפשר לעניים אלא כדי לספק תחושה טובה ככל האפשר לאלה שנותנים. ומכאן נגזרת הצורה שבה היא עובדת והעובדה שכל מה שבמאמר לא רלוונטי.
הצרה היא שמכיוון שהשמאל גם מבוסס על הנחה נוספת והיא שלא מספיק להיות בעצמך אדם טוב-אתה חייב לדאוג לשנות את כל מי ומה שאתה יכול-המצפון שלהם מחייב אותם לכפות את עצמם ולנצל כל עמדת כח וכן לחנך את הדור הבא להרגיש רע על אותם הדברים בדיוק ולהמשיך את מעגל הקסמים.
ישנה גם ההנחה השלישית והיא שאי אפשר לשנות את המצפון(כי אז צריך להצדיק את ההרגשה הרעה ביחס לדבר מסוים כדי לדרוש לבחור בפתרון המסובך במקום פשוט לחנך את המצפון מחדש).
התוצאה של השילוב ההרסני הזה הוא שהשמאל חייב להמשיך ללכת בדרך מסוימת בלי להתחשב בעובדות ובתוצאות בידיעה שהיא מבוססת על עולם ערכים שרירותי שאינו מוסכם על כל העולם ולכפות אותו תוך שכנוע עצמי שזה ברור מאליו ומי שחושב אחרת הוא רשע.
הימין ימשיך להפסיד עד שהוא ילמד לטעון את זה.
כל מילה
החברה האמריקאית היא חברה חולה
מאז 1977 אני מסתובב (עבודה) בארה"ב
אם אז אני הייתי עילג באנגלית, היום 'האמריקאים' הם העילגים באנגלית, במקומות רבים כבר לא מדברים אנגלית
מאז 1977 ארה"ב מתדרדרת מדחי אל דחי, ממשהו להתפאר בו, אל משהו עלוב ושפל
רמת תוכניות הטלוויזיה, הסרטים והשיח, מחנכים לאינפנטיליות והציבור הופך אינפנטילי
פעם השם 'האמצעי' של אוניברסיטאות היה 'מצוינות', היום זה 'בורות', בחסות כסף זר ןחתרני
עדיין הכסף הוא הדבר הכי חשוב שם
לצערי אנחנו הולכים בעקבותיהם
גם אצלנו ישנם גופים 'תואמים', קומוניסטים, חתרנים, כסף זר, שפועלים להפלתנו
ארהב הינה מדינה חולה.אבל היא משולה לעמק בעל זרועות רבים והזרועות חולים ולאט לאו היא מאבדת עוד זרוע ועוד זרוע אבל כיוון שיש לה הרבה זרועות לענק הוא עדיין לא מרגיש.בשלב מסויים כל הזרועות יהיו חולים והמדינה תקרוס לתוך עצמה.ואז המדינות החזקות יפרשו מארהב והחלשות יתפוררו לרמת מדינה אפריקנית.כל המדינות בעלות הרוב הלבן יפרשו ויתאחדו ומנגד המדינות בעלות הרוב השחור יפרשו ואז זה יהיה צפון קוריאה מול דרום קוריאה על כל המשתנים.עוני מול עושר.קריסה מול שגשוג.גורלה של ארהב נחרץ מזמן.כשיש בארה"ב חמישים מליון שחורים ועוד חמישים מליון לטינים.ועוד 6 מליון מוסלמים.ועוד מליוני זרים אחרים.המדינה לא תתפקד כמדינה אחת.
תיאור מדויק. הכישורים המתמטיים, מרכז המוח החושב במספרים ונוסחאות בתוספת צימאון מתמיד לידע ודחף עז להרחיב את הגבולות האנושיים ייחודית לאדם הלבן האנגלוסקסי. מהנדסה גנטית ועד עולם החלקיקים האלמנטריים הוא מוביל בפער מכריע. כישרונות שאינם ניתנות ללמידה. במקרה הטוב רק לחיקוי, במקרה הרע הפער הוא אלף שנה. הזמן ההיסטורי אינו משותף כחטיבה אחת לכלל הלאומים והגזעים, מרביתם לא חצו את עידן חרות הפרט של המהפכה הצרפתית לעבר העידן הטכנולוגי פיזיקלי ונשארו ממלכות המתפרנסות מסחר תבלינים ומחצבים. זהו, פשוט. אין פלא שבעולם שהפך לפתע גלובלי ונשען לפרנסתו על כישורים הנדסיים, מדעיים, חסרי הכישורים קורסים, כמדינות ערב ומדינות דרום אמריקה ואפריקה. הקריסה יוצרת הגירה המונית לעולם הלבן האנגלו סקסי. זו תלות חיים הישרדותית שמבוססת על מפרנס וניצרך. ניצרך ניצחי. מתוסכל שמחפש ביטוי אישי בקיצוניות דתית. את השוויון שלא קיים מנסים להשיג דרך אידאולוגיות שמאל בסיוע נדיב של אלימות כדרך חיים. בלשון השמאל ״מאבק צודק לשוויון״.
