הנגב בלהבות: “אנחנו סופגים נזקים כל השנה, אין כאן משילות”

תושבי הכפר רתמים הסמוך לביר הדאג’ לא מוכנים להסתפק במבצע משטרתי בודד ומתוקשר: “צריך לטפל בפשיעה מהשורש ולא רק באירוע נקודתי”

"כשאתה לא מטפל בבעיה היא ממשיכה לגדול". צמיגים בוערים בכניסה לכפר רתמים לפני כשבועיים

ביום רביעי בשבוע שעבר, לאחר סערה מחודשת שהתעוררה סביב הפשיעה הבדואית בנגב בעקבות סרטון בו תועד עימות בין גנבים לחיילים באזור צאלים, פתחה משטרת ישראל במבצע אכיפה נרחב בכפר ביר הדאג’. השר לביטחון פנים אמיר אוחנה פרסם בחשבון הטוויטר שלו תמונה של שיירת ניידות המשטרה והבטיח: “זה ממש לא צעד יחיד, כך זה יימשך”.

על פי הדיווחים שהגיעו בהמשך המשטרה ביצעה בכפר כמה מעצרים והחרימה כמות גדולה של רכוש גנוב, אך כפי שמספר בשיחה עם ‘מידה’ צביקה בלומשטיין, מזכיר כפר רתמים הממוקם ממש בסמוך לביר הדאג’, השכנים בישובים היהודיים באזור היו רוצים לראות פעילות כזו לאורך כל השנה: “משילות זה לא ביקור אחד של פעם בשנה ולהיעלם בשאר הזמן. זה פשוט לא עובד. המשילות צריכה להיות נוכחת וקיימת כל הזמן, ולא רק בנוכחות של משטרה. תפקיד המשטרה הוא לבצע אכיפה כלפי העבריינות הגואה אבל מעבר לכך צריכה להיות משילות”.

איך מתבטא למשל המחסור במשילות?

“היישוב ביר הדאג’ שייך למועצה האזורית נווה מדבר שהמשרדים שלה בכלל נמצאים בבאר שבע, וכל משפחה מהכפר שצריכה איזשהו שירות נאלצת בכל פעם לנסוע עד לשם. יש אוכלוסייה של כמה אלפי אנשים שלא מקבלת את מה שהיא צריכה לקבל. למה לא להקים את בניין המועצה בכפר? למה לא להקים שם תחנת משטרה? זה חלק מהמשילות”.

בלומשטיין מבקש להדגיש כי “בביר הדאג’ יש הרבה אנשים טובים שנמצאים איתנו בקשרים טובים, חלקם עובדים אצלנו והרבה תושבים מרתמים עובדים במגזר הבדואי”. אבל לדבריו, “יש גם הרבה פשיעה והסמיכות לכפר מייצרת לא מעט אירועים בעיתיים בעיקר סביב נושא הברחות סמים וגידול סמים. החקלאים פה סופגים נזקים קשים וכמעט כל כמה שבועות אנחנו מגלים פרצות חדשות שנחתכו בגדר הביטחון. לפעמים יש אנשים שעושים ספורט באזור הגדר והבדואים מהצד השני שלה מציקים ומטרידים אותם”.

מימין: השמשה המנופצת של רכב הביטחון, זירת ההתנגשות עם גמל, גידולי סמים בשטח הכפר וגדר הביטחון הפרוצה

עוד הוא מספר כי אחת התופעות שחוזרות על עצמן מעבר לפשיעה חקלאית ומקרי ונדליזם היא ש”בכל פעם שהמשטרה עושה מבצע אכיפה בביר-הדאג’, את תג המחיר אנחנו סופגים. זה בדיוק מה שקרה לפני כשבועיים, אז שוטרים מסרו צווי הריסה בכפר ובתגובה קיבלנו צמיגים בוערים בכניסה ליישוב שלנו ואבנים שהושלכו על רכב הביטחון שהגיע לזירה”. לכך הוא מוסיף גם את הסכנות בכבישי הנגב: “רק לפני שלושה שבועות נהרג בחור מביר הדאג’ אחרי שהתנגש עם רכבו בגמל משוטט. ככל הנראה זה היה גמל ללא השבב שאותו חובה לשים בכל בעל חיים, כמו שקובע חוק הגמלים שקידמנו אחרי שתושב רתמים דוד כהן ז”ל נהרג גם הוא בתאונה דומה לפני כשש שנים”.

