הכותרות על פסק הדין שקבע כי הנחיות משרד המשפטים אינן מחייבות לוקות באי-הבנה של האופן בו יועמ"שים ושופטים אוחזים בתנועת מלקחיים בדמוקרטיה הישראלית
גיא זומר, פעיל חופש מידע, עתר לבית המשפט בניסיון לכפות על משרד המשפטים לחשוף את הנחיות מחלקת ייעוץ וחקיקה, זרועו הארוכה של היועץ המשפטי לממשלה ומי שמנחה את היועצים המשפטיים המשרדיים במשרדים השונים. העותר זומר דרש את חשיפת ההנחיות על פי סעיף 6(א) לחוק חופש המידע הקובע כי "רשות ציבורית תעמיד לעיון הציבור את ההנחיות המנהליות הכתובות שעל פיהן היא פועלת". העתירה נדחתה בפסק הדין שנתן לפני כשבועיים שופט בית המשפט לעניינים מנהליים אלכסנדר רון, באומרו כי כשמה של המחלקה כן היא – מייעצת ואינה מחייבת במובן המנהלי. ברצותה של הרשות המבצעת תקבל את הייעוץ וברצותה לא תקבל.
הכותרות ברשתות ובעיתונים מיהרו להכריז בהפתעה כי "הנחיות משרד המשפטים אינן מחייבות!", אלא שמדובר באי-הבנה עמוקה של האופן בו הייעוץ המשפטי לממשלה ובית המשפט אוחזים בתנועת מלקחיים בנבחרי הציבור, ברשות המבצעת ובעצם בדמוקרטיה הישראלית. למעשה, אין כל חידוש בפסק הדין החוזר על הנרטיב הרשמי של משרד המשפטים. עמדת היועמ"ש מעולם לא הייתה שהנחיותיו "מחייבות", ובטרמינולוגיה המשפטית "הנחיה מחייבת" היא אך ורק הנחיה מנהלית – כלומר של הרשות המבצעת. אם למשל שר הביטחון מנחה את הרמטכ"ל להוציא לפועל משימה אזי ההנחיה היא היוצרת את חובת הציות והביצוע.
מנגד, היועמ"ש ונציגיו במחלקת ייעוץ וחקיקה אינם מורים או מצווים על איש לעשות דבר. הם בסך הכל מצביעים באצבעם לרשות המבצעת מהו החוק, מהי הפרשנות לחוק ומהו מתחם הסבירות ליישום החוק לשיטתם. לדוגמה, לשיטת היועמ"ש מנדלבליט גבולות הסבירות של שר המשפטים לשעבר אוחנה במינוי ממלא מקום פרקליט המדינה נתחמו לאדם אחד יחיד ומיוחד – מומי למברגר. מנדלבליט לא הורה על מינויו, לא הנחה, לא ציווה ולא קבע – רק אמר מה פרשנותו ליישום סביר של הדין (ונניח בצד לעת הזאת את העובדה שאין כל דין שניתן לפרש באופן בו יש ליועמ"ש סמכות להכתיב מינוי כזה). ההונאה ברורה – היועמ"ש ושלוחיו קובעים הכל, או כל מה שברצונם לקבוע, ולרוב אתם לא תדעו מזה. אין פה "הנחיה מנהלית" אותה ניתן לחשוף באמצעות חוק חופש המידע. רוב אזרחי ישראל נתונים לגורם ריבוני וכלל לא מודעים לאופן שבו הם נשלטים, שכן ההנחיות אינן פומביות.
חסינות מוחלטת
יציקת אחד מיסודותיו החשובים ביותר של המערב התרחשה במאה החמישית לפנה"ס. המון העם ברפובליקה הרומית, "הפלבאים", מאסו בעובדה שהחוק הרומי על פיו הם נשלטו היה נחלתם הבלעדית של האצולה ה"פטריקית". כחלק ממרידתם נאלצה האצולה לכתוב את החוק הרומי ולהציגו בכיכר העיר חרות על 12 לוחות לעיני כל, מתוך ההבנה כי אין אזרח בן חורין ריבוני אם החוק לא גלוי בפניו ואין הוא יכול להשפיע עליו. את מה שהבינו הרומאים לפני 2500 שנה, עוד לא הפנימו בלשכת היועץ המשפטי לממשלה בישראל של ימינו.
לפעמים האמת מציצה מאחורי מסך העשן ברגע של דחק. רק לאחרונה, במסגרת עתירה שהגיש יונתן יעקובוביץ', הודיעה המדינה כי היא כפופה למכתב של ד"ר עמרי בן-צבי ממחלקת ייעוץ וחקיקה (לא חוק, לא תקנה, לא נוהל ממשלתי: מכתב של פקיד), אשר מתווה מדיניות הגירה חדשה לגמרי אשר סותרת את החוק בישראל ומסכלת כל אפשרות אפקטיבית להרחיק שוהים בלתי-חוקיים עם ילדים. דוגמה נוספת היא אמירתה של השופטת ברון בבג"ץ חוות השקמים לפיה "מבחינת הרשות המנהלית, פעולה בניגוד לדעת היועמ"ש כמוה כפעולה בניגוד לדין, ופשיטא שאין רשות רשאית לפעול בניגוד לדין". מיותר לציין שלעמדה זו אין אח ורע בדמוקרטיות המערביות.
יש לשים לב לנקודה נוספת: הנחיות היועמ"ש ומחלקת ייעוץ וחקיקה אינן חשופות לביקורת שיפוטית כי הן "רק מפרשות את הדין". במילים אחרות, מכיוון שקביעות הייעוץ המשפטי אינן "אקט מנהלי" נשללה מאזרחי ישראל גם הזכות לעתור נגד הגורם המשפטי-ריבוני המוסווה, והביקורת השיפוטית שמורה אך ורק נגד נבחרי המון העם. בניגוד לטענות תומכי המצב הקיים, אין בישראל "ביקורת שיפוטית חזקה" אלא להפך – הייעוץ המשפטי, על עוצמתו הבלתי מרוסנת, חסין לחלוטין מפניה. כיצד יעמדו האזרחים, כלומר הריבון, על חירותם אם הם אינם חשופים להוראות הפוגעות בהם ואינם יכולים לדרוש את זכויותיהם בפני בית המשפט?
עו"ד דוד פטר הוא חוקר במחלקה המשפטית בפורום קהלת
משפחת פשע מאורגן, חתרני וזדוני.
גם תושבי ארה"ב חווים מערכת חתרנית וזדונית
תושבי ישראל וארה"ב, לבסוף ישלחו את הפושעים לכלא. ונזכה למערכת שיפוט איכותית.
המנוולים מוגנים מלמטה מלמעלה מצד ימין ומצד שמאל וגם מכל הצדדים כך שלא ניתן לחדור למבצר הרשע המשפחי.לעומת זאת להם יש גישה ונגיעה מכל הצדדים לכל מי שטוב בעיניהם לכסח אותו.מנוולים כבר אמרתי?
דרוש באופן בהול ג'ורג' אורוול ישראלי ממוצא יהודי –
שיכתוב את "חוות חיות" מתוצרת כחול-לבן –
למען הדורות הבאים.
החזירים/אדומים/מקוריים יהיו בהלם!
למה אנחנו צריכים לממן לכל המכשפות האלה את הניתוחים הפלסטיים?
https://tinyurl.com/qkl924c
בפריימריז הבאים בליכוד אסור לבחור את מי שלא יתחייב למהלך קונטרה רבולוציוני בנוסח שהציע עו"ד שפטל והצבתו כתנאי לכל קואליציה. פשוט להחזיר את השד לבקבוק לגמרי ולזרוק אותו לעזאזל.
מאחל לדמוקרטיה שלנו להתגבר במהרה על ההרס שבג"צ זורע.
זה אכן המצב. ההמלצה לא מחייבת אבל אם אתה לא מציית לה אז אתה פועל בחוסר סבירות. זה פשוט מטורף.
'וזף הלר טבע את המונח ברומן "מלכוד 22" משנת 1961, המתאר אילוצים בירוקרטיים אבסורדיים על חיילים במלחמת העולם השנייה. את המונח מציגה הדמות דוק דאניקה, פסיכיאטר צבאי המסביר מדוע כל טייס שמבקש הערכה נפשית – בתקווה שיימצא לא מספיק שפוי כדי לטוס ובכך להימלט ממשימות מסוכנות – כמפגין שפיות משלו באמצע הגשת הבקשה ובכך לא ניתן להצהיר שאינו שפוי. ביטוי זה פירושו גם דילמה או נסיבה קשה שממנה אין מנוס בשל תנאים סותרים או תלויים זה בזה.[2]
"אתה מתכוון שיש מלכוד?"
"ודאי שיש מלכוד," השיב דוק דאניקה. "מלכוד 22. מי שרוצה לצאת מחובת הקרב לא ממש משוגע."
"היה רק מלכוד אחד והוא מלכוד 22, שטען כי דאגה לביטחון האישי נוכח סכנה אמיתית ומיידית, איננה אלא תהליך שכלי נבון. אור היה מטורף ויכול היה להיות מקורקע. היה עליו רק לבקש; ובו ברגע שהיה עושה זאת, כבר לא היה מטורף והיה עליו לטוס למשימות נוספות. אור היה מטורף בטוסו למשימות נוספות ושפוי אם לא טס, אבל אם היה שפוי היה עליו לטוס שוב. אם טס היה מטורף ולא היה חייב לעשות זאת; אבל אם לא רצה לטוס היה שפוי וחייב היה לעשות זאת. יוסאריאן התרגש עמוקות מהפשטות המוחלטת של סעיף זה של מלכוד 22 ופלט שריקה מכבדת.
הדבר המבהיל כאן הוא שהחונטה פועלת לביסוס ההגמוניה, כפי שמתואר כאן בשתי מלים בודדות, "תנועת מלקחיים", כצבא או כמשמרת מהפכה. סיירת מטכ"ל של הקרן החדשה.
לדעתי בלי שיצאו המונים לרחוב שום דבר לא ישתנה,גם כאשר מישהו מהקואליציות הקודמות הרים את בכפפה וניסה לעשות משהו בנוגע לחונטה תמיד היה אחר שטרפד את זה.
אתה טועה.
לאנשים אין זמן להפגין, לי אין זמן להפגין. ואכפת לי.
ואני מקפיד לשנות הצבעה בתוך גוש הימין ולתגמל מפלגות ופוליטיקאים שלא רק מדברים.
לא מסכים אתך, יש מה לעשות – וקודם כל והכי חשוב – הצבעה באופן מושכל ולא באופן עיוור.
אגב, אני מתכוון להתפקד לליכוד כדי לחזק את אוחנה, שלא רק מדבר אלא אשגרה פועל ומנסה לשנות.
יש, יש הרבה מה לעשות. הנה הכתבה הזאת, התגובות פה, הדיון הזה.
הכול צעדים מבורכים בכיוון הנכון. חבל שאתה מזלזל בזה
הפירות ייקטפן בסוף, סבלנות 🙂
כאשר רוצח מחמאס יכול לבחור מהו עו"ד שייצג אותו בביהמ"ש הישראלי
ונבחר ציבור ישראלי חייב להקשיב לדיקטטור המשפטי במשרדו, אחרת הדיקטטור "ייצג" דעה שהדיקטטור – לא נבחר הציבור – רוצה בבית המשפט ואין באפשרותו של נבחר ציבור, למנות עו"ד לבחירתו כבר כוחו בביהמ"ש,
יכולים נוכלי הסמול בתשקורת לספר שגם זריחת השמש במזרח אל מחוייבת ללא אישור מדיקטטור משפטי, אנו – הישראלים שיודעים את המציאות וחושבים ללא אישורים משוקנים – יכולים נוכלי הסמול לספר, שדעתם של הדיקטטורים המשפטיים לא מחייבת, למממניהם מדמוקרטיית רוצחי החמאס.
ועדת איתור ליועץ המשפטי – הרשות השופטת השולטת באחרות
במדינת ישראל הצעירה חסרת מסורת שלטונית, סובלת מפער עצום בינה לבין מדינות בעלות מסורת ארוכה יותר על תחומים ותפקידים של אנשי מפתח שלטוניים. ישנו חוסר בהירות לגבי הגדרות תפקיד וסמכות היועץ המשפטי ומכאן גבולות הסמכות בינו לבין התובע הכללי. לכן במדינתנו ובה בלבד היועץ פולש לתחום וגם עומד בראש התביעה. חוסר בהירות והבנת התפקידים משפיע גם על אופן בחירת המאיישים. שר המשפטים לשעבר צחי הנגבי מינה ועדה ציבורית בראשות נשיא בית המשפט העליון בגמלאות מאיר שמגר. על פי המלצותיו של מאיר שמגר שהיה היועץ המשפטי לממשלה את היועץ צריכה לבחור ועדת איתור ליועץ המשפטי לממשלה ועליה להיות מורכבת מ:
1. שופט גימלאי של בית המשפט העליון ההמונה על ידי נשיא בית המשפט העליו. פרופ' דניאל פרידמן שינה מעט וקבע שהיו"ר יהיה שופט גמלאי לא בהכרח מבית המשפט העליון.
2. שר המשפטים או יועץ משפטי לשעבר הממונה על ידי הממשלה.
3. חבר כנסת הממונה על ידי ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת.
4. עורך דין הנבחר על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין.
5. איש אקדמיה המיומן במשפט ציבורי ובדיני עונשין הנבחר על ידי פורום ראשי פקולטות למשפטים של האוניברסיטאות והמכללות בישראל.
על לפחות ארבעה מכל חברי הועדה להסכים על כשירות המועמד. יש למנות יועץ הכשיר להתמנות לשופט בבית המשפט העליון – מאיר שמגר שאף ואף התמנה לבית המשפט העליון ולימים היה גם נשיאו. במדינות מתוקנות היועץ שהיא משרת אמון נבחר בדרך שהממשלה חפצה והיא יכולה להעזר במומחים על פי הבנתה ובכל מקרה איננה חייבת להצמד לתכתיבים קבועים כאלו או אחרים.
היועץ המשפטי לממשלה אמור לעבוד עם הממשלה למען קידום מטרותיה כלומר קידום מדניותה באופן חוקי ללא ניגוד לחוקים. היועץ המשפטי לממשלה אמור לעבוד יחד עם הרשות המבצעת ולא שום ראשות אחרת. אלא שעבודתו עבור נבחרי העם – הרשות המבצעת לא בדיוק יוצאת לפועל. עצם היות הועדה בראשות נשיא בית המשפט העליון לשעבר מעידה על המלצותיה על כוחנות ועל שתלטנות בית המשפט. הרי הוא מתמנה על ידי שופטים כשבראשם ממליץ נשיא בית המשפט העליון. שר המשפטים שהוא לעיתים קרובות משפטן ולפעמים נענה לרצון הממסד המשפטי או לחליפין היועץ המשפטי לשעבר. אין זה נהוג בתחומים אחרים ברוב המקרים ליוצאי תפקיד אין אמירה לגבי מחליפיהם. עורך דין הממונה על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי דין – אלו מופיעים בפני שופטים ותלויים בהם ולא ילכו בניגוד להמלצות נשיא בית המשפט העליון. איש אקדמיה בתחום המשפט הנבחר על ידי פורום ראשי פקולות למשפטים. אלו גם כן מהווים חלק מהממסד המשפטי. הם מעוניינים שדלתות הממסד המשפטי תהינה פתוחות בפני בוגריהם אחרת אין טעם להכשרה שהם מספקים. —————————————————————-
בנוסף לאישים המרכיבים את הועדה, ישנו גם התנאי שעל היועץ להיות לדעתם כשיר להתמנות לשופט בית המשפט העליון. תנאי אחרון זה כמובן גורם ליועץ להיות מונע לזכות במשרת שופט בבית המשפט העלין. תנאי זה כמובן גורם לו לעשות הכל בהתאם לרצון נשיא בית המשפט העליון. כל אלו כמובן גורמים לכך שהיועץ המשפטי כלל אינו נאמן לממשלה ולעם אלא לרצון נשיא בית המשפט העליון שפרושו שהוא שליח הרשות השופטת בתוך הרשות המבצעת. מכאן שהרשות השופטת קובעת את פעילותה של הרשות המבצעת. כיון שבנוסף לכך היועץ גם עומד בראש התביעה, הרשות השופטת שלטת גם על התביעה!
גם כוחן הבלתי מוגבל של היועץ מהווה בעיה חמורה ביותר. על פי החוק – האדם היחידי המוסמך לחקור את פרקליט המדינה הוא היועמ”ש והיחיד שיכול להעמיד לדין את יועמ”ש הוא פרקליט המדינה. לזה יקרא יד רוחצת יד באיזה מקום מתקיימים יחסים כאלו?? הרי היועץ לעולם לא יחקור ברצינות את הפרקליט אם הפרקליט יכול להעמיד לדין את הראשון וכך גם להיפך. הרי ברור לכל שנושאי שני תפקידים אלו מנטרלים האחד את השני. משמע כוחו של בית המשפט בשליטתו בכל השלטון הינו בלתי מוגבל.
בשעתו שר המשפטים יעקב נאמן הטיל את מלא יוקרתו על ענין פיצול תפקיד היועץ המשפטי כפי שצריך להיות על פי החוק. ראש הממשלה נתניהו דחה דרישתו. טוענים שלא היה לו רוב של 61 בכנסת. איחוד התפקידים הוא בניגוד לחוק. וההפרדה היא בהתאם לחוק לכן לא צריך להביא זאת לאישור בכנסת זאת ועוד תמיד זעקו נגד הקמת גוף מפקח עך התביעה. הטענה שיש עליה מספיק מפקחים. האחד מבקר המדינה הוא זה התלוי בפרקליטות לתביעות נגד מפוקחיו. האחר בית המשפט שרק מעיר לתביעה אך אינו מטיל עונשים עליה. נציבות הביקורת – זו שאין בידיה שום סמכויות לחקירה אמיתית ושפיטה והטלת עונשים.
אולי הגיע הזמן למערכת משפט יהודית
שלטון האייתולות, כבר אמרנו.