אחרי שנת בחירות סוערת ומול משבר הקורונה וחוסר היציבות הפוליטית, המחנה הלאומי צריך לחזור ולהתמקד במהות
החברה הישראלית מנהלת בימים אלה שני מאבקים, הראשון נגד נגיף הקורונה והשני נגד חוסר היציבות במערכת הפוליטית. בנוגע לקורונה הכל מתרכז במאמץ לקטוע את שרשרת ההדבקה, ובמשבר הפוליטי המצב דומה – למרות שהוקמה ממשלת אחדות, חלקים בשמאל עדיין מסרבים לקבל את תוצאות הבחירות ואת הכרעת העם. האנרכיה הנוכחית ברחובות ירושלים, שהיא לא יותר מאשר ניצול ציני של מחאה אמיתית, מוכיח עד כמה רחוק יהיה מוכן מיעוט השמאל הקיצוני ללכת כדי לכפות את השקפתו על הרוב. השנה האחרונה הרגילה אותנו לחשוב במונחים של בחירות, פיזור סיסמאות ורדיפה אחרי הישג אלקטורלי קצר-טווח. באווירה הזו הבחירות עדיין נתפסות כמוצא היחיד מכל משבר וכפתרון לכל בעיה, והתגובה הפבלובית בפוליטיקה ובתקשורת לכל חוסר הסכמה בקואליציה מובילה בקביעות לשאלה אחת: "מתי הבחירות?".
מה שאבד לחלוטין בשלושת הקמפיינים האחרונים, ולא נמצא גם לאחר הרכבת ממשלת האחדות הנוכחית, היא הבנה של היעד הלאומי המרכזי אליו אנחנו הולכים, או הדרך בה אנחנו אמורים ללכת. פה ושם היו עוד ויכוחים אידיאולוגיים על חוק הלאום או על החלת ריבונות למשל, שני נושאים מהותיים חשובים שנשטפו בזרם הקמפיינים והפופוליזם. במקום להתעקש על החזון הלאומי, מחנה הימין נעלם מול אג'נדות שמאל כמו שנאה לחרדים, השתוללות מערכת המשפט וכמובן מנטרת העל של "רק לא ביבי". מול כל אלה הימין לא הציג חלופה רעיונית ברורה, וגם ההגנה על נתניהו והמחאות נגד מערכת המשפט לא סחפו אחריהן המונים. תרם לכך גם החיסרון התקשורתי ממנו סובל באופן כללי הימין שלא מצליח לקבוע את השיח.
ממשלת האחדות שקמה בייסורים וחיה בסבל לא הביאה שינוי תודעתי. כצפוי, קשה לצפות לפריצת דרך אידיאולוגית מגוף גדול, מלא ניגודים ואינטרסים פנימיים ומשחקי אגו בלתי-פוסקים. בהתמסרותו לסוגיות היום-יום של הממשלה, הימין הותיר את הזירה האידאולוגית ברובה לאופוזיציה שגם כך שולטת בה באמצעות התקשורת. לכן למשל המהומות וההפגנות האחרונות זכו לסיקור פי כמה מגודלן האמיתי ובוודאי ביחס לכל יוזמה מימין. המחנה הלאומי חייב לחשוב מחוץ לקופסת המחאות, ולעבור לשלב בו הוא מגדיר בבירור בעד מה הוא נלחם. מה היא אותה מטרה לאומית עליונה – או כמה מטרות כאלו – שלמען השגתם יש לגייס את תמיכת הציבור הישראלי הימני ברובו. הגיע זמן שהמחנה יאמר בבירור במה הוא מאמין, יגדיר את המטרות ויוביל את העם להסתער עליהן במעלה הגבעה.