גם מאמצי ההסדרה מצד המדינה מול הכפר הבדואי לא צלחו עד כה. “קיימת עבור ביר האדג’ תוכנית שמעניקה כל תושב מגרש של חמישה דונם ועוד מענק של כמה עשרות אלפי שקלים כדי לעזוב את המבנה הקיים, אבל אף אחד לא הסכים לקבל אותה בינתיים”, אומר בלומשטיין ומסביר: “התפיסה שלהם אומרת שהם רוצים הסדרה במקום, כלומר לא לפנות את הכפר ולקבל עד אליהם כל התשתיות”.

בנוסף לכך נראה שיחד עם המחסור במשילות מול הבדואים, המדינה גם מעכבת את התפתחות הישובים היהודיים באזור. “הדבר הכי מפריע וכואב מבחינתנו זה שנכון למצב כיום כפר רתמים לא יכול להתפתח כי המדינה לא מוכנה לפתח אותו. היה פה פעם קיבוץ שלא החזיק ובמקומו באה קבוצת משפחות שהחייתה את המקום. אנחנו רוצים להמשיך ולגדול אבל מנהל מקרקעי ישראל עוצר הכל ולא מאפשר לנו לקלוט עוד תושבים. אנשים רוצים לעבור לחיות בנגב אבל פשוט לא נותנים להם. זה אבסורד”.

מה השיח שאתם מנהלים עם הרשויות?

“אנחנו בעיקר דורשים ביטחון ודורשים שהמשטרה לא תיעלם אחרי מבצע אכיפה זמני, כי אנחנו חוטפים אחר כך את התגובה. הביטחון צריך להיות לאורך זמן ולא כאירוע נקודתי שנולד פתאום אחרי שמתפרסם בתקשורת סרטון מרגיז מהנגב, ואז מפקד המחוז מגיע לפה עם צוות צילום. כדי לטפל בבעיה כולה צריכים להיות נוכחים כל הזמן ולתת מענה מספק. יחד עם האכיפה, הממשלה צריכה להתעשת גם להשקיע יותר מאמצים לטיפול בבעיות העמוקות בחברה הבדואית, גם בתחומים של הסדרת בנייה ורישוי עסקים. בסופו של דבר מי שנפגע בעיקר מתרבות הפשיעה הם הפושעים עצמם והסביבה הקרובה שלהם”.

נזקים אדירים

ביקור מפקד המחוז עליו מספר בלומשטיין נערך ביום חמישי בשבוע שעבר בעקבות סערת הסרטון והמבצע המשטרתי שהגיע אחריה. כפי שחשף ישי פרידמן ב’מקור ראשון’, בין השאר אמר ניצב יורם סופר לאנשי רתמים כי רואה בעצם היות הבדואים אוכלוסייה סוג של הכשר לפגיעתם בשכנים היהודים, והדגיש כי המשטרה לא יכולה לתת מענה מלא למצוקה.

“המקום פה יפיפה אבל אם עוברים לצד השני רואים בעיקר עוני, הם מסכנים. האם יהיה כאן שינוי דרמטי? קשה להגיד. עשינו מבצע וצריך לראות מה יהיה אחריו”, אמר והוסיף: “יכול להיות שהם יוציאו כעסים, אולי על ידי פגיעה בגדר או שיבעירו צמיגים. אנחנו לא נהיה כאן כל הזמן, לא נוכל להיות פה לתת מענה מידי כמו שאתם מצפים”.