לאמת הלא הוגנת –
כשמדרגים את הגזעים בארה"ב מוצאים במקום הראשון את ההודים אח"כ את המזרח אסיתים סינים קוריאנים ויפנים אח"כ את היהודים שהם שמיים ולצידם את הארמנים ואת אותם ערבים שהם נוצרים ואז את הלבנים הסלאבים ורק אח"כ את הלבנים האנגלוסקסים.
כשבוחנים את נקודת הפתיחה לפני 100 שנה של הלבנים האנגלוסקסים (שליטה מלאה ביבשת) לעומת נקודת הפתיחה של היהודים הסינים וההודים אז הפער אפילו יותר גדול.
דווקא המקומות שמובילים את ארה"ב כלכלית בחופים הם בעלי אוכלוסיה מגוונת גזעית ושיעור זרים גבוה בעוד באזורים הכפריים העניים האוכלוסיה לבנה ושמרנית.
אני מביט בגרפים ורואה שבארה״ב יש הרבה white trash ו-Latino trash שגדלים ללא אב, ישר למלכודת רווחה.
איפה הסרטונים שלהם, מומתים בידי שוטרים אלימים אחרי שנחשדו בפשע קטן, שעשו בעודם מסוממים/שתויים?
ברור שיש מקרים כאלו. איך הם לא מעוררים מחאה ציבורית? הכל ״תודעה כוזבת״ שהתקשורת השמאלנית שתלה, ושוטרי ארה״ב *לא* אלימים יותר כלפי שחורים?!
לא גנטיקה אלא מבנה תרבותי חברתי. אין כאן אלמנטים גזעיים או עניין של צבע העור כי אין באמת גזעים אנושיים.
הסינים, הודים, יהודים (והאירופים במקור, היום קצת פחות) כולם מתאפיינים בתא משפחתי חזק, בדאגה לדור העתיד ובחשיבות הלמידה וההתקדמות. כשמשקיעים בעתיד, ויש לך גב ממשפחה תומכת, אפשר להצליח.
התרבות המוסלמית-ערבית מתאפיינת בתא משפחתי חזק, אבל גם בדיכוי הנשים וחסרה התמיכה בלמידה, מדע וקריירה. אז מקבלים קצב ריבוי גבוה (נשים בבית) ועוני (הרבה ילדים עניים, נתמכי סעד)
התרבות הנוצרית-הפרוטסטנטית (מה שהיום נקרא לבנים/שמרנים) דגלה בצניעות, עבודה קשה, תא משפחתי חזק. מכאן הצלחתה של ארה"ב ועלייתה למעמד של מעצמה עולמית.
כאשר תרבות זו מתחלפת בתרבות של נהנתנות אגואיסטית (שמאל פרוגרסיבי – המפלגה הדמוקרטית היום)) מקבלים אנשים שלא משקעים בעתיד אלא מתרכזים בהפצת שנאה (מהומות הBLM), שתעניק להם כוח פוליטי שישמש להרס המסגרת הקיימת
השחורים והמהגרים בכלל הם כלי משחק בידי הפרוגרסיבים, כשהמחשבה היא- ככל שתהיה יותר שנאה לממסד הקיים, וככל שיהיו יותר מהגרים- יהיו יותר קולות לפרוגרסיביים
הבעיה, שהיחס בין האוכלוסיה היצרנית לאוכלוסיה הנתמכת הולך ויורד, עד להתמוטטות החברה. תהליך זה לא מעניין את הפרוגרסיביים היות והדאגה לעתיד/לדורות הבאים אינה קיימת (תרבות נהנתנית, לא עושים ילדים, לא מתחתנים וכו')