בין המטרות האלו נמצאת למשל החלת הריבונות ביהודה ושומרון ובקעת הירדן ופיתוח נרחב של ארץ ישראל, השבת האיזון מול מערכת המשפט וחיזוק הדמוקרטיה והמשילות של נבחרי הציבור, פירוק המונופולים הנותרים שחונקים עדיין את הכלכלה והבראת מערכת החינוך והאקדמיה שמזמן נכבשו על ידי השמאל הקיצוני האנטי-ציוני. כל אלו אמורים להעלות אותנו לשלב הבא בהגשמת החזון הציוני – מה שהאופוזיציה מנסה למנוע בכל כוחה. אלו הם היעדים שהמחנה הלאומי מדבר עליהם שנים ארוכות, אך עדיין לא לא הצליח להנגיש לציבור הרחב. דווקא עכשיו, כשאנחנו סוף סוף לא נמצאים בתקופת בחירות, יש לנו הזדמנות ואף חובה להכין את הציבור להשגת המטרות הלאומיות החשובות באמת, לתכנן את הדרך אליהן ולבצע. עם ההישגים האלה נוכל להגיע לבחירות הבאות ולנצח בהן באמת ובגדול.
מיכאל לובוביקוב הוא אדריכל, רס”ן במילואים וחבר מרכז הליכוד. מסורב עלייה ופעיל עלייה לשעבר בברה”מ.
בצער בצער בצער צריך להודות שעם ישראל לא באמת התחבר ליש"ע, 15 שנה אחרי הגירוש אנחנו יודעים זאת, לכן השיח בטחוני ולכן אפילו תז כחולה לערבי אחד בפזורה הבדואית לייד מישור אדומים הופך מייד את הסמול לרוב
לכן זה מאמר מעניין ולא יותר מזה, כמן פיגלין
יש פיקציה אחת ענקית כשביבי קורא לבלוק הימני שלו, כי זה נשמע טוב כך, המחנה הלאומי-ציוני. הרי שליש מהבלוק זה חרדים – אז איך הם בדיוק נופלים להגדרה הז?
וכך גם עם ימינה. הרי יש פער אידיאולוגי בין התפיסה הירדית של ישראל ובין הציונות הדתית אף החרדית. אז הם נהלו אקרובטיקה מעניינת: בנטשא ציונות עם ה"רגילים" ובנושאי דת עם החרדים. אז ברור שנפלו בין הכסאות. ועכשיו שהחרדים גדלו סמוטריץ גם מחזר אחריהם בעוז.
והדמוגרפיה לטובת החרדים. כך שקונפליקט זה רק יוחרף.
עברי, אתה רוקד על מיתוס מופרך ועקשני.
ש"ס הצטרפה רשמית להסתדרות הציונית עוד בימי הרב עובדיה יוסף זצ"ל. גם תפישת אגודת ישראל נוטה לקבל את הציונות מבחינה פרקטית. יש אמנם פלגים שעבורם המילה ציונות קשה עד בלתי אפשרית (קשה לתקן שטיפת מוח קדחתנית של שלושה דורות), ועדיין בסקרי עומק – שבודקים עמדות מהותיות ולא הגדרה עצמית – יוצא שהציבור החרדי הוא הימני ביותר בחברה הישראלית (90% מן הדתיים ימניים, 100% מן החרדים). זה צריך להיות ברור לך שיש פי אלף יותר ציונות במובן המהותי של המילה בקרב מצביעי יהדות התורה מאשר בקרב מצביעי מרצ. שם יש כאלו שנשארו ציונים כטיעון לצורך בנסיגה לשמירת הרוב היהודי ושאר בבלת. אכן צדקת שהדמוגרפיה לטובתם. אולי בעתיד הם יובילו את גוש הימין. אבל יש עוד זמן לזה.
בעיני החרדים, ככוח פוליטי, אינם ימנים ואף אינם ציונים.
הם שוללים זכות של הערבים על הארץ. זה נכון.
הם רוצים שהממשלה תתערב בכלכלה (מיסים גבוהים כדי לפרנס אותם והטבות מיוחדות להם).
הם רוצים שהממשלה תתערב בחיי הפרט (נישואים וגירושין מותרים רק לפי ההלכה וכו׳)
בעיני, זה לא ״ימין״.
וציוניים? הם מעריכים את מצוות יישוב הארץ.אבל כפרטים, לא כלאום; הציבור החרדי היה מעדיף שלטון זר ידידותי, שיהודים לא ייהרגו בלחימה, ושעוד חמישים ישיבות תקומנה (נניח) על פני המצב הקיים. בעיני זו גלותיות, לא ציונות.