אחד התושבים שנכח באותו מפגש והתרגז מהדברים מספר בשיחה עם ‘מידה’ כי “המבצעים שהמשטרה עושה מדי פעם כאשר היא נכנסת בשיירה לכפר עם כל הכוחות הם מגוחכים”. לדבריו, צעדים כאלה “לא מראים על עוצמה אלא על חולשה. כמה שוטרים צריך בשביל לבצע כמה מעצרים? הייתי הרבה יותר מתרשם אם שוטר או פקח אחד היה נכנס ומסיים את הסיפור. שם נמדדת העוצמה של אכיפה ולא במאתיים שוטרים שעוצרים גנב אחד”.

 

מה דעתך על דברי מפקד המחוז בשיחה ברתמים?

“היה די עצוב לשמוע דברים כאלה, ולצערי זה גם די מאפיין את התפיסה של המשטרה. אני זוכר שלפני כמה שנים, כאשר יורם הלוי היה מפקד המחוז, הוא אמר לנו דברים דומים ושאל למה אנחנו לא מציבים יותר שמירה. אם מפקד המחוז לא מתכוון באמת לטפל בבעיה, אז אני בטח לא מצפה מהשוטר הפשוט שיעשה את זה כי נראה שאין לו הנחיות כאלה”.

לדבריו, “לבוא ולעשות פעם בשנתיים מבצע גדול של כמה ימים זה לא באמת פותר את הבעיה. אז עשית כמה מעצרים ותפסת קצת סמים ופרסמת את התמונות בתקשורת, אבל אחר כך עולם כמנהגו נוהג והבעיה ממשיכה להתקיים. אם רוצים באמת לטפל בה צריך הרבה יותר מאמץ, וצריך להתמקד בעבריינים הגדולים ולא בגנבים הפשוטים. וכרגע לא נראה שמתכוונים לעשות את זה. כשאתה לא מטפל בבעיה היא ממשיכה לגדול, ואני מקווה שהמסר מהשר אוחנה יחלחל לפיקוד הבכיר”.

התושב עמו שוחחנו הוא חקלאי המפעיל בשטח פעילות גידולים נרחבת, והוא מספר כי “רוב אנשי ביר-הדאג’ הם בסדר ויש לנו איתם קשרים, חלקם גם עובדים אצלי ואין איתם בעיות”. לדבריו, “הבעיות מתחילות בנסיעה עבריינית בכבישים, שם אנחנו נתקלים לעתים קרובות מאוד בנהגים בדואים שמשתוללים עם רכבים ואופנועים, מפריעים לנסיעה ומסכנים נהגים אחרים. זה דבר כמעט שגרתי ביום-יום”.

מבחינת הפעילות החקלאית היום-יומית, התושב מספר כי “אנחנו סופגים ונדליזם, וזה קורה בעיקר אחרי פעולות אכיפה של המשטרה בביר-הדאג’. כמעט בכל פעם שהמשטרה עושה מבצע אכיפה אצל הבדואים, אנחנו מגלים אחר כך אצלנו חורים בגדר, גניבות ופגיעות בציוד בשטחים החקלאיים, כמו סוג של נקמה”. במסגרת עבודתו הוא נמצא רוב היום בשטח, שם הוא רואה לדבריו את הפעילות העבריינית מקרוב: “יש חוליות תצפית, חממות סמים, רכבי הברחה או סתם טנדר שנוסע עם מיכל דשן שנגנב לפני רגע. מספיק לשבת פה בשטח כמה שעות והפשע כבר יגיע אליך”.

איך זה משפיע עליך כלכלית?

“בכל פעם שמנקבים את המיכלים או עוקרים צינורות ועצים מדובר בנזקים של אלפי שקלים ויותר. ברור שיש פה השפעה כלכלית גדולה ולזה צריך להוסיף את ההשקעה הגדולה במיגון ושמירה על הציוד. זה אפילו משפיע על סוג הגידולים שאני בוחר – במקום לחשוב על שיקולים של התאמה לקרקע ולאקלים, אני נאלץ לבחור גידולים שיהיו עמידים יותר לנזק מכוון כמו במקרה של הצפה בגלל עקירת צינור. אלה לא הדברים שאני אמור להתעסק בהם בתור חקלאי”.

מה אתם דורשים מהממשלה?

