שינוי מגמה: איראן מרחיבה את שיתוף הפעולה עם סין

עסקה חשאית בין איראן לסין נמצאת בדרך, חלק משיתוף פעולה אסטרטגי רחב וארוך-טווח בין שתי המדינות. השמועות על המהלך החלו לצוץ בטהרן בראשית החודש, באותו הזמן בו החלה להתגלות סדרת חבלות ופיצוצים מסתוריים במתקנים צבאיים ברחבי המדינה, חלקם קשורים לתכנית הגרעין. התקשורת הממסדית באיראן, במיוחד כמה כלי תקשורת הנחשבים מקורבים למשמרות המהפכה, רמזה כי השמועות על התחממות ניכרת ביחסים עם סין אכן נכונות, יחד עם דחיית שמועות נוספות על כך שאיראן מוכנה למסור בתמורה חלקים משמעותיים מכלכלתה ואפילו איים השייכים לה.

הפנייה האיראנית לכיוון סין היא חלק ממהלך של שינוי טקטוני ברחבי המזרח התיכון. מדינות וקבוצות אחרות הקשורות לאיראן מנסות לנצל את מה שנראה כחולשה אמריקנית כהזדמנות לעקוף את הסנקציות ויחד עם זאת לחזק את בייג'ינג. ההשלכות ארוכות הטווח של כך יהיו חמורות. סין כבר מנסה להשפיע על בנות-ברית אחרות של ארה"ב (כמו ישראל) באמצעות הקמת פרויקטים ותשתיות כמו נמלים ומתקני התפלת מים. בייג'ינג גם מכרה ציוד צבאי לשותפות אמריקניות חשובות כמו סעודיה, איחוד האמירויות וירדן. כעת סין מזהה הזדמנות נוספת לחבק את טהרן, יחד עם גרורותיה בעיראק, סוריה ולבנון.

ההחלטה האיראנית לפנות מזרחה מגיעה על רקע קמפיין הלחץ האמריקני נגד האייתוללות, והסנקציות הכבדות שהוטלו על איראן בשנים האחרונות. גם מבחינה צבאית טהרן ושליחיה חטפו כמה מכות כאשר הצי האמריקני תפס משלוחי נשק שיועדו למורדים החות'ים בתימן, וחיל האוויר הישראלי תקף משלוחי תחמושת שהיו בדרכם לחיזבאללה בלבנון.

איראן הצליחה למצוא תמיכה סינית ורוסית במועצת הביטחון של האו"ם בכל הנוגע לאמברגו הנשק והצליחה גם להעביר מיכליות נפט לוונצואלה, אך אלו הן טיפות בים לעומת הפוטנציאל הכלכלי הטמון בסין. זו הסיבה שמשמרות המהפכה, השולטים בחלקים גדולים מתחומי הביטחון והכלכלה באיראן, דוחפים כעת לעסקה עם סין ומשווקים אותה בתקשורת. בשבוע האחרון, סוכנויות הידיעות כבר החלו להתפאר במהלך החכם שהצליח לעקוף את הבית הלבן.

מאבקים פנימיים

אז מה מונח כאן על הכף? היחסים בין סין לאיראן הם מרובי שכבות. ראשית, הגורמים בתוך המשטר האיראני שמעדיפים להתקרב לסין האשימו את הנשיא חסן רוחאני ואת שר החוץ זריף בכך שהם חלשים מדי כלפי המערב. מנגד, ישנם קולות לאומניים אחרים כמו זה של הנשיא לשעבר אחמדינז'אד הטוענים כי עסקאות עם סין יפגעו בריבונות ויעניקו לסינים משאבים לאומיים חשובים על חשבון העם האיראני. כל המאבקים הפנימיים האלה משתקפים באופן יוצא דופן בתקשורת האיראנית הנשלטת ברובה על ידי המשטר אך עדיין אינה אחידה לחלוטין. כך למשל, בכתבה של Fars News מן ה-10 ביולי, נטען כי "ההתמערבות" של מדיניות החוץ של איראן מונעת את ההתקרבות לסין.