מה שמצביע על הבעיה במאמר המקורי: אין דבר כזה ״מחנה הימין צריך לחדד את הרעיונות שלו״. ברגע שזה ייקרה, יהיו *מחנות* הימין:
מחנה ימין ליברלי (פייגלין וחלק מהליכוד)
מחנה ימין סוציאלי (חלק מהליכוד והמפד״ל- פלג הציונות הדתית שמעורה במדינה ומתקיים מתקציביה)
מחנה ימין חרדי
מחנה ימין אנטי-חרדי (ליברמן)
ליברמן לא ימין
לא לחינם זועק השמאל ״קץ הדמוקרטיה״. האוקסימורון המוזר שמגדיר את מדינת ישראל ״יהודית ודמוקרטית״ מתחיל להיסדק. המגמה ברורה, המחוג נע לטובת ״היהודית״ כנגד ״הדמוקרטית״. בימים בהם הוטבע האוקסימורון, היה ברור מעבר לכל ספק שהכוונה – ישראל, מדינה של יהודים, למען יהודים. בשלטון יהודי וקבלת החלטות, יהודי בלבד. כל ההחלטות הגורליות על עתיד העם, על עתיד מדינתו, על מלחמה ושלום, יוכרעו על ידי יהודים בלבד, שכן מדובר בגורלם הם, ועתידם, ועתיד בניהם. ההחלטות יתקבלו באופן דמוקרטי. זו הציונות, זה הימין. חלפו הימים, האנשים והעולם שבע, ומלא מעצמו. הפכה ״הדמוקרטיה״ לאויב הלאומיות. משיטת הצבעה פנימית לאומית, הפכה לאידאולוגיה רב לאומית. המדינה הפכה למסגרת חוקית במטרה להשיל מהתושבים את הזהות הלאומית ולהעניק להולכים על שנים, זהות ״אזרח״. זהות לא זהות, מאושררת על פי חוק וים של מילים מפותלות מאוגדים בקלסרים. שם הקוד – ״שלטון החוק״. תחת ״שלטון החוק״ איבד העם היהודי היושב בציון כל יכולת להשפיע על גורלו ועתיד מדינתו. הציונות , שהיוותה אבן היסוד למדינה היהודית והרוח המקיימת אותה, הפכה למפלגה בין מפלגות לאום אחרות. מדינת העם היהודי שינתה את פניה והפכה למדינת כל אזרחיה, רב לאומית. רוב יהודי אינו מכריע בחירות. רוב יהודי אינו יכול לשלטון החוק, רוב יהודי אינו מכריע בגורלו, גבולות ארצו, סיפוח, מלחמה ושלום. אבל…….הכל הולך להתהפך….קץ ״הדמוקרטיה״ מותו של אוקסימורון עלוב.
זה מלכוד 22.
הימין לא יצליח לקדם את מטרותיו ולהביא שינויים נדרשים ללא תמיכה רחבה מהציבור אך לא יוכל לנצח בקרב על התודעה ללא שינויים נדרשים במערכות המשפיעות עליה(מערכת החינוך, אקדמיה, תקשורת, מערכת המשפט, משטרה, תרבות).
קראתם את המצע?
מסכים עם המטרות של הכותב.
אר אציין שאינני מרגיש שום מלכוד רעיוני, עם נוכלי הסמול. לא יכול להיות שום מלכוד עם אנרכיסטים אלימים, אשר הרעיון היחיד שלהם – זה קללות, כיוון שכל אדם החושב עצמאית ומסוגל לנסח נימוק לוגי לעמדתו, כבר מזמן בימין.
המקסימום שנוכלי הסמול מצליחים להגיע, זה למכור לישראלים שרצח ישראלים זה קורבנות עם שלום, ע"י מגדלי האתרוגים באולפנים. כאשר כל אחד עם שכל, כבר מזמן יודע שרצח ישראלים ע"י כנופיות במימון הסמול – זה רצח ולא שלום.
שלום רב.
בטעות שלחתי לכם פייל שלם של מכתבי תגובה שלי למאמרים. כמובן אין מקום לפרסמו.
תודה
מפלאי הטכנולוגיה
מדינה יהודית, עם ישראל, תרבות יהודית ברחוב, בחינוך , באקדמיה, בטלביזיה, בתקשורת. זה מה שיציל אותנו. ערכים יהודיים. מוסר יהודי
צודקת מירית!
ישר כח!
מסכים עם הכותב, אל יש צורך להשלים את העניין בהצגת תכנית לביצוע…!