“אני חושב שצריך לטפל מהשורש בפשיעה הבדואית באזור כי היא אם כל הבעיות. אם לא ילחמו בתופעה בכללותה ורק יטפלו מדי פעם במקרים נקודתיים אז לא נתקדם לשום מקום. בשורה התחתונה, כרגע משטרת ישראל לא פועלת כדי לפתור את שורש הבעיה, ולצערי נראה שנמשיך ככה עוד שנים עד שלמישהו יפול האסימון”.

הייתה לך מחשבה אולי לעזוב את הכל?

“ממש לא, אין שום סיכוי. בעבר קיבלנו כל מיני רמיזות שכדאי לנו לקחת שומרים מביר הדאג’ אבל מבחינתי זה קו אדום. אם כדי לעשות חקלאות אני אצטרך להיות תלוי בחסדי מישהו אחר אז אפשר לסגור פה הכל. כל עוד אני עושה את הדברים כמו שאני רוצה אין שום מחשבה לעזוב”.

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: “משטרת ישראל מגיעה לאבטחת הריסות רגישות בכוחות מתוגברים, כפי שנקבע בהערכת מצב מקדימה ובעת אירועי תגובה שגרתיים מגיע שוטר סיור ומטפל באירוע, כפי שקורה באיזורים אחרים. נציין כי באיזור רתמים השנה, ביחס לשנה החולפת ישנה ירידה של 33% בעבירות במקום.

ביחס לדברי מפקד המחוז אין לנו אלא להצטער על כך שמי ממשתתפי השיחה בחר להוציא חלקים מגמתיים. הדברים שהובאו הוצאו  מהקשרם ומוצגים באופן חלקי מתוך שיחה פתוחה עם מפקד המחוז. שיחה שארכה למעלה משעה וחצי במהלכה הם שטחו את הנושאים שמעסיקים אותם וקיבלו להם מענה סדור. נדגיש כי בשום שלב לא הוכשרה העובדה ששכניהם פוגעים בהם וכי המשטרה פועלת בנחישות ובאפס סובלנות כלפי אירועי אלימות. מפקד המחוז דיבר על חשיבות המשילות, על הקושי והצורך של המגזר הבדואי להגיע להסדרה ועל החובה לקדם את הנושא. כל אזור מגורים מביא איתו אתגרים ותפקיד כוחות הביטחון הוא לסייע בהתמודדות איתם. אנו נמשיך לעבוד בשיתוף פעולה מלא עם תושבי הישוב, לפעול למען בטחונם ולסייע להם ככל שידרש”.

תופעה מבהילה

כפי שדיווחנו בהרחבה בעבר, תופעת הגניבות משטחי האימונים סביב מחנה צאלים בנגב שהייתה מוכרת במשך שנים ארוכות, תפחה לממדים מבהילים גם לאור התגובה הנרפית מצד הרשויות שאמורות לטפל בבעיה.

עדויות של חיילי מילואים שעברו אימונים בצאלים חשפו את עומק התופעה ואת ההשלכות הקשות שלה על התנהלות הצבא בשטח, בנוסף לפגיעה חמורה בריבונות ובביטחון המדינה לטווח הארוך. הנושאים העיקריים שחזרו באותן עדויות היו רמת התחכום והתעוזה של הגנבים שמשתמשים במדי צה”ל ובאמצעי תצפית, אל מול חוסר היכולת של החיילים והמפקדים בשטח לתת מענה הולם. “אני יודע שאף אחד לא יגבה אותי אם אני אירה בגנב, זה מטריף”, אמר אז ל’מידה’ אחד החיילים.

בעקבות פרסומים רבים באמצעי התקשורת על מכת הגניבות, הוקמה לפני כשנתיים וחצי תנועת מחאה של מילואימניקים תחת הכותרת ‘די להפקרות בצאלים’, ואלפי חיילים וקצינים במילואים חתמו על עצומה הקוראת לרמטכ”ל לפעול לחיסול התופעה. בדיון שנערך בינואר 2018 בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ביוזמת ח”כ ענת ברקו, אמר אל”מ ערן אוליאל, ראש מחלקת המבצעים בצה”ל דאז, כי הוראות הפתיחה באש חודדו במקרה של גניבת נשק חם או סכנת חיים אבל הן לא נותנות מענה לגניבה של ציוד אישי. “חייל צריך לשמור על הציוד שלו בשטח”, טען. מפקד מצ”ח אל”מ גיל ממון אמר בדיון כי “היכולת להתמודד עם האוכלוסייה סביב צאלים היא נמוכה כי הם פועלים בתחכום ובתעוזה”.

בשבוע שעבר, לאחר פרסום הסרטון האחרון שעורר סערה, אמר האלוף במיל’ יצחק בריק בכנס חיילי מילואים כי “צה”ל איבד את היכולת לשמור על עצמו לא רק בצאלים אלא במחנות בכל רחבי הארץ. קיצצו במשך השירות של הגברים וגם בתקנים של אנשי קבע ואין מספיק חיילים שישמרו על הבסיסים”. לדבריו, “יש מדי שנה גניבות במיליארדי שקלים ואף אחד לא קם והופך את השולחן. הכל מופקר. אם הצבא לא מסוגל לשמור אז שיקים פלוגות משמר שיתנו תשובה לביזיון הזה. צריך לעשות הרבה יותר ואי אפשר להתעלם”.


מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

10 תגובות למאמר

  1. המשטרה היא חלק מהבעייה, לא הפתרון.
    היא נשלטת ע”י מחתרת אנטישמית, אנטי ציונית, רשת של סוכנים זרים.
    ולנו לאזרחים, אין יכולת לשנות?! הכיצד?

  2. אין לרשויות כח אמיתי
    לכן צריך לחזור ליוזמות פרטיות
    הרשויות במדינה זה כמו המנדט
    מצד אחד יהודים מצד שני ערבים
    והמדינה רוצה לחזור אחר שניהם
    ולחבק את שני העמים אז היא כבר לא אובייקטיבית
    לכן יש לחזק את השומר החדש
    להקים גדרות עבות עם פחים שחוסמים את הראיה
    אין מה לעשות רק לקחת עצמך בידך

    1. הבעיה היא שברגע שהשומר החדש יהיה אפקטיבי מספיק כדי ליצור הרתעה-סביר להניח שהמשטרה ומערת המשפט ימצאו דרך להחליש אותו.

  3. איפה כאן הבעיה?

    חלק גדול מהבדואים עוסקים בטרור לאומני. לפי ביהמ”ש העליון, זה שלום (ראו לדוגמא, את פס”ד בנושא תוכנית ההתנתקות, שם שופטינו שמש העמים, מקימי הקוסמוס, אשר המים רטובים רק בזכותם – מנעו זימון אנשי צבא, כולל הרמטכ”ל (!), שטענו שעזיבת השטח ע”י כוחות הבטחון הישראלים תוביל להתגברות הטרור).

    אז מה אתם לא מבינים? שופטינו האמיצים כבר קבעו שטרור כמתואר בכתבה, זה שלום (מטרה ראויה, כלשון פסק הדין, כדי להיות מדויקים). נא לגשת לגולאגים של שוקן, אם אתם זקוקים לחינוך מחדש כדי להבין שזה לטובתכם/ן 🙂

  4. לתושבים ברתמים 1לכו לגנוב נשק בצאלים 2כאשר באים לגנוב לכם ציוד או להשחית את השדות תפעילו את ננשק ישר בגובה החזה ובצרורות כנ”ל לגבי המתפרעים בכביש לא נראה שמשהו סופר אותכם גם אם אתם תומכי ביבי והליכוד

  5. הייתה לכם הזדמנות להגן על עצמכם ולהצביע עוצמה יהודית.
    אף אחד לא שם עליכם מימינה והליכוד
    עוצמה יהודית היו מתאבדים בשבילכם.
    איפה היו בנט וחיילת(של נפתלי) כשהם היו בטופ ?!

  6. ביבי הוא המשילות עצמה- כבר 11 שנים ברציפות.
    בכל בעיה יש לפנות אליו.
    אולי תושבי רתמים משעממים אותו אז הוא לא עושה כלום.