לאחר שבועות של דיונים פנימיים, משרד החוץ האיראני אומר כעת כי המדינה מוכנה לתוכנית שיתוף פעולה כלכלי שתהווה את שיאה של מערכת יחסים בת שני עשורים עם סין. לא פחו תחשוב מכך, גם בנות-הברית של איראן במזרח התיכון לוטשות עיניים לכיוון סין. במשך שנים ארוכות בייג'ינג מקדמת את יוזמת 'חגורה ודרך' כניסיון לחבר בין סין לאירופה דרך המזרח התיכון.

עיראק, אשר ממשלתה נשלטת בידי מפלגות פרו-איראניות, מחפשת גם היא עסקאות משמעותיות בתחומי הנפט והבניה, וסין עשויה לשחק תפקיד חשוב גם בבניה מחדש של סוריה. המשטר הסורי הוא כמובן בן-ברית קרוב של איראן, ושתי המדינות חתמו על הסכם הגנה ב-8 ביולי.

דוגמה מייצגת למעבר האיראני מזרחה ניתנה בנאום שנשא מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה ב-7 ביולי. "אם אתם רוצים להבין את ההשפעה של העסקה הסינית, פשוט תראו את התגובה האמריקנית הזועמת", הוא הרעים ותיאר את האפשרויות של שיתוף פעולה בין לבנון לבייג'ינג. נסראללה הוסיף ואמר כי לבנון חייבת לפנות מזרחה ואיים על שגרירת ארה"ב במדינה, ערב ביקורו של מפקד פיקוד המרכז האמריקני בביירות.

שילוב יכולות

עד לאחרונה, סין פעלה בזהירות רבה במזרח התיכון ובחרה שיתופי פעולה כלכליים וצבאיים נקודתיים. באופן כללי האינטרס הסיני העיקרי הוא לקחת את הזמן ולחפש הזדמנויות, אך המאבק הגובר מול ארה"ב עשוי לעודד אותה לנוע מהר יותר לכיוון איראן.

מדינות כמו סוריה, עיראק, לבנון ואיראן רעבות מאוד לעסקאות עם בייג'ינג. בעוד האמריקנים שוקלים לסגת מסוריה ולהציב מחדש חלק מן הכוחות בעיראק חלון ההזדמנויות של סין הולך ונפתח, והיא תעדיף כנראה לעבוד עם איראן ורוסיה כדי לשלב את יכולותיה עם היכולות שלהן. רוסיה מספקת כוח משמעותי באו"ם וכוחות על הקרקע בסוריה, סין דואגת למרבית התשתיות ואיראן פועלת ומשפיעה על קהילות מקומיות בעיראק, סוריה, תימן ולבנון. כדי לעמוד מול השותפות החדשה הזו, בוושינגטון יצטרכו לפעול בזריזות ולהדק את הבריתות באזור, בעיקר במפרץ הפרסי.

הקשר הסיני-איראני כבר קיים, אך לפחות לעת עתה ולאור המצב באיראן ובמדינות אחרות הוא עשוי לסמן בעיקר השקעות כלכליות לא משתלמות במיוחד מצד בייג'ינג. ארה"ב למשל השקיעה כספים אדירים בעיראק לאחר 2003, אך התמורה הייתה מעטה מאוד לאור המצב הביטחוני במדינה. לכן סין תמשיך לפעול בזהירות. היא לא רוצה להפוך לצד פעיל בסכסוכים מקומיים, ומעדיפה להיראות כענק כלכלי נדיב המוכן לעבוד עם כולם. בכל הקשור לאיראן, יתכן כי סין וארה"ב בוחרות צדדים בסכסוך רחב יותר.

ד”ר סת’ פרנזמן הוא עיתונאי הפועל בירושלים, מנהל Middle East Center for Reporting וחבר ב-.Middle East Forum הטור התפרסם לראשונה באתר ’נשיונל רוויו‘.