המעגל ההרסני של שקרים, מחאות ואלימות

שיעור הלבנים הנהרגים בידי המשטרה בארה"ב כפול משיעור השחורים הנהרגים בידי המשטרה. למעשה, ב-75 אחוזים ממקרי הירי של שוטרים, הנפטר אינו אדם שחור, אבל אלו נתונים שמשום מה לא הייתם נתקלים בהם בצפייה בטלוויזיה או קריאה באתרי החדשות.

קחו למשל את האתר statista.com, ובמיוחד את התמקדותו המוזרה ב"פשעי שנאה בארה"ב", הרומזת בניגוד למציאות ולעובדות כי כל מקרה ירי הכולל קורבן שחור הוא בהכרח "פשע שנאה". ביום שלישי בשבוע שעבר יצא האתר בכותרת מפוצצת לפיה "הסיכוי של שחורים אמריקנים להיהרג בידי המשטרה הוא פי 2.5 מזה של לבנים" – בדיה מוחלטת ודמגוגיה טהורה שיש כאלו הממשיכים להפיץ אותה בעוד ערים ברחבי המדינה נמצאות תחת מצור של מתפרעים בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד בידי משטרת מיניאפוליס. והשקר שבטענה הזו מודגם אפילו על ידי האתר שפרסם אותה. רק בשבוע שעבר, אותו אתר ממש פרסם סדרה נוספת של גרפים וטבלאות שהראו למעשה בדיוק את ההפך: הסיכוי של אדם לבן להיות מטרה לירי משטרתי הוא פי שניים מזה של שחור. הנה המספרים:

ממש מתחת לגרף הזה ולנתונים הברורים המוצגים בו, עורכי האתר הוסיפו כי "למרבה הצער, נראה כי מגמת הירי המשטרתי בארה"ב הולכת וגדלה". גם זהו עיוות של הנתונים המראים כי המגמה הזו יציבה, ואם הייתי רוצה לשחק משחקים כמו שעושים אנשי statista.com, הייתי מחשב למשל את גידול האוכלוסייה ומתעלם מגורמים רלוונטיים אחרים ומראה לכם איך מגמת מקרי הירי נמצאת דווקא בירידה. אבל אל תקשיבו לי, תקשיבו ל'וושינגטון פוסט' שבדק ומצא כי מספר מקרה הירי הקטלני נותר יציב פחות או יותר בחמש השנים האחרונות: 995 מקרים ב-2015, 963 מקרים ב-2016, 987 מקרים ב-2017, 998 מקרים ב-2018 ו-1004 מקרים בשנה שעברה.

בטור דעה מרתק שפרסמה ב'וול-סטריט ג'ורנל', הת'ר מקדונלד מראה כי קורבנות שחורים מהווים רק רבע ממקרי המוות מירי משטרתי מדי שנה, שיעור שנותר יציב גם הוא מאז 2015. אך למרות כל העובדות והנתונים הברורים, האגדה השלטת גורסת כי שיעור של 25 אחוזים מהווה הוכחה לגזענות מכיוון ששחורים מהווים רק 13 אחוזים מכלל האוכלוסייה. זהו היקש מגוחך שמשמיט בכוונה חישובים נסיבתיים, אך גם הוא בפני עצמו חושף למעשה את השקר שבסיס עלילת ההשמצה לפיה המשטרה צדה אנשים שחורים להנאתה. אפילו אם נתעלם מן העובדה שמספר הולך וגדל של אנשי משטרה הם שחורים (ומן הסתם מעורבים בעצמם בהיתקלויות עם חשודים שחורים), הרי שאם באמת המשטרה שמה שחורים על הכוונת אז מן הסתם מספרי המוות מירי היו אמורים להיות גבוהים הרבה יותר.

שוטרים אינם מסתובבים ברחוב ומחפשים אנשים לירות בהם. ברוב המצבים בהם שוטר מבצע ירי זה קורה כאשר הוא ניצב מול חשודים בפשע, אשר רובם חמושים בעצמם. בחלק אחר מן המקרים, כמו במקרה המצער של ג'ורג' פלויד, זה קורה גם כאשר החשוד אינו חמוש. אך אם נבדוק את החשודים הלא-חמושים שנורו למוות בידי המשטרה, גם בתחום הזה מספר הקורבנות הלבנים האחרונים עולה על אלו השחורים – 19 לבנים שנורו בשנה שעברה מול תשעה שחורים. כפי שמקדונלד מציינת, זהו שיעור שמשתנה משנה לשנה (ויש גם הגדרה רחבה מאוד לגבי מי שהתקשורת מגדירה כ"לא-חמוש"): ב-2015 למשל נורו 38 שחורים לא-חמושים מול 32 לבנים לא-חמושים.

מי הורס את הערים?

המוות של פלויד הוחדר אל תוך הנרטיב הציבורי כמקרה בו שחור חף מפשע נרצח בידי שוטרים אך במבט כולל, מספר המקרים בהם שחורים לא-חמושים נהרגו בידי המשטרה הוא זעום. כפי שמקדונלד מראה, בשנת 2018 (האחרונה לגביה קיימים נתונים זמינים) היו בארה"ב כולה 7,407 קורבנות שחורים לרצח. אם נניח שהמספרים ב-2019 דומים יחסית, הרי שתשעה שחורים לא-חמושים שנהרגו בידי המשטרה מייצגים 0.1% מכל מקרי הרצח של שחורים. מקדונלד ממשיכה ומציינת כי בניגוד מוחלט לכך, "הסיכוי ששוטר ייהרג בידי אדם שחור הוא פי 18.5 מאשר שאדם שחור לא-חמוש ייהרג בידי שוטר".

אם כן, כל הנתונים מראים שהבדיה המוצגת בידי פוליטיקאים ואנשי תקשורת ואקדמיה לפיה קיימת בארה"ב גזענות "שיטתית" או "ממוסדת" סובלת ממחסור חמור בעובדות. לטענת אותה מקהלה, מכיוון שאחוז מקרי המוות של שחורים עולה באופן משמעותי על שיעורם באוכלוסייה הכללית, הרי שבהכרח אנחנו מסיקים מכך כי שחורים (ובמיוחד צעירים שחורים) מהווים מטרה משטרתית. אך הניתוח שמתייחס לשיעור המעורבות של שחורים במקרי ירי וביחס לחלקם באוכלוסייה כנתון היחיד שחשוב אינו מראה את התמונה כולה. כך למשל, מבט מהיר על נתוני הפשיעה מראה כי שחורים מבצעים 53 אחוזים ממקרי הרצח בארה"ב ועוד שישים אחוזים ממקרי השוד – יותר מפי ארבעה משיעורים היחסי באוכלוסייה. גם כאן יהיו פוליטיקאים שיטענו כי הפערים הסטטיסטיים נובעים מגזענות ממוסדת שמביאה את המשטרה להתמקד דווקא בשחורים, אך למעשה נתונים אלה מייצגים מציאות אחרת מכיוון שמי שבפועל מדווח על הפשעים הם הקורבנות עצמם, ובמרבית המקרים הם שחורים (גם כאן בשיעור גדול בהרבה מחלקם באוכלוסייה).

ומה לגבי פשעים בין-גזעיים? גם כאן הת'ר מקדונלד בדקה את הנתונים אשר מראים כי בין 2012 ל-2015, שחורים היו בצד המבצע של 85.5% ממקרי הפשע האלימים בהם מעורבים שחורים ולבנים ביחד, נתון אשר אינו כולל את מקרי הרצח הבין-גזעיים. פול מינרגוף באתר 'Powerline' משלים את התמונה וכותב כי "שחורים מבצעים כשבעים אחוזים ממקרי הרצח בין שחורים ולבנים". לשם כך הוא מסתמך על נתוני ה-FBI משנת 2016 אשר מראים כי מתוך 776 מקרים של רצח בין שחורים ולבנים, שחורים ביצעו 553 מהם ואילו לבנים 243. בהערת אגב נזכיר כי אף אחד מן המספרים האלה, וגם לא שניהם ביחד, מתקרבים למספר השחורים שנהרגו בידי שחורים: 2,570 קורבנות כאלו, רובם גברים.

אם כן, כל הנתונים מראים שוב כי האיום הגדול ביותר על קהילת השחורים באמריקה אינה המשטרה, ובוודאי שארה"ב אינה מדינה גזענית מיסודה. רוב האנשים המרכיבים את המערכת הפוליטית, את מערכת המשפט ואת האקדמיה הם אנשים הנוטים מבחינה פוליטית לשמאל, ולכן המחשבה שדווקא הם טוענים כי מערכות אלו גזעניות מעצם קיומן או סובלניות כלפי תופעות גזענות היא משעשעת ובוודאי לא כזו שאדם הגיוני יקבל ללא היסוס או בדיקה. גם הטענה לפיה בני אדם יכולים להיות גזענים מבלי שהם בכלל מודעים לכך היא מופרכת. כל אפליה מעצם היותה היא בחירה בין כמה אפשרויות, ובוודאי שבמקומות בהם היא באמת קיימת זו בחירה מודעת ולא שרירותית. בנוסף, המוסדות שלנו הפכו בשנים האחרונות לאובססיביים כל כך בנוגע לשיח על גזע, כך שגם מבחינה זו הטענה לפיה גזענות יכולה להיות "לא מודעת" אינה עומדת במבחן המציאות.

בנוסף לכל אלה, חשוב עוד לזכור כי קהילת השחורים באמריקה אינה גוף מונוליתי שכל חבריו אחידים ודומים ובדיוק כמו כל מגזר אחר באוכלוסייה בארה"ב גם הקהילה השחורה היא מגוונת ודינמית. הבעיה היא שרעיונות המדיניות אותם מקדמים פרוגרסיבים פוגעים דווקא בחלקים בקהילה שזקוקים לעזרה הרבה ביותר. התוצאה המצערת להמשך הפצת הנרטיב השקרי על משטרה גזענית היא הפעלת לחץ גדול יותר לקיצוץ במערכת אכיפת החוק והוצאת המשטרה דווקא מתוך הקהילות שסובלות מפשיעה בשיעורים הגבוהים ביותר. זו המגמה האמיתית שהורסת ערים שלמות באמריקה.

אנדרו מקארתי הוא משפטן ופובליציסט, בעבר שימש כעוזר לתובע הכללי של מדינת ניו-יורק. הטור התפרסם לראשונה באתר ‘נשיונל רוויו